פסיכולוגיה אבולוציונית, הבדלים בין המינים, קורונה, וקצת הומור – מחקרים וחדשות מהעת האחרונה

מזמן לא כתבתי כאן, אבל מכמות הצפיות בבלוג והאימיילים שאני מקבל אני שמח לראות שהבלוג עדיין רלוונטי ורבים המתעניינים בפסיכולוגיה אבולוציונית. אני אנסה לעדכן אותו מידי פעם אבל אולי בצורה קצת שונה. מכיוון שיש כמות אדירה של מחקרים ודיונים בנושאים העוסקים בפסיכולוגיה אבולוציוית שרבים לא נחשפים אליה בארץ, אנסה לתמצת אותם במקום לכתוב על מחקר בודד או נושא ספציפי באריכות. שנים האחרונות יש פריחה עצומה של המחקר בפסיכולוגיה אבולוציונית ואפילו לי קשה לעקוב אחרי כל ההתפתחויות בכל התחומים. הנה כמה מאמרים ופוסטים בנושאים שונים מהשנה-שנתיים האחרונות שעוררו הרבה עניין, וכמיטב המסורת גם שנויים במחלוקת.

האם דימויים של נשים רזות בתקשורת גורמות לעלייה בשיעורי האנורקסיה? המקרה של איי פיג’י

אחת הטענות המושמעות לעתים קרובות נגד ההשפעות ההרסניות של כלי התקשורת, היא שהיא מציגה דימויים מעוותים או לא מציאותיים של אנשים ובעיקר נשים שמובילים לאידיאל רזון והפרעות אכילה אצל נערות. הייצוגים הללו כוללים בעיקר נשים רזות ויפות באופן קיצוני, ונעזרים באמצעים מלאכותיים כמו מייקאפ או פוטושופ כדי ליצור אידיאל יופי שלא קיים באמת ובלתי מושג. המראה הנפוץ של דוגמנית צעירה, סימטרית ועור חלק פונה ליצרים האדפטיביים שנוצרו במהלך האבולוציה, אבל הוא מוצג בצורה קיצונית ולא פרופורציונלית (ראו כאן את הפוסט על האבולוציה של היופי). על פי התאוריה שהמייצגת הבולטת שלה היא נעמי וולף, הדימויים הלא מציאותיים בטלביזיה, קולנוע, מגזינים ושלטי חוצות, גורמים להפרעות אכילה בשל הניסיון הכושל להדמות לאידיאל יופי בלתי אפשרי.

נח בשבע שגיאות: על הקלות הבלתי נסבלת של דיווחים מדעיים שגויים בעיתונות

כולם יודעים שעיתונים פופולאריים נוטים לעוות דיווחים על מחקרים מדעיים כך שלפעמים הקשר בין הדיווחים הללו למקור קלושים למדי. ברוב הפעמים העיתונים נוטים לדיווחים סנסציוניים ברמת הכותרת ולא מתעניינים בפרטים הקטנים של המחקר. אחת המטרות של הבלוג שלי היא לקדם כתיבה מדעית מדויקת ומייצגת (לפחות בתחומים שאני עוסק ומבין) ואני מקווה שאני משיג חלק מהמטרה הזו.