למה גברים מסורסים זוכים לחיים ארוכים יותר, ועוד כמה מחשבות על הזדקנות, אריכות ימים ומוות

אאוץ’. כל גבר ששומע את המילה סירוס סביר שהוא מתכווץ בכסאו בחוסר נוחות. מחקר חדש שפורסם לא מזמן מגלה שגברים שסורסו בילדותם חיו חיים ארוכים יותר מאשר גברים שלא סורסו ובהפרש שנים משמעותי. על מנת להבין את ההקשר האבולוציוני של המחקר, ולמה הוא קשור לרבייה, הזדקנות ומוות אני אפתח בסקירה כללית של הנושא ומקווה שהוא יובן טוב יותר לאחר מכן.

התשובה לשאלה למה בכלל אנשים מזדקנים ומתים אינה טריוויאלית. עקרונית, גנים שמאריכים חיים לא אמורים להיות בעייה קשה במיוחד עבור הברירה הטבעית. ישנן חיות כמו צבי היבשה הענקיים (tortoise) שתוחלת החיים שלהן גדולה לאין שיעור מזו של בני אדם. הארייט שבתמונה למטה, אחד הצבים המפורסמים ביותר שמתה לפני כמה שנים, האריכה חיים עד לגיל המופלג של 175. כמו כן, בניסויים מבוקרים ואפילו בלי מניפולציות גנטיות מיוחדות, הצליחו חוקרים להאריך חיים של בעלי חיים שונים. כך למשל, ניסויים שונים שנעשו במעבדה על זבובי פירות הראו שאפשר לערוך מניפולציות גנטיות או פשוט לברור זבובים בברירה מלאכותית, כך שזבובים שייצרו פחות ביצים יאריכו את תוחלת החיים שלהם. בעולם האמיתי, לזבובים כאלו לא היה סיכוי להתקיים כי הם היו יוצאים מופסדים בתחרות עם זבובי פירות אחרים שהתרבו בכמות גדולה יותר ובגיל צעיר.

אנחנו לא יודעים בוודאות למה אנשים מזדקנים ומתים אבל ישנן מספר תאוריות בנושא. ברור שככל שחיים יותר זמן יש שחיקה טבעית והתבלות של הגוף כמו שקורה לכל דבר. למרות שהגוף שלנו בעל יכולות מופלאות לרפא את עצמו, יש גבול גם ליכולת הזו. אבל זה כשלעצמו לא מסביר לחלוטין את תהליכי ההזדקנות. הסבר אחר קשור לעובדה שככל שחיים יותר זמן הגוף שלנו צובר מוטאציות מזיקות שגורמות לבעיות שונות בגיל מבוגר. הברירה הטבעית לא פועלת כדי לתקן את המוטאציות הללו מכיוון שלאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו רוב האנשים וההומינידים שקדמו להם לא חיו עד גיל מופלג כמו שהם חיים כיום, ולכן היו לחצי ברירה חלשים כנגד מוטאציות שבאות לידי ביטוי בשלב מאוחר בחיים היום. על פי התאוריה הזו, אולי בעוד כמה אלפי שנים הברירה תפעל כנגד המוטאציות הללו ותמצא להן פתרון מניח את הדעת.

אבל ההסבר הטוב ביותר להזדקנות ומוות קשור למסגרת התאורטית של Life History Theory שהסברתי את החשיבות שלה בפוסט הקודם. תכונות שקשורות לרבייה והשרדות לא עומדות בחלל ריק ואורגניזמים שונים עומדים כל הזמן בפני החלטות קשות כיצד להשקיע את המשאבים המצומצמים שקיימים בצורה הטובה ביותר עבורם, כזאת שתייצר את אורח החיים האופטימלי ביותר לאותו אורגניזם. כולם עומדים בפני tradeoffs שונים שמגבילים את היכולת שלהם למקסם תכונה מסוימת. כן, לחיות עד גיל מאוחר יכול להיות נחמד, אבל אם אותו אורגניזם לא מתרבה ואין לו צאצאים, אז מבחינה אבולוציוניות החיים הארוכים הללו היו חסרי תוחלת. הגנים שלו לא ימשיכו להתקיים ומבחינתם אין שום הגיון “להרשות” שדבר כזה יקרה (אני כותב את זה במרכאות מכיוון שכמובן לגנים אין רצון משלהם כמו לגופים המרכיבים אותם. ממליץ לקרוא את הגן האנוכי  להסבר מלא למי שטרם קרא את הספר).

אז התשובה המיידית ללמה אנשים לא חיים לנצח (או לפחות לפרק זמן ארוך יותר מהקיים) היא שהגוף שלהם משקיע את המשאבים שיש לו הרבה קודם למטרות אבולוציוניות חשובות יותר. האנרגיה מושקעת קודם כל על מנת להתפתח ולגדול, ואחרי מוקדשת לרבייה. לחיות חיים ארוכים מגיע רק הרבה אחרי זה ולכן המטרה הזו נמוכה בסדר העדיפות האבולוציוני והאדפטציות לחיים ארוכים מעטות וחלשות יותר. מכיוון שאנרגיה שמוקדשת לפונקציה אחת לא יכולה להיות מוקדשת למשהו אחר, עדיף להשקיע ברבייה מאשר להשקיע משאבים בתחזוקת הגוף כי ככה הגנים שלנו מבטיחים את ההמשכיות שלהם.

ההשקעה ברבייה מוקדמת היא קריטית כי מי יודע אם בכלל נגיע לגיל מופלג. כל דחייה של הרבייה מעמידה בסיכון את הגוף. כל שנה שעוברת, הסיכון למוות גדל וזה מתרחש גם אם הגוף לא היה מתבלה ומזדקן. תמיד קיים הסיכוי למוות בתאונה, שטורף יאכל אתכם, או שתמותו כתוצאה ממאבק פיסי עם פרטים אחרים מאותו המין, לרוב כתוצאה מתחרות תוך מינית חריפה על בני זוג (או בנות זוג ליתר דיוק, מכיוון שעיקר התחרות התוך מינית היא בין זכרים באוכלוסייה). מכיוון שכל המרעין בישין הללו יכולים להתרחש בכל גיל, יש יתרון גדול להתרבות בגיל צעיר ככל האפשר, ואכן, רוב היצורים מתחילים להתרבות כמעט באותו הזמן שהם בשלים לכך מינית. בני אדם שונים במובן הזה (כמו במובנים רבים אחרים) מרוב החיות, אבל זה בעיקר במדינות מפותחות ומערביות. בחברות ציידים לקטים, גברים ונשים מולידים ילדים כמעט מייד אחרי שהם יכולים לעשות זאת פיסית (בעיקר הנשים. גברים עדיין זקוקים לכמה שנים כדי לפתח את הבשלות הרגשית והפיסית המתאימה, כמו גם את הכישורים הדרושים לתמוך כלכלית באישה ובילד).

כל זה בא ללמד אותנו משהו חשוב מאוד מבחינה אבולוציונית, משהו שרבים לא תופסים אותו כמובן מאליו. המטרה האבולוציונית של כל היצורים היא להתרבות ולא לשרוד. שרידה היא רק תוצר לוואי של הרבייה. מן הסתם גוף שאינו חי לא יכול להתרבות, אבל פרטים באוכלוסיה צריכים לשרוד מספיק זמן כדי שיוכלו להתרבות, ובמקרים מסוימים כמה שנים אחר כך כדי לתמוך בצאצא הנולד עד שהוא יהיה עצמאי ויעמוד בפני עצמו (ושוב, בני אדם שונים מרוב החיות ברמת המחויבות לצאצא ומספר השנים הנדרש כדי שילד יהיה עצמאי לגמרי, וגם שונים בכך שהם חיים זמן רב אחרי שהילדים עצמאיים לגמרי מה שלא ברור למה זה מתרחש, בעיקר אצל נשים – ראו השערת הסבתא). במקרים קיצוניים, אורגניזמים חיים עד לרגע הרבייה בלבד ואחרי זה מתים. כולם מכירים את האלמנה השחורה אבל קניבליזם שבו הנקבה אוכלת את הזכר נפוצה למדי בטבע, למשל גמל השלמה שרואים בתמונה למטה. התפקיד האבולוציוני של גמל השלמה מסתיים כשהוא מזריע את הנקבה, ועל ידי אכילתו, הנקבה מקבל מרכיבי תזונה חיוניים להריון שמעלים את הסיכוי שהצאצא ישרוד (אם כי חשוב לציין שלא כל הזדווגות מסתיימת בקניבליזם).

המשמעות של הדברים הללו היא שעיקר המשאבים והאדפטציות האבולוציוניות מופנים כלפי רבייה ולא שרידה. בני אדם שחיים עד מאה זה דבר נחמד שרבים ישמחו אם יקרה, אבל מבחינה אבולוציונית אין צורך בכך כי אותם אנשים כבר סיימו מזמן להתרבות והילדים שלהם כבר מזמן מסוגלים בעצמם להתרבות. גנים שעוזרים לרבייה בגיל מוקדם תמיד יקבלו עדיפות על פני גנים שיתנו עדיפות לחיות בגיל מאוחר יותר כי לא בטוח בכלל שנגיע לגיל כזה. למעשה, וזו אולי הנקודה הכי מעניינת בנושא, הרבה פעמים אותם גנים ואדפטציות שעוזרות לנו להתרבות בגיל צעיר מזיקים לגוף בגיל מאוחר יותר, ובכך תורמים להזדקנות והמוות שלנו (ג’ורג’ וויליאמס, הביולוג הנודע, היה הראשון שהעלה את ההשערה הזו). הדוגמא הכי טובה לכך היא הורמון הטסטוסטרון. וזה מה שמקשר אותנו למאמר על המסורסים.

טסטוסטרון הוא הורמון שמשמש לתפקידים שונים ברבייה ובבחירת בני זוג. רמות גבוהות של ההורמון קשורות לתוקפנות ואגרסיביות, ועוזרות בתחרות התוך מינית על לב הנקבות. הן גורמות לגברים להיות בעלי מראה גברי ואתלטי יותר, מה שתורם להיותם מושכים יותר עבור הנשים. גברים עם רמות גבוהות מהממוצע של טסטוסטרון מוצאים בנות זוג בקלות רבה יותר, לקיים יותר יחסי מין ולהתחיל בגיל מוקדם יותר ועם יותר פרטנריות, מה שמוביל לנטייה להקשר פחות לבת הזוג ולבגידות רבות יותר, בהשוואה לגברים עם טסטוסטרון נמוך. הם גם נוטים להסתבך יותר עם החוק, להיות מעורבים בקטטות ומעשי אלימות אחרים כך שלא הכל חיובי, אבל בראי האבולוציה היתרון הרבייתי די ברור. לא במקרה אגב, רמות הטסטוסטרון יורדות כשהגברים נמצאים בקשר זוגי יציב, ובמיוחד לאחר לידת ילדיהם. במצב כזה, האינסטניקטים האבהיים נכנסים לפעולה לאחר שהמטרה האבולוציונית להתרבות כבר הושגה. מהצד השני, גבר שזה עתה התגרש או נפרד מחברתו, נהנה מעלייה גדולה ברמות הטסטוסטרון שלו וגם זה אדפטיבי.

אבל לטסטוסטרון יש גם השפעה שלילית על בני אדם, השפעה שבאה לידי ביטוי מאוחר יותר בחיים. אנשים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון סובלים ממערכת חיסונית חלשה יותר וחשופים למחלות מסוימות, כמו סרטן הערמונית, בשיעורים גבוהים יותר. זה גם מסביר למה גברים חיים בממוצע פחות שנים מנשים מכיוון שלגברים יש יותר טסטוסטרון מנשים. כאמור, מבחינה אבולוציונית, הזדקנות ומוות הם חסרי חשיבות שאין צורך מיוחד לדאוג לקיומם. כל הנזקים העתידיים שמובילים להזדקנות ומוות בטלים בשישים כשמעמידים אותם מול הרווחים הגדולים שיש להורמון ברבייה. ברגע שכבר מתרבים והצאצא ישרוד בסבירות גבוהה, מה שיקרה לגוף המתרבה הרבה פחות חשוב.

כעת אפשר להבין טוב יותר את המחקר על הגברים המסורסים. המחקר נועד למעשה לבחון את ה-tradeoff בין רבייה לאריכות ימים, משהו שיש לגביו קונצנזוס עבור חיות אחרות, אבל מעט מאוד עדויות ישירות כשזה נוגע לבני אדם. מחקרים על בעלי חיים מראים שעיקור או סירוס מגדילים את תוחלת החיים של אותן חיות, והשאלה היא האם זה קורה גם עם בני אדם? הדרך הישירה לבחון את הנושא היא אצל גברים שאין להם אשכים ולכן לא מייצרים טסטוסטרון, מה שיפגע כמובן ברבייה שלו אבל עשוי להגדיל את תוחלת החיים של אותו אדם. מכיוון שברור אי אפשר לערוך ניסויים מבוקרים בנושא, צריך למצוא נסיבות היסטוריות שגברים סורסו בהן ולהשוות את תוחלת החיים שלהם לאלו שלא סורסו (בספרות המחקרית קוראים להשוואות הללו ניסויים טבעיים, כלומר כאלו שלא התרחשו כתוצאה ממניפולציה מכוונת של החוקר, אלא שהיו נסיבות היסטוריות אחרות שהבדילו בין האנשים השונים ואיפשרו לחוקרים לערוך את השוואות המתבקשות).

הנסיבות ההיסטוריות במחקר המדובר התרחשו בקוריאה, שם סורסו גברים שעבדו בבית המלוכה (המונח באנגלית לסריס הוא Eunuch). סריסים כאלו התקיימו במסורת הקוריאנית במשך מאות בשנים, החל מ-1392 ועד ל-1910. הסריסים היו שומרים או משרתים של בית המלוכה הקוריאני ונחשבו לפקידים רשמיים של הממלכה, תפקיד שנחשב די נחשק. חלק מהסריסים סבלו מתאונות שפגעו באיברי הרבייה שלהם בגיל צעיר, אבל רבים אחרים סורסו בכוונה תחילה בגיל צעיר על מנת שיוכלו לעבוד במישרות היוקרתיות בארמון המלוכה (אגב, הותר לסריסים להתחתן אם חפצו בכך, והם יכלו לאמץ סריסים אחרים בתור ילדים או בנות נורמליות, וזה בניגוד לרוב הקוריאנים שנאסר עליהם באופן רשמי להתחתן תחת שלטון האימפריה הסינית).

המחקר כולל נתונים לגבי 81 סריסים משושלת יאנג-סה-גיי-בו שהתקיימה במאה ה-18 וה-19. זוהי שושלת שיש לגביה נתונים גניאולוגיים אמינים לגבי לידות ומוות. הסריסים הושוו לגברים אחרים מאותה התקופה שחיו במצב סוציו-אקונומי דומה. הממצאים מראים בצורה חד משמעית שהסריסים חיו עד לגיל 70 בממוצע, בעוד הלא סריסים חיו בין 50-55 שנים. הגרף הבא מראה את הנתונים בצורה די ברורה:

image

התיבות המלבניות באמצע הגרף מייצגות את האחוזונים ה-25-75 והקו באמצע הקופסא הוא החציון. הקוים שמוארכים מחוץ לקופסא מייצגים את נקודות המקסימום והמינימום. אפשר לראות גם שהתיבה של הסריסים קטנה יותר, מה שאומר שונות קטנה יותר בקרב האחוזונים האמצעיים. כמו כן, הנתונים מראים ששלושה סריסים הגיעו לגיל 100 לפחות, משהו נדיר ביותר. לשם השוואה, שיעור האנשים שמגיע לגיל 100 היום הוא אחד ל-4000 בערך.

הממצאים של המחקר הזה עקביים עם מחקר אחר שנעשה בארה”ב והשווה גברים מסורסים שסבלו מבעיות נפשיות שונות והתגוררו במוסד פסיכיאטרי בקנזס וסורסו כי לא רצו שהם יתרבו, עם גברים אחרים שחיו באותו המוסד ולא סורסו (פרקטיקת הסירוס של אנשים שסבלו מבעיות נפשיות הייתה קיימת עד לא מזמן במספר מדינות בארה”ב). התוצאות של שני המחקרים דומות מאוד. הגברים המסורסים במוסד הפסיכיאטרי בקנזס חיו גם הם בממוצע 14 שנים יותר מאשר אלו שלא סורסו (70 שנה לעומת 56).

מוסר ההשכל של כל הנושא הזה היא לא שכדאי להיות סריסים אלא שההסבר הטוב ביותר להזדקנות ומוות נעוץ ב-tradeoff בין רבייה לתוחלת החיים של הפרט. מסקנה הגיונית אחרת היא שהסיכוי למצוא “תרופה” למוות קטן למדי. בעזרת טכנולוגיות חדישות והנדסה גנטית נצליח כנראה להאריך את תוחלת החיים של בני אדם, אבל בסופו של דבר, כל שינוי גנטי, גם אם הוא ירפא מחלות וימנע תהליכים של בלייה ושחיקה, לא יעלים לגמרי מוטציות גנטיות מזיקות שיגיעו בגיל מאוחר יותר. מכיוון שאנחנו לא יכולים לצפות מראש מה הן יהיו כי מעט אנשים יחסית חיים עד לגיל מופלג, ומכיוון שהאבולוציה לא פיתחה מנגנונים יעילים לסלק אותם ממאגר הגנים כי רוב האנשים לא סובלים מהמוטאציות הללו בגיל צעיר, אין לנו אמצעי הגנה טובים כנגדם (טבעיים או מלאכותיים). השרדות היא כאמור מטרה משנית ביותר לרבייה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אריאל גרייזס  On 08/03/2013 at 10:34 am

    מרתק. אני חושב שגם האבולוציה אחראית לתגובה הזאת שתיארת בתחילת הטור של "אאוץ'", שהרצון ברבייה יהיה כל כך חזק, שאפילו אם היו מציבים לנו את האופציה (המאוד קורצת, אפשר לחשוב) של לוותר על רביה תמורת עוד 10 שנות חיים, נניח, רובנו היינו דוחים אותה על הסף מהר מאוד

    • גיל  On 08/03/2013 at 10:38 am

      אכן, נקודה חשובה שמעידה על העוצמה של הרבייה. אפילו רק לחשוב על הנושא גורם לנו אי נוחות גדולה (דומה קצת לרתיעה שיש לנו מגילוי עריות שאפילו לדמיין את מאוד מרתיע אותנו).

  • אביתר בן נפתלי  On 08/03/2013 at 11:13 am

    השאלה היא איך בדיוק הטסטסטרון מקצר את החיים. מבלי לחקור את הנושא לדעתי יש שתי סיבות עיקריות, (1) הטסטסטרון ממריץ את חילוף החומרים ומזרז תהליכי חמצון וכולי (2) הוא מביא לידי התנהגות זכרית מסוכנת: טריטוריאליות, היררכיות, מיניות, ושאר סיכונים. מה אתה אורמ?

    • גיל  On 08/03/2013 at 11:25 am

      כמו שכתבתי, טסטוסטרון נמוך קשור למערכת חיסונית חלשה יותר ונטייה לחלות במחלות מקצרות חיים כמו סרטן. אורח החיים האינטנסיבי שרמות גבוהות של ההורמון קשורות אליו גורם לגוף להתבלות מהר יותר. אחת ההשערות היא שהוא מדכא ייצור תאי גזע שעוזרים בחילוף רקמות שהתבלו.

      • ניצן  On 13/03/2013 at 8:40 am

        אז רמות גבוהות של טסטוסטרון מקצרות חיים וגם רמות נמוכות שלו?
        ורמה אפסית של טסטוסטרון (כמו לסריסים) גורמת לתוחלת חיים גבוהה?

      • גיל  On 13/03/2013 at 3:09 pm

        טעות שלי, צריך להיות כתוב טסטוסטרון גבוה במשפט הראשון. רמות גבוהות שלו מועילות לרבייה בגיל צעיר אבל מזיקות בטווח הארוך. רמות נמוכות טובות לחיים ארוכים.

  • דני  On 08/03/2013 at 12:15 pm

    לא הייתי ממהר כל כך להספיד את העתיד. לגבי ההשפעה של מוטציות סומטיות (מה שקראת מוטציות של גיל מאוחר), החשיבות שלהן בתחום ההזדקנות (חוץ מעניין הסרטן) לא הודגמה. מעבר לכך הגוף שלנו מסוגל גם להפעיל תוכניות לשימור עצמי מוגבר, זה כנראה מנגנון אבולוציוני לעבור זמנים קשים בהם רביה היא בלתי אפשרית או לא יעילה. דוגמא טובה למנגנון כזה זו הארכת החיים שרואים כאשר מגבילים את כמות המזון. בזמני מחסור לצאצאים סיכוי שרידה נמוך, ולכן עדיף להשקיע בשימור. לכן הרעבה מאריכה חיים ברוב היצורים שנבדקו (והראו שזה לא תוצאה של פעילות מטבולית נמוכה יותר, אלא תוכנית מוגדרת שהגוף מבצע). רוב התרופות בפיתוח היום מנסות להפעיל במידה כזו או אחרת את יכולות הריפוי והשימור של הגוף. עד כמה זה יעיל ? בעזרת מניפולציות גנטיות הצליחו להאריך חיים של נמטודות בלי ירידה משמעותית בפוריות (יש דחיה קלה בגיל הפוריות, מה שמסביר את חוסר ההצלחה האבולוציונית של המוטציה) פי ארבע, ועם ירידה פי עשר. בעכברים, בין היתר בגלל הכלים היותר מוגבלים שלנו, מדברים על 40% עליה בתוחלת החיים (יש גם עבודות שמראות יותר, אבל יש סיבות להיזהר איתן בשלב זה). בשנות אדם זה יותר ממספיק כדי להביא אותנו למצב שיהפוך את הידע הנוכחי שלנו ללא-רלוונטי.

    נהנתי כרגיל לקרוא.

    • גיל  On 08/03/2013 at 12:25 pm

      להאריך חיים כנראה יצליחו במידה זו או אחרת אבל חיי נצח הם משהו לא מעשי כנראה. בוא נגיד שעל סמך ניסיון העבר והעובדה שאף אחד לא חי מעבר ל120 או משהו כזה לא הייתי בונה על חיי נצח. גם חישובים שונים מראים שתוחלת החיים המקסימלית האפשרית היא כנראה בסביבות 120 אבל הנדסה גנטית יכולה לשנות אולי את זה. הבעייה היא שכל פתרון נקודתי גורם לשיבוש המאזן העדין בגוף שלנו שנוצר במיליוני שנות אבולוציה ככה שסביר שאנחנו גורמים גם נזק מסוים שקשה לחזות אותו מראש.

  • גלעד  On 08/03/2013 at 4:26 pm

    גיל, שלמה בניזרי חולק עליך 🙂 בספרו "סדר הדורות הקצר" כותב מי שהיה שר בממשלות ישראל, כי "שבוע לפני המבול נפטר מתושלח בגיל 969 שנה. באותו הזמן היה נוח בן 600". לשיטתו, אגב, נוח נפטר בגיל 950. מי שרוצה לקרוא את הספר במקום "הגן האנוכי", יכול להתרשם מהטבלה בעמ' 20 – שם מפרט בניזרי את גילאי האישים בהיסטוריה היהודית.

    http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?108335&M

    האבולוציה עדיין לא הסבירה כיצד תופעות כאלו יכולות לקרות במאה ה21.

    • גיל  On 08/03/2013 at 4:59 pm

      אתה בהחלט צודק. האבולוציה לא מסוגלת להסביר תופעות כמו בניזרי.

  • גלעד  On 08/03/2013 at 9:25 pm

    הייתי רוצה שיהיו במערכת הפוליטית הישראלית שימועים לפני מינויים, כמו בסנאט האמריקאי. אסור לתת תפקיד כמו שר הבריאות למי שבאמת ובתמים מאמין ומפיץ את ההבלים האלו. אני מבין שנכון לעכשיו גם לא מלמדים אבולציה בלימודי ביולוגיה בבתי הספר הישראליים.

    תודה לך על הפצת הידע בבלוג.

    • גיל  On 08/03/2013 at 10:06 pm

      לימודי אבולוציה זה מקצוע בחירה גם אצל אלו שלומדים ביולוגיה בארץ. הייתה כתבה לא מזמן בהארץ שהראתה שרק כמה אלפים בודדים נבחנים מדי שנה על האבולוציה. אכן, מאוד מצער.

  • דוני דארקו  On 09/03/2013 at 6:16 am

  • סטיב  On 09/03/2013 at 7:42 am

    היום יש ירידה ברמת ההורמון הגברי ביחס לפני 20 -30 שנה
    בגלל האסטרוגן בכל מקום , וכן התרבות המסורסת צפוי לרדת עוד יותר , האם זה אומר שגברים גם יחיו יותר?

    • גיל  On 09/03/2013 at 8:29 am

      גברים (וגם נשים) כמעט הכפילו את תוחלת החיים שלהם במאה השנה האחרונות. עם זאת, אני לא בטוח שלשינויים בטסטוסטרון יש השפעה כזו גדולה. רוב השינויים הרלוונטיים מגיעים מרפואה מודרנית.

  • תרצה הכטר  On 09/03/2013 at 8:18 am

    גיל, הפוסט ממש מרתק ומשכנע. המסקנה הבלתי נמנעת היא שכשאלוהים אמר "פרו ורבו ומלאו את הארץ" הוא בעצם "גילה" לבני האדם את סיבת ההזדקנות והמוות. מדהים!

    • גיל  On 09/03/2013 at 8:30 am

      תודה תרצה, אם רק אלוהים אכן היה קיים…

    • פשוט  On 04/05/2013 at 6:47 pm

      תרצה, סכ"ה בעלי צורך התרבות שהפכו זאת לצו אלוהי (כולל עוד מליוני חוקים וערכים אפלים הנוגעים בכך).

      הדת היהודית זה הדבר הכי נפשע ואווילי שקרה לעולם הזה (כולל בנותיה).

  • niron1  On 10/03/2013 at 10:57 am

    היי גיל. יש לי כמה הערות. ונתחיל מהסוף להתחלה. אני לא מסכים עם זה שחיי נצח זה עניין לא מעשי. זה מעשי (אולי לא בתקופתנו אבל יקרה כנראה לא ממש הרבה אחריהם..). תאי סרטן למשל הם בעלי חיי נצח ויכולת התרבות אינסופית ככל הנראה בגלל מוטציות מסוימות . ישנם בעלי חיים מסוימים והידוע במיוחד הוא הלובסטר שחייו מקופחים תדיר ואילולא כך היה עשוי לחיות לנצח. גם הוא עושה זאת בגלל הטלומראז שלו.. יש כבר מחקר די גדול שמראה גם ביצורים שמסוגלים לחיות לנצח כמו לובסטר מצד אחד וכאלו שחייהם מתקצרים כמו במחלת הפרוג'יריה הגורמת להזדקנות מהירה ביותר שהטלומר הוא גורם רב משקל ועל כן עניין של זמן עד שתמצא הדרך לסדר את העניין..
    אני גם לא חושב שברור לחלוטין מה הסיבה שסירוס מאריך חיים. טסטוסטרון הוא עניין אחד אבל לא בטוח שבעיקרי. הרמב"ם כתב בזמנו שהוצאת זרע הורגת אנשים פי 1000 מאשר מכל סיבה אחרת (הרמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות ד, יט): · "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים. כל שתצא ביותר, הגוף כלה וכוחו כַּלֶה וחייו אובדים". לדעתי האישית, זרע הגבר מכיל DNA רב שלשם יצורו דרושים חומרים רבים כמו ויטמינים וחומרי יסוד לייצור DNA וככל שגבר מרבה להוציא זרעו אולי זה על חשבון בניית DNA תקין במקומות אחרים בגוף כמו למשל המערכת החיסונית, מכיוון שלרביה יש עדיפות וקודם הגוף מעדיף לייצר DNA תקין בזרע מאשר במקומות אחרים בגוף שסובלים וחיי הגוף כולו מתקצרים..יכל להיות עוד סיבות לכך שסריסים חיים יותר וכרגע העניין לא ברור ובוודאי שלא ניתן להשליך את כל הצרות על הטסטוסטרון.

    • גיל  On 10/03/2013 at 12:05 pm

      נירון, תאים סרטניים הורגים בסופו של דבר את הגוף שהם חיים בו. יש הבדל בין תאים שמתרבים בצורה אינסופית לגוף עצמו, זו קפיצת מדרגה ענקית לחשוב שהגוף עצמו יכול להחזיק מעמד לנצח. בוא נגיד ככה: עד עכשיו לא היה שום אדם שמתקרב לזה וכאמור, יש כנראה גבול ביולוגי של אורך החיים שלא קשור לשיפורים הבריאותיים.

      מן הסתם יש גורמים נוספים על הטסטוסטרון אבל הוא בהחלט גורם מרכזי שהוכח כרלוונטי לתוחלת החיים. אני בספק עם שפיכה מבזבזת הרבה דנ"א ואם זה בכלל רלוונטי. איכות הזרע נמצאת בירידה כבר כמה עשורים ותוחלת החיים דווקא עולה בממוצע. על תשכח גם שהתאים בגופנו מתחדשים כל הזמן. למעשה, היום אין לך בגוף תא אחד שהיה לך כשהיית ילד (ואתה עדיין אתה!).

    • גיל  On 10/03/2013 at 2:01 pm

      כן, אני מכיר את המחקרים על סרטנים. יש להם מערכת ייחודית שאין לנו ולכן אני אומר שכל שינוי גנטי אצל בני אדם שיואיל למשהו, סביר שגם יגרום נזק שקשה לחזות.

  • niron1  On 11/03/2013 at 12:48 pm

    אל תהיה ככ פסימי היום גיל. תן לנו סיכוי לחיי נצח..:-) תחשוב לאיזה אורך יוכל הבלוג שלך להגיע וכמה נוכל להנות ממנו ולהגיב אם כולנו נחיה עד הגיל של מתושלח..

    ולעצם העניין,ככל שמבין זאת לא מערכת ייחודית לסרטנים אלא רק ללובסטרים, ולמערכת הזאת קוראים טלומרז שמונעת התקצרות הטלומר. גם לאדם וליתר החיות יש טלומר ומידת ההתקצרות שלו עם חלוקת התאים קובעת במידה רבה כאמור את אורך חיי היצור. בבני אדם עם מחלת פרוגיריה הטלומר מתקצר במהירות רבה וכך גם חיי האנשים הללו שבתור ילדים נראים כזקנים והם מתים גם ממחלות זיקנה בגיל ילדות..כפי שכתבתי קודם ברגע שיש מנגנון או דרך כלשהיא שבה הטלומר לא מתקצר כפי שרואים בלובסטר, חייו מתארכים עד בלי סוף. אבל יש עוד חיות עם מנגנון כזה שמונע התקצרות הטלומר והן לא סרטנים. אחת היא ציפור הקרויה יסעורון אטלנטי שחיה הרבה הרבה יותר מציפורים אחרות בגודל דומה. ויש עוד מחקר על חיות נוספות שלא מכיר לעומק ובכלל על המנגנון החשוב הזה שאולי יפענח את חידת ההזדקנות ויביא את בני האדם לחיים ארוכים מאוד, כמעט כמו הלובסטר..

    • גיל  On 11/03/2013 at 1:00 pm

      הנקודה המרכזית היא שאי אפשר לבודד בני אדם כמו סרטנים. בני אדם חשופים לתאונות והשפעות סביבתיות על הבריאות שלהם. קשה יהיה למצוא פתרון שמתאים לכל אדם בהתאם לדנ"א שלו למרות שעובדים על ניסיונות כאלו היום.

  • טל  On 15/03/2013 at 11:05 am

    גיל,
    אחד הפוסטים הטובים והמרתקים, מודה על לך דקות הקריאה המהנות..
    גם התגובות כבדרך כלל מעניינות ומעשירות, מצפה לראות עוד המשך מהן.

    ומעבר לזה, האם יהיה נכון להגיד שגברים בעלי טסטוסטרון גבוה יותר יהיו בעלי אורך חיים קצר יותר?
    (וכך יהיה ניתן להסיק על גבר גברי מאוד במראהו כי אורך חיו יהיה קצר יותר מההמוצע? או שהרחקתי לכת..)

    • גיל  On 15/03/2013 at 11:10 am

      שמח שנהנית טל. זה נושא שהרבה זמן רציתי לכתוב עליו והמחקר האחרון נתן לי את הדחיפה לכך.

      כן, יש עדויות שגברים עם טסטוסטרון גבוה חיים פחות. זה כמובן בממוצע. זו אחת ההשערות ללמה נשים חיות יותר מגברים.

      • ניצן  On 16/03/2013 at 9:52 am

        האם יש מחקר כמותי על הקשר ביו רמת הטסטוסטרון לאורך חייו של הגבר? אם כן מהו המתאם? והאם קיצור החיים הוא בגלל מחלות בגיל מבוגר או תאונות\אלימות בגיל צעיר?

      • גיל  On 16/03/2013 at 11:09 am

        מה הכוונה למחקר כמותי? יש הרבה מחקרים שבודקים השפעות של טסטוסטרון על אורך החיים אבל לא מכיר כאלו שבדקו רמות טסטוסטרון בגיל צעיר ועקבו אחרי אנשים במשך שנים כדי לראות את ההשפעות שלו. הממצאים הם ברובם עקיפים כמו במקרה הנוכחי, כשיש ניסיון להשוות יחד עם לקיחת משתנים מתערבים בחשבון.

        קיצור החיים הוא מסיבות שונות ותאונות ומחלות הם גורמים מרכזיים בו. יותר צעירים מתים מתאונות ממבוגרים ויותר גברים מנשים.

  • פשוט  On 04/05/2013 at 5:48 pm

    "לגברים נדרש יותר זמן כדי להגיע לבשלות פיזית ונפשית"..לא, כי לילדה בת 12 ממש לא נדרשת בשלות פיזית ונפשית. זה שילדה מקבלת מחזור, לא אומר שהיא מוכנה או רוצה הריון, לא אומר שהיא בכלל לא רוצה בן זוג (בגיל הזה עדיין נגעלים מבנים בכלל).

    זה אסון להתעלם מהשנים הרבות שהילדה צריכה כדי להבשיל פיזית ונפשית. יש חוסר התאמה חמור בין היכולת הפוטנציאלית, לבין הבשלות הפיזית והנפשית..ובגיל הזה אפילו בשלות ברמנה הבסיסית ילדותית.
    דברים נורא פוגעניים. לא משנה אם נאמרים בשם האבולוציה. זו התעלמות מוחלטת בצורכי הילדות והנשים, לא רק של אלו שלא מעוניינות בהריון או בעלות סיכון למות בלידה, אלא גם של אלו שרוצות ילדים אבל בעוד 26 שנה ולא עכשיו.

    • גיל  On 04/05/2013 at 6:08 pm

      פשוט, אתה כותב דברים לא קשורים. נשים מתפתחות מהר יותר מגברים פיסית וגם מנטלית, זו עובדה ידועה. אין קשר לרצון להוליד ילדים. עם זאת, זה נכון שבמקרים מסוים הבשלות הפיסית של נשים לא תואמת לזו הפסיכולוגית אבל זה בעיקר בעולם המערבי שבה הבשלות הפסיכולוגית נדחית לגילאים מאוחרים יותר. בחברות מסורתיות, הרבה נערות מולידות ילדים ואין להן בעיות עם ההתפתחות הפסיכולוגית שלהן.

      • פשוט  On 05/05/2013 at 3:20 am

        איך הגעת למסקנה שאין להן בעיות?

        שאלת בת 12 שחיתנו אותה ואילצו אותה לקיים מין ולהוליד אם היא רצתה בזה ?

        נערות שמולידות ילדים לא מפתחות בעיות נפשיות ופיזיות?

        החברה המערבית אולי מאפשרת להן לבטא זאת יותר, אבל אין אסון גדול מזה עבורן..הרבה יותר מלנערים.

        מבטיחה לך שאין לנערה ואישה צעירה פחד גדול יותר מכניסה להריון.

      • גיל  On 05/05/2013 at 8:58 am

        ואיך את הגעת למסקנה שיש להן בעיות? האם חקרת את אותן נשים בחברות מסורתיות? האם את יודעת על מחקרים אנתרופולוגיים בנושא?

  • פשוט  On 04/05/2013 at 5:56 pm

    אף ילדה לא מביאה ילד מרצונה. זה תמיד תוך כפיה של גברים (עובדה שילדות מחותנות בכפיה במדינות עולם3 . אם כבר הבנים מוכנים לסקס בגילאים האלה. מבחינה פיזית זה לא יכאב לבן, אלא יכאב מאוד לבת ואם הן אלו שכל עול התינוק נופל עליהן, אז הן זקוקות לעוד יותר שנים..אם בכלל הן מעוניינות בכך). מעניין שאתה מתחשב בצרכים הרגשיים של ילד (אפילו שמדובר בבלוג אבולוציוני), אבל לא ברגשות של אישה וילדה.

    • גיל  On 04/05/2013 at 6:10 pm

      אני לא יודע למה אתה מתכוון במילה ילדה. האם נערה בת 15 שקיבלה מחזור היא ילדה? בחברות מסורתיות רבות ולאורך האבולוציה שלנו זה היה גיל מתאים להולדת ילדים ואין כאן שום כפייה.

      ואנא, הפסק עם ההאשמות המופרכות ותגיב עניינית לדברים שנאמרים ולא מומצאים. אין לי סבלנות למי שמפרש בצורה מעוות דברים שכתבתי בצורה מאוד ברורה.

      • גיל  On 05/05/2013 at 9:00 am

        פשוט, זהו בלוג מדעי שלאמירות בו יש משמעות מסוימת. אם יש לך ראיות מדעיות להצהרות הגורפות אנא הביאי עדויות לכך, אחרת המנעי מהן. להאשמות מופרכות והשמצות אין מקום פה.

Trackbacks

  • […] מזווית אבולוציונית יש בזה הגיון. כמו שכתבתי לאחרונה פה, מבחינה אבולוציונית הדבר החשוב הוא רבייה ולא מוות שהוא […]

  • […] מבחינה אבולוציונית הזדקנות היא תוצר לוואי של לחצי ברירה חלשים. זה אומר שאין שום סיבה לשמר תכונות מסוימות כי הן אינן חשובות לרבייה ולכן יש הידרדרות של הגוף. חשוב לזכור שמטרת האורגניזם היא להתרבות ולהעביר את הגנים לדור הבא ולא לשרוד או להגיע לגיל מבוגר. שרידה הכרחית כדי להתרבות אבל בעלי חיים רבים מתים בגיל צעיר, ועדיף אם אפשר להתרבות כמה שיותר מהר. כל שנה שלא התרבית יש סיכוי שזו השנה האחרונה לחייך ואז לעולם לא תתרבה, הפסד אבולציוני של הגנים שלך. במקרים מסוימים כמו עם גמלי שלמה, ההזדווגות עצמה מובילה למוות (הם מקריבים עצמם על מנת שהנקבה תקבל אנרגיה חיונית לגידול הצאצא). כל הנושא קשור למושג ה-tradeoff שבו צריך לשמור על איזון מסוים בין גוף בריא ואריכות ימים שמספיקים להתרבות (על הסיבות להזדקנות ואיך זה קשור לעובדה שגברים מסורסים מאריכים חיים כתבתי כאן). […]

%d בלוגרים אהבו את זה: