הרג תינוקות לאחר הלידה – מדוע הורים (ואחרים) הורגים ילדים?

לכאורה, מדובר באחד הפרדוקסים הגדולים ביותר בתאוריה האבולוציונית. הריגה של תינוקות או ילדים שנעשית במקרים רבים על ידי ההורים. אם המטרה האולטימטיבית של האבולוציה היא רבייה והעברת הגנים לצאצאים בדור הבא, איך אפשר להסביר תופעה שנראית כסותרת את המנגנון האבולוציוני הבסיסי ביותר?

הרג תינוקות בני פחות משנה נקרא Infanticide, ואינו ייחודי רק לבני אדם. הראשונה שדיווחה על הרג תינוקות בצורה שיטתית אצל חיות אחרות הייתה שרה בלאפר הארדי שבזמן היותה סטודנטית צעירה צפתה בלמור זכר הורג תינוק. בהתחלה אף אחד לא האמין לה, אבל עם הזמן כשנתגלו מקרים נוספים של הרג תינוקות בטבע הקהילה המדעית קיבלה אותה כעובדה. למעשה הרג כזה קיים במינים רבים של בעלי חיים, כשהאריות אולי הכי מפורסמים בזה. אצל פרימאטים לבד ידוע על לפחות 40 מינים שונים שמבצעים הרג כזה. במינים מסוימים של למורים, בבונים וגורילת הרים שיעור התינוקות שנהרגים הוא בערך שליש.

בהתחלה רוב החוקרים סברו שמדובר בפתולוגיה ומקרים יוצאי דופן חסרי כל בסיס אבולוציוני, אבל בלאפר הארדי התעקשה שלא מדובר במקרים בודדים ויוצאי דופן אלא שיש להרג הזה הסבר אבולציוני תקף. היא התבססה על תאוריית הברירה המינית והציעה שהרג כזה חלק מאסטרטגיה של זכרים, בייחוד זכרי אלפא שמשתלטים על להקה חדשה, להגדיל את הרבייה שלהם. נקבות שהולידו תינוק לא מזמן ומניקות אותו אינן מבייצות ולכן אינן זמינות מינית. זו תופעה ידועה אצל יונקים (כולל בני אדם) שבה יש הפסקת וסת בזמן ההנקה (נקרא lactational amenorrhea או אל-וסת בעברית). במצב כזה הזכר השליט החדש אינו יכול להוליד צאצא חדש עם אותה נקבה והפתרון הוא לגרום לה לבייץ שוב. את זה הוא יכול להשיג על ידי הרג הצאצא של הנקבה, שלאחריה תוך זמן קצר הנקבה שוב מבייצת והריון חדש אפשרי.

התופעה של הרג צאצא שאינו שלך מאפיינת כאמור שינויים בסדר החברתי בקבוצה וכרוכה בסבל רב עבור הנקבה שמתאבלת על מותו של תינוקה (הזכר השליט החדש אינו הורג לעולם צאצא שלו). זה נשמע אכזרי עבור הנקבה ונשאלת השאלה, למה נקבות מקבלות מעשים כאלו? ההתשובה היא שאין להן ברירה במקרים רבים. הן לא יכולות או מצליחות להגן על התינוק וכאשר הוא מת, עדיף להן מבחינה אבולוציונית להוליד צאצא חדש עם הזכר אלפא מאשר שלא יהיה לה ילדים בכלל. עם זאת, הנקבות בכל זאת פיתחו כמה אסטרגיות אבולוציוניות שמקשות על הרג הצאצא. אחת מהן היא “בילבול אבהי” שבו הנקבה מקיימת יחסי מין עם הרבה זכרים כך שלא  ברור מי האב. מצב כזה גורם לזכרים שהזדווגו עם אותה נקבה לא להרוג את התינוק שלה מכיוון שלא ברור מי האבא שלו. בנוסף, יצירת חברויות עם זכרים בעלי השפעה בקבוצה יכולה גם היא לעזור במקרה שאחד מהם הופך לשליט החדש.

מה לגבי בני אדם? האם הרג תינוקות כזה קיים גם אצלנו? בדיוק כמו אצל חיות אחרות גם אצל בני אדם גברים הורגים ילדים של נשים שאיתם הם בקשר אבל שהם לא אביהם הביולוגי, בשיעורים גבוהים הרבה יותר מילדיהם הביולוגים. אנחנו מוצאים את זה בעיקר אצל ילדים חורגים שנמצאים בסיכון גבוה לרצח (וגם לתקיפה מינית כי אין מדובר בגילוי עריות). מרטין דאלי ומארגו וילסון פירסמו ספר אייקוני בנושא שמהווה את אחד מאבני היסוד של פסיכולוגיה אבולוציונית שנקרא Homicide. בספר הם מראים בצורה משכנעת כיצד ילדים חורגים הם בסיכון גבוה פי 40 לסבול מפגיעה פיסית מהורים חורגים, במיוחד אבות, ובסיכון של יותר מפי 2 להרצח בהשוואה להורים ביולוגיים. אין זה אומר כמובן שרוב ההורים החורגים רוצחים או פוגעים בצורה כלשהיא בילדים של האישה מגבר אחר. רוב ההורים החורגים הם הורים אוהבים לילדים חורגים אבל עדיין, ילדים כאלו בסיכון גבוה יותר לפגיעה מהורים ביולוגיים.

הברירה המינית מסבירה מקרים רבים של הרג תינוקות וילדים אבל לא את כולם. מקרים אחרים מוסברים על ידי מנגנונים אבולוציוניים שפועלים בעיקר כשיש להורים דילמות אכזריות שנובעות מחלוקת משאבים מוגבלת. בחברות לקטים וציידים ישנם מקרים שהורים הורגים תינוק או ילד קטן כשהוא הופך למעמסה גדולה מדי. זה יכול לנבוע בגלל שהילד חולה או נכה, או בגלל שהוא סובל מבעייה פיזית שההורים לא יכולים לטפל בה, או במקרה שבה המצב הכלכלי של ההורים גרוע ויש להם משאבים מועטים לתמוך בילד. אם מדובר בילד שסובל מבעייה כלשהיא ישנו סיכון שהשקעה בו תרד לטימיון כי סיכויו להגיע לגיל רבייה נמוכים. השקעה בילד כזה היא ביזבוז של משאבים יקרים שיכלו ללכת לילד אחר, או לילד שעדיין לא נולד.

כדי להבין הרג צאצאים על ידי הורים צריך לחזור לאחד הדברים הבסיסיים ביותר באבולוציה והוא השקעה הורית. משאבי ההורים מוגבלים והם חייבים לחלק אותם בין הילדים השונים וגם לחשוב על צאצאים עתידיים (ראו הפוסטים על הקונפליקט בין אם לעובר). מה שמושקע בילד אחד לא יכול להיות מושקע בילד אחר, ואם נולד תינוק חלש או חולה שסיכוייו להגיע לגיל רבייה נמוכים, עדיף במקרים מסוימים להורה למזער נזקים ולהרוג את התינוק כדי שהאחים והאחיות ישגשגו וכן יוכלו להתרבות בעתיד. זה נשמע מוזר בעולם מודרני כמו שלנו שבו כמעט כל הילדים יכולים לשרוד גם תחת תנאים קשים, אבל ברוב ההיסטוריה האבולוציונית שלנו זה היה רחוק מלהיות טריוויאלי שילדים יגיעו לגיל רבייה מסיבות שונות (תמותת תינוקות הייתה גבוהה מאוד למשל). בחברות מסורתיות ובעיקר בחברות ציידים לקטים ישנה גם אי יציבות כלכלית גדולה שמאופיינת על ידי תקופות ארוכות שבהן יש רעב או מחסור במשאבים אחרים שבהם פשוט אין מספיק לכולם. מכיוון שהקצאת משאבים בילד אחד באה על חשבון ילדים אחרים ההורים עומדים בפני ברירה קשה. הנטייה במקרים כאלו תהיה להשקיע פחות בילד הצעיר, עד כדי הריגתו במקרים מסוימים, מכיוון שבילדים מבוגרים יותר הושקעו משאבים רבים יותר ומעצם זה שהם גדולים יותר הם בעלי סיכוי גבוה יותר לשרוד ולהגיע לגיל רבייה מינית. נשים גם הניקו רוב ההיסטוריה בין שנתיים לארבע שנים מה שמונע מהן להתעבר בשנית לתקופות ארוכות. הרג תינוק חלש או כזה שקשה לתמוך בו יקצר את הזמן שבו האישה לא מבייצת ויאפשר לה להתעבר שוב (במידה והיא צעירה מספיק), בדיוק כמו במקרים של הרג צאצאים שאינם שלו על ידי זכר אלפא שתארתי קודם.

בחברה מודרנית דילמות כאלו כמעט לא קיימות מכיוון שגם בתנאים הכי קשים עדיין רוב הסיכויים שתינוקות ישרדו, אבל עדיין המנגנונים האבולוציוניים הללו יכולים לבוא לידי ביטוי בנסיבות קיצוניות. הרג תינוקות נפוץ יותר במשפחות עניות, או כאלו בלי נוכחות של אב. דוגמא אחת מאוד קיצונית הוצגה בסרט “בחירתה של סופי” שבו עמדה בפני סופי שנמצאת במחנה ריכוז ברירה בלתי אפשרית לבחור מי מילדיה יחיה ומי ימות. סופי בחרה לשמור על הילד המבוגר יותר בעוד הילדה הצעירה נשלחת להשמדה והדבר הגיוני מבחינה אבולוציוני גם אם אכזרי כלפיה וכלפי הילדה.

יש גם מקרים שהרג תינוקות לא נובע ממצוקה כלכלית חמורה אבל השיקול הכלכלי עדיין תקף. כמו שכתבתי בפוסט הנשים החסרות באסיה,.במדינות רבות באסיה הרג תינוקות או הפלות מכוון כלפי בנות בלבד, ונעשה מסיבות כלכליות בעיקר שבהן כוח עבודה של גבר חשוב יותר.

מעניין לציין שבמדינות מערביות הרג תינוקות או ילדים קטנים הוא אחד ממעשי האלימות הנדירים שנשים מבצעות יותר מגברים. בשנים האחרונות היו כמה מקרי רצח סנסציוניים של רצח ילדים על ידי אמהות שהגיעו לכותרות. אחד המקרים הכי מפורסמים הוא של אנדראה ייטס שב-2001 הטביעה באמבטיה את חמשת ילדיה שהיו בגילאי חצי שנה עד 7. ייטס סבלה מדיכאון לאחר לידה ובעיות נפשיות אחרות ואפשר לתייג את המעשה שלה כחוסר שפיות זמנית (כפי שאכן נקבע במשפט השני שנערך לה). מה שמעניין במקרה שלה הוא שהוא יחסית נדיר כי היא הרגה את כל הילדים ולא רק את הצעיר ביותר. אמהות שהורגות ילדים בכורים לרוב סובלות מהפרעות נפשיות קשות ואת זה קשה להסביר מבחינה אבולוציונית. במקרים הללו כנראה כן מדובר בפתולוגיות שונות כי אותן נשים לרוב סובלות מדיכאון קליני, פסיכוזות שונות ולעיתים יש להן היסטוריה של ניסיונות התאבדות. לעומת זאת, אמהות שהורגות תינוק שרק נולד לא סובלות משום פתולוגיה נפשית (ראו המחקר הקלאסי הזה). המקרים הללו יחסית פחות ידועים אבל מבחינת היקף מדובר בשיעורים גדולים הרבה יותר. הסיכון הגדול ביותר להרג תינוק הוא ביום הראשון להוולדו (תופעה שיש להם שם נפרד – Neonaticide, ראו כאן).

הרג תינוקות וילדים מעורר שאט נפש וחוסר נוחות מוצדק. קשה לנו לדמיין אדם זר, לא כל שכן הורה, הורג תינוק חסר אונים. חשוב לזכור שהורה שהורג את הילד שלו אינו עושה את זה בלב קל אלא אם מדובר בפתולוגיה. ההחלטה להרוג תינוק או ילד כשהיא נעשית בצורה רציונלית על ידי אנשים שמבחינים בין טוב ורע נעשית כמעט תמיד בלית ברירה. אנתרופולוגים מדווחים שהורים שהרגו את ילדם מתייסרים קשות על ההחלטה שלהם, מתאבלים על הילד וזוכרים אותו למשך כל חייהם.

חשוב לעסוק בנושא הרג תינוקות וילדים ולנסות להבין למה הוא קורה. בדיוק כמו בנושאים כאובים אחרים,כמו אונס הבנה לא אומרת קבלה של המעשה. במשך שנים חוקרים הגדירו הרג כזה כפתולוגיה מכיוון שלא נוח היה לחשוב שהרג כזה יכול להיות טבעי או חלק מהאבולוציה שלנו. קוראי הבלוג יודעים כמובן שזה שמשהו הוא טבעי לא הופך אותו לצודק או נכון, מה שנקרא הכשל הנטורליסטי. האבולוציה אדישה למה שאנחנו תופסים כמוסרי והתנהגויות רבות שאינן מוסריות הן בעלות שורשים אבולוציוניים. רק אם נבין את מכלול הגורמים להרג תינוקות נוכל לקבוע עד כמה זה מוסרי ועד כמה צריך להעניש מי שהורג תינוקות. ישנן מדינות רבות, כולל בריטניה ואוסטרליה, שמתנהגות בסלחנות מסוימת כלפי הורים שהורגים את ילדם, במיוחד אמהות. בתי משפט ומושבעים נותנים עונשים מופחתים לאמהות שהורגות את התינוק שלהן בשנה הראשונה לחייו. במקרים רבים השופטים וחבר המושבעים חשים את הכאב והיאוש של נשים שהרגו את תינוקן ודנים אותן לתקופות מאסר קצרות יחסית, אם בכלל. לעומת זאת, כשאישה הורגת ילד גדול יותר העונשים חמורים הרבה יותר.

רוב האנשים רואה בהרג תינוקות מעשה לא מוסרי, בכל סיטואציה, אבל ישנם גם אנשים שמצדיקים הרג כזה במקרים מסוימים. הפילוסוף פיטר סינגר הוא אחד מהם. הוא מצדיק הרג תינוקות במקרים מסוימים על בסיס הטענה שתינוקות עדיין חסרים מאפיינים שהופכים אותם לבני אנוש. הם לא עצמאיים, הם חסרי יכולת הסקה הגיונית, וחסרי מודעות עצמית, וזאת בהשוואה לכמעט כל יונק אחר שמתפקד עצמאית בלידה או זמן קצר מאוד אחריה. ההנחה המובלעת של סינגר היא שמתיחת קו הלגיטימיות של הרג תינוק כתלות בלידה עצמה היא החלטה שרירותית כי כאמור תינוקות אנושיים חסרי אונים כמעט לחלוטין גם אחרי הלידה. חשוב לציין שסינגר לא תומך בהרג כל תינוק אלא בהרג של תינוקות בעלי נכויות קשות או כאלו עם פגיעות מוח חמורות שלא יאפשרו חיים עצמאיים ובעלי מודעות. אני לא מצדד בדעתו ומחקרים עדכניים סותרים את ההנחות שלו בדבר מה תינוק מרגיש ומבין אחרי הלידה, כולל כאלו שסובלים מבעיות שונות. אפילו תינוקות שסובלים מנכויות או פגיעות מוח יכולים להתפתח לכאלו שיחיו חיים מספקים ומאושרים אם יקבלו את ההכוונה וההדרכה המתאימים כך קשה להצדיק הרג תינוקות על בסיס הטיעונים שלו. ועדיין, חשוב לשמוע דיעות כאלו ואת הטיעונים בנושא על מנת לחדד את ההבנה שלנו לגבי מה מוסרי ומה לא. תובנות אבולוציונית יכולות רק לעזור.

למי שמתעניין בנושא מבחינה אבולוציונית אני ממליץ לקרוא את הספרים של שרה בלאפר הארדי שלמרות שלא כולם עוסקים בהרג תינוקות, מוקדשים לזה חלקים נרחבים של הספרים. בין הספרים אפשר לקרוא את:

Infanticide: Comparative and Evolutionary Perspectives

Mothers and Others: The Evolutionary Origins of Mutual Understanding

The Woman That Never Evolved

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דניאל  On 27/07/2015 at 12:43 am

    יש לך סימוכין לכך שנשים הורגות יותר תינוקות מגברים?

    • גיל  On 27/07/2015 at 7:21 am

      בהחלט, זה מופיע במקורות שציינתי, אתה יכול לראות גם בערך Infanticide בויקיפדיה.

  • רינת  On 27/07/2015 at 4:58 pm

    חשבתי על איזה רעיון:
    אנשים עם גנים גרועים – הפרעות נפשיות, חולי או כל ליקוי אחר – יש יתרון אבוליציוני בכך שהן יהרגו את כל הילדים שלהם, וגם יתאבדו, לפי ברירת קבוצות.

    זאת אומרת – אנשים שמזהים שהם מחלישים את הקבוצה – יש היגיון שהם "ירצו" להרוג את עצמם ואת נושאי הגנים הלקויים שלהם – דהיינו ילדיהם.

    (כמובן שאני מניחה ברירה ברמה הקבוצתית, ולא ברמה האישית.)

    • גיל  On 27/07/2015 at 5:08 pm

      רינת, הכל טוב ויפה רק שברירת קבוצות לא קיימת מבחינה אבולוציונית. פעם חשבו שזה אפשרי אבל זה פשוט לא עובד. עם זאת, האבולוציה בהחלט עובדת על סילוק גנים שמזיקים לרבייה והשרדות. ילדים עם פגמים גנטיים שלא היו יכולים להתרבות הגנים שלהם היו נעלמים עם הזמן בלי קשר לאם היו הורגים אותם או לא.

      • רינת  On 28/07/2015 at 3:51 pm

        גיל, לפי מה החלטת שברירת קבוצות לא קיימת מבחינה אבוליציונית ?
        זה לא משהו מתחייב ?

        אולי פחות נפוץ מברירה ברמה האישית – אבל לטעון שזה לא קיים בכלל זה לא קצת קיצוני, ולא מציאותי ?

      • גיל  On 28/07/2015 at 4:04 pm

        לא, בכלל לא. ממליץ לך לקרוא את הגן האנוכי והשען העיוור שם דוקינס מסביר בפירוט למה זה לא יתכן. בקצרה, זה מנגנון שלא מביא לאסטרטגיה יציבה מבחינה אבולוציוניות ובעיקר חשופה לרמאים. כדי שברירת קבוצות תעבוד צריך שהקבוצה תחיה בבידוד מקבוצות אחרות וגם אז לא סביר שזה ישאר זמן רב. תחשבי שיש פרט מסוים בקבוצה שבמקרה מקבל את הגן של אנוכיות. הוא פועל באנוכיות על חשבון הקבוצה ואז הוא מתרבה יותר מחברים אחרים בקבוצה. במצב כזה הגנים שלו ישתלטו תוך זמן קצר על האוכלוסייה ואז לא ישארו הגנים של טובת הקבוצה. תאורטית זה אולי אפשרי אבל לא נצפתה ברירה כזו ולמעט מיעוט קולני שעדיין תומך בזה כל הקהילה הביולוגית לא מקבלת את זה כהסבר.

  • רינת  On 30/07/2015 at 8:10 am

    הגן האנוכי זה מ 1976 נדמה לי , קצת מיושן לא ?
    קראתי אותו (מרתק) ואני גם מאוד אוהבת סירטונים של דוקינס. (הוצאת פעם סירטונים שלך ליו-טיוב ? – אם כן – הייתי נורא שמחה לראות ).

    את השען לא קראתי.

    בספר של אורן הרמן – מחיר האלטרואיזם – פרייס מדבר שם על ברירה במספר רמות….. כולל הרמה הקבוצתית.

    אני מבולבלת.

    • גיל  On 30/07/2015 at 8:42 am

      אכן הגן האנוכי הוא מ76 אבל פרייס בעצמו פעל לפני כן🙂 ברירת קבוצות הייתה פופולארית בשנות ה60 בעיקר עד שג'ורג' וויליאמס בא והראה שהיא לא אפשרית. יש היום כמה אנשים שחושבים שזה עדיין קיים ובראשם אד וילסון אבל רוב הקהילה המדעית לא מקבלת את זה. כל מה שמנסים להסביר בברירת קבוצות אפשר להסביר ברמת היחיד או הגן או בברירת שארים. סטיבן פינקר כתב לא מזמן מאמר פופולארי מרתק על הנושא ואת יכולה לקרוא אותו ואת התגובות אליו של חוקרים אחרים והתשובה שלו אליהם פה (דורש קצת זמן): http://edge.org/conversation/the-false-allure-of-group-selection

      זה מסכם הכי טוב את הנושא לדעתי.

  • רינת  On 30/07/2015 at 11:00 am

    נניח שגבר הולך למלחמה, ומקריב את עצמו למען שאר חיילי הפלוגה – נניח למשל – קופץ על רימון כדי להציל את מי שמסביבו – זה לא סוג של ברירת קבוצות ? או שבעצם הנ"ל מגיב כאילו הם היו קרובי משפחה שלו ואז זה בעצם ברירת שארים ?
    ניראה לי שאלטרואיזם הוא בעצם גם קצת ברירת קבוצות, לא ?

    • גיל  On 30/07/2015 at 11:26 am

      קצת קשה לנתח התנהגות פרטנית בנסיבות יוצאת דופן אבל ברירת שארים היא בהחלט הסבר אפשרי במצב כזה. שוב, אם כל חברי הקבוצה היו בעלי גן של התאבדות למען הכלל, מספיק שלאדם אחד לא היה גן כזה כך שתוך זמן קצר הגנים הללו היו משתלטים על הקבוצה. זו פשוט לא אסטרטגיה יעילה.

  • רינת  On 30/07/2015 at 11:17 am

    אני רואה בלינק שהפנתה אילו שסטיבן כתב את " a better angkes of our nature "
    יש לספר הזה תרגום לעברית ?

    • גיל  On 30/07/2015 at 11:21 am

      לא שידוע לי אבל זה ספר מצוין.

  • shay  On 31/07/2015 at 2:50 am

    גיל,שאלה,בלי קשר למאמר זה.
    חשבתי,שיתכן ואפשר להסביר *חלק* מההומוסקסואליות הגברית כאסטרטגיית שרידה של זכרים נחותים ביחס לזכר שליט ואלים.קראתי מחקר(מבוסס על מקרי אונס בבתי כלא) שטען שכמעט כל גבר שנאנס פיתח זהות הומוסקסואלית,בניגוד לאנסים עצמם שלא פיתחו זהות כזו.אז-האם יתכן שבתור תחליף לרצח הזכרים הנחותים היה הזכר השליט אונס אותם ובכך מבטיח שהוא יהיה זה שיפרה את הנקבות,בלי לאבד פרטים מהלהקה? גם לזכרים הנחותים תהיה תועלת מהתהגות כזו.למשל במקרה שבו הזכר השליט מת,הם יוכלו לגלוש חזרה לזהות ביסקסואלית ולהפרות את הנקבות בעצמם.

    • גיל  On 31/07/2015 at 7:02 am

      אתה יכול לתת קישור למחקר הזה? אני לא מכיר מחקר שאומר שגברים מפתחים זהות הומוסקסואלית אם הם נאנסים. אונס בכלא הוא נוראי ובכפייה ובגלל שהוא לא נעשה מרצון הוא לא יכול לפתח שום זהות. יתכן שאנשים מפתחים מנגנוני הגנה כשהם בכלא שמקלים עליהם להתמודד עם האונס הזה אבל אין שום מחקר שמראה שאפשר לשנות זהות מינית.

      בלי קשר לכלא, אנחנו יודעים מפרימאטים אחרים שגם כשיש זכר אלפא שליט עדיין זכרים אחרים יכולים לקיים יחסי מין עם נקבות, כולל אפילו נקבות אלפא. הם מערימים פעמים רבות על זכר האלפא שלא יכול לדעת בכל רגע נתון מה קורה עם כולם אבל זה לא קשור להומוסקסואליות.

      בכל מקרה, חלק מההומוסקסואליים מקיימים לפעמים יחסים הטרוסקסואליים בלי שזה יסתור את הזהות ההומואית שלהם כך שזה יכול להסביר למה התכונה משתמרת.

  • רינת  On 31/07/2015 at 7:47 am

    שי, נדמה לי שהתנהגות הומוסקסואלית מגדילה את הסיכוי להחשף לאלימות מצד אחרים, ולא מקטינה אותה – אז איזה היגיון יש בתאוריה שלך ?

    שמעת פעם על מישהו שתקפו אותו בגלל שהוא סטרייט ? שמעת פעם על כך שמישהו תקפו אותו בגלל שהוא הומו ?

  • רינת  On 31/07/2015 at 3:45 pm

    והחדשות האחרונות מהמצעד מוכיחות את טענתי …..

%d בלוגרים אהבו את זה: