השפעת הגיל על ביצועים של שחקני כדורסל

בימים אלו מגיעה עונת הנבא לשיאה עם משחקי הפלייאוף שבסיומם תקבע האלופה. אחד השחקנים הבולטים בפלייאוף הוא טים דאנקן שבחודש שעבר מלאו לו 38. לכאורה, גיל מבוגר אמור להאט שחקני כדורסל ולפגום בביצועים שלהם אבל דאנקן משחק טוב יותר מצעירים רבים בליגה בעמדה שלו. החכמה המקובלת לגבי כדורסל ורוב ענפי הספורט היא שככל שמזדקנים הביצועים נעשים פחות טובים. זה לא רק שהיכולת של השחקן נפגעת אלא שיש גורמים אחרים שמשפיעים לרעה על הביצועים. זמני התגובה למשל איטיים יותר, זמן ההתאוששות ממשחק למשחק גדול יותר, יש נטייה גדולה יותר להפצע ועוד. מאמר חדש בוחן את הנושא של הזדקנות שחקנים בספורט תוך שימוש במאגרי המידע של הנבא והמקבילה הנשית שלו ה-WNBA וניתוח אבולוציוני של הנושא.

מבחינה אבולוציונית הזדקנות היא תוצר לוואי של לחצי ברירה חלשים. זה אומר שאין שום סיבה לשמר תכונות מסוימות כי הן אינן חשובות לרבייה ולכן יש הידרדרות של הגוף. חשוב לזכור שמטרת האורגניזם היא להתרבות ולהעביר את הגנים לדור הבא ולא לשרוד או להגיע לגיל מבוגר. שרידה הכרחית כדי להתרבות אבל בעלי חיים רבים מתים בגיל צעיר, ועדיף אם אפשר להתרבות כמה שיותר מהר. כל שנה שלא התרבית יש סיכוי שזו השנה האחרונה לחייך ואז לעולם לא תתרבה, הפסד אבולציוני של הגנים שלך. במקרים מסוימים כמו עם גמלי שלמה, ההזדווגות עצמה מובילה למוות (הם מקריבים עצמם על מנת שהנקבה תקבל אנרגיה חיונית לגידול הצאצא). כל הנושא קשור למושג ה-tradeoff שבו צריך לשמור על איזון מסוים בין גוף בריא ואריכות ימים שמספיקים להתרבות (על הסיבות להזדקנות ואיך זה קשור לעובדה שגברים מסורסים מאריכים חיים כתבתי כאן).

המושג tradeoff מסביר למה כשיש ירידה ביכולת מסוימת, אפשר במקרים מסוימים לפצות עליה על ידי חיזוק של תכונה אחרת. זה משהו שמתרחשה בטבע כל הזמן. למשל, מינים רבים של צפרדעים ולטאות לא יכולים לשמור על זריזות וסיבולת גבוהה בו זמנית. כאשר הם צעירים הם זריזים מאוד מה שמאפשר להם להתחמק מטורפים וגם ללכוד חיות אחרות, אבל כשהמהירות שלהם יורדת עם הגיל הם מפצים עליה בסיבולת גבוהה שמשאפשרת להם לצוד חיות מסוימות שמתעייפות מהר מהם.

ספורטאים הם אוכלוסיה קלאסית לבחון עליהם את תאוריית הפיצוי, כי כמו לטאות וצפרדעים, מהירות, גמישות, ניתור וכוח פיסי נחלשים עם השנים ויש אפשרות לפצות עליהם על ידי שיפור של תכונות אחרות. יש גם הבדלים בין גברים ונשים במידת הירידה בכושר ובמאפיינים של הירידה. למשל, היכולת לקפוץ ולהרים משקלות מידרדרת מהר יותר אצל נשים בהשוואה לגברים. כדי לבחון את השינויים ביכולת של אתלטים התמקדו החוקרים במחקר הנוכחי בנתונים מ-30 השנה האחרונות בנבא (מ-1979, השנה שבא הוסיפו את קשת ה-3 עד 2010), וגם מ-12 שנות WNBA.

החוקרים התאימו מודלים סטטיסטיים שונים כדי להעריך את השינויים במספר הנקודות לדקה של כל שחקן ככל שהוא מזדקן. הם לקחו בחשבון משתנים שונים כמו גובה השחקן או איכות הקבוצה שבה הוא שיחק והשוו בין נשים לגברים. דפוס אחד מייד בלט לעין. גברים מגיעים לשיא הנקודות שלהם בסביבות גיל 25, ולאחר מכן חווים ירידה איטית. אצל הנשים לעומת זאת יש יציבות ואפילו עלייה מסוימת בתפוקה ככל שהן  מזדקנות. אפשר לראות את זה בגרפים הבאים (הגברים בכחול והנשים באדום. שימו לב שטווח הגילאים אצל הנשים קטן יותר):

השוליים הרחבים הם טווח הביטחון (או 95% רווח סמך) לכל גיל ואפשר לראות שבגילאים צעירים מאוד ומבוגרים מאוד הטווח הזה גדול, וזאת בגלל שהמדגמים קטנים יותר מה שמוביל לשונויות גבוהות יותר.

הממצא המעניין ביותר קשור להבדלים בקליעה ל-2 נקודות ול-3 נקודות וקליעות עונשין. אצל גברים, היכולת לקלוע לשלוש משתפרת עם השנים ומגיעה לשיא בגיל 30 בערך, בעוד הקליעה לשתיים והעונשין מגיעים לשיא מוקדם יותר בגיל 25. אצל הנשים לעומת זאת מוצאים מגמה הפוכה. הקליעה לשלוש בשיאה בגיל 25 בעוד הקליעה לשתיים והעונשין מגיעים לשיא בגיל 30. הבדל נוסף נעוץ בעובדה שעבור גברים אחרי שהם מגיעים לשיא יש ירידה איטית בכל סוגי הקליעה בעוד אצל נשים ברגע שהן מגיעות לשיא הן משמרות את היכולת הזו לאורך כל הקריירה. חשוב לציין גם שמספר ניסיונות הקליעה לא היווה גורם משמעותי בהסבר התוצאות.

באופן כללי ניתן לומר שאצל הגברים, התוצאות מראות שיא ספורטיבי באמצע שנות ה-20, זמן שהגוף במצב הכי טוב שלו ומשהו שגם מוצאים ברוב ענפי הספורט האחרים. נראה שאחרי שחלה ירידה ביכולת של השחקנים הם מפצים עליה במעבר מקליעה ל-2 לקליעה ל-3. למה קולעים יותר ל-3? אולי בגלל שזה דורש פחות אתלטיות ומאבקים פיסיים על מיקום מתחת לסל, פחות גמישות וקפיצות – כל אלו גורמים שנחלשים עם הגיל. קל יותר לעמוד על קשת השלוש ולזרוק בלי כל האינטנסיביות של מאבקים בצבע. עם זאת, צריך לזכור שלמרות ששחקנים מפצים על הירידה ביכולת הקליעה ל-2 על ידי קליעה ל-3, הם לא מצליחים להגיע לאותה כמות נקודות כך שבסך הכל יש ירידה ביכולת. אצל הנשים לעומת זאת לא רואים תהליכי “הזדקנות” דומים.

למה יש הבדל בין המינים? יתכן שזה קשור לפיסיולוגיה השונה וחילוף חומרים שונה אצל גברים ונשים אם כי לא ברור איך זה מוביל להבדל. מה שכן נראה ברור הוא שתהליך ההזדקנות של שחקני נבא מהיר יותר מאשר ב-WNBA וההזדקנות הזו לא בהכרח קשורה לגיל. גברים משחקים 82 משחקים בעונה הרגילה בעוד נשים משחקות רק 34 משחקים ובעונה קצרה בהרבה (לא כולל משחקי פלייאוף). גם הפיסיות במשחק הגברי גבוהה הרבה יותר מהמקבילה הנשית מה שתורם ל”התבגרות” מואצת של השחקנים. הבדלים נוספים קשורים לדרישות השונות של המשחק שקשורות אתלטיות השונה של גברים ונשים. אצל הגברים המשחקים בנויים יותר על אתלטיות ויכולת אישית, בעוד אצל הנשים המשחק הקבוצתי חשוב יותר. נשים לא מטביעות כמעט ואין אצלן סלים קלים בכמות שיש אצל הגברים (מה שמוביל מומחים להציע הנמכה של הסל). אולי שיתוף הפעולה בין השחקניות הזה הוא מה ששומר עליהן בשיא זמן ממושך יותר מזה של הגברים ומסביר למה הקבוצה הכי קבוצתית בנבא הסן אנטוניו ספרס, לא יורדת ברמתה למרות הזדקנות כוכביה (לשיתוף שחקנים רבים וחלוקה שיוויונית יותר של דקות המשחק יש חלק בזה).