רתיעה מחברי קבוצה חיצונית בזמן הביוץ כאסטרטגיה למניעת אונס

בני אדם חושבים בצורה שבטית במובן הכי בסיסי של המילה. שייכות לקבוצה או לשבט היא אחד הכוחות החזקים ביותר שפועלים עלינו ונעשית בצורה טבעית כל הזמן. אנחנו אוהבים להרגיש חלק מקבוצה, ולהגדיר אחרים כשייכים לקבוצה שלנו או או לקבוצה אחרת, גם אם החלוקות הללו שרירותיות במידה רבה. מחקרים שנעשו בעבר מראים שאם מחלקים אנשים לשתי קבוצות בצורה אקראית, מייד מתפתחת תודעה קבוצתית שבה חברי הקבוצה מהללים את חברי קבוצתם ומגינים עליהם, בעודם בזים לחברי הקבוצה השנייה וחושבים שהם נחותים יותר. זה כמעט תמיד מוביל להידרדרות מהירה ביחסים בין הקבוצות כשכל קבוצה מנסה להזיק לקבוצה היריבה, תוך חיזוק הקשרים והסולידרויות הפנים קבוצתיים (שירים, המנונים, תלבושות, מתן שם לקבוצה וכו’).

ההגדרה של קבוצה משתנה כמובן ממקום למקום ואדם מסוים שייך לקבוצות שונות בו זמנית (משפחה, דת, מפלגה, קבוצת ספורט וכו’). אנשים אוהבים להגדיר את עצמם כשייכים לקבוצה כלשהיא ותחושת השייכות טומנת בחובה יתרונות רבים. מהצד השני, קבוצות שאיננו שייכים אליהן מעוררות אצלנו פעמים רבות התנגדות, והחשיבה השבטית של “אנחנו” מול “הם” נטועה עמוק בעבר האבולוציוני שלנו ולא קשה להבין מדוע. קבוצות שאיננו שייכים אליהן יכולות לסמן צרות, וטומנות בחובן סכנות פוטנציאליות. הן עלולות לרצות את המשאבים שלנו, המזון, עשויות לנסות לכבוש את הטריטוריה שבה אנחנו חיים ועוד.

אחד המאבקים החריפים והאלימים בין קבוצות הוא מאבק על נשים. חברי הקבוצה מעוניינים שהנשים בקבוצה שלהם ישארו אצלם, ולא מעוניינים לחלוק אותן עם קבוצה אחרת. זה קשור כמובן לזמינות של הנשים כבנות זוג פוטנציאליות, כשאם הן תעזובנה את הקבוצה לקבוצה אחרת, יהיו פחות נשים ופחות הזדמנויות מיניות. מהצד השני, חברי קבוצה יריבה מעוניינים במידה רבה בנשים מקבוצות אחרות על מנת להגדיל את מספר בנות זוגם, ובאופן כללי את הכשירות הכוללת שלהם. כמובן שזוגות מקבוצות שונות יכולים להווצר בדרכי שלום ולבטא רצון הדדי של הגבר והאישה, אבל לא תמיד זה קורה, ולרוב האנשים יש נטייה להרתע מזיווגים כאלו. אפשר לראות את הרתיעה הזו בבירור כשחושבים על האסימטריה במעבר בין נשים וגברים מהקבוצה שלך לקבוצה אחרת. הרתיעה גדולה יותר כשהנשים בקבוצה שלך עוברות למחנה היריב, אבל לרוב פחות מפריע שגברים מהקבוצה שלך מוצאים בנות זוג בקבוצות אחרות (חישבו על ההבדל בין ישראלית שיוצאת עם ערבי לעומת ישראלי שיוצא עם ערבייה).

ההעדפה הפנים קבוצתית באה לידי ביטוי חריף ביותר בזמן מלחמה אחת התוצאות הנוראיות של מלחמות היא אונס נשים מהקבוצה המובסת. זה נחשב לאחד הדברים המשפילים ביותר לקבוצה, ולפעמים כדי להגדיל את ההשפלה הקבוצה הכובשת מכריחה את הבעלים או חברי הקבוצה הנכבשת לצפות באונס (שפעמים רבות הוא קבוצתי). אונס אוכלוסייה אזרחית הוא אחד מפשעי המלחמה הנפוצים ביותר ונחשב אולי לחמור שבהם, ובחלקו מטרתו השפלה קולקטיבית של הקבוצה הנכבשת (ראו גם את המאמרים הקודמים בנושא אונס, כאן ופה). לא במקרה, אחת ההצדקות המרכזיות שנותנים לאי שילובן של נשים בתור לוחמות הוא החשש שהן יאנסו בשבי. אונס נשים שלנו על ידי חיילי האויב נחשב לאקט הכי נוראי, הכי משפיל ולצורת העינוי הקשה ביותר, יותר מאונס גברים או אפילו ממוות בזמן מלחמה שנחשב על ידי רבים להרואי. הסיבה המרכזית לכך כאמור נטועה עמוק בעבר האבולוציוני שלנו. החשש שהקבוצה או השבט היריב “יזהם” את הנשים בקבוצה שלנו ובכך ישתית על הקבוצה שלנו נזק בלתי נסבל, היא בלתי מתקבלת על הדעת במונחים אבולוציוניים.

בשנים האחרונות יש יותר ויותר מחקרים שבודקים אסטרטגיות הגנה של נשים מאונס ותקיפות מיניות. דיווחתי על מחקר כזה לא מזמן שהראה שנשים מעוררות מינית גם כשהן נחשפות לרמזים של אלימות ופגיעה פיסית כתוצאה ממין כפוי, מנגנון הגנה שנועד למזער את הנזקים החמורים מאונס. מחקר חדש שהתפרסם לא מכבר בחן את הנושא מזווית אחרת. הוא בדק האם נשים בזמן הביוץ, כלומר בשיא תקופת הפוריות ובנקודה שבה הסיכוי להכנס להריון הוא הגבוה ביותר, יגלו רתיעה גדולה יותר ופחד גדול יותר לחברי קבוצה שאליה הם לא משתייכים, כמנגנון הגנה כנגד התרבות עם אנשים לא רצויים. מחקר קודם כבר הראה שנשים לבנות חוששות יותר משחורים בתקופת הביוץ. המחקר הנוכחי ניסה לקחת את הנושא צעד אחד קדימה ולבחון האם ההטייה הזו קשורה לחשש מאונס ותקיפה מינית. נקודת המוצא של המחקר היא שאם יחסי מין עם חברי קבוצה חיצונית פחות רצויים, יש יתרון ליכולת להבחין בין חברי הקבוצה שלך לקבוצה החיצונית בעיקר בזמן שיא הפוריות.

המחקר הקיף 224 נשים לבנות ו-28 נשים שחורות, בעלות מחזור תקין ושלא השתמשו באמצעי מניעה כימיקליים כמו הגלולה. המחקר השתמש בפרדיגמה מחקרית נפוצה בימים אלו שנקראת מבחן האסוציאציה המרומזת (או: Implicit Association Test). במבחן כזה מוצגים בפני הנבדקים מושגים או תכונות שונות ביחד עם קבוצות שונות. על הנבדקים לשייך את המושגים השונים לקבוצות ולעשות את זה במהירות המירבית. למשל, אם מדובר בגברים ונשים ומוצגת המילה בעל, אז על הנבדק לשייך את המילה לקבוצת הגברים. בין המושגים מופיעים גם כאלו שאנשים מייחסים בצורה סטריאוטיפית לקבוצה מסוימת יותר מהשנייה. אם אנשים מייחסים תכונה כמו הגיון לגברים יותר מנשים, או עושים את זה יותר מהר, המסקנה היא שהדבר מבטא דיעה קדומה שנשים פועלות בצורה פחות הגיונית מגברים. יש חילוקי דיעות לגבי הפרשנויות של המשימות אללו אבל לא אכנס אליהן כאן (פירוט מלא אתם יכולים לראות בקישור למעלה ואם אתם מעוניינים גם להתנסות בעצמכם במבחן כזה בעברית אתה יכולים לעשות את זה פה).

במקרה שלפנינו קבוצות הייחוס היו שחורים ולבנים. מה שקורה במבדקים כאלו היא שאנשים מקשרים מילים חיוביות לקבוצה שאליה הם שייכים (למשל, שמח), ומילים ומושגים שליליים לקבוצה השנייה (למשל, נורא). הם גם עושים את הקישורים הללו מהר יותר. התוצאה המתקבלת היא מדד כמותי שמתאר עד כמה חזק הקשר בין הנבדק לקבוצה שלו. במחקר הנוכחי השתמשו במילים ספציפיות שמעידות על חשש פיסי. תוצאות המחקר הראו בבירור, שהפחד היה גדול יותר כנגד הקבוצה השנייה (שחורים או לבנים, זכרו שהיו גם נבדקות שחורות), ככל שהבחורה הייתה פוריה יותר (אפשר לחשב סטטיסטית את סיכויי הכניסה להריון בכל יום של המחזור).

מחקר שני שיחזר את ממצאי המחקר הראשון רק שהפעם חילקו את הנשים לשתי קבוצות בצורה שרירותית (קבוצת הכחולים מול האדומים) ודרך פרוצדורה ניסויית של הטרמה (priming) גרמו להן להאמין שהם שייכים לקבוצה אחת ולא אחרת. התוצאות היו דומות כשנשים בקבוצה האדומה בשיא הפוריות חששו יותר מהקבוצה הכחולה ולהפך.

שני המחקרים הראו שככל שסיכויי ההתעברות גדלים, כך החשש הפיסי מאנשי הקבוצה האחרת גדולים יותר. העובדה שאפילו חלוקה שרירותית לקבוצות גרמה לאפקט אומרת שזוהי נטייה מאוד בסיסית, והנשים משתמשות בכלל אצבע, או יוריסטיקה, כמנגנון הגנה שמפריד בין הקבוצות ומסמן את אנשי הקבוצה החיצונית כסכנה פוטנציאלית. כלומר, אותן נשים דרוכות יותר כשיש להן יותר מה להפסיד.

זהו מחקר נוסף שמצטרף לשורה ארוכה של מחקרים המראים שינויים בהתנהגויות של נשים בזמן הביוץ. חשוב להבהיר נקודה כללית שעולה בהקשרים הללו. אין במחקר הזה או במחקרים דומים לומר שאם אנחנו תופסים מישהו כשייך לקבוצה אחרת אז הוא בהכרח אדם רע שכל מטרתו לפגוע בנו. מה שמחקרים כאלו בעיקר מראים הוא שאנשים מודעים להבדלים בין קבוצות שונות, והם יותר דרוכים כשמדובר באנשים מקבוצה שונה מסיבות שונות (במקרה הספציפי של המחקר הנוכחי כי הם מסמנים סכנה). זה לא אומר שכל אנשי הקבוצה הם רעים או חורשי מזימות רעות, אבל אם לאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו היה יותר סיכוי שמשהו רע יקרה במפגש עם אדם מקבוצה שונה משלנו, אז היה יתרון אבולוציוני למי שהיו לו כלים להכיר בשוני הזה ולזהות מתי הסיכון גבוה יותר.

אין זה כמובן אומר שחייבים להתנהג בצורה שלילית כלפי חברים מקבוצה אחרת, אבל ידע נוסף תמיד מהווה יתרון. גם אין זה מעיד שאם אנשים חוששים באופן כללי יותר מאנשים שלא משתייכים לקבוצה שלהם, אז הם גזענים או שיש כאן איזו שהיא הצדקה אבולוציונית לגזענות או אפליה. מה שזה כן אומר עם זאת, היא יש כנראה בסיס אבולוציוני לגזענות, בדיוק כמו שיש בסיס אבולוציוני לאלימות ורצח, ואם אנחנו רוצים לשנות משהו אז הגנים שלנו לא יהיו לנו לעזר רב. זה גם מסביר כנראה למה כל כך קשה להלחם בגזענות למרות ההכרה שהיא שלילית ומזיקה. בכל מקרה, אם אנחנו מעוניינים להלחם בגזענות אנחנו צריכים להכיר בכך שהיא קודם כל טבועה בנו בצורה כלשהיא, אבל כאמור זה לא אומר שהיא חייבת לבוא לידי ביטוי ואי אפשר למנוע אותה. ככל שנבין את התהליכים שמפרידים ומבחינים בין אנשים וקבוצות, ואת ההשפעות שיש להם עלינו ועל אחרים, נוכל להלחם ביתר יעילות בגזענות.