רתיעה מחברי קבוצה חיצונית בזמן הביוץ כאסטרטגיה למניעת אונס

בני אדם חושבים בצורה שבטית במובן הכי בסיסי של המילה. שייכות לקבוצה או לשבט היא אחד הכוחות החזקים ביותר שפועלים עלינו ונעשית בצורה טבעית כל הזמן. אנחנו אוהבים להרגיש חלק מקבוצה, ולהגדיר אחרים כשייכים לקבוצה שלנו או או לקבוצה אחרת, גם אם החלוקות הללו שרירותיות במידה רבה. מחקרים שנעשו בעבר מראים שאם מחלקים אנשים לשתי קבוצות בצורה אקראית, מייד מתפתחת תודעה קבוצתית שבה חברי הקבוצה מהללים את חברי קבוצתם ומגינים עליהם, בעודם בזים לחברי הקבוצה השנייה וחושבים שהם נחותים יותר. זה כמעט תמיד מוביל להידרדרות מהירה ביחסים בין הקבוצות כשכל קבוצה מנסה להזיק לקבוצה היריבה, תוך חיזוק הקשרים והסולידרויות הפנים קבוצתיים (שירים, המנונים, תלבושות, מתן שם לקבוצה וכו’).

ההגדרה של קבוצה משתנה כמובן ממקום למקום ואדם מסוים שייך לקבוצות שונות בו זמנית (משפחה, דת, מפלגה, קבוצת ספורט וכו’). אנשים אוהבים להגדיר את עצמם כשייכים לקבוצה כלשהיא ותחושת השייכות טומנת בחובה יתרונות רבים. מהצד השני, קבוצות שאיננו שייכים אליהן מעוררות אצלנו פעמים רבות התנגדות, והחשיבה השבטית של “אנחנו” מול “הם” נטועה עמוק בעבר האבולוציוני שלנו ולא קשה להבין מדוע. קבוצות שאיננו שייכים אליהן יכולות לסמן צרות, וטומנות בחובן סכנות פוטנציאליות. הן עלולות לרצות את המשאבים שלנו, המזון, עשויות לנסות לכבוש את הטריטוריה שבה אנחנו חיים ועוד.

אחד המאבקים החריפים והאלימים בין קבוצות הוא מאבק על נשים. חברי הקבוצה מעוניינים שהנשים בקבוצה שלהם ישארו אצלם, ולא מעוניינים לחלוק אותן עם קבוצה אחרת. זה קשור כמובן לזמינות של הנשים כבנות זוג פוטנציאליות, כשאם הן תעזובנה את הקבוצה לקבוצה אחרת, יהיו פחות נשים ופחות הזדמנויות מיניות. מהצד השני, חברי קבוצה יריבה מעוניינים במידה רבה בנשים מקבוצות אחרות על מנת להגדיל את מספר בנות זוגם, ובאופן כללי את הכשירות הכוללת שלהם. כמובן שזוגות מקבוצות שונות יכולים להווצר בדרכי שלום ולבטא רצון הדדי של הגבר והאישה, אבל לא תמיד זה קורה, ולרוב האנשים יש נטייה להרתע מזיווגים כאלו. אפשר לראות את הרתיעה הזו בבירור כשחושבים על האסימטריה במעבר בין נשים וגברים מהקבוצה שלך לקבוצה אחרת. הרתיעה גדולה יותר כשהנשים בקבוצה שלך עוברות למחנה היריב, אבל לרוב פחות מפריע שגברים מהקבוצה שלך מוצאים בנות זוג בקבוצות אחרות (חישבו על ההבדל בין ישראלית שיוצאת עם ערבי לעומת ישראלי שיוצא עם ערבייה).

ההעדפה הפנים קבוצתית באה לידי ביטוי חריף ביותר בזמן מלחמה אחת התוצאות הנוראיות של מלחמות היא אונס נשים מהקבוצה המובסת. זה נחשב לאחד הדברים המשפילים ביותר לקבוצה, ולפעמים כדי להגדיל את ההשפלה הקבוצה הכובשת מכריחה את הבעלים או חברי הקבוצה הנכבשת לצפות באונס (שפעמים רבות הוא קבוצתי). אונס אוכלוסייה אזרחית הוא אחד מפשעי המלחמה הנפוצים ביותר ונחשב אולי לחמור שבהם, ובחלקו מטרתו השפלה קולקטיבית של הקבוצה הנכבשת (ראו גם את המאמרים הקודמים בנושא אונס, כאן ופה). לא במקרה, אחת ההצדקות המרכזיות שנותנים לאי שילובן של נשים בתור לוחמות הוא החשש שהן יאנסו בשבי. אונס נשים שלנו על ידי חיילי האויב נחשב לאקט הכי נוראי, הכי משפיל ולצורת העינוי הקשה ביותר, יותר מאונס גברים או אפילו ממוות בזמן מלחמה שנחשב על ידי רבים להרואי. הסיבה המרכזית לכך כאמור נטועה עמוק בעבר האבולוציוני שלנו. החשש שהקבוצה או השבט היריב “יזהם” את הנשים בקבוצה שלנו ובכך ישתית על הקבוצה שלנו נזק בלתי נסבל, היא בלתי מתקבלת על הדעת במונחים אבולוציוניים.

בשנים האחרונות יש יותר ויותר מחקרים שבודקים אסטרטגיות הגנה של נשים מאונס ותקיפות מיניות. דיווחתי על מחקר כזה לא מזמן שהראה שנשים מעוררות מינית גם כשהן נחשפות לרמזים של אלימות ופגיעה פיסית כתוצאה ממין כפוי, מנגנון הגנה שנועד למזער את הנזקים החמורים מאונס. מחקר חדש שהתפרסם לא מכבר בחן את הנושא מזווית אחרת. הוא בדק האם נשים בזמן הביוץ, כלומר בשיא תקופת הפוריות ובנקודה שבה הסיכוי להכנס להריון הוא הגבוה ביותר, יגלו רתיעה גדולה יותר ופחד גדול יותר לחברי קבוצה שאליה הם לא משתייכים, כמנגנון הגנה כנגד התרבות עם אנשים לא רצויים. מחקר קודם כבר הראה שנשים לבנות חוששות יותר משחורים בתקופת הביוץ. המחקר הנוכחי ניסה לקחת את הנושא צעד אחד קדימה ולבחון האם ההטייה הזו קשורה לחשש מאונס ותקיפה מינית. נקודת המוצא של המחקר היא שאם יחסי מין עם חברי קבוצה חיצונית פחות רצויים, יש יתרון ליכולת להבחין בין חברי הקבוצה שלך לקבוצה החיצונית בעיקר בזמן שיא הפוריות.

המחקר הקיף 224 נשים לבנות ו-28 נשים שחורות, בעלות מחזור תקין ושלא השתמשו באמצעי מניעה כימיקליים כמו הגלולה. המחקר השתמש בפרדיגמה מחקרית נפוצה בימים אלו שנקראת מבחן האסוציאציה המרומזת (או: Implicit Association Test). במבחן כזה מוצגים בפני הנבדקים מושגים או תכונות שונות ביחד עם קבוצות שונות. על הנבדקים לשייך את המושגים השונים לקבוצות ולעשות את זה במהירות המירבית. למשל, אם מדובר בגברים ונשים ומוצגת המילה בעל, אז על הנבדק לשייך את המילה לקבוצת הגברים. בין המושגים מופיעים גם כאלו שאנשים מייחסים בצורה סטריאוטיפית לקבוצה מסוימת יותר מהשנייה. אם אנשים מייחסים תכונה כמו הגיון לגברים יותר מנשים, או עושים את זה יותר מהר, המסקנה היא שהדבר מבטא דיעה קדומה שנשים פועלות בצורה פחות הגיונית מגברים. יש חילוקי דיעות לגבי הפרשנויות של המשימות אללו אבל לא אכנס אליהן כאן (פירוט מלא אתם יכולים לראות בקישור למעלה ואם אתם מעוניינים גם להתנסות בעצמכם במבחן כזה בעברית אתה יכולים לעשות את זה פה).

במקרה שלפנינו קבוצות הייחוס היו שחורים ולבנים. מה שקורה במבדקים כאלו היא שאנשים מקשרים מילים חיוביות לקבוצה שאליה הם שייכים (למשל, שמח), ומילים ומושגים שליליים לקבוצה השנייה (למשל, נורא). הם גם עושים את הקישורים הללו מהר יותר. התוצאה המתקבלת היא מדד כמותי שמתאר עד כמה חזק הקשר בין הנבדק לקבוצה שלו. במחקר הנוכחי השתמשו במילים ספציפיות שמעידות על חשש פיסי. תוצאות המחקר הראו בבירור, שהפחד היה גדול יותר כנגד הקבוצה השנייה (שחורים או לבנים, זכרו שהיו גם נבדקות שחורות), ככל שהבחורה הייתה פוריה יותר (אפשר לחשב סטטיסטית את סיכויי הכניסה להריון בכל יום של המחזור).

מחקר שני שיחזר את ממצאי המחקר הראשון רק שהפעם חילקו את הנשים לשתי קבוצות בצורה שרירותית (קבוצת הכחולים מול האדומים) ודרך פרוצדורה ניסויית של הטרמה (priming) גרמו להן להאמין שהם שייכים לקבוצה אחת ולא אחרת. התוצאות היו דומות כשנשים בקבוצה האדומה בשיא הפוריות חששו יותר מהקבוצה הכחולה ולהפך.

שני המחקרים הראו שככל שסיכויי ההתעברות גדלים, כך החשש הפיסי מאנשי הקבוצה האחרת גדולים יותר. העובדה שאפילו חלוקה שרירותית לקבוצות גרמה לאפקט אומרת שזוהי נטייה מאוד בסיסית, והנשים משתמשות בכלל אצבע, או יוריסטיקה, כמנגנון הגנה שמפריד בין הקבוצות ומסמן את אנשי הקבוצה החיצונית כסכנה פוטנציאלית. כלומר, אותן נשים דרוכות יותר כשיש להן יותר מה להפסיד.

זהו מחקר נוסף שמצטרף לשורה ארוכה של מחקרים המראים שינויים בהתנהגויות של נשים בזמן הביוץ. חשוב להבהיר נקודה כללית שעולה בהקשרים הללו. אין במחקר הזה או במחקרים דומים לומר שאם אנחנו תופסים מישהו כשייך לקבוצה אחרת אז הוא בהכרח אדם רע שכל מטרתו לפגוע בנו. מה שמחקרים כאלו בעיקר מראים הוא שאנשים מודעים להבדלים בין קבוצות שונות, והם יותר דרוכים כשמדובר באנשים מקבוצה שונה מסיבות שונות (במקרה הספציפי של המחקר הנוכחי כי הם מסמנים סכנה). זה לא אומר שכל אנשי הקבוצה הם רעים או חורשי מזימות רעות, אבל אם לאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו היה יותר סיכוי שמשהו רע יקרה במפגש עם אדם מקבוצה שונה משלנו, אז היה יתרון אבולוציוני למי שהיו לו כלים להכיר בשוני הזה ולזהות מתי הסיכון גבוה יותר.

אין זה כמובן אומר שחייבים להתנהג בצורה שלילית כלפי חברים מקבוצה אחרת, אבל ידע נוסף תמיד מהווה יתרון. גם אין זה מעיד שאם אנשים חוששים באופן כללי יותר מאנשים שלא משתייכים לקבוצה שלהם, אז הם גזענים או שיש כאן איזו שהיא הצדקה אבולוציונית לגזענות או אפליה. מה שזה כן אומר עם זאת, היא יש כנראה בסיס אבולוציוני לגזענות, בדיוק כמו שיש בסיס אבולוציוני לאלימות ורצח, ואם אנחנו רוצים לשנות משהו אז הגנים שלנו לא יהיו לנו לעזר רב. זה גם מסביר כנראה למה כל כך קשה להלחם בגזענות למרות ההכרה שהיא שלילית ומזיקה. בכל מקרה, אם אנחנו מעוניינים להלחם בגזענות אנחנו צריכים להכיר בכך שהיא קודם כל טבועה בנו בצורה כלשהיא, אבל כאמור זה לא אומר שהיא חייבת לבוא לידי ביטוי ואי אפשר למנוע אותה. ככל שנבין את התהליכים שמפרידים ומבחינים בין אנשים וקבוצות, ואת ההשפעות שיש להם עלינו ועל אחרים, נוכל להלחם ביתר יעילות בגזענות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גיל  On 27/07/2011 at 4:09 pm

    אבי, מספיק. אתה מתנהג כמו טרול ולא ארשה מה שקרה בפוסט הקודם.

  • אריאל גרייזס  On 27/07/2011 at 5:09 pm

    זה מאוד נכון. לא מזמן היה לנו מן יום כיף בעבודה שבמסגרתו חילקו את האנשים לארבע קבוצות שמתחרות במצא את המטמון או משהו מהסוג הזה. לא היה פרס אמיתי או שום דבר שקרוב לזה ועדיין אנשים לקחו את זה כל כך ברצינות וכל כך רצו לנצח את הקבוצה השניה, שחולקה בצורה כמעט שרירותית. בני אדם יצורים מוזרים.
    מה שכן, הפוסט הזה מזכיר לי את הסצינה המעולה הזאת מ"רומן על אמת"

  • SilentMike  On 27/07/2011 at 5:27 pm

    כל הנושא הזה של ingroup-outgroup מאוד מעניין. תת-נושא אחד שאני לא שומע עליו הרבה התיחסות פופולרית זה המקרים של ingroup-outgroup, מוגבל או היררכי.

    אם תחשוב על זה הרבה מקרים שאנחנו מכירים היום מנצלים את המנגנון הזה אבל מגבילים אותו ולא מביאים אותו על לקיצוניות של הדה-הומניזציה. גם אוהדים שרופים של קבוצות כדורגל בד"כ לא הורגים את אוהדי הקבוצה היריבה ובהחלט יכולים לפגוש אותם ביום אחרי המשחק במשרד או אפילו באירוע חברתי (ואז להיות באותה הקבוצה). מצד שני יש גם את ההיררכיות. אפשר לראות את זה ביריבות בין יחידות בצבא. יש יריבות בין חיל הנחתים האמריקני לצי, וגם בין חטיבות גולני לגבעתי אצלנו (והיריבות מנוצלת לטובת מוראל ודחיפת החיילים להצטיין יותר מחיילי הקבוצה היריבה), אבל היריבים יודעים בד"כ להתאחד נגד האויב המשותף (ה-outgroup ה-"אמיתי") בעת מלחמה. נראה שהמנגנון הזה יותר גמיש ומורכב מחלוקה גסה לשתי קבוצות. האדם בהחלט יכול להפעיל אותו באופן מוגבל מרובד ותלוי הקשר. שאלה מעניינת היא כמה אחורה הולך השימוש המורכב יותר הזה. אני מהמר שהוא הולך לתוך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.

    • avizaz  On 20/09/2012 at 2:11 am

      אני לא חושב שהגישה הזו היא עדיין רלוונטית, הנשים כיום פחות חוששות ובטח שלא כולן מודעות למתי הן מבייצות.
      מצד אחד אפשר להבין את ההבדל באותם אירועים בעבר והשפעתם על העתיד אך בדיוק כמו המטאפורה לקבוצות כדורגל, אני מסכים בהחלט.

  • גיל  On 27/07/2011 at 5:43 pm

    למעשה, יותר משזו הגבלה זה תיעול של הרגשות הללו לטובת משהו חיובי או לפחות לא מזיק. ספורט זו דוגמא מצוינת. ההזדהות עם הקבוצה שמתרגמת לאהדה במגרש ומסביב לה היא חלק מרכזי בלמה הספורט מצליח ומעניין. תאר לך שלא היו אוהדים במגרש או שהם היו אנשים מנומסים שרק מוחאים כפיים. לפעמים זה חורג לאלימות (בעיקר אחרי הפסדים) אבל לרוב לא.

    הצבא זו דוגמא בעיניי ליריבויות בריאות שטובות לכולם בטווח הארוך וגם הוא טוב מאוד בטיפוח שלה. זה נכון לגבי חטיבות או אפילו חילות שלמים (חיל האוויר והים מטפחים גאוות יחידה ומדגישים את השוני מהירוקים), ומגיע עד יריבויות ברמת המחלקה בזמן קורס או איזו סיירת הכי מובחרת. ונכון, זה לא רק שתי קבוצות אלא יותר מנטליות של "אנחנו" מול "הם" (זו למעשה הייתה הכותרת הראשונה של הפוסט שחשבתי עליה). אני חושב שהקלות שבה אנחנו מתמסרים לחלוקות הללו וזה שזה קורה עם כל חלוקה שרירותית לקבוצות מראה שזה באמת טבוע בנו אבולוציונית.

  • guruyaya  On 27/07/2011 at 8:05 pm

    המחקר הזה מעורר בי סימן שאלה די רציני: מה החשש של נשים מקבוצה אחרת בזמן הביוץ? אני יכול להבין למה גברים המזהים סימנים של ביוץ, ייטו לגונן על נשיהן או לבודד אותן, אבל דווקא מבחינת נשים, מדובר בהזדמנות טובה לגיוון הגנים. מובן שלא ירצו להיאנס, אבל לא ברור לי למה ירצו להימנע ממפגש עם חברי קבוצה אחרת, שעשוי להביא למפגש מיני "מגוון" יותר.

    • גיל  On 27/07/2011 at 9:10 pm

      העניין של הגיוון המיני נכון, אבל הוא כנראה כוח חלש יותר בהקשר הזה. הסכנות ממין כפוי גדולות יותר מהרווחים של מין מגוון יותר. עדיף במקרה הזה לעשות טעות מסדר ראשון (false positive), בדיוק כמו שעדיף שתהיה הטייה כשאתה הולך ביער לחשוב שהרעש שאתה שומע הוא נמר ולא צבי למאכל.

      דרך שנייה להסתכל על זה, שיותר קשורה לפרשנויות שחוקרים מסוימים נותנים למבחן הספציפי הזה, היא שהתוצאות מעידות על הבחנה והפרדה בין הקבוצות, לא בהכרח בהיבטים שליליים שלהם. כלומר, יתכן שבני אדם מכירים טוב יותר את הקבוצה שלהם וישנה הטייה בכיוון ההפוך, שהם חושבים עליהם שהם נחמדים יותר ממה שהם ואין בהכרח רתיעה מהזרים.

      • הפנר  On 30/07/2011 at 11:04 am

        הסכנות ממין כפוי לא משתנות בזמן ביוץ, או בזמן אחר. לעומת זאת התועלת ממין מגוון יותר עולה בזמן ביוץ.
        כמובן שזה מחליש רק קצת (לא מספיק) את תגובתך.

  • יוסי  On 28/07/2011 at 1:24 am

    נדמה לי שבניסוי השני המניפולציה היתה מניפולציה סטנדרטית של minimal-group ולא priming. לא מדובר בהעלאת הנגישוּת של מושגים\התנהגויות\מטרות, אלא למידע על אודות השתייכות לקבוצה (פיקטיבית).

    • גיל  On 28/07/2011 at 8:01 am

      יכול להיות שאתה צודק, אבל לי זה נשמע כמו סוג של הטמעה. אמרו להם שהצבע שהם תופסים כבולט זה צבע הקבוצה שלהם והם גם לבשו חולצות עם הצבע של הקבוצה.

  • יוני  On 29/07/2011 at 1:11 am

    שאלה כללית על חלוקה לקבוצות :
    בניסוי בו השתתפתי, חילקו את המשתתפים לקבוצות ,אך הם נותרו ישובים במקומותיהם, ולא היתה אינטרקציה בין הנוכחים, מעבר לידיעה שיש לי קבוצה מסוימת. לטענת החוקר, גם חלוקה מינימלית כזאת אמורה להשפיע על ההתנהגות, והיא אכן השתקפה בתוצאות.
    אני לעומת זאת, חשבתי שזה מגוחך ולא חשתי שום הזדהות עם קבוצת המשולשים שהייתי חבר בה. ייתכן וזה משום שאני ביקורתי ומכיר את הניסויים מהסוג הזה.
    לעומת ההרגשה הטבעית, מצורת הניסוי כן הרגשתי דחיפה מסוימת לתגמל את חברים בקבוצה. כאילו מצפים ממני להיות יותר נחמד למשולשים, למרות שאין בינינו שום חיבור. האם זה לא מערער קצת על המתודה? ייתכן ונותנים תגמול חיובי לקבוצה כיוון שזה מה שהחוקרים מצפים ולא משום שבאמת יש חיבור רגשי!

  • גיל  On 29/07/2011 at 1:16 am

    תראה, יכול להיות שאתה אישית לא חשת בהבדל משמעותי אבל בממוצע זה כן משפיע על ההתנהגות. אני חושב שחוסר אינטרקציה ברמה הכי בסיסית כן יפגע בהזדהות עם הקבוצה. גם יכול להיות שההכרה המוקדמת שלך עם הנושא השפיעה על התחושות שלך וגרמה להטייה אצלך. בכל מקרה, אין ספק שחלק מהניסויים הללו קצת מלאכותיים אבל העובדה שאפילו בתנאים שרירותיים לגמרי ובמעבדה מקבלים לרוב את החלוקה של אנחנו מול הם אומרת הרבה.

  • גיל  On 30/07/2011 at 11:35 am

    הפנר, הסכנות ממין כפוי כן בוודאי גדולות יותר בזמן הביוץ כי אז יש סיכוי להכנס להיריון. מבחינה אבולוציונית זו תוצאה מאוד לא רצויה של אונס. זה לא בא להמעיט בנוראיות של אונס באופן כללי, אבל יש מדרג בחומרת מעשי האונס.

  • דניאל  On 31/07/2011 at 7:53 am

    ובכן, זה מסביר מדוע בעת מפגש עם המין השני הצד המעוניין יחתור למצוא "מכנה משותף" עם הצד השני (לא בהכרח, כמובן, זו ההנחה הרווחת בחברה בה אני חי) – הגדלת הסיכויים למין, מכיוון שהדייט ישייך את הצד השני "לקבוצה שלו". נראה גם שזה מחליש במידת מה את המיתוס הגורס כי "הפכים נמשכים".
    ואם להתייחס לפוסט קודם שכתבת, נראה שאסטרטגיה מוצלחת לדייטים תהיה לגרום לצד השני לשייך את שניכם לאותה הקבוצה, ולאחר מכן להיות מסתורי וקשה להשגה🙂

  • גיל  On 31/07/2011 at 9:02 am

    דניאל, המיתוס של הפכים נמשכים הופרך כבר מזמן. ואכן, הקישור שלך נכון, בהצלחה!

  • הפנר  On 01/08/2011 at 6:45 am

    הבעיה עם הניסוי, והמסכנה המפוצצת ממנו שממש קל להפריך אותה. מה גם שיש מגוון הסברים אלטרנטיבים לאותה התנהגות שנצפתה בניסוי.
    בני אדם לא רק שבטיים, הם גם תחרותיים. כך שהנטייה התחרותית וההבדלים במידתה בתקופות מחזור שונות של נשים יכולים להיות הסבר אלטרנטיבי לתופעה. לא רק זה, שיטת המחקר עצמה ידועה כשנויה במחלוקת (כתבת שלא תרצה להרחיב על זה כאן). יש מחקרים שבהם השיטה יכולה להיות מאוד יעילה, ובאחרים פחות (עד כדי חסרת תועלת). מכיוון שזמן התגובה הוא שנמדד, והפרשי זמן התגובה (של הנבחן יחסית לעצמו) הם שמאפשרים את פירוש הנתונים- הרי שהשוואה בין קבוצות שיש להן הבדל כזה אינהרנטי (הנשים בזמן ביוץ לעומת האלה שלא) הופכת להיות לא יותר מעוד הדגמה לאותו הבדל.

    מקווה שניסחתי עצמי מספיק בבהירות וכוונתי ברורה.

  • גיל  On 01/08/2011 at 8:58 am

    הפנר, לא הבנתי מה בדיוק קל להפריך פה? המחקר די ברור. נשים משנות את הההעדפות שלהן לקבוצות חוץ כתלות בזמן המחזור, זה די ברור. נכון, אנשים תחרותיים באופן כללי אבל איך זה בדיוק מהווה הסבר אלטרנטיבי?

    נכון, המשימה הזו היא רק משימה אחת וצריך לבדוק את הנושא בצורות נוספות.

  • אני והיא  On 07/08/2011 at 5:07 pm

    בשורה התחתונה – זה נובע בעיקר מטמטום של גברים. לחשוב שיש נשים השייכות לך. כ"כ אופייני לישראלים לחשוב על נשים כ"שלנו" ו"שלהם". טמטום טמטום טמטום.
    גם אם יש לזה סיבות אבולוציוניות, זה עדיין טמטום.
    לפחות הסיבות של נשים לחרדה מזרים הן הגיוניות. הגנב עצמית.

  • גיל  On 07/08/2011 at 5:11 pm

    אני, אני מבין שפתאום הפסיכולוגיה האבולוציונית כן עוסקת ברתיעה מזרים בניגוד למה שכתבת קודם? ואנא, שמרי על תרבות דיון והתייחסי לכתוב. המחקר הזה כלל לא נעשה בארץ כך שזה משמיט את הטענות הדמגוגיות שלך.

  • גברים לא מצחיקים  On 08/08/2011 at 9:57 pm

    מה ז"א? מתי כתבתי שהיא לא עוסקת בכך?

  • גיל  On 08/08/2011 at 10:12 pm

    בתגובה שלך על הפמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית. ואנא, בחרי כינוי קבוע לתגובות, לא יאה לשנות אותו כל שנייה.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: