מדוע נשים מיוצגות פחות במקצועות מדעיים ובמתמטיקה?

הנושא של ייצוג נשים באקדמיה לא יורד מהכותרות ושני מאמרים שפורסמו לאחרונה בידי אותם חוקרים מאפשרים לי לחזור אליו. כתבתי על הנושא בעבר (כאן ופה וגם כאן) והמאמרים החדשים חוזרים על חלק מהנקודות שהעליתי שם ומעלים כמה חדשות ומעניינות (מחקר אחד ניתן לקרוא בשלמותו כאן, התקציר של המחקר השני פה). המאמרים נכתבו על ידי שני פסיכולוגים חברתיים בכירים, שעוסקים שנים ארוכות במחקרים על הבדלים קוגנטיביים בין גברים ונשים. הם מסכמים במאמרים הללו עשרות שנות מחקר בנוגע להבדלים בין גברים ונשים באקדמיה ומגיעים למסקנות מפתיעות למדי, תוך הפרכה של כמה מיתוסים נפוצים בנושא.בואו נתחיל בכמה עובדות. מאז 1970 יש עלייה דרמטית של מספר הנשים במקצעות מדעיים רבים (כל הנתונים בפוסט מתבססים על נתונים מארה”ב). נשים מהוות מחצית מהרופאים, 52% מהדוקטורים במדעי החיים, כמו גם 57% מבעלי הדוקטורט במדעי החברה. כמו כן, 71% מבעלי תואר דוקטורט בפסיכולוגיה הן נשים. לפני 40 שנה ייצוג הנשים בכל אחד מהתחומים הללו היה נמוך משמעותית. למשל, רק 13% מהדוקטורים במדעי החיים היו דוקטוריות ו-5.9% בלבד היו דוקטוריות למתמטיקה. השינויים בתחומים אקדמיים רבים אדירים, אבל יחד עם זאת, במקצועות שמבוססים בצורה נרחבת על מתמטיקה, אחוז הנשים נשאר נמוך למדי ולא חלה עלייה דרמטית כמו בתחומים אחרים. ברוב האוניברסיטאות, בין 9%-16% מחברי הפקולטות הרלוונטיות (בעיקר מתמטיקה מדעי המחשב, הנדסה ופיסיקה) הן נשים. למה זה קורה?

שלושה הסברים אפשריים מוצעים להבדלים הללו: 1) ההבדלים נובעים בגלל שנשים פחות טובות מגברים ביכולות מתמטיות מסוימות שמשפיעות על היכולת להצטיין בתחום. 2) ישנה אפליה נגד נשים. 3) ההבדלים נובעים מהעדפות אישיות שונות, ובחירות שנשים עושות שמשפיעות על הייצוג הלא שווה.

בשורה התחתונה, המסקנה הכללית של החוקרים היא שנראה כי ההעדפות של נשים הן אלו שמשפיעות בצורה המשמעותית ביותר על אי השיוויון באקדמיה, אם קצת השפעות מהבדלים בין המינים ביכולות. לא אפליה היא שגורמת לפערים הללו. הבה נסקור כל אחד מהגורמים הללו בנפרד.

1) הבדלים שנובעים מיכולות מתמטיות שונות.

כשמדברים על הבדלים בין המינים ביכולת כלשהיא, מתכוונים לאחד משני דברים: הבדלים ביכולת הממוצעת והבדלים בשונות או בפיזור. ביכולת מתמטית, כמעט ואין שום הבדל בין גברים ונשים ברוב היכולות, אבל כן יש הבדל של בין 10%-20% בשונות. מה זה בדיוק אומר? אם ניקח למשל את החלק המתמטי בפסיכומטרי, נמצא שגברים ונשים מקבלים אותם ציונים בממוצע. אבל כשמסתכלים על הפיזור של הציונים מגלים שהפיזור של גברים גדול יותר. הווה אומר, יש הרבה יותר גברים באחוזונים הגבוהים, כמו גם הרבה יותר גברים באחוזונים הנמוכים. נתרכז רק בחלק העליון כי הוא רלוונטי לענייננו.

באחוזון העליון ביותר של מבחנים פסיכומטריים או מבחנים סטנדרטיים אחרים מוצאים שיש שני גברים על כל אישה. הממצא הזה נכון לגבי מבחנים מתמטיים רבים וכאלו שנעשו בגילאים שונים. בנים בכיתה ז’ למשל, משיגים ציון מקסימלי במבחן מתמטי סטנדרטי פי 6.5 יותר מבנות בגיל הזה. האם ייצוג היתר של הגברים בקצה הסקאלה מסביר את עודף הייצוג של גברים בתחומים הללו בשלב מאוחר יותר באקדמיה? כנראה שרק בחלקו. אם זה היה נכון, היינו מצפים שיהיו יותר נשים בתחומים המתמטיים מכיוון שייצוג הנשים קטן מהיחס של 1:2 באחוזון העליון שנמצא במבחנים הללו. אגב, בניגוד לטענה רווחת שסוג המבחנים והשאלות מפלה נשים, טענה שהייתה נכונה כנראה בעבר, נראה שבמציאות היום זה בדיוק להיפך. רוב המבחנים בתיכון ובפסיכומטרי בנויים על חישובים שבהן לבנות יש עדיפות על פני בנים (ולא למשל חשיבה מופשטת או הוכחות של משפטים).

עכשיו, יתכן שההסבר לפערים הגדולים באקדמיה נעוץ בזה שבאלפיון העליון, היחס בין גברים ונשים גבוה עוד יותר. אחרי ככלות הכל, פרופסורים למתמטיקה ופיסיקה מייצגים עילויים של אחד לאלף או אחד לעשרת אלפים. לצערנו, אין לכך הוכחות מהסיבה הפשוטה שמבחנים כמו הפסיכומטרי לא רגישים מספיק ליכולת מתמטית כה גבוהה. הציון המקסימלי בפסיכומטרי האמריקאי מושג על ידי לא מעט אנשים (שוב, יותר גברים מנשים) אבל הרמה המתמטית הנדרשת בו לא גבוהה באופן יוצא דופן.

תחום מתמטי אחד שבו כן יש הבדל בין גברים לנשים ובו גברים מפגינים עליונות על נשים גם באופן ממוצע הוא מבחן הרוטאציות המנטליות שהוא למעשה מבחן של תפיסה מרחבית. כתבתי על הנושא בעבר (כאן, כאן ופה). אינספור מחקרים מראים בצורה שיטתית גברים מבצעים את המטלות הללו טוב מנשים. האם להבדלים הללו יש השפעה על הייצוג של נשים בתחומים מתמטיים? לא ברור ואין עדויות חותכות לכאן או לכאן, אבל כנראה שההבדלים הללו לא משפיעים בצורה גדולה.

2) הבדלים שנובעים מאפליה נשית.

האם נשים מופלות באקדמיה בתחומים מדעיים ומתמטיים? הבה נבדוק מה המחקרים בנושא אומרים. אחת הטענות המקדמיות, שלא קשורה ישירות לאפליה אבל נוגעת בגורמים חברתיים, היא שיש סוציאליזציה שונה לגברים ונשים שמשפיעה על היכולות המתמטיות שלהם. הורים שאומרים לילדים שלהם שמתמטיקה היא לבנים, ומרפים את ידי הבנות מלהתעסק בנושא. המחקרים בנושא מראים שאין לטענה הזו בסיס. העדות החזקה ביותר לכך היא כמות הבנות שלומדות מתמטיקה ומדעים בבתי הספר (בארה”ב יש הרבה יותר חופש מבארץ לבחור את תחומי הלימוד, בעיקר בתיכון). לא רק שבנות בתיכון לוקחות אותו מספר קורסים במתמטיקה כמו בנים, הן גם מוציאות ציונים גבוהים יותר בממוצע, ואפילו בוחרות ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה לתואר הראשון באותם שיעורים אם לא יותר מזה. כלומר, אם סוציאליזציה הייתה קיימת, היא לא באה לידי ביטוי. למעשה מחקרים גם מראים שבעשורים האחרונים הורים מעודדים בנות ללמוד מתמטיקה בצורה שווה לזו של גברים.

נעבור לטענה בדבר אפליה. אנשים הטוענים שנשים מופלות באקדמיה מבלבלים בין שני נושאים נפרדים: אפליה אמיתית שנובעת מהעדפה של גברים על פני נשים, ובחירות שונות שגברים ונשים עושים שנובעות מסיבות ביולוגיות וחברתיות. אפליה, על פי ההבחנה הזו, היא כל מצב שבו גבר ואישה עם נתונים זהים מתמודדים על תפקיד מסוים והגבר באופן שיטתי זוכה בו. אפשר לבדוק את הנושא בצורה ניסויית: שולחים לעבודה מסוימת קורות חיים זהים, אחד מהם נושא שם של גבר והשני של אישה, ורואים אם יש העדפה לגבר. מחקרים כאלו מראים שאכן, במקרים מסוימים ישנה אפליה כלפי נשים. אפליה כזו נפוצה למדי בתחומים לא אקדמיים. למשל, מחקרים הראו שבמבחני כניסה לתזמורת יש נטייה לבחור יותר גברים, ולא בגלל שהם מנגנים טוב יותר. כאשר הנבחן או הנבחנת מנגנים מאחורי מסך שבו לשופטים אין יכולת לראות את מינם, יותר נשים מתקבלות לתזמורת.

בדיקה מדוקדקת של המחקרים בהקשר של אפליה באקדמיה, מראה שהטענות שיש אפליה היום אינן מקבלות תמיכה אמפירית. אפליה אינה גורם שמשפיע על ייצוג נשים בתחומים המדעיים ובמתמטיקה (סקירה מקיפה ומרתקת של המחקרים בנושא אפשר לקרוא כאן). בשלושה תחומים חשובים לקריירה אקדמית, קבלת מענקי מחקר, קבלת מאמרים לפירסום וקבלה לעבודה באקדמיה, אין עדויות לאפליית נשים. בנוגע למענקי מחקר, יש למעשה יותר נשים שהצעותיהן מתקבלות. חלק מזה קשור כנראה לכך שנשים מגישות יותר בקשות בתור חוקרות ראשיות יחידות (ולא בשיתוף פעולה עם אחרים). בקבלה לעבודה, מחקר של האקדמיה הלאומית למדע מראה שלנשים יש סיכוי גבוה יותר להיות מוזמנות לראיונות עבודה בהשוואה לגברים, כשלא נמצאו הבדלים בין המינים בשיעור הצעות העבודה. מחקר שבדק קידום בעבודה ושכר, מצא שמתחילת שנות ה-2000 היחס לנשים זהה לזה של גברים, אחרי בקרה של משתנים שונים כמו יוקרת האוניברסיטה, המחלקה הספציפית שאליה התקבלו וכו’.

אחד המשתנים שכן משפיעים הוא ילדים. אין ספק שנשים שבחרו ללדת בשלב מוקדם בקריירה שלהן, הקידום וקביעות שלהן ידחו. החוקרים מסווגים את הנושא הזה תחת בחירות שונות שאנשים עושים ולא אפליה, גם אם יותר נשים מושפעות מזה. הסיבה העיקרית לכך היא שגם גברים שבחרו להביא ילדים לעולם בשלבים דומים של הקריירה, המסלול שלהם לקביעות התארך. לעומת זאת, נשים שבחרו לא ללדת בשלב מוקדם, קצב ההתקדמות שלהן היה זהה לזה של גברים. בנושא הזה אי אפשר להתעלם מסיבות ביולוגיות חזקות שמשפיעות על נשים ללדת בשלב מוקדם, סיבות הקשורות לרצון להיות אמהות ולשעון הביולוגי שלהן. כמובן שיש גם סיבות חברתיות שעשויות להשפיע על ההחלטה ללדת, אבל בכל מקרה, אין מדובר באפליה.

3) הבדלים שנובעים מבחירות שונות של נשים, העדפות אישיות וסגנון חיים.

נשים וגברים מגלים עניין שונה והעדפות שונות ללימודים כבר מגיל צעיר. סקרים שונים מראים שילדות בגילאים 8-17 מגלות העדפה קטנה ביותר למקצועות עם מתמטיקה גבוהה. רק 5% מהילדות בגילאים הללו גילו רצון ללמוד הנדסה כשיגדלו, בהשוואה ל-25% מהגברים. בסקר בקרב נערים בני 13-17, 74% מהבנים רצו ללמוד מדעי המחשב לעומת 32% מהבנות. גברים באופן מובהק מעוניינים יותר בעבודות שמערבות חשיבה מופשטת, כאלו שמערבות דברים דוממים או רעיונות מופשטים. נשים לעומת זאת מעדיפות בצורה בולטת עבודות עם בני אדם או חיות וזה מסביר למה יש הרבה יותר נשים בתחומים כמו פסיכולוגיה, ביולוגיה, חינוך, עבודה סוציאלית, רפואה, משפטים ווטרינריה. גם כשמסתכלים על הנשים שמתחילות ללמוד מתמטיקה ותחומים מבוססים מתמטית מגלים שאחוזי הנשירה בתואר הראשון אצלן גבוהים מאלו שאצל הגברים. זה פחות קשור ליכולת שלהן ויותר לחוסר רצון ללמוד את התחום.

בארה”ב יש ייצוג גבוה יותר לנשים כמעט בכל המייג’ורים המדעיים שנלמדים לתואר הראשון. חשוב לזכור עם זאת, ששיטת הלימודים באוניברסיטאות בארה”ב שונה מזו שבארץ. חלק ניכר מהלימודים לתואר הראשון הם לימודים כלליים, ומייג’ור זה תחום התמחות ספציפי שבו לומדים בערך 40-50 שעות כל התואר, בהשוואה לזמן כפול לפחות בתארים אצלנו. התואר השני והדוקטורט הם התארים המשמעותיים יותר, ולמעשה בתחומים רבים אפשר לבחור מייג’ור בתחום אחד ולעשות דוקטורט בתחום אחר בלי לבצע השלמות מיוחדות.

אחד הממצאים המעניינים בהקשר הזה, ממצא שיש לאנשים נטייה להתעלם ממנו, הוא העובדה שנשים שמצטיינות במתמטיקה כמו גברים נוטות להיות בעל יכולות מילוליות גבוהות. זה אומר שיש להן הרבה יותר אפשרויות בחירה לקריירה ממה שיש לגברים עם יכולות מתמטיות גבוהות, שלא נוטים להצטיין ביכולת המילולית שלהם ולכן מתרכזים בתחומים מתמטיים.

הבדל בולט אחר הוא ברצון לעבוד שעות רבות. סקרים מראים שנשים מעוניינות פחות מגברים לעבוד 50 שעות ומעלה בשבוע, או להקדיש את עצמן לקריירה ולא לשלב קריירה ומשפחה. נשים מעדיפות לעבוד פחות שעות בשבוע או במישרות חלקיות, ובמקומות עם לחץ עבודה ודרישות פחות תובעניות בהשוואה לגברים. הרצון להיות קרובות לבית ולנהל חיי משפחה עם ילדים משפיע באופן מובהק על בחירות הקריירה של נשים ועל הנטייה המופחתת לבחור במסלולים אקדמיים תובעניים. זה כמובן לא ייחודי רק לתחומים מדעיים ומתמטיים אבל יש לו השפעה גדולה על נשים משלב הדוקטורט ומעלה, שלבים שבהן נדרשים השקעות מאוד גדולות ותובעניות. אם מלכתחילה יש מספר יחסית קטן של נשים בתחומים הללו, הבחירות הללו מקטינות עוד יותר את הפרופורציה של נשים ביחס לגברים, ויש  פחות נשים בקצה הפירמידה. ההעדפות הללו מונעות ללא ספק בחלקן הגדול על ידי גורמים ביולוגים, אבל גם אם מדובר בסיבות חברתיות, עדיין אין מדובר באפליה.

סיכום: אין ספק שיש הבדלים בין גברים ונשים באקדמיה (ובתחומים רבים אחרים), שכולל גם ייצוג לא פרופורציונלי בתחומים מסוימים. עם זאת, הבדלים בין המינים בתוצאה הסופית אינם מחייבים שהם נובעים מאפלית נשים (או גברים. מעניין שאף אחד למשל לא טוען שיש אפליה של גברים בפסיכולוגיה בגלל שהייצוג שלהם שם קטן). ההבדלים הללו יכולים לנבוע מהבדלים מסוימים ביכולות, בעיקר כאלו שבקצה הסקאלה, ובעיקר מהעדפות שונות שנובעות מסיבות ביולוגית וחברתיות. אין ספק שהייתה אפליה נגד נשים בעבר, ותוכניות שונות שנועדו להלחם באפליה הצליחו למזער אותה ולבטלה מעבר למשוער. כיום ייצוג הנשים בתחומים מדעיים ומתמטיים גבוה יותר מבעבר. הבעייה היא שרבות מהתוכניות הללו ממשיכות להתקיים רק בגלל שנשים עדיין נמצאות במספרים נמוכים יותר בתחומים הללו, תוך מחשבה מוטעית שהסיבות לאי שיוויון מקורו באפליה, למרות המחקרים שמראים אחרת. ב-1963 היו פחות מ-5% וטרינריות, והיום יש יותר מ-77% נשים. אין ספק שקפיצה גדולה כזו קשורה לאפשרויות שנפתחו בפני נשים ולאפליה שמנעה מהן כניסה לתחומים הללו. אבל העובדה שבתחומים ספציפיים לא הייתה קפיצה נחשונית כזו, מרמזת שיש כנראה גורמים אחרים שלא קשורים לאפליה שמשפיעים על האי שיוויון היום. הטענה שכל עוד אין שיוויון מספרי מוחלט בין גברים ונשים זה אומר שיש אפליה כנגד נשים, מתעלמת מגורמים אחרים שמשפיעים על חוסר השיוויון. זה מוביל להקצאת משאבים מיותרת במטרה להלחם בבעייה שלא קיימת, או בשימוש באפייה מתקנת ונהלים שגויים כשמעריכים מועמדים לעבודה, בראיונות קבלה ובהערכת מאמרים ומענקים אקדמיים.

אלו דברים כן אפשר לשנות? אין ספק שהביולוגיה משפיעה יותר על נשים מגברים. הזמנים שנשים נכנסות למסלול אקדמי תובעני, כזה שמוביל לקביעות, מקביל לתקופה שבה נשים מעוניינות בילדים ושהשעון הביולוגי מתקתק. אפשר למשל למנוע מצב שבו נשים נפגעות כי התפוקה שלהן קטנה בשנים שיש להן ילדים או כשהן בחופשת לידה, כשסופרים את השנים לקביעות. אפשר לא לדרוש פירסומים כמו בשנה רגילה או להקל בכל דרישה אקדמית אחרת. בני אדם הם יונקים ונשים וגברים בנויים אחרת, כך שמסלול החיים שכולל ילדים נמצא בעדיפויות שונות אצלם ובזמנים שונים בחיים. לא חייבים לגרום לכך שזה יהיה גורם משפיע כל כך על הקידום. אולי התפיסה שלנו שקריירה בנויה בצורה ליניארית צריכה להשתנות. יתכן שקריירה שבה מתאפשר לקחת הפסקה באמצע, או שמירה על “אש קטנה”, תוביל לפרודקטיביות גדולה יותר בשלבים מאוחרים יותר שכיום נחשבים לשלהי הקריירה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דרור  On 04/08/2011 at 3:08 pm

    שלום גיל, תודה על הדברים המעניינים.
    רציתי לשאול, אני לא זוכר אם כתבת בעבר על רמת וגורמי המשיכה של נשים לגברים אינטלקטואלים. במידה ולא, ידוע לך אם נערכו מחקרים בנושא?

    • גיל  On 04/08/2011 at 4:24 pm

      דרור, אינטליגנציה היא גורם משיכה חשוב לנשים. תקרא את הפוסטים שלי על ההומור למשל. נשים מחפשות סימנים לאינטליגנציה כי אנשים אינטליגנטיים מן הסתם שרדו טוב יותר בעבר. היום, יש קשר, אם כי לא מושלם בין אינטלגינציה להכנסה עתידית שיכולה להביא לסטטוס גבוה. סטטוס זה גורם משיכה מספר אחד עבור נשים.

  • אריאל גרייזס  On 04/08/2011 at 3:40 pm

    מעניין מאוד וגם הגיוני. דרך אגב, הטענה שנשים מעונינות בלידת ילדים, מה שפוגע בהתפתחות שלהן לא עומדת במבחן המציאות אם מסתכלים על כמות הנשים שכן השיגו דוקטורנט בפקולטות אחרות, כמו מדעי החיים, רפואה וכו'. אלא אם בפקולטות של מתמטיקה ופיזיקה יש דרישות קשוחות יותר להמשכיות.
    אני גם חושב שהיום יש הבנה, גם מצד הרבה נשים, שהמרדף אחרי הקריירה והשיוויון עם הגברים פוגע ביכולת שלהן להקים משפחה ולכן הרבה נשים מוכנות לוותר על המרדף הזה מרצון. אם פעם אפשר היה להגיד שזה נכפה עליהן הרי שהיום יש להן לדעתי הרבה יותר בחירה וחלקן מעדיפות לוותר כי זה מה שיותר חשוב להן וחלקן מעדיפות להמשיך הלאה כי זה מה שחשוב להן. כמו שאמרת, חשוב לנסות ליצור את התהליכים שאולי יאפשרו להן לא לוותר על שום דבר אבל אני חושב שזה יהיה אפשרי רק עד גבול מסוים. בכל מקום, אם אתה רוצה להגיע לטופ אתה חייב להשקיע כמויות עצומות של זמן בסופו של דבר.

    • גיל  On 04/08/2011 at 4:29 pm

      אריאל, למה אתה מתכוון בפקולטות אחרות? הריון וילדים מעכבים נשים בכל מקום אבל כנראה שהחוסר עניין היחסי במתמטיקה פשוט גורם לויתורים על קריירה שאין במקומות אחרים. למשל, ללכת לאוניברסיטה פחות תובענית או כזו שמתרכזת בעיקר בלימוד ולא במחקר.

      נכון, אני מסכים שהיום יש נטייה של דגש על ילדים כגם דרך לגיטימית להגשים את עצמך בתור אישה, ולא לראות בקריירה כמבחן המוחלט להצלחה בחיים. בסופו של דבר הדרייב של נשים בממוצע קטן מזה של גברים וגם הן לא מעוניינות להקדיש את כל החיים לקריירה על חשבון ילדים או עבודות שיותר מעניינות אותן.

      • אריאל גרייזס  On 04/08/2011 at 4:49 pm

        אתה בעצמך אומר בהתחלה שנשים מהוות יותר מחמישים אחוז מהדוקטורים במדעי החיים, רפואה וכו' – אז שם גידול הילדים לא עיכב אותן?

      • גיל  On 04/08/2011 at 4:56 pm

        מסתבר שלא, ושוב זה קשור להעדפות שלהן. אם אתה רופא, מן הסתם זו בחירת קריירה שקשה להתפשר איתה. לעומת זאת קריירה במתמטיקה דורשת מחויבות עצומה שלפחות נשים יש רצון להשקיע בה. יותר נחמד להיות רופא או ביולוג מאשר מתמטיקאי בפרפסקטיבה של קריירה.

  • רונית  On 04/08/2011 at 3:54 pm

    לא הייתי אומרת ש"הביולוגיה משפיע יותר על נשים מגברים", גברים בהחלט מושפעים מהביולוגיה שלהם (והם הראשונים להודות בכך), אבל הביולוגיה שמשפיעה על הגברים היא לא זאת שמפריעה לקריירה שלהם.

    אבל מחוץ לפיינשמקינג הזה, אולי בככל הכיוון הוא להפסיק לחשוב שיכולות מתמטיות הן דבר כל כך מופלא, או במילים קצת יותר גבוהות- להעלות את הססטוס של תחומי ההתמחות שבהן נשים טובות (כמו תקשורת בין-אישית, אמפטיה חברתית, יכולות מילוליות ורגישיות),

    • גיל  On 04/08/2011 at 4:22 pm

      רונית, את צודקת, הכוונה לביולוגיה של הרבייה ולזמן המוגבל שנשים יכולות להרות.

      אני בעד כל מה שהזכרת. אחרי שכל מלחמות המינים נגמרות אולי באמת עדיף להתרכז אצל כל אחד במה שהוא טוב ולא לנסות לכפות תחומי עניין שאין לכל אחד.

    • אריאל גרייזס  On 04/08/2011 at 4:48 pm

      בתור אחד שהיכולות המתמטיות שלו די מוגבלות אני דווקא רוצה לחשוב שיכולות מתמטיות הן דבר מופלא. אני לא מרגיש בתור אדם חסר בגלל זה, אבל זה לא אומר שאני לא מעריץ את מי שכן יש לו את זה. סך הכל, מתמטיקאים ופיזיקאיים כן תרמו לנו דבר אחד או שניים (לא פחות מהדברים שאת מציינת)

    • יונת חלון  On 05/08/2011 at 4:05 pm

      קצת מתפלא על עצם המאמר- למרות שמושקע ומפורט. לדעתי רוב העולם כבר השלים עם העובדה שנשים שונות מגברים וכפי שכתבת רונית, ישנם תחומים שבהם הכישורים שלכם עולים על שלנו, וישנם תחומים שבהם אנחנו טובים יותר.

      זה שהתרבות קשרה כתרים סביב החזקים, האסטרונאוטים, מנתחי מוח ואנשים שעושים ים של כסף מפרסומות בגלל שהם יודעים לבעוט או לכדרר מצביע על העיוות בתרבות ולא על נחיתות המין הנשי.

      גם בתרבויות שנתפסות כאי שיווניות בצורה קיצונית אפשר מדי פעם לראות שמי שמחזיק את הבית (איזון, קבלת החלטות והצבת גבולות) הוא לאו דווקא הגבר.

      • גיל  On 05/08/2011 at 4:25 pm

        יונת, הלוואי שמה שאתה אומר היה נכון. רק מעיון בתגובות פה אתה יכול לראות שעדיין יש שחושבים שההבדלים הנצפים הם עניין תרבותי גרידא.

      • יונת חלון  On 06/08/2011 at 4:27 am

        יש הבדל בין חושבים ודיעות.
        מקווה שהקישור יביא את התזמון לציטוט המפורסם של הארי קלהאן בהקשר:

        וברצינות-לא צריך להיות גאון כדי להבין שכל היקום המתפשט שלנו, כדור הארץ המדהים על תושביו המוזרים ודיעותיהם הנודדות כחול לא היו יכולים להתקיים דקה אחת ללא עזרה מסוג של עקרת בית קוסמית.

        יש גברים ויש נשים והם שונים כמעט בכל הרבדים.
        העובדה שהחיווט במוח זהה, לא סותר את העובדה שהמערך הרגשי שמקושר אליו גורם לו לפעול אחרת.

        – ותודה לברוכה היא מלמעלה על שימור השוני הסבלני שמאפשר לנו להשתטות בזוטות שכאלה. לגבר לא היתה סבלנות.

  • גיל  On 04/08/2011 at 5:08 pm

    אגב, חשוב להבהיר. זה שנשים עם דוקטורט במתמטיקה לא נמצאות במסלול התובעני של קביעות באקדמיה לא אומר שהן אינן באקדמיה בכלל. יש למשל הרבה אוניברסיטאות ומכללות שם הדגש בעיקר על לימוד אחרים ולא על מחקר.

    • רונית  On 04/08/2011 at 5:20 pm

      פה חזרנו שוב למקצוע הנשי "הוראה".

      • גיל  On 04/08/2011 at 5:25 pm

        תלוי איך את מגדירה מקצוע נשי. אם מגדירים אותו על פי כמות הנשים שעובדות בו אז ללא ספק הוא נשי. אבל בניגוד למה שחושבים בארץ, במקומות אחרים זה מקצוע מכובד מאוד וגם בעל הכנסה לא רעה בכלל.

  • פנינה כץ  On 04/08/2011 at 9:24 pm

    מחקר מרתק.
    אני יכולה להוסיף לך עובדה מעניינת. בשהותי בבית החולים כ-7 חודשים למדתי שבמחלקות של טיפולים ארוכי טווח יש יותר רופאות נשים באופן בולט.כמו למשל בין 20 רופאות מול 3 רופאים . שאלתי בזמנו את הרופאה המטפלת שלי לתופעה המוזרה. והיא בהחלט ענתה שזה מוכח שנשים רופאות מעדיפות ואולי גם מסוגלות לטיפולים ארוכי טווח[קצת הקביל לי לממצא על הפסיכולוגיות ] לעומת זאת היא ציינה שבמחלקות כמו כירורגיה יש אותו יחס רק הפוך של כמות גדולה של רופאים לעומת רופאות. ואני די הנחתי שגברים מתחברים לניתוחים גם בגלל החלק הטכני של הניתוח וגם כי אולי מוח של גברים בנוי לתוצאות מהירות או מיידיות.מה דעתך?

  • גיל  On 04/08/2011 at 9:32 pm

    פנינה, אני יודע שיש התמחויות יותר נפוצות אצל גברים ואחרות אצל נשים. למשל, רופאי משפחה נוטים להיות רופאות, בגלל השבועות הקבועות וזה שאין תורנויות יותר מדי. יכול להיות שמה שאת אומרת נכון, אבל אני חושב שחלק מהסבר קשור לזה שגברים מתמחים בתחומים שהם יכולים לפתוח מאוחר יותר פרקטיקה פרטית ולעשות כסף רב מהצד. זה כמובן דורש עוד יותר שעות עבודה אבל לגברים זה פחות משנה כי הדחף להרוויח גדול יותר. יתכן גם שניתוחי מוח נחשבים לתחום הכי יוקרתי וגברים נמשכים ליוקרה. זה גם מן הסתם אחת ההתמחויות הכי קשות ומאתגרות, מה שמושך אליו יותר גברים שהם תחרותיים יותר.

  • ארן רהט  On 04/08/2011 at 10:36 pm

    היום בהרבה אוניברסיטאות בארה"ב מקובל לתת לאשה אפשרות ל"עצור את השעון" של הקביעות למשך שנה כדי ללדת.
    הבעיה המרכזית היא שהאופציה הזו קיימת כאשר היא כבר במסלול קביעות וזה קורה בד"כ בשנות ה30 שלהן

    • גיל  On 04/08/2011 at 10:45 pm

      כן, אני יודע. בגלל זה הרבה דוקטורנטיות מעדיפות ללדת בזמן הדוקטורט שם ניתן למתוח את הדוקטורט בעוד שנה או שנתיים בלי להשפיע על הקריירה יותר מדי. גם בזמן הדוקטורט עובדים הרבה בבית אז זה יותר נוח.

  • יוסי  On 04/08/2011 at 11:00 pm

    יש גם סיבות לא בילוגיות (במובן של נולדים-איתן) לכך שלידה מעכבת ומקשה על נשים להגיע לצמרת. למשל, יש סיבות ביולוגיות לכך שהקריירה של אמא משותקת יותר משל אבא, אבל יש גם סיבות תרבותיות לכך. יש סיבות ביולוגיות לכך שנשים עושות ילדים, אך בהחלט גם לחץ חברתי משחק תפקיד. גם על גברים יש לחץ, אך הוא מתחיל בגיל מאוחר יותר. במרבית החברות קל לקבל החלטה של גבר לחכות עד גיל 35 לפני שהוא מקים משפחה, ויותר קשה לקבל זאת לגבי נשים.

    הדברים אף נכונים יותר כאשר מדובר בהחלטות של נשים שאינן קשורות ללידה. לא בטוח שנשים בוחרות במקצועות פחות תובעניים בשל נטיות שהן נולדו איתן. יתכן שנורמות חברתיות שהופנמו על-ידן משפיעות על הבחירה שלהן.
    בקיצור, "בחירות שונות של נשים" יכולות לנבוע הן משאיפות ונטיות לב שנטבעו בד.נ.א שלהן, והן מהמוסכמות בחברה שהן נולדו אליה.


    עניינה אותי במיוחד ההערה הקטנה שלך שמעניין שלא מתלוננים על אפליה בפסיכולוגיה, שהרי שם הרוב הוא נשים. לדעתי היא חושפת יפה את נטיות לב והאג'נדה שלך בבחירת נושאים ובהבנתם (באופן כללי, המסר העולה בדרך כלל הוא שתופעות שנראות כמו ראייה לכך שמעמד הנשים נחות יותר בעצם נובעות מסיבות "טבעיות" ולא מדיכויין).
    לפי nsf, אכן החל מ-2006 יש בארה"ב מעט יותר חברות פקולטה מחברי פקולטה במחלקות לפסיכולוגיה (53% נשים: http://www.nsf.gov/statistics/seind10/append/c5/at05-16.xls), אבל כבר בשנת 2000 היו 67% דוקטורנטיות (http://www.nsf.gov/statistics/seind10/append/c2/at02-28.xls), ומאז שיעורן עלה. אז מעניין למה אף אחד לא מתלונן על אפליה באמת.

  • גיל  On 04/08/2011 at 11:13 pm

    יוסי, אתה בטוח שקראת את הפוסט? אף אחד לא מכחיש שיש גורמים חברתיים שמשפיעים על הבחירות של נשים, אבל כשמן כן הן, בחירות ולא אפלייה. אתה בטוח שיש לחץ חברתי על נשים ללדת ולא שעון ביולוגי שמגביל את הרבייה שלהן? בכל מקרה, זו בחירה שלהן גם אם אין לגברים אותה.

    אם תקרא את המאמרים הנלווים תראה שהמחקרים האחרונים מראים שהמוסכמות שאתה כל כך חושב שהן נולדו אליה כבר לא קיימות היום. הורים מגדלים את הילדים שלהם בצורה שיוויונית ביותר.

    לגבי פסיכולוגיה, התקפות האד הומינם שלך לא מחזקות את הטענות שלך ואנא המנע מהן אחרת לא תוכל להגיב פה. לא הבנתי מה בדיוק הבעייה? יש יותר נשים מגברים בכל הרמות. אחוזי הנשירה של נשים זניחים יחסית לתחומים אחרים, אם כי סביר שאלו שעזבו את האקדמיה עשו את זה מסיבות דומות למדי. חלק מהן שעסקו בפסיכולוגיה קלינית מן הסתם העדיפו לעבוד באופן פרטי או בשירות הציבורי כי זה מתאים יותר לאורח חיים של משפחה.

  • יוסי  On 04/08/2011 at 11:57 pm

    אתה צודק. יתכן שקראתי בפוסט יותר ממה שהיה בו. אמנם לא הזכרת שיתכן שהבחירות נובעות מהפנמה של נורמות לגבי מין וקריירה, אבל גם לא אמרת שהבחירות נובעות משאיפות או נטיות-לב הטבועות בד.נ.א.
    למעשה, בפוסט הזה חזרת על טענה בסיסית שלך שיש הבדלים ביולוגים ושיש לדעת להתחשב בהם, אם רוצים להשפיע על החברה, בכל כיוון שהוא (למשל, הגברת הצדק, אם מחליטים שתוספת נשים במדע תגביר את הצדק).

    לגבי האד-הומינום, מה שמעניין אותי בבלוג שלך זו בדיוק האג'נדה שחשבתי שעולה מכל כך הרבה פוסטים. מקריאה רבת שנים חשבתי שדבר המאפיין רבים מהפוסטים שלך הוא שהמסקנות והממצאים שאתה בוחר לשתף עם קוראייך משרתים לעיתים קרובות טענות-נגד לטענות פמיניסטיות.
    הטיית האישוש על גווניה השונים היא התופעה הפסיכולוגית המעניינת ביותר שאני מכיר, וזו אחת הסיבות לחיבתי אל הבלוג שלך. כמובן, אני לא חסין מהטיות אישוש, וזה משפיע על הדרך שבה אני קורא את הטקסטים שלך. אנסה לקרוא מעתה את הפוסטים שלך בקפידה ובלי להניח הנחות מראש.

    אגב, אד-הומינום זה לטעון שאתה בטוח טועה כי אתה יפה מכדי להיות חכם. אבל לא אמרתי שמהטייתך נובע שאתה טועה. רק טענתי שהטייתך מעניינת. אך לעת עתה אשהה טענה זו, לפחות עד הפסקה הבאה בתגובתי.

    לגבי פסיכולוגיה, תקן אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שלגבי מדעים אחרים, התבנית היא של גדילת הפער לטובת הגברים ככל שמתקדמים בסולם האקדמי. מהערתך לגבי פסיכולוגיה, השתמע כאילו פסיכולוגיה היא תמונת ראי של אותם מדעים, ולכן מפליא שלא קמה צעקה הפוכה. אולם, בפסיכולוגיה הפער לטובת הנשים מצטמצם ככל שעולים בסולם האקדמי, ולכן אין זו תמונת ראי של שא המדעים.

  • גיל  On 05/08/2011 at 12:18 am

    הפנמה של אלו נורמות בדיוק? אם כבר, היום הנורמות מנשים הן שיהיו נשות קריירה (עם או בלי ילדים).

    אכן, אני סבור שחלק גדול מההבדלים הנצפים באקדמיה נובעים מסיבות ביולוגיות שקשורות ליכולות ולהעדפות שונות של גברים ונשים, ביחד עם הביולוגיה הבסיסית של הרבייה. המחקרים פה נותנים תמיכה לא מעטה לטענות הללו.

    נכון, אפשר להחליט שזה ערך חשוב שיהיו יותר מתמטיקאיות ופיסיקאיות. בניגוד לתחומים אחרים כמו ייצוג מגוון יותר כמו פוליטיקה, לא נראה שהגיוני לשנות את הפרופורציות באקדמיה בצורה מלאכותית. זה שיש פחות נשים בתחומים מסוימים לא אומר שאין נשים בכלל.

    הבלוג הזה הוא בלוג מדעי שעוסק בעיקר בפסיכולוגיה אבולוציונית. במקרה הנוכחי זו הזדמנות מצוינת לעסוק בשילוב של נושאים ביולוגיים וגם מדעיים שלא מקבלים חשיפה כמעט בשום מקום. אני לא מתיימר לסקר את כל המחקרים בכל נושא אפשרי, אז אם אתה חושב שזו אג'נדה שיהיה. זה נכון שאני עוסק גם בנושאים פמיניסטיים כי זה סוג הנושאים שמעניינים אותי. עם זאת, הטענה בדבר אפלייה אקדמית לא מאפיינת את כל הפמיניסטיות. בכל מקרה, פמיניזם צריך להתבסס על עובדות ומחקרים ולצערי זרמים מסוימים בו לא עושים את זה.

    כל אחד סובל במידה זו או אחרת מהטיית האישוש. בסופו של דבר, המחקרים ידברו בעד עצמם ואם יש לך או למישהו אחר מחקרים אחרים על הנושאים הללו אז הם מוזמנים להביא אותם.

    לא, אד הומינם היא תקיפת האדם עצמו תוך חיפוש ממצאים נסתרים במקום להתייחס לדברים שהוא אומר או במקרה הזה למחקרים.

    בהקשר של פסיכולוגיה, זו לא הייתה הכוונה שלי וכנראה לא הובנתי. הטענה שלי היא בסיסית יותר. בתחומים שבהם יש רוב נשי, אין אף אחד שטוען לאפליית גברים. זה נוגע לא רק לאקדמיה אלא לעבודות אחרות בכלל. למשל בוטרינריה יש היום רוב מובהק לנשים.

  • מתמטיקאית  On 05/08/2011 at 4:34 am

    שלום גיל, המאמר בהחלט מעניין ומעלה נקודות חשובות ונכונות לדעתי.

    אבל אשמח אם תבאר את המשפט הבא: "רוב המבחנים בתיכון ובפסיכומטרי בנויים על חישובים שבהן לבנות יש עדיפות על פני בנים (ולא למשל חשיבה מופשטת או הוכחות של משפטים)."

    כלומר, בנות יודעות "לעשות חישובים" ובנים יודעים להיות מתמטיקאים? ככה זה נקרא.

    • גיל  On 05/08/2011 at 8:55 am

      היי מתמטיקאית, שחישובים הם תת תחום ספציפי במתמטיקה שבמקרה בנות טובות בו מבנים. הכוונה היא שמבחנים רבים לא מייצגים את קשת היכולות המתמטיות ולכן יש הטייה מסוימת.

  • טל  On 05/08/2011 at 8:00 am

    האם כשכתבת אפלייה נשית התכוונת לאפלייה כלפי נשים או לאפלייה שנשים מייצרות?

  • טל  On 05/08/2011 at 8:04 am

    "מעניין שאף אחד למשל לא טוען שיש אפלייה של גברים בפסיכולוגיה בגלל שהייצוג שלהם שם קטן" – חייב לומר שבהחלט מקשרים את זה לאותו נושא. פסיכולוגיה נחשבת לתחום נשי אפשר לראות זאת כאפלייה ואפשר לראות זאת כרתיעה של גברים מעבודה בתחום שנחשב נשי.

    "הבדלים בין המינים בתוצאה הסופית אינם מחייבים שהם נובעים מאפליית נשים" – בהחלט, אך גם לא להיפך. בירור הסיבה האמיתית דורשת מחקר מעמיק, ובחינת העולם במצב בו אין כלל אפלייה או הטייה במסרים שאנו מקבלים כדי לבחון את התוצאה הסופית.

  • גיל  On 05/08/2011 at 8:58 am

    טל, פסיכולוגיה אכן נתפסת כתחום נשי (כמו רוב מדעי הרוח והחברה) אף אחד לא טוען שגברים מודרים ממנו או שיש דיכוי גברים ולכן זה לא נתפס כתחום שבו גברים מופלים בו. ההבדלים אגב די מעניינים במובן אחר. יש רצון מסוים שיהיו יותר פסיכולוגים גברים אבל לא מנסים לפתור את הבעייה באותן שיטות שנלחמים באי שיוויון נשי כשההנחה שם שיש אפלייה. פשוט, מנסים לעודד יותר גברים לבוא לתחום אבל אין אפלייה מתקנת למשל.

    לגבי המשפט האחרון, בוודאי, זו בדיוק מטרת הפוסט הזה ופוסטים קודמים, והעדויות בהקשר של האקדמיה מראות שאכן, אין אפליית נשים.

    • טל  On 05/08/2011 at 4:23 pm

      האמנם אף אחד? אינני בטוח. בכל מקרה, הטענות על אפלייה לרוב נשמעות בתחומים שנחשבים יוקרתיים. יש שיאמרו שלפסיכולוגיה ושאר התחומים הנשיים מוצאות את דרכן הנשים שמודרות ומופלות מתחומים כאלה… כך שיהיה מפתיע לשמוע טענות גורפות על אפליית גברים, אם כי אפשרי.

      לגבי העדויות בהקשר של האקדמיה, מעניין, לי ידועים דברים אחרים שדווקא מצביעים על אפליה של נשים. יתכן שזה בעיני המתבונן…

      • גיל  On 05/08/2011 at 4:28 pm

        בסדר, יכול להיות שיש אחד שטוען ככה. הרעיון הוא שזו לא טענה נפוצה ומקובלת ולא מתייחסים לטענה כזו ברצינות ואני חושב שבצדק. אגב, באותה מידה אין זה אומר שאין אפלייה נגד נשים או נגד אנשים ספציפיים אלא שהיא אינה גורפת ולא מסבירה את ההבדלים הקיימים. אני חושב שאפלייה היא בעייה נקודתית ולא מערכתית אבל אם יש לך קישורים למחקרים שמראים על אפלייה שיטתית באקדמיה אתה מוזמן להביא אותם.

      • טל  On 06/08/2011 at 7:04 am

        לא הבנתי, מה לא אומר שאין אפלייה נגד נשים אלא שהיא לא גורפת?

        בהחלט, ישנם קישורים כאלה, אפשר למצוא אותם בקלות בחיפוש בגוגל.

      • גיל  On 06/08/2011 at 9:04 am

        מאוד אפשרי שבאוניברסיטה X החליטו לא לקבל לעבודה אישה Y בגלל אפלייה. כמו שמועמד לבן יקבל עדיפות במקום אחר על פני שחור. זו אפלייה נקודתית. הנקודה היא שאין אפלייה גורפת, מערכתית כי המחקרים בנושא מראים שאי אפשר להסביר את זה שנשים לא מגיעו לקביעות בגלל שהופלו בשלבים שונים בקריירה אלא בגלל סיבות אחרות שקושורת בעיקר להעדפות האישיות שלהן.

      • טל  On 07/08/2011 at 2:04 pm

        כעת הבנתי. ממה שאני מבין, מחקרים מראים דווקא כן על אפליה באקדמיה, שוב, כנראה שזה בעיני המתבונן.

      • גיל  On 07/08/2011 at 4:14 pm

        קראת את הפוסט? הרי על זה בדיוק הוא נכתב. מחקרים לא מראים שיש אפלייה והם מראים בצורה מפורטת מאוד למה זה לא ככה. זה ממש לא עניין של בעיניי המתבונן אלא מחקרים מדעיים מדוקדקים על הנושא. ממליץ לקרוא את המאמרים עצמם. אני רק נגעתי בכלליות במחקרים אבל הם נכנסים לפירוט רב מאוד של כל המחקרים ב30 השנה האחרונות בנושא.

      • טל  On 17/08/2011 at 5:11 pm

        ודאי שקראתי, והבנתי בנושא אומרת שמחקרים כן מראים על אפליה באקדמיה. כנראה בעיני המתבונן.

      • גיל  On 17/08/2011 at 5:25 pm

        איך זה בעיניי המתבונן אם מחקר מפורש שסקר את כל הספרות בנושא מראה שלא? מה בנתונים או בדרך הסקת המסקנות של המחקר לא נכונות? בסופו של דבר הנתונים הם אלו שמדברים.

      • טל  On 18/08/2011 at 5:41 am

        כמובן, ואלו הנתונים שאני מכיר, ומחקרים שמדברים על אפליה באקדמיה.

      • גיל  On 18/08/2011 at 8:39 am

        אתה יכול להיות קצת יותר ספציפי? אלו מחקרים בדיוק אתה מתכוון אליהם? בלי הפנייה אליהם יהיה קשה להשתכנע.

      • טל  On 18/08/2011 at 6:11 pm

        כן, אפשר למצוא בקלות בחיפוש ברשת.

      • גיל  On 18/08/2011 at 6:50 pm

        בקיצור, אין לך שום מחקר כזה ואתה סתם מנסה להציק. אם כל כך קל למצוא מחקרים כאלו בטח היית יכול להביא כמה לכאן אבל כנראה שיותר נוח לזרוק אמירות שטחיות בלי שום תמיכה אמפירית.

  • יוליה  On 05/08/2011 at 10:33 am

    שלום גיל,
    בפוסט הזכרת כמה פעמים את המושג "שעון ביולוגי" ולא ברור לי האם זאת התייחסות לתופעה כמושג חברתי(השעון שעליו כולם מדברים ומסכימים כי הוא קיים) או שאתה באמת טוען, כחוקר של פסיכולוגיה אבולוציונית, שקיים מנגנון בגוף האישה שתפקידו לגרום לה מאוד לרצות ללדת ילדים בגיל מסויים?

    בנוגע לנושא אחר: מתנצלת מראש אם אני חוזרת על דברים שכבר נאמרו, אך לא ראיתי בפוסט שלך התייחסות מספיק ברורה לתפקידים של נשים וגברים במשפחה. הריון הוא רק קצה הקרחון של ההבדלים בציפיות החברתיות מנשים וגברים. נשים מראש מוותרות לעצמן בקריירה כי הן יודעות שנאמנותן תהיה לבית ונאמנותם של הגברים לעבודה. זאת לא בחירה אינדיווידואלית, זאת בחירה לישר קו עם הציפיות המגדריות. יתכן כי מקורן של אותן ציפיות הוא אבולוציוני, אך התופעה עצמה של "תפקידי משפחה" היא חברתית והמישטור הוא חברתי.
    זוהי אולי לא אפליה, כי במצב של אפליה יש צד מפלה וצד מופלה כאשר כאן לא ברור מי מפלה את מי: גם על הגברים וגם על הנשים מופעל לחץ לעשות בחירות כאלה או אחרות בהתאם למגדרם; אך זהו מצב לא שוויוני ובהחלט יש מי שנפגע ממנו.

  • גיל  On 05/08/2011 at 10:45 am

    היי יוליה, הכוונה היא שנשים יותר מוגבלות מבחינה ביולוגית לגבי הולדת ילדים. אישה משכילה בעולם המערבי דוחה את הילד הראשון לפחות לאמצע שנות ה-20 שלה ופעמים רבות הרבה יותר. אם אישה מעוניינת בקריירה אקדמית היא צריכה לחשוב מתי הזמן הטוב ביותר לזה. חלק גדול מהדוקטוריות מסיימות את הדוקטורט בסביבות גיל 30 כשהן מעוניינות בילדים אבל אז זה עלול לפגוע בקריירה שלהן.

    לגבי התפקידים באמת לא התייחסתי. אני לא כל כך מסכים עם האמירה שיש ציפיות חברתיות שונות כל כך, או שהן משחקות תפקיד כזה חשוב. אני חושב שנשים שמוותרות על קריירה עושות את זה מתוך שיקולים של מה טוב להן. שימי לב שאני לא אומר שאין מגבלות חברתיות, אבל ציפיות חברתיות זה משהו מואד מופשט שלא ראיתי שום הוכחה שהוא קיים או משפיע בצורה נרחבת.לאישה שמעוניינת בקריירה אקדמית וילדים יש אופציות שונות. היא יכולה ללדת בשלב מוקדם יותר כשהיא עדיין סטודנטית, לקבל תמיכה גדולה מהבעל, להשתמש בתחליפי הנקה ועוד. הבעייה שיש לי היא אם ההנחה הסמויה, שאם אישה בוחרת להאט את הקריירה ולהשאר עם הילדים אז זה עניין של ציפיות או לחצים חברתיים ולא בחירה אמיתית של נשים תוך הערכת כל האלטרנטיבות. בהחלט יש לחצים שונים על גברים ונשים, אבל בסופו של דבר יש להם בחירה ואני לא רואה סיבה לפקפק בבחירה זו או אחרת של מישהו.

    • יוליה  On 05/08/2011 at 11:17 am

      אוקיי, אז אני אסייג את עצמי: יכול להיות שבלי קשר להסללות מגדריות וציפיות חברתיות אישה תבחר להיות פחות קרייריסטית ויותר עם הילדים והמשפחה כי זה מה שמתאים לה אישית עם האופי והיכולות שלה. אך כאשר מדובר בתופעה, אתה כבר שואל את עצמך למה, מה מניע קבוצות גדולות של אנשים לעשות בחירות דומות. אולי קפצתי מה"למה" להסבר הסוציולוגי(כפי שאני מבינה אותו, אין לי השכלה פורמאלית בתחום), אבל ממש לא היתה לי כאן הנחה סמויה. יותר כמו הסכמה עם התאוריה וההשקפה, הסכמה על סמך הנסיון האישי שלי, על סמך זה שראיתי איך אותן "ציפיות" וירטואליות באות לידי ביטוי.
      אני לא מזלזלת ביכולתו של הפרט לקבל החלטות בלא קשר לנטיות הביולוגיות והלחצים החברתיים, אבל אני חושבת שאם מדובר בתופעה, אי אפשר להסתפק בהסבר "זו היתה נטית ליבה האישית של כל אישה ואישה".

      • גיל  On 05/08/2011 at 11:29 am

        יוליה, האם לדעתך צריך להסביר למה נשים וגברים מעוניינים בילדים? או שאת מתכוונת למה הן בוחרות ילדים על פני קריירה? אני חושב שבאופן כללי, כמו שכתבתי בפוסט הזה ובפוסטים קודמים, נשים מעוניינות פחות בקריירה תובענית, או כזו שמשלבת עבודה בתחומים שלא מעניינים אותן ואין להן משיכה אליהם. זו כנראה הסיבה שבמתמטיקה רואים את הנשירה הכי גדולה ביחס למקצועות אחרים. נשים מעוניינות בעבודות נוחות יותר, כאלו שיהיה להן עניין אישי, ושיערבו אנשים או דברים חיים. גברים לעומת זאת יותר תחרותיים, לא איכפת להם להשקיע שעות רבות בעבודה גם אם היא לא הכי מתגמלת או מעניינת כל עוד יש סיכוי לרווח גדול עתידי.

        בתור תאוריה, נושא הציפיות היא תאוריה מעניינת. השאלה אלו הוכחות יש לא רק לקיומן של ציפיות שונות מגברים ונשים אלא גם להשפעה שיש לציפיות על ההחלטה. אני חושב שבעולם המערבי הציפיות מגברים ונשים דומות למדי, ויש מחקרים שמראים שגם נשים שחונכו בבתים הפמיניסטיים ביותר, אלו שדחפו אותם למחנות קיץ בענייני מדע כשהיו ילדות, אז גם הן עושות את אותן בחירות מקצוע כמו נשים אחרות כשהן גדלות.

        ברור שכאשר מוצאים אי שיוויון כלשהו צריך לרדת לשורשים שלו, וזה בדיוק מה שהמחקרים בפוסט עושים. הם לקחו בחשבון את ההסברים המקובלים ובדקו את המחקרים בתחום.

  • ענת  On 07/08/2011 at 6:42 pm

    אני חושבת שלא ענית לה לגביי המושג "שעון ביולוגי".
    הרי לאישה אין באמת מנגנון שמוביל אותה פיזית לרצות להתעבר/ללדת.

    בנוסף כתבת "נשים דוחות את ההריון לאמצע שנות ה20" – כלומר, נראה כי אתה מניח שהן רוצות/רצו והן פשוט דוחות זאת. כאילו לא מעלה על דעתך שזה פשוט כלל לא עניין אותן ואפילו הרתיע אותן. האם לא ראוי יותר לכתוב "בוחרות ללדת בגיל X"?

    על גברים לא כתבת "הם דחו זאת לגיל 40"..(עד כמה שזכור לי).

    ומכל המאמר, כמו גם מעדותן של נשים – הן בסכ"ה מפסיקות להשקיע בתחומים הטועניים מאותה סיבה פשוטה – זה לא מאפשר לטפל בילד/ה. אם רוח הקודש הייתה מטפלת בילד/ה, אז בוודאי שהן היו ממשיכות בתחום התעניינותן.

    הטענה כאילו הורים היום מחנכים באופן שוויוני אינה נכונה. ראשית, משום שרוב אוכלוסיית העולם מאוד דתית ושמרנית (אף הומופובית ומיזוגנית). שנית, משום שאפילו הורים הרואים עצמם שוויוניים מחנכים את הילד/ה באופן שונה – וראיתי במו עיניי עשרות פעמים איך מחנכים את הבן להיות יותר שובב ואסרטיבי/את הילדה להיות יותר מקבלת, קונים להם צעצועים שונים לגמרי וכו'..(בנוסף להבדלים המולדים כמובן)
    וזה מתחיל מהדברים הקטנים – הנה לפני שנה וחצי שאלתי את האחיין הקטן שלי איזה צבע הוא הכי אוהב, אז הוא ענה "ורוד ואדום". ברגע שאחותו נולדה, הוא קלט שורוד זה בעצם "צבע של בנות" ואת הבת מלבישים בורוד..ואף אמר "הנה ורוד של בת". שאלתי אותו איזה צבע הוא הכי אוהב ואמר "כחול". גם אם ההורים לא רוצים לראות את עצמם כמחנכים באופן מגדרי, זה קורה בגלל נוחות, רצון להתאים לסביבה והתת מודע שגורם להבעות פנים שונות כתגובה לפעולות הילדים.
    3. כמובן שהמדיה כולה משדרת נשים לX וגברים לY באופן שיטתי או באופן שאולי רווחי יותר. ועוד.
    ככל, לרוב האנשים יש פוביה מחינוך שאינו מנוטב מגדרית, כי הם חושבים שזה יזיק לילד/ה, יהפוך אותם ללסביות/הומואים, יגרום להיות לבעיות זהו…בעוד שבעצם זה הפוך..זה יגרום להם להבין מהר יותר מה הם באמת אוהבים ולמה הם באמת נמשכים..ועדיין הבנות יהיו מאוד בנות והבנים יהיו מאוד בנים..רק בדרך שלהם וללא התערבות מלאכותית.

  • גיל  On 07/08/2011 at 7:24 pm

    ענת, יש דבר שנקרא אינסטינקט אימהי ובני אדם באופן כללי מעוניינים בילדים. זה מנגנון אבולוציוני מובהק שמשפיע על קבלת ההחלטות שלהם. למרות שיש אנשים שכמובן לא מעוניינים בילדים, עדיין, רוב האנשים כן רוצים ואילו לא היו חלות עליהן מגבלות תרבותיות וחברתיות היו מולידים בגיל צעיר יותר. אנחנו יכולים לראות את זה בחברות מסורתיות יותר שם מולידים ילדים כבר בגיל העשרה, אבל גם בחברה מערבית אצל אנשים שנכנסים לשוק העבודה בשלב מוקדם ולא הולכים לאוניברסיטה.

    השאלה היא כמובן למה לא מעניין נשים בעולם המערבי ללדת ויש לזה תשובה בסקרים שונים. נשים (וגם גברים) דוחים בגלל שיש להם דברים אחרים שהם רוצים לעשות לפני ילדים. זו אכן בחירה שלהם (וגם של גברים).

    נכון שבעולם אידיאלי אנשים היו שמחים אם יכלו לעשות הכל ביחד, אבל מה לעשות שיש לאנשים משאבים מוגבלים והם ניצבים בפני בחירות בין אלטרנטיבות שונות? זו עדיין בחירה של אותן נשים.

    לגבי החינוך השיוויוני הכוונה כמובן לעולם המערבי ולא לקבוצות דתיות שם בפרוש יש חינוך לא שיוויוני. אני מעריך את הסיפור שלך אבל מכאן להסיק שרוב המשפחות לא מגדלות את הילדים בצורה שווה רחוקה הדרך. רק מחקרים מדעיים יכולים לתת תשובה מדויקת יותר והמחקרים האחרונים מראים שיש חינוך הרבה יותר שיוויוני ממה שהיה בעבר. מן הסתם יש משפחות פחות שיוויוניות מאחרות, אבל אפילו בדוגמא שלך, לא קל להבחין בין ילד שמקבל יחס שונה בגלל שההורים שלו עושים את זה בכוונה מתוך השקפת עולם שבנים ובנות שונים, או שהיחס השונה נובע פשוט מתגובה לאיך שהילד באופן טבעי מתנהג. יש לא מעט מחקרים (חלקם סקרתי בבלוג) שמראים שיש העדפות שונות לצעצועים לבנים ובנות. אפשר להפריד בין הביולוגיה לסביבה בכמה דרכים. למשל, בנות עם עודף טסטוטסרון ברחם מראות העדפות לצעצועים שדומות לבנים ויש הבדלים בין המינים אפילו אצל שימפנזות!

    לגבי המדיה זו שאלה של ביצה ותרנגולת. האם המדיה מחנכת בצורה שיטתית לכיוון מסוים או רק משקפת מה שקיים בפועל? וזה עוד בלי להכנס להשפעות שיש למדיה שלדעתי ולדעת מחקרים מייחסים להם יותר מדי כוח ממה שיש לה באמת.

  • ענת  On 07/08/2011 at 8:19 pm

    אינסטינק אמהי – לדעתי: יצור קטן וחסר ישע (גור או תינוק) בעל תווים מתוקים (סימטריים, בובתיים וכו'), מעוררים בנו רגש של אהבה, חמלה..ואף רצון לעזור לו כמעט "מחוסר ברירה"..כי איך לעזאזל אפשר לא לעזור לייצור כ"כ טהור, מתוק ומקסים ?
    זוהי למעשה התחושה האמיתית של "אינסטינקט אמהי". (ואפילו הוא לא קיים אצל כולן/ם).

    לעומת זאת -לא קיים צורך פיזי להתעבר, או רצון שמגיע משום מקום לגדל ילד. לא אצל נשים לפחות. (בחברות מסורתיות אין להן בחירה, אז לא מפליא כלל שהן נכנסות להריון בגיל מאוד צעיר)
    אולי אצל גברים קיים צורך עז לעבר (כי זה כמו תחושת נצחון/כיבוש עבורם), או להפיץ זרעו (חשק מיני גבוה). לא יכולה לדבר בשם גברים.

    לגבי החינוך השוויוני – גם העולם המערבי ברובו אוחז בערכים שמרניים/דתיים. במיוחד ארה"ב וישראל.

    המדיה מאוד משפיעה. אולי לא על החלק האיכותי ועצמאי מחשבה, אבל על ההמונים-בהחלט. וזו כמובן רק דעתי וממה שאני רואה סביבי. נשים מוצגות בסרטים וכו' כטיפשות, משעממות, נטולות חוש הומור וגברים מוצגים כיותר מעניינים…מאוד לא מייצג את המציאות, ולכן מדובר באג'נדה ברורה ולא במדיה המשקפת את המציאות. זה כמובן קוסם להמונים.
    דוג' – אם יש יותר גאונים שהם גברים אך גם הרבה יותר מפגרים שהם גברים, אצפה לראות במדיה השתקפות של עובדה זו ולא דגש על נשים טיפשות וגברים חכמים.
    עוד דוג' – נשים בסדרות הרבה פעמים מוצגות כשונאות אחת את השניה ואין שום סולידריות. אני בטוחה שיש לגברים מסויימים אינטרס להציג אותן כך.
    עוד – נשים מוצגות ככאלה שנזנחות לכאורה אחרי סקס, בעוד המציאות של רוב הנשים היא שהן זונחות גברים ובכלל הרבה יותר קל להן להשיג גברים מאשר להיפך.

    נ.ב – יש לציין שהקטע עם האחיין ממש הדהים אותי.

  • גיל  On 07/08/2011 at 8:30 pm

    אינסטינקט אימהי למעשה מתחיל הרבה קודם ברצון לילד וגם בזמן ההריון. אפשר לקרוא לזה בשם אחר אבל בסופו של דבר זה נובע מאותו כוח אבולוציוני. אני לא יודע למה את מתכוונת בצורך פיסי, בסופו של דבר התחושות וההתנהגויות שלנו כולם באים לידי ביטוי בצורה פיסית במוח. זה אולי לא צורך כמו רצון לאכול אלא ברמה קוגנטיבית גבוהה יותר אבל זה לא אומר שהוא לא קיים.

    את צודקת, לא כל העולם המערבי ליברלי, אבל עדיין מדובר בכמות גדולה אם לא ברוב.

    המדיה בוודאי משפיעה אבל השאלה איך וכמה. האם למשל היא משפיע יותר בכיוונים שיש לנו פרה דיספוזיציות אבולוציונית? תראי למשל כמה אלימות יש במדיה ולעומת זאת יש ירידה כולל באלימות בחברה המערבית, כולל בעבירות כמו רצח. אני לא בטוח שנשים מוצגות כיותר טיפשות מגברים, נראה לי שזה יותר בעיניי המתבונן. רוב התוכניות מציגות דמויות שטחיות ולא עמוקות במיוחד. אני לא חושב שיש כאן איזו שהיא אג'נדה מיוחדת. אני לא בטוח שיש הצגה של יותר טיפשות מגברים אבל אשמח לראות אם יש נתונים בנושא.

  • ענת  On 07/08/2011 at 8:57 pm

    אשאל אותך – נניח וילדה/אישה לא היתה יודעת שילד מגיע לעולם בדרך של התעברות, 9 חודשי הריון, לידה וכו'..האם היה מתפתח בה רצון פיזי לכך או אפילו משהו שמזכיר רצון פיזי?

    ונניח שתינוק אנושי היה נראה כמו חולדה בשנים הראשונות, אתה חושב שעדיין הייתה כזו כמות של אנשים המביאים צאצאים לעולם ?

    בתור אישה, אני יכולה רק לנסות להעביר את מה שאנחנו מרגישות, אבל בכל תקופת הנעורים וגילאים ה20+, כמעט ואין דבר יותר מלחיץ ומחריד מהפחד להכנס להריון אחרי קיום יחסי מין.
    ייתכן שבמצטבר, אנחנו מעבירות שליש מהתקופה הפוריה של חיינו בפחד מהריון.
    (אני לא רוצה לחשוב מה עברה ילדה בעידן שבו הייתה חייבת להכנס להריון ועוד מאונס וכו'..)
    פה למשל המדיה לא משקפת דבר. היא תעדיף להתמקד בסיפורים של נשים שיעשו הכל כדי להכנס להריון..אבל שים לב שהנשים האלה הן לרוב נשים בסביבות שנות ה40 ועם בעיות פוריות, אשר מתעקשות על משהו שבעצם דווקא עובדתית לא טבעי להן באופן מולד (עובדה שהן לא נכנסות להריון באופן טבעי..וזה הופך לאובססיה כלפיי מה שלא בר השגה)והן גם לרוב לא אטרקטיביות במיוחד…אבל אף פעם לא אישה ממעמד גבוה בשנות העשרה-עשרים ושלושים, אשר לא מגיעה מחברה מסורתית ואין לה בעיות פוריות + נראת מעולה/מחוזרת ונורא דחוף לה להכנס להריון/תעשה הכל כדי להכנס להריון וכו'.

  • גיל  On 07/08/2011 at 9:31 pm

    אי אפשר להפריד את הרצונות של בני אדם שנובעים מסיבות אבולוציונית לאיך שהם באים לידי ביטוי, לכן לשאלה שלך אין משמעות. בני אדם הם לא חולדות והם פיתחו אדפציות ספציפיות לאהוב תינוקות אנושיים ולא משהו אחר. עם זאת, אנשים מעוניינים בקיום יחסי מין גם אם הם לא יודעים שזה מוביל להריון (כמו שקיים בכמה חברות פרימיטיביות). חשובה מאוד ההבחנה בין הגורמים האולטמטיביים שמסבירים למה תכונה מסוימת קיימת, לבין הצורה שהיא באה לידי ביטוי ביום יום. לכן, בחברה שלנו, שבה אנשים דוחים את הכניסה לגיל העבודה והולכים ללמוד באמת יש חשש מוצדק מילדים בגיל העשרה, ילדים שקשה יהיה לתמוך בהם כמו שהיינו רוצים.

    ואת צודקת שבתרבות הישראלית הספציפית יש לחץ חסר פרופורציה להוליד ילדים. זה כנראה נובע מהעובדה שאנחנו חברה במשבר זהות. אני אגב לא חושב שיש קשר בין נשים בגיל מבוגר שמנסות להכנס להריון ואטרקטיביות. אני חושב שבגלל שנשים דוחות הקמת משפחה לגיל מאוחר, כשהן כבר כן מעוניינות בזה לא קל למצוא בני זוג ולהכנס להריון.

  • הלה, סידני, אוסטרליה  On 08/08/2011 at 6:49 am

    יש בעיה של הדרה עצמית אם אין מספיק מבני מינך בתחום מסוים. אני גרה במדינה בה יש בתי ספר מצוינים לבנים/בנות ובתי ספר מעורבים, וידוע לי על לא מעט מקרים בנים/בנות שעזבו את בית הספר המעורב לטובת בית ספר לבנים/בנות כי לא היו מספיק מבני מינם (שלוש עשרה בנות בשכבה של מאה/שלושה בנים בשכבה של שלושים מינוס). חסרים בנים בתחום המחול כי הם מעדיפים לא להיות בקבוצה בה יש עשרים בנות שאף אחת לא מוכנה להסתכל עלייך, או ידוע לי על ילד בכיתה ב', גבר-גבר שעזב את חוג האומנות כי היו שם "רק בנות".
    נראה לי שנחוץ מחקר כדי להבין את התופעה, ולאו דוקא מחקר סטטיסטי אלא איכותני, ולאו דווקא בתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית. ראיונות עומק עם הנשים שכן סיימו דוקטורט במתימטיקה ובחירות המקצוע שלהן (אם עברו למחלקה לכלכלה, למשל) יכולים לדעתי לשפוך אור על התופעה.

  • גיל  On 08/08/2011 at 9:10 am

    אני מסכים איתך שזה לא ממש נעים להיות יוצא דופן בכיתה בגילאים צעירים. למרות שיש עדויות מחקריות שבנים ובנות לומדים בצורה שונה, לא בטוח שמבחינה חברתית זה חכם להפריד ביניהם. עם זאת, אני לא חושב שזו הבעייה בהקשר של מתמטיקה. באקדמיה זה לא שאת לבד לגמרי. המחקרים במתמטיקה נעשים לבד ולא בשיתופי פעולה וזה לא שאין סביבן נשים גם אם לא הרבה פרופסוריות.

  • מומלצי הבלוגוספירה  On 10/08/2011 at 12:59 am

    מאלף, מקומם, מאתגר. נושא לא טעון בשל לעיסות המיגדר, אך טוען בחובו המון אמוציות בעיקר נשיות. יופי של פוסט.
    מומלץ ב-מאמרים
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/08/188-118.html

    אסתי

  • ענבל  On 15/08/2011 at 4:22 pm

    יתכן שקריירה שבה מתאפשר לקחת הפסקה באמצע, או שמירה על “אש קטנה”, תוביל לפרודקטיביות גדולה יותר בשלבים מאוחרים יותר שכיום נחשבים לשלהי הקריירה" – הבעיה היא שבתחום המתמטיקה, כפי שכותב למשל סיימון סינג בפרק הראשון של ספרו "המשפט האחרון של פרמה", על רוב ההישגים חתומים מתמטיקאים צעירים: בשנות העשרים או לכל היאוחר בתחילת שנות השלושים שלהם. (רוב, אבל לא כל. אנדרו וויילס הוכיח את משפט פרמה בגיל 42).

    ייתכן שאצל נשים זה יהיה אחרת, אבל על פניו נראה השנים הפוריות מבחינה מתמטית הן גם השנים הפוריות במובן המקורי (הוולדני) של המלה.

    לפיכך, נראה שהענקת פסק זמן דווקא בתקופה קריטית זו לא תוביל לפרודוקטיביות גדולה יותר, כפי שגיל מקווה.

    • גיל  On 15/08/2011 at 4:38 pm

      אני מסכים שזו בעייה כללית אבל דווקא בקשר למתמטיקה, אין קונצזוס שדווקא צעירים הכי מבריקים. זה איזה שהוא מיתוס שקיים אבל לא ממש מוכח.

      • ענבל  On 16/08/2011 at 12:21 am

        על סמך מה אתה קובע שזה מיתוס? (אתה ידוע בדרישתך מהמגיבים כאן להתבסס על אסמכתאות מדעיות, ציטוטים, נתונים ומחקרים – ואני מניחה שאתה מחיל את הדרישה הזאת גם על עצמך). מעבר לדברים הממוסמכים היטב של סיימון סינג, שהוא אגב מדען בעצמו (דוקטור לפיזיקה בקיימברידג'), תוכל למשל גם להסתכל על נתוני מקבלי הדוקטורט באוניברסיטאות בישראל. תמצא שהגיל הממוצע של מקבלי דוקטורט במדעים מדויקים צעיר בהרבה מהגיל הממוצע של מקבלי דוקטורט במדעי הרוח והחברה (הנתונים נמצאים בשפע עלי רשת, במרחק הקשת המלים "מקבלי תואר דוקטור"). יש בזה גם מידה של היגיון, מכיוון שבמדעי החברה והרוח יש תועלת בניסיון חיים חוץ אקדמי (למשל, מי שהתנסה בהורות יכול להיות פסיכולוג טוב יותר ולהיטיב להבין מטופלים שהם הורים בעצמם), ניסיון שבמתמטיקה אינו רלוונטי.

  • גיל  On 16/08/2011 at 1:22 am

    ענבל, את צודקת שצריך לתמוך במחקרים, הנקודה שניסיתי להעביר היא שהמחקרים שמראים שמתמטיקאים מצליחים יותר בגיל צעיר הם קצת בעייתיים בעולם המדע היום. בעבר זה כנראה היה נכון שהצלחה במתמטיקה הגיעה בגיל צעיר, אבל היום הרבה פחות. הסיבה לכך היא שכדי לתרום משהו משמעותי, צריך ללמוד שנים ארוכות ולהתמחות בתת תחום ספציפי וזה לוקח שנים, אפילו מעבר לדוקטורט. בניגוד למדעי החברה והרוח שהרבה מהמחקרים הם "לרוחב" ואפשר לתרום יחסית בקלות אם מגיעים עם רעיון חדש שלא נבדק קודם, במתמטיקה זה יותר מסובך.

    אני חושב שהגיל הצעיר של מקבלי התארים במתמטיקה קשור יותר לעובדה שהעבודה תלויה לחלוטין בהם. במדעי החברה והרוח צריך לאסוף נתונים מאנשים או ממקורות חיצוניים (כמו ארכיונים) מה שגוזל הרבה זמן. גם דברים נוטים להשתבש יותר בשלבים שונים של המחקר בעוד שבמתמטיקה בהרבה מקרים אפשר לראות לאן דברים מובילים בשלב מוקדם ולזנוח כיוונים לא פרודקטיביים. אגב, את מדברת על תחומים ספציפיים כמו פסיכולוגיה שם באמת אחת הדרישות היא ניסיון חיים אבל באופן כללי הייתי אומר שגם אם מתחילים לעשות דוקטורט באותו גיל, אלו במדעי החברה והרוח יאלצו לעבוד יותר שנים עליו. יש תחומים כמו ארכיאולוגיה שהממוצע הוא בערך 10 שנים.

    • ענבל  On 16/08/2011 at 2:49 am

      בתור בעלת דוקטורט במדעי הרוח, אני יכולה לומר לך שבהרבה מאוד מקרים התלות בגורמים חיצוניים כארכיונים כמעט שאינה קיימת, ודאי שלא ברמה של עיכוב זמן משמעותי.
      אבל חשוב מזה: אני בטוחה שאתה יודע שלפתוח טענה במלים "מחקרים מראים ש…" זה לא נקרא לבסס אותה על מחקרים. צריך מראה מקום מדויק, לפחות ברמה שהראיתי מסיימון סינג על משפט פרמה, ציטוט מתוך המחקר, נתונים מספריים וכו'.

      • ענבל  On 16/08/2011 at 2:50 am

        בקיצור, שאלתי נשארת בעינה: על אילו נתונים, עובדות או מחקרים אתה מסתמך?

      • גיל  On 16/08/2011 at 9:48 am

        זה תלוי כמובן לאלו מקצועות במדעי הרוח את מתכוונת. אני מניח שבתחומים שבהם יש הסתמכות קטנה על ארכיונים ואנשים חיצוניים אז ההבדלים קטנים. אני אגב לא מצאתי נתונים שמראים מה שאת אומרת אבל אשמח לראות אותם.

        לגבי המתמטיקה, שימי לב מה כתבתי. לא כתבתי" שמחקרים מראים ש…" אז לפחות תדייקי בציטוטים. כל שאמרתי הוא שאין קונצנזוס שהצעירים במתמטיקה הכי מבריקים ושזה מיתוס. השאלה היא מה בדיוק בודקיים. האם בודקים זוכים בזוכים בפרסים הכי יוקרתיים (שחלק מהם מלכתחילה מוגבלים למתמטיקאים עד גיל 40 כך שזה יוצר הטייה)? לפירוסמים באקדמיה? להצלחה במבחנים סטנדרטיים? אני אשמח לראות ראיות לכך וכל עוד לא תביאי את המחקרים שמראים שזה קיים יהיה קצת קשה להתייחס לזה. את יכולה להראות למשל איפה סינג כותב על זה?

      • גיל  On 16/08/2011 at 10:25 am

        ואגב, אם את רוצה מחקרים בנושא, אני ממליץ לקרוא את דין סימונטון שהוא המומחה מספר אחד ליצירתיות וגאונות. במחקר הזה: http://psycnet.apa.org/index.cfm?fa=buy.optionToBuy&id=1991-14009-001 הוא מצא שמתמטיקאים מתחילים את הקריירה קצת יותר מוקדם מאחרים, אבל מגיעים לשיא באותו גיל כמו אחרים בסביבות גיל 39. שווה גם לקרוא את המאמר הזה שמדבר על המיתוס: http://sps.nus.edu.sg/~limchuwe/articles/youth.html

  • ענבל  On 16/08/2011 at 11:15 pm

    "המשפט האחרון של פרמה", סיימון סינג, מאנגלית: עודד שכטר, עורך: יהודה מלצר, ספרי עליית הגג, תל אביב 2000. למשל, עמוד 26: "רעיונותיהם העמוקים ביותר של המתמטיקאים מבשילים בעודם צעירים. כמו שניסח זאת הרדי [פרופסור למתמטיקה מקיימברידג' – ענבל] "אינני מכיר דוגמא להתקדמות מתמטית בעלת חשיבות שהושגה על ידי מתמטיקאי שעבר את גיל החמישים". מתמטיקאים בגיל העמידה נסוגים על מאחורי הקלעים ומבלים את שארית זמנם בהוראה או בניהול, במקום לעסוק במחקר,.
    "הגיל הממוצע הכללי של המסיימים הוא 39. בתחום 'טבע' הגיל הממוצע הוא 36 ובתחום רוח 44.6" – מתוך: http://www.hayadan.org.il/283-doctors-in-tau-0806073/

    גיל, יכול להיות שלא הבאת בחשבון שאטרח לקרוא את המאמר שהפניתי אליו. ובכן, טרחתי. גיליתי שגם במחקר שאתה הראית, יש הבדל של לא פחות משלוש שנים בין מדעים מדויקים לאחרים להישג השיא, ולא רק לתחילת הקריירה. אני מזכירה לך שכל הדיון החל בהצעתך לתת פסק זמן של משהו כמו שלוש שנים, כך שהבדל כזה יכול להיות קריטי. חוץ מזה, ובעיקר במתמטיקה,בדומה במקצת לספורט, לרציפות העיסוק בתחום ולתרגול מתמשך יש חשיבות גדולה.

    לגבי להביא נתונים על מחקרים בתחום הרוח והחברה שלא מעוכבים על ידי ארכיונים, אני מניחה שגם אתה יודע שזו דרישה מעט משונה. בכל מקרה, אתה בעצמך אומר שיש תחומים שלמים במדעי הרוח שלא דורשים ארכיונים, אז בשביל מה להביא נתונים למה שכבר ידוע? (ולא שאתה הבאת מחקרים סותרים).

    • גיל  On 17/08/2011 at 12:22 am

      ענבל, אנא, ההערות המזלזלות לא במקום. כל הויכוח היה שמתמטיקאים פורחים בגיל צעיר. את בעצמך כתבת: "על רוב ההישגים חתומים מתמטיקאים צעירים: בשנות העשרים או לכל היאוחר בתחילת שנות השלושים שלהם", אז איך פתאום גיל 39 הוא גיל צעיר? כלומר ההערה שלך בפרוש לא נכונה. אם מגיעים לשיא בגיל 39 ומסיימים דוקטורט בסוף שנות ה20, הפסקה של שנה או שנתיים לא תהיה כל כך משמעותית. אז נכון שיש הבדל שבין שנה לשלוש ממקצועות אחרים, אבל זה הבדל זניח למדי כשמסתכלים על קריירה שלמה.

      שימי לב שאת גם מתבססת על עדות אנקדוטית של מתמטיקאי מלפני יותר מ50 שנה! זה העדויות שיש לך שמתמטיקאים מבשילים מוקדם? נכון, הם מסיימים כנראה קצת יותר מוקדם את הדוקטורט מתחומים אחרים. זה דווקא עומד לטובת אותן נשים שיכולות להחליט מה הן רוצות לעשות בשלב הזה של חייהן. ואגב, שימי לב שלא כתבתי בשום מקום שזה שלוש שנים. הפסקה יכולה לקחת הרבה פחות.

      בכל מקרה, מה את בדיוק מציעה? שאישה לא תקח פסק זמן? לי אישית אין שום בעייה אם כל בחירה שאישה תעשה. אם היא רוצה להמשיך באקדמיה שתמשיך, אם היא רוצה לקחת הפסקה אז שתהיה רשאית לכך בלי שזה יפגע בה. כל עוד יש לה את האופציה הזו זו תהיה בחירה שלה. איזו אלטרנטיבה אחרת יש?

      • ענבל  On 17/08/2011 at 9:33 am

        גיל, אני מתנצלת על ההערות המזלזלות. באמת. ברשותך, אני רוצה להגיד לך מאיפה הן באו. אבל לפני כן, רק כדי להעלות את הסיכוי שאת דברי הביקורת שאני עומדת לכתוב לך כאן תקבל בלב יותר פתוח, אני רוצה לומר לך שאני מאוד נהנית לקרוא את הבלוג שלך, ולומדת ממנו המון. יש בו ידע עשיר בשפה ברורה ומרתקת. אני לא אומרת את זה כדי להתחנף, אלא מפני שאני באמת חושבת את זה, וגם מפני שכאמור: חשוב לי שתדע שאני בצד שלך.
        ועכשיו לדברי הביקורת: למרות שכפי שכתבתי לעיל יש לך המון סיבות מוצדקות להיות גאה בעצמך, לפעמים נשזר בתשובות שלך לקוראי הבלוג חוט דק – ואולי לא כל כך דק – של יהירות. בפעמים רבות הוא קשור בחלוקה שאתה עושה בין טענות "מדעיות" (שלך) לטענות "בלתי מדעיות" (של יריביך). ברור שיש מקום לחלוקה בין טענות מדעיות לטענות בלתי מדעיות, אבל נדמה לי שאתה לפעמים מגן עליה בקנאות יתירה ובמעט דוגמטיות, וכן שאתה מבלבל בינה לבין החלוקה החשובה יותר בין טענות נכונות ובלתי נכונות.
        לפני שאמשיך, טיעון אד-הומינם על עצמי: הדוקטורט שלי, שאושר בציון מעולה, עוסק בפילוסופיה של המדע. ברור שזה לא הופך את הטענות שלי לנכונות, אבל מבחינה פסיכולוגית, מי כמוך יודע, זה מעלה אולי את הסיכוי שתתייחס אלי יותר ברצינות. והרי זאת עיקר הנקודה שלי: שלפעמים אתה לא מתייחס מספיק ברצינות, ואפילו לא מספיק בכבוד, למגיבים אצלך.
        הדוגמה שהכי הטרידה ואפילו זעזעה אותי היתה ההתנצחות בינך לבין מישהו בשם אראן שהציג את עצמו כמאובחן אספרגר בפוסט שעוסק בבנים אוטיסטים של עובדי היי-טק. עכשיו, אין לי שום ידע על סיימון ברון כהן, חוץ מזה שהוא אחיו של סשה ברון כהן ושהוא אכן נחשב למדען מוביל בתחומו.
        נכון שלכולנו יש אגו וכולנו תחרותיים ורוצים לנצח בוויכוח ולומר את המלה האחרונה (האם גברים יותר מנשים? שווה פוסט לדעתי). אבל ההתנצחות ביניכם השאירה אצלי טעם רע. מי שקרא את דבריו של אראן, לא היה יכול שלא להיזכר בספריו של פוקו על פסיכולוגים ורופאים, על הדרך שבה הם מכמתים את הנבדקים שלהם, על הביטחון העצמי המוגזם שבו הם מסווגים בין חולה לבריא, נורמלי וסוטה וכן הלאה – וכל זאת בשם המדעיות, הרציונליזם והנאורות שגם אתה נשבע לא פעם בשמם.
        כל מי שמכיר את פוקו (ואת קון ואת פופר ועוד רבים אחרים) יודע שהיומרה של המדע לאמת בלעדית, מוחלטת, נצחית, קבועה ואובייקטיבית אינה מוצדקת. ואני ממש לא מדברת מתוך איזה פוסט מודרניזם מתלהם ורלטיביסטי. למעשה, הדוקטורט שלי מנסה להראות באילו תנאים כן אפשר להגיע לידע מוצק יחסית ולהתקרב (ודוק: לא להגיע) אל האמת.
        אחד המגיבים שהכי הרשים אותי בפוסט על האוטיסטים היה מישהו בשם אמיר, שטען שהיחס שלך למדע הוא דתי. אמיר עורר אצלך התנגדות, אבל גם אני חשה שהיחס שלך למדע הוא לכל הפחות דוגמטי: כלומר מקבל ללא עוררין את הנחות היסוד שלו ואת יומרתו לאמת בלעדית, ומתייחס בחוסר סבלנות למתנגדיו. אבל נשמת אפו של מדע היא ספק וביקורת עצמית, נכונות לשנות עמדות, להקשיב בלב פתוח לגישות שונות וגם להודות בטעות מדי פעם.
        אני מרגישה שאם תוכל לעשות את זה, הבלוג הזה לא יהיה רק טוב מאוד, אלא גם מצוין.
        כל טוב, ענבל

  • גיל  On 17/08/2011 at 10:00 am

    ענבל, אני יודע שחלק מהתגובות שלי נתפסות כיהירות אבל צריך להבין מאיפה זה מגיע. כשיש התקפות בלתי פוסקות שאינן ענייניות שמלוות בהשמצות או התקפות אד הומינם אז הדיון לפעמים מתלהט. בכל מקרה, מה שחשוב בסוף זה התמיכה האמפירית שקיימת להשערה זו או אחרת ובזה אנחנו מדברים.

    לגבי הדיון בפוסט הקודם, זה לא ממש קשור למדעיות או לא. כשיש השמצות וקללות שמכוונות אליי או אל אנשים אחרים (כמו בארון כהן שהוא אגב בן דוד ולא אח) אז אין שום סיכוי לדיון אמיתי. זה בכלל לא קשור לטענות עצמן אלא לצורה שבה הן הוצגו ולרלוונטיות שיש להן לפוסט. תראי, אין לי בעייה שפוסטים גולשים לכיוונים אחרים כלליים יותר, בעיקר אם הם כוללים דיונים מדעיים, אבל כשיש התקפות כל כך דוחות אז זה מציף את הבלוג (והיו עוד לא מעט תגובות שמחקתי).

    תחשבי על זה ככה: האם לדעתך יש סיכוי לשכנע את אראן בדיון רציונלי? אם לא, אז בשביל מה לטרוח? הבלוג הזה הוא לא בלוג שנועד להוצאת קיטור, יש מספיק מקומות אחרים לכך. אני מעוניין לקדם דרך הבלוג חשיבה מדעית ורציונלית.

    בלי קשר לפוקו שאני מאוד חולק על חלק מרכזי מהטענות שלו, לא כל כך ברור לי למה את מתכוונת במושג אמת. זה מושג קצת עמום. בכל מקרה, אני חושב שאת מתבלבלת בין שני דברים שונים. אני ואף אחד אחר לא טוען שהמדע מגיע לאיזו שהיא אמת אבסולוטית או בלתי ניתנת לערעור. הטענה עם זאת, היא שבדרך שבוחנים את המציאות, או מעלים טענות אמפיריות שניתנות עקרונית לבדיקה, אז המדע היא הדרך הטובה ביותר לאשש או להפריך אותן. האם את לא מסכימה עם המשפט הזה? זה לא אומר שללא מדענים לא יכולות להיות תובנות חשובות או שידע אישי ואנדקדוטי לא חשוב, אבל בשורה התחתונה צריך לגבות אותו בעובדות ומחקרים אם רוצים להתייחס לזה כאל איזו שהיא אמת אוניברסלית.

    לגבי המדע והדוגמטיות, שוב, צריך להבחין בין שני דברים שונים. אחד, אני באמת חושב שהמדע היא הדרך היחידה לבחון בצורה אובייקטיבית טענות על העולם. אם עורכים מחקרים כמו שצריך אז בהכרח הידע שמתקבל על בסיס המדע יהיה אמין יותר ותקף יותר מידע אחר. אני לא יודע על אלו הנחות יסוד את מדברת אבל אני יכול לומר שיש הנחת יסוד בסיסית אחת: בתהליך המדעי יש מנגנון מובנה של תיקון עצמי. זה לא קיים בשום מקום אחר ולכן המדע עדיף לחקר המציאות סביבנו.

    לגבי הספקנות והביקורת העצמית, שוב, יש בלבול במושגים כאן. בהחלט ספקנות מדעית וביקורת הם אמצעים חשובים במדע, אבל חשוב איך הם מועברים. לא כל ביקורת לשם ביקורת היא חשובה, ולא ספקנות לשם ספקנות בלי שום דבר להתבסס עליה היא ספקנות אמיתית. בהיותי ספקן בעצמי וחלק מתנועת הספקנות העולמית (כתבתי לא מעט פוסטים בנושא) אני קצת מתפלא שאת מקבלת כל כך בקלות כל ביקורת גם אם היא לא עניינית או מגובה בעובדות ומחקרים. בפוסט שאת מדברת עליו הובעו עמדות אנטי ופסבדו מדעיות חזקות ביותר שנובעות מבורות של התהליך המדעי ולכן הביקורת שלי. אי אפשר לתת ביקורת כללית חיצונית בלי לקבל את כללי המשחק המדעיים או לקבל אותם רק כשמתחשק לך.

    על סמך מה קבעת שאני לא משנה עמדות או לא פתוח לגישות אחרות? זו טענה מאוד תמוהה בעיניי אני חייב לומר. כשיש טענות שמגובות אני משנה את דעתי לא מעט. הבעייה היא שהרבה מגיבים לא טורחים לגבות את הטענות וחושבים שמה שהם אומרים נכון רק בגלל שהם חושבים ככה או בגלל החוויות הפרטיות שלהם. אני בסך הכל מנסה לשמור על גבולות הדיון המדעי בבלוג הזה וזה משהו שחלק מהמגיבים לא מפנימים.

    • גיל  On 17/08/2011 at 10:13 am

      ואגב, שימי לא לאסימטריה שאת מציעה. המדע חייב לקבל כל ביקורת, בין אם היא עניינית או לא, לספוג עלבונות והכל בשם חופש הביקורת או הספקנות, אבל אחרים לא עומדים בשום ביקורת? בסופו של דבר, למדע יש מנגנונים חזקים מאוד של ביקורת עצמית וביקורת של אחרים, שהם הרבה יותר חופשיים וגמישים מכל תחום אחר, אבל גם לו יש גבולות מסוימים.

  • מהגג  On 22/08/2011 at 10:25 am

    היי גיל!

    היות ומתמטיקאים מקצועיים שעובדים באקדמיה הם שברי אחוזים קטנים מאוד ביחס לאוכלוסיה, סביר להניח שהנתון הרלוונטי לצורך ההשוואה למחקר הוא הרבה מעבר ליחס בין גברים ונשים רק באחוזון העליון אלא בקצה העליון שלו.

    לכן, כפי שכבר כתבת, כל התוקף של מסקנות המחקר שאתה מדבר עליו תלוי למעשה בשאלה האם ההבדלים ביכולות המתמטיות בין גברים לנשים ממשיכים להיות מוטים חזק יותר ויותר כלפי גברים ככל שאנחנו ממשיכים לטפס לאלפיון ועשרת אלפיון העליון – נתון שנמצא מעבר ליכולת המדידה של המבחנים.
    (סליחה, עכשיו שמתי לב שכתבתי את המשפט הכי ארוך בחיים)

    בכל אופן, ברור אם האחוז שמתקבע כשמגיעים ליחס ששווה ליחס המתמטיקאים באוכלוסיה קרוב לזה של הנשים באקדמיה הרי שההבדלים ביכולות מספקים הסבר מספיק למיעוט הנשים באקדמיה, אם האחוז נמוך יותר אז עדיין נידרש לבדוק הסברים של אפלייה ושל חוסר רצון.

    ולסיכום שאלה: ידוע לך אולי על נתונים על התפלגות הג'נדרים בקרב בעלי היכולות המתמטיות הבאמת גבוהות (נגיד ממנסה mensa.org.il או ממחקר אחר) ?

    • גיל  On 22/08/2011 at 10:54 am

      אני מסכים איתך עקרונית. הבעייה היא שאין לנו שום יכולת לבחון את היכולות של אנשים בשבריר האחוזון העליון, ובטח לא לעשות את זה בתיכון למשל. המבחנים הסטנדרטיים הם בעלי תקרה עליונה ואפשר לומר משהו על אחוזון או אולי אלפיון עליון. אני באמת לא יודע לגבי ההתפלגויות במנסה, אבל תנסה לבדוק ותודיע לנו מה מצאת🙂

      השאלה היא גם אלו יכולות עילאיות צריך לבדוק כך שיהיה קשר להצלחה אקדמית. לא בטוח שמנסה תעזור פה. בסך הכל החלקים המתמטיים של מבחן IQ הם די כלליים ולא דורשים ידע מתמטי מיוחד.

      • מהגג  On 22/08/2011 at 12:04 pm

        היי גיל!

        לא התעצלתי וחיפשתי את המחקר:
        http://dericbownds.net/uploaded_images/hyde.pdf
        http://buzz.spinstop.com/pub/hyde.htm

        אכן, כפי שאמרת היכולת להוציא מידע מהנתונים איננה מאפשרת ירידה לרזולוציה של מתחת לאחוז.

        מצד שני, מספיק מבט חטוף בנתונים, דבר שניכר בקלות גם מצורת הפעמון של הגרף, כדי לראות שההבדלים המגדריים גדלים ככל שהאחוזון קרוב יותר לקצה (אגב, רק אצל לבנים, אסיאתים/פסיפיים לא מצייתים לכלל הזה).

        לכן אין שום סיבה להניח שרק בגלל שיכולת המדידה של המחקרים נעצרת ב1% ושם ההבדל הוא פי 2 שההבדל נעצר שם. ייתכן מאוד שזה ממשיך עד כדי פי 6 כאשר מגיעים לאחוזים של המתמטיקאים בציבור.

        במילים אחרות, בהיעדר המידע הזה נשמע לי חסר טעם כל הדיון על הבדל שבין אחוז הנשים באחוזון העליון של היכולת המתמטית לזה של הנשים במחקר מתמטיקה. זה לא מאוד מדעי, לא?

      • גיל  On 22/08/2011 at 12:27 pm

        נכון, אני מסכים עם המסקנה שלך. גם לי נראה שלהבדלים בקצוות יש יותר משקל ממה שמיוחס להם, אם כי שאלה נפרדת כמה קשר יש בין היכולות הללו להצלחה אקדמית.

        אגב, המידע שאתה מצטט קיים במאמרים שסקרתי, זה לא משהו חדש.

      • מהגג  On 23/08/2011 at 5:24 am

        היי גיל, הנה מאמר של חוקרת שעובדת אצל אריקה לנדאו שמצטט קבוצת מחקרים עם עוד מידע לגבי מה שקורה קרוב לקצה העליון של הסקאלה.

        ובכן, הנתונים הם שבקרב בעלי היכולות הגבוהות במיוחד במתמטיקה יחס הגברים/נשים הוא פי 16 לטובת הגברים. לכן המחקר שציטטת לקוי מאוד מבחינת הסטטיסטיקה. השאלה למעשה צריכה להישאל הפוך, האם במחלקות למתמטיקה מתקיימת אפליה או לחץ אחר *נגד גברים* באופן שמונע מהם להביא לידי ביטוי את היכולות המתמטיות הגבוהות יותר שלהם. למעשה לפי זה במחלקות למתמטיקה היינו מצפים לקבל 6% נשים בעוד שהנתון שהבאת הוא בין 9% ל16%.

        סליחה שאני אומר את זה אבל הליקוי הזה במאמר (שגם אתה שמת לב אליו אבל לא שמת עליו דגש) הוא כל כך מהותי שאני מתפלא שהמאמר עבר peer review בז'ורנל רציני. יש לי הרושם שבמדעי הטבע זה לא היה קורה.

        וסליחה מכל החברים ממדעי החברה.

      • מהגג  On 23/08/2011 at 5:24 am

        כמובן ששכחתי לשים לינק למאמר: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2127

  • גיל  On 23/08/2011 at 7:54 am

    מהגג, המחקר לא לקוי בכלל, קראת אותו? הוא מתבסס על אותם מחקרים של אותם חוקרים. שים לב שהנתון שהבאת לא מבטא בהכרח הבדלים ביכולות אלא בתוכנית ספציפית באוניברסיטת ג'ון הופקינס. יכולות להיות סיבות נוספות ללמה היו יותר בנים בתוכנית מעבר ליכולת. בכל מקרה, אין הוכחה ישירה שהיכולות הללו קשורות להצלחה אקדמית ולמעשה יש הוכחות לכך שזה להפך. יש מספיק נשים עם דוקטורט במתמטיקה כך שההבדל ביכולות מסביר כנראה משהו מההבדלים אבל לא את כולם.

  • גיל  On 23/08/2011 at 7:56 am

    ואגב, בחייך, להשמיץ את המאמר הזה בלי בכלל לקרוא אותו ולטעון שהוא לא רציני זה לא רציני בכלל. וזה לא מאמר אחד אלא סדרת מאמרים שסקרה את כל הספרות ב30 השנה האחרונות. אם יש מחקר רציני זו דוגמא מצוינת לכך.

    • מהגג  On 23/08/2011 at 8:44 am

      אני מודה שלא קראתי את כולו אבל כן קראתי את המשפט הזה:

      Some argue that those who succeed in mathematical fields
      come from more rarified strata than the top 1%—perhaps the
      top .01% (1 in 10,000). There is no clear threshold beyond
      which extra mathematical prowess does not help; those in the
      top quarter of the top 1% outperform those in the bottom
      quarter of the top 1% on rates of landing tenure-track jobs,
      publishing articles and patents, and so on (Park, Lubinski, &
      Benbow, 2008). Thus, perhaps the sex ratio among prospective
      professors in these fields is greater than 2 to 1 and more in line with the sex asymmetries observed. Although it is possible,
      there exists no evidence to test this claim, and math-talented
      females are disproportionately less likely than matched males
      to enter these professions.

      עכשיו, אחרי משפט כזה, לא היה טעם להמשיך במאמר בלי לברר את הנקודה הזאת.
      ואמנם, אחרי שמבררים את הנקודה ומסתבר שאכן יש הוכחות שזה המצב הרי שכל המחקר הזה שגוי מיסודו, לא???

      • גיל  On 23/08/2011 at 8:55 am

        מהגג, כמו שאמרתי מה שהבאת לא מוכיח את הנקודה הזו בכלל. הוא מראה שיש ייצוג יתר לבנים במתמטיקה באיזה מחנה קיץ שארגנה אוניברסיטה כלשהיא. זה רחוק מאוד מלומר שגברים הם פי 16 מנשים בשברירי האחוזונים העליוניים כי זה לא מדגם מייצג. יותר מזה, צריך להוכיח שיש הבדל בין יכולת מתמטית להצלחה האקדמית הרלוונטית וזה בכלל לא ברור איך ידע של מישהו בגיל 15 קשור לידע הרלוונטי לדוקטורט. עוד דבר שאתה מתעלם ממנו זה שיש לא מעט נשים שקיבלו דוקטורט במתמטיקה. בהנחה שמקבלים שדוקטורט בתחום משקף ידע עילאי שרק שבריר אחוז מהאוכולסייה מחזיק, אז איך תסביר את זה? מתמטיקה זה לא מקצוע שאפשר להשיג בו דוקטורט בקלות. המסקנה שלי היא שאכן, הבדלים ביכולות כנראה משקפים חלק מההבדלים בתוצר הסופי וכנראה יש יותר הבדלים ממה שהמבחנים מראים, ועדיין הם לא מסבירים לגמרי את הדפוסים הקיימים.

  • מהגג  On 30/08/2011 at 10:37 pm

    היי גיל!

    לבקשתך קראתי את המאמר כולו: הוא שואל את השאלה האם בקצה העליון הפער חריף יותר אבל טוען שאין לו נתונים לגבי זה ולגמרי מתעלם מהמשמעות של אם זה אכן כך.

    אני מבקש ממך לבחון שוב האם התשובה הזו מספקת.

    המאמר לא מצטט את benbow ומתעלם מהנתון שכן קיים לגבי המחנה קייץ ההוא.
    אמנם, כפי שאמרת, יש בעיתיות עם היכולת להסיק מסקנות ממנו אבל בעיתיות יותר גדולה בלהתעלם ממנו ולומר שאין מידע על מה שקורה מעבר לאחוזון העליון כשהמידע היחיד שכן קיים, דווקא תומך באפשרות שהפערים גדולים יותר.

    לכן, אני עדיין אומר שיש בעיה מאוד גדולה עם המאמר ועם ההתעלמות מתוצאות השאלה הזאת. אני בטוח שביקורות על המאמר, כשיהיו, יעסקו גם בליקוי הזה.

  • גיל  On 30/08/2011 at 11:02 pm

    מהגג, הוא דווקא כן מצטט את benbow, אולי במאמר שקראת הוא לא מחבר ראשי אבל במאמר השני הוא כן. בכל מקרה, אני בטוח שהוא מודע למחקר הזה אבל כמו שאמרתי המחקר הזה לא מוכיח כלום כי הוא סובל מסלקציה מאוד חזקה של המשתתפים בו. אלו לא מבחנים סטנדרטיים שמדגמים גדולים של אנשים חייבים לעבור. בשורה התחתונה, אנחנו באמת לא יודעים הרבה על שברירי האחוז העליונים. אני מסכים שסביר שגברים מיוצגים יותר שם וזה מסביר יותר את הפערים ממה שמיוחסת לנקודה הזו, אבל שוב, אתה לא יכול להתעלם שהאחוזים של נשים שמסיימות תואר דוקטור גבוהים ביחס לכל פער מתמטי נצפה או משוער. מכיוון שדוקטורט במתמטיקה חופף פחות או יותר לאותם שברירי אחוז אז יוצא שנשים מיוצגות הרבה יותר ממה שצפוי. השאלה היא למה הן מפסיקות להתקדם אחר כך, וההסבר הכי טוב קשור למוטיבציות שונות של גברים ונשים.

  • גיל  On 30/08/2011 at 11:10 pm

    אגב, הם הוציאו ספר שלם על הנושא ואם אתה נכנס לפונקציית החיפוש באמאזון, אתה יכול לראות שהם מצטטים את benbow והמחקרים שלה לא מעט. אפשר לראות פה:

    http://www.amazon.com/Mathematics-Sex-Biology-Conspire-Talented/dp/0195389395#reader_0195389395

    תהיה בטוח שהם מכירים כל מחקר אפשרי בנוגע להבדלים בין גברים ונשים במתמטיקה.

    • מהגג  On 30/08/2011 at 11:24 pm

      גיל!

      ראיתי את הספר בחיפושי באינטרנט אבל כמובן שלא מצאתי גירסה חינמית שלו ואין לי דרך להגיע לרוב המחקרים שחיפשתי בלי לשלם כסף.

      אני בטוח שהם אכן מכירים את המחקרים ולכן ההתעלמות שלהם מהם רק מחשידה בעיני יותר. ושוב אני אומר, ייתכן מאוד שההבדלים הביולוגיים מסבירים את כל פערי הייצוג של נשים בסגל החוגים למתמטיקה והמפתח העיקרי לפתרון השאלה הוא ההתפלגות המגדרית בתוך הקצה העליון של האחוזון העליון. העובדה שהמאמר משאיר את השאלה פתוחה ולא מתייחס למשמעויות של התשובות האפשריות אליה פוגעת בקרדיביליות שלו לטעמי.

      • גיל  On 30/08/2011 at 11:49 pm

        מהגג, הם לא מתעלמים מהמחקר. הם אומרים במפורש שגם אם ההבדלים בקצוות גדולים יותר העובדה שיש הרבה נשים דוקטוריות במתמטיקה מראה שזה נתון לא כל כך רלוונטי.

      • מהגג  On 31/08/2011 at 12:12 am

        גיל!

        1. כנראה שאתה מחזיק גירסה אחרת של המחקר מזו שאני מצאתי בחינם. בגירסה שאני קראתי, http://dericbownds.net/uploaded_images/hyde.pdf ,זה בכלל לא מוזכר.
        2. אני עדיין לא מסכים. יכול להיות שמסיימי דוקטורט במתמטיקה שייכים לאוכלוסיה שבה ייצוג הנשים פחות או יותר זהה אבל אלה שמצליחים לקבל מינוי לסגל ולהתקדם שייכים לקבוצת העילויים באמת במתמטיקה שבה (אולי) ייצוג הנשים נמוך משמעותית. התשובה לשאלה הזאת נשמעת לי קריטית לדיון שהמאמר העלה.

        ודבר אחרון, אני רואה שאתה מקבל את ההערות שלי ברוח טובה ועונה להן בסבלנות, ואני מעריך את זה. ההערות שלי הן באמת מהכיוון הספקני ולא בשום אופן בשביל לקנטר או להקניט אותך ואני שמח שכך אתה מקבל זאת.

      • גיל  On 31/08/2011 at 12:27 am

        שים לב שיש שני מאמרים, אחד שאפשר למצוא בחינם ברשת ואחד שלא. הם די דומים במהות אבל יש קצת דגשים שונים (ויש גם עוד מאמרים והספר, כך שזה לא הכל). אני כבר לא זוכר באיזה מהם היה כתוב מה שאמרתי ויכול להיות שבמאמר הגלוי זה לא מופיע.

        תראה, אי אפשר לומר שמי שסיים דוקטורט במתמטיקה לא נמצא בשבריר אחוז קטן מאוד. אני לא יודע אם אתה יכול לקרוא להם עילוי, אבל זה הרמה הכי גבוהה האפשרית כמעט. בנוסף, אנחנו יודעים ובמאמר סוקרים סיבות למה נשים לא מתקדמות. הסיבות הללו קשורות לבחירות שהן עושות ולהעדפה למשל לחיי משפחה על אקדמיה. יכול להיות שהן הגיעו לקצה גבול יכולת המיצוי שלהן אבל אין שום ראייה שזה קורה. להסיק מהמחקר שהבאת למה שקורה אחרי דוקטורט פשוט לא ממש רלוונטי.

        אין לי שום בעייה עם ההערות שלך, אני דווקא שמח שקראת את המאמר המקורי ואתה מתעניין בנושא. הלוואי שאחרים היו עושים כמוך, זה היה חוסך לי המון עבודה.

      • מהגג  On 31/08/2011 at 12:33 am

        היי גיל!

        לא נראה לך אפשרי ואפילו סביר שמבין מסיימי הדוקטורט אלה שמקבלים תקן בסגל של חוג הם בעלי היכולות הגבוהות יותר?
        כל הסיבות של בחירה וכו' שהוזכרו בודאי נכונות אבל קשה לבסס מאמר על נתון שהתיקוף שלו כל כך בעייתי. ושוב, סליחה שאני מתעקש על הנקודה הזאת.

      • גיל  On 31/08/2011 at 12:36 am

        לא. ברגע שיש לך דוקטורט אז אתה כבר חוקר מוכח, בטח בתחום כמו מתמטיקה. מה שבא אחרי נובע בעיקר מהשקעה גדולה וגם כישרון כמובן. אבל ברמות הללו ההבדלים יחסית קטנים. קריירה אקדמית לא מתבססת רק על יכולות לצערנו.

        לא הבנתי למה התיקוף בעייתי? הם מראים בצורה די ברורה למה ההסבר שלהם הוא כנראה הכי שלם.

  • גיל  On 31/08/2011 at 12:38 am

    ואגב, בתור אחד שטוען שהוא ספקן, לא נראה לך מאוד בעייתי להגיע למסקנות כל כך מרחיקות לכת עם קפיצות לוגיות די גדולות על סמך המחקר שהבאת?

    • מהגג  On 01/09/2011 at 2:44 am

      אני לא הגעתי לשום מסקנות, רק שאלתי שאלות על המסקנות של המאמר, ואני עדיין חושב שהשאלות ראויות.

      מה שאני טוען הוא מאוד מאוד פשוט: הנתון העיקרי שהאמר מתבסס עליו, זה שלפיו הוא מצפה ליחס גברים/נשים 1:2 הוא נתון שנובע מליקוי ביכולת הדגימה וסביר להניח שהיחס הרלוונטי הוא גבוה יותר. מחקר אחר שגם לו בעיות מתודיות משלו מביא יחס של 1:16 האמת היא כנראה איפה שהוא באמצע במקום לא ידוע.

      אי לכך, הדיון על האם יחס הגברים/נשים באדמיה משקף את פער היכולות בין גברים ונשים חייב להתבסס על בירור טוב יותר של הנתון מהשאלה הראשונה. כל עוד התשובה איננה, הביסוס של המאמר בעייתי. ההסבר שלהם לא שלם בשום אופן כל עוד הוא לא מברר את יחס היכולות גברים נשים באוכלוסיית בעלי היכולת הסופר-גבוהה שממנה באים המתמטיקאים המקצועיים. ספקנות בסיסית בענייני סטטיסטיקה.

      ההנחה שלך שמסיימי דוקטורט במתמטיקה הם כולם בעלי יכולות גבוהות שראויות להיכנס לסגל האקדמיה היא אפשרית אבל לא מוכחת בשום פנים ואופן. אפשרות סבירה יותר היא שאם רק מעטים מביניהם מתקדמים הלאה אז ייתכן מאוד שאלה הם דווקא הטובים יותר. וכאמור, גם זאת השערה אבל היא חייבת להיבדק לפני שאנחנו מקבלים את מסקנות המאמר.

    • גיל  On 01/09/2011 at 9:16 am

      אתה כן הגעת למסקנות על סמך מחקר אחד מאוד בעייתי שלא ממש עוזר לסוגיה. זה לא עניין סטטיסטי אלא עניין מהותי של מה הסטטיסטיקה יכולה להראות ומה לא. אני מסכים שחסרים נתונים אבל מה שיש לנו היום מספיק כדי לומר שגם אם הפערים בקצוות גדולים יותר זה לא בהכרח רלוונטי. אלף, בגלל שגם אם הפערים הם פי 10 או פי 16, העובדה שבפועל הפערים הם רק פי 2 או 3, מראים שההסבר הזה חלקי ביותר במקרה הטוב. בית, הפערים שנמדדים בגיל 16 לא רלוונטיים לפערים ברמות הכי גבוהות. גימל, פערים שידועים שקיימים בין גברים ונשים ברוטאציות מנטליות, לא מסבירים את הפערים במי מקבל דוקטורט.

      לכן, ממש לא נכון לומר שהביסוס במאמר בעייתי ואתה מתעלם לגמרי מההסברים האחרים שכן קיימים ונתמכים מחקרית. זו נראית לי צורת הסקה מאוד לא טובה מצידך.

      מה זאת אומרת שזו הנחה שמסיימי דוקטורט במתמטיקה היא בעלי יכולות גבוהות? אתה רציני? דוקטורט במתמטיקה זה משהו שלא מעיד על יכולות גבוהות? נראה לי שאתה מתעקש בכוח על משהו בלי קשר למציאות. מי שיכול להיות סגל אקדמי מתמטי הוא בעל תואר דוקטור הוא בהכרח יכול להיות סגל, לא צריך לזה הוכחה אלא להסתכל על הסגל האקדמי במחלקות למתמטיקה. אפשרות סבירה על סמך מה בדיוק? צורת ההסקה שלך מלאה בכל מיני הנחות משונות וקפיצות לוגיות שלא קשורות למציאות, מצטער.

      • מהגג  On 01/09/2011 at 10:15 am

        א. אני לא מסיק כלום, אני רק שואל שאלות ומעלה ספקות על מסקנות המאמר שקראתי.
        ב. לא הבנתי את "בפועל הפערים הם רק פי 2 או 3", על זה כל הויכוח, לא? אולי הפערים הם גדולים יותר באוכלוסיה הרלוונטית ואז אין שום אפליה.
        ג. הפערים בגיל 16, ויותר מזה, אלה שנבדקו על אוכלוסייה מסוימת, אכן אינם אינדיקציה לגובה הפער ביכולות בין גברים ונשים. מצד שני, הם הנתון היחיד שיש (שידוע לי) על מה שקורה באוכלוסיה הרלוונטית והם בוודאי יותר רלוונטיים מנתונים שקוצצו לגרנולריות של 1%.
        ד. אם הפערים בין גברים לנשים בקבלת דוקטורטים במדעים/הנדסה/מתמטיקה מוסברים ע"י הפערים ביכולות או לא תלוי בשאלה מה גובה הפערים זה כל מה שאני אומר. כל עוד לא הוברר מה הם הפערים (ותסכים איתי שלא הוברר מה הם בקצה העליון) הרי שהנחת המאמר שהפערים הם פי 2 או 3 היא לא מוכחת והסקת מסקנות על גביה היא בעייתית מאוד. ביקשת קפיצות לוגיות – הנה מצאת לך פה אחת.
        ה. כמובן שדוקטורט במתמטיקה מעיד על יכולות מתמטיות גבוהות, ועדיין, לא כל המסיימים אותו מתקבלים לסגל של אוניברסיטה, רק מעטים. ייתכן מאוד שהקבלה לסגל דורשת יכולות גבוהות עוד יותר אפילו מאלה של הגשת דוקטורט, לא?
        ו. לגבי מי שיכול להיות סגל אקדמי מתמטי הוא בעל תואר דוקטור הוא בהכרח יכול להיות סגל, לא צריך לזה הוכחה אלא להסתכל על הסגל האקדמי במחלקות למתמטיקה. נדמה לי שזאת טעות מסוג פסיכומטרי: אם כל חברי הסגל עשו דוקטורט זה עדיין לא אומר שכל מי שהשלים דוקטורט מתאים להיות חבר סגל…

        עכשיו, יכול להיות שהמחקר השני שאתה קראת ואני עוד לא (ותודה ששלחת לי אותו) עונה בצורה מניחה את הדעת לשאלות האלה, המחקר שאני קראתי בהחלט לא.
        ייקח לי כמה ימים לקרוא אותו ואם אשנה את דעתי בעקבותיו, אכתוב את זה פה.

        בינתיים תודה על הבלוג המעניין

      • גיל  On 01/09/2011 at 10:42 am

        מהגג, אתה שואל שאלות שכבר נענו על ידי ועל ידי כותבי המאמר ומתעלם בשיטתיות מהמחקרים הרלוונטיים שכן מראים על הבדלים שנובעים מסיבות אחרות.

        הפערים בגיל 16 הם לא המחקר היחיד על פערים בין בנים לבנות. יש לא מעט מחקרים כאלו והם מתייחסים אליהם במאמרים ששלחתי אליך.

        כמו שכבר כתבתי שוב ושוב, אם הפערים אכן מאוד גבוהים והם אלו שמשפיעים על ייצוג הנשים אז היינו מצפים להבדלים הרבה יותר גדולים בדוקטורט וזה לא קורה.

        הסקת המסקנות היא כלל לא בעייתית כשיש מחקרים שמראים שאין קשר בין יכולות מתמטיות במבחנים סטנדרטיים בגיל הזה לבין יכולת מתמטית עילאית אקדמית.

        נכון, לא כל מסיימי הדוקטורט הם בעלי קריירה אקדמית אבל הם נמצאים בדיוק בשברירי האחוז עם היכולת הגבוהה ביותר בתחום. העובדה שיש נשים רבות עם דוקטורט סותרת את הטענה שפערים גדולים בקצוות משפיעים על עילויים במתמטיקה.

        יש לך סיבות טובות מאוד שמוזכרות במאמרים למה נשים לא ממשיכות באקדמיה ושלא קשורות ליכולת המתמטית, למה אתה ממשיך להתעלם מהן?

      • מהגג  On 01/09/2011 at 12:33 pm

        גיל, אני לא אענה ךף עכשיו ואעצור את ההתכתבות איתך עד שאקרא את המאמר ששלחת לי.

        במבט ראשון הוא אכן הרבה יותר מעמיק ומכיל הרבה יותר אינפורמציה מזה שנמצא בחינם באינטרנט וראוי להתייחסות יותר רצינית.
        מכיוון שהוא גם יותר ארוך ייקח לי כנראה קצת זמן לקרוא אותו אבל זה יקרה…

        אני מבטיח לחזור לכאן לכתוב את התרשמותי אם השאלות שלי קיבלו תשובות, שסיפקו אותי או לא…

      • גיל  On 01/09/2011 at 12:51 pm

        אוקיי, מצוין. טוב שאתה קורא ומתרשם ממקור ראשון.

  • מלי  On 30/08/2014 at 5:20 am

    המאמר מנסה להציג ניתוח אובייקטיבי על פי מדדים ונתונים מדעיים. לטעמי, חסרה בו התייחסות להתמודדות של נשים בחברה המתנהלת על פי קודים גבריים. כמי שנמצאת באותו אחוז קטן של בעלות תואר שלישי במדעי ההנדסה אשר עוסקת במחקר במוסד מחקר לאומי, אני מזדהה עם האמירה שהעדפות הנשים הן גורם משמעותי למידת ייצוגן באקדמיה ובמוסדות מחקר דוגמת זה אליו אני שייכת. אבל, הסיבה להעדפות אלה אינה דווקא השעון הביולוגי. התחרותיות המאפיינת את הגברים, כבר בגיל צעיר, מהווה גורם מרתיע לבנות ולנשים. למיטב זיכרוני, במחקר שהשווה הישגים של נערות שלמדו בכיתות מעורבות לכאלה שלמדו בכיתות לבנות בלבד נמצא שהישגיהן של האחרונות היו גבוהים משמעותית. המסקנה באותו מחקר הייתה שהיעדר התחרותיות שמשרים הבנים בכיתה גורמת לבנות בכיתה הנפרדת למצות את יכולותיהן. אותה תחרותיות גוברת עם התבגרות הבנים. לכן, סביבת עבודה גברית רוויה בה. בפקולטות למתמטיקה ופיזיקה בהן קיים רוב גברי בולט, האווירה רוויית טוסטסטרון, דבר הבא לידי ביטוי באופן השיח, בדומיננטיות הגברים בדיונים, ובסממנים נוספים שהופכים את החוויה היומיומית ללא נעימה עבור נשים רבות ושם אותן בעמדת נחיתות.
    הערה נוספת היא שלא ברור לי האם נעשה ניתוח של נתונים היכולים להצביע על אפליה באופן פרטני במקצועות המתמטיקה ופיזיקה, או שהמאמר מבוסס על נתונים ממוצעים של פקולטות למדעים מדוייקים ואולי אף מתמצעים עם הפקולטות להנדסה, שם רואים עלייה בייצוג הנשי (אם כי עדיין אנחנו רחוקות מייצגת במדעי החיים או בפסיכולוגיה). האם כמות הנשים האוחזות במשרה אקדמית במדעים מדוייקים מאפשרת לבצע מחקר סטטיסטי אמין ממנו אפשר להסיק על מגמות ברורות? האם נערך סקר אצל נשים באקדמיה לגבי תחושותיהן לגבי אפליה?
    לסיכום, כמי שחיה מציאות זו על בסיס יומיומי, לא הצלחתי להשתכנע שהייצוג הנמוך של נשים בעמדות מובילות בתחומי המדעים המדויקים הם תוצאה של העדפותן את המשפחה ולילדים. זהו בהחלט פקטור חשוב, אבל לדעתי זו אינה סיבת השורש.

    • גיל  On 30/08/2014 at 8:52 am

      מלי, אף אחד לא טען שהעדפה בבחירת מקצוע קשורה לשעון הביולוגי או לילדים, אלא שהבחירה להוליד ילדים בשלבים שונים של הלימודים או הקריירה האקדמית משפיעה על הקריירה הזו וזו בחירה שאנשים עושים. אני מניח שתסכימי איתי שלנשים יש רצון גדול יותר ללדת ילדים בגיל צעיר, כזה שמשפיע על הלימודים או האקדמיה ומחקרים מראים שבממוצע, ליותר נשים חשוב ללדת ילדים ולהיות איתם מאשר להתרכז רק בקריירה בהשוואה לגברים.

      בנוסף, צריך להסתכל על התמונה כמכלול והתעלמת לגמרי משאר הגורמים שהזכרתי בפוסט הזה ובפוסטים אחרים שמשפיעים גם הם על הייצוג הלא שווה. למשל, אינספור מחקרים מראים שגברים ונשים בעלי יכולות שונות בקצה העליון של מתמטיקה ויכולות קוגנטיביות מסוימות,. גם ליכולות המילוליות הגבוהות של נשים שגורמות ליותר בחירות של מקצועות עם דגש מילולי יש השפעה על בחירת המקצוע. גם אי אפשר להתעלם מהאפליות המתקנות הרבות שיש לטובת נשים ושקיימות כבר יותר מ50 שנה ועדיין הפערים לא מצטמצמים בתחומים כמו מתמטיקה ופיסיקה, בעוד בתחומים כמו מדעי החברה, ברגע שפתחו אותן לנשים הן השתלטו עליהן מיידית ואף אחד לא טוען שם לאפלייה. זה סתם מקרי בעינייך? למעשה, יש לא מעט חוקרים שבנים בגיל בית ספר מופלים היום בלימודים וזו הסיבה שבנות עולות עליהם בהישגיהן. כל זה מצטבר לכלל תמונה מסוימת

      לא ממש הבנתי מה מפתיע שגברים דומיננטיים בדיונים בפקולטות למתמטיקה ופיסיקה שבהם יש להם רוב גדול? באותה מידה אני יכול לספר שבלימודי הפסיכולוגיה שלי נשים שלטו בדיונים פשוט כי הם היו הרוב.

      לא הבנתי גם מה זו אפלייה פרטנית? ניתוחים כאלו בהכרח צריכים להיות על קבוצות גדולות כדי לראות מגמות מעבר לחוויות של אדם יחיד. אין ספק שיש נשים שחוות אפלייה אבל השאלה היא אם אפשר להראות שהיא אכן קיימת בהקף נרחב ולפי המחקרים שנעשו אין עדויות שמראות שזה גורם משמעותי באי שיוויון הנצפה (את יכולה לראות את המחקרים שקישרתי אליהם).

      לסיכום, אנשים מגיעים למסקנות על סמך בסיס הידע והנתונים הקיימים. אם יש לך נתונים או מחקרים שסותרים את מה שהצגתי את מוזמנת להציג אותם. חוויות אישיות כמה שהן חשובות לא יכולות לקבוע בצורה ברורה לגבי מגמות כלליות כי על כל אישה שחווה אפלייה אפשר להציג אחת שלא מרגישה אותה.

Trackbacks

  • […] לא במקרה, רוב הילדים האוטיסטים היו ילדים לאבות או סבים שעוסקים בהיי טק ולא לאמהות או סבתות. כתבתי בעבר על השורשים אבולוציוניים של הפרעות מנטליות. הרעיון הכללי הוא שאותם גנים שתורמים ליצירתיות ואינטליגנציה גבוהה יכולים גם לגרום להפרעות נפשיות חמורות. התכונות הללו נמצאות תחת ברירה מינית חזקה, כשלפעמים הן באות לידי ביטוי בצורה המיטבית שלהן ותורמים לכשירות הכוללת של הפרט על ידי זה שהוא יותר אטרקטיבי כבן זוג, ולעיתים יותר נדירות הם מופיעים בצורה של הפרעה כלשהיא ואז הם פוגמים באטרקטיביות של הנושא אותם גנים. זה מסביר למה הפרעות שונות ממשיכות להתקיים בשיעורים קבועים פחות או יותר באוכלוסייה, וגם למה גברים, שהם אלו שצריכים להפגין את היכולות הגבוהות הללו כדי להבחר כבני זוג על ידי נשים (כחלק מהאסימטריה של הברירה המינית), סובלים יותר מההפרעות הללו (וגם נמצאים בשיעורים גבוהים יותר בתחומי מדע שונים – ראו פה). […]

  • […] גברים ונשים באקדמיה, נושא שהרחבתי עליו רבות בבלוג (כאן, פה וכאן). אם יש הבדלים קטנים ביכולות קוגנטיביות, ביחד עם […]

  • […] בנוגע להשפעות ביולוגיות מול השפעות סביבתיות. כתבתי בעבר על הנושא בהקשר של הקריירות האקדמיות של גברים ונשים, […]

  • […] של התחומים הללו הוא STEM – Science, Technology, Engineering, and Mathematics. כתבתי בעבר שיש שלושה גורמים מרכזיים שכנראה משפיעים על […]

  • […] וממשיך לעורר דיונים בקרב חוקרים ומחוץ לאקדמיה. כתבתי לא מעט על הנושא כולל התמקדות בגורמים ביולוגיים […]

  • […] המתנגדים למחקרים על הבדלים בין המינים ואלו שחושבים שההבדלים זניחים מציגים הרבה פעמים מצג שווא של פני המחקר בתחום שאותו הם תוקפים. הם יוצאים כנגד הדיעה שיש דיכוטומיה בין המינים אין שום חפיפה בין ההתנהגויות והרצונות של שני המינים (ראו הכתבה על דפנה יואל וגם סרטון יוטיוב שלה שמציג את איש הקש הזה). בפועל, אף חוקר רציני לא מציג דיעה כזו ואני לא מכיר שום פסיכולוג אבולוציוני שטוען ככה. זה נכון שלפעמים חוקרים מדברים על מוח גברי ומוח נשי, או שגברים עושים ככה ונשים עושות אחרת, אבל בכל המקרים הללו מדברים על נטיות של כל מין שבממוצע מתנהג אחרת מהמין הנגדי ולא שהם מתנהגים בצורה שונה לחלוטין כל הזמן. הדיבורים הדיכוטומיים על גברים ונשים נעשים לרוב בעיתונות הפופולארית, שלא לומר הצהובה והסנסציונית. למעשה, במקרים רבים חוקרים מדברים על דימיון גדול בין גברים ונשים בממוצע, ולא חושבים שיש הבדל בממוצע אלא בשונות. דוגמא מובהקת לכך נמצאת ביכולת המתמטית של גברים ונשים שבו היכולת הממוצעת דומה בעוד באחוזונים העליונים והתחתונים נמצאים פי כמה וכמה יותר גברים מנשים (אפשר לקרוא על זה בהרחבה כאן וכאן). […]

  • […] הדבר לא בהכרח מעיד על אפלייה ובעבר תארתי את הסיבות האפשריות לכך. עדיין, רבים סבורים שהסיבה המרכזית לאי שיוויון היא […]

%d בלוגרים אהבו את זה: