אינטליגנצייה זוויגית: כמה טוב אתם יודעים לבחור את בני הזוג שלכם?

מציאת בן זוג מתאים היא משימה קשה. מכיוון שברירה מינית היא חלק כל כך מהותי מעיצוב היחסים שלנו עם בני המין השני, אך הגיוני שהפסיכולוגים האבולוציוניים יתעמקו בסוגיה הזו. לאחרונה התפתח תחום מחקר חדש שמוקדש אך ורק לצורה שבה בני אדם בוחרים בני זוג מבחינה אבולוציונית. התחום נקרא Mating Intelligence, או בתירגום שלי לעברית: אינטליגנציה זוויגית. בקרוב עומד להתפרסם ספר שלם שעוסק בנושא, ולאחרונה הוקדש לו סיפור השער בירחון הפופולארי "פסיכולוגיה היום".

עד כמה טוב אתם חושבים שאתם יודעים מה הדייט הפוטנציאלי שלכם מחפש? מה אתם חושבים הוא (או היא) מחפשים בבן זוג למטרת נישואין? עד כמה אתם יכולים להעריך נכונה מה בן זוג יחפש בקשר לטווח קצר (סטוץ)? מה יגרום לבן הזוג שלכם לקנא? אלו פנים וגוף נחשבים למושכים יותר ואלו לפחות? אלו הן חלק מהשאלות שהתחום של אינטליגנציה זוויגית מנסה לענות עליהן. בעולם שבו בחירת בני זוג מערבת רגש והיגיון, פירסום עצמי, ובעיקר הרבה מאוד הנחות לגבי הכוונות והרצונות של הצד השני, מסתבר שיש אנשים שמצליחים יותר מאחרים בבחירת בני הזוג שלהם. אלו הם האנשים עם האינטליגנציה הזוויגית הגבוהה ביותר (בהמשך אתן לינק שתוכלו לבחון את האינטיליגנציה הזוויגית שלכם).

הדברים הרבה פחות ברורים ממה שנדמה. לבני אדם יש הטיות חשיבה שעוצבו על ידי האבולוציה, למרות שבמקרים רבים הן מובילות אותנו למקומות לא נעימים. קחו לדוגמא את ההטייה הידועה של הגברים: "היא בטח מעוניינת בי". שיחה עם בחורה על כוס קפה, הופכת במחשבתם ל"דייט" למרות שהבחורה רואה את השיחה כתמימה לחלוטין. גברים נוטים להניח כוונות רומנטיות של בחורות בצורה מוגזמת לחלוטין. אם גבר יוצא לדייט מוצלח הוא ייטה לדווח שהבחורה מעוניינת בו, הרבה יותר ממה שהיא מעוניינת בו באמת. הסיבה להטייה הזו נעוצה בעובדה שלגברים אין הרבה מה להפסיד. גברים פועלים בשיטת "שלח לחמך על פני המים" או בגירסה פחות מעודנת "פיזור הזרע". בגלל שההשקעה ההורית של גברים קטנה יותר, עקרונית הם היו יכולים להפרות כמה שיותר נשים או לחפש כמה שיותר פרטנריות מיניות, מבלי שיצטרכו להשקיע בהן יתר על המידה. אין להם מה להפסיד מבחינה אבולוציונית מהריון לא רצוי של האישה, וכל המרבה הרי זה משובח. בפועל כמובן, גברים לא מזדווגים עם כל בחורה שהם מעוניינים בה כי האינטרסים של האישה הוא להיות זהירה יותר בבחירות הזוגיות שלה. ועדיין, הפסיכולוגיה של החיזור הגברי פועלת כך שהם מנסים להכיר בחורות רבות, והם משכנעים את עצמן שהן גם מעוניינות בהם. מבחינה אבולוציונית, גבר שמפספס הזדמנות ליחסי מין (גם אם היא קלושה) פוגע ברבייה שלו, ולכן עדיף לו לחשוב שאחרות מעוניינות בו גם אם זה מוביל לאי נעימויות.

לאישה כמובן יש הטיות משלה, שחלקן הפוכות לאלו של הגברים. מכיוון שהן יודעות שגברים מחפשים קשרים מזדמנים, הן נוטות להתנהג לקיצוניות השנייה ולדחות עקרונית ניסיונות חיזור של גברים. זה יתבטא באדישות יחסית בדייטים, לצאת למספר גדול של דייטים לפני שהיחסים מוגדרים בצורה מחייבת, לא למהר להיכנס למיטה, או בגירסה קצת פחות מעודנת: "כל הגברים חזירים". התגובה הקיצונית הזו היא תגובה הגנתית ויכולה להיראות כגרועה ביותר. אבל אם בחורה לא יודעת לעמוד על טיבם של המניעים של הגבר שמתחיל איתה ("האם הוא מעוניין בקשר לטוווח ארוך, או רק רוצה לשכב איתי?") עדיף לה לדחות באופן קטגורי כל גבר שמנסה להתחיל איתה. מחקרים מראים, שבטווח הארוך, לבחורות כאלו יש סיכוי גבוה יותר למצוא גבר ישר, נאמן, וכזה שמעוניין בקשר ארוך טווח. זה עומד בניגוד לכל אותן בחורות שלא יודעות את כוונות הבחור שזה עתה יצאו עימו לדייט, אבל מנתחות לעייפה את הדייט עם החברות שלהן ("הוא נתן לי את הטלפון שלו בבית", "הוא שאל על המשפחה שלי", "הוא הזכיר הופעה של זמר שאני אוהבת שמגיע לפה בקיץ ולכן הוא בטח מעוניין בי", וכו').

וזה מוביל לעיקרון אבולוציוני חשוב שמתקשר לתיאוריית ניהול טעויות. תיאוריית ניהול טעויות גורסת שעדיף לטעות הרבה טעויות קטנות ולא מזיקות, ולא לעשות טעות גדולה שיהיה לה מחיר גדול. עדיף לנו שיהיו הרבה אזעקות שווא שיודיעו על שריפה בבית, כאשר בפועל אין שריפה, מאשר שלא תהיה אזעקה וכן תהיה שריפה. כך עדיף לאישה לדחות גבר שאולי היה לו את הפוטנציאל להיות בן זוג מצוין, מאשר להיכנס להריון לא רצוי בגלל הערכה לא נכונה של הדייט שלה (כמובן שבעולם המודרני הסיכוי להריון נמוך בגלל אמצעי מניעה, אבל המוח שלנו לא מעוצב לעולם כזה).

ההטיות הללו קיימות בכולנו, אבל מסתבר שלא באותה עוצמה. בצורה פרדוקסלית משהו, אצל אנשים חכמים ההטיות הללו קיימות דווקא בעוצמות גבוהות הרבה יותר. קחו לדוגמא את הנושא של קנאה מינית. במחקר אחד שאלו גברים ונשים עד כמה בני זוגם היו נפגעים מבגידה מינית או בגידה רגשית (היקשרות לאדם אחר ללא קיום יחסי מין). נשים אינטליגנטיות העריכו את עוצמת הפגיעה בצורה הרבה יותר שמרנית. הן ענו שהגברים שאיתם היו נפגעים הרבה יותר מבגידה מינית, ממה שבאמת קורה בפועל. זה מאוד יעיל. אישה שחושבת שבן זוגה יפגע יותר אם היא שכבה עם גבר אחר ממה שהוא יפגע באמת (שזה הרבה מאוד בכל מקרה), בעלת סיכויים נמוכים יותר להיות קורבן של אלימות מצד בן הזוג. הן ייטו הרבה פחות לבגוד בגברים שאיתם, או ינסו להסתיר את הבגידה בצורה טובה יותר.

הקנאה היא דוגמא מצוינת להטייה נוספת. בני זוג מקנאים זה לזה בצורה מוגזמת אבל אדפטיבית. אם את רואה את החבר שלך משוחח עם בחורה יפהפייה, גם אם השיחה תמימה, סביר שתחושי קנאה מסוימת ותביעי אותה בצורה מסוימת בפני בן הזוג. עדיף לטעות ולקנא כשאין שום סיבה מאשר לא לקנא כשיש סיבה טובה מאוד. בנוסף, קנאה כזו היא גם סימן מצוין לבן הזוג שאת מעוניינת בו, אפילו אחרי כל השנים שעברתם ביחד, וזה מחזק את הקשר שלכם.

נקודה אחרונה ומעניינת קשורה ליחסים עם בני אותו המין. באופן עקרוני, הומוסקסואליים ולסביות חווים הרבה פחות מההטיות שתוארו פה. בני זוג מאותו מין יודעים היטב מה הצד השני חושב או רוצה ולכן קשה מאוד לערוך עליהם מניפולציות. בנוסף, ניגוד האינטרסים בין המינים מתבטל. אם גבר מעוניין ביחסים מזדמנים, אז גם גבר אחר מעוניין בזה ואין להם שום מניעה לממש את זה. אם בחורה מעוניינת קודם להכיר את הצד השני לפני שהיא מתחייבת לקשר, אז בקשר לסבי יש לנו שתי בחורות שמעוניינות בדיוק באותו הדבר ויכולות לפתחת את הקשר לאיטו. מחקרים רבים מאששים את הדפוסים הללו ובמובן מסוים עולם הדייטים של ההומוסקסואליים והלסביות קל יותר מאשר זה של הסטרייטים.

ולבסוף כמובטח, למי שמעוניין לבחון את האינטליגנציה הזוויגית שלו יכול לעשות את זה כאן.