צרכני פורנוגרפיה מחזיקים בדיעות שיוויוניות יותר כלפי נשים בהשוואה ללא צרכנים

מחקר חדש בשרשרת גדלה של מחקרים מהעת האחרונה מנפץ מיתוס נוסף לגבי צרכני פורנוגרפיה. כתבתי כבר סדרה של פוסטים שנוגעים למיתוסים שונים שיש לגבי פורנוגרפיה והאם הם עומדים במבחן המציאות, ואחת השאלות שגם נגעתי בה בעבר קשורה ליחס שצפייה בפורנוגרפיה מעוררת או לא כלפי נשים. בעיקר עולה השאלה האם גברים הופכים לסקסיסטיים יותר או מחזיקים בעמדות שליליות יותר כלפי נשים? המחקר הנוכחי בודק את הטענה שלא אחת נשמעת על ידי פמיניסטיות רדיקליות והיא שפורנוגרפיה היא כלי לשיעבוד נשים בכך שהיא מאמנת גברים ונשים כאחד לראות את הנשים ככלי מיני ועוזרת בהחפצה שלהן (טענה שהתייחסתי אליה בעבר).

הרג תינוקות לאחר הלידה – מדוע הורים (ואחרים) הורגים ילדים?

לכאורה, מדובר באחד הפרדוקסים הגדולים ביותר בתאוריה האבולוציונית. הריגה של תינוקות או ילדים שנעשית במקרים רבים על ידי ההורים. אם המטרה האולטימטיבית של האבולוציה היא רבייה והעברת הגנים לצאצאים בדור הבא, איך אפשר להסביר תופעה שנראית כסותרת את המנגנון האבולוציוני הבסיסי ביותר?

על הטיות בפירסום מחקרים פסיכולוגים

חוקרים באקדמיה מעוניינים לפרסם תוצאות מעניינות של מחקריהם. הבעייה היא שבגלל לחץ גדול לפרסם, ובמיוחד לחץ לפרסם דברים חדשים ומעניינים, החוקרים הרבה פעמים מעורבים בפרקטיקות מחקריות מפוקפקות. אני לא מדבר על מקרים שבהם חוקרים מזייפים ממצאים בכוונה אלא על המקרים היותר נפוצים שבהם חוקרים מפרסמים מאמרים שמבוססים על נתונים שעברו “מסננת” מסוימת שגרמה להם להראות טוב יותר ממה שהם באמת. איך זה יכול לקרות? יש כמה אפשרויות: חוקרים יכולים לחקור הרבה דברים בבת אחת ולפרסם רק את התוצאות שהראו על משהו מעניין תוך התעלמות מהממצאים הלא מובהקים כך שאף אחד לא ידע בכלל שהיו כאלו. מבחינה סטטיסטית, ברגע שעורכים הרבה ניתוחים סטטיסטיים, יש סבירות גבוהה שמשהו יצא מובהק ומעניין גם אם בפועל אין כאן שום אפקט אמיתי. הטייה אחרת היא לסנן נבדקים שסותרים את השערת המחקר (התעלמות מתוצאות שליליות) או להשתמש בניתוחים סטטיסטיים מורכבים כי אלו הפשוטים לא הראו שום אפקט. כמובן שקיימת גם האפשרות שהתוצאות שהתגלו הן מקריות וכשעורכים הרבה מחקרים פשוט חלק מהם יצאו מובהקים. כל התופעות הללו (ועוד רבות אחרות) נקראות היום p-hacking שזה מונח שמתאר ניסיונות של חוקרים להציג תוצאות טובות יותר ממה שהן באמת (בין אם בכוונה או לא). כתבתי בעבר שני פוסטים שמראים על הבעייתיות במחקרים מדעיים ובמדעי החברה בפרט, ומחקר חדש שופך אור עד כמה זה נפוץ בכתב העת החשוב ביותר.

האם אנשים משתמשים בהסברים אבולוציוניים כתירוץ להתנהגות שלהם?

הביקורות כנגד פסיכולוגיה אבולוציונית מתחלקות לשני סוגים עיקריים: האחד, ביקורות מתודולוגיות ומדעיות, חלקן הקטן רלוונטי ונכון, אבל בחלקם הגדול מבוסס על אי הבנות בנוגע לפסיכולוגיה אבולוציונית, קריאה סלקטיבית ולא נכונה של מחקרים מדעיים בתחום, או חוסר הבנה בתהליכים אבולוציוניים שמאפיינים רבים ממדעני החברה. החלק השני של הביקורות הן ביקורות פוליטיות או אידיאולוגיות. אלו התנגדויות נגד השמעת הסברים אבולוציוניים מתוך החשש של ההשפעות שלהם. מי לא שמע טענות כנגד הסברים אבולוציוניים שהם מנציחים את הפטריארכיה והם שמרניים, שהם מנציחים פערים בין גברים ונשים, שהם נותנים לגיטימציה לגברים לבגוד, או שהם מנקים אחריות מגברים כי הרי בהכל אשמים הגנים. טענה חביבה עליי במיוחד היא זו שגורסת שהחוקרים עצמם (לרוב גברים לבנים ממעמד גבוה) חוקרים נושאים הקשורים למיניות כדי להצדיק את ההתנהגויות שלהם (בגידות למשל). זה די משעשע כי זה כמו להאשים חוקר המנסה להבין את הגורמים למחלת הסרטן, בכך שהוא מנסה להצדיק את קיומם של תאים סרטניים.

פרשת הזמר המפורסם והיחסים עם הקטינות – מה יש לפסיכולוגיה האבולוציונית לתרום לנושא?

הארץ גועשת בעקבות זמר מפורסם שלכאורה קיים יחסי מין עם קטינות בגילאי 16-17. רבים מזדעקים כנגדו וחושבים שהוא מפלצת שניצלה את תמימותן של נערות. מילים כמו פיתוי וניצול מיני עולות לאוויר. עכשיו, אין לי שום סימפטיה לאותו זמר (או זמרים) כי החוק ברור בנושא. אם הם אכן עברו על החוק אז הם צריכים להענש. מה שאני כן מעוניין להתייחס אליו זה לטענה הכללית שיחסים כאלו הם פסולים ומה יש לפסיכולוגיה האבולוציונית לומר בנושא.

הקשר בין צפייה בפורנוגרפיה ואונס

מכל השאלות שנוגעות לצריכת פורנוגרפיה, נדמה שאין חשובה יותר מהשאלה בדבר ההשפעות בפועל של פורנוגרפיה על התנהגות אלימה, ובמיוחד הקשר בין צפייה בפורנוגרפיה ותקיפות מיניות כולל אונס. מבקרים רבים של הפורנוגרפיה מאשימים אותה בכך שהיא מעודדת אלימות ואונס נגד נשים ולכן חשוב לבדוק מה המחקרים בנושא אומרים. זה יהיה הפוסט האחרון שלי בנושא, אחרי שדנתי ברקע של שחקניות פורנו והטענה שהן סבלו מניצול מיני בילדות, הרחבתי בנושא הבסיס האבולוציוני לפורנוגרפיה, דנתי בשאלה האם סרטי פורנו משפילים או מבזים נשים, וכיצד הם משפיעים על תפיסות סקסיסטיות ואלימות כלפי נשים.

השפעת צריכת פורנוגרפיה על תפיסות סקסיסטיות ואלימות של הצופים

בפוסט קודם נתתי רקע לגבי מה שאני חושב הוא ההסבר השלם ביותר לצריכה המאסיבית של פורנוגרפיה בימינו. כמובן שאם לפורנוגרפיה יש בסיס אבולוציוני, תוצר לוואי של אדפטציות שהמין שלנו עבר במשך מיליוני שנים, אין זה אומר שהצפייה בה היא משהו טבעי ורצוי, או שאין לה השלכות שליליות. מעבר לעניין ההתמכרות שהיא תמיד לא רצויה, לפורנוגרפיה יכולות להיות השלכות שליליות רבות על הצופים והיא גם מתקיימת בעולם חברתי מסוים. השאלה אם כן, היא מהן אותם ההשפעות של צפייה בפורנוגרפיה על הצופה?

האם סרטים פורנוגרפיים משפילים או מבזים נשים?

אחת הטענות הנפוצות ביותר בקרב המתנגדים לפורנוגרפיה היא שהיא מתייחסת לנשים בחוסר כבוד או פשוט מבזה אותן. מבקרים מסוימים רואים בפורנוגרפיה חלק מהפטריארכיה, שכל מטרתה לשעבד את הנשים ולהציגן כמשרתות מיניות של הגברים. הגישה האבולוציונית שהצגתי בפוסט הקודם, מסבירה בצורה שונה את אותן התנהגויות של נשים שרואים בסרטים פורנוגרפיים ושנתפסות על ידי חלק מהאנשים כפטריארכיה, ומתייחסת אליהן כמיועדות להגשמת הפנטזיה המינית הגברית האולטמטיבית (נשים זמינות מינית כל הזמן שמעוניינות רק בסקס ולא במערכת יחסים, שתי נשים ששמחות לשכב עם גבר אחד, וכו’). ההסבר האבולוציוני לבדו לא סותר בהכרח פרשנות פטריארכלית של פורנוגרפיה וגם אם הוא נכון, עדיין יתכן שהפורנו משפיל נשים. על מנת לבדוק את הנושא בצורה מדויקת יותר, נערך לאחרונה מחקר השוואתי.

האם שחקניות בסרטים פורנוגרפיים סבלו מניצול מיני בילדות?

בשנת 1993 פירסמה קתרין מקינון, פמיניסטית רדיקלית ממובילות התנועה נגד פורנוגרפיה, ספר בשם Only Words. בספר היא כותבת (תרגום חופשי שלי) ש”מבחינה אמפירית, כל פורנוגרפיה נוצרת תחת תנאים של אי שיוויון מיני, בצורה מכרעת על ידי נשים עניות, נואשות, הומלסיות, נשים שסירסרו בהן ושסבלו מניצול מיני בילדות.” הסטראוטיפ של שחקנית פורנו שסבלה מניצול מיני וטראומה וסובלת מבעיות פסיכולוגיות שונות שהובילו אותה לשחק בסרטים פורנוגרפיים נפוץ מאוד ומושרש בקרב רבים המתנגדים לפורנו. האם הוא באמת נכון? מחקר שנעשה לא מזמן מנסה לתת את התשובה.

מה קורה כשאסירים משחקים בדילמת האסיר?

דילמת האסיר הוא כנראה המשחק הנפוץ ביותר אי פעם בניסויים פסיכולוגיים וכלכליים. הרעיון מוכר לרובכם אבל אחזור עליו בקצרה. במשחק סטנדרטי שני פושעים נתפסו ונחקרים כל אחד בנפרד. מכיוון שאין מספיק ראיות להרשיעם, החוקרים מנסים להוציא הודאה מכל אחד מהם, או לפחות שיפלילו אחד את השני. בפני החשודים עומדות שתי אפשרויות. לשתוק או להלשין על חברם. כל אחת מהאפשרויות הללו אחת נושאת בחובה רווח או הפסד כתלות במה שהחשוד השני יעשה. בגירסה הקלאסית של המשחק אם שני החשודים שותקים, הם ישבו בכלא למשך שנה אחת על עבירה זוטרה יותר. אם אחד מהם מלשין והשני שותק, אז המלשין יוצא לחופשי וזה ששתק ישב בכלא 15 שנה. אם שניהם מלשינים אחד על השני אזי הם ישבו בכלא 5 שנים כל אחד. מבחינה רציונלית, עדיף לשניהם לשתף פעולה ולשתוק כי אז הם מבטיחים לעצמם נזק מינימלי. מצד שני, קיים סיכון שהצד השני ילשין, ואז יוצא שאחד הצדדים נדפק בעוד השני מרוויח בגדול. כשמשחקים את המשחק פעם אחת קשה מאוד לנבא מה יהיו התוצאות, אבל כשחוזרים על המשחק פעמים רבות אפשר לפתח אסטרטגיות שונות למשחק אופטימלי. האסטרטגיה המוצלחת ביותר היא זו שנקראת “מידה כנגד מידה” (Tit for Tat). שחקן מתחיל בשיתוף פעולה ובמשחק הבא הוא מחקה את מה שהשחקן השני עשה. אם השחקן השני שיתף פעולה אז הוא גם ישתף פעולה, ואם השחקן השני בגד והלשין אז גם הוא יעשה אותו הדבר. זו האסטרטגיה שבטווח הארוך ממקסמת את ההצלחה של שחקן בודד.