האם אימון ממושך אכן מוביל להישגים? על חוק ה-10,000 שעות

בשנת 1993 פורסם מאמר פורץ דרך שבו נטען שתירגול או אימון מובילים להצלחה מקצועית. המחקר מפורסם בזה שהוא נקב במספר, עשרת אלפים שעות, או עשר שנים בממוצע, כנוסחת הפלא להצלחה והזמן הדרוש לחובבן להפוך למומחה בתחומו. המחקר המקורי נעשה על כנרים ופסנתרנים אבל מאז הורחב למומחים מסוגים שונים כמו ספורטאים, שחמטאים ועוד. הרעיון המקורי הוא שמאמץ מכוון להשתפר הוא המפתח להצלחה. כלומר, לא מספיק להתאמן אלא צריך כל הזמן לאתגר את עצמך יותר ויותר אחרי שמשפרים את הביצועים. לדוגמא, נגנן כינור שלמד לנגן יצירה מסוימת צריך לעבור ליצירות קשות יותר לניגון, או ספורטאים צריכים להתחרות נגד יריבים טובים יותר ולנסות לשבור שיאים אישיים כל הזמן במקום להתחרות נגד יריבים חלשים. המספר 10,000 התקבע כאיזה מספר פלא וזכה לפופולאריות גדולה לאחר שמלקולם גלאדוול כתב עליו בספרו “מצוינים”. המחשבה שאם רק תשקיעו כמות כזו של זמן בכל תחום תוכלו להצטיין בכל תחום קוסמת מאוד ורבים ראו בה עובדה שלא ניתנת לערעור.

המציאות כמובן הרבה יותר מורכבת ולאחרונה לא מעט מחקרים מטילים ספק במספר הזה בפרט, ובכל הקונספט של השקעה שמובילה בוודאות למומחיות בכלל. ביקורת אחת מגיעה מדיוויד אפשטיין בספרו The Sports Gene. אפשטיין נותן דוגמאות לספורטאים מוכשרים מאוד שנדרשו להם מעט מאוד זמן כדי להגיע לרמות גבוהות של הצלחה, בעוד ספורטאים אחרים מקדישים זמן ארוך מאוד לאימונים בלי תוצאות מרשימות. הדוגמא הכי בולטת היא של דונלד תומאס, שחקן כדורסל זניח מהבאהמס שבגיל 22 החליט לנסות את כוחו בקפיצה לגובה אחרי התערבות עם חבר. עם מעט מאוד ניסיון בקפיצה לגובה הוא ניצח חודשים ספורים לאחר מכן בתחרות מישהו שהתאמן לפי הערכות 20,000 שעות. אחרי שנה אחת בלבד של אימונים (הרבה פחות מעשרת אלפים שעות) תומאס התקדם כל כך בתחום עד שקפץ 2.35 מטר וזכה באליפות העולם. די ברור שבמקרה שלו כמו במקרים אחרים בספורט ובענפים אחרים הגנים משחקים תפקיד חשוב, ולכן חוק ה-10,000 הוא יפה על הנייר אבל בלי כישרון מולד בתחומים מסוימים לא חשוב כמה אימונים תתאמנו זה לא יעזור.

דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא הבדלים בין אישיים גדולים מאוד שקשורים גם לגנים ולכישרון טבעי כמו גם לגורמים אחרים. במחקר המקורי ובמחקרים רבים אחרים, 10,000 הוא המספר הממוצע שיוצא בכל החישובים אבל הוא מסתיר מאחוריו הרבה שונות בין אנשים. עבור אנשים מסוימים חצי מזה מספיק, ואילו עבור אחרים כפליים זמן לא מניב שיפורים רבים. מחקר חדש שפורסם לאחרונה מציג כנראה את החותמת הסופית נגד התאוריה הזו.

המחקר הוא מטא אנליזה שכוללת 88 מחקרים שונים עם 111 מדגמים בלתי תלויים. המחקרים שנסקרים עוסקים בתחומים שונים החל מספורט, מוסיקה, למידה אקדמית וגם משחקים שונים כמו שחמט וגו. אפילו מומחיות בשיפוט משחקי כדורגל הייתה שם. התוצאות שלו מראות שאכן, יש קשר בין אימון להצלחה וביצועים. הבעייה היא שהקשר הזה חלש למדי. המתאם שנמצא היה בממוצע 0.35 מה שאומר שאימונים מסבירים בערך 12% מהשונות בהצלחה ו-88% מההצלחה מוסברים על ידי גורמים אחרים. אחד הגורמים שמשפיעים על הצלחה הוא התחום שבו מדובר. משחק היה התחום שבו אחוז השונות המוסברת הוא הגבוה ביותר (26%), כלומר בערך רבע מהצלחה של שחקן מוסברת על ידי אימון מכוון. זה נשמע די הגיוני כי משחקים לא דורשים יכולות פיזיות מיוחדות ובמשחקים מורכבים כמו שחמט או גו או במשחקי מחשב די ברור שאימון משפר את הביוצעים. מצד שני, אפילו במשחקים רוב הביצועים מוסבר על ידי גורמים אחרים. בתחום כמו מוסיקה גם היה אחוז גבוה למדי של שונות מוסברת על ידי אימון בסך כולל של 21%. בספורט המספר היה 18%. לעומת זאת בתחום החינוך רק 4% הוסבר על ידי תירגול.

המסקנה הכללית היא שאימון חשוב אבל בלי כישרון בסיסי או אינטליגנציה גם אימונים אינסופיים לא יביאו מישהו להיות מומחה בתחומו. גורמים נוספים שמשפיעים הם זיכרון עבודה והסביבה שבה גדלים או חיים, כולל הגיל שבו מתחילים להתעסק בתחום. ישנם תחומים רבים שקיימות בהן תקופות קריטיות ללימוד. למשל, קשה מאוד להיות מוסיקאי מצטיין אם לא מתחילים ללמוד מוקדם ושחקן טניס לא יכול להתחיל לשחק בגיל 15 ולהפוך לשחקן מצטיין ברמה עולמית. אם לא מתחילים להתאמן בגיל המתאים אז פשוט אי אפשר להדביק את הפער מאחרים שכן התחילו מוקדם. זה גם מעלה את השאלה של בחירה של תחומים. ילד בן חמש לא סתם מתחיל לנגן בכינור אם ההורים שלו לא דחפו אותו לזה או שהיה כינור בסביבה. לרוב זה קורה כשאחד ההורים מוסיקאי בעצמו ואז הילד נחשף לנושא. במצב כזה קשה להפריד גם בין הסביבה שמציגה בפני ילדים אפשרויות מסוימות והגנים של ההורים שמשפיעים. אם ההורה מוסיקאי מצטיין אז יתכן שהוא מוריש לילד גנים טובים להצטיינות במוסיקה.

עם זאת, צריך לזכור שגם אם אימונים רבים אינם מסבירים הרבה מהשונות בהצלחה של המומחים השונים הם עדיין תנאי הכרחי ובסיסי ברוב המקרים. מי שמחפש קיצורי דרך וחושב שבלי אימונים רבים אפשר להגיע רחוק שיחשוב שוב. תמיד יש מקרים יוצאי דופן שעם כישרון טבעי מגיעים רחוק מאוד, כמו הקופץ לגובה שהזכרתי קודם, אבל בתחומים רבים כישרון לבדו לא יספיק. בשחמט למשל, בלי אלפי שעות אימון ומשחק אי אפשר להצטיין. אסור גם לשכוח שאלו שכן מגיעים לטופ בתחומם הם מעטים ולכן ברור שיש הרבה מאוד אנשים שמשקיעים הרבה עבודה ועדיין לא מגיעים לרמות הכי גבוהות במקצוע שלהם. להיות הכי טוב יכול להיות רק אחד בסופו של דבר והכי טובים הם מעטים מעצם ההגדרה.