נח בשבע שגיאות: על הקלות הבלתי נסבלת של דיווחים מדעיים שגויים בעיתונות

כולם יודעים שעיתונים פופולאריים נוטים לעוות דיווחים על מחקרים מדעיים כך שלפעמים הקשר בין הדיווחים הללו למקור קלושים למדי. ברוב הפעמים העיתונים נוטים לדיווחים סנסציוניים ברמת הכותרת ולא מתעניינים בפרטים הקטנים של המחקר. אחת המטרות של הבלוג שלי היא לקדם כתיבה מדעית מדויקת ומייצגת (לפחות בתחומים שאני עוסק ומבין) ואני מקווה שאני משיג חלק מהמטרה הזו.

אין שום בעייה למצוא דוגמאות למכביר לייצוג שגוי של מחקרים מדעיים בעיתונות הפופולארית, מספיק לרפרף על עיתון כתוב או לגלוש לאתרי חדשות כלשהם. אפשר היה ליצור בלוג יומי שמלא בדיווחים מדעיים שגויים ולא הייתה חסרה לו עבודה (לדעתי, צריך גם להיות אתר כזה בעברית ויש דוגמאות לאתרים ברשת שעושים את זה). אבל מה שעשו הבוקר גבי גזית ונתן זהבי ברדיו ללא הפסקה לפוסט שכתבתי פה מגיע לרמות חדשות של הטעייה, בייחוד בגלל שהם יוצאים כביכול כנגד אותה תופעה שאני ורבים אחרים מתקוממים נגדה והיא הדיווחים השגויים על מדע בתקשורת.

במה מדובר? אני מציע לקוראים להאזין לקטע הרדיו שקישרתי אליו כדי להתרשם בעצמם, אבל הנה תאור השתלשלות הדברים: גבי גזית ונתן זהבי מתייחסים לפוסט שכתבתי לפני שבועיים על מאמר שעוסק בשינויים בצריכת פורנוגורפיה במדינות בארה”ב שבחרו באובאמה בליל הבחירות ב-2008 (וגם על ההשפעות הפוטנציאליות של שינויים ברמת הטסטוסטרון שמגיעות יחד עם זה). הם כנראה מתייחסים לכתבה שפורסמה באתר Ynet שנוהג לפרסם מדי פעם פוסטים מהבלוג שלי.

הטעות הראשונה שלהם הייתה בזה שהם קראו לי פרופסור בעוד שאני בסך הכל ד”ר. למרות שמחמיא לי שהם קראו לי פרופסור, זה לא מדויק אבל זו גם טעות די מקובלת ולא ממש משמעותית. האבחנה בין ד”ר לפרופסור לא תמיד נהירה לאנשים מחוץ לאקדמיה וגם יש הבדלים בין מוסדות בין מדינות שונות אז לא נתעכב על זה (היי, לפחות את השם הם ביטאו נכון).

הטעות השנייה והמשמעותית יותר היא שהם מייחסים לי כאילו אני כתבתי את המאמר המדובר. כל מי שקורא את הבלוג שלי יודע בוודאות שאלו לא מאמרים שלי (אם הם היו תהיו בטוחים שהייתם יודעים מזה) אבל גם מהכתבה בווינט אין שום דרך להבין שאני כתבתי את המאמר. מעבר לזה, ישנה הפנייה ברורה לתקציר של המאמר שבו אפשר לראות את רשימת הכותבים ששמי אינו אחד מהם. אם בכך היה מסתיים העיוות בדיווח הייתי אומר ניחא. מאוד קל להתבלבל בין מי כתב את המאמר או מה התואר שלו, למי שכותב על המאמר, אבל לפחות הם דיווחו על המאמר בצורה נכונה וזה מה שחשוב נכון? אופס, לא ממש.

גבי גזית פותח את הדיון על המאמר בטענה שהעובדה שגברים שתמכו באובאמה חווים עלייה ברמת הטסטוסטרון כשהמועמד שלהם מנצח היא “קשקוש מטורף” בלי שום נימוק למה זה ככה, ולמרות המחקר המאוד מצוטט הזה שנכתב באחד מכתבי העת היוקרתיים ביותר (ושנמצא גם בכתבה בווינט). בסדר, אני יכול להבין שמגישים דעתניים מביעים את דעתם במקרים רבים בלי לדייק לגמרי בעובדות וזו זכותו לחשוב ככה. אבל השלב הבא בדיון על המאמר הוא זה שהופך את העניין להזוי ביותר. גזית וזהבי עורכים ראיון קצר עם פרופ’ איתן לוננפלד, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית בסורוקה. הם מעוניינים שהוא יעשה קצת סדר בנוגע למחקר ויסביר על ההשפעות הפוטנציאליות של טסטוסטרון על התנהגויות של אנשים.

כאן אנחנו מגיעים לדרגה חדשה של דיווח עיתונאי שגוי שאני מודה שזו פעם ראשונה שאני נתקלתי בה. ברוב מוחלט של המקרים מדווחים לפחות על המאמר המדובר, גם אם משבשים את מה שכתוב בו לחלוטין. אבל הפרופסור הנכבד החליט משום מה להתייחס למאמר אחר, שגם עליו כתבתי פה ושפורסם בכתב העת Nature. זה אכן מאמר מכובד ומעניין מאוד אבל לגמרי לא קשור למאמר שאני סקרתי (וגם אותו, הפרופסור תאר בצורה לא ממש מדויקת אבל זה פחות חשוב). מכאן הוא המשיך לדבר על המחקר האחר תוך התעלמות מהמחקר שעליו באמת כתבתי, ובנוסף לטעון שאין בכלל מחקרים שבודקים שינויים ברמות הטסטוסטרון כתוצאה מניצחון או הפסד (בבחירות, בספורט, או בתחומים אחרים).

אם היה מדובר רק בזה אולי היה אפשר להתעלם מכל העניין ולטעון לאי הבנה גדולה, אבל זה לא הכל. מכאן והלאה גבי גזית פתח בהתקפה חריפה על ווינט, ובהשאלה על התקשורת כולה,  שמפרסמים דיווחים מדעיים התלושים לכאורה לגמרי מהמציאות. מה שיפה הוא שגזית קובל על “הפער בין המציאות המחקרית לבין איך שזה מוצג בעיתונות הפופולארית”. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. אח, האירוניה.

גזית המשיך וטען שמישהו בווינט רפרף על איזה מחקר וזה מה שהוא הגיע אליו, בלי שום קשר בין המחקר המתואר לדברים הנכתבים. הוא ממשיך בטענה השגויה שאני זה שחקר את הנושא ושווינט כביכול טעו בזה ששמו את החתימה שלי על הידיעה. הם סבורים שאם יפנו אליי ואראה מה ווינט עשו ל”מאמר” שלי אז אני אשתגע. אז כן, השתגעתי, אבל לא בגלל מה שאתם חושבים.

מה שמעניין בכל העניין הזה הוא, שהפרופסור בעצמו הודה בשלב מאוחר יותר שהוא ראה את המאמר בווינט. כלומר, לפחות שלושה אנשים קראו לכאורה את מה שווינט פירסם (ואולי גם המפיקים של התוכנית) ועדיין אף אחד לא שם לב שהמאמר שהם מתייחסים אליו הוא מאמר אחר לגמרי מזה שדיווחתי עליו, ושכולל הפניות ברורות מאוד למאמרים הרלוונטיים שעליהם אני מתבסס, בלי שום איזכור של המאמר ב-Nature. אני יכול להבין שלעיתונאים יש קושי אובייקטיבי בקריאת מאמרים מדעיים, אבל חוסר יכולת לקרוא ולהבין מאמר מדעי פופולארי שכתוב בצורה די ברורה ומפורשת, או גרוע מכך, לעלעל בו ולהגיע על סמך זה למסקנות כל כך מרחיקות לכת ושגויות? זה באמת כל כך מסובך לקרוא מה שאתם מגיבים עליו בעיון וקצת ריכוז? זה כבר נשגב מבינתי.

אז כן, גבי גזית, אנחנו המדענים באמת משתגעים מאיך שהעיתונות הפופולארית מטפלת בנושאים רפואיים או מדעיים. וכן, עיתונאים מחפפים ומזייפים בדיווחים על מדע וכותבים שטויות במיץ עגבניות. לצערי, נתת לנו דוגמא מייצגת מאוד לחיפוף הזה.

עידכון מאוחר, תגובת התחנה:

"אני מבין ומצדיק לחלוטין את העניין שלך בדיווח המדוייק וזה היה נכון מבחינת התוכנית לו היה מדובר למשל באירוע חדשותי, כמו פסק דין בבית משפט, חוק חדש שנכנס לתוקףת אירוע פלילי מסוג שהוא. למען הסר ספק, לא עסקנו בדיווח עיתונאי על המאמר. הפינה של גבי גזית ונתן זהבי מדברת בהומור, על מחקרים שרובם מאד מאד אבל מאד מיותרים עד כדי טיפשות ובכל מקרה אנחנו לוקחים איזשהו טייק אוף של הנושא ומוסיפים מרואיין ולא מתייחסים אחד לאחד למחקר. תוכל לבחון זאת בקלות על ידי האזנה לפינות קודמות של גבי ונתן. מכיוון שעסקנו בזה פעם אחת, אנחנו לא רואים לנכון להמשיך בזה. בכל מקרה, אני מודה לך על ההאזנה לפינה וכן על הרצון הטוב להעיר ולהאיר לנו. בברכה. רועי."