עוצמת חיוך מנבאת אריכות ימים

זה מכבר ידועה ההשפעה שיש לרגשות שונות על האישיות, מחשבות והתנהגויות של אנשים. בשנים האחרונות ישנם מחקרים שמראים איך רגשות חיוביים משפיעים בצורה חיובית על ארועים שונים בחיים, כולל בריאותם נפשית ופיסית. כך למשל, אנשים עם מחשבות חיוביות הם בעלי מאפייניי אישיות יציבה יותר, בעלי תפקוד קוגנטיבי טוב יותר, חווים יחסים זוגיים מספקים יותר ועוד.

הבעות פנים הן צורה אחת מאוד בולטת שבהן רגשות באים לידי ביטוי. הפסיכולוג הידוע פול אקמן היה הראשון שהראה שלכל בני האדם יש שש הבעות פנים בסיסיות שהינן אוניברסליות (כעס, גועל, פחד, שמחה, עצב והפתעה). כלומר, אנשים בכל מקום בעולם יכולים לזהות את ההבעות הללו בקלות גם אם מציגים בפניהם תמונות של אנשים מתרבות אחרת לגמרי. הבעות הפנים מהוות מראה לרגשות של אנשים, וכשרואים הבעה מסוימת אפשר לדעת ברמה גבוהה של ודאות מה מרגיש אדם אחר.

אחת מהבעות הפנים הידועות ביותר היא החיוך. מחקר שתארתי לא מזמן הראה שחיוך של אנשים שנלקח מתמונת המחזור שלהם היה מנבא טוב להצלחת הנישואין שלהם שנים אחרי שהתמונה נלקחה. מחקר חדש שפורסם כעת ניסה לבדוק האם חיוך יכול לנבא גם את תוחלת החיים של האנשים בתמונה. לצורך כך, בחנו החוקרים תמונות של שחקני בייסבול שצולמו ב-1952 והופיעו בספר. השימוש במחקר בתמונות של שחקני בייסבול אינו מקרי מבחינה מחקרית. שחקני בייסבול הם קבוצה הומוגנית למדי שעוסקת במקצוע זהה, מה שמונע שונות גדולה שהייתה קיימת אילו בחרו תמונות של אנשים אחרים באקראי. בנוסף, שחקני בייסבול הם אנשים מפורסמים ויש עליהם סטטיסטיקות שונות שקל להגיע אליהן, מה שמאפשר בקרה טובה על משתנים שונים.

חיוכים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: חיוכיים אמיתיים וכנים שנקראים Duchenne smile (על שם הניורולוג שחקר אותם לראשונה) וחיוכים מזויפים. אקמן, שהזכרתי אותו קודם, פיתח שיטה מדויקת שבה ניתן להבחין מתי החיוך אמיתי ומתי לא, על ידי בחינה מדוקדקת של שרירי הפנים (חיוך אמיתי מערב שרירים של עצמות הלחיים ובקצוות העיניים). אחרי אימון קצר אנשים מסוגלים לזהות די בקלות מתי החיוך אמיתי ומתי הוא מזויף או לא קיים. במחקר הנוכחי, התבקשו חמישה אנשים שונים למיין את 230 התמונות של שחקני הבייסבול לשלוש קבוצות שונות: כאלו שלא חייכו כלל, כאלו שחייכו בצורה חלקית, וכאלו שחייכו חיוך מלא. המהימנות בין המעריכים השונים הייתה גבוהה. לאחר מכן, אספו החוקרים מידע לגבי גיל המוות של השחקנים (רבע מהשחקנים היו עדיין בחיים בזמן איסוף הנתונים).

הנתונים נבחנו על פי מודלים סטטיסטטיים שונים. בשלב הראשון כללו החוקרים משתנים מתערבים שונים כדי לייצר את המודל הבסיסי. התוצאות הראו ששחקנים שלמדו בקולג’ הקטינו את סיכוי המוות שלהם ב-44%. גם קריירת הבייסבול הקטינה את הסיכוי למות, 4% על כל שנת משחק. בשלב השני, הוסיפו החוקרים את משתנה החיוך ורצו לראות אם אחרי שמחזיקים קבוע את המשתנים האחרים העובדה ששחקן חייך תורמת לתוחלת החיים שלו. התוצאות הראו שאכן זה מה שקורה. מי שחייך חיוך אמיתי בתמונה היה בעל סיכויים קטנים בחצי למות בכל שנה נתונה בהשוואה לאלו שלא חייכו כלל. במודל הזה, חיוך הסביר 35% מהשונות בתוחלת החיים של השחקן.

ההסבר הסביר ביותר לממצאים הוא לא שעצם החיוך הוא זה שגרם לאנשים לחיות שנים ארוכות יותר, אלא שחיוך הוא ביטוי חיצוני של רגש חיובי והוא זה שגורם לאנשים לאריכות ימים (אם כי צריך להזכיר מחקרים שמראים שאם אנשים עצובים מחייכים, עצם החיוך משפר את מצב רוחם). המחקר הזה מצטרף לשורה ארוכה של מחקרים שמדגימים איך מבט חטוף על אנשים יכול לנבא דברים עמוקים ביותר, ואף כאלו שמתרחשים שנים ארוכות לאחריו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • תרצה  On 13/05/2010 at 2:39 am

    תרבויות שלמות נוהגות לפי הכלל שחיוך הוא חלק מתקשורת בינאישית אלמנטרית שבאה יחד עם יצירת קשר עין עם בני אדם באשר הם. לעתים קרובות החיוך הזה מלאכותי. אבל גם כך האוירה הכללית 'נקייה' יותר ובהחלט משרה תחושה חיובית על מי שנמצא בסביבה.

    מאמר מעניין, תודה.

  • גיל  On 13/05/2010 at 2:46 am

    תרצה, זה בהחלט נכון. אני יכול לומר מהניסיון שלי בארה"ב שהתרבות מכתיבה מאור פנים גם אם הוא ברובו מזויף, ועדיין זה עדיף בעיניי פי כמה על חוסר אדיבות ישראלית.

  • שומשום  On 13/05/2010 at 6:05 am

    מעניין שהם לא בדקו את האפשרות הפשוטה הבאה: המחייכים באמת מחייכים כי יש להם הרבה כסף וזאת הסיבה מדוע הם חיים זמן רב יותר מהמחייכים בזיוף שלהם יש בעיות כלכליות.

  • SilentMike  On 13/05/2010 at 6:06 am

    אז אתה אומר להתחיל לדאוג לסידורי הלוויה?

  • גיל  On 13/05/2010 at 9:29 am

    שומשום, זה לא שייך. בגלל שכולם מאותו מקצוע וכולם מרוויחים יחסית הרבה כסף אז המשתנה הזה לא משפיע.

    מייק, חייך קצת.

  • המחסנאית  On 14/05/2010 at 11:24 am

    מעניין מה ההסבר האפשרי לחיוך מעבר למתאמים וניבויים וכיצד הוא מתקשר לממצאים.
    חשיפת שיניים היא על פי רוב פעולה של תוקפנות או איום.
    אני זוכרת דיון בנושא הזה אצל אנטוני סטור בספר שלו על התוקפנות שמתאר (לא זוכרת אם כהשערה או כמימצא) שהחיוך הוא סוג אות לפיוס והנפת דגל לבן ושמקורו בהתנהגויות הקשורות לתופקנות

  • גיל  On 14/05/2010 at 11:37 am

    מחסנאית, מה שאת מתארת זה הצחוק והוא נפוץ אצל פרימאטים אחרים. שימפנזות למשל יתגוששו אחד עם השני עד שאחד יכנע ויחשוף שיניים כהודאה בתבוסה וקבלת המרות של האלפא זכר. עם זאת, זו חשיפת שיניים מסוג אחד. יש גם חיוך אחר שרואים אצל קופים שנוצר במשחקים ומראה על חיבה. משערים ששני הסוגים הללו הם הבסיס האבולוציוני לחיוך ולצחוק ואילו אצל בני אדם הם התמזגו.

  • רג'ול  On 15/05/2010 at 6:07 am

    חיוך של רקדניות על פוינט, שברוב המקרים הוא קפוא ומאוד מלאכותי, משמש כדרך היעילה ביותר להפגת תחושת הכאב בכפות הרגליים. קראתי באיזה מקום שהפעלת השרירים שגורמים חיוך גורמת להאצת אדרנלין. לפיכך אנשים שמחייכים הרבה (ואפילו חיוך מלאכותי) מזריקים לעצמם המון אדרנלין, ואולי בגלל זה מצליחים גם, בסופו של דבר, לחיות יותר זמן, וקרוב לודאי שגם יותר בכיף. כנראה שבין הזמן והכיף יש יחסי גומלין של הזנה הדדית.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: