האם דיכאון לאחר לידה הוא אדפטציה אבולוציונית?

העולם המודרני שונה מאוד מהעולם שבו בני אדם חיו כציידים לקטים. אנשים לא מבלים את רוב זמנם בחיפוש אינסופי אחרי מזון ומחסה, אבל המוח האנושי עדיין מעוצב לעולם שכזה. בעיות שלא היו קיימות בעבר נפוצות מאוד בעולם המערבי כמו השמנה. מעט מאוד אנשים סבלו מהשמנה בעולם שבו היה מעט מזון, הוא לא היה מעובד כשרובו מזין ולא מלא בסוכר ופחמימות כמו המזון המודרני. בעבר גם אנשים עסקו הרבה יותר בפעילות גופנית מאומצת כחלק אינטגרלי מהחיים. הנטייה האבולוציונית שלנו לאכול כמה שיותר כשיש אוכל זמין נועדה לפצות על זמנים קשים שבהם מזון לא היה קיים בשפע. קל לראות איך ההבדלים הללו תורמים לכמות העצומה של אנשים שסובלים מהשמנה היום. חוסר ההתאמה (mismatch) בין התנאים שבהם חיינו בעבר ושהמוח שלנו עוצב על מנת להתמודד איתם, לעומת החיים היום עם גירויים חדשים שהמוח לא מורגל בהם, גורם לתופעות לוואי שונות והזכרתי חלק מהן בעבר (למשל כאן בהקשר של נטילת סיכונים ואי רציונלית אבולוציונית, ופה בהסבר למה טרור מפחיד יותר מהתחממות כדור הארץ).

ברור שבסך הכל החיים בעולם המודרני והמערבי תרמו רבות לבריאות האנשים. תוחלת החיים הוכפלה במאה השנים האחרונות, תמותת תינוקות פחתה משמעותית, יש לנו חיסונים למחלות שקטלו מיליונים בעבר ויש לנו תרופות למחלות רבות שנחשבו בעבר לחשוכות מרפא. אבל לחיים מודרניים יש גם חסרונות. כמו שציינתי קודם ישנה מגיפת השמנה בעולם המערבי, ישנה עלייה גדולה בסכרת (שקשורה כמובן לעלייה בשיעורי ההשמנה), יותר אנשים סובלים מבעיות לב, ואפילו הפרעות נפשיות שונות נפוצות הרבה יותר מבעבר (ובמקרים רבים חדשות לגמרי), וכמעט לא קיימות בחברות של ציידים לקטים (אפילו בעיות פשוטות יחסית כמו חורים בשיניים לא קיימות כמעט בחברות הללו).

מאמר חדש בודק את חוסר ההתאמה בין החיים המודרניים לעולם שבו המוח שלנו עוצב בהקשר של דיכאון לאחר לידה. מטרת המחקר היא לבדוק למה דיכאון לאחר לידה הוא תופעה מודרנית בעיקרה. בערך 13% מהנשים בארה”ב מדווחות על דיכאון לאחר לידה והמספרים כנראה גדולים הרבה יותר בגלל חוסר דיווח. בחברות ציידים לקטים כמעט אין דיווחים על המחלה. דיכאון לאחר לידה היא מחלה רצינית שפוגעת בתפקוד האם ומשפיעה קשות על ההורות שלה. תינוקות נמצאים בסיכון גבוה יותר למות ומחקרים מראים שתינוקות שגדלו לאם שסבלה מדיכאון לאחר הלידה סבלו יותר מבעיות בריאות, קשיים חברתיים ותפקוד קוגנטיבי ירוד בבגרותם, בהשוואה לתינוקות לאמהות שלא סבלו מדיכאון.

דיכאון לאחר לידה מהווה חידה מבחינה אבולוציונית. השאלה העיקרית היא האם היא אדפטציה ביולוגית, או תוצר לוואי של חיים בעולם שונה לגמרי. כתבתי כאן על האדפטיביות של דיכאון, והסברה העיקרית היא שדיכאון נועד להאט את הפעילות הגופנית והנפשית של האדם הסובל ממנו. הרעיון הכללי הוא שבזמני משבר אנחנו צריכים לעצור ולחשוב ולאגור אנרגיות לעתיד. החלטה נמהרת יכולה להיות בעלות השלכות שליליות ולכן הדיכאון גורם לנו להיות איטיים יותר בקבלת ההחלטות שלנו ועוזרת לצבור אנרגיה נחוצה להתמודדות עתידית עם הבעייה.

ההשערה האבולוציונית שהמאמר מנסה לקדם היא שדיכאון נוצר בגלל שוני בגירויים בין העולם המודרני לעולם שבו גידלנו תינוקות לאורך כל ההיסטוריה האבולוציונית שלנו. הדיכאון אינו אדפטיבי אלא פשוט משקף שוני בין עולמות, בדיוק כמו שיש גירויים רבים יותר שמובילים להשמנה.

מהם הגורמים הללו? גורם מרכזי אחד הוא הדיאטה השונה של ציידים לקטים לעומת הדיאטה שאנשים אוכלים היום. בלי להכנס לכל הדיון של של דיאטת פליאו הפופולארית די ברור שבעבר אחוז גבוה מהדיאטה היה מצייד חיות בטבע (בניגוד לבשר מחיות מבויתות שאוכלים היום), בשר שהוא גם אינו מעובד בצורה תעשייתית. אנשים בעבר אכלו הרבה יותר פקעות וירקות שורשיים (למשל גזר), וגם הרבה פירות (כתלות בעונה). המאכלים הללו מכילים הרבה סיבים וחומצות שומן, יותר ממה שאוכלים אנשים היום. השינויים הללו קשורים קשר ישיר לדיכאון לאחר לידה. למשל מאכלים עשירים באומגה 3 (שלרוב מוצאים במאכלי ים) היו נפוצים מאוד בעבר ואילו היום אנשים לא אוכלים מספיק מהם. מחקר שנעשה לאחרונה מצא שיש קשר הפוך בין אכילת מאכלים שמכילים אומגה 3 ודיכאון לאחר לידה. נשים שחיו במקומות שאוכלים הרבה מאכלים כאלו סובלות הרבה פחות מדיכאון לאחר הלידה.

גורם חשוב נוסף שמעלה את הסיכוי לסבול מדיכאון לאחר הלידה הוא אי הנקה של התינוק. די ברור שלהנקה תפקיד מכריע בהתפתחות התינוק והיא אדפטציה שמאפיינת את מחלקת היונקים (ומכאן שמה). מסיבות שונות, נשים בעולם המערבי מניקות הרבה פחות מבעבר וגם משך ההנקה קצר יותר. למשל, 20% מהנשים בארה”ב לא מניקות כלל, ורק 49% מניקות לתקופה של חצי שנה, בעוד הנקה ממוצעת אצל ציידים לקטים נמשכת בין 2-4 שנים. כיצד ההנקה קשורה להפחתת דיכאון לאחר הלידה? הנקה משחררת שני הורמונים מרכזיים: אוקסיטוצין ופרולקטין, שניהם ידועים כמפחיתים דיכאון לאחר לידה. מעבר לתפקיד הברור של ההנקה בהאכלת התינוק יש לה גם יתרונות בריאותיים נוספים לאם ולתינוק והיא תורמת לחיזוק הקשר ביניהם (תינוקות שלא מניקים גם חווים ירידה של מספר נקודות במבחני אינטליגנציה). הנקה גם עוזרת להפחתת המתח הנפשי של האם ומכיוון שאמהות בחברה המודרנית צריכות להתמודד עם גורמי חרדה  שלא היו קייימים בעבר, כמו חזרה מוקדמת לעבודה. ההעדר הנקה יכול להיות טריגר למתח נפשי גבוה וזה בתורו מוביל לדיכאון לאחר לידה.

גורמים נוספים שעלולים להשפיע על הופעת דיכאון הם פעילות גופנית מועטה שמובילה למחסור בהורמונים שמפחיתים דיכאונות כמו דופמין. ההורמונים הללו חשובים במיוחד בתקופה לאחר הלידה אחרי כל השינויים ההורמונליים שמתרחשים במהלך ההריון. גם חשיפה קטנה יותר לשמש מעלה את הסיכון לדיכאון כי היא מחלישה את המערכת החיסונית של הגוף ומגדילה את הסיכוי ללקות בדלקות שונות (שמהוות טריגר לדיכאון לאחר הלידה).

גורם אחרון בחיים המודרניים שמעלה את הסיכון לחלות בדיכאון לאחר לידה הוא מערכת התמיכה של האם. בחברות ציידים לקטים האם מוקפת בבני משפחה קרובים ורחוקים, ובנשים נוספות שחלקן הגדול אמהות בעצמן. כל האנשים הללו יכולים לעזור פיסית בגידול התינוק וגם לתת תמיכה נפשית לאם. בעולם המודרני לחלק גדול מהאמהות יש מערך תמיכה מצומצם בגלל שבני משפחה גרים רחוק מהבית, וגם אם הם תומכים באם התמיכה הזו לרוב מצומצמת או לזמן קצר בלבד. מכיוון שלא כל האמהות יכולות להעזר במטפלות, המחסור בתמיכה המשפחתית והחברתית הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביצירת דיכאון לאחר לידה. בנוסף, הורים מולידים מספר קטן יותר של ילדים מאשר בחברות מסורתיות, ולרוב בגילאים קרובים אחד לשני. זה מקטין את האפשרות שאחים ואחיות גדולים יעזרו בגידול הילדים הקטנים.

כל הגורמים שהזכרתי כאן הם לא הגורמים היחידים שמשפיעים על דיכאון לאחר לידה. גורמים נוספים כמו העדרות האב, בעיות בריאות של התינוק והאם, והיסטוריה משפחתית של דיכאון יכולים לתרום להסבר התופעה. חלק מהגורמים שהוזכרו כאן עומדים בסתירה להמלצות רופאים. למשל, רופאים רבים ממליצים להמנע מחשיפה לשמש בגלל החשש מסרטן עור, או אי אכילה של דגים בגלל הכספית המצויה בהם. ההמלצות הללו הגיוניות אבל עלולות להעלות את הסיכון לדיכאון. חשוב להיות מודעים ליתרונות והחסרונות של כל גורם ולמצוא את האיזון המתאים ביניהם. גם יותר מחקרים בנושא יכולים לעזור לגבש אורח חיים שמקטין את הסיכון ללקות בדיכאון למרות האתגרים של החברה המודרנית.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אני  On 18/03/2015 at 8:33 am

    למיטב ידיעתי, אחד הגורמים המשמעותיים לדכאון אחרי לידה, הוא ההפרדה בין האם לתינוק מיד לאחר הלידה. מיד לאחר הלידה ישנו שיא בהפרשת האוקסיטוצין, מה שמאפשר את התכווצות הרחם, יצור החלב, ובעיקר יצירת הקשר, בונדינג, בין האם לוולד. כאשר התינוק מנותק מהאם ונלקח ממנה – לבדיקות, חימום, מקלחת ו"השגחה" – הפירוש הביולוגי של האם, הוא כאילו נולד וולד מת, ועל כן נוצרת "נפילה" חזקה ברמות ההורמונים – ובמקרים רבים – דכדוך ברמות שונות עד כדי דכאון ממש.
    אין לי מקור, אך נדמה לי שהנושא הוכח סטטיסטית, ובבתי חולים שבהם לא מבצעים הפרדה ובעיקר בלידות בית, שיעור הדכאונות נמוך משמעותית.

    • גיל  On 18/03/2015 at 8:40 am

      לא ראיתי שום מחקר שמראה שהפרדה בין האם לתינוק משפיעה על דיכאון לאחר הלידה. פעם זו הייתה פרקטיקה נפוצה להפריד את התינוק מהאם ולא מכיר סטטיסטיקות שמראות שיש יותר דיכאון בגלל זה. אם כבר, נראה יותר הגיוני שאמהות שסובלות מדיכאון ייטו לא לרצות להיות עם התינוק.

  • קורא  On 30/03/2015 at 2:24 pm

    ידוע לך האם הפרעת אישיות גבולית הייתה נפוצה בעבר או שהתפתחה בחברה המודרנית? מאמר מעניין מאוד.

    • גיל  On 30/03/2015 at 4:02 pm

      לא מוצאים כמעט שום הפרעה נפשית בחברות מסורתיות והפרעת אישיות גבולית לא יוצאת דופן. יותר מזה, מכיוון שהיא מאוד כללית וכוללת סימפטומים שלא בטוח שבאמת קשורים זה לזה נראה שהיא יותר אוסף של הפרעות שקובצו תחת שם אחד ולכן סביר שהיא תוצר מודרני (כולל המודרניות שבסיווג מחלות).

%d בלוגרים אהבו את זה: