מדוע הומור מפתה? החשיבות של הומור למציאת דייט

חוש הומור הוא אחד התכונות החשובות ביותר כשאנשים בוחרים בני או בנות זוג, בעיקר בשלבים הראשונים של החיזור, למרות שהמשמעות והשימושים שלו שונים אצל גברים ונשים. נשים שמות דגש בעיקר על כך שבן זוגן יהיה בעל חוש הומור, כשמה שהן מתכוונות באמת זה שהן מעוניינות בגבר שיצחיק אותן. אלו שניחנים בחוש הומור טוב הם אלו שיהיו אטרקטיביים יותר לאישה. גברים לעומת זאת, מעוניינים יותר באישה שתצחק מהבדיחות שלהם, כאינדיקציה לכך שהיא נמשכת אליהם, משימה לא פשוטה כלל כפי שלמדו על בשרם גברים רבים. להבדלים הללו יש כנראה שורשים אבולוציוניים שנטועים בברירה המינית ובתאוריית האינדיקטורים המנטליים שרואות בהומור כסממן שמעיד בצורה עקיפה על האינטליגנציה של הנושא אותה. מכיוון שנשים בררניות יותר בבחירת בני זוג, הומור חשוב יותר עבורן וזה ממצא שמתגלה שוב ושוב במחקרים שונים (לפירוט מלא על ההיבטים האבולוציוניים השונים של הומור אפשר לקרוא כאן. על המחקר שלי שעוסק בהיבטים ספציפיים של ברירה מינית והבדלים בין המינים על פי תאוריית האינדיקטורים המנטליים אפשר לקרוא פה).מחקר חדש (שפירסמתי גם באתר של פסיכולוגיה היום) יוצא מאותה נקודת מוצא אבולוציונית שהמחקרים שלי ושל אחרים יצאו מהן ומנסה לבחון את ההבדלים הללו דרך מודעות הכרות ברשת. הסתכלות על מודעות הכרות אותנטיות מאפשרת בחינה של ההעדפות האמיתיות של אנשים בבחירת בני זוג מכיוון שהן נושאות השלכות לחיים האמיתיים. לאנשים אין אינטרס לשקר לגבי ההעדפות שלהם כמו שקורה לפעמים במחקרי מעבדה (אם כי הם עדיין יכולים להציג עצמם באור שונה ממה שהם באמת אם הם חושבים שזה יעניק להם יתרון בהשגת הדייט).

המודעות שנחקרו במחקר הנוכחי נאספו מאתר הכרויות קנדי, בסך הכל 266 מודעות כאלו שנחלקו שווה בשווה בין גברים ונשים, בטווח גילאים 21-35 ועם גיל ממוצע 29. החוקרים קידדו משתנים שונים הקשורים להומור, ובעיקר התמקדו בהעדפות ההומור של האנשים. הם בחנו האם אנשים הצהירו על עצמם שהם בעלי חוש הומור, או אפילו ניסו להצחיק, או שהם רצו מישהו שיש לו חוש הומור. בנוסף, נאספו נתונים על העדפות אחרות שלא קשורות להומור כמו אינטליגנציה, יופי חיצוני, סטטוס וחום אנושי.

לא במפתיע, גברים נטו הרבה יותר לטעון שהם בעלי חוש הומור משובח ושהם יצחיקו את  הדייט הפוטנציאלי שלהם אם רק תתני להם הזדמנות. אם את אישה והיית באתר הכרות כלשהוא, אני מניח שהניסיון מצביע שצריך להיות ספקנים לגבי הצהרות כאלו כי יש שונות רבה בין אנשים ביכולת להצחיק באמת. בכל מקרה, בין אם הגבר יהיה סיינפלד הבא או לא, העובדה שיותר גברים מנשים מציינים את העובדה שהם מצחיקים רומזת שהם מכירים בזה שהומור הוא תכונה רצויה אצל נשים כשהן בוחרות בן זוג. נשים לעומת זאת כתבו שהן מחפשות מישהו עם חוש הומור, או כזה שיצחיק אותן. ממצא מעניין היה שאלו שהצהירו שהם בעלי חוש הומור לא היו אלו שחיפשו מישהו עם חוש הומור, מה שמראה ששני המאפיינים הללו נפרדים וספציפיים למין.

עוד ממצא מעניין היה שבלי קשר למין, אלו שייחסו להומור חשיבות רבה בבחירת בן או בת זוג, בלי קשר אם חשבו שהם בעלי חוש הומור או רצו מישהו עם חוש הומור, היו גם אלו שחיפשו בני זוג אינטליגנטיים מה שמראה שהתכונות הללו שלובות אחת בשנייה. המחקר שלי בנושא מראה שגם בפועל קיים קשר כזה, ואנשים עם חוש הומור טוב הם גם אינטליגנטיים יותר.

המחקר הנוכחי בחן את ההעדפות האמיתיות של אנשים שמחפשים בן או בת זוג, ואת התפקיד השונה שהומור משחק אצל גברים ונשים בבחירת בני זוג. גברים מעוניינים לפרסם את העובדה שהם בעלי חוש הומור ונשים מנסות לאמוד אותו ולבחור את אלו שבאמת מצחיקים אותן. אבל שאלה שעדיין נשארת היא האם יש קשר בין מה שאנשים מעדיפים לבין הבחירות הרומנטיות שלהם בפועל? אם נשים אכן מעוניינות בגבר עם חוש הומור אז נצפה שנשים שקוראות מודעת הכרות מצחיקה ייטו לרצות לצאת עם אותם גברים.

כדי לבחון את הסוגייה הזו יצרו החוקרים שתי מודעות הכרות פיקטיביות, באחת מהן הופיעה בדיחה בתחילת המודעה ובשנייה לא. כמי שעוסק במחקר בהומור אני יכול להעיד שבעיניי הבחירה הזו לא הכי מוצלחת, מכיוון ששימוש בבדיחה כללית (במקרה הזה בדיחה קצרה מסוג one liner) שלא קשורה לכותב ההודעה לא ממש מייצגת את השימוש היומיומי של אנשים בהומור. כלומר, אנשים לא באמת מפרסמים בדיחות כחלק ממודעת ההכרות שלהם. אם יש הומור במודעות הכרות אז הוא לרוב משולב כחלק מהמודעה וקשור לכותב ההודעה. עם זאת, אפשר לחשוב על זה כדרך אלטרנטיבית ומבוקרת יותר לבחון את הנושא כי ליצור הומור שמשולב כחלק מהמודעה תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית ותגרום לבעיות מתודולוגיות אחרות.

114 סטודנטים (שונים מהסטודנטים במחקר הראשון) השתתפו במחקר הזה (73 נשים, 41 גברים). הם התבקשו להעריך את מודעת ההכרות בפרמטרים שונים, כמו האם הכותב נשמע להם אינטליגנטי, אלו תכונות אישיות הוא מחזיק וכו’. בנוסף נדרשו לומר האם אותו אדם מושך אותם מבחינה רומנטית. המשתנה של עניין רומנטי נמדד על פני ממוצע של שלושה מדדים שונים: כמה היו מעוניינים להכיר את האדם הכרות אישית, האם הם חושבים שהוא מתאים להם ליחסים לטווח הארוך, והאם הוא יכול להיות פוטנציאל לחתונה (שוב, יש כאן בעייה מתודולוגית מסוימת מכיוון שהמשתנים הללו מוטים לכיוון יחסים לטווח הארוך, בעוד הומור עובד הרבה פעמים טוב יותר במשיכה ראשונית).

תוצאות המחקר הראו שהוספת ההומור למודעת ההכרות לא שינתה בכלל את ההעדפות של הגברים. לעומת זאת, הומור גרם לנשים להצהיר יותר שהן תהיינה מעוניינות בקשר עם אותו גבר (שוב, על פי המדדים של קשר רומנטי שהוזכרו למעלה). סביר להניח שאם המודעות היו כוללות הומור כחלק מהמודעה, ההעדפות הללו היו אפילו חזקות יותר (לעומת זאת, אי אפשר להתעלם מהאפשרות שבדיחות פשוט גרמו לנשים להיות במצב רוח טוב יותר או נינוחות יותר וזה אולי השפיע על ההעדפות שלהן. עדיין, אותה השפעה לא נמדדה אצל הגברים). בנוסף, נמצא קשר בין שיפוטי ההומור של הנשים לכמה הן תפסו שהבחור אינטליגנט וחם מבחינה אנושית (warmth). כלומר, נשים שחשבו שהמודעה משעשעת חשבו גם שהגבר אינטליגנט יותר וחם או לבבי יותר. לא נמצא קשר דומה אצל הגברים שקראו את מודעות הנשים.

כמה מסקנות שעולות מהמחקרים הללו. המחקרים נותנים תמיכה נוספת לעובדה שגברים ונשים משתמשים וצורכים הומור בצורות שונות, ושלהבדלים הללו יש כנראה שורשים אבולוציוניים עמוקים. ההבדלים הללו באים לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בשלבים הראשונים של החיזור, כשמחפשים בן או בת זוג. נשים, שהן בררניות יותר באופן כללי, משתמשות בהומור ככלי להעריך את האינטליגנציה והחום האנושי של הגברים, בעוד שלגברים זה לא ממש משנה והם מתרכזים בעיקר ביופי חיצוני כמדד ראשוני. גברים מתרכזים בניסיונות להרשים את האישה דרך הומור, ניסיונות שכאמור לא תמיד עולים יפה ויכולים לשמש כבומרנג ולהקטין את המשיכה של הנשים אליהם. לגברים פחות משנה אם האישה מצחיקה אבל הם היו רוצים דייט שתצחק מהבדיחות שלהם.

דבר נוסף שעלה מהמחקר הנוכחי שהוא מאוד מעניין בעיניי ושגם אני מצאתי במחקר שלי, הוא שהקשר בין הומור לאינטליגנציה קיים אצל שני המינים (אם כי נשים נטו להיות פחות מצחיקות במשימות שבחנו חוש הומור). כלומר, נשים אינטליגנטיות ומצחיקות יכולות תאורטית להנות מאותן יתרונות שהומור מקנה לגברים בבחירת בני זוג (כולל ריבוי פרטנרים מיניים), אבל הן פשוט לא מגלות העדפה כזו. ההסבר המתבקש הוא שחוסר המוטיבציה להשתמש בהומור ככלי למשיכת בני זוג נובע מזה שגברים פשוט לא מחשיבים אותו כמדד חשוב, ומכיוון שבאופן כללי נשים הן אלו הבררניות, נשים ממעיטות להשתמש בהומור ככלי לחיזור. כך או כך, כל הממצאים הללו עולים בקנה אחד עם הברירה המינית ותאוריית האינדיקטורים המנטליים ומראים שחוש הומור זו תכונה שנטועה עמוק בפסיכולוגיה האנושית. מחקרים נוספים מהסוג הזה יוכלו לשפוך אור על היבטים שונים שטרם נחקרו, כמו בחינת ההשפעה השונה של סוגים שונים של הומור על בחירות רומנטיות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אריאל גרייזס  On 14/10/2011 at 12:48 pm

    או, אם לסכם את המסקנה האחרונה שלך, גברים לא מחפשים נשים אינטלגנטיות..

  • גיל  On 14/10/2011 at 1:07 pm

    תשמע, זה אולי עצוב אבל במקרים רבים נכון. בוא נגיד ככה, גברים הרבה פחות בררניים בבחירת בת זוג למין מזדמן אבל לטווח הארוך ההעדפות של גברים ונשים מתכנסות ואינטליגנציה כן חשובה מאוד לגברים.

  • אריאל גרייזס  On 14/10/2011 at 1:09 pm

    מעניין, הטענה שלי תמיד היתה שאין דבר שהוא טרנ-אוף מבחינתי אצל אישה יותר מאשר חוסר אינטלגינציה. מצד שני, אני אף פעם לא הייתי בחור של מערכות יחסים מזדמנות.

  • גיל  On 14/10/2011 at 1:22 pm

    כמובן שכמו תמיד עם בני אדם צריך לזכור שיש הרבה הבדלים בין אישיים, ומה שאנחנו מדברים על זה הממוצע.

  • דני מר"ג  On 15/10/2011 at 11:58 am

    קיימת גם תאוריה שנשים צוחקות יותר בנוחכות של גבר שהו נמשכות אליו.
    לטענת התאוריה הנ"ל – זה לא שהומור יוצר משיכה אלא שהמשיכה יוצרת תחושה שההומור של בן הזוג הוא טוב .

  • גיל  On 15/10/2011 at 12:26 pm

    זו לא תאוריה, זו משהו שנמצא במחקרים רבים. נשים צוחקות באופן כללי יותר כשיש גברים בחדר גם בלי קשר למשיכה. בכל מקרה, המחקר שהבאתי כאן מנטרל את נושא המשיכה כי המודעות הן אנונימיות וללא תמונות כך שהמשתנה היחיד שמשפיע זה ההומור עצמו.

  • דני מר"ג  On 15/10/2011 at 5:46 pm

    איך אתה מגדיר משיכה ?

  • גיל  On 15/10/2011 at 7:13 pm

    לא מגדיר, פשוט שואל אנשים כמה הם נמשכים למישהו.

  • oren  On 16/10/2011 at 6:56 pm

    Can you give the one liner that was used ?

  • גיל  On 16/10/2011 at 7:23 pm

    הנה הדוגמאות השונות שהשתמשו בהן:
    1. Energizer Bunny arrested, charged with battery.
    2. What do you get if you cross a dinosaur with a
    plate? A tyrannosaucer.
    3. On April Fool’s Day, a mother put a firecracker
    under the pancakes. She blew her stack.
    4. Sign in restaurant window: Eat now, pay waiter.
    5. What’s the strongest bird? A crane.

    • oren  On 16/10/2011 at 8:32 pm

      Those are actually not bad
      not ROFL
      but kind of nice to start an add

      • גיל  On 16/10/2011 at 9:56 pm

        הם גרמו להבדל, אם כי כאמור, לא ממש משהו שתמצא במודעת הכרות.

  • אפרת  On 22/10/2011 at 12:50 pm

    התנהגויות חיזור הן עניין סופר-תרבותי (בניגוד למולד), ואני חושבת שגם הומור. המחקר על איך נוהגים גברים ונשים אמריקאיים בפייסבוק הוא מעניין, אבל בשביל להשליך ממנו על גורמים אבולוציוניים צריך לנסות לבדוק תרבויות שונות.
    מן הסתם, החיזור בפייסבוק עדיין לא הספיק לברור אף גן, כי לא עברו מספיק דורות 🙂

  • גיל  On 22/10/2011 at 1:03 pm

    אפרת, אני לא יודע אם את קוראת קבועה בבלוג או מכירה את התחום אבל אין היום ספק שהבדלים בין המינים בחיזור, מיניות, בחירת בני זוג וכו' נובעים גם ממניעים אבולוציוניים מובהקים שקשורים לברירה המינים. את מוזמנת לקרוא פוסטים רבים שכתבתי על הנושא פה. גם לגבי הומור, נערכו מחקרים מקיפים ביותר לגבי ההבדלים בתפיסת ויצירת ההומור שהראו ממצאים דומים. לא הבנתי לאיזה מחקר בפייסבוק או אמריקאי את מתכוונת כי זה לא המחקר שסקרתי.

  • אפרת  On 22/10/2011 at 1:40 pm

    גיל,
    1. אני מתנצלת. אכן "אתר הכרויות קנדי" ולא פייסבוק בארה"ב. בכל אופן, לא מספיק וותיק כדי להשפיע על אבולוציה ברמה הגנטית.

    2. להתהגויות חיזור יש בוודאי בסיס אבולוציוני (כאילו, דה!) אבל התהגויות ספציפיות הן תלויות תרבות. איך תבדיל בין החלק האבולוציוני לחלק התרבותי? או יותר נכון, בין החלק הגנטי לחלק התרבותי, כיוון שגם תרבות עוברת אבולוציה – אבל תרבויות שונות עוברות אבולוציה בכיוונים שונים.

    אני אתן לך דוגמה להבדלים תרבותיים על מישהו אחר, כדי שיהיה לך יותר קל לראות למה הכוונה. דן אריאלי כותב בהרבה מהפרקים של ספריו (קראתי את שניהם וגם שמעתי בגל"צ) שחוקרים חזרו על הניסויים שלו בארצות שונות, למשל ארה"ב והודו, ואז הוא יודע שהתכונה שהוא גילה לא כל כך תלויה בתרבות. לעומת זאת כשאתה שומע אותו אומר בעברית כמה יפה להביא מתנות לחתונה (במקום כסף), אתה נדהם מהאבסורד ומבין שהוא מנותק מהתרבות הישראלית.

  • גיל  On 22/10/2011 at 2:25 pm

    אפרת, את מבלבלת כאן בין דברים שונים. אף אחד לא טוען שהאתר הכרויות משפיע על האבולוציה שלנו, אלא שהבחירות שאנחנו עושים שבאות לידי ביטוי באתר מודרני יש להן שורשים אבולוציוניים. האם האבולוציה עיצבה אותנו לשחק כדורגל? לא, אבל עדיין היכולת האתלטית שלנו שעוצבה באבולוציה מתאימה לזה.

    אף אחד גם לא טוען שאין השפעות תרבותיות, ועדיין, ניתן להבחין בהשפעות אבולוציוניות רבות. אני מזמין אותך לקרוא את הפוסט שזה עתה פירסמתי למשל שמראה על מחקר כזה, ואם את רוצה להבין יותר לעומק, סדרת הפוסטים שלי שהכותרת שלה היא "פסיכולוגיה אבולוציונית א, ב, ג" ומופיעה בצד ימין תתן לך מושג כללי. אגב, מחקרים תרבותיים הם רק אספקט אחד שכשלעצמו לא מוכיח אם משהו הוא תרבותי או אבולוציוני. נקח לדוגמא בישול. כל חברה בעולם מבשלת, ועדיין אין לזה בסיס אבולוציוני. לגבי תופעות ספציפיות, כל הבלוג שלי עוסק במחקרים אבולוציוניים ואת מוזמנת לקרוא (או לחפש באתר נושאים ספציפיים שמעניינים אותך).

  • אפרת  On 23/10/2011 at 11:27 am

    גיל, מה שלא הבנתי זה, מדוע טוענים שהתנהגות באתר הכרויות מעידה דווקא על הנטיות הביולוגית ולא התרבותיות.
    כל הנשים והגברים חשופים לחינוך בהתאם למין שלהם, לכן לא ברור איך אפשר על סמך מחקר בתרבות בודדת לדעת אם ההשפעה היא תרבותית או ביולוגית.

    גם הקשר בין צחוק והומור לא לגמרי חד משמעי. נשים מצחקקות הרבה גם תוך כדי דיבור וגם בלי קשר לבדיחות. אולי זה קשור לצורך להפיג מתחים ולנטרל תוקפנות, לדוגמה? באופן אישי בתגובה הראשונה שלי שמתי סמיילי, למרות שהאצבע שלי היא רק באורך 0.94 מהקמיצה. ועכשיו לך תדע אם זו התנהגות מולדת, מותנית-חברתית או סתם הגיונית (כי כשאני אישה ואתה גבר, ההיגיון אומר שסביר שאתה חזק ממני, ולכן כדאי לי לנטרל את התוקפנות שלך).

  • גיל  On 23/10/2011 at 11:39 am

    אפרת, את נוגעת בשאלות חשובות ולכן המלצתי לך לקרוא גם פוסטים אחרים שמסבירים את כל הנושא של פסיכולוגיה אבולוציונית. לא מתבססים על מחקר אחד ולא מתעלמים מהיבטים תרבותיים אלא מתבססים על תאוריה אבולציונית ספציפית והניבויים שנגזרים ממנה. לומר משהו שהוא תרבותי לא תורם הרבה בלי להסביר את המנגנון התרבותי שעומד מאחורי זה. כשאומרים שמשהו אבולוציוני לא אומרים את זה בחלל ריק אלא גוזרים השערות ספציפיות מהתאוריה הרלוונטית (במקרה הזה ברירה מינית). כלומר, אם רוצים לתת הסבר שהוא תרבותי ולא אבולוציוני למחקר הזה צריך להראות איך ואיפה בדיוק התרבות גורמת דווקא לנשים לרצות מישהו עם חוש הומור אבל לא אצל הגברים, ולמה בדיחה השפיעה רק על נשים ולא על גברים במחקר? מי בדיוק מחנך נשים רק לאהוב הומור, במיוחד של גברים ומה התמיכה האמפירית שיש לזה?

    לגבי הקשר בין הומור וצחוק, כתבתי בפוסט המקורי שלי בנושא שיש אליו לינק בפוסט. אכן, אלו שני מושגים שלא בהכרח חופפים וצריך לערוך הפרדה ביניהם. נשים אכן צוחקות יותר בלי קשר לנוכחותם של גברים, אבל הנקודה במקרה הזה שהן צוחקות יותר כשיש גברים בסביבה. למה זה קורה לדעתך?

    • אפרת  On 23/10/2011 at 2:47 pm

      העליתי השערה ידועה, שנשים מצחקקות כדי להפיג מתחים ולנטרל תוקפנות.
      ציינתי את המובן מאליו, שכל ההסברים מובילים לאותו כיוון: גם ההסבר המולד, גם ההסבר התרבותי וגם ההסבר של ההיגיון עבור כל אישה מחדש.
      גם ההסבר המולד וגם ההסבר התרבותי נתונים לאבולוציה – התרבות באופן מהיר יותר ומגוון יותר.

      יש תרבויות שאוסרות על צחוק נשי מטעמי צניעות (נדמה לי חסידי גור ו-וואהביסטים, בטח יש עוד). מצד אחד זה מעיד על כך שהגברים שקבעו את החוקים אכן מוצאים שצחוק נשי הוא מושך. מצד שני, אני מנחשת שנשים בחברות האלה מתנהגות אחרת מנשים קנדיות או מישראליות חילוניות.

      • גיל  On 23/10/2011 at 4:46 pm

        כן, אבל ההתנהגות הזו לא ייחודית לנשים. גם גברים צוחקים כדי להפחית מתחים. אין פה שום הסבר שנוגע להבדלים בין המינים, שום תאוריה מאחורי זה, בעוד התאוריה של הברירה המינית נותנת הסבר כזה וניבויים מאוד ספציפיים שנמצאים שוב ושוב. אני מסכים איתך שדת מגבילה נשים מאוד, אבל איך זה קשור לאתרי הכרויות חופשיים לשימוש של כולם? לא ממש הבנתי גם איך בדיוק מישהו יכול לקבוע שצחוק הוא מושך, יש לך הסבר לכך?

  • אפרת  On 23/10/2011 at 10:15 pm

    אם גם גברים צוחקים כדי להפחית מתחים, זה עוד מחליש את הקשר בין צחוק לבין הומור. מטעמים של ברירה טבעית רגילה (שרידה) נשים צריכות להפחית מתחים מול גברים יותר מאשר להיפך.

    לגבי הניבויים הספציפיים, אני לא חושבת שמישהו חולק על העיקר: גברים פחות בררניים מנשים בחיפוש בני זוג. מצד שני אני לא חושבת שמישהו יודע איך להפריד בין החלק המולד לחלק התרבותי בסעיפי-המשנה של הניבוי הזה.

  • גיל  On 23/10/2011 at 10:47 pm

    אפרת, את מערבת כאן עניינים שונים לגמרי. המחקר שמתואר כאן לא עוסק בכלל בצחוק לכן ההערות לא תקפות לגביו. לגבי הקשר בין צחוק להומור, למה נשים צריכות להפחית יותר מתחים מגברים?

    בנוסף, זה לא עניין של מה את חושבת אלא של שיטה מדעית ומחקרים בתחום. בבלוג הזה נסקרו להערכתי כאלף מחקרים שונים בפסיכולוגיה אבולוציונית שחלקם הגדול עורכים את ההפרדה הזו אז על סמך מה את בדיוק אומרת שאף אחד לא יודע להפריד? אני שוב ממליץ לקרוא את הפוסטים הבסיסיים שמתארים את התחום לפני שאת יוצאת בקביעות נחרצות ושגויות.

    • אפרת  On 24/10/2011 at 1:42 pm

      אני חושבת שתפסתי כבר אחוז גדול מדי מהתגובות. מאוד לא נשי מצדי 🙂 מצטערת.

      • גיל  On 24/10/2011 at 2:04 pm

        אפרת, כלל וכלל לא, אין פה הגבלה על מספר התגובות, זה לא שאת מבזבזת נייר 🙂

  • ניצן  On 24/10/2011 at 10:37 am

    מאמר מעניין.
    התמונה ששמת פה גרמה לי לאושר, אני בחור.
    בטח גם זה חלק מאיזשהו מחקר.

    • גיל  On 24/10/2011 at 10:56 am

      רגע, אתה אומר שהתמונות פה הן מסרים תת הכרתיים? רעיון מעניין ששווה אולי לחשוב עליו.

  • דני מר"ג  On 24/10/2011 at 6:14 pm

    שאלה שלא קשורה ספציפית לפוסט הזה :
    מציאת דייט : אני מחפש חומר בפסיכולוגיה אבוליציונית על "פחד גישה" ( approach anxiety ) .

    כשאני אומר "פחד גישה" אני מיתכוון לחשש שמרגיש גבר שפוגש בחורה שהוא לא מכיר ורוצה להתחיל איתה אבל הוא מפחד להתחיל לדבר . כמובן , יש לי עיניין אישי בפיתרון העיניין ….

    ראיתי סירטון באינטרנט שטען שיש לזה שורשים אבוליציוניים .
    דעתך ?

    לינק לחומר מתקדם בעניין ? (אפשר גם באנגלית ) .

    תודה,
    דני

    ===================

    • גיל  On 24/10/2011 at 7:41 pm

      אין לי מושג והאמת שלא שמעתי על המושג הזה. תמיד אתה יכול להיות הראשון לחקור את הנושא מבחינה אבולוציונית.

  • maorc45  On 04/11/2011 at 12:29 pm

    תודה רבה האהבתי !! סטנד אפ

    • גיל  On 04/11/2011 at 12:35 pm

      אתר מעניין יש לכם, מותר לשאול מי עומד מאחוריו? האם אתה סטנדאפיסט בעצמך?

Trackbacks

  • […] של האינדיקטורים המנטליים בהקשר של הומור ראו פה, כאן, ופה). Share this:פייסבוקטוויטרדואר אלקטרוניLike […]

  • […] חיוכים יכולים ללמד אותנו לא מעט על אנשים אחרים. אדם שמחייך הוא לרוב מישהו שיש לו מצב רוח טוב, הוא אופטימי ונוח לשהות במחיצתו. אנשים שמחייכים חיוך אמיתי (מה שנקרא חיוך Duchenne) מזמינים אותנו להיות באינטרקציה איתם, להתחיל בשיחה או כמו שכתבתי בעבר, מאותתים לנו על עניין רומנטי (ראו פה, כאן ופה). […]

  • […] עבור נשים, הומור הוא אחת התכונות הכי חשובות בבחירת בן זוג. סקרים שונים מעמידים אותו כמעט תמיד במקום הראשון או השני בראש התכונות הרצויות, ולא רק בעולם המערבי. כתבתי בעבר על הסיבות שגבר עם חוש הומור נתפס כאטרקטיבי ומה המידע גבר עם חוש הומור מעביר לבת זוג פוטנציאלית. בעיקרון, הומור קשור לאינטליגנציה כללית והוא סממן טוב לאיכות בן הזוג (כמו גם יצירתיות בכלל). הוא חלק מאינדיקטורים מנטליים שונים שמעידים על גנים טובים לבן הזוג. נשים מחפשות גברים עם חוש הומור כל הזמן ואפשר לראות את זה בין השאר במודעות הכרויות. […]

  • […] להומור גם מכיוון שהוא תחום המחקר שלי (כאן, וכאן, ופה על החשיבות שלו במציאת דייט). לא מזמן גם פירסמתי פרק […]

  • […] לחיוך עבור נשים כאמצעי להבעת עניין בבן זוג ראו כאן, פה, ושם). מחקר שנעשה בעבר גם גילה שנהגים עצרו יותר לנשים […]

%d בלוגרים אהבו את זה: