פסיכולוגיה אבולוציונית, הבדלים בין המינים, קורונה, וקצת הומור – מחקרים וחדשות מהעת האחרונה

מזמן לא כתבתי כאן, אבל מכמות הצפיות בבלוג והאימיילים שאני מקבל אני שמח לראות שהבלוג עדיין רלוונטי ורבים המתעניינים בפסיכולוגיה אבולוציונית. אני אנסה לעדכן אותו מידי פעם אבל אולי בצורה קצת שונה. מכיוון שיש כמות אדירה של מחקרים ודיונים בנושאים העוסקים בפסיכולוגיה אבולוציוית שרבים לא נחשפים אליה בארץ, אנסה לתמצת אותם במקום לכתוב על מחקר בודד או נושא ספציפי באריכות. שנים האחרונות יש פריחה עצומה של המחקר בפסיכולוגיה אבולוציונית ואפילו לי קשה לעקוב אחרי כל ההתפתחויות בכל התחומים. הנה כמה מאמרים ופוסטים בנושאים שונים מהשנה-שנתיים האחרונות שעוררו הרבה עניין, וכמיטב המסורת גם שנויים במחלוקת.

עד כמה גברים ונשים שונים בהעדפות שלהם בבחירת בן זוג?

אחת הביקורות המרכזיות כנגד הפסיכולוגיה האבולוציונית היא שהיא מגזימה בהערכת ההבדלים בין המינים. הטענה היא שרוב ההבדלים בין המינים זניחים ושיש חפיפה כמעט מלאה בין גברים ונשים בכל התכונות. אחת הדוברות הבולטות בארץ למגמה הזו היא פרופ’ דפנה יואל שראיון איתה על הנושא הופיע בעבר בהארץ וכבר היה לי איתה שיג ושיח בנושא הזה שניתן לקרוא עליו פה).

האם נשיקה רומנטית מינית היא התנהגות אוניברסלית?

בחברה המערבית נשיקה רומנטית או מינית נחשבת לאחד מהדברים החשובים והמענגים ביותר בקשר זוגי ולא בטוח שתמצאו מישהו שהיה בזוגיות שלא חווה אותה. נשיקה נחשבת ליותר אינטימית מחיבוק, החזקת ידיים, ליטוף או עיסוי. כל כך אינטימית נחשבת הנשיקה שזונות רבות נמנעות מלנשק את הלקוחות שלהן, כאמצעי לנתק עצמן מהאקט המיני. כתבתי בעבר על הסיבות האבולוציונית האפשריות לקיומה של נשיקה רומנטית, סיבות שקשורות להערכת בן או בת הזוג. פראנס דה ואל הפרימאטולוג והאתולוג הנודע דיווח על ממצאים שהראו שגם שימפנזות ובונובו מתנשקים עם פה פתוח והלשון ולכן סביר שיש לה בסיס אבולוציוני מוצק. במשך שנים הנשיקה נחשבה להתנהגות אוניברסלית או קרובה לאוניברסלית, כזו שקיימת כמעט בכל חברה אנושת. חוקרים לקחו כמובן מאליו את האוניברסליזם של הנשיקה הרומנטית אבל האם זה באמת נכון? מחקר חדש בודק את הנושא.

האם פסיכולוגיה אבולוציונית שוביניסטית?

הטענה כי פסיכולוגיה אבולוציונית שוביניסטית היא טענה עתיקה כמו התחום עצמו. הטענה הזו מופיעה בצורות שונות, החל מזה שהמחקרים בתחום נותנים לגיטימציה לגברים לבגוד (ובמיוחד לגברים שזו הסיבה שהם בכלל חוקרים), שהם מעודדים אונס או לפחות נותנים לאנסים תירוץ (טענה שאין לה בסיס כמו שתארתי כאן), שהתחום מנציח את הפטריארכיה, שהמחקרים בו מנציחים ומצדייקים פערים בין גברים ונשים, וכו’. אחת הבעיות לכאורה של התחום מצד אלו שמבקרים אותו היא שהתחום נשלט כמעט לגמרי על ידי גברים ואין בו כמעט נשים. אני כמובן יכול לתת רשימה ארוכה מאוד של נשים בולטות בתחום, חלק ניכר מהן מייסדות התחום כמו לורה בטציג, ג'ודית קליינפלד, שרה בלאפר הרדי, מרגו וילסון, הלן פישר, לידה קוסמידס, בובי לו, ברברה סמאטס, הלנה קרונין, אליזבת קשדן, ננסי אטקוף, אן קמפל, מרטי הייזלטון, קתרין סאלמון ועוד ועוד, אבל אלו עדויות אנקדוטיות ואנחנו רוצים להתבסס על נתונים כמותיים. מאמר חדש עושה בדיוק את זה.

האם אנשים משתמשים בהסברים אבולוציוניים כתירוץ להתנהגות שלהם?

הביקורות כנגד פסיכולוגיה אבולוציונית מתחלקות לשני סוגים עיקריים: האחד, ביקורות מתודולוגיות ומדעיות, חלקן הקטן רלוונטי ונכון, אבל בחלקם הגדול מבוסס על אי הבנות בנוגע לפסיכולוגיה אבולוציונית, קריאה סלקטיבית ולא נכונה של מחקרים מדעיים בתחום, או חוסר הבנה בתהליכים אבולוציוניים שמאפיינים רבים ממדעני החברה. החלק השני של הביקורות הן ביקורות פוליטיות או אידיאולוגיות. אלו התנגדויות נגד השמעת הסברים אבולוציוניים מתוך החשש של ההשפעות שלהם. מי לא שמע טענות כנגד הסברים אבולוציוניים שהם מנציחים את הפטריארכיה והם שמרניים, שהם מנציחים פערים בין גברים ונשים, שהם נותנים לגיטימציה לגברים לבגוד, או שהם מנקים אחריות מגברים כי הרי בהכל אשמים הגנים. טענה חביבה עליי במיוחד היא זו שגורסת שהחוקרים עצמם (לרוב גברים לבנים ממעמד גבוה) חוקרים נושאים הקשורים למיניות כדי להצדיק את ההתנהגויות שלהם (בגידות למשל). זה די משעשע כי זה כמו להאשים חוקר המנסה להבין את הגורמים למחלת הסרטן, בכך שהוא מנסה להצדיק את קיומם של תאים סרטניים.

מבט אבולוציוני על הטרדות מיניות

הטרדה מינית היא נושא חשוב שמקבל בשנים האחרונות תשומת לב ציבורית גדולה ובצדק. בחברה חופשית אין שום הצדקה שנשים (או גברים) יוטרדו מינית וצריך לעשות כל שניתן כדי למנוע הטרדות כאלו. נראה לי שמוסכם שעל מנת להלחם בתופעה כלשהיא, רצוי קודם כל להבין אותה לאשורה, ובשביל זה צריך לערוך מחקרים מדעיים שיעמדו על הסיבות העומדות בבסיס התופעה, גם אם ממצאי המחקרים הללו לא תמיד נעימים לאוזן או עולים בקנה אחד עם הסברים תקינים פוליטית. הסברים אבולוציוניים חשובים במיוחד כי הם עשויים להביא לתובנות חדשות בחקר תופעות חברתיות שונות, אבל פעמים רבות מבטלים אותם לרוב מסיבות לא ענייניות, כמו החשש שאם יש הסבר אבולוציוני כלשהוא אז הוא מצדיק את התופעה (הכשל הנטורליסטי), או בגלל בורות בסיסית באבולוציה או סתם אנטי מדעיות. הבלוג הזה מנסה לתקן במקצת את המעוות והנושא של הטרדות מיניות לא שונה מכל נושא אחר שסוקר פה. להפך, בדיוק כמו המחקרים בנוגע לבסיס האבולוציוני לאונס (נושא שהיום הוא הרבה פחות שנוי במחלוקת באקדמיה עם התקדמות המחקרים בנושא. חלקם נסקרו פה בבלוג ונגישים בקטגוריה שהוקדשה לנושא), כך התחום של הטרדות מיניות הוא נושא שסביר שיש לו בסיס אבולוציוני כלשהוא, וזאת מכיוון שהוא נראה כקשור מאוד למיניות האנושית, תחום מחקר מרכזי בפסיכולוגיה אבולוציונית.

אחת הסיבות להתנגדות למחקרים אבולוציוניים בנושאים כמו אונס, תקיפה מינית והטרדות מיניות היא בלבול שקיים בנוגע למהי מיניות, והמחשבה שמיניות אנושית היא משהו מהנה תמיד ולכן היא חייבת להיות בעלת הקשרים חיוביים. אם יש משהו שלילי שקשור במין אז זה כבר לא מין אלא אלימות ולכן לא נכון לכלול את שניהם ביחד. הבעייה עם הטענה הזו שהיא פשוט לא עולה בקנה אחד עם התנהגות ורגשות אנושיים בפועל. אנשים חווים קשת גדולה של רגשות ומתנהגים בצורות שונות, לפעמים חיוביות ולפעמים שליליות. תכונה כמו אגרסיביות יכולה להיות חיובית בהקשרים מסוימים (אם אדם הותקף) או שלילית (כשמדובר ברצח למשל). אם מסתכלים על התנהגויות שונות כמבטאות קצוות של אותה תכונה, קל יותר לנתח ולהבין אותה. זה לא אומר שאין אלימות שמעורבת בהטרדות ותקיפות מיניות, אבל כמו שלא נטען שאקדחים הם הסיבה שאנשים שודדים בנק, כך גם האלימות היא האמצעי ולא ההסבר להטרדות ותקיפות, ומיניות היא הסיבה האולטמטיבית בדיוק כמו שכסף הוא הסיבה לשוד. אין זה אומר כמובן שההסבר האבולוציוני להטרדות ותקיפות מיניות יהיה היחיד או שהוא יסביר את הכל, אבל חייבים לקחת אותו בחשבון. אם לא נחקור את הנושא מנקודת מבט אבולוציונית, בהכרח נקטין את הסיכוי להבין את התופעה כי פסלנו מראש תחום מחקר רלוונטי שיכול לעזור לשפוך אור על הנושא.

ניסיון לא מוצלח לערער על האוניברסליות של העדפות בבחירת בני זוג

אחד התחומים הנחקרים והמבוססים ביותר בפסיכולוגיה אבולוציונית, כמו שכל מי שקורה את הבלוג יכול להווכח בעצמו, הוא הנושא של בחירת בני זוג והעדפות זוגיות שנחקרים מנקודת מוצא אבולוציונית. מאות מחקרים נעשו על הנושא שהוא הפופולארי ביותר למחקר בתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית, ותוצאות אותם מחקרים מראות באופן עקבי שלגברים ונשים יש העדפות שונות כשהם באים לבחור בן זוג. גברים מעדיפים אישה צעירה מהם, כזו שנמצאת בגילאי הפוריות, ויופי חיצוני מהווה גורם משמעותי בבחירות שלהם. נשים לעומת זאת מעדיפות גבר קצת יותר מבוגר מהן, ומראות העדפה לגברים בעלי סטטוס גבוה, או כאלו שיש להם פוטנציאל להשיג משאבים חומריים בעתיד.

כחול לבנים, ורוד לבנות – הבדלים בין המינים בתפיסת צבעים, תאוריית ההיפוך המגדרי והסכנה בהסתמכות על עדויות אנקדוטיות

בשנים האחרונות מתנהל ויכוח ער באקדמיה ומחוצה לה, לגבי השאלה האם ישנם הבדלים מולדים בין המינים בהעדפות צבע. בעולם המערבי, נראה שמגיל צעיר בנים מעדיפים או מכוונים להעדיף צבע כחול, בעוד בנות מעדיפות, או מנותבות להעדיף צבעים ורודים. מי שנכנס לחנויות בגדים וצעצועים יכול לראות בבירור שרוב מוחלט של המוצרים לבנים יהיו בצבע כחול או בצבעים אחרים שאינם ורוד או אדום. לעומת זאת, חלק ניכר מהבגדים והצעצועים לבנות הן בצבע ורוד. האם העובדה שיש דיכוטומיה כל כך ברורה בצבעים בין בנים ובנות מבטאת העדפות ביולוגיות אמיתיות או שהתרבות המערבית פשוט מכתיבה העדפת צבעים מגדרית?

מחקרים אבולוציוניים השוואתיים: הבדלים בין המינים בממוצע, שונות וטווח של הצלחה רבייתית

לורה בטזיג היא אחת מהחוקרות יוצאות הדופן בנוף הפסיכולוגיה והאנתרופולוגיה האבולוציונית. כאחת ממייסדות הסוציוביולוגיה (ומאוחר יותר, הפסיכולוגיה האבולוציונית), היא כתבה כמה ספרים ומאמרים שנחשבים לאבני יסוד של התחום. עם זאת, בניגוד לרוב החוקרים בתחום שעוסקים במחקרים אמפיריים במעבדה או בעבודת שדה אתנוגרפית, בטזיג מתמחה בעיקר במחקרים היסטוריים אבולוציוניים.

הבסיס האבולוציוני לשימוש בטלפונים סלולאריים

אחת השאלות הנפוצות ביותר שמופנות אליי כאן בבלוג וגם באופן פרטי באימייל, היא של קוראים שמתעניינים בתכונה מסוימת ורוצים לדעת את הבסיס האבולוציוני שלה. שוב ושוב אנשים שואלים (לפעמים בהתרסה), איך תסביר אנשים שעושים X או Y? הרבה פעמים מדובר בתהיות לגבי התנהגויות איזוטריות כמו למה נימוס קיים? או איך מסבירים קלפטומניה? (שאלות אמיתיות שהופנו אליי), לפעמים מדובר בתופעות רחבות יותר שנראות לא אדפטיביות בעליל כמו דחיינות או פדופיליה, ותמיד יש את השאלות הגדולות לתופעות חובקות עולם כמו האבולוציה של מוסר ודת.