השפעת הטסטוסטרון על התנהגות אנשים במשחק האולטימטום

טסטוסטרון הוא הורמון שמשפיע על התפתחות המוח ועל ההתנהגות מינית של גברים ונשים כאחד. כך למשל, גברים עם טסטוסטרון גבוה נחשבים לאטרקטיביים יותר, מספר הפרטנריות המיניות של גברים אלו גבוה מהממוצע והם נוטים לחפוץ ביחסים מזדמנים יותר מגברים עם רמות טסטוסטרון נמוכות (וגם בוגדים יותר ביחסים לטווח הארוך). בנוסף, רמות גבוהות של ההורמון מלוות בעלייה בהתנהגויות אגרסיביות ואלימות, בעיקר אצל גברים. לאנסים ורוצחים יש רמות גבוהות של טסטוסטרון בהשוואה לאנשים רגילים או אפילו "סתם" גנבים או מבצעי פשעים קלים יותר. רבים מהקשרים שנמצאו היו מתאמיים ולא תמיד היה ברור אם טסטוסטרון הוא הגורם להתנהגויות הללו או שיש משתנים אחרים מתערבים. על מנת לבחון את ההשפעות של טסטוסטרון על התנהגויות בני אדם באינטרקציות חברתיות נערך לאחרונה מחקר חדש.

כדי לבחון את הנושא השתמשו החוקרים במשחק כלכלי נפוץ מאוד שנקרא משחק האולטימטום (אפשר לקרוא עליו גם כאן וכאן). בצורתו הבסיסית ביותר, מקבלים אנשים סכום כסף מסוים (נניח 10 דולרים) שמתוכו הם צריכים לבחור כמה לשמור לעצמם וכמה לתת למשתתף זר להם. אם המשתתף מקבל את הצעת המחיר, שני המשתתפים מקבלים את סכומי הכסף (זה שהוצע וזה ששמר לעצמו). אבל אם הנבדק שמקבל את ההצעה הכספית מסרב לה, האנשים נותרים בידיים ריקות. מבחינה כלכלית גרידא אפילו הצעה של דולר אחד אמורה להתקבל על ידי הצד השני מכיוון שעדיף לקבל דולר מלא לקבל כלום. בפועל, זה לא מה שקורה. אינספור מחקרים בכל העולם מראים שאנשים מסרבים להצעות שנתפסות בעיניהם כלא הוגנות ומענישים את הצד המציע שנותר עם חצי תאוותו בידו. עם זאת, רוב המציעים נוטים להיות הוגנים בהצעותיהם ומציעים סכומים הקרובים לחצי מהסכום הכולל. ישנם אינספור הסברים לתוצאות כשההסבר הרווח הוא שאנשים פיתחו את האסטרטגיות הללו לאורך ההיסטוריה האבולוציונית הארוכה, שכללה אינטרקציות דומות. בחברות ציידים-לקטים שמהן התפתחנו, אינטרקציות כאלו חזרו ונשנו ולכן משתלם היה להיות הוגנים, מכיוון שמי שלא היה הוגן לא קיבל הצעות הוגנות מאחרים שידעו שהוא אינו הוגן. בנוסף, יש לאנשים נטייה להעניש מה שנתפס בעיניהם כהצעות לא הוגנות גם אם יש לזה מחיר אישי.

בכל אופן, המחקר הנוכחי רצה לבחון האם לרמות שונות של טסטוסטרון יש השפעה על אינטרקציות בין אנשים ובעיקר על התנהגויות פרו חברתיות כפי שהן באות לידי ביטוי במשחק האולטימטום. החוקרים היו מעוניינים לבחון שתי השערות מנוגדות אחת לשנייה. האחת, המבוססת על פסיכולוגיה עממית (Folk psychology), היא שהצעות נמוכות מהוות התנהגות אנטי סוציאלית ויאפיינו בעיקר אנשים עם רמות טסטוסטרון גבוהות. הצעות כאלו מעלות את הסיכוי לסירוב ובאופן כללי עלולות ליצור קונפליקטים בין המשתתפים במשחק (ובהשלכה, בין אינטרקציות חברתיות בין אנשים בכלל). ההשערה השנייה, השערת הסטטוס, גורסת שלאנשים עם טסטוסטרון גבוה חשוב במיוחד סטטוס גבוה ולכן הם ירצו להמנע מקונפליקטים עם אנשים אחרים שעלולים לחבל בסטטוס שלהם. על פי ההשערה הזו, אנשים עם רמות גבוהות של ההורמון יציעו הצעות הוגנות יותר (קרוב ל-50%) על מנת למנוע חיכוכים מיותרים. לסיכום, שתי ההשערות מובילות לניבויים הפוכים לגבי ההשפעה של טסטוסטרון על ההתנהגות החברתית של האנשים. אחת גורסת שזה יוביל להצעות נמוכות יותר בממוצע, והשנייה להצעות גבוהות יותר.

על מנת לבחון את השפעת הטסטוסטרון על התנהגות אנשים נתנו החוקרים 0.5 מיליגרם של ההורמון ל-60 נשים בעוד 60 נשים אחרות קיבלו פלסבו (טיפול סרק שלא מכיל דבר). אף אחת מהנשים לא ידעה אם היא מקבלת את ההורמון או את הפלסבו. השימוש בנבדקות ולא נבדקים נעשה כי השפעת מנה קטנה של טסטוסטרון גדולה יותר על נשים, וגם בגלל שהפרמטרים השונים של השפעת ההורמון ידועים לגביהן. כלומר, הניסוי הרבה יותר מבוקר עם נשים וההשפעה של הטסטוסטרון עליהן ידועה וקבועה. הנבדקות לא הצליחו לנחש מעבר לניחוש אקראי אם הן קיבלו את ההורמון או את הפלסבו. ארבע שעות לאחר קבלת ההורמון או הפלסבו שיחקו הנשים את משחק האולטימטום כך שחצי מהן היו בצד של מציעות ההצעה הכספית והחצי השני היו צריכות להחליט אם הן מקבלות או דוחות את ההצעה. כל אחת מהנשים המציעות שיחקה 3 משחקי אולטימטום עם 3 נשים שונות דרך המחשב, לשמירת האנונימיות של האינטרקציות.

תוצאות הניסוי תמכו בצורה מובהקת במודל של השערת הסטטוס. נשים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון הציעו הצעות גבוהות יותר בממוצע. מעניין אגב שנבדקות שחשבו שהן מקבלות טסטוסטרון הציעו הצעות נמוכות יותר מאלו שחשבו שקיבלו פלסבו, מה שמראה שהאמונה שטסטוסטרון מוביל להתנהגות אנטי סוציאלית, היא כשלעצמה מובילה להתנהגות אנטי סוציאלית. הסבר חלופי לזה שטסטוסטרון מעלה את המוטיבציה לסטטוס גבוה יותר היא שבאותה מידה, אנשים עם טסטוסטרון גבוה יחושו אלטרואיסטים יותר ולכן יציעו הצעות הוגנות יותר. ההסבר הזה הופרך על ידי החוקרים שבחנו את שיעורי הקבלה והדחייה של ההצעות השונות. ההנחה היא נשים עם טסטוסטרון גבוה ייטו לקבל הצעות רבות יותר אם רמות גבוהות של טסטוסטרון אכן גורמות להתנהגות אלטרואיסטית, כולל קבלה של הצעות שאינן הוגנות. בפועל, לא נמצא שום הבדל בין נשים שקיבלו את ההורמון לאלו בקבוצת הפלסבו מבחינת שיעור הקבלה והדחייה של ההצעות השונות. מהצד השני, השערת הסטטוס גורסת שלא יהיה הבדל בשיעורי הקבלה והדחייה כתלות בטסטוסטרון. הסיבה לכך היא שלמקבלי ההצעה יש רק אפשרות לקבל או לדחות הצעות ואין להם שום השפעה על גובה ההצעה, ואין להם את המתח שנובע מכך שהצעה שלהם תדחה כמו גם אין להם שום אפשרות לנסות למנוע מצב של דחייה מאדם אחר על ידי מתן הצעה הוגנת.

תוצאות המחקר הן נדבך נוסף בשרשרת ארוכה של ממצאים שמראים את ההשפעות הביולוגיות על התנהגויות אנשים באינטרקציות חברתיות. אפילו כמות קטנה יחסית של הורמון בודד יכולות להביא לשינויים התנהגותיים בתנאי מעבדה מבוקרים. כמובן שזה לא שולל גם השפעות אחרות, וכפי שהמחקר הזה מראה האמונה של אנשים בהשפעות של הטסטוסטרון הן לבדן עשויות להוביל לשינוי בהתנהגות.