טאבו: הבסיס האבולוציוני לסלידה מגילוי עריות

המרצה הראשון שלי לאנתרופולוגיה בקורס מבוא לאנתרופולוגיה היה שמואל בן דור. בן דור (שנפטר לפני שנים אחדות) היה מרצה בחסד עליון שידע להעביר את האהבה והתשוקה שלו למקצוע לתלמידים והלוואי שכל המרצים היו כמוהו. הוא כמעט ולא התייחס לצערי לתחום של אנתרופולוגיה ביולוגית (משהו שמאפיין רוב מוחלט של המחלקות לאנתרופולוגיה בארץ) אבל בנקודה מסוימת הוא דיבר על משהו רלוונטי לאבולוציה: הטאבו על גילוי עריות. על מנת להדגים כמה הטאבו הזה חזק הוא הציע ניסוי מחשבתי: נסו לדמיין במחשבה בלבד קיום יחסי מין עם אחיכם או אחותכם (למי שאין אח או אחות בין המין השני, מחשבה על אח או אחות היפותטיים לא משיגה את אותו האפקט מסיבות שיובהרו בהמשך). לחילופין, נסו לדמיין קיום יחסי מין עם ההורים שלכם. תחושת גועל נפש בוודאי מציפה אתכם. עצם הרעיון גורם לחלחלה ורתיעה אצל כמעט כל אחד, ואפילו העלאת מחשבה כזו נחשבת ללא לגיטימית בעיניי רבים ומעוררת אי נוחות גבוהה. מדוע?

הטאבו על גילוי עריות כל כך חזק וכל כך טבעי עבורנו שהסבר אבולוציוני פשוט מתבקש. יש הגיון אבולוציוני רב באיסור על יחסי אח אחות או יחסים בין קרובים אחרים במשפחה. יחסי מין בין אנשים שקרובים זה לזה מבחינה גנטית מורידה את הכשירות הכוללת של הצאצא. מחלות גנטיות רבות כמו טיי זקס או סיסטיק פיברוזיס באות לידי ביטוי כששני גנים רצסיביים של המחלה נפגשים בצאצא אחד. גנים רצסיביים כאלו נמצאים אצל אנשים רבים אבל הסיכוי ששניים כאלו יפגשו ויולידו ילד קטן יחסית. לעומת זאת, ביחסי מין בין קרובים הסיכוי גדול שזה בדיוק מה שיקרה ולכן ברור למה תתפתח אצלנו רתיעה מיחסי מין עם קרובים. ברוב התרבויות הטאבו החזק ביותר הוא על יחסי אח ואחות ואחריהם על יחסים בין אבא לבת ובין אמא לבן. אחרי זה יש שונות בין התרבויות. למשל, בתרבויות מסוימות נישואי בני דודים מותרים ומקובלים.

בדיוק כמו תחושות גועל גם רתיעה מגילוי עריות עונה על כל המאפיינים שאנחנו מצפים מאדפטציה. ראשית, בני אדם אינם יחידים ברתיעה שלהם מגילוי עריות. יחסי מין בין אח לאחות נדירים ביותר אצל פרימאטים אחרים. שנית, הרתיעה הזו מתפתחת באופן טבעי בלי שום התערבות חיצונית ובגיל מוקדם. שלישית, לאורך ההיסטוריה האנושית, למעט מקרים בודדים בבית המלוכה הרומי שם הותרו נישואי אחים ואחיות, אין שום עדות שיחסים כאלו היו מקובלים בחברה כלשהיא. יותר מכך, אנשים נרתעים מיחסים כאלו גם כשהם לא מעורבים בהם ומוכנים להשתית סנקציות חריפות על אנשים אחרים שמעוניינים בכך. דמיינו לעצמכם שיש אח ואחות בוגרים שמעוניינים לפתח קשר מיני ביניהם, מעבר לתחושת הגועל שעצם המחשבה הזו לבדה מעוררת, האם הייתם מסכימים ליחסים כאלו? האם הייתם חושבים שהם מוסריים? מחקרים מראים שגם אם מדובר באנשים בוגרים וגם אם האח והאחות ישתמשו בקונדום במשך כל חייהם, עדיין רוב מוחלט של האנשים יחשוב שיחסים כאלו פסולים מוסרית ויש לאסור עליהם. לעומת זאת, רוב האנשים יסכימו שמותר לשני אנשים זרים לקיים יחסי מין גם אם ידוע שהילד שלהם יהיה חולה במחלה גנטית כלשהיא. במקרה כזה רוב האנשים לא רואים שום בעייה מוסרית בהתרת יחסים כאלו.

כיצד תחושת הדחייה מהאח או האחות או הרתיעה מגילוי עריות מתפתחת? ההשערה הראשונה בנושא נוסחה על ידי הסוציולוג והאנתרופולוג הפיני אדווארד ווסטרמרק ששיער שקיימת הטבעה (או החתמה) הפוכה של רתיעה במקום משיכה אצל אחים ואחיות. האפקט הזה שנקרא על שמו, אפקט ווסטרמרק, מתפתח בגיל צעיר מאוד ואצל אנשים שגרים יחד. כלומר, יש תקופה רגישה שבה הדחייה הזו מתפתחת ושאם האחים לא גרים באותו הבית בתקופה הזו אז יתכן שלא תהיה רתיעה או רתיעה חזקה ביניהם. אישוש אחד לאפקט מתקבל ממחקרים על אנשים שגדלו אם אח או אחות בני המין הנגדי. מסתבר שאחים ואחיות כאלו חווים רתיעה גדולה יותר מגילוי עריות ויביעו שאט נפש גדולה יותר מהתסריט שתארתי קודם של אח ואחות בוגרים שמקיימים יחסים באופן מודע, בהשוואה לאנשים שגדלו כילדים יחידים או עם אחים או אחיות בני אותו המין.

אישושים נוספים מתקבלים מתצפיות על חברות שבהן אחד, או יותר, מהגורמים המשוערים להתפתחות רתיעה מיחסי מין עם אח או אחות מופרים. אלו נקראים פעמים רבות ניסויים טבעיים מכיוון שלא הייתה שום יד מכוונת של חוקר כלשהוא אלא פשוט התקיימו מסיבות שונות לגמרי שלא קשורות לגילוי עריות אבל רלוונטיות מאוד בהשלכות שלהן על הנושא.

אחת החברות המיוחדות הללו היא הקיבוץ. כידוע, במשך שנים רבות הייתה לינה משותפת של ילדים בקיבוצים. הלינה המשותפת גרמה לכך שאנשים באותה קבוצת גיל גדלו ביחד כאילו היו אחים ואחיות גם לא הייתה ביניהם קירבה גנטית אמיתית. בהיסטוריה האבולוציוניות שלנו וברוב מוחלט של החברות בעולם, כל מי שגדל קרוב אליך סביר שהיה קרוב משפחה שלך ומי שקרוב אליך בגיל סביר שהוא אחיך או אחותך. למרות שאלו שגדלו יחד בקיבוץ לא היו בני משפחה ביולוגית, המודול הקוגנטיבי של התייחסות למי שקרוב אליך כאילו הוא בן משפחה שלך הופעל ומנע מאותם חברי קבוצת גיל להמשך מינית אחד לשנייה.

מחקרים שנעשו על ילדי קיבוצים (בעיקר על ידי הסוציולוג הישראלי יוסף שפר) גילו ממצא מדהים: לא הייתה אף חתונה בין גבר לאישה שגדלו ביחד בלינה נמשותפת מגיל אפס! הזוגות היחידים שנוצרו היו בין אנשים מקבוצות גיל שונות, או בין ילדי קיבוץ לילדי חוץ שהגיעו לקיבוץ בתקופה מאוחרת יותר (לרוב אחרי גיל 4) והצטרפו לקבוצה. אותו אחד או אחת פספסו את המועד הקריטי ליצירת הרתיעה. מצד שני, חברי קיבוץ שגדלו יחד בלינה משותפת מתייחסים אחד לשני כאח ואחות. זו בעצם דוגמא קלאסית למלדאפציה, או אדפטציה שמופעלת בצורה שגויה בגלל סביבה מודרנית שונה. כמו כן, ככל שהמגורים המשותפים נמשכו זמן רב יותר, כך הייתה הרתיעה בין הגברים והנשים גדולה יותר.

עדות נוספת מתקבלת מקבוצה קטנה בסין בשם שים פואה. בתרבות הזו הייתה מקובלת במשך שנים המסורת שבה הוסדרו נישואין מגיל צעיר מאוד. שתי משפחות הסכימו על נישואין בין ילדיהן והבת עברה לגור עם הבעל העתידי בבית האב שלו. הבעייה היחידה היא שהמעבר הזה נעשה בגיל צעיר מאוד, לפעמים כשהיא הייתה תינוקת. זה גרם לכך שהילד והילדה גדלו כמו אח ואחות והרתיעה מיחסי מין אחד עם השנייה התפתחה. נישואין מאורגנים כאלו בגיל כל כך צעיר הניבו מספר ילדים קטן הרבה יותר בהשוואה לזוגות אחרים שהכירו ונישאו בגיל מאוחר יותר. נישואין כאלו היו גם בעלי סיכוי הרבה יותר גבוה להסתיים בגירושין וגם אחוז הבגידות ההדדיות היה גבוה מהממוצע. הגרפים הבאים ממחישים את הנושא:

הגרף הימני מציג את אחוז הגירושין אצל ילדים שאומצו לפני גיל 1 (הקו האדום), לעומת כאלו שאומצו אחרי גיל 10, וזוגות שלא אומצו כלל.

הגרף השמאלי מציג את מספר הילדים של הזוג כתלות בגיל שבו האישה אומצה על ידי משפחת הבעל. שימו לב שעד לאחרונה, גירושין היו אסורים לגמרי ולכן נשים שאומצו בגיל צעיר עדיין הולידו ילדים מקשר כזה.

בגילוי עריות נשים לרוב מביעות סלידה גדולה יותר מאשר הגברים וגם לזה יש הגיון אבולוציוני. כל הריון הוא מעמסה גדולה על האישה שנושאת בעלויות של ההריון עצמו כמו גם בעלויות של התמיכה המיידית בתינוק לאחר הלידה. הריון שעלול להוביל לילד לא בריא הוא סיכון עצום שמחיר כבד בצידו. מהצד הגברי, ילד שנולד מיחסים עם אחות או עם בת לא מונע מהגבר להוליד ילדים עם נשים אחרות, וגם אם יש סיכון שהילד שיוולד מיחסים אסורים כאלו יסבול מהפרעות שונות, עדיין זה מחיר קטן יחסית לרווח שיכול להווצר מהולדת ילד בריא. זה במיוחד נכון לגבי אבות כי הם אף פעם לא יכולים להיות בטוחים ב-100% שהילדה אכן שלהם ויש אבות רבים שמגדלים ילדים שהם חושבים שהם שלהם כשהם לא. במצב כזה כשהקירבה הגנטית אפסית, יחסים כאלו יכולים להניב תועלת אבולוציונית, ובעקיפין, לגרום למצב שבו האב ימשך מינית לבתו או לפחות לא יפתח סלידה עזה כל כך מיחסים עימה. בהשוואה, הסלידה של אח מיחסים עם אחות גדולים יותר כי אח יודע בוודאות שהיא אחותו לפחות מצד האם.

מקרה מיוחד הוא כאשר האב הוא אב חורג. במקרה כזה האב יודע בוודאות שלו ולבת אין גנים משותפים ולכן צפוי שתהיה אפילו עוד פחות סלידה מיחסים אפשריים איתה. זה במיוחד נכון כשמדובר בילדה מאומצת בגיל מבוגר יחסית או בנישואין שניים כשלבת הזוג יש כבר בת מנישואין קודמים. במקרה כזה יש עדויות ברורות לעלייה משמעותית בשיעורי גילוי העריות ותקיפות מיניות מצד האב כלפי הבת החורגת, שיעורים שמגיעים עד לפי 8 יותר מאשר במשפחה גרעינית שבו האב הוא האב הביולוגי.

במקרים רבים אחים ואחיות חורגים מוצאים עצמם נמשכים זה לזה ולפעמים אפילו מתפתחים ביניהם קשרים רומנטיים למגינת ליבם של הוריהם או הסביבה. ישנם גם סיפורים רבים על אחים או אחיות ביולוגיים שהופרדו בלידה ונפגשו בבגרותם ובעקבות מפגש כזה חווים משיכה עזה אחד לשנייה.