האם קיימת החפצה של נשים?

המונח החפצה (או חיפצון) (objectification) הוא מונח טעון. פמיניסטיות רבות סבורות שנשים מוחפצות בגלל שהחברה, ובעיקר הגברים שבה, מתייחסים ומתנהגים לנשים כמו לחפץ, הווה אומר, ללא אישיות או מהות עצמאית. זה בא לידי ביטוי שאישה נמדדת לפי היופי החיצוני שלה, משהו שנתפס כסממן שטחי מאוד, ולא לפי קריטריונים אחרים. אפשר לראות את זה בכל מקום, החל מפרסומות שבה רואים נשים צעירות ויפות, וכלה בצורה אולי הכי קיצונית והיא פורנוגרפיה, שבה אישה מופשטת לגמרי (פיסית ומטאפורית) מכל מימד אחר.בעיניי, אין זה מקרה שכמעט כל המקרים שבהם מושמעת הטענה בדבר החפצת נשים הן נתפסות כאובייקט מיני על ידי גברים. אם נחליף את המילה החפצה בצמד המילים משיכה מינית, ונכיר בעובדה שיופי חיצוני נשי הוא המאפיין הבולט ביותר שבו גברים בוחרים בנות זוג (לפחות בהתחלה) ושיש לזה סיבות אבולציונית ברורות (יופי מעיד על פוריות האישה וגם על בריאותה), נראה שאין באמת ראיית נשים כחפץ חסר תכונות אנושיות. אולי בעיניי הדברים נראים פשוטים מדי ומובנים מאליהם, אבל נראה לי מובן מאליו שגברים יהיו מעוניינים בנשים חיות ולא בבובות מינים ולכן ההקבלה בין אישה לחפץ נראית מופרכת מאוד. אז נכון שבמקרים רבים משתמשים בתמונות של נשים כדי למשוך גברים ויש שיאמרו שיש בנעשה רדוקציה לתכונה אחת של נשים, אבל רדוקציה כזו נעשית כל הזמן. מה ההבדל העקרוני בין זה לבין שימוש בכוח פיסי של גברים לעבודה בבניין? בשני המקרים משתמשים באנשים לצורך מסוים ולא מתעניינים בכישורים אחרים שלהם (במיוחד בשכל שלהם). האם זה אומר שאנחנו באמת לא תופסים אותם יותר כאנשים בשר ודם? מאמר חדש שפורסם לאחרונה ואפשר לקראו במלואו כאן מנסה לתת את התשובה.

המאמר מורכב מסדרה של משישה ניסויים שונים שבדקו האם חשיפה של איברי גוף גורמת לאנשים לייחס לאנשים שאיבריהם חשופים פחות תכונות אנושיות. הניסוי הראשון והאבטיפוס לכל שאר הניסויים השווה בין אנשים שרק הפנים שלהם נחשפות לעומת אותם אנשים בתמונות גוף חושפניות (גבר חצי ערום ושרירי לעומת אישה עם מחשוף כאשר גם הפנים חשופות).

החוקרים רצו לבחון אלו תכונות מייחסים לאנשים שבתמונות והתמקדו בשתי תבניות מחשבה עיקריות. אחת, שנקראת סוכן (agent), מעריכה תכונות שקשורות למחשבה ושליטה עצמית. תבנית אחרת נקראת ניסיון (experience) והיא קשורה לרגשות או תגובות רגשיות. הממצאים מהניסוי הראשון נראים בגרף למטה. כמו שאפשר לראות, האנשים הלבושים נתפסו כבעלי שליטה עצמית גבוהה יותר, מוסריות נעלה יותר, וכאלו שמפגינים גם חשיבה מורכבת או מתוחכמת יותר מאשר האנשים העירומים. לעומת זאת, האנשים בתמונות החצי עירומות נתפסו כבעלי רגשות חזקים יותר, כאלו עם תגובות רגשיות חזקות יותר, כאלו שיכולים להנות יותר, או גם כאלו שחווים פחד או כאב גדולים יותר. יותר מכך, לא נמצאו שום הבדלים בין המינים, לא בין הנבדקים ולא בין התמונות שהיוו את הגירוי לניסוי.

image 

הממצאים הללו שוחזרו והורחבו בניסויים הנוספים. בגרף למטה אפשר לראות הבדלים דומים כשמשווים תמונות של אנשים לבושים לאנשים עירומים לגמרי.

image 

כותבי המאמר מפרשים את התוצאות כך שהסתכלות על אנשים עירומים לא גורמת להחפצה של אותם אנשים אלא להקצאה מחדש של המצבים המנטליים שאנחנו מייחסים לאותם אנשים. למרות שאפשר לטעון שאולי חלק מהייחוסיים הללו שליליים, עדיין אין כאן שלילה של האנושיות שלהם וזוהי תפיסה שונה מאוד ממה שמקובל לחשוב כהחפצה.

אבל רגע, יבואו אנשים ויאמרו שהחפצה נובעת לא מעירום נשי, אלא בגלל שהן מצולמות בתנוחות מיניות או כאלו שמרמזות על כך. ניסוי 4 בחן בדיוק את זה. בניסוי הזה השוו את התגובה של הנבדקים לתמונות של נשים שהיו לבושות, עירומות בתנוחה לא מינית או עירומות בתנוחה מינית. הנה דוגמא לתמונות כאלו:

image

גם כאן, כמו בניסויים הקודמים, הממצאים היו דומים. נשים לבושות נתפסו כבעלות שליטה עצמית ומוסר גבוהים יותר, בעוד הנשים העירומות נתפסו כבעלות תגובות רגשיות חזקות יותר. התנוחה המינית גרמה לתגובות החזקות ביותר כפי שאפשר ללמוד מהגרף הבא:

image

כלומר, לא רק שצילומים בתנוחות מיניות לא גרם להחפצה, אלא שהוא אפילו חיזק את החלוקה מחדש של הייחוסים המנטליים שמייחסים לאותן נשים. כמו כן, ניסוי נוסף מצא שהיחס לאנשים עירומים היה אמפתי יותר והם נתפסו ככאלו שזקוקים להגנה (הנבדקים היו מוכנים לתת שוקים חשמליים חזקים יותר בצורה משמעותית לאנשים הלבושים).

לסיכום, לא נמצא אישוש שקיימת החפצה במובן המקובל אלא שאנחנו שופטים אנשים בצורה שונה כשאנחנו מסתכלים על גופם החשוף. אנשים לא מאבדים צלם אנוש כשהם עירומים ולא נתפסים כחסרי מוח, אלא ככאלו שחווים דברים בצורה חזקה יותר ולכן כנראה הם נתפסים כפגיעים יותר וכאלו שזקוקים להגנה. המחשבות והאישיות שלהן אכן משתנות בעיניי המתבונן אבל זה לא הופך אותם ללא אנושיים או לחפץ.

קישור לפוסט בבלוג של אחד מכותבי המאמר שהמסקנות שלו אומרות מה שאני טוען פה, שההחפצה במובן המקובל של המילה לא קיימת.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • SilentMike  On 26/11/2011 at 3:09 am

    אני לא יכול להימלט מהתחושה שאפשר מהתוצאות האלה ממש להגיע למסקנה שכן יש החפצה. אפשר לומר שהתפיסה הזו לא רואה את האישה ה-"פרובוקטיבית" כבעלת יכולות "לבושות". מעניין יהיה לבדוק את ההשפעה של חשיפה לגירויים פרובוקטיביים על התפיסה של אנשים אחרים מאוחר יותר.

    למרות שהפמיניסטיות מגזימות כשהן מייחסות את כל הסביבה החברתית כמין קונספירציה נגד נשים, כן קיימת החפצה, ויש גברים שהם חלאות ולא מתייחסים לנשים כבנות אדם שראויות לכבוד. אני חושב שכולנו מכירים את הטיפוס.

  • אסף  On 26/11/2011 at 3:14 am

    קשה באמת להשליך מהניסויים לטענות בדבר החפצה.
    "החפצה" היא מונח חברתי: ה-"חברה" מתייחסת ל-"נשים" כאל חפץ (ואני מתעלם כרגע מהקושי בהגדרת "חברה" או בהתייחסות לקולקטיב של "נשים").
    הניסויים כאן היו אישיים ולא חברתיים ובדקו היבטים פסיכולוגיים. בהחלט יכול להיות שההיבטים הלו כשהם מושלכים לפעילות החברתית מתאימים למונח החפצה.

    בקיצור – קשה להשליך מהתחום הפסיכולוגי האישי לתחום החברתי.

  • אפרת  On 26/11/2011 at 4:03 am

    נראה לי שהוויכוח הוא סמנטי. הרי גם גם מי שמחזיק בתאוריות המיגדריות יודע שגברים מעדיפים סקס עם נשים מאשר עם בובות מין.
    הבעיה היא שחלק מאותם גברים רוצה סקס עם נשים באופן שמתעלם מהרצונות, המחשבות וכו' של אותן נשים. בסגנון של סטס סגין ("אומנות הפיתוי") למשל… ואני תוהה, גבר שחושב כמו אותו סטס, האם הוא יכול להתייחס לנשים בצורה מכובדת ועניינית גם כשהוא לא מחפש סקס?

    יכול להיות שהמונח העברי "החפצה" לא כל כך מתאים, אבל השורש האנגלי Object מתאים מאוד כניגוד ל-Agency.
    בקיצור, בחברה שנוטה להציג נשים בתמונות גוף ובתמונות חושפניות יותר מגברים, ובה נשים מתלבשות חשוף יותר מגברים, נראה שהבעיה של objectification במובן הזה היא שרירה וקיימת.

  • avivsky  On 26/11/2011 at 5:15 am

    המאמר הזה הוא דוגמא מצוינת לאופן שבו הניסוי עצמו משפיע על תוצאותיו (בניגוד לדימוי הרווח של מדע "אובייקטיבי") ואני מופתע שלא שמת לב לכך.
    אם הבנתי נכון את מהות הניסוי אזי הוא אינו מדמה סיטאציה מחיי יומיום בו אדם מביט בשלט פרסומת או במגזין פורנוגרפי. שהרי ברגע שבו אתה מבקש מהנבדקים לייחס תכונות לדמויות הרי שאתה מפנה את תשומת הלב שלהם לכך שהם מתבוננים ב(דמויות של) אנשים. השאלה איך חווים הנבדקים את התמונות "באמת", כלומר ללא ההכוונה אל האנושיות הזו נותרת ללא מענה.
    מעבר לכך, כפי שהעירו אפרת ואסף מעלי, אובייקטיפיקציה – חיפצון – היא לא בדיוק התייחסות לאדם אחר כאל חפץ אלא התמקדות באיך הוא/היא יכול לשמש אותי תוך התעלמות מהיותו סובייקט.

    אביב

  • יוסי  On 26/11/2011 at 5:18 am

    מתוך מסקנות החוקרים (עמוד 12 במאמר):
    אנשים שנתפסים כגוף אינם נתפסים כאובייקטים אלא כחיות שאינן בני-אדם. כיצורים המסוגלים פחות לחשיבה, ויותר לתשוקות, תחושות ורגשות.
    לאחר מכן, קושר המאמר בין הממצאים הללו לבין הטענה שחפצון (או החפצה) גורם לדה-הומניזציה מהסוג של השוואה לחיה ולא השוואה לחפץ. בהמשך, מסביר המאמר כיצד תפיסת אנשים (במקרה של העולם שבו אנחנו חיים, נשים) כגוף פוגע בהם וגורם לכך שנתפוס אותן כרגשניות יותר.

    לגבי הטקסט בראשית הפוסט: "מה ההבדל העקרוני בין זה לבין שימוש בכוח פיסי של גברים לעבודה בבניין? בשני המקרים משתמשים באנשים לצורך מסוים ולא מתעניינים בכישורים אחרים שלהם (במיוחד בשכל שלהם)."
    אני מסכים, אין הבדל עקרוני. נדמה לי שגם תיאורטיקנים במדעי הרוח מסכימים איתך. התייחסות לפועלי כפיים כגוף ולא כאדם שלם זו פרקטיקה שתיאורטיקנים במדעי הרוח טוענים שהיא עוזרת לאליטה להפחתה בכישורים ה"אנושיים" הנעלים יותר של המיעוט. תיאורטיקנים במדעי הרוח טוענים שרווחת ההתייחסות לבני מיעוטים (שחורים, ערבים) כבעלי תכונות של חיות: רגשנות, כוח, פראיות. וזו היא אחת הפרקטיקות להנחיל דפוסי מחשבה ששוללים מבני המיעוטים שוויון. כך גם בדיוק אומרים לגבי ההתייחסות לנשים (ראה גם התיאוריות העדכניות של סוזן פיסק, לגבי שני סוגי סטריאוטיפים). פמיניסטיות פשוט מצביעות על כך שהפרקטיקה הזו פועלת גם נגד נשים. לדעת החוקרים, הממצאים הנוכחיים תומכים בטענה הזו.

  • shimon  On 26/11/2011 at 5:19 am

    i am having some trouble understanding anything from hte graphs.
    specifically:
    1- what does Mean Rating mean? (what is the difference between 2 and 4 , for instance)a
    2- what is the meaning of connecting the dots with a line? they dont seem to have data about anything between the two discrete points

    Also, i think that having people evaluate a picture they are allowed to look at for a length of time with no distractions is different to the media experience, in the sense that one doesnt have time to feel protective of a naked woman he sees in an ad, since the image is moving and changing (in case of tv commercials) or just not watched for a long time (in the case of most picture ads) .
    Another point (a small one) – i would personally prefer if you would write feministim and not feministiot.the fact that you dont pluralize in the standard way suggests that you assume that feministc opinions are only held by women. is that really the case?

  • אורנה  On 26/11/2011 at 6:22 am

    יוסי, התגובה שלך מדויקת בעיניי וחשובה ביותר, אני חותמת על כל מילה בה.
    אוסיף כמה נקודות נוספות שחשוב לדעתי לתת עליהן את הדעת:
    * להיעדר סוכנותיות (בסוף המאמר נכתב בשפה בוטה אף יותר: "robbing someone of agency") ולתפישות שמייחסות רגשות, ישנן השלכות בחברה בה אנחנו חיים, והן מעוגנות בחלוקות בינאריות והיררכיות שבין טבע-תרבות; תבונה-אמוציות. ההטיה לטובת תבונה וכנגד רגש היא עתיקה ושורשיה בפילוסופיה היוונית. אפלטון, אריסטו ובהמשך גם פרויד (כל אחד מהם בהסבריו ומונחיו) – גרסו כי על התבונה לשלוט, אי-הרציונליות (הווה אומר רגשות ויצרים) אמור להיות ממושמע למרותו של הרציונלי.
    בהמשך לכך כיוון שישנה גם הקבלה תרבותית בין רציונל-גבריות; אמוציונליות-נשיות ("היסטריה נשית" למשל), די ברור מי השולט ומי הנשלטת, תיאורטית.
    מכאן שהצגת מחקר שמצביע על כך שחשיפה של איברי גוף בכלל ובתנוחות מיניות בפרט מובילה לתפישה נמוכה יותר של סוכנותיות ומחשבה – בחברה המאדירה סוכנותיות ומחשבה – כהוכחה למגמה חיובית, היא שגויה ומטעה.

    * בפוסט נכתב כי במחקר נוסף נמצא כי "אנשים לא מאבדים צלם אנוש כשהם עירומים ולא נתפסים כחסרי מוח, אלא ככאלו שחווים דברים בצורה חזקה יותר ולכן כנראה הם נתפסים כפגיעים יותר וכאלו שזקוקים להגנה".
    כאשר אחד מהמאבקים של פמיניזם הוא הפסקת ההתייחסות לנשים כ"מין החלש" (מוחלש אם כבר) וככאלה שזקוקות באופן אינהרנטי להגנה כאילו אינן בנות-אדם בזכות עצמן, שיכולות לעמוד על דעתן וצורכיהן – לא ברור איך הממצא המצוטט מעיד על מגמה חיובית.
    בהתחשב בעובדה שדימויים של גוף נשי ומיני אכן מרוחים כמעט בכל מקום במרחב הציבורי – כאישה, אני אמורה לעלוץ עכשיו כי הוכח שחשיפה של איברי גוף בכלל ובתנוחות מיניות בפרט מובילה לתפישתי כפגיעה וכזקוקה להגנה?

    תודה על הצגת המאמר. הוא רק מוכיח ומחזק את מה שסברתי קודם לכן: דה-הומניזציה של נשים ושל קבוצות מוחלשות אחרות שנתפשות כגוף יצרי ופגיע נעדר סוכנותיות, שליטה עצמית ואחריות מוסרית (מילותיי האחרונות לקוחות מן השורה המסכמת של המאמר).

  • גיל  On 26/11/2011 at 8:50 am

    מייק ואחרים, המאמר בוחן הגדרה מקובלת של החפצה שבה נשים מאבדות את האנושיות שלהן כשהן מוצגות בצורה מינית. התוצאות מראות שבפירוש זה לא כך. גם אם אנשים מתייחסים חרא לנשים באופן כללי או שחלק מהמחשבות עליהן בעקבות צילומים כאלו שליליות זו לא החפצה במובן שרוב האנשים מתכוונים אליו אלא משהו אחר ואני חושב שצריך להיות מדויקים פה.

    אסף, זו בדיוק הנקודה. צריך להגדיר במדויק מהי החפצה ולא לטשטש את ההגדרות הללו. המאמר עשה בדיוק את זה ובדק את ההשפעות הללו. יכול להיות שיש השפעות אחרות אבל צריך להראות שהן אכן קיימות כי לא כל מה שנראה שנכון אכן כזה. חברה מורכבת מאוסף של אנשים אז למה קשה להשליך מזה? בכל מקרה, כל טענה בדבר השפעות חברתיות דורשת הוכחה.

    אפרת, אכן יש גברים שמתייחסים בצורה מזה לנשים אבל אולי כדאי להתחיל לקרוא לילד בשמו ולא להשתמש במושגים שגויים.

    אביב, כל ניסוי מדעי נועד לבדוק השפעות של מניפולציה על התוצאה. אין לי מושג מהו בעיניך מדע "אובייקטיבי" (שלא לומר אובייקטיבי) אבל הגישה שלך נשמעת מאוד אנטי מדעית. נכון, המאמר בחן דברים במעבדה ואלו הממצאים שלו. אם יש לך ממצאים מדעיים אחרים אשמח שתקשר אליהם. למה אתה מניח שדווקא חוסר תשומת לב לגירוי תשפיע עליו יותר? זה בכלל לא מובן מאליו.

    יוסי, איך הממצאים הללו תומכים במה שאמרת? אתה בעצמך מצטט את החוקרים שמראים שאין כאן שום דה הומניזציה לנשים (או לגברים). אני שמח שאנחנו מסכימים שהחפצה כפי שהיא נתפסת יכולה לשמש להרבה מאוד תאורים של אנשים בעולם הזה. אם ככה, למה היא משמש כמעט בלבדית לתאור נשים ועוד יותר מכך, כאלו בתמונות או סיטואציות מיניות? אני לא יודע מה תאורטיקנים במדעי הרוח אומרים על הנושא, אבל עובדות ומחקרים, לא תאוריות, הן צריכות להיות הבסיס לדיון וכפי שאפשר לראות אפילו מהדיון והמאמר, שיש הרבה דיעות שנתפסות כאילו הן עובדות.

    שמעון, המספרים הם ממוצעים של התשובות של האנשים. מקובל לחבר אותם בקו בגרף. יכול להיות שההשפעות שונות כשהחשיפה היא לשלטי פרסומת אבל בשביל זה צריך מחקרים שיראו שזה באמת ככה. אתה צודק שאני צריך כנראה לכתוב פמיניסטיים ולא פמיניסטיות וככה אכן כתבתי בפוסטים קודמים. רק שפה, נדמה לי שיש יותר נשים שמאמינות בתאוריית ההחפצה ולכן השתמשתי בביטוי הזה.

    אורנה, המאמר לא מראה שהמגמה חיובית בעיקר אלא מתמקד בשאלה אם החפצה קיימת או לא וזה הבדל עקרוני. זה שאין החפצה במובן המקובל לא אומר שההשפעות לא שליליות בהכרח אלא שיש השפעות גם חיוביות וגם שליליות כנראה. אני לא חושב שיש ויכוח שדימויים כאלו משפיעים, בטח כשהם מופיעים בצורה מוגזמת בכלי התקשורת. כל הנקודה היא שגם אם יש להן השפעות רעות, הן לא בהכרח כאלו ולא בהכרח נובעות מאיזו אג'נדה פטריאכלית נגד נשים כפי שמנסים להציג את זה. אפשר להסביר את השימוש בדימויים הללו בעזרת משיכה מינית ולא מתוך איזו קונספירציה גברית נגד נשים.

    שימי לב גם שהייחוס של תכונות רגשיות, פגיעות ורצון להגן, נכונים לשני המינים ולא היו ייחודים לנשים. זה לא שנשים לבדן זקוקות להגנה. אפשר לטעון שבגלל שיותר נשים נראות חשופות בשלטי פרסומות אז זה מה שקורה בפועל, אבל שוב, זה כנראה שילוב של ההטייה להציג נשים יפות וחשופות כדי למכור ולא מתוך איזה רצון להציגן בכוונה כחלשות.

  • אבי  On 26/11/2011 at 10:32 am

    גיל, פשוט איבדת את זה. אתה במגננה מוגזמת וקיצונית, שאתה כבר מעוות מחקרים ותוצאות. כדאי שתחשוב מדוע תפיסות עולם וארגונים שכל רצונם בשוויון בעולם גורמים לך לצאת מהכלים.
    סתם בדרך אגב, מה הייתה עמדתך בקשר למחאה החברתית? האם אתה חושב שהם הגזימו?

    • גיל  On 26/11/2011 at 10:51 am

      אבי, לא ידעתי שהצגת מחקר מדעי בכתב העת החשוב ביותר בפסיכולוגיה חברתית גורמת לך לצאת מהכלים ולצאת בהתקפות אד הומינם. אולי בגלל שזה סותר הנחות יסוד שהאמנת שהן נכונות? אם יש לך איזו שהיא תגובה עניינית שמתייחסת למחקר אתה מוזמן להביא אותה, התקפות אישיות נוספות ימחקו.

  • SilentMike  On 26/11/2011 at 11:06 am

    גיל. בלי קשר למה שאחרים כתבו פה. אני לא חושב שהחפצה זה באמת לחשוב שאישה זה חפץ או להעדיף בובת מין על פני הדבר האמיתי. אני גם לא חושב שהטענה היא שזה מיידי רק כלפי האישה החשופה. נראה לי שהטענה היא שגברים רבים נוטים לראות נשים בכלל (לבושות או לא לבושות) יותר ככלי לסיפוק יצרים ופחות כפרטים בעלי זכויות ודעות. כאמור למרבה הצער יש גברים שרואים ככה את העולם. המחקרים שהבאת מעניינים כשלעצמם אבל הם לא "פותרים" את הבעיה. התוצאה המאוד מעניינת לדעתי היא לא שאין/יש החפצה, כי את זה המחקרים האלה לא יכולים להוכיח בפני עצמם, אלא שיש דמיון בין ההשפעה של מה שהמחקר בודק על המצולמים משני המינים.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Objectification

    • גיל  On 26/11/2011 at 11:24 am

      נכון, יש הגדרות שונות וזה גם תלוי מי מושא ההתייחסות, אבל המושג הזה נפוץ בעיקר כשמנסים לתאר איך גברים תופסים נשים (או איך החברה תופסת אותם ככאלו). ההגדרה הבסיסית (כולל זו שהבאת מויקיפדיה וכזו שמופיעה במאמר) מתייחסת לדה הומניזציה של אותו אדם, הפשטתו ממהות אנושית כלשהיא שזה אומר התייחסות כמו לחפץ נטול אוטונומיה ומחשבות. המאמר בפירוש מראה שזה לא כך ובזה החידוש הגדול שלו. המאמר לא אמור לפתור איזו שהיא בעייה אלא לשמש ככלי להבנה טובה יותר של המושג או ליתר דיוק איך אנשים משנים את התפיסה שלהם של אנשים אחרים שמוצגים בעירום. אני דווקא חושב שהמחקר הזה כן מוכיח שאין החפצה על פי המונחים המקובלים בעיקר כי המונח נתפס כדבר מזיק ושלילי. הנה כמה ציטוטים מהמאמר:

      "These data suggest that
      people who are seen as more of a body are harmed less than people
      who are seen as more of a mind. This contradicts one idea of
      objectification, whereby a body focus leads solely to harm."

      To"
      objectify a person would be to treat that person purely as a physical
      object, regarding the person almost as one might think of a rock or
      a chair, not as a genuine mind. The present studies suggest,
      however, that this simple framework might not be capturing the
      complexities of people’s understanding."

      "To the extent that this modified framework concerning perceptions
      of the mind and body turns out to be correct, it is inaccurate
      to describe the body focus as inducing “objectification.”

  • יוסי  On 26/11/2011 at 11:23 am

    גיל, בסך-הכל תרגמתי וסיכמתי קצת את הדיון הכללי של המאמר.
    אם הנקודה של הפוסט שלך היתה שמהמאמר עולה שהחפצה אינה המילה המתאימה להתמקדות בגופניות של אדם, אלא עדיף לדייק ולומר שזו דה-הומניזציה מסוג של התייחסות לאדם כקרוב יותר לחיה, אז הפוסט שלך אכן מתאים למה שהחוקרים מסיקים מממצאיהם. אני לא הבנתי כך את הפוסט שלך, אז חשבתי שכדאי שאביא כאן את מסקנות החוקרים כפי שהם עולים מהמאמר.

    סיכמת כך: "אנשים לא מאבדים צלם אנוש כשהם עירומים ולא נתפסים כחסרי מוח, אלא ככאלו שחווים דברים בצורה חזקה יותר ולכן כנראה הם נתפסים כפגיעים יותר וכאלו שזקוקים להגנה. המחשבות והאישיות שלהן אכן משתנות בעיניי המתבונן אבל זה לא הופך אותם ללא אנושיים או לחפץ."
    אבל, החוקרים מבינים את הממצאים שלהם כמוכיחים דה-הומניזציה (אך לא החפצה). כלומר, איבוד צל-אנוש, הפיכה ללא-אנושיים, וגם כחסרי מוח (במובן של אינטליגנציה).

    • גיל  On 26/11/2011 at 11:30 am

      אבל יוסי, אין כאן דה הומניזציה זו בדיוק הנקודה! המילה לא מופיעה בכלל במאמר עצמו. תראה לי איפה הם בדיוק כתבו שהממצאים שלהם מוכיחים דה הומניזציה. זה לא שזה שמצאו שמילה מסוימת לא נכונה אלא שכל המהות העיקרית של החפצה מוטלת בספק ומפורשת בצורה אחרת (תסתכל בציטוטים שהבאתי למעלה). אכן יש התייחסות גופנית לאנשים, אבל קודם כל זה קורה לגברים ונשים כאחד, ודבר שני הסיבות לכך והצורה שבה מתייחסים לא עושה להם דה הומניזציה גם אם היא לא תמיד בעלת תוצאות חיוביות. איבוד יכולת מוסרית ומחסור באינטליגנציה הם לא דה-הומניזציה. אם זו דה-הומניזציה אז איך תקרא למחשבה שהם בעלי רגשות חזקים יותר? עודף הומניזציה?

      • אורנה  On 26/11/2011 at 1:10 pm

        People
        who seem especially embodied are not treated as mere physical
        objects but, instead, like *****nonhuman***** animals, as beings who are less
        capable of thinking or reasoning but who may be even more
        capable of desires, sensations, emotions, and passions. This is
        consistent with the ideas of Haslam and colleagues, who suggested
        that we can *****dehumanize people***** either by likening them to robots,
        involving a loss of experience, or likening them to animals, involving a loss of agency

      • גיל  On 26/11/2011 at 1:16 pm

        כן, אבל למה את לא נותנת את המשפט שלפני זה שאומר במפורש:

        To the extent that this modified framework concerning perceptions
        of the mind and body turns out to be correct, it is inaccurate
        to describe the body focus as inducing “objectification.”

        אני מסכים שיש כאן מחשבה שהיכולות שלהם פחותות ואולי אפשר לפרש את זה כדה הומינזציה חלקית, אבל החלק האחר מעצים אותם כבני אדם.

  • מנחם  On 26/11/2011 at 12:13 pm

    חחח… פוסט מצויין כרגיל. ולא פחות כיף לקרוא את התגובות. בעיקר אלה שלא יודעים לקרוא מאמר מדעי, להבין שאלה מדעית, שיטה מדעית ותשובה מדעית אבל זה לא מפריע להם לנופף באג'נדה כמו משוגעים. הרג אותי אביב טטרסקי. טוב, לכל אחד הזכות להוציא עצמו ליצן לפעמים.

  • גיל  On 26/11/2011 at 12:27 pm

    מנחם, גם אותי לפעמים זה מפליא איך אנשים יכולים להגיע למסקנות כל כך שונות לגבי אותו מאמר.מילא אנשים שאין להם רקע מדעי, אבל תגובות כמו זו של אורנה שהיא אקדמאית די מפליאות אותי. המסקנה שלה הייתה שהמחקר רק מחזק את מה שהיא חשבה קודם ש"דה-הומניזציה של נשים ושל קבוצות מוחלשות אחרות שנתפשות כגוף יצרי ופגיע נעדר סוכנותיות, שליטה עצמית ואחריות מוסרית" שמבוססות על הפסקה האחרונה של המאמר כביכול אבל מעוותות לגמרי את הדברים שנאמרו ושדווקא הגיעו למסקנה הפוכה שאין כאן "ריקון" של המוח אלא פשוט נתפסים כבעלי מחשבה אחרת. הנה מה שנכתב שם:

    Whatever the positive or negative effects of focusing on someone’s body, its effect on mind perception seems clear. Those perceived in terms of their physical characteristics are not completely stripped of mind but are, instead, seen to possess a different kind of mind, one lacking in self-control and moral responsibility but relatively more capable of pain, pleasure, and emotion.

    צירפתי גם בסוף הפוסט קישור לפוסט של אחד מכותבי המאמר למי שמעוניין: http://www.psychologytoday.com/blog/experiments-in-philosophy/201111/does-pornography-treat-women-objects

    • אורנה  On 26/11/2011 at 1:09 pm

      גיל, החוקרים עצמם מתייחסים להשלכותיה הרחבות יותר של המחשבה האחרת, גם אם עשויים להיות לה היבטים אחרים/מיטיבים:

      . In work
      or academic contexts, where people are primarily evaluated on
      their capacity to plan and act, a body focus clearly has negative
      effects.

      Even the positive aspects of a body focus, such as increased
      concern about bodily harm, may be ultimately harmful. For
      although people may act to protect those who are characterized
      as bodies from harm, doing so strips them of their selfdetermination. The pernicious effects of such positive aspects
      of a body focus are consistent with the idea of benevolent
      sexism
      whereby women are more likely
      to be sought out for emotional intimacy and to judged more
      worthy of protection but ultimately oppressed
      It could be
      that the effects of benevolent sexism are mediated by perception
      of women as bodies.

      לרגע לא שללתי את הממצא לפיו בניסוי 'נתגלתה חשיבה אחרת', רק שאני ממקמת חשיבה זו בהקשרה החברתי, ולא מיתממת לגביו כפי שלצערי אתה עושה שלא בפעם הראשונה.

      כתבת בתגובה קודמת אליי ש"אפשר להסביר את השימוש בדימויים הללו בעזרת משיכה מינית ולא מתוך איזו קונספירציה גברית נגד נשים. שימי לב גם שהייחוס של תכונות רגשיות, פגיעות ורצון להגן, נכונים לשני המינים ולא היו ייחודים לנשים. זה לא שנשים לבדן זקוקות להגנה. אפשר לטעון שבגלל שיותר נשים נראות חשופות בשלטי פרסומות אז זה מה שקורה בפועל, אבל שוב, זה כנראה שילוב של ההטייה להציג נשים יפות וחשופות כדי למכור ולא מתוך איזה רצון להציגן בכוונה כחלשות".

      מעולם לא דיברתי על חבורת גברים שיושבת בחדר אפל עם נורה שמתנדנדת מצד לצד, עשן סיגרים מיתמר בחלל, מבט קונספירטיבי בעיניהם ומוזיקה מאיימת ברקע.
      אני מבינה למה נוח להציג את זה כך.
      אני כן מבקשת להתבונן על המשמעות הרחבה יותר של ממצאים שאמנם אומרים שלא נמצא "ריקון" של המוח ושלא מדובר בנשים בלבד – אבל כפי שאמרת – כיוון שנשים חשופות יותר בגופן ובמיניותן במרחב הציבורי, חשוב להבין איך הן נתפשות ומה משמעותה החברתית של החשיבה האחרת שנמצאה.
      אתה מבקש רק לצהול שאאוריקה! לא מדובר בהחפצה! בבקשה. לא אפריע לך יותר.

      • גיל  On 26/11/2011 at 1:24 pm

        אורנה, אין פה שום התממות אלא דבקות לעובדות ולממצאים האמפיריים. אולי הם לא מוצאים חן בעינייך אבל את מן הסתם יודעת שצריך להפריד בין ההשלכות האפשריות של המחקר הזה לבין מה שהמחקר מצא. יכולות להיות למחקר השלכות שליליות כמו גם השלכות חיוביות, אבל הנקודה המרכזית בו היא שלא מדובר בהחפצה אלא במשהו אחר מורכב יותר.

        איפה בדיוק הצגתי את הדברים שלך כ"חבורת גברים שיושבת בחדר אפל עם נורה שמתנדנדת מצד לצד, עשן סיגרים מיתמר בחלל, מבט קונספירטיבי בעיניהם ומוזיקה מאיימת ברקע.". אם את רוצה להתווכח עם אנשי קש אז זה די מצער.

        אפשר לדבר על משמעויות רחבות יותר אבל צריך קודם כל לדבוק בעובדות ולא בכל מיני ספוקלציות פרועות.

  • אורנה  On 26/11/2011 at 1:37 pm

    למה לא ציטטתי את המשפט הקודם? כי הייתי ממוקדת. טענת שלא מופיעה במאמר התייחסות לדה-הומניזציה, והיא דווקא כן מופיעה, וגם אומרת משהו על המחשבה האחרת והשלכותיה.
    ובנוגע למשפט שהחסרתי – כמו שאמרתי קודם – בסדר גמור, מממצאיהם עולה שלא מדובר בהחפצה/אובייקטיפיקציה. אם נראה לך שזה אמור לשנות את שנאמר בפסקאות שבאות לאחר מכן, שאותן ציטטתי, נהדר. לא אחלץ בכוח ראש שבחול.

    בהזדמנות זו גם אכתוב למנחם שיש לי חיבה עזה להתייחסות למדע באשר הוא כנטול אג'נדה, במיוחד כשבני-אדם הם שחוקרים בני-אדם. הם אלה שמנסחים את השאלות; בונים מערכי-מחקר; מפרשים את הממצאים. נייטרלי. אובייקטיבי. כן. נכון.

    • גיל  On 26/11/2011 at 2:36 pm

      איזו אג'נדה יש לחוקרים פה בדיוק? האם את מטילה ספק באג'נדה של החוקרים רק בגלל שמסקנות המחקר שלהם שונות ממה שהיית רוצה שיהיו? האם מחקרים שאת מסכימה איתם הם לא נטולי אג'נדה? ואם לכל החוקרים יש אג'נדה אז זה אומר שכל המחקרים פגומים? לצערי אני מזהה גישה מאוד אנטי מדעית בדברים שלך. אם יש לך טענות מתודולוגיות נחקר המחקר הספציפי הזה אז את מוזמנת לשטוח אותם. אני לא אומר שהוא מושלם כי אין מחקר כזה, אבל מה שהוא מראה נראה מאוד משכנע במיוחד כשנעשו שיחזורים שונים שלו.

  • אורנה  On 26/11/2011 at 2:01 pm

    גיל, לא אתה הצגת את הדברים כך, זו אני שנתתי דרור למחשבות על סצנה קולנועית לתפארת בעקבות דבריך שלא מדובר בקונספירציה גברית.
    הסכמתי איתך שאכן לא בזה מדובר. מדובר במשהו מורכב יותר.

    מספר פעמים גם הסכמתי איתך שאכן מן הניסויים עולה שלא מדובר בהחפצה.
    ניסיתי לדבוק בעובדות ולהמשיך לדבר על ההשלכות האפשריות שלהם שלהבנתי, תפישתי, אג'נדתי – הן שליליות (כשמבחינתך הן כנראה ספקולציות פרועות). אתה מבקש להמשיך לדבוק בעובדות לפיהן נמצא שלא מדובר בהחפצה. אבל על זה כבר הסכמנו.
    ניסיתי לדבר על דה-הומניזציה כפי שמצוין כאמור גם במאמר, אבל אתה רוצה שנמשיך לדבר על כך שלא מדובר בהחפצה. אבל הסכמנו.
    אז אולי נדבר על ההשלכות האפשריות של החשיבה האחרת שנמצאה? לא. נדבר על כך שלא מדובר בהחפצה.
    כיוון שזו לא הפעם הראשונה שהדינמיקה הזאת כובשת אותי בבלוג זה, אם תהיה פעם הבאה, אלמד. אהנהן מול הממצאים, ולעולם לא אחשוב יותר או אכתוב, מה עשויות להיות ההשלכות שלהם לדעתי, בעיקר אם הן עשויות להיות שונות מאלה שלדעתך.

    • גיל  On 26/11/2011 at 2:28 pm

      אורנה, הטענה בדבר מורכבת מנסה לטשטש את הממצאים של המחקר. את בעצמך מודה שאת מונעת אג'נדה מסוימת ועובדות שסותרות אותה לא מערערות בכהוא זה על תפיסת העולם שלך. זה לא נראה לך משונה שמחקר שמצא שהחפצה לא קיימת במובן שאנשים מפרשים אותה ושאין הבדלים בין המינים בצורה שבה נתפסים אנשים ערומים גורמת לך דווקא לחיזוק הדיעה שנשים סובלות מדה הומניזציה? זו נראית לי לוגיקה משונה ביותר אני מוכרח להודות. אני לפעמים די נפעם מהיכולת להגיע לכל מסקנה שקובעים מראש גם אם הממצאים מראים ההפך.

      אני דווקא מאוד מעוניין לדון בהשלכות של המחקר הזה ומחקרים אחרים אבל צריך לעשות את זה על בסיס עובדתי מסוים. יש למחקר הזה השלכות שליליות כמו גם חיוביות ומשום מה את בוחרת להתמקד אך ורק בשליליות. אין לי בעייה עם דיעות שונות, אבל מה שאני לא אוהב זה סילופים של דברים שאני כותב או דברים שנכתבים בצורה די מפורשת במאמר (כולל אם תכנסי לפוסט שאחד מכותבי המאמר כתב בעצמו).

      • אורנה  On 26/11/2011 at 3:40 pm

        גיל, אני נפעמת מכך שלמרות שהחוקרים עצמם מתייחסים גם לאותן השלכות שליליות אפשריות שתואמות לתפישת עולמי, הן מוצגות כמגיעות ממוחי הפמיניסטי הקודח (אציין כבר עכשיו כדי לחסוך תגובה, לא, לא אתה זה שהשתמשת בביטוי "מוחך הפמיניסטי הקודח", שוב, מדובר בניסוח שלי בעקבות דברים שכתבת).
        בנוסף, לקחתי את הבסיס העובדתי שענייננו החשיבה האחרת (רגשות), והצעתי השלכה אפשרית – שישנה היררכיה בין רציונל לרגש בחברה שלנו, ולכן החשיבה האחרת – זו שמתייחסת לרגשות ולפגיעות – עשויה שלא להיטיב גם כן. זה נכון שגם המשמעות הזו היא שלילית לדעתי, אבל לא ראיתי בקשה בפוסט לעסוק אך ורק בחיוביות.
        ומה לעשות, אני לא מוצאת חיוביות. אתה כן. להבנתך, אפשר להתייחס לחשיבה האחרת גם כמעצימה בני-אדם. הנה, דעות שונות, והובלת את הדיון לפליאה על אי-הבנתי את הממצאים כחוקרת באקדמיה. לא מבינה או שפשוט לא מסכימה איתך שלממצאים יש גם היבט חיובי ומעצים?

        מעולם לא טענתי שהממצאים לא תקפים גם לגברים. מה שכן טענתי הוא שכאשר אני לוקחת את הממצאים שעניינם גוף חשוף ו/או מיני, וממקמת אותם במציאות שמחוץ לבלוג (זו עם הפרסומות בטלוויזיה, בשלטי-חוצות, בכתבי-עת), המשמעות היא שמי שעליהן הממצאים משפיעים יותר – הן נשים. ובנוסף, הלינק שצירפת עוסק בנשים ובפורנוגרפיה אז אם לו מותר אז גם לי.
        כפי שיוסי כתב לך, והסכמתי איתו, גם אם נדבר על הממצאים בהקשר לגברים עובדי כפיים, אני חוששת שאמשיך לראות את ההשלכות השליליות של החשיבה האחרת על גוף ורגשות, חייתיות ואין-אדם; ולא משהו שמעצים.

        נכנסתי לפוסט שצירפת של אחד החוקרים, וכך הוא כתב –
        In short, it doesn't look like pornography is leading men to treat women as mere 'objects' (like a table). Instead, we seem to be getting something that might be called animalification—treating a woman as though she lacks the capacity for complex thinking and reasoning, but at the same time, treating her as though she was even more capable of having strong feelings and emotional responses.

        Of course, this can be an extremely degrading and harmful form of treatment, but all the same, it is something quite different from objectification as traditionally conceived. The problem here doesn't have to do with ignoring a person's mind but rather with focusing exclusively on just one part of that mind.

        זוהי תגובתי האחרונה אז אסכם את דבריו ואת טענתי כך:
        מרתק הממצא שלא מדובר בהתייחסות לנשים חשופות, כשולחן (= חפץ). נשמתי לרווחה.
        בנוגע לחלקים שאמורים להיחשב כמעצימים – לפיהם נשים חשופות לא זוכות ליחס כשולחן אלא הן רק נעדרות/מופחתות חשיבה מורכבת, מה שלדברי החוקר עצמו עשוי להיות משפיל ופוגעני – אני מתנצלת שלא התעודדתי ו/או הועצמתי.
        ובנוגע לכך שאם לא חשיבה מורכבת אז לפחות רגשות חזקים ותגובות רגשיות – well, ספּרו לי משהו שאני לא יודעת. מספיק לקרוא מחקרים על יחס לנשים כהיסטריות ולעבדים/שחורים כחייתיים ואמוציונליים – כדי להבין למה לא התעודדתי ולמה ה-animalification מותיר אותי פסימית.

        לילה הומני לכולן/ם.

      • גיל  On 26/11/2011 at 5:13 pm

        אורנה, הם אכן מציגים את ההשלכות האפשריות השליליות אבל הם מציגים גם השלכות חיוביות וגם לא מתעלמים מממצאי המחקר שלהם! זה בדיוק הדבר שמציק לי בתגובה שלך. את לוקחת שוב ושוב משפטים מסוימים מתוך המאמר שתואמים להשקפת עולמך כדי להציג בצורה חד צדדית את הממצאים כאילו הם תומכים בה, תוך התעלמות מהממצאים האחרים שהם לב המאמר. זה פשוט לא צורה הוגנת להציג את הדברים אם כבר יש ביקורת על מדענים שהם בעלי אג'נדה ודי מפליא אותי שאת עיוורת להטייה הזו שלך..

        אז נכון, יש לממצאים השלכות שונות וכמו שאמרתי אפשר להתווכח על טיבן אבל זה בכל זאת משהו שבשוליים של הממצא העיקרי שאליו את מסרבת להתייחס או ממעיטה מאוד בחשיבות שלו. החפצה היא מושג מאוד מרכזי בצורה שבה פמיניסטיות בונות את התאוריה שלהן לגבי איך גברים והחברה מתייחסים לנשים, ופתאום זה משהו לא ממש חשוב?

        בנוסף, את שוב מכניסה לי מילים לפה. אני לא אמרתי בשום מקום שהממצאים צריכים להיות מעצימים בהכרח. למה ממצאים כאלו צריכים להיו או שליליים או נייטרליים? הם לא יכולים להיות נייטרליים (לפחות בממוצע)? אני סבור שהעובדה שאין באמת התייחסות לנשים כחפץ מנטרלת הרבה מאוד מהשליליות שיש לביקורת של אנשים על הצורה שבה נשים מוצגות בפרסומות או במרחב הציבורי. אז אולי זה לא הי חיובי בעולם, אבל זה בדוואי לא משפיל כמו שרבים חושבים. אני חושב גם שהעובדה שגם גברים נתפסים בצורה דומה (או יכולים פוטנציאלית) מעקרת הרבה מהביקורות החד צדדיות שמציגות רק נשים כקורבנות, למרות שאני לא ממש סבור שאף צד קורבן פה. אני לא רואה בעייה שמשתמשים בגוף של אנשים אחרים לעבודה כל עוד זה נעשה מרצונם, למה זה שלילי? בנוסף לגבי נשים באופן ספציפי, אני חושב שהמשמעות שמתייחסים אליהן בצורה מינית היא לא דבר שלילי בהכרח אם כי אכן יש הגזמה בנושא.

        לא הבנתי מי טוען שנשים היסטריות או מה הקשר לעבדים בדיוק. האם זה שאנשים עירומים נתפסים כבעלי רגשות חזקים יותר מחייב קפיצה לזה שהן היסטריות? אני חושב שהמשפט האחרון שלך מדגיש בדיוק את החד צדדיות שלך. לקחת את ההיבט השלילי בלבד ואילו את ההיבט החיובי הפכת לשלילי תוך קפיצה למסקנות שהן ספקולטיביות לגמרי תוך עירבוב נושאים לא קשורים. בעיניי, שוב, זה ניסיון להתחמק ממה שהמאמר באת אומר.

  • avivsky  On 26/11/2011 at 2:08 pm

    גיל,
    ניסיתי להצביע על כך שהניסוי משפיע על התוצאות שמתקבלות ולכן גם אינו נייטרלי וגם אי אפשר להסיק ממנו את המסקנות שאתה מסיק. ממש לא טענתי שזה תמיד כך לגבי מחקרים מדעיים ולא היתה לי כוונה אנטי-מדעית. אנסה להסביר את עצמי יותר טוב.

    המאמר בא לבדוק האם הצגת גברים ונשים בעירום או כשהם מבטאים מיניות גורמים לנו לעשות להם/ן אובייקטיפיקציה.
    מה שאני טוען הוא שהמחקר לא בודק מה היחס שלנו לדמויות כאלו אלא מה היחס שלנו אליהן כאשר מבקשים מאיתנו להעריך אלו תכונות יש להם.
    עצם הבקשה הזו כבר משפיעה על היחס שלי – יכול להיות שבלי השאלה כל מה שהייתי חושב עליו הוא הגוף של הדוגמנית אבל השאלה מפנה את תשומת הלב שלי אל האישיות שלה. השאלה בעצם גורמת לי לזכור שיש לפני (תמונה של) אדם ולא רק של גוף מושך.

    • גיל  On 26/11/2011 at 2:33 pm

      אוקיי, עכשיו אני יותר מבין. אתה בעצם טוען שהתוקף החיצוני של המחקר לא מדויק כי בפועל אנשים לא נדרשים להביע דיעות על נשים ערומות? תראה, כל מחקר סובל מבעיות תוקף מסוימות אבל כדי לחשוב שהתוצאות יהיו שונות צריך להסביר גם למה או להביא מחקר שבדק את זה בצורה שאתה רוצה. אני לא רואה סיבה הגיונית למה אנשים יושפעו אחרת אם לא היו מבקשים מהם לנסח את זה במילים. להפך, נראה לי שדווקא חוסר ניסיון לשים את התחושות לאותו אדם במילים יחלישו את היחסים שמייחסים לו.

      בכל מקרה, זו באמת ספקולציה שדורשת הוכחה.

  • אביב  On 26/11/2011 at 9:55 pm

    במחקר שהצגת מודדים החפצה לפי התפיסות של האנשים המחפיצים.
    אבל חשובה מכך התפיסה של ה"מוחפצים". כלומר, כיצד משפיעה תחושת ההחפצה על נשים שמרגישות שהן נתפסות כאובייקט.
    יש לא מעט מחקרים המציגים את ההשלכות השליליות החפצה מהכיוון הזה.
    זה לא כל כך משנה מה חושבים הצופים אלא כיצד זה משפיע על האדם המוחפץ.
    אביב.

    • גיל  On 26/11/2011 at 10:09 pm

      זה נכון, אבל זה מימד אחר שאני בכלל לא בטוח שהוא חשוב יותר. לי נראה שהטענה העיקרית היא נגד המחפיצים כי הם אלו שגורמים לכל הנזק.
      הרי נשים בצילום שלט חוצות או בפרסומות לא ממש סובלות. מה שמדברים עליו זה הנזק שזה עושה לתפיסה שלנו של נשים שמוצגות ככה. הנזק לנשים נגרם בגלל ההחפצה כביכול. בכל מקרה, אשמח לראות הפנייה למחקרים שאתה מדבר עליהם.

  • טלי ק.  On 27/11/2011 at 3:09 am

    "החפצה" ופורנוגרפיה

    הדברים שנעשים כלפי נשים בפורנוגרפיה, באישורן או לא, מוכיחים ללא צל של ספק שאין התייחסות אליהן, באותה פלטפורמת פורנו, כיצורים מורכבים ובעלי דעות ורגשות.

    ההיפך הוא הנכון – הן סופגות הכל, פשוטו כמשמעו, כי העריכה, הבימוי, התסריט, והמגמה מכוונים לכך שהאשה תתפס כמישהי שאפשר לעשות לה כל דבר, שהיא עצמה יכולה לבצע כל דבר, שגופה יכול לעמוד בכל אתגר מיני שתעמיד אותו בו, שהיא יכולה להיות מושפלת בכל צורה ועוצמה – ושזה אפילו אמור לגרות.

    תפיסה של האשה העירומה והמינית, כפי שלכאורה נגזרת מתוצאות הניסויים, כ"רגישה יותר" וככזו "הנזקקת להגנה" בדרגה יותר גבוהה – כלל לא מתיישבת עם הדימויים הפשוטים ביותר של תעשיית הפורנו.

    אם אותן שחקניות היו מעוררות רגשות של צורך עז בהגנה או של הכלתן כאינדיווידואלים רגישים בצורה יוצאת דופן, אזי תעשיית הפורנו הייתה מעוררת הדים מתנגדים בהרבה, דהיינו מחוץ לביקורת האקדמית והפסאודו-מוסרית הצבועה של רובנו.

    וגם אם אתייחס למסקנות כנכונות וכאמורות לרמז לי על הרגשות שעולים מצפייה באשה בפורנו, אולי חלילה עליי להסיק מכך שההגנה הרצויה לאשה, וקבלתה כיצור רגיש ומפותח, מתבטאים בריפוי שלה באמצעות הסקס? האם זה מה שפורנו לכאורה מחנך את צופיו? אשה מסכנה ורגישה צריכה ז*ן כדי להרגע? כדי לחזור למוטב? כדי להנצל מהמעמד שמראש הוכנסה אליו?

    בקלות אנחנו רואים שאם אני מנסה להכיל את המסקנות על הפורנו אנחנו מגיעים ללולאה פרדוקסלית.

    פורנוגרפיה, אם כבר, היא-היא השדה שבו מתקיימת ומוכחת הגדרת ה"החפצה" כפי שרובנו אינטואיטיבית תופסים אותה.

    • גיל  On 27/11/2011 at 8:21 am

      טלי, זה אכן נראה כאילו הממצאים סותרים. מחקרים אחרים מראים שכאשר אנשים מעוררים מינים הם משעים את השיפוטים שלהם וזה משהו שהמחקר הנוכחי לא תפס.

  • עדי  On 27/11/2011 at 7:54 am

    תוצאות המחקר מעניינות מאוד ומחדשות. עם זאת, למיטב הבנתי הכוונה ב'החפצה' היא לא מילולית – שאנו חושבים שלאובייקט בו אנו מתבוננים אין רגשות או מחשבות, אלא שאלה לא מעניינים אותנו בזמן שאנו מפיקים עונג מהגוף בלבד ומניתוקו מהסובייקט. בעיניי זה בעייתי לנסות ולמדוד החפצה, וכן לקבוע שהיא אינה קיימת.

    • גיל  On 27/11/2011 at 8:24 am

      אנשים מסוימים אכן מפרשים את זה כמו שאת אומרת אבל רבים אחרים לא. אם אכן הפירוש שלך היה המקובל אז אפשר להחיל אותו על הרבה עבודות ואז נראה לי לרוב האנשים לא הייתה בעייה קשה עם זה. אבל העובדה שמשתמשים במושג בצורה כמעט חד צדדית לתאר נשים אומרת דרשני.

      • עדי  On 27/11/2011 at 4:50 pm

        מעניין. לא העלתי על דעתי שאנשים מפרשים החפצה בצורה ככ טוטאלית. תודה.

      • גיל  On 27/11/2011 at 4:53 pm

        אם תערכי חיפוש מהיר בגוגל על המילה תוכלי למצוא שפע דוגמאות לכך.

  • יהושע  On 01/12/2011 at 9:33 am

    גיל, מה אתה אומר על המחקר הזה?
    http://www.mitpressjournals.org/doi/abs/10.1162/jocn.2010.21497

    • גיל  On 01/12/2011 at 9:41 am

      מה צריך לומר על המחקר הזה?

  • פנינה כץ  On 05/12/2011 at 11:36 pm

    גיל, הדיכוטומיה בין הצורך האבולוציוני של נשים למצוא חן בעיני גברים ובין החרדה שהגברים יחפצנו רק את גופן", היא בוודאי היסטורית וב-50 שנה האחרונות היא גם היסטרית. אני מזהה חיפצון, כשגוף האישה מבוזה ומוזיל אותה. או את ערכה כאדם ועושה דה הומניזציה. לעומת זאת גם גברים שמוכרים את שריריהם כמוצר או כחפץ זה מבזה את הגבר. המחקר מתקשה להיות מדויק רק בגלל הקו הדק מה נחשב לאחד ביזוי וזילות ולאחר לא.

    • גיל  On 06/12/2011 at 12:11 am

      פנינה, הבעייה היא שהביזוי בעיניי המתבונן. אני מסכים איתך שהרבה אנשים סבורים שיש ביזוי בעבודות שציינת, אבל אם בחורה שעובדת בדוגמנות או גבר בבניין לא רואים ככה, האם זה צריך להפריע לאחרים? הבעייה הנוספת היא כמובן שכמעט כל עבודה כוללת שימוש בחלקים מסוימים של הגוף ואז המונח החפצה מאבד מהמשמעות שלו.

  • ponetium  On 16/01/2012 at 10:24 am

    1. מישהו שם לב להבדל המהותי בין התנוחות של הנשים לגברים?

    2. אני ממליץ לך לקרא באתר הכצעקתה.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: