קוסמים והפרעות נפשיות: ממצאים מפתיעים על פסיכוזה ואוטיזם בקרב קוסמים

האם אתם יכולים לחשוב על סטנדאפיסט או קומיקאי שסבל מהפרעה נפשית? מה בדבר סופר/ת או משורר/ת? אולי נזכרתם ברובין וויליאמס שסבל מהפרעה דו-קוטבית, או חשבתם על הסופרת וירג’יניה וולף שגם היא סבלה מההפרעה דומה, ויש הרבה דוגמאות אחרות.

ישנם לא מעט  סופרים, משוררים, שחקנים וקומיקאים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות והקשר בין יצירתיות ומחלות נפש מוכר בספרות המחקרית כבר זמן רב. מחקרים מראים שאנשים יצירתיים כמו סטנדאפיסטים, אמנים, ומדענים סובלים בשכיחות גדולה יותר מסכיזופרניה. דוגמא בולטת לכך היא ג’ון נאש, המתמטיקאי הידוע זוכה פרס נובל לכלכלה שמחקריו בתורת המשחקים היו פורצי דרך, ושדמותו ומאבקו בסכיזופרניה הונצחו בספר ובסרט נפלאות התבונה. מחקר אחר מצא שאנשים שסובלים מסכיזופרניה היו בעלי סיכוי גבוה יותר לעבוד בעבודות יצירתיות (כאלו שבתחומים מדעיים ואמנותיים).

טענה מרחיקת לכת יותר היא שלא רק שיש קשר בין הפרעות נפשיות ויצירתיות, אלא שהפרעה נפשית תורמת ליצירתיות של אנשים. מקרה מפורסם שמדגים את הנושא הוא טמפל גרנדין, חוקרת שזוקפת את היותה על הרצף האוטיסטי לפיתוח מכונת החיבוק שעוזרת לנהל פרות בדרך לשחיטה הומאנית יותר (כן, אני מודע לאירוניה פה, אבל היא פתרה בעיה ממשית בתעשיית הבקר).

אבל האם כל האנשים היצירתיים סובלים מהפרעות נפשיות? מחקר חדש שלי מנסה לשפוך אור על התופעה על ידי התמקדות בקבוצה יצירתית שלא נחקרה בעבר, קוסמים. המטרה של המחקר הייתה לבדוק האם קוסמים מראים נטייה לשתי הפרעות נפשיות נפוצות: אוטיזם וסכיזופרניה שבודקת הימצאותן של תכונות פסיכוטיות. המחקר לא התיימר לתת אבחנה קלינית של ההפרעות המנטליות אלא לבחון נטייה להראות סימפטומים של אוטיזם וסכיזופרניה.

קוסמים הם קבוצה יצירתית מיוחדת במינה כי הם גם יוצרים את המופע וגם אלו שמופיעים בו. רוב הקבוצות היצירתיות שייכות רק לצד אחד. שחקנים לא כותבים את המחזה או התסריט לסרט, מוסיקאים הרבה פעמים מנגנים יצירות שלא הם כתבו, וכוריאוגרפיים לא רוקדים על הבמה. תסריטאים לא מופיעים בסרטים או בטלוויזיה, סופרים לא נדרשים להופיע, ועוד.

קוסמים במובן הזה די דומים לסטנדאפיסטים שגם יוצרים את המופע שלהם והם אלו שגם מופיעים בו. ההבדל ביניהם נעוץ בעיקר במחיר של טעויות שהם עושים על הבמה. אצל קומיקאים, בדיחה לא מוצלחת היא לא אסון גדול ולא הורסת את המופע. כמה בדיחות טובות שמצחיקות את הקהל והבדיחה הלא מצחיקה תשכח. לעומת זאת, קסם כושל הוא אסון. או כמו שקוסמת אחת אמרה לי, "אם בחרת בקלף מסוים כדאי מאוד שאמצא אותו". יש יחסית מעט מאוד קסמים במופע וקשה מאוד להתאושש מקסם שנכשל כי הקהל יזכור זאת היטב. סטנדאפיסט יכול בקלות להתאושש מבדיחה לא מוצלחת ולפעמים אפילו הכישלון עצמו הופך לבדיחה.

מופע קוסמות דורש דיוק גדול ויכולות טכניות גבוהות. כל זה בזמן שהם גם מבדרים את הקהל. סביבת העבודה הייחודית הזו הופכת את הקוסמים לקבוצה מעניינת מאוד למחקר. ערכתי את המחקר בשיתוף קוסמת שעזרה מאוד בגיוס הנבדקים וגם בפרשנות של הממצאים.

המחקר כלל 195 קוסמים מארה"ב ובריטניה, עם ניסיון ממוצע של 35 שנה במופעי קוסמות. הם כללו צעירים בני 18 וכאלו שכבר פרשו ממופעי קוסמות בגיל 92! ביניהם ניתן למצוא מגוון גדול של קוסמים מכאלו שעוסקים בקסמי קלוז אפ (למשל, קסמים עם קלפים), מנטליסטים ("קוראי מחשבות"), וכלה בקוסמים שמופיעים על במה גדולה ועושים קסמים שדורשים ציוד מיוחד כמו אמני בריחה. הקוסמים מילאו שאלונים שבדקו נטיות לאוטיזם ותכונות פסיכוטיות. חשוב להבהיר שהשאלונים שבדקנו מיועדים לאוכלוסייה הרחבה ולא לאבחון קליני. פסיכוזה נמדדת על רצף כשרק אלו שנמצאים בקצה העליון מאובחנים קלינית כסכיזופרנים. אנשים עם מספר סימפטומים קטן יותר, או כאלו שמתרחשים לעיתים נדירות יותר ובאינטנסיביות פחותה, אינם סכיזופרניים אבל יכולים לחוות סימפטומים כמו מחשבה מפוזרת או מחשבות נודדות. סימפטומים כאלו יכולים לגרום לפגיעה בתפקוד היומי מצד אחד, אבל גם לתרום ליצירתיות.

הקוסמים הושוו למדגם של 233 אנשים מהאוכלוסייה הכללית עם מאפיינים דמוגרפיים דומים (בעיקר ממוצע גיל דומה ופרופורציה דומה של גברים ונשים. בערך 15% ממדגם הקוסמים היו נשים, אבל לא נתגלה הבדל בין המינים בממדים השונים ולכן כל התוצאות שאדווח כוללות את כולם). בנוסף, היה לי נתונים על קבוצות יצירתיות אחרות שמילאו בעבר שאלונים דומים במחקרים קודמים. הם כללו סטנדאפיסטים, משוררים, שחקנים, ומוסיקאים.

תוצאות: הקוסמים לא גילו נטיות אוטיסטיות והתוצאות שלהם במדד האוטיזם היו דומות לאלו שבאוכלוסייה הכללית. לעומת זאת, מדדי הפסיכוזה שלהם היו נמוכים לא רק מאלו של המדגם הכללי אלא גם בהשוואה לכמעט כל קבוצה יצירתית אחרת. אפשר לראות את זה בגרף הבא:

הגרף מראה את הניקוד של קוסמים (בתכלת) ביחס לקבוצות יצירתיות שונות ולאוכלוסייה הכללית על ארבעת המדדים שבודקים פסיכוזה. ניקוד נמוך מראה שהתת-פסיכוזה לא קיימת באוכלוסייה הנבדקת.

במילים פשוטות, הקוסמים הראו יכולת גבוהה מאוד להתרכז ביחס לקבוצות האחרות, רמות נמוכות של חרדה, לא הראו נטייה לחוויות יוצאות דופן או מוזרות, והיו בעלי רמה נמוכה של הזיות. בצורה אירונית ניתן לומר שהקוסמים היו חסרי חשיבה מאגית! כל המחסורים הללו מהווים דווקא יתרון לקוסם במופע שדורש דיוק רב ויכולת ריכוז גבוהה, ללא הסחות דעת מיותרות.

לקוסמים גם לא הייתה נטייה להתנהגות אנטי חברתית, והם הפגינו שליטה עצמית גבוהה. ברור למה שליטה עצמית גבוהה חיונית לעבודת הקוסם, וחוסר הנטייה להתנהגות אנטי-חברתית קשורה לזה שהקוסמות היא מקצוע מאוד חברתי. קוסמים משתפים פעמים רבות את הקהל בקסמים שלהם וגם עובדים עם עוזרים. יותר מכך, קוסמים הם כנראה פחות תחרותיים מקבוצות יצירתיות אחרות. קוסמים אוהבים לשתף קוסמים אחרים בקסמים שלהם ולשאוב רעיונות אחד מהשני בצורה ידידותית ומוסכמת, ולא גניבה של רעיונות.

התנהגות אנטי-חברתית מאפיינת הרבה מקצועות יצירתיים כמו סטנדאפיסטים. עבורם, להיות אנטי-חברתי הוא אחד המנועים למופע קומי מוצלח כי בדיחות רבות שוברות מוסכמות ויכולות להיות מעליבות. הפרופיל של הקוסמים דומה יותר לזה של מדענים שגם נמוכים מאוד בתכונות פסיכוטיות. כמו מדענים, העבודה של קוסמים היא מאוד מאורגנת ומסודרת, אבל גם סיזיפית ולא מתגמלת בחלקה הגדול. עבודה שדורשת השקעה והתמדה רבים כדי להגיע למטרה אחת ספציפית ומאוד מתגמלת בסוף. מעניין שלקוסמים ומדענים יש משהו נוסף במשותף: פעמים רבות אפשר להגיע לאותה מטרה בדרכים שונות, יצירתיות יותר או פחות. הרבה טריקים של קוסמים נראים לצופה מבחוץ אותו הדבר למרות שהם נעשים בצורות שונות לחלוטין.

קוסמים מפגינים יצירתיות ברמות שונות במופעים שלהם, ויש קוסמים שיכולים לבנות קריירה שלמה בלי להיות יצירתיים בכלל. כולנו מכירים את קוסמי יום ההולדת שמבצעים את אותם הטריקים שוב ושוב בלי שום יצירתיות. לקוסמים הללו יש יתרון גדול על פני מופעי בידור אחרים. בגלל שבועת הקוסמים לא לגלות איך הטריקים נעשים, קוסמים יכולים לחזור על אותו קסם שוב ושוב בלי לשעמם את הקהל ובלי שהקסם יאבד הרבה מקסמו. מצד שני, ישנם כמובן קוסמים יצירתיים מאוד כמו דיוויד בליין או דיוויד קופרפילד שמותחים את גבולות הקוסמות וממציאים קסמים חדשים כל הזמן.

בחזרה לשאלה שהתחלתי איתה את הפוסט, האם אתם יכולים לחשוב על שם של קוסם מפורסם שסובל מהפרעה נפשית? כנראה שלא, והמחקר הנוכחי מראה שיש סיבה טובה לכך. הפרעות נפשיות כנראה פוגמות בקוסמים ומפריעות למופע שלהם. מופע שדורש משמעת עצמית גבוהה וחזרה מדויקת על מספר גדול של צעדים לא יתאים כנראה לאלו שיש להם מחשבה מפוזרת. במובן הזה, יתכן שאנשים שסובלים מהפרעות נפשיות והתעניינו בקוסמות, גילו שמאוד קשה להצליח במקצוע ופשוט ויתרו בשלב מסוים. אין זה אומר כמובן שאין קוסמים שסובלים מבעיות נפשיות שונות, אבל כנראה שזה לא נפוץ כמו במקצועות יצירתיים אחרים.

לסיכום, המחקר מראה שיצירתיות זה משהו מאוד מורכב ושונה מתחום לתחום. רמות גבוהות של פסיכוזה יכולה לתרום ליצירתיות בתחומים מסוימים, אבל לפגוע בתחומים אחרים, בייחוד כאלו שכוללות אינטראקציות דחופות עם אנשים אחרים, כמו קוסמות.

למי שמעוניינים ללמוד עוד על הפסיכולוגיה של קוסמים וקוסמות, הנה פוסט ישן שלי.