אישה לאישה זאב – כיצד נשים תופסות הבעת כעס של נשים אחרות

גברים אלימים יותר מנשים הוא אחד מההבדלים הבולטים ביותר בין המינים. כשאישה רוצחת הידיעה מתפרסמת בהבלטה גדולה יותר מאשר כאשר גבר רוצח וזה בגלל שיש הרבה יותר גברים רוצחים מנשים. אין זה אומר שנשים לא תוקפניות בכלל אלא שהתוקפנות שלהן לרוב מגיעה בצורות מעודנות יותר  או בלתי ישירות. נשים למשל ייטו יותר מגברים לבודד מישהיא אחרת מבחינה חברתית והן נוטות לפעול יותר “מאחורי הגב”, למשל על ידי שימוש ברכילות, כדי לפגוע באחרים (בעיקר אחרות). פגיעה כזו יותר קשה לנטרול כי הנפגע לא מודע לרוב מי הפוגעת.

אחת הדרכים לזיהוי תוקפנות מצד נשים אחרות, כחלק מהתחרות התוך מינית בין נשים לבין עצמן, היא על ידי בחינה של הבעות פנים של נשים אחרות. נשים באופן כללי טובות מגברים בזיהוי רגשות והבעות פנים ואחת הדרכים לזהות תוקפנות היא על ידי הבעת כעס אצל אחרות.

מחקר חדש בוחן את הנושא על בסיס תאוריה אבולוציונית שנקראת Error Management Theory. התאוריה הזו מתבססת על זה שהאבולוציה יצרה הטיות חשיבה שהינן אדפטיביות, ושגורמות לאנשים להעריך הערכות יתר או חסר איומים או מידע מהסביבה. במקרים מסוימים עדיף לאנשים לטעות כי המחיר של טעות קטן מאוד ביחס לרווח אפשרי. שתי דוגמאות קלאסיות לנושא: האחת, כשאנשים הולכים ביער ושומעים רחש מהשיחים עדיף להם לחשוב שמדובר באריה או נחש ולברוח כמה שיותר מהר, גם אם רוב הסיכויים שמדובר בחיה לא מסוכנת או סתם במשב רוח. המחיר של אי בריחה הוא גבוה מדי כי מספיקה טעות אחת בהערכה והאיש נמצא בסכנת חיים, ולכן לחצי הברירה גרמו לכך שאנשים יטעו על הצד הבטוח. דוגמא שנייה היא ההטייה שיש לגברים לחשוב שנשים מתעניינות בהם כפרטנרים זוגיים ומיניים יותר ממה שזה נכון במציאות. עדיף לגבר לחשוב שאישה מתעניינת בו גם כשהיא לא, מאשר לחשוב שאישה לא מעוניינת בו בעוד היא כן. במקרה הראשון הגבר מקסימום יקבל סירוב מהאישה בעוד במקרה השני הוא מפספס הזדמנות להגדלת הרבייה הכללית שלו.

המחקר התמקד בהבעות כעס של נשים והתחלק לשלושה חלקים. הרעיון הכללי הוא שבגלל שנשים נוטות לנקוט בתוקפנות מעודנת יותר, כזו שלא מערבת אלימות פיסית אבל כן מערבת מניפולציות חברתיות, נשים יהיו רגישות יותר להבעות פנים כעוסות של נשים אחרות וייטו לחשוב שהן מביעות כעס גם אם הן לא באמת כועסות.

במחקר הראשון שכלל 111 נשים ו-107 גברים התבקשו נבדקים לדמיין שהם חשים כעס כלפי גבר או אישה אחרים. לאחר מכן הם התבקשו לדווח האם הם יביעו כעס כלפי אותו אדם או שהם יראו כלפיו הבעה נייטרלית. התוצאות הראו שגברים תמיד דיווחו שיביעו כעס כלפי גברים ונשים כאחד, בעוד הנשים דיווחו שיראו הבעה כעוסה רק כלפי גברים, בעוד הן תשמורנה לעצמן כעס כלפי נשים אחרות ויביעו כלפיהן רק הבעה נייטרלית.

במחקר השני 37 גברים ו-51 נשים בחנו תמונות פנים בעלות הבעה נייטרלית של נשים וגברים. נאמר להם שלמרות שאותו אדם נראה חסר רגש, הוא למעשה מנסה למסך רגש של כעס, עצב, שמחה, עוררות מינית, פחד או גאווה. לאחר מכן נאמר לנבדקים שאפשרי “לקרוא” את הרגש אצל אחרים גם אם הוא נראה נייטרלי. הנבדקים התבקשו לדרג בסולם של 1-7 עד כמה האנשים מביעים כל אחד מהרגשות.

התוצאות הראו שבאופן כללי, נשים פירשו את הפנים של גברים ונשים כיותר כעוסות מאשר הנבדקים הגברים. לא נמצאו שום הבדלים אחרים בין המינים בייחוס הרגשות האחרים מלבד ברגש אחד והוא העוררות המינית. גברים חשבו שהנשים בתמונות היו מעוררות מינית יותר ממה שהנשים במחקר חשבו, מה שקשור להטייה שהזכרתי קודם שנשים נתפסות כמעוניינות בגברים יותר ממה שהן באמת, וזה כולל גם המחשבה שהן מעוניינות בסקס יותר ממה שהן באמת מרגישות.

המחקר השלישי השתמש באותה פרדיגמה של המחקר השני והתמקד בבחינה האם נשים פנויות או כאלו שתופסות את עצמן כנחשקות מינית (בעלות ערך זוויגי גבוה) מפרשות הבעת כעס אצל נשים אחרת מנשים עם ערך זוויגי נמוך? 28 גברים ו-28 נשים השתתפו במחקר הזה. הערך הזוויגי נמדד על ידי שאלון מתוקף ונפוץ בשימוש.

התוצאות הראו שאכן, נשים עם ערך זוויגי גבוה וכאלו שהיו פנויות, ייחסו כעס רב יותר כלפי נשים בהבעות פנים נייטרליות, יותר מנשים אחרות עם ערך זוויגי נמוך או כאלו שלא היו פנויות. מעניין שאצל גברים היה דפוס הפוך. כשגברים הסתכלו על פנים של אישה עם הבעה נייטרלית, הם נטו לייחס לה פחות כעס כשהערך הזוויגי שלהן היה גבוה וכשהיו פנויים, אולי מתוך מחשבה שנשים כאלו יהיו זמינות יותר מינית.

לסיכום, נראה שהבעת כעס של נשים אחרות היא סממן חשוב בתחרות תוך מינית שמטרתו הפחתת פגיעה אפשרית מנשים כועסות. הסממן הזה כל כך חשוב עד שנשים נוטות לייחס כעס לנשים אחרות גם במקרים שאותן הנשים אינן כועסות. כעס הוא רגש שיכול להוביל לפעולה כנגד מישהו אחר ומכיוון שנשים נוטות להסתירו, עדיף לאישה לטעות ולהיות על הצד הבטוח ולייחס למישהיא הבעת כעס כשהיא לא כועסת מאשר לחשוב שהיא לא כועסת כשהיא כן, מה שיכול להוביל לתוקפנות לא צפויה מצידה. אפשר להבין למה תאוריית ניהול הטעויות מסבירה את טעות הייחוס הזו כמשהו אדפטיבי, סוג של טקטיקת הגנה כנגד הדו-משמעות של הבעות הפנים של נשים. באנגלית יש לזה אפילו ביטוי: Resting Bitch Face.

למה נשים פנויות או כאלו שתופסות את עצמן כנחשקות מינית “רואות” יותר כעס אצל נשים אחרות? יש לזה הסבר אבולוציוני מובהק. נשים נחשקות ומבוקשות הן מתחרות קשות על בני זוג פוטנציאליים ולכן מושאות לקנאה על ידי נשים אחרות. סביר להניח שנשים פחות נחשקות מעוניינות ל”הוריד” את האטרקטיביות של אותן נשים מבוקשות ולכן הן מהווות מטרה להתקפות. נשים מעוניינות להיות הכי מבוקשות על ידי הגברים והן יכולות להשיג את זה על ידי העלאת הערך הזוויגי של עצמן ,משהו שהוא לא תמיד אפשרי, או הורדת הערך של נשים אחרות. מספיק לראות כמה שמחה לאיד יש כשסלבריטאית נתפסת בקלקלתה, בין אם מדובר בהעלמות מס כמו במקרה של בר רפאלי או חלילה בתלבושת או תסרוקת שלא מוצאת חן בעיניי מבקרי אופנה. זה כמובן לא אופייני רק לנשים מפורסמות אלא גם לגברים אבל נראה שההתקפות נגד נשים הן חריפות במיוחד, ויש גם הרבה יותר התייחסויות ליופי החיצוני וללבוש.

למה הנשים במחקר לא חשבו שגברים היו בעלי הבעות כעס רבות כמו הנשים? אחרי הכל, גברים משתמשים באלימות פיזית כלפי נשים שהיא חמורה יותר מאשר התוקפנות הנשית שהיא יותר חברתית. הסיבה המרכזית היא שבדיוק בגלל שהתוקפנות הגברית ישירה יותר, הם לא מנסים להסתירה ולכן קל יותר לזהותה. גברים לא מנסים להשתמש בצורות מתוחכמות יותר של תוקפנות כמו הנשים ונשים מודעות הרבה יותר לסכנות הגברים, ולכן אין להן צורך לפענח הבעות פנים דו-משמעיות אצל גברים.