סטטוס כמנבא הצלחה רבייתית של אמנים חזותיים (ויזואליים)

אחד הנושאים המרתקים ביותר שנוגעים לאבולוציה של בני אדם עוסק בשאלת האדפטיביות של תכונות, התנהגויות או תחומים שיחודיים רק לנו האנשים. למה אנחנו כל כך נהנים ממוסיקה? מה הטעם באמנות בכלל? למה הומור ממלא תפקיד חשוב כל כך בחיינו? די ברור שהיכולות הללו לא ממש רלוונטיות לשרידה ולכן הברירה הטבעית לא מספקת הסבר משביע רצון. האם פיתחנו את היכולות הללו כחלק מהברירה המינית? ג’פרי מילר (שהיה המנחה שלי לדוקטורט) סבור שכן. הוא פירסם ספר רב השפעה שנקרא The Mating Mind שבו הוא מפתח את הרעיון של ברירה מינית כדי לכלול את מה שהוא מכנה תאוריית האינדיקטורים המנטליים הכשירותיים (mental fitness indicators).

על פי תאוריית האינדיקטורים המנטליים של מילר, יכולות אמנותיות גבוהות פותחו על מנת לסמן איכות גנטית של המחזיק בהן. חלק מהיכולות הללו קשורות קשר הדוק לאינטליגנציה גבוהה, למשל היכולת להיות מצחיק (נושא שהרחבתי עליו פה וכאן). האינטליגנציה הזו אגב, היא לא בהכרח זו שנבחנת במבחני IQ סטנדרטיים ויכולה לכלול מימדים נוספים. בנוסף, יש גם אלמנט של הכבדה בחלק גדול מהתחומים. למשל, אנשים שמחזיקים ביכולות לשוניות מפותחות, עם אוצר מילים אדיר או ידע במספר שפות, מתהדרים ביכולות הללו כסוג של “השווצה”, בדיוק כמו זנב הטווס המפואר. המטרה הסופית היא לסמן לנשים שאתה גבר מוצלח ובכך למשוך בנות זוג ופרטנריות מיניות. לא במקרה הדגש הוא על משיכת בנות זוג מכיוון שהנשים הן אלו שבררניות יותר בבחירת בני זוג. על פי התאוריה, גברים מתחרים ביניהם מי יהיה אמן יותר מוצלח (דוגמא לתחרות תוך מינית חריפה), וזה אחד ההסברים ללמה יש יותר גברים מצטיינים ברוב תחומי האמנות. נשים לעומת זאת, רגישות יותר לאמנות והן נמשכות לאמנים מסוגים שונים, במיוחד בזמן הביוץ שלהן (שיא הפוריות). מכיוון שיש עדויות שאינטליגנציה בכלל, ויכולות אמנותיות ספציפיות הן בעלות מרכיב גנטי משמעותי ועוברות בתורשה, נקל לראות איך התכונות הללו התפתחו דרך הברירה המינית.

אחד הניבויים המפורשים של התאוריה הוא שאמנים מצליחים יהיו בעלי הצלחה רבייתית גדולה יותר, וביתר ספציפיות זה יהיה נכון הרבה יותר לגבי הגברים. מכיוון שאנחנו חיים בעולם מודרני זה לא בהכרח מתבטא במספר ילדים גדול אלא יותר במספר הפרטנרים המיניים, או ליתר דיוק הפרטנריות המיניות. ידוע שזמרים פופולאריים נהנים ממספר גדול של פרטנריות מיניות אבל לגבי תחומי אמנות אחרים יש פחות מידע. מחקר חדש בדק את הנושא בקרב אמנים חזותיים.

החוקרים אספו מידע מאמנים חזותיים שונים (שאותם גייסו דרך הכרות אישיות ופירסום במגזינים ואתרים אינטרנט שונים). הם אספו נתונים שונים שיעידו עד כמה האמנים הללו נחשבים. כמה זמן הם עוסקים בתחום, כמה זמן הם מקדישים בשבוע לאמנות, מספר התערוכות בחמש השנים האחרונות, משך הזמן שהתערוכות הוצגו, המחיר המקסימלי והמינימלי ששילמו על היצירות שלהם, וכמה כסף הם הרוויחו מהאמנות שלהם בשנה האחרונה. המדדים הללו קובצו יחד כדי ליצור מדד סטטוס תעסוקתי.

בנוגע להצלחה רבייתית, נשאלו האמנים לגבי מספר הילדים שיש להם, מספר הפרטנריות המיניות בימי חייהם, ומשך הזמן של מערכות היחסים השונות שלהם. בסך הכל השתתפו במחקר 236 אמנים הטרוסקסואליים, 85 גברים ו-151 נשים. טווח הגילאים היה רחב מאוד מ-18-78 עם גיל ממוצע 43.

החוקרים הריצו מודל רגרסיה שבחן אלו מהמשתנים השונים יכול לנבא את ההצלחה הרבייתית של האמנים (כפי שנמדדה על פי מספר הפרטנרים המיניים, מספר הילדים התגלה כמשתנה לא טוב כי רבים מדי בחרו לא לדווח עליו). עבור הגברים, המשתנה היחיד שהיה מובהק היה הסטטוס המקצועי. ככל שהאמנים היו מקצועיים ומצליחים יותר כך ההצלחה הרבייתית שלהם הייתה גדולה יותר. הסטטוס המקצועי הסביר 35% מהשונות של ההצלחה הרבייתית.

עבור הנשים, מודל הרגרסיה שנועד לבדוק מה מסביר את מספר הפרטנרים המיניים שלהן היה מובהק גם הוא, אבל רק 16% מהשונות הייתה מוסברת. ההבדל העיקרי בין המודלים היה במשתנים המסבירים. אצל הנשים היה מדובר בשני משתנים: משך הזמן שמערכות היחסים נמשכו, וגיל האישה. לא היה שום קשר לסטטוס המקצועי שלהן.

לסיכום, התוצאות עולות בקנה אחד עם הברירה המינית ותאוריית האינדיקטורים המנטליים. רק עבור הגברים, אמנים חזותיים מצליחים נהנו ממספר פרטנריות מיניות רב יותר, בדיוק כמו שהתאוריה מנבאת. סטטוס גבוה הוא אחד מגורמי המשיכה הבולטים עבור נשים וזה מסביר למה נשים רבות נמשכות לגברים שבמצב אחר היו נחשבים מכוערים למדי (סטיבן טיילר מאירוסמית, ריק אוקיסק סולן להקת המכוניות שנשוי לאחת הדוגמניות הנחשקות ביותר בזמנו, פאולינה פוריצ’קובה, או פיקאסו). עבור הנשים, הצלחתן כאמניות לא הגבירה את ההצלחה הרבייתית שלהן אם כי יתכן, שאמנית מצליחות כן מושכות גברים, רק שהן מעדיפות פרטנרים ליחסים ארוכי טווח ולא לקשרים קצרים ומזדמנים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עידן  ביום 19/02/2012 בשעה 6:19 pm

    הם שאלו גברים (ועוד אמנים דורשי צומי) בשאלון אינטרנטי (!) עם כמה נשים הם שכבו והם מתייחסים ברצינות לתשובות?

    זה מה שנקרא Garbage in, garbage out.

    • גיל  ביום 19/02/2012 בשעה 6:26 pm

      אשמח לשמוע איך אתה היית בודק עם כמה גברים ונשים שכבו כל אחד. זה כלי מאוד מקובל, ודווקא האנונימיות מאפשרת תשובות אמיתיות (אם כי יכולות להיות הגזמות). זו ביקורת לא ממש רצינית כי אפשר לטעון שכל מחקר שמבקש מאנשים לדווח על משהו הוא לא רציני. בשורה התחתונה, נמצא קשר מובהק בין מספר הפרטנרים המדווח לסטטוס שלהם כאמנים והבדלים ברורים בין גברים ונשים. אם זה לא היה אמין לא היית מוצא קשר כזה.

      • עידן  ביום 21/02/2012 בשעה 4:46 pm

        סליחה, אבל "זה מה שעושים", זו לא תשובה רצינית. הרי זה לא שאנחנו לא בטוחים באמינות של שאלונים – אנחנו יודעים שהם כלי פגום. משתמשים בהם כי זה כלי זול ומהיר, לא כי זה כלי אמין.

        ברצינות, הם אפילו לא ווידאו שההכנסות המדווחות על ידי האמנים הן אמיתיות! את זה אפשר לוודא, לא? מדובר בעצלנות מדעית, ואני מאוד מאופק.

        כל מה שאפשר להסיק, הוא, בזהירות, שמי שמגזים בסטטוס שלו, מגזים גם במספר הפרטנרים המיניים. גברים, כנראה, עושים זאת יותר מנשים.

      • גיל  ביום 21/02/2012 בשעה 5:35 pm

        עידן, אתה מסלף לגמרי את המחקר והזעם הקדוש שלך פשוט לא במקום. קודם כל, נכון ששאלונים לא מהימנים ב100% אבל הם גם לא לא מהימנים ב100%. אתה הולך לקיצוניות כאילו כולם משקרים וזה בפרוש לא נכון. הכלי לא פגום אלא פשוט לא מושלם ואם אתה רוצה לבטל את השימוש בו אז אי אפשר יהיה לערוך שום מחקר במדעי החברה כמעט.

        בנוסף, הם השתמשו במימדים שונים לבדיקת הסטטוס על האמנים. זה כלל מספר שעות עבודה בשבוע, מספר ומשך הזמן שהתערוכות שלהם הוצגו, מחיר של יצירה זולה ויקרה והאחוז של ההכנסה שלהם מהאמנות. אם אתה חושב שהם שיקרו אתה צריך לומר למה בדיוק כשלא שאלו אותם על הכנסה ישירה. ואתה עוד עורך קפיצה לוגית גדולה להסיק שמי שמחשיב עצמו אמן גדול ידווח בכוונה על מספר גדול של פרטנרים מיניים. לא רק שהם לא יודעים מה שאלת המחקר אלא שזו טענה מאוד מפוקפקת שאין לה שום סימוכין. ואם זה כך, למה רק גברים עושים את זה?

        בקיצור, הביקורת שלך ברובה אינה עניינית ונראה שכל מה שאתה רוצה לעשות זה רק לנגח את המחקר וחבל.

      • עידן  ביום 21/02/2012 בשעה 6:00 pm

        זעם קדוש?

        תקשיב, השיטה המחקרית צריכה להתאים לתופעה שאתה רוצה לחקור.

        הם השתמשו במימדים שונים, ואני מניח שהעונים משקרים גם לגביהם. לאנשים יש הטיות טבעיות, ויש תחומים שלמים בפסיכולוגיה שחוקרים בדיוק את זה – את הפער בין מה שאנשים מדווחים עליו למה שקורה באמת.

        אתה אולי חושב שזו קפיצה לוגית גדולה, בגלל שאתה לא מכיר אמנים. אמנים מוכרים תדמית, והחיים שלהם הם חלק מן התדמית. אתה עושה קפיצה לוגית ענקית בהנחה שבמענה לשאלון (כמובן, self-selected), הם יתחילו לומר אמת. אתה בטח גם מאמין לשאלונים ב YNET.

        חוץ מזה, לא אני מניח שגברים משקרים בסקרים, כותבי המחקר מניחים כך. הנה:
        ", it should be noted that men tend to, if anything, undercount their offspring and so it is possible that the findings may underestimate male artists’ achieved fertility"

        כמובן, אין לגברים בעייה לשקר לגבי מספר הילדים, אבל לגבי מספר הפרטנריות, הם ידייקו עד לאחרונה. זו פשוט בדיחה. אתה כמובן לא מדווח על זה – וזה, גיל, פשוט חוסר יושר אינטלקטואלי.

        המאמר הזה הוא פשוט דוגמה לכל מה שגרוע במחקר במדעי החברה – שאלון אינטרנטי, ללא וידוא מינאלי, self-selection, הרבה פרמטרים, וקשר מובהק סטטיסטי עם פרמטר אחד (כמובן, ללא תיקון נדרש). רעש טהור. היית יכול להשתמש בפוסט על מנת להזהיר מפני מאמרים כאלה, ולהסביר איך צריך להראות מאמר רציני. חבל.

      • גיל  ביום 21/02/2012 בשעה 6:20 pm

        אי אפשר לחקור כל דבר בצורה ישירה אלו העובדות. איך בדיוק תבדוק כמה פרטנרים מיניים יש לכל אדם? אולי תעקוב אחריהם? שאלונים הם כלי מקובל והרבה יותר אמין ממה שאתה מייחס לו. האם הוא מושלם? בוודאי לא, אבל ישנן דרכים שונות לבדוק אמינות של תשובות וגם לבדוק התנהגויות בפועל (למשל, במחקרי אישיות) והפערים לא כאלו גדולים כמו שאתה חושב.

        אם אתה מניח שהם משקרים אתה צריך להביא ביסוס להנחה הזו, אחרת זו סתם השערה לא מבוססת. זה שיש לאנשים הטיות לא אומר שהם בכיוון ההפוך ממה שהם אומרים. גם אני חושב שגברים מן הסתם מגזימים במספר הפרטנרים המיניים אבל זה לא מבטל לגמרי את מה שהם אמרו.

        לא הבנתי מה הקשר לסלקציה העצמית? היה כאן מדגם די גדול של אמנים בדרגות שונות של מקצוענות.

        לגבי מה שהמחברים אמרו זו השערה שלהם שגם היא לא מבוססת אבל שים לב שהם טוענים שהמספר גדול יותר מזה המדווח. אז יש לנו אחד (אתה) שטוען שהם מגזימים בכיוון אחד, ויש לנו אותם שהם טוענים שהם מגזמים בכיוון אחר. אני לא יודע אם מישהו מכם צודק אבל הנקודה היא שהטיות יכולות להתרחש לשני הכיוונים ולכן הבחירה שלך לטעון שהכל שקר היא מגמתית ומעידה בעיקר עליך אבל לא על המחקר עצמו בהעדר תימוכין לעמדה שלך.

        ואנא, נא להפסיק עם ההתקפות האישיות עליי. אם אתה חושב שאני לא מדווח ביושר על המאמר אתה מוזמן לא לקרוא אותו. אני לא כותב על כל פסיק במאמר ומדווח על עובדות ולא על השערות. כל אחד עם גישה למאמר יכול לקרוא ולהסיק מסקנות בעצמו.

        ומה אתה יודע על שאלונים אינטרנטיים? האם אתה יודע שנעשו מחקרים בעת האחרונה שהראו שהם אמינים למדי? ושוב, לא הסברת למה נמצא קשר בדיוק כמו ששוער, וגם למה קיימים ההבדלים המיניים. ואם כבר מדברים על חוסר יושר אינטלקטואלי למה אתה מסלף ביודעין את המחקר שוב ושוב? מעבר לעניין של ההכנסה שהראיתי לך למה הוא לא המדד היחיד, החוקרים מצאו יותר מקשר אחד והבדלים בולטים בין המינים שאתה מתעלם מהם ושתואמים בדיוק לתאוריה. בנוסף, אפרופו חוסר יושר, למה אתה לא מצטט מהמאמר את הסיבה לחוסר ההכללה של מספר הילדים במחקר? הם כתבו בפירוש שהיו הרבה ערכים חסרים ולכן המידע על הנושא לא היה מספיק.

        ועוד אגב קטן, אני עדיין מחכה שאתה או אחרים שכל כך שמחים לבקר מחקרים יביאו לי דוגמא למאמר רציני שאין בו שום פגמים בנושאים הללו. משום מה, אף אחד לא נענה לאתגר הזה.

      • magusvulgaris  ביום 21/02/2012 בשעה 6:36 pm

        קודם כל, לגבי הטיות. זו דוגמה אפשרית, ויש הרבה כאלה: http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/1467-6494.00041/abstract

        כפי שאמרתי, מספר פרטנרים תלוי באופן ישיר בסבירות להצלחה – מי שיש לו הרבה פרטנרים, יש לנבא שיש אטרקטיבי למין השני (בהנחה והנבדקים הטרו-). נכון? לכן, אפשר לבדוק תיאורים של אמנים אמתיים / מלאכותיים ולראות מי זוכה לרייטינג גבוה יותר ולמה. את זה, אגב, אפשר לבדוק גם בעזרת שיטות לא תגובתיות ולזה כמובן תורם משמעותית לתוקף.

        לא נראה לי שפאשר לטעון באופן חד-משמעי שכל השאלונים ברשת הם טובים או גרועים. תמיד אפשר לבנות שאלון ממש טוב או ממש גרוע. השאלה, עד כמה החוקר מתייחס לשאלות הפסיכומטריקה בכובד ראש ומשתמש בכל הממצאים הנחוצים בכדי למעזר את מרכיב הטעות.

        במידה ויש שגיאות כתיב / ניסוח לקוי, אני מתנצל. השעה כמעט 4 בבוקר ואני מת מעייפות…

      • עידן  ביום 21/02/2012 בשעה 6:41 pm

        ביסוס? זה ידוע, כבר שנים רבות שגברים מדווחים על מספר רב יותר של פרטנרים מאשר נשים. הם גם מדווחים על תדירות גבוהה יותר של קיום יחסי מין, וזה עקבי בתרבויות שונות בגילאים שונים. זה כמובן לא יכול להיות – מספר הפרטנרים המדווח צריך להיות זהה בשני המינים (כל עוד מדובר בהטרוסקסואלים, כן?)

        כאשר מחברים את הגברים ל"פוליגרף" (כך שהם מאמינים שאפשר לגלות אם הם משקרים), מספר הפרטנריות צונח ומתאים, הפלא ופלא, לזה המדווח על ידי נשים. זוהי אחת ההטיות הנחקרות בתחום. אני סומך עליך שאתה למצוא את המחקרים, אבל הנה שני מקומות להתחיל מהם:

        The truth must be in here somewhere: Examining the gender discrepancy in self‐reported lifetime number of sex partners
        Michael W. Wiederman
        Journal of Sex Research
        Vol. 34, Iss. 4, 1997

        Estimating number of lifetime sexual partners: Men and women do it differently
        Norman R. Brown, Robert C. Sinclair
        Journal of Sex Research
        Vol. 36, Iss. 3, 1999

      • גיל  ביום 21/02/2012 בשעה 6:50 pm

        שוב, זה שיש הטייה לא אומר שהדיווחים לגמרי לא נכונים. אני מסכים שאכן גברים מדווחים על פרטנרים רבים מדי ונשים נוטות לדווח על פחות ממה שהיה בפועל. זה לא אומר שהדיווחים אקראיים לגמרי שזה מה שאתה בעצם אומר.

        ואני שואל שוב, למה שמספר הפרטנרים המדווח יהיה קשור להצלחה המקצועית שלהם? אם אתה חושב שאנשים משקרים בקשר להכנסות שלהם ושאר הפרמטרים והם עונים בצורה אקראית אז לא צפוי להיות שום קשר. אם אתה חושב שהם מדווחים אמת כשהם מדברים על הסטטוס המקצועי שלהם אז אתה צריך להסביר למה הם משקרים בתחום אחד ולא אחר. לא הראית אף אחד מהדברים הללו ולכן הסבירות של המסקנות של החוקרים גבוהה מכל אלטרנטיבה.

      • גיל  ביום 21/02/2012 בשעה 6:57 pm

        magusvulgaris, בנוגע לשאלוני רשת עשו לא מעט מחקרים בשנים האחרוונת בגלל הפופולאריות שלהם. דווקא האמינות שנמצאה בהם גבוהה במקרים רבים משאלונים שמועברים פנים אל פנים והם גם מייצגים יותר את כלל האוכלוסייה.

      • עידן  ביום 21/02/2012 בשעה 7:11 pm

        טוב, זה לא מגיע לשום מקום. אני גם לא חושב שאתה מבין מה אומרת מובהקות סטטיסטית. הרי גם שאר הפרמטרים היו בקורלציה, פשוט "לא מובהקת". זה לא אומר שאין קורלציה.

        כבר כתבו לך: אם אנשים שנוטים שלנפח את מספר הפרטנרים, גם מנפחים כל דבר אחד, תמצא כזו קורלציה. למה דווקא זו שבין הסטטוס העצמי לבין LOG (!) של מספר הפרטנרים היא עברה את 0.01 או איזה מספר שרירותי אחר שהם קבעו? לא יודע. אולי מקרה. אולי זה קשור לסקלה שבו נמדד הפרמטר (הרי זה לא מחיר, או מספר פרטנרים – אין סקלה "טבעית"). זו תמיד השערת האפס, לא זו שהמחקר צודק.

        לא נראה לי שזה משכנע אותך, או שניתן לשכנע אותך, אז אפסיק כאן, ברשותך. הקוראים יוכלו לשפוט בעצמם.

      • גיל  ביום 21/02/2012 בשעה 7:20 pm

        יופי, אז עכשיו אתה מטיל ספק בהבנה הסטטיסטית שלי? נדמה לי שאתה לא ממש מבין איך רגרסיה עובדת אם אתה חושב שהאי מובהקות של המשתנים האחרים היא קורלציה (וזה בלי להכנס לאמירה הבעייתית שאם משהו לא מובהק אז לא אומר שאין קורלציה. בוודאי שזה לא אומר בדיוק כמו שכל דבר שמדווח פה להגדרתך מקורו בשקר).

        אז רגע שאבין, אתה טוען שאנשים משקרים גם לגבי ההצלחה המקצועית שלהם? לגבי מספר הגלריות שפתחו, משך הזמן שלהם וכו'? הרי על זה נבנה משתנה הסטטוס. איזו סיבה יש להם בדיוק לשקר בהקשר הזה? אתה שוב זורק כל מיני השערות חסרות ביסוס. אגב, הלוג שהשתמשו בו הוא בדיוק מהרצון להקטין את החשיבות של אלו שדיווחו על הרבה פרטנרים כי הם אלו שנוטים הכי להגזים. אין לי מושג על איזה מספר שרירותי אתה מדבר, יש דברים מקובלים מאוד בהקשר של מובהקות. אני באמת מפתלא שלא ביקרת גם את ההטייה במחקר שיש בו יותר נשים מגברים..

  • magusvulgaris  ביום 19/02/2012 בשעה 6:33 pm

    רציתי להגיד משהו דומה. הרי שקל לעלות הסברים חלופיים למסקנה. לדוגמה, לאומנים עם chutzpah גדולה יש יכולות שיווק טובות יותר ונטייה חזקה יותר לשקר לגבי מספר פרטנריות מאשר אומנים עם chutzpah קטנה. לדעתי, בכדי לבדוק את הטענה המקורית ולהימנע מהסברים חלופיים (לפחות מאלה שאני חושב עליהם כרגע), יש להשוות בין התנהגויות נלוות להערכת אומנות בין גברים לנשים. אם אנחנו מניחים שאומנות משמשת אינדיקטור, אזי נוכל לנבא שנשים יביאו עניין גדול יותר באישיות איש אומנות אהוד ויביאו רצון חזק יותר להכיר אותו ולהיפגש איתו מאשר גברים.

    • גיל  ביום 19/02/2012 בשעה 6:39 pm

      אפשר תמיד להעלות הסברים חלופיים אבל השאלה היא, אלף, כמה הם סבירים ולא מאולצים כמו רבים שמנסים לנגח כל מחקר, וכמה יש עדויות שתומכות בהן. רק להעלות השערות חלופיות לא באמת מהווה הסבר חלופי וכל עוד יש מחקר שבדק ספציפית השערות מתאוריה מסוימת ומצא אותן כנכונות אז הנטייה היא לחשוב שיש יותר תמיכה בתאוריה הזו.

      ואגב, נשים בהחלט מביעות עניין באמנים עצמם ולא רק באומנות, כולל רצון לפגוש בו. כמה גרופיות אתה חושב יש לזמר מצליח בהשוואה לגרופים של זמרת מצליחה?

      • magusvulgaris  ביום 19/02/2012 בשעה 6:47 pm

        זו הייתה האינטואיציה שעליה ביססתי את הרעיון שלי. אם זאת, יש לי שאלה מעניינת שלגביה האינטואיציה שלי שותקת. הרי שיש כל מיני דרכים להבדיל בין נשים "חלשות" ו"חזקות". לדעתי, במידה ונמצא שיש הבדל ביניהם בסבירות להיות גרופי – נוכל לטעון שאולי ההבדל בעיקר תרבותי. אבל אם הסבירות של אישה להיות גרופי לא קשור לתכונות כל אינטליגנציה, מעמד סוציו-אקונומי, אסרטיביות וכו' – בהחלט ניתן יהיה לטעון שיש בזה משהו גנטי חזק. מה אתה חושב על השערה זו?

        אגב, אין לי שום דבר נגד ההשערה עצמה. הביקורת שלי מופנת כלפי שימוש במדדים תגובתיים.

      • גיל  ביום 19/02/2012 בשעה 6:49 pm

        לא ממש הבנתי את השאלה. מה זו אישה חזקה או חלשה ולמה זה קשור להיות גרופית בהכרח? הנקודה המרכזית היא לא אם הגרופית אינטליגנטית או לא אלא שהאמן הוא כזה ולכן בבחירה בו כבן זוג יש יתרון לאישה או לילדים העתידיים שלהם.

  • magusvulgaris  ביום 19/02/2012 בשעה 6:56 pm

    בכדי שסטטוס של אמנים ינבא את ההצלחה הרבייתית שלהם, נשים צריכים להעדיף את האמנים עם סטטוס גבוהה על פני אמנים עם סטטוס נמוך (טוב, זה ברור). אבל השאלה החשובה, לדעתי, היא לא האם האפקט קיים או לא (אין ספק שהוא קיים), אלה האם מידת ההשפעה שלו משתנה בקרב נשים מאוכלוסיות שונות (פה אני לא יודע)? הרי שאם נמצא שססטוס של האמנים מנבא הצלחה רק כאשר אותם האמנים מתחרים על נשים מסוימות מאוד , יהיה קשה לטעון שיש פה משהו אבולציוני (כי אחרת כל הנשים היו מגיבות לזה פחות או יותר שווה).

    • magusvulgaris  ביום 19/02/2012 בשעה 6:58 pm

      בגלל שאין לי מושג איזה משתנים יכולים להשפיע, בחרתי בהגדרה מעורפלת. זו יכולה להיות הערכה עצמית, השכלה, בינה, מעמד סוציו-אקונומי או כל דבר שמאפשר לעשות חלוקה בין נשים בקצה אחד של ההתפלגות לנשים בקצה אחר…

    • גיל  ביום 19/02/2012 בשעה 7:10 pm

      זו באמת שאלה אחרת שנוגעת להבדלים אישיים בין הנשים לבין עצמן. אפשר לגזור כל מיני ניבויים אפשריים. למשל, שנשים עם סטטוס נמוך בעצמן יחפשו יותר להשתדך לאמנים כי אלו עם סטטוס גבוה יכולות במידה רבה למצוא בני זוג איכותיים גם בלי להזדקק לאמנים. בכל מקרה, יש לא מעט נשים שנמשכות לאמנים ואני חושב שהמחקר הזה מראה שזה לא קורה רק עם אמנות "זוהרת" כמו זמרי רוק אלא גם לסוגי אמנות פחות פופולאריים.

  • קרול  ביום 19/02/2012 בשעה 7:48 pm

    ולמרות זאת, יש יותר בנות שטובות באמנות מבנים. הן יותר טובות בשירה, ריקוד, ציור..וזה למרות שמספיק להן יופיין ע"מ למשוך אלפי פרטנרים.

    העשירון העליון נובע מזמנם הפנוי של גברים ויכולת להתמקד ולהיות טובים רק בדבר אחד.

    • גיל  ביום 19/02/2012 בשעה 8:25 pm

      אני לא חושב שמה שאתה אומר נכון באופן גורף. יש אולי תחומים מאוד ספציפיים שבהן נשים טובות יותר, נניח שירה, אבל מהציירים הכי גדולים אי פעם יש מעט מאוד ציירות. יש אולי יותר נשים שעוסקות בתחומים הללו באופן כללי, אבל בקצוות העליונים מוצאים לרוב יותר גברים.

  • קרול  ביום 19/02/2012 בשעה 7:52 pm

    אין לסמוך על תשובות של גברים בשאלונים. יש למצוא דרך לבדוק את האמת. אולי במכונות אמת.

    כשימצאו את המכשיר הבודק אמת – יגלו סוף סוף שרוב הנשים נגעלות ממחוייבות ורוב הגברים לחוצים למחוייבות. כמו שקורה במציאות היומיומית מאז אני זוכרת עצמי.

    וכן, יגלו עוד כ"כ הרבה דברים שגברים נוהגים לשקר לגביהם ולהציג עצמם באופן שונה במדיה.

    נו כבר..שימציאו מכונה כזו, או שישתמשו בפוליגרף.
    לא בשאלונים!!

  • קרול  ביום 19/02/2012 בשעה 7:54 pm

    בכל תקופה מוצאים דרכים אחרות לגרום לנשים וילדות, מוטיבציה נחותה.

  • קרול  ביום 19/02/2012 בשעה 8:04 pm

    ויש לי שאלה. איך זה שהרבה מאוד גברים יעדיפו "להזדווג" עם פרטנרית מפורסמת (נניח בריטני ספירס) מאשר עם מישהי "מהמציאות" ? כלומר, עצם היותה מפורסמת, גורם להם לחשוק בה יותר ממישהי "ארצית" שנראת אף טוב יותר, לפי רמת ההתלהבות.

    אומנם גם פה מדובר בגברים בעלי סטטוס לא גבוה במיוחד לרוב..

  • גיל  ביום 19/02/2012 בשעה 8:28 pm

    קרול, ונשים לא משקרות בשאלונים? אם את פוסלת שאלונים אז זה צריך להיות באופן גורף ואז אי אפשר לחקור כמעט שום דבר. לא הבנתי מה הקשר להערה על מוטיבציה.

    אני חושב שכולם נמשכים לאנשים מפורסמים אבל אני בספק אם הרבה גברים לא יחשקו במישהי יפה רק בגלל שהיא לא מפורסמת.

  • אבי  ביום 20/02/2012 בשעה 2:11 am

    ולמה יש נשים שעוסקות במוזיקה, אומנות, ספרות, משחק וכו'? מה האינטרס שלהן?

  • ניר  ביום 22/02/2012 בשעה 5:39 am

    יכולת אומנותית נהדרת של אומנים שנאלצים למכור את מרכולתם / יצירתם ברחוב וזוכים להכרה אחרי מותם, כפי שקרה ללא מעט אומנים מפורסמים לאורך ההסטוריה, לא הביאה להם מחזרות רבות במהלך ימי חייהם. בן אדם יכל להיות אומן אבסטרקט שאת יצירותיו צייר קוף ויזכה לתהילת עולם, ולעומת זאת צייר/ אנימטור גאון שלא יזכה להכרה. ההכרה (שלפעמים הרבה מזל בצידה) והסטטוס שנילווה לה, הם הם מה שמשנים ופחות (אם כי גם קובע במידת מה), "הגאונות" של הצייר או הזמר. הסטטוס וליתר דיוק, מרכיב הממון הרב שבסטטוס, הוא הוא האחראי המרכזי לבחירה הנשית, בחירה שמבטיחה במידה רבה של ביטחון, גידול מוצלח ולאורך זמן של הצאצאים. האם אתה רואה איזושהיא תכונה המשוייכת גם בעקיפין לאינטילגנציה לזמר מפורסם שאינו מלחין הניחן בקול ערב ויודע לענטז כפי שצריך? לא כ"כ משנה איך השגת את הכסף,אומנות ציורית, פסלים, מוזיקה, עסקי אויר, ירושה או זכיה בפייס. התעשרת? תפתח משרד, תתלבש יפה ומובטח לך ששפע של מחזרות יצבאו על הפתחים של משרדך, ומאיפה הכסף? יהיה עניין שולי ביותר..

  • ניר  ביום 22/02/2012 בשעה 5:57 am

    ולגבי תופעה ההכבדה או יכולת "ההשווצה" למל של אנשים הדוברים שפות רבות וכו. השווצה שכזאת, בעיקר אם היא מודעת, פועלת על סוג נשים מסויים, אולי מוחצן, אולי עם תכונות אחרות שגבר "שויצר" כזה מתאים להן ואולי משלים את הגנים הנחבאים לכלים שלהן. לעומת זאת, תכונה של צניעות שמתחתה עוצמה וגאונות, היא נדירה אבל מושכת בהרבה. אדם שיש לו במה להתפאר, אבל נשאר צנוע, נראה בעיני אחרים למוצלח פי 2. גאונים ושוויצרים יש כחול אשר על שפת הים. אבל חכמים, מוכשרים וצנועים – הם מעטי מעט. מנחם בגין ז"ל עולה לי מייד כדוגמא. איש מוכשר, אלוף הרטוריקה, אבל גר כל חייו בדירה צנועה וחי חיים צנועים ולא מנקרי עיניים. בני אדם בעלי הבחנה חדה, שרואים לפניהם איש/אישה כשרוניים ביותר ועם זאת צנועים, מבינים שיש לפניהם "מציאה" אבולוציונית של ממש. להיות מורה או מפקד קשוח ובזכות הקשיחות לשלוט באנשים, יכל כל אחד. לעומת זאת לשלוט באנשים בנועם, לזאת צריך אישיות ואינטילגנציה בלתי רגילים. באותנ מידה להשוויץ באני ואני ואני יכל כל אחד. אבל להצליח להרשים בלי להשוויץ, לזה צריך הרבה יותר..

  • גיל  ביום 22/02/2012 בשעה 8:50 am

    ניר, זה נכון שהיו ויש אמנים שהוכרו אחרי מותם אבל בסך הכל הם מיעוט. בכל מקרה, אנחנו מדברים על אלו שנחשבים לאמנים טובים בימי חייהם. אין ספק שסטטוס גבוה, לא חשוב איך הגעת אליו, יעזור בהשגת נשים. אבל כאן נכנס העניין האבולוציוני כי לאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו הסטטוס הזה כמעט תמיד נבנה על ידי האנשים בחייהם ולא היה תלוי בעושרם של ההורים

  • ניר  ביום 22/02/2012 בשעה 9:46 am

    גיל, אתה שם דגש (ובצדק) על נושא האינטיליגנציה או אינדיקטורים לחלקים באינטילגנציה (חוש הומור, יצירתיות וכו) ועל היותם גורמים חשובים במיוחד בתהליך הבחירה הנשית. מבחינה אבולוציונית ברור שבחירת בן זוג בעל כישרון חיובי ונדיר אם זה זיכרון פנומנלי, יצירתיות ויזואלית או מוזיקלית וכו' פירושו בדר"כ – פרנסה בשפע בהתאם לתורת הביקוש וההיצע. אולם, מעניין כמה תהליך בחירת בן זוג שכזה הוא מודע וכמה הוא לא מודע, וכמה אפשר להשפיע עליו באמצעות הגיון. ברור ע"פ הסוציוביולוגיה, שבקרב חיות חסרות אינטילגנציה אנושית הטבע עושה את שלו ולחיות אין הרבה על מה לחשוב…אבל בבני אדם, מותר האדם מהבהמה.. האם אישה שנמשכת לגבר בעל חוש הומור, עושה זאת בעיקר בגלל החוויה הנעימה ומשמחת/משעשעת של להיות במחיצת גבר שכזה, ואולי ההתאהבות שבאה אח"כ, או שגם חוץ מהכיף עובר לה במחשבה: "וואי, הוא נורא מצחיק, נורא מקורי ויצירתי, החברה ימותו עליו, הוא יוכל להיות מסמר בעבודה ולהביא הביתה כסף וכו'. האם אנחנו מתרגמים את הכשרון למזומנים במכלול השיקולים? לדעתי התשובה חיובית לפחות בחלקה (הקטן). אולם בסך הכל, דעתי היא שבדומה לחיות, אנחנו "רובוטים" מהלכים בתחומים רבים בחיים וגם בתהליך בחירת בן הזוג, השיקול הרציונלי פחות קובע,. ההתאהבות היא דוגמא מצויינת לכך שכאשר האנטנות האבולוציוניות מצביעות על בן הזוג האידיאלי. כושר ההתנגדות שלנו קלוש… "האהבה היא עיוורת" כמו שאומר הפתגם, והפירוש שלי הוא שאישה שמתאהבת בגבר היא למעשה "מאולצת" ע"י מנגנונים אבולוציוניים- ביוכימיים, לבחור בגבר המתאים לה במיוחד מבחינה גנטית ומבחינות נוספות, באמצעות כוח שכמעט לא ניתן לעמוד בפניו הקרוי כאמור..אהבה..

    • גיל  ביום 22/02/2012 בשעה 9:59 am

      ניר, התהליכים הללו לא מודעים ברובם אבל זה לא הופך אותם לפחות אבולוציוניים. הרבה מההעדפות שלנו שמקורן אבולוציוני אינן מודעות. כשאתה רוצה לאכול עוגה אתה לא אומר לעצמך "בוא נאכל משהו עתיר קלוריות כי המוח שלי עוצב לאכול מאכלים כאלו בסביבה שהיה מחסור במאכלים משמינים". ובדיוק כמו שהומור נעים לאוזן כך גם האוכל נעים לחיך אבל הנעימות הזו עוצבה כדי שנרצה לאכול את האוכל הזה והיא לא עומדת בפני עצמה. כלומר, התחושות החיוביות שלנו כלפי כל מיני גירויים נועדו לעודד אותנו לצרוך מהם יותר.

  • ניר  ביום 22/02/2012 בשעה 10:29 am

    זה ברור לי גיל. התהליכים הלא מודעים הם אבולוציוניים בעליל. אין דבר טוב וקל יותר "לכפות" על יצורים לנהוג בדרך אבולוציונית מסויימת מאשר לעשות זאת באמצעות תהליכים לא מודעים. איך בכלל אפשר להתנגד למשהו בלתי מודע.. בחיות לדעתי, האבולוציה פועלת רק אמצעות איסטינקטים ותהליכים בלתי מודעים ומעט מאוד אצלם אפשר לייחס לשיקול דעת.. אבל בבני אדם ישנם תהליכים מודעים כבדי משקל שגם הם כפי שאמרת פרי האבולוציה אף שהם עשויים לבטל לפעמים זיווגים מוצלחים אבולוציונית /גנטית. למשל הראו במחקרים שחוש הריח של אישה מאתר ונמשך לגברים בעלי חוש ריח מסויים שלהם מערכת חיסונית משלימה לשלהן. נשים כאלו שנמשכות לגברים כאלו מתאהבות בהם באחוזים גבוהים, אבל כאן, בניגוד לחיות, סיכויי ההפריה אינם 100 אחוז, כי יש את האמא הפולניה וכובד משקלה ושיקולים הגיוניים/רציונליים נוספים שעלולים לפעמים לנתק ביסורים תהליכים לא מודעים ואת קשר האהבה שהאבולוציה עמלה כ"כ לבנות..

    • גיל  ביום 22/02/2012 בשעה 10:36 am

      ניר, חיות זו קטגוריה מאוד רחבה. יש הבדל בין האבולוציה של דג לזו של שימפנזות למשל. ככל שהחיות קרובות לנו יותר, כלומר פרימאטים עליוניים, הם מפגינים יותר חשיבה עצמאית, אינטליגנציה, תקשורת בין אישית וכו'. זו לא אותה דרגה כמו אצל בני אדם אבל זה בוודאי לא רק אינסטינקטים. אצל שימפנזות למשל אפשר לראות למידה ואפילו תרבות, כלומר הורים שמלמדים את הילדים שלהם איך לצוד למשל.

      אצל בני אדם כמו שאתה אומר יש גם שיקולים נוספים שאינם קשורים ישירות לאבולוציה ולבחירה האישית נכנסים שיקולים תרבותיים ואחרים. כתבתי אגב על המחקרים של משיכה מינית בעקבות הריח בבלוג.

  • ניר  ביום 22/02/2012 בשעה 11:13 am

    תודה גיל על הערה הנכונה לגבי קטגורית החיות. ידוע לי. התכוונתי בנושא האינסטינקטים לחיות הרחוקות יותר מאיתנו (אנחנו, בעלי קליפת המוח המפותחת..). וגם לא לא לפרימטים עליונים. השיקולים ההגיוניים, הרציונליים, התרבותיים והאחרים שלנו, אף שאינם קשורים ישירות כפי שאתה אומר לאבולוציה, אנחנו (וגם אתה:-)) חסידי האבולוציה, לא יכלים שלא לחשוב שבכל זאת, היד הנעלמה וצילה של האבולוציה קשור אליהן גם אם בדרך עקיפה.. 🙂 הלא כן.. ובעניין זה אפשר כמובן להרחיב ולהתפלסף בלי סוף.

כתוב תגובה לקרול לבטל