האם גברים מצחיקים יותר מנשים?

חשבו על אדם מצחיק שאתם מכירים. האם מדובר בגבר או אישה?  רוב האנשים שמוצגת בפניהם השאלה הזו חושבים על גברים. המחשבה הזו מייצגת סטריאוטיפ רווח שגברים מצחיקים יותר מנשים. הסטריאוטיפ הזה משותף לגברים ונשים כאחד, אבל כמובן רק בגלל שהוא מקובל לא אומר שהוא נכון. אבל האם באמת גברים מצחיקים יותר מנשים?

האבולוציה של הספורט

אחד מהתחומים שזכו להתייחסות מעטה יחסית בקרב פסיכולוגים אבולוציוניים הוא ספורט. זה די מפתיע בהתחשב בעובדה שאנשים עושים ספורט בכל מקום בעולם, ואהדה של אתלטים וקבוצות ספורטים חוצה תרבויות, גם אם מה שנחשב לספורט הפופולארי משתנה ממקום למקום. אבל בשנים האחרונות הספורט זוכה לקצת יותר תשומת לב מצד חוקרים אבולוציוניים ואני רוצה לבצע סקירה קצרה של התחום.יש סיבות טובות לחשוב שגורמים אבולוציוניים משפיעים על ההשתפות בספורט וגם על צפייה בו. על פי אחת התאוריות הבולטות, ספורט התפתח כאמצעי לתרגל צייד ומלחמה, בדומה למשחקים של ילדים שמאפשרים אימון לקראת צייד, למשל משחקים של חץ וקשת שפופולאריים בחברות ציידים לקטים. מאוחר יותר, הספורט הפך לאמצעי להעצים את הסטטוס של הספורטאי, על ידי זה שהוא מראה את כוחו והיכולת האתלטית שלו, מה שמקנה לו אפשרויות רבות יותר למצוא בת זוג.

הרג תינוקות לאחר הלידה – מדוע הורים (ואחרים) הורגים ילדים?

לכאורה, מדובר באחד הפרדוקסים הגדולים ביותר בתאוריה האבולוציונית. הריגה של תינוקות או ילדים שנעשית במקרים רבים על ידי ההורים. אם המטרה האולטימטיבית של האבולוציה היא רבייה והעברת הגנים לצאצאים בדור הבא, איך אפשר להסביר תופעה שנראית כסותרת את המנגנון האבולוציוני הבסיסי ביותר?

גמביט המלכה: גברים מסתכנים יותר במשחק שחמט כשהם משחקים נגד יריבה מושכת

את המחקר הזה גיליתי רק לאחרונה והוא פנטסטי בעיניי. הוא מדגים בצורה טובה אלו דברים מוזרים גברים מוכנים לעשות על מנת להרשים בחורה. מחקרים מצאו בעבר שגברים נוטים לקחת יותר סיכונים על לוח השחמט מנשים, וזה במיוחד נכון כשגברים משחקים נגד נשים. המחקר הזה לוקח את הנושא צעד קדימה ובודק את ההשפעות שיש ליופי של השחקנים על המשחק.

החשיבות של יכולת מילולית במשיכה לבן או בת הזוג

האבולוציה של השפה היא חידה אבולוציונית גדולה. לא ידוע מתי בני אדם בדיוק פיתחו את היכולת לדבר, מתישהו במאה אלף השנים האחרונות, וגם מה היו הכוחות האבולוציוניים שעיצבו את המאפיין הכה ייחודי הזה של בני האדם. בניגוד להרבה תכונות אחרות שאפשר להבין טוב יותר על ידי עדויות ישירות להתפתחותן, שפה פשוט לא משתמרת במאובנים. לא ניתן לדעת מתי אנשים שיפרו משמעותית את היכולת השפתית בניגוד למשל להתפתחות גודל המוח שם יש לנו עדויות רבות לשלבים השונים של השינוי. אי אפשר לצפות בשפה בצורה ישירה ולכן צריך להסיק בדרכים עקיפות איך היא התפתחה. ישנם חוקרים מסוימים שסבורים שהשפה היא תוצר לוואי אבולוציוני, תכונה שקשורה לתכונה אחרת שהתפתחה אבולוציונית. לחוקרים בכיוון הזה לא ברור מה התכונה המרכזית שהשפה נוצרה בעקבותיה, האם זה תוצר לוואי של מוח גדול, אינטליגנציה, או משהו אחר? חוקרים אחרים רואים בשפה אדפטציה וכאן רוב החוקרים שמים דגש על מנגנון הברירה הטבעית. על פי ההסברים הללו השפה עזרה לבני אדם לשרוד ולכן התפתחה. קל לראות איך שפה תורמת לשרידות של בני אדם ונותנת להם עדיפות על חיות אחרות. היא מאפשרת תקשורת יעילה יותר, שיתופי פעולה בין קרובים וזרים ועוד.

מתי היכולת הקוגניטיבית מגיעה לשיאה?

ישנה תפיסה רווחת שאנשים נמצאים בשיא הכושר המנטלי שלהם כשהם צעירים, בערך בשנות ה-20 לחיים. מחקר חדש מנסה לראות עד כמה זה נכון.

האם דיכאון לאחר לידה הוא אדפטציה אבולוציונית?

העולם המודרני שונה מאוד מהעולם שבו בני אדם חיו כציידים לקטים. אנשים לא מבלים את רוב זמנם בחיפוש אינסופי אחרי מזון ומחסה, אבל המוח האנושי עדיין מעוצב לעולם שכזה. בעיות שלא היו קיימות בעבר נפוצות מאוד בעולם המערבי כמו השמנה. מעט מאוד אנשים סבלו מהשמנה בעולם שבו היה מעט מזון, הוא לא היה מעובד כשרובו מזין ולא מלא בסוכר ופחמימות כמו המזון המודרני. בעבר גם אנשים עסקו הרבה יותר בפעילות גופנית מאומצת כחלק אינטגרלי מהחיים. הנטייה האבולוציונית שלנו לאכול כמה שיותר כשיש אוכל זמין נועדה לפצות על זמנים קשים שבהם מזון לא היה קיים בשפע. קל לראות איך ההבדלים הללו תורמים לכמות העצומה של אנשים שסובלים מהשמנה היום. חוסר ההתאמה (mismatch) בין התנאים שבהם חיינו בעבר ושהמוח שלנו עוצב על מנת להתמודד איתם, לעומת החיים היום עם גירויים חדשים שהמוח לא מורגל בהם, גורם לתופעות לוואי שונות והזכרתי חלק מהן בעבר (למשל כאן בהקשר של נטילת סיכונים ואי רציונלית אבולוציונית, ופה בהסבר למה טרור מפחיד יותר מהתחממות כדור הארץ).

הבדלים בין המינים בחוש ההומור: מה גברים ונשים באמת מחפשים

ישנם הבדלים בין גברים ונשים בחוש הומור וחלק מההבדלים הללו אבולוציוני. יש אנשים שעצם העלאת האפשרות להבדלים הללו מעידה על שוביניזם אבל בפועל, יש כיום עדויות חזקות ביותר בנושא שקשה להתעלם מהן. גם העובדה שישנם הבדלים בין המינים ביצירת ותפיסת הומור אינה אומרת שלנשים אין חוש הומור כמו שכריסטופר היצ’נס טען פעם. ניתוח מלא של ההבדלים בין המינים בכל הקשור להומור מחייב לקחת בחשבון גורמים אבולוציונים ותרבותיים, כמו במקרה של מיעוט סטנדאפיסטיות . כתבתי בהרחבה בעבר על הבסיס האבולוציוני להומור גם מכיוון שהוא תחום המחקר שלי (כאן, וכאן, ופה על החשיבות שלו במציאת דייט). לא מזמן גם פירסמתי פרק בספר שמסכם את כל המחקרים בנושא ושמצביעים על הבסיס האבולוציוני המוצק להומור על היבטיו השונים.

אמנים שמחים להיות אמנים

ישנה תפיסה רווחת שאמנים הם אנשים שסובלים מדיכאון, נתונים למצבי רוח משתנים, ואינם מאושרים במיוחד. הסטראוטיפ של אמן הוא של גאון שנמצא במצוקה נפשית, כזה שאכול  שדים פנימיים שמהווים את הגורם שדוחף אותם לעסוק באמנות. ישנן המון דוגמאות אנקדוטיות לאמנים מהשורה הראשונה שסבלו מבעיות נפשיות שונות, ובעיקר דיכאון למשל, וירג’יניה וולף, לב טולסטוי, צ’רלס דיקנס, מוצארט, שוברט, ואן גוך ועוד. הדוגמאות הללו הן חלק מהתפיסה הקיימת שאמנות טובה כרוכה בסבל וגם שגאונים ואנשים יצירתיים במיוחד סובלים ממחלות נפשיות שונות. כתבתי על זה בהקשר של סטנדאפיסטים, וגם איך הפרעות קשות כמו אוטיזם וסכיזופרניה יכולות להיות הצד ההפוך של גאונות, מחקר חדש עוסק באמנים.

נשים שיש להן פרטנר עם חוש הומור חוות יותר אורגזמות

מחקר חדש בדק איך אורגזמה נשית קשורה לתכונות רצויות של בן הזוג. ידוע למשל שנשים חוות יותר אורגזמות אם הפרטנר שלהן סימטרי יותר בפנים, יפה יותר, עשיר יותר, ושרירי יותר, והמטרה של המחקר הנוכחי היא להרחיב את הממצאים הללו לתכונות נוספות, ואחת מהן היא חוש הומור.