כיצד עיוותים בתפיסת המציאות וחשיבה לא רציונלית החישו את מותו של מייסד אפל סטיב ג’ובס

סטיב ג’ובס היה אדם ברוך כישרונות בלשון המעטה. מייסד אפל לשעבר היה אחראי ללא פחות משש מהפיכות טכנולוגיות שמשפיעות על חיי מיליוני אנשים כל יום (המחשב האישי, סרטי אנימציה, מוסיקה דיגיטלית, טלפונים סלולאריים, טאבלטים ופירסום דיגיטלי). הכל החל במחשבי המקינטוש המעוצבים להפליא שכללו ממשק גרפי חדשני, והמשיך (אחרי שהודח מאפל וחזר עליה) בקריירה השנייה שלו שבה חולל מהפיכה בצורה שבה אנחנו משתמשים בטלפון וצורכים סרטים ומוסיקה. מוצרים כמו אייפוד, אייפון, ואייפד שינו את הצורה שבה אנשים משתמשים בטלפון ובמחשבים מקצה לקצה. גם מהפיכות טכנולוגיות אחרות כמו הקמתו חנות המוסיקה הדיגיטלית אייטיונס, וחנות האפליקציות של אפל המציאו לא רק סטנדרטים חדשים לצריכת מוסיקה או הפצת תכנים איכותיים חדשים, אלא גם רתמה למעשה אלפי אנשים לשירות אפל בלי שהחברה תצטרך להשקיע בפיתוח המוצרים. וכמובן יש גם את פיקסאר, שאותה אמנם הוא לא הקים, אבל רק תחתיו היא שגשגה והפכה לאחד מאולפני הסרטים המצליחים בכל הזמנים, עם סרטי אנימציה שנחשבים ליצירות מופת. לא רע בשביל אדם אחד. כל הדברים הללו ידועים ומתועדים היטב במקומות רבים, ואפשר לאהוב או לשנוא אותו, אבל אי אפשר להתעלם מההשפעה העצומה שהייתה לו על העולם הטכנולוגי. לא במקרה הוא נחשב לאחד מהאנשים המבריקים והיצירתיים ביותר של תקופתנו, אחד שמוצמד לו הכינוי גאון, כזה שההיסטוריה תזכור למשך הרבה זמן.

ג’ובס לא היה אדם חף מטעויות. כאמור, מועצת המנהלים של אפל הדיחה אותו ולמעשה סילקה אותו מהחברה ב-1985 והוא גם אחראי ללא מעט טעויות אחרות, בעיקר בתחום העסקי. אמנם בשורה התחתונה ההצלחות שלו האפילו על הכישלונות, אבל חשוב לזכור שגם אם מישהו מצליח כל כך, אין זה אומר שדרכו הייתה סוגה בשושנים. אבל אני רוצה להתרכז באישיות שלו. אחד הגורמים להצלחה הגדולה של ג’ובס נעוץ כנראה באישיות המיוחדת שלו, מונחס שיוחס אליו על ידי עמיתים לעבודה עוד מראשית ימי אפלס (במקום הגיע מסטאר טרק, מסע בין כוכבים): Reality distortion field או תפישת מציאות מסולפת בתרגום חופשי. המושג מתייחס ליכולת של ג’ובס לשכנע את עצמו ואחרים בחברה שמוצרים מסוימים שנראים בלתי אפשריים לפיתוח הם בהישג ידם של העובדים, ולהצליח לסחוף אחריו את החברה כולה להאמין שהם מסוגלים לבנות אותם תוך זמן קצר. הכריזמה שלו, אי היכולת לקבל “לא” בתור תשובה, והדבקות שלו במשימה פשוט גרמו לאחרים להאמין בדברים בלתי אפשריים כביכול והיוו את הבסיס להצלחה הפנומנלית של אפל.

אבל לעיוותים בתפישת המציאות היו גם צדדים אפלים יותר. מבקרים טענו שתפיסת המציאות המסולפת גרמה להייפ גדול מדי למוצרי אפל (ומסעות הפירסום הקלאסיים שלה תרמו לעניין). טענו כלפי אפל שהמוצרים שהם מוכרים יקרים מדי או הם כאלו שאנשים לא באמת זקוקים להם ושנמכרים גם במחירים גבוהים מדי. על פי הביוגרפיה שלו מאת וולטר אייזקסון, תפיסת המציאות המעוותת הייתה גם הבסיס לכך שג’ובס התנהג כרודן לא קטן שהתעמר בעובדי החברה שלא יישרו קו איתו או העזו לחלוק עליו. העיוותים בתפיסת המציאות גרמו לו לחשוב במונחים משיחיים כאילו היה הבן הנבחר. הוא סבר שחוקים שונים שחלים לכלל בני האדם אינם תקפים לגביו. למשל, הוא נהג לחנות באופן קבוע בחניות נכים, נסע בלי לוחיות זיהוי על המכונית שלו, ותקף את מיקרוסופט על שגנבו כביכול את הממשק של אפל או את הרעיון על העכבר כשגם אפל וגם מיקרוסופט גנבו למעשה את הרעיונות הללו מחברת זירוקס. הוא גם התכחש לבתו ליסה במשך שנים, למרות שבדיקות אבהות הוכיחו מעל כל צל של ספק שהוא האב.

תפיסת המציאות המעוותת של ג’ובס גרמה מצד אחד למהפיכה טכנולוגית חסרת תקדים, אבל מצד שני השפיעה מאוד על חייו וחיי האנשים סביבו בחיי היום יום. כל זה אולי לא היה כל כך גרוע, אבל נראה שעיוות בתפיסת המציאות שימשה חרב פיפיות שהובילה כנראה בסופו של דבר למותו. ג’ובס סבל מסרטן בלבלב שהיה בר טיפול, ולמרות זאת סירב לקבל טיפול קונבנציונאלי שהיה מציל כנראה את חייו. מייקל שרמר הרחיב על הנושא בגיליון האחרון של כתב העת Skeptic.

תפיסת המציאות המעוותת היא משהו שמשותף לרוב האנשים. כמעט כל אחד סבור שהוא טוב מהממוצע בתכונות או התנהגויות שנחשבות לרצויות. למשל, רוב האנשים חושבים שהם נהגים טובים יותר מהממוצע, שהם יפים יותר מאנשים אחרים בממוצע, או שעסק חדש שהם יפתחו ישגשג למרות שרוב הסיכויים פועלים נגדם. זה נקרא הטיית האופטימיות והיא הטייה מאוד אדפטיבית עבור רוב האנשים, שדוחפת אותם לפעול ולעשות דברים. אם היינו מעריכים נכונה את סיכויי ההצלחה של מאורעות שונים (משהו שאנשים שסובלים מדיכאון דווקא עושים), היינו משותקים ולא עושים הרבה במשך החיים כי החשש מכישלון היה משתק אותנו. נראה שסטיב ג’ובס היה מקרה מאוד מיוחד של הטיית האופטימיות. ההטייה הזו עזרה לו מצד אחד ליצור מוצרים שנראו בלתי אפשריים ובדרך ליצור את החברה עם השווי הגדול ביותר בהיסטוריה, אבל מצד שני החישה כנראה את מותו.

ג’ובס סבל מסוג נדיר של סרטן הלבלב שאובחן ב-2003. רוב החולים בסרטן הלבלב מתים בתוך חמש שנים מהאיבחון המקורי אבל סרטן הלבלב של ג’ובס היה מסוג נדיר שמאפשר החלמה מלאה עם נוקטים בטיפול מתאים. הטיפול הזה דורש ניתוח מיידי להסרת הגידול, אבל ג’ובס דחה את הניתוח בין השאר כי חשש מפתיחת גופו, והעדיף שלל טיפולים אלטרנטיביים שכללו בין השאר דיאטה טבעונית מיוחדת, דיאטה שכללה שתיית מיצים בלבד, תרופות צמחים, דיקור סיני (אקופונקטורה), הידרותרפיה (ריפוי באמצעות מים), ושלל תרופות אחרות שהוא מצא בשיטוט באינטרנט. הוא אפילו התייעץ עם מדיום ועשה חוקנים אחרי התייעצות עם רופא אלטרנטיבי, אבל כל הטיפולים הללו נכשלו. רק אחרי תשעה חודשים ארוכים הוא הסכים לעבור את הניתוח הקונבנציונלי הנדרש אבל זה היה כנראה מאוחר מדי. למרות שנראה שהגידול הוסר במלואו, נשארו כמה גרורות שהחישו בסופו של דבר את מותו ב-2011. בסופו של דבר, הסרטן לא התכופף מול תפיסת המציאות המעוותת של ג’ובס.

ג’ובס הוא גם מקרה קלאסי של רמייה עצמית (self-deception), שבו אדם משכנע את עצמו באמת מסוימת שיכנוע כל כך חזק שהוא באמת מאמין בה. לפי הביולוג הנודע רוברט טריברס יש לרמאות עצמית כזו יתרונות רבים, כי ברגע שאין לאדם ספקות לגבי עצמו, אנשים אחרים לא יכולים לדעת שהוא משקר מכיוון שהוא לא מקרין שום סימן לספק כזה. רמייה עצמית מאוד אפקטיבית ביכולת לשכנע אחרים (שרלטנים שונים שמשכנעים אחרים להשקיע כספים בהם או באיזה עסק מפוקפק מאוד טובים בזה), ונראה שהיא זו שהשפיעה עמוקות על היכולת של ג’ובס לשכנע את העובדים שלו להאמין בפרוייקטים המופלאים שיצר. הוא שיכנע אותם שדברים שנראים בלתי אפשריים הם אכן אפשריים ויושגו בסופו של דבר וביחד הם הוציאו אותם לפועל. אבל לרמאות העצמית הזו היה מחיר כבד בחייו האישיים כי הוא שיכנע את עצמו שהוא יתרפא גם בלי הרפואה הקונבנציונלית וכאן הוא שגה קשות.

קשה לנו ליישב את הסתירה בין המחשבה שאדם כל כך חכם, כזה שעומד בחזית הטכנולוגיה והמדע, נוהג בצורה כל כך טיפשית, כל כך לא מדעית ולא רציונלית, בחייו האישיים ובכך מזרז את מותו. אנחנו שומעים לא מעט על מקרים שבהם אנשים דוחים טיפולים קונבנציונליים לטובת טיפולים אלטרנטיביים ובכך פוגעים קשות בבריאות שלהם. אנשים נוטים לחשוב שכל אלו שפונים לטיפולים אלטרנטיביים הם לרוב אנשים מסכנים, בורים, שלא מסוגלים להבחין בין טיפול יעיל לטיפול שמאני או כאלו שקל יחסית להשפיע עליהם, אבל לא כולם הם כאלו כמו שהדוגמא של ג’ובס ממחישה. גם אנשים חכמים מאוד, כאלו שלכאורה יש להם את כל הכלים להבין מה נכון ומה לא, עדיין יכולים להיות מולכים שולל. זה מוכיח שלכולנו יש נקודות עיוורות (blind spots) ושגם גאונים כמו ג’ובס לא חסינים. אותו עיוות בתפיסת המציאות שהביאה לו ולחברת אפל הצלחות רבות כל כך, מהפיכות טכנולוגיות ששינו את האנושות, השפיעה גם בתחומים אחרים לגמרי, כולל בהחלטה החשובה ביותר לחייו (משהו שהוא התחרט עליו מאוחר יותר). זו דוגמא טובה לאיך הבנה בתחום אחד, לא בהכרח מתרגמת להבנה של תחום אחר, מה שיכול לשמש כתמרור אזהרה לכולנו.