האם שינה ליד התינוק משפיעה על רמת הטסטוסטרון של האבות?

טסטוסטרון הוא כנראה ההורמון החשוב ביותר אצל יונקים זכרים בכל הקשור לבחירת בנות זוג. ההורמון מווסת, ממריץ ומשמר את התכונות וההתנהגויות שעוזרות במאבק על מציאת בת זוג. הוא אחראי ליצר המין, לפיתוח יכולת אתלטית, לאגרסיביות, ולתכונות אחרות שתורמות ישירות הן למאבק התוך מיני עם גברים אחרים, והן לבחירה כבן זוג על ידי בנות הזוג הפוטנציאליות. בנוסף, להורמון, או ליתר דיוק להעדרו, יש חשיבות גדולה בהשקעה ההורית. אצל רוב היונקים, טסטוסטרון ברמה גבוהה מפריע להשקעה ההורית, ולכן יש מנגנונים שגורמים לויסות שלו כשצאצא נולד. לא במקרה אנחנו מוצאים שטסטוסטרון גבוה מאפיין גברים צעירים, בשיא התחרות המינית, ואחרי שגברים מוצאים בת זוג והקשר התמסד לטווח הארוך, הם חווים ירידה ברמות ההורמון. רמת הטסטוסטרון עולה גם כשגברים בוגדים בבנות הזוג הקבועות שלהם, או אחרי גירושין או פרידה מבת הזוג. מחקר שסקרתי כאן הראה שיש ירידה ברמת הטסטוסטרון אצל גברים שהפכו לאבות לאחרונה, וככל שהאב בילה זמן יותר עם ילדו כך הרמה הייתה נמוכה יותר. מחקר חדש לוקח את זה צעד קדימה, ומנסה לבחון האם שינה ליד התינוק מובילה גם היא לירידה ברמת הטסטוסטרון של הגבר. החוקר הראשי הוא אותו חוקר מהמחקר הקודם וגם פה יש מדגם של גברים מהפיליפינים.

שינה משותפת (cosleeping) עם תינוק מאפיינת זוגות רבים שרוצים שהתינוק יהיה קרוב אליהם רוב הזמן. יש לזה סיבות פרקטיות, למשל קל יותר להניק תינוק כזה אם מדובר באם, אפילו תוך כדי שינה. בנוסף, הקירבה של התינוק גם מחזקת את הקשר עם ההורים וזה חשוב בעיקר בחודשים הראשונים לאחר הלידה כשקשר כזה מתעצב. רוב המחקרים בנושא נעשו על נשים, מכיוון שלרוב האישה היא זו שישנה בקרבת התינוק, ולכן המחקר הנוכחי מנסה להאיר את הצד של גברים שהוא פחות מוכר ונחקר. הנתונים במחקר נאספו ממחקר אורך על 362 גברים פיליפינים (בגילאים 25-26), שהיו אבות לתינוק בגיל פחות משנה. רוב האבות (334) ישנו עם התינוק על אותו משטח, 11 אבות ישנו באותו חדר עם התינוק, ו-17 אבות ישנו בחדרים נפרדים (כן, גודל המדגמים לא מאוזן בצורה קיצונית אבל בפיליפינים רוב הגברים ישנים עם התינוק). כדי למדוד את רמת הטסטוסטרון התבקשו הגברים לאסוף שתי דגימות רוק, אחת לפני השינה ואחת מייד כשהם קמו בבוקר (לפני שמצחצים שיניים!).

התוצאות מוצגות לפניכם בגרף. לפני השינה, רמת הטסטוסטרון של הגברים בשלוש הקבוצות הייתה זהה פחות או יותר (הגרף השמאלי). בבוקר לעומת זאת, רמת ההורמון הייתה נמוכה יותר משמעותית אצל גברים שישנו עם התינוק על אותו משטח (הגרף מימין).

אחוז השינוי מופיע בגרף הבא:

כדי לשלול את האפשרות שהסיבתיות היא למעשה הפוכה, וגברים עם רמות נמוכות של טסטוסטרון בחרו לישון עם התינוק, נבדק האם רמות ההורמון שנבדקו ב-2005 אצל גברים שעדיין לא היו אבות בתקופה ההיא, מנבאות מי מהאבות ישן עם התינוק ומי לא מספר שנים מאוחר יותר. לא נמצא מתאם כזה. גם לא נמצא שגיל התינוק או קיומם של ילדים נוספים מהווה גורמים מתערבים, כך שהמסקנה שהשינה המשותפת היא הגורם המשמעותי מתחזקת.

המחקר מהווה עוד נדבך במחקרים שמראים את השינויים שגברים חווים ברמות הטסטוסטרון בקשר ארוך טווח, ואת ה-tradeoff שקיים בין השקעה הורית לבין מציאת בת זוג. החוקרים מציינים בסוף המאמר שהפרקטיקה של שינה משותפת, שהינה כאמור מקובלת מאוד בפיליפינים, מאוד שנויה במחלוקת בעולם המערבי, שבהם אירגוני בריאות שונים טוענים שהיא מהווה סכנה בריאותית לתינוק (בריאות פיסית כמו גם נפשית), שלא לדבר על זה שהיא עלולה לגרום להפרעות שינה לתינוק ולהורים (המחקר הנוכחי לא מצא בעיות בריאותיות מיוחדות אצל האבות או התינוקות, ואף אחד לא סבל מהפרעות שינה).

הממצא שרמות נמוכות של טסטוסטרון אצל גברים רווקים לא מנבאות השקעה הורית עתידית מספר שנים מאוחר יותר כשאותם גברים הפכו לאבות (השקעה הורית שמתבטאת בשינה משותפת), מעניין ביותר, ומצטרף לממצאים במחקר הקודם שם טסטוסטרון נמוך אצל לא אבות לא ניבא מעורבות אבהית גדולה יותר כשהם הפכו לאבות. זה מעניין כי אפשר היה לחשוב שגברים רווקים עם רמת טסטוסטרון נמוכה יהיו בעמדת נחיתות במציאת בנות זוג, וכשהם סוף סוף מצאו בת זוג כזו, אז האסטרטגיה העדיפה שלהם תהיה להשקיע כמה שיותר בתינוק, מכיוון הסיכויים למצוא בת זוג נוספת קטנים יחסית. כלומר, מתברר שגורמים מצביים כמו שינה משותפת הם קריטיים ועומדים בפני עצמם. מעניין יהיה לראות אם לשינה המשותפת יהיו השלכות מועילות לחיי התינוקות בטווח הארוך. מחקרים מראים שתינוקות שאבות השקיעו בהם יותר, נהנו בעתיד מחיי חברה מוצלחים יותר, ציונים טובים יותר בבית ספר, ביטחון עצמי גבוה יותר והסתבכו פחות בפלילים.