גורמים ביולוגיים ואבולוציוניים להבדלים בין גברים ונשים באקדמיה ובמדעים

בינואר 2005, נשא נשיא הרווארד לורנס סאמרס נאום בכנס כלכלי לא ממש חשוב בבוסטון. הנאום קיבל תהודה עולמית בגלל שהוא העז לומר אמירה שאינה פוליטקלי קורקטית במיוחד: ייצוג לא שווה של נשים ברמות הגבוהות של המדעים וההנדסה נובע גם מגורמים ביולוגיים ואבולוציוניים. כמיטב המסורת של אמירות כאלו, סאמרס הותקף מכל עבר שהוא סקסיסט, תומך באפליית נשים ושהוא מאמין שרק גורמים ביולוגיים אחראים להבדלים בין גברים ונשים. כמו במקרים דומים רבים, המבקרים מתעלמים ממה שהוא באמת אמר (ואתם יכולים לקרוא בקישור המצורף) וציירו אותו כשוביניסט שחושב שנשים נחותות מגברים. סאמרס כמובן לא טען שאין אפליית נשים או שגורמים חברתיים ותרבותיים אינם משפיעים על ייצוג נשים ברמות הגבוהות של האקדמיה. למעשה הוא התייחס לכך בהרחבה בנאום שלו. מה שהרגיז את כל המבקרים הייתה העובדה שהוא "העז" לומר שיש לקחת בחשבון גם גורמים ביולוגיים כשאנחנו מנסים להבין למה יש פחות נשים בתחומי המדע והמתמטיקה.

כמו בכל שאלה דומה לגבי יכולות או התנהגויות של בני אדם, רבים האנשים שיוצאים כנגד עצם העלאת האפשרות שישנם גורמים ביולוגיים ואבולוציוניים שמשפיעים על התוצאה הסופית. הם פוסלים אותה א-פריורית ולמעשה חושפים את האג'נדה שמניעה אותם. אם אנחנו מעוניינים לחקור בצורה אובייקטיבית כל דבר שקשור לבני אדם חייבים לקחת בחשבון גורמים אבולוציוניים וחברתיים כאחד. אם מנסים להסביר תופעה מסוימת במונחים חברתיים, חייבים גם לשלול הבדלים אבולוציוניים או לפחות להתייחס אליהם ולהיפך. אי התייחסות כזו מובילה להבנה חלקית של התופעה במקרה הטוב או לעיוות בולט במקרה הגרוע.

לפני שאכנס לסיבות האבולוציוניות שגורמות להבדלים בין גברים ונשים באקדמיה, כמה נקודות שאף פעם כנראה לא מיותר להזכיר. כשאנחנו רואים אי שיוויון מספרי בייצוג קבוצות שונות בפועל, אין בו ללמד אותנו דבר על הסיבות שהובילו לאי השיוויון הזה. כמו שכבר הזכרתי בעבר בפוסט על פמיניזם אבולוציוני, יש הבדל בולט בין אי שיוויון בהזדמנויות לאי שיוויון בתוצאה. אם שני אנשים מקבלים הזדמנות שווה, ומגיעים להישגים שונים אין בכך כדי להעיד על אפליה. למשל, אם שחורים טובים יותר בריצות למרחקים ארוכים, לא סביר שהדבר נובע מאפליה לטובתם.

כמובן שגורמים שונים שאינם אבולוציוניים משפיעים על הייצוג הלא פרופורציונאלי של נשים וגברים באקדמיה. אין שום ספק שאפליה ישירה ועקיפה עדיין קיימת. אפשר לראות אפליה כזו אם שני מועמדים, שהישגיהם האקדמיים דומים, אחד גבר והשני אישה, מתמודדים על משרה אקדמית מסוימת, והגבר מקבל אותה בעוד האישה לא מוזמנת כלל לראיון. אפליות עקיפות יותר אפשר לראות בעובדה שרוב האוניברסיטאות הידועות בעולם נבנו מבחינה היסטורית לשרת גברים בלבד והותאמו בעיקר להם. רק במאה האחרונה פרצו הנשים את גבולות האקדמיה וניתן למצוא אותן בכל מחלקה.

אין גם שאלה בכלל האם נשים מספיק טובות לעסוק בתחום מדעי זה או אחר. יש היום מדעניות בכל הצמתים המרכזיים של המדע והן זוכות להכרה הראויה לה. השאלה היא לא אם נשים מסוגלות לעסוק במדע כלשהו, אלא האם אנחנו צריכים לצפות שהייצוג שלהן יהיה בפרופורציות שוות לאלו של הגברים. למעשה, דווקא מתוך הכרה שהשוני הביולוגי בין גברים ונשים משפיע על האחוזים הקטנים יחסית של נשים בתחומים מסוימים, יכולה לדחוף אותנו שיהיה ייצוג גדול יותר שלהן בתחומים הללו. אנחנו צריכים לשאוף שהן תהיינה מיוצגות במידה זו או אחרת בכל התחומים המדעיים מכיוון שהן מביאות נקודת מבט רעננה ושונה מזו הגברית, מה שתורם תרומה מכריעה למדע.

כמה עובדות בסיסיות לפני שנמשיך בדיון. בגילאי יסודי ותיכון, הישגי הנשים במדעים ומתמטיקה זהים ואף עולים במקרים לא מעטים על אלו של הגברים. בנים ובנות נכנסים לבית הספר היסודי עם ידע שווה בממוצע, אבל לקראת סוף היסודי מתגלים כמה הבדלים בולטים לעין: נשים מפגינות יכולות מילוליות טובות יותר שמתבטאות באיות מדויק יותר, יכולת הבעה בכתב ובעל פה משופרת, וזכירה טובה יותר של חומר מילולי. גברים לעומת זאת טובים יותר בממוצע ביכולות מתמטיות מסוימות. הם טובים יותר במשימות הדורשות רוטאציות מנטליות של גופים או מפות, אבל נשים טובות יותר בזכירת תוואי שטח בולטים ומיקום של עצמים. גברים טובים יותר בפיתרון בעיות מתמטיות מילוליות, נשים טובות יותר בחישובים מתמטיים. נשים גם טובות יותר בזכירת פרצופים והזיכרון האפיזודי, זה שמבוסס על זכירת אירועים שנחוו באופן אישי, טוב יותר (נשים גם זוכרות היטב את הזמן והמקום של האירועים הללו). ההבדלים הללו נמצאו בכל התרבויות שבהן נחקרו, ברמה זו או אחרת, וקשה לייחס אותם להשפעות תרבותיות (ואם יש כאלו, צריך להראות את הכוחות והסיבות שגורמים לזה שגברים טובים יותר ברוטאציות מנטליות לדוגמא). לא סביר שלהבדלים אין שום קשר לאבולוציה והם שרירותיים לגמרי. הדבר דומה למטבע שהוטל פעם אחת בעברנו הרחוק והחליט על הכיוון של אותם הבדלים, ומאז הם מונצחים שוב ושוב ללא שום שינוי או סיבה נראית לעין.

יש יותר נשים מגברים באוניברסיטאות, פרופורציה שמשתנה ככל שהלימודים מתקדמים יותר. נשים מהוות 46% מכוח העבודה בארה"ב אבל כשמסתכלים על אחוז הפרופסוריות עם קביעות רואים את הנתונים הבאים (שקיימים בגירסאות דומות בכל מדינה, כולל מדינות הנחשבות לשיוויוניות ביותר כמו שבדיה):

מתמטיקה – 8.3%.

כימיה – 12.1%.

הנדסה כימית – 10.5%.

פיסיקה – 6.6%.

הנדסה מכאנית וחשמלית – 6.5%.

מדעי המחשב – 10.6%.

לא על הממוצע לבדו

חלק מההבדלים הבולטים באחוז הנשים שפונות לקריירה מדעית יכול להיות מוסבר על ידי הבדלים ממוצעים ביכולות. אבל כשמסכמים את כל ההבדלים הללו מוצאים שההבדלים הללו קטנים יחסית ולא סביר שהם אחראים להבדלים מאוד בולטים במישרות הבכירות ביותר. אז איך יתכן שעדיין מעטות הנשים הפונות לקריירה אקדמית בתחום? כאן אנחנו מגיעים לטענה המרכזית שסאמרס העלה, טענה שללא ספק לא הובנה כראוי ועוותה על ידי מתנגדיו. סאמרס התייחס לנקודה חשובה שפעמים רבות מוזנחת כשמשווים שתי אוכלוסיות שונות, ונוגעת להתפלגויות הסטטיסטיות השונות של גברים ונשים בתכונות מסוימות. רוב מוחלט של ההשוואות בין אוכלוסיות מתייחסת לממוצעים השונים של אותן אוכלוסיות. אבל ממוצעים מספרים רק חלק מהסיפור. כשרוצים לדעת מי הכי טוב בתחום מסוים הממוצע לא עוזר לנו הרבה למצוא את התשובה. מה שחשוב במקרה כזה הוא הפיזור של תוצאות אותה קבוצה. קיימים כמה מדדי פיזור כאלו (הבולטים בהם הם השונות וסטיית התקן) והם אלו שקובעים מי יהיה בקצה הפירמידה, כמו גם מי יהיה בתחתית שלה.

כשאנחנו משווים הישגי גברים ונשים ביכולות מתמטיות מסוימות (למשל, יכולת מרחבית), אפשרי בהחלט שנשים יגיעו להישגים דומים לאלו של גברים בממוצע אבל הפיזור שלהם יהיה שונה. תחשבו למשל על מבחן שבו הציון הממוצע של גברים ונשים הוא 80. אצל הנשים, כל התוצאות נעו בין 70-90, בעוד אצל הגברים הן נעות בין 60-100. שונות הציונים של הגברים פשוט גדולה יותר. זה אומר שמצד אחד יהיו יותר גברים עם ציונים גבוהים יותר, ומצד שני יהיו גם הרבה יותר גברים עם ציונים נמוכים יותר. רוב ציוני הנשים לעומת זאת, יתרכזו סביב הממוצע. זו בדיוק הטענה לגבי ההבדלים ביכולות מתמטיות. הטענה אינה שגברים יותר חכמים מנשים בממוצע, אלא שבקצה העליון של הסקאלה, אלו שמגיעים לרמות הגבוהות ביותר של מתמטיקה, יש יותר גברים מנשים. אין זה אומר שאין שם נשים בכלל, אלא שפרופורציונית יש פחות. בדיוק על פי אותו היגיון, יש גם הרבה יותר גברים בקצה התחתון. כלומר, יש יותר גברים שגרועים במתמטיקה מנשים. רק שעל אותם גברים אף אחד לא שומע בדרך כלל (מעניין אגב, שביכולות המילוליות הפיזור דווקא די דומה).

השונות לא צריכה להיות גדולה כמו בדוגמא שנתתי. מספיק שהשונות גדולה מעט יותר אצל הגברים כדי שנראה הבדלים די משמעותיים. בל נשכח שמיליוני אנשים בכל העולם לומדים מתמטיקה, ובמספרים גדולים כאלו גם הבדלים קטנים מאוד בהתפלגויות יוצרים אפקט חזק. אם נניח שסטיית התקן של הגברים היא 3.1 לעומת 3.0 אצל הנשים, אזי מדובר בכמות גדולה למדי של גברים שיצטיינו יותר בקצה העליון כשלוקחים בחשבון אוכלוסיות גדולות של גברים ונשים. מחקרים שבדקו תוצאות של מבחנים במתמטיקה ומדעים אצל בנים ובנות בגיל 12 מצאו שעל כל בת יש שני בנים ב-5 האחוזונים העליוניים. במבחן ה-SAT (המקבילה האמריקאית לפסיכומטרי) יש פי 3 גברים מנשים עם ציונים מעל 700 (מתוך 800 אפשרויות) כאשר גברים משיגים בממוצע ציונים הגבוהים ב-40 נקודות מהנשים. אלו ממצאים עקביים שעומדים ברוח הזמן, למרות צימצום מסוים בפערים שנובע כנראה משינויים בשאלות שנעשו במשך השנים, כדי להפוך אותם ליותר נייטרלים מבחינה מגדרית (רבות מהשאלות בעבר נגעו לתחומי עניין גבריים מובהקים מה שיכול להוביל להטייה בתוצאות לטובתם). כצפוי, נשים מוציאות בממוצע ציונים גבוהים יותר בחלק המילולי.

ההבדלים הללו אינם אומרים שרוב הגברים טובים מנשים במתמטיקה, או שאין נשים הטובות מרוב הגברים בתחום. הם רק מראים שהפרופורציות שונות לגברים ונשים. זו הסיבה שלא הגיוני ולא מוסרי להפלות נשים רק על סמך ההתפלגויות השונות או הממוצעים. כל אדם, גבר או אישה, צריך להישפט לפי היכולות שלו בלבד ולא הממוצע או השונות של הקבוצה שאליה הוא משתייך.

גורמים אבולוציוניים לשונות השונה

יש הרבה סיבות לחשוב שההבדלים הללו בשונות של תכונות מסוימות מקורן אבולוציוני. העובדה שלגברים יש רק כרומוזום X אחד בעוד שלנשים יש שני כרומוזומים של X היא בעלת השלכות מרחיקות לכת על ההבדלים בין גברים ונשים. באופן כללי, גברים סובלים יותר ממחלות נוירולוגיות בהשוואה לנשים כי יש הרבה יותר סיכוי שיווצרו מוטאציות בכרומוזום אחד מאשר בשניים. מכיוון שלגברים יש רק כרומוזום אחד כזה, הברירה הטבעית והמינית תפעל על גברים בצורה חזקה יותר, כי מוטאציות שמתרחשות בגנים יובילו לשינויים בצורה הרבה יותר מהירה. זה יכול להסביר למה הרבה מאוד גנים שקשורים לפעולת המוח מסתתרים בכרומוזום X. אם נשים אוהבות בחורים חכמים במיוחד, היה יתרון למוטאציות שתורמות לאינטליגנציה ושבאות לידי ביטוי בכרומוזום X. הגנים הללו יבררו בצורה מהירה כי היתרון של אינטליגנציה בא לידי ביטוי בצורה מהירה. זה בדיוק מסביר למה במדדי אינטליגנציה מסוימים יש לגברים ונשים ממוצעים דומים, אבל יש יותר גברים באחוזונים הגבוהים והנמוכים כאחד. הפרופורציות הגבוהות של גברים באחוזונים הנמוכים מתבטאת בשיעורים גדולים יותר של דיסלקציה, לקויות למידה, הפרעות קשב, פיגור שכלי ועוד.

מעבר לכך, יש עדויות ספציפיות שמראות שההבדלים ביכולת מרחבית ויכולות מתמטיות נוספות, מקורה ביולוגי. אם עורכים השוואות בתוך אותו המין (גברים מושווים לגברים ונשים לנשים) רואים שהיכולות הללו משתנות בהתאם להבדלים ברמות של הורמוני המין. לדוגמא, רמות גבוהות של טסטוסטרון נמצאת במתאם עם יכולות קוגנטיביות משופרות (כמו ראייה מרחבית) שהגברים טובים בהם בממוצע בהשוואה לנשים, כמו גם התנהגויות אופייניות יותר לגברים (אגרסיביות יתר למשל). מחקרים על אנשים שעברו ניתוח לשינוי מין וקיבלו הורמוני מין לקראת הניתוח, מראה שינויים ביכולות הקוגנטיביות. נשים שעברו ניתוח לשינוי מין וקיבלו זריקות טסטוסטרון לדוגמא, הראו שיפור ביכולת המרחבית וירידה ביכולות המילוליות.

לא רק הבדלים ביכולת

מעבר להבדלים ביכולות שבאות לידי ביטוי בהתפלגויות השונות, יש גם הבדלים בהעדפות ובמוטיבציות של גברים ונשים, שחלק מהן קשה לייחס לחיברות שונה. ראשית, איך בכלל אנחנו יודעים שקיים חיברות שונה? כשבוחנים למשל איך הורים מתייחסים לילדים שלהם ורואים שהם מתייחסים באופן שונה לבנים ובנות, האם זה נובע מסטריאוטיפים מגדריים או בגלל שבנים ובנות באמת שונים זה מזו בהתנהגותם ובהעדפות שלהם? אם לוקחים בחשבון שיש הבדלים מולדים בין גברים ונשים, לא צריך להתפלא שהם באים לידי ביטוי כבר מגיל צעיר מאוד ושההורים מגיבים לילדים בצורה שונה. חשוב גם לזכור, שגם אם הילדים מתנהגים בצורה דומה לזו של הוריהם אנחנו לא יכולים לדעת אם זה בגלל החיברות השונה שעברו או בגלל הגנים המשותפים להם ולהוריהם. כלומר, כדי להראות שהורים מתייחסים בצורה שונה לילדיהם צריך לבודד את המשתנה הגנטי על ידי מחקרי תאומים זהים ולא זהים, אחים שהופרדו בלידה וכו'. מחקרים שונים מצאו שעד 50% מההתנהגויות יכולות להיות מיוחסות לגנים המשותפים ולא לסביבה. לא רק שכמעט אף מחקר שעוסק בחיברות לא מעלה על דעתו לבדוק את ההשפעות הגנטיות (או לפחות לבודד אותן) ולכן המסקנות שלו חייבות להילקח מאוד בזהירות, אלא שיש לאנשים נטייה לייחס כל הבדלים בין אנשים לחיברות שונה למרות שזה לא תמיד כך (הדוגמא הבולטת בהקשר הזה היא אוטיזם. במשך שנים ייחסו אוטיזם להתנהגות מזניחה של ההורים עד שמחקרים תאומים זהים שהופרדו בלידה הראו שאין שום קשר להתנהגות ההורים).

שנית, מחקרים שונים שבדקו האם ההורים והמורים מתייחסים בצורה שונה לבנים ובנות מראים שההשפעות הרבה יותר קטנות ממה שנדמה. גם אם ההתיחסויות סטריאוטיפיות להחריד, מחקרים מהעשור האחרון מראים שלהטיות הללו אין משמעות גדולה בגיל ההתבגרות. מחקרים שעקבו לאורך שנים אחרי ילדים מראים שציפיות ההורים משפיעות מעט מאוד לטווח הארוך. גם מחקרי תאומים או אחים שהופרדו בלידה מראים שההבדלים הללו בחלקם הגדול הם גנטיים ולא חברתיים. מעבר לכך, מחקר מטא (שבוחן עשרות מחקרים שפורסמו בנושא אחד) שבדק כיצד הורים מתייחסים לילדיהם, מצא שאין שום הבדלים בולטים בהתייחסות לבנים ובנות על ידי ההורים, ובניגוד למקובל לחשוב הורים כמעט ולא מתייחסים בצורה סטריאוטיפית מגדרית לילדיהם.

אבל הממצאים החזקים ביותר מגיעים ממחקרים שנעשו על בנות שעודדו מגיל צעיר להצטיין במדעים. מחקר אחד למשל, שנעשה על ילדים מחוננים שעודדו להצטיין מכל בחינה אפשרית במתמטיקה ותחומים מדעיים אחרים, הראה שבסופו של דבר, הרבה יותר בנים מבנות הביעו עניין בתחומים הללו. הבנות העידו שהן מתעניינות יותר בבני אדם, בערכים חברתיים, ובמטרות הומניטריות, בעוד הבנים אמרו שמה שמעניין אותם בעיקר זה חפצים, ערכים תיאורטיים וחשיבה מופשטת. מעקב של מספר שנים הראה שהבנות פנו לתחומי מדעי הרוח והחברה כשהלכו לאוניברסיטה, והבנים פנו בעיקר למדעים ומתמטיקה. פחות מ-1% של הבנות עשה את כל המסלול עד לדוקטורט במתמטיקה לעומת 8% של הבנים. הבנות פנו בעיקר לרפואה, משפטים, מדעי הרוח וביולוגיה.

מחקר נוסף שבחן 320 ילדים שנמצאים במאית האחוז העליון (הכי טוב מתוך עשרת אלפים ילדים) מצא שילדים שהיו טובים יותר במתמטיקה אמרו שהם יעדיפו קריירה במדעים או מתמטיקה למרות שהיכולות המילוליות שלהם היו הרבה מעל הממוצע. אותו ממצא נתגלה לגבי הילדים שהפגינו יכולות מילוליות גבוהות יותר, שאמרו שהם יעדיפו מקצועות ממדעי הרוח והחברה או משפטים. נראה שילדים מכירים בזה שהם טובים יותר בתחום מסוים וחושבים שיש סיכוי גבוה שהם יצטיינו בו ולכן הם שואפים לקריירה בתחום. הנטייה הזו לבחור במקצוע שבו הם מצטיינים באופן טבעי בולטת יותר אצל בנים מאשר אצל בנות, ומכיוון שיש יותר בנים בקצה העליון של ההישגים במתמטיקה, זה יכול להסביר למה אנחנו מוצאים יותר גברים בתחומים הללו כשהם מתבגרים.

כל הממצאים הללו מלמדים שהבדלים ממוצעים בהעדפות יכולים להסביר את הייצוג השונה של גברים ונשים בתחומים אקדמיים שונים כמו גם את ההתקדמות במעלה הסולם האקדמי. גברים תחרותיים יותר וחשוב להם בעיקר הסטטוס האישי שלהם והם יעשו הרבה לחיזוקו, גם אם זה כולל שעות עבודה מרובות, או הקרבת חלקים אחרים של חייהם, כולל חיי משפחה. לנשים פחות חשוב הסטטוס האישי והן מעדיפות מקומות עבודה נוחים ונעימים, באווירה פחות תחרותית, גם אם זה בא על חשבון המשכורת שלהן. אימהות קשורות לילדיהן בממוצע יותר מהאבות וזה בהחלט יכול להשפיע על הבחירות הקרייריסטיות שלהן. אין זה כמובן אומר שכל הנשים כאלו, או שמוצדק להפלות נשים רק בגלל זה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמשפחה חשובה לאישה יותר ויש לזה גם שורשים אבולוציוניים מובהקים (האינסטינקט האימהי למשל, שמקורו ביולוגי). זה כמובן לא אומר שנשים אינן מעוניינות לעבוד או שלגברים לא איכפת מהמשפחה והילדים שלהם, אבל הבדלים קיימים בממוצעים יכולים לגרום להבדלים גדולים יותר בקריירות האקדמיות של שניהם.

באופן כללי למדי ניתן לומר שנשים מעדיפות התעסקות עם בני אדם וגברים נוטים להתעסק עם דברים. זו יכולה להיות אחת הסיבות המרכזיות שנשים נוהות למקצועות טיפוליים כמו עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה קלינית או מקצועות שיש בהם מגע עם אנשים אחרים כמו הוראה. מחקרים מראים שמגיל צעיר למדי בנים מתעניינים יותר בעיסוקים מציאותיים, תיאורטיים וחקרניים בעוד בנות מתעניינות יותר בעיסוקים אמנותיים וחברתיים. האם ההבדלים הללו מקורם כולם בחיברות שונה? ספק רב. אפשר לבדוק את הנושא על ידי בחינה של מה קרה כאשר הוסרו המחסומים בפני הנשים. פחות או יותר באמצע המאה ה-20 פתחו האוניברסיטאות את שעריהן בפני כולם. האם הגיוני שנשים הפכו לרוב, או מהוות לפחות מחצית מהלומדים ברוב מקצועות מדעי החברה והרוח? מה בדיוק מנע מהן להשתלב במקצועות הנדסה, מתמטיקה או פיסיקה? טענה פופולרית גורסת כי מקצועות שנשים מהוות בו את הרוב נחשבים לנחותים יותר. הטענה הזו לא עומדת במבחן המציאות. ביולוגיה אינה מקצוע נחות ויש בו מספר שווה של גברים ונשים. תחום המשפטים נחשב ליוקרתי ביותר ויש בו ייצוג שווה לנשים. פסיכולוגיה קלינית נחשבת לאחת ההתמחויות היוקרתיות ביותר ויש בה רוב נשי מובהק (כמו בשאר ענפי הפסיכולוגיה כולל הפסיכולוגיה האבולוציונית). גם וטרינריה היא מקצוע שמושך אליו בעיקר נשים ונחשב למאוד מבוקש. מעבר לכך, מקצועות רבים שבהם הייצוג הנשי קטן מנסים במשך עשרות שנים למשוך אליהם סטודנטיות בלי הצלחה גדולה. נשים עודדו להיכנס למקצועות כמו פיסיקה ומתמטיקה על ידי תמריצים שונים שכוללים אפליות מתקנות, מילגות מיוחדות וכו'. ועדיין, המספרים שלהן בחוגים הללו נמוכים מאוד יחסית. האם באמת סביר שמכל התחומים האקדמיים דווקא המתמטיקאים הם אלו שמתנגדים לנוכחותן של נשים?

מעניין גם לציין בהקשר הזה טענה רווחת שנשים מופלות בגלל שתחומים רבים באקדמיה הינם סובייקטיבים ולכן כשמדובר בקידום התלוי בהערכה של עמיתים הן יופלו ויהיה קשה להתווכח נגד האפליה הזו. אבל דווקא בתחומים המדויקים ביותר, כאלו שעליונות אינטלקטואלית תבוא לידי ביטוי בצורה החדה ביותר כמו מתמטיקה, פיסיקה והנדסה, יש ייצוג קטן לנשים. במקצועות שבהן ההערכה היא הסובייקטיבית ביותר, מדעי הרוח והחברה, יש רוב נשי מובהק.

חשיבות ההסברים האבולוציוניים

חלק מהאנשים שואלים למה בכלל צריך לדעת האם יש שורשים אבולוציוניים להבדלים בין גברים ונשים במדעים? מעבר לסקרנות האינטלקטואלית שבדבר, יש לנושא חשיבות עצומה. אם נכיר בעובדה שגם הבדלים ביולוגיים אחראים להבדלים הנצפים של מדענים בתחומים שונים, נבין שלא הגיוני לצפות לייצוג שווה של חצי-חצי בכל תחום. מחקרים מראים שאימונים ספציפיים בתחומים מסוימים עוזרים לגישור הפער, ואם נחליט שרצוי שיהיה ייצוג גדול יותר של בני מין מסוים בתחום מסוים, אפשר יהיה להפנות משאבים מיוחדים לעידוד הלמידה של אותה קבוצה (זה כמובן לא יפתור את בעיית המוטיבציה השונה). אנחנו יכולים כמובן לגרום לייצוג שיוויוני יותר בצורה מלאכותית, למשל על ידי אפליות מתקנות, אבל לכל תיקון כזה יש גם מחיר. אנשים יוכלו לטעון במקרה כזה לאפליות הפוכות וכך שלא האנשים הטובים קיבלו את התפקיד. זה יכול להוביל להטלת ספק בהתאמה של כל אחד לתפקיד, מה שיכול לגרום למתח מיותר בין המינים וסקסיזם.

במובן הבסיסי ביותר, הסיבה שיש חשיבות גדולה למחקרים כאלו היא שאם אנחנו רוצים לשנות משהו בעולם אנחנו חייבים קודם כל להבין אותו לאשורו ולקחת בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים. חשוב גם לזכור שבני אדם הם יונקים, ונשים הן אלו שיולדות, מיניקות ומקדישות יותר זמן לגידול שלהם משל גברים על כל המשתמע מכך. אוניברסיטאות צריכות לקבל את זה ולהיות ידידותיות יותר לנשים, אם על ידי חופשות לידה ארוכות, סיבסוד מעונות יום, גמישות גדולה יותר בשעות העבודה ועצירת הזמן לקראת קביעות. חשוב לזכור שכל החלטה כזו יכולה לפגוע באוכלוסיות אחרות, למשל גברים ונשים ללא ילדים ולכן צריך לקחת את כל הצדדים בחשבון.

אבל הדבר החשוב ביותר הוא להיות מודעים לדברים הללו. גם אם יש אפשרות תיאורטית שחלק ממה שכתבתי כאן לחלוטין שגוי, עצם התגובות להעלאת ההסברים האבולוציוניים מעידות אלפי מונים על האווירה השורה היום בציבור כמו גם בחוגים מדעיים שונים כשמוזכרת המילה אבולוציה. המחקרים בנושא מספקים נתונים מספיקים כדי שלפחות יתייחסו לנושא הזה ברצינות ויעלו אותו בתור אפשרות סבירה הראויה למחקר. תחשבו מה היה קורה אם סאמרס (או כל אחד אחר) היה מרצה על הבדלים בין גברים ונשים באקדמיה וקובע בצורה חד משמעית שכל ההבדלים הללו מקורם בחברה שלנו ואין לה שום בסיס אבולוציוני. האם במקרה כזה הייתה מתעוררת מחאה גדולה נגד דבריו? האם מישהו היה מתקומם שהוא סקסיסט? שהוא מעוות את המדע? כמובן שלא. אנשים היו מהללים אותו על דבריו. למה כל פעם שמישהו מעז להעלות הסברים אבולוציוניים כלשהם הוא מותקף מכל עבר, בעוד שהזכרת הסברים חברתיים מתקבלת כמובנת מאליה וכנכונה, בלי בכלל לבדוק מה אומרים המחקרים בתחום.

אחת ההטיות הברורות בהקשר הזה היא הניסיון האינסופי והנואל לערער על כל מחקר התומך בהסבר האבולוציוני ולחפש תחת זכוכית מגדלת בעיות המצויות שבו. זה לא שמחקרים אבולוציוניים חסינים מכל ביקורת, אבל ההגינות האינטלקטואלית מחייבת בדיוק באותה מידה לתקוף את המחקרים המתנגדים לו, מחקרים שמראים על השפעות חברתיות. בסופו של דבר, המחקרים עצמם בנויים על אותן שיטות מחקר המקובלות במדע. האם הגיוני שיש שני סוגי מדע, מדע א', המראה תוצאות תקינות מבחינה פוליטית, הוא המדע הטוב שאין בו שום דופי, החוקרים פועלים בלי שום אג'נדה והמחקרים שלו חד משמעיים בכיוון מסוים, ומדע ב', המראה תוצאות שלאנשים יש בעייה איתם, הוא המדע הרע הבנוי על שיטות מחקר גרועות, מוטה אידיאולוגית והממצאים שלו אינם חד משמעיים?

אנשים כושלים שוב ושוב בכל הכשלים הלוגיים הידועים הקשורים להסברים אבולוציוניים, הן בגלל בורות או תוך עיוות מכוון של ההסברים הללו מטעמים זרים. איך ניתן להגיע לחקר האמת אם עצם העלאת רעיונות אבולוציוניים נחשבת מאיימת או מעליבה? אין, ולא צריך להיות שום דבר מעליב או פוגע בהסברים אבולוציוניים כל עוד הם מתבססים על מחקרים מדעיים לגיטימיים. בסופו של דבר, האקדמיה היא המקום ללבן סוגיות מדעיות ולא לנסות לטאטא אותן מתחת לשטיח רק בגלל שהממצאים אינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולם מסוימת או נתפשים כמאיימים על אנשים מסוימים.

מומלץ גם לקרוא את פוסט ההמשך.