סטטוס כמנבא הצלחה רבייתית של אמנים חזותיים (ויזואליים)

אחד הנושאים המרתקים ביותר שנוגעים לאבולוציה של בני אדם עוסק בשאלת האדפטיביות של תכונות, התנהגויות או תחומים שיחודיים רק לנו האנשים. למה אנחנו כל כך נהנים ממוסיקה? מה הטעם באמנות בכלל? למה הומור ממלא תפקיד חשוב כל כך בחיינו? די ברור שהיכולות הללו לא ממש רלוונטיות לשרידה ולכן הברירה הטבעית לא מספקת הסבר משביע רצון. האם פיתחנו את היכולות הללו כחלק מהברירה המינית? ג’פרי מילר (שהיה המנחה שלי לדוקטורט) סבור שכן. הוא פירסם ספר רב השפעה שנקרא The Mating Mind שבו הוא מפתח את הרעיון של ברירה מינית כדי לכלול את מה שהוא מכנה תאוריית האינדיקטורים המנטליים הכשירותיים (mental fitness indicators).

על פי תאוריית האינדיקטורים המנטליים של מילר, יכולות אמנותיות גבוהות פותחו על מנת לסמן איכות גנטית של המחזיק בהן. חלק מהיכולות הללו קשורות קשר הדוק לאינטליגנציה גבוהה, למשל היכולת להיות מצחיק (נושא שהרחבתי עליו פה וכאן). האינטליגנציה הזו אגב, היא לא בהכרח זו שנבחנת במבחני IQ סטנדרטיים ויכולה לכלול מימדים נוספים. בנוסף, יש גם אלמנט של הכבדה בחלק גדול מהתחומים. למשל, אנשים שמחזיקים ביכולות לשוניות מפותחות, עם אוצר מילים אדיר או ידע במספר שפות, מתהדרים ביכולות הללו כסוג של “השווצה”, בדיוק כמו זנב הטווס המפואר. המטרה הסופית היא לסמן לנשים שאתה גבר מוצלח ובכך למשוך בנות זוג ופרטנריות מיניות. לא במקרה הדגש הוא על משיכת בנות זוג מכיוון שהנשים הן אלו שבררניות יותר בבחירת בני זוג. על פי התאוריה, גברים מתחרים ביניהם מי יהיה אמן יותר מוצלח (דוגמא לתחרות תוך מינית חריפה), וזה אחד ההסברים ללמה יש יותר גברים מצטיינים ברוב תחומי האמנות. נשים לעומת זאת, רגישות יותר לאמנות והן נמשכות לאמנים מסוגים שונים, במיוחד בזמן הביוץ שלהן (שיא הפוריות). מכיוון שיש עדויות שאינטליגנציה בכלל, ויכולות אמנותיות ספציפיות הן בעלות מרכיב גנטי משמעותי ועוברות בתורשה, נקל לראות איך התכונות הללו התפתחו דרך הברירה המינית.

אחד הניבויים המפורשים של התאוריה הוא שאמנים מצליחים יהיו בעלי הצלחה רבייתית גדולה יותר, וביתר ספציפיות זה יהיה נכון הרבה יותר לגבי הגברים. מכיוון שאנחנו חיים בעולם מודרני זה לא בהכרח מתבטא במספר ילדים גדול אלא יותר במספר הפרטנרים המיניים, או ליתר דיוק הפרטנריות המיניות. ידוע שזמרים פופולאריים נהנים ממספר גדול של פרטנריות מיניות אבל לגבי תחומי אמנות אחרים יש פחות מידע. מחקר חדש בדק את הנושא בקרב אמנים חזותיים.

החוקרים אספו מידע מאמנים חזותיים שונים (שאותם גייסו דרך הכרות אישיות ופירסום במגזינים ואתרים אינטרנט שונים). הם אספו נתונים שונים שיעידו עד כמה האמנים הללו נחשבים. כמה זמן הם עוסקים בתחום, כמה זמן הם מקדישים בשבוע לאמנות, מספר התערוכות בחמש השנים האחרונות, משך הזמן שהתערוכות הוצגו, המחיר המקסימלי והמינימלי ששילמו על היצירות שלהם, וכמה כסף הם הרוויחו מהאמנות שלהם בשנה האחרונה. המדדים הללו קובצו יחד כדי ליצור מדד סטטוס תעסוקתי.

בנוגע להצלחה רבייתית, נשאלו האמנים לגבי מספר הילדים שיש להם, מספר הפרטנריות המיניות בימי חייהם, ומשך הזמן של מערכות היחסים השונות שלהם. בסך הכל השתתפו במחקר 236 אמנים הטרוסקסואליים, 85 גברים ו-151 נשים. טווח הגילאים היה רחב מאוד מ-18-78 עם גיל ממוצע 43.

החוקרים הריצו מודל רגרסיה שבחן אלו מהמשתנים השונים יכול לנבא את ההצלחה הרבייתית של האמנים (כפי שנמדדה על פי מספר הפרטנרים המיניים, מספר הילדים התגלה כמשתנה לא טוב כי רבים מדי בחרו לא לדווח עליו). עבור הגברים, המשתנה היחיד שהיה מובהק היה הסטטוס המקצועי. ככל שהאמנים היו מקצועיים ומצליחים יותר כך ההצלחה הרבייתית שלהם הייתה גדולה יותר. הסטטוס המקצועי הסביר 35% מהשונות של ההצלחה הרבייתית.

עבור הנשים, מודל הרגרסיה שנועד לבדוק מה מסביר את מספר הפרטנרים המיניים שלהן היה מובהק גם הוא, אבל רק 16% מהשונות הייתה מוסברת. ההבדל העיקרי בין המודלים היה במשתנים המסבירים. אצל הנשים היה מדובר בשני משתנים: משך הזמן שמערכות היחסים נמשכו, וגיל האישה. לא היה שום קשר לסטטוס המקצועי שלהן.

לסיכום, התוצאות עולות בקנה אחד עם הברירה המינית ותאוריית האינדיקטורים המנטליים. רק עבור הגברים, אמנים חזותיים מצליחים נהנו ממספר פרטנריות מיניות רב יותר, בדיוק כמו שהתאוריה מנבאת. סטטוס גבוה הוא אחד מגורמי המשיכה הבולטים עבור נשים וזה מסביר למה נשים רבות נמשכות לגברים שבמצב אחר היו נחשבים מכוערים למדי (סטיבן טיילר מאירוסמית, ריק אוקיסק סולן להקת המכוניות שנשוי לאחת הדוגמניות הנחשקות ביותר בזמנו, פאולינה פוריצ’קובה, או פיקאסו). עבור הנשים, הצלחתן כאמניות לא הגבירה את ההצלחה הרבייתית שלהן אם כי יתכן, שאמנית מצליחות כן מושכות גברים, רק שהן מעדיפות פרטנרים ליחסים ארוכי טווח ולא לקשרים קצרים ומזדמנים.