האם שחקניות בסרטים פורנוגרפיים סבלו מניצול מיני בילדות?

בשנת 1993 פירסמה קתרין מקינון, פמיניסטית רדיקלית ממובילות התנועה נגד פורנוגרפיה, ספר בשם Only Words. בספר היא כותבת (תרגום חופשי שלי) ש”מבחינה אמפירית, כל פורנוגרפיה נוצרת תחת תנאים של אי שיוויון מיני, בצורה מכרעת על ידי נשים עניות, נואשות, הומלסיות, נשים שסירסרו בהן ושסבלו מניצול מיני בילדות.” הסטראוטיפ של שחקנית פורנו שסבלה מניצול מיני וטראומה וסובלת מבעיות פסיכולוגיות שונות שהובילו אותה לשחק בסרטים פורנוגרפיים נפוץ מאוד ומושרש בקרב רבים המתנגדים לפורנו. האם הוא באמת נכון? מחקר שנעשה לא מזמן מנסה לתת את התשובה.

תעשיית הפורנוגרפיה היא כנראה תעשיית הבידור הגדולה ביותר בעולם. הערכות שמרניות מדברות על מחזור כספים של בין 10-12 מיליארד דולר. ישנם מעט יחסית מחקרים בכל הנוגע להיבטים שונים של התעשייה, חלק מזה נובע מכך שאנשי אקדמיה מפחדים לגעת בנושאים שנויים במחלוקת שעלולים לפגוע בקריירות שלהם, אבל בשנים האחרונות יש יותר ויותר ואני מתכוון בעתידן לנסות להציג חלק מהם, כדי שאנשים יוכלו לקבל תמונה אמינה יותר על הנושא. יש כל כך הרבה “אמיתות” ומיתוסים בנושא שקשה להפריד בין מציאות לדימיון. אנשים רבים מחזיקים בדיעות מאוד מוצקות בנוגע לפורנוגרפיה וחלק מהדיעות הללו נובעות מהשקפת עולם מסוימת שלא מבוססת על מידע אמין ומחקרים בנושא. הדיעות יכולות לנוע מאנשים שסבורים שמדובר בתעשייה פסולה, שכרוכה בניצול קשה של המשתתפים בה, כזו שפוגעת בנשים ומגדילה את האלימות נגד נשים בכל מקום בגלל האובייקטיבזציה שלהן. לעומת אחרים שרואים בתעשייה דוגמא לחופש אמיתי ובחירה פמיניסטית מה לעשות עם גופן שרק עוזרת להן, ושגם לא רואה בפורנוגרפיה כמזיקה במיוחד. לפסיכולוגיה האבולוציונית גם יש לא מעט מה לומר בנושא ואכתוב על זה גם כן. אבל קודם בואו נבחן את המחקר הספציפי הזה.

ישנם כאמור סטראוטיפים רבים הנוגעים לפורנוגרפיה ואחד המרכזיים שבהם הוא זה שהוזכר בהתחלה ושנשים בסרטי פורנו סבלו מניצול מיני בילדות. הסטרואטיפ הזה קודם בעיקר על ידי פמיניסטיות רדיקליות כמו מקינון או אנדריאה דבורקין, אבל עד היום לא נעשה שום מחקר אמפירי שבדק את הנושא בצורה שיטתית מעבר לעדויות אנקדוטיות אלו או אחרות. החוקרים במחקר הנוכחי קראו לסטראוטיפ הזה “The Damaged Goods Hypothesis”, וזוהי ההשערה שיש לרבים בציבור שיש סבירות גדולה יותר שנשים שמשחקות בסרטים פורנוגורפיים סבלו מניצול מיני בילדות, סובלות יותר בעיות פסיכולוגיות שקשורות לדימוי עצמי או שיש להן היסטוריה של שימוש בסמים, בהשוואה לנשים אחרות. המונח Damaged Goods נשמע אולי מעט צורם, אבל זה מונח מקובל שבתרגום ישיר מתאר מוצרים שאמורים להיות איכותיים אבל הם סחורה פגומה מסיבה כלשהיא, אבל גם משמש לתאור בני אדם שהיו פעם בריאים ואילו היום הם במצב קשה, לרוב סובלים מטראומה כלשהיא כמו ניצול מיני, או מבעיות אחרות כמו שימוש בסמים.

הבעייה המרכזית בעריכת מחקר מהסוג הזה היא גישה למדגם של שחקניות פורנו. אין שום רישום מסודר של שחקנים במקצוע, וזוהי גם קהילה סגורה שאנשים בה נוטים להסתובב בחוגים מסוימים מאוד, שרחוקים מהחוגים שבהם מסתובב האקדמאי הממוצע, ולא תמיד פתוחים לאנשים חטטנים מבחוץ. כדי להתגבר על הבעייה הזו גויסו 177 שחקניות פורנו דרך מרכז בריאות שמשרת את אנשים בתעשייה. המרכז אחראי בעיקר לבדיקות תקופתיות לאיידס ומחלות מין אחרות, ודרכו יכולים מפיקים לוודא ששחקן מסוים אכן דבק במדיניות הקשיחה של התעשייה בנוגע לאיידס (שחקן צריך להבדק לפחות פעם בחודש). דרך המרכז הזה שנמצא בלוס אנג’לס עוברים בדיקות בממוצע 1200 שחקנים בחודש ובמשך ארבעה חודשים גויסו שחקניות שהתנדבו להשתתף במחקר בתמורה לסיכוי לזכות ב-300 דולר.

ההגדרה לשחקנית פורנו הייתה כל אחת שקיבלה תשלום עבור משחק בסרט שעירב אקט מיני כלשהוא. הגיל הממוצע של השחקניות היה 26 (טווח 18-50), עם ממוצע ותק של 3.5 שנים בתעשייה (טווח: חודש עד 30 שנה). 44% מהן היו רווקות, 22% במערכת יחסים רצינית, 15% נשואות, 12% גרושות, 7% פרודות ואלמנה אחת.

מכיוון שהמדגם של השחקניות היה מדגם נוחות ולא מדגם אקראי, גייסו החוקרים נשים מחוץ לתעשייה שיחפפו במדויק למאפיינים הדמוגרפיים של השחקניות. זוהי טכניקה מחקרית וסטטיסטית שנקראת matched pair design, ומטרתה למזער הבדלים בין קבוצות שנובעים משוני במאפייני רקע כלשהוא. הנשים שגויסוי דרך מודעות באוניברסיטה ובמקומות אחרים תאמו מבחינת הגיל, מצב משפחתי, ומוצא אתני לשחקניות הפורנו, כך שאחוז הנשים בכל קטגוריה היה זהה בשתי הקבוצות.

כל המשתתפות במחקר מילאו שאלונים שונים שקובצו תחת חמש קטגוריות: שאלון דמוגרפי, שאלון שבודק התנהגות מינית, כולל יחס למין ושאלה על ניצול מיני בילדות. שאלונים נוספים בדקו הערכה עצמית, איכות חיים כללית, ושאלון בנוגע לצריכת אלכוהול ושימוש בסמים.

הנה הממצאים המרכזיים של המחקר:

בנוגע להתנהגות מינית, הרבה יותר שחקניות פורנו דיווחו שהן ביסקסואליות בהשוואה לנשים באוכלוסייה הרגילה. למעשה, רק 33% מהשחקניות ציינו שהן הטרוסקסואליות לעומת 67% שהיו ביסקסואליות. לשם השוואה, במדגם התואם 93% מהנשים היו הטרוסקסואליות ו-7% ביסקסואליות (שחקנים פורנו אחת ושתי נשים מהמדגם הרגיל הזדהו כלסביות ולא נכללו בניתוח הסופי).

בנוגע לשאלת המחקר המרכזית של ניצול מיני בילדות, לא נתגלה כל הבדל סטטיסטי בין שחקניות הפורנו למדגם התואם. 36% מהשחקניות דיווחו על ניצול מיני בעברן לעומת 29% מהנשים במדגם השני. אומדנים באוכלוסייה הרגילה מעמידים את אחוז הנשים שנוצלו מינית בילדות בין 20%-40% כך שהאחוזים שנתגלו במחקר בשתי הקבוצות תואמים את הנורמה בנושא.

מה שכן נתגלה בו הבדל מובהק היה ביחס לכמות הסקס והפרטנרים המיניים. שלא במפתיע, שחקניות פורנו התחילו לקיים יחסי מין בגיל מוקדם יותר (15 לעומת 17), היו להן יותר פרטנרים מיניים לאורך החיים (עבור שחקניות הפורנו מדובר בפרטנרים מחוץ לעבודה) (75 לעומת 5), והן גם דיווחו על יותר פרטנרים מיניים בשנה האחרונה (9.6 לעומת 1.5). מכיוון שהתפלגות הפרטנרים המיניים הייתה מוטה עם זנב ימני ארוך (כלומר, כמות קטנה של נשים דיווחו על מספר גבוה של פרטנרים מיניים שגרם לממוצע לעלות), חושבו גם החציונים. זהו מספר הפרטנרים המיניים שבו מחצית מהשחקניות דיווח על מספר גבוה ממנו ומחצית נמוך ממנו. לגבי פרטנרים מיניים לאורך כל החיים החציון של שחקניות הפורנו היה 20, לעומת 4 אצל המדגם התואם. בשנה האחרונה החציונים היו 3 לעומת 1 בהתאמה. הממצאים הללו רומזים אולי על כך שהניסיון המיני העשיר של אותן נשים התחיל לפני שהן נכנסו לתעשייה. מה שמעניין גם זה ששחקניות פורנו דיווחו על הנאה מינית גדולה יותר מאשר הלא שחקניות (69% מהן נתנו את הציון המקסימלי האפשרי).

אם ניקח את הממצאים הללו ביחד, יתכן שנקבל תשובה למה נשים פונות לתעשייה הפורנו. הנאה מינית גדולה, יחסי מין בגיל מוקדם ועם פרטנרים רבים, בשילוב העובדה ששיעורי הביסקסאוליות היו גבוהים מאוד בקרבן, כל אלה מצביעים על יצר מיני גדול שיכול להסביר למה הן נכנסו לתעשייה מלכתחילה.

אולי שלא במפתיע, שחקניות פורנו היו פתוחות הרבה יותר לכך שהפרטנר המיני שלהן יהיה בעל ניסיון מיני עשיר, ולרובן לא היה איכפת כמה פרטנריות מיניות היו לו או לה (שוב, לא מדובר בשחקנים אחרים בתעשייה שעובדים איתן על בסיס יומיומי). בשאלון ההערכה עצמית התגלה עוד הבדל מעניין בין הקבוצות. דווקא שחקניות פורנו נהנו מהערכה עצמית גבוהה יותר בהשוואה לנשים שאינן בתעשייה. יותר מכך, במדדי איכות החיים, שחקניות פורנו דיווחו בשיטתיות על שביעות רצון כללית גדולה יותר. הן נהנו יותר מסקס, היו בעלות תחושות חיוביות כלליות טובות יותר, וחשו שיש להן תמיכה חברתית גדולה יותר. לא היה שום הבדל בין המדגמים בנוגע לאיך הן תופסות את הגוף שלהם. כלומר, שחקניות פורנו לא סבלו מדימוי גוף בעייתי מה שמהווה עוד מכה לתפיסה שהן מגיעות לפורנו ממקום שלילי.

בנוגע לאלכוהול וסמים, נשים בתעשיית הפורנו דיווחו על יותר בעיות אלכוהול לאורך החיים והן גם התנסו יותר בשימוש בסמים שונים (מריחואנה, אקסטזי, קוקאין וכדורי הרגעה), בהשוואה לנשים במדגם התואם. עם זאת, בששת החודשים האחרונים, היה הבדל אחד בלבד בצריכת הסמים. שחקניות פורנו השתמשו יותר במריחאונה מהנשים במדגם השני. הממצא הזה מהווה חיזוק נוסף לכך שנשים בתעשייה כנראה לא סובלות ממצוקה נפשית שהובילה אותן לפורנו, וזאת מכיוון שעישון מריחואנה הוא לרוב חברתי ולא מהווה סימן למצוקה נפשית כמו סמים קשים אחרים.

לסיכום, הטענה שנשים בסרטים פורנוגרפיים סבלו מניצול מיני בילדות שהוביל אותן לתעשייה לא מקבלת תמיכה במחקר הנוכחי. נשים בתעשייה היו בעלות בריאות נפשית טובה יותר, מרוצות יותר ומאושרות יותר בחייהן בהשוואה למקבילותיהן מחוץ לתעשייה. כמובן שצריך לזכור שהמחקר הנוכחי התבסס על דיווחים עצמיים ויש אפשרות שלמרות האנונימיות של המחקר, דיווחי הנשים לגבי ניצול מיני לוקות בהערכת חסר. עם זאת, לא סביר שדווקא נשים בתעשייה ייטו להסתיר את הניצול יותר מנשים אחרות.

המדגם במחקר הזה כלל נשים מלוס אנג’לס שפקדו קליניקת בריאות בקביעות. כלומר, הן היו שייכות למיינסטרים של תעשיית הפורנו. יתכן ששחקניות פורנו במקומות אחרים שהם יותר בשוליים תסבולנה מיותר בעיות. אבל לפחות אפשר לומר שכאשר התעשייה מפוקחת ותחת רגולציה, הסיכוי לניצול נמוך כנראה הרבה יותר. זה גם אולי מסביר למה המדדים הפסיכולוגים שהעידו על שביעות רצון כללית היו גדולים יותר. נשים בחזית התעשייה מרוויחות יותר כסף ומפורסמות יותר, בהשוואה לשחקניות פורנו בשוליים.