הרעיונות המעניינים של השנה (2009)

במה שהפך כבר למסורת בבלוג, לקראת סוף השנה אני מפרסם חלק מהרעיונות המעניינים של השנה כפי שבחרו עורכי המגזין של הניו יורק טיימס. את המקבץ הנוכחי ניתן למצוא במלואו כאן. את הפוסטים של השנתיים האחרונות ניתן לקרוא פה ופה.

חיוך כמנבא נישואין מאושרים

האם יתכן שאפשר לנבא הצלחה בנישואין על פי תמונת המחזור שלך? מסתבר שכן. הפסיכולוג מת'יו הרטנשטיין בחן 600 תמונות מחזור של אנשים מקולג' מסוים, כאלו שהצטלמו בין השנים 1941-2005. הוא בחן האם הם מחייכים חיוך אמיתי בתמונת המחזור שלהם, משהו שאפשר לבדוק בצורה אובייקטיבית על ידי בחינה של שרירים מסוימים מסביב לשפתיים והעיניים. ממצאי המחקר (שניתן לקוראו במלואו כאן) היו שככל שאנשים נטו לחייך פחות, כך גבר הסיכוי שהם התגרשו. כשבחנו את ה-10% עם החיוכים הבולטים ביותר לעומת ה-10% התחתונים של אנשים שלא חייכו כלל, ההבדל היה עצום. אנשים ב-10% התחתונים התגרשו בשיעור גבוה פי 5 מה-10% העליונים.

בנוסף, החוקרים ביקשו מ-51 מהנבדקים במדגם לשלוח תמונות של עצמם בגיל צעיר לפי בחירתם. התמונות היו מגילאים שונים, החל מ-5 ועד ל-22 (הממוצע בגיל 10). הממצאים של המחקר הראשון אוששו גם כאן. גם כשאנשים בחרו את התמונות של עצמם, אלו שחייכו נטו להשאר נשואים יותר מאלו שלא חייכו. לא ברור לחלוטין למה אנשים שמחייכים מצליחים יותר בנישואיהם. יתכן שהאנשים הללו פשוט שמחים ומאושרים יותר באופן כללי, מה שגורם להם להיות בעלי גישה חיובית לחיים ואולי גם להצליח יותר בקשריהם הזוגיים.

המחקר הנוכחי הוא עוד מחקר בשורה ארוכה של מחקרים שבאים לבדוק האם ניתן ללמוד משהו ממבט חטוף בתמונות של אנשים (ישנות או חדשות). מחקרים אחרים מצאו שניתן לקלוט תכונות אופי שונות (כתבתי על מחקר כזה שבדק אלטרואיזם פה), מעמד סוציואקונומי, אוריינטציה מינית, ואפילו הצלחה רבייתית עתידית על פי הערכת יופי חיצוני (מחקר שכתבתי עליו כאן).

לשחק טטריס כטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היא אחת ההפרעות הקשות ביותר שבני אדם יכולים לחוות, משהו שעלול להמשך שנים וקשה מאוד להכחידה. במשך עשרות שנים פסיכולוגים ורופאים ניסו להלחם בה באמצעות תרופות וטיפולים שונים והתוצאות עדיין רחוקות מלהשביע רצון. מדענים בריטים הציעו לאחרונה טיפול פשוט ביותר: לתת לאנשים הסובלים מהפרעת הדחק הפוסט טראומטית לשחק טטריס. בניסוי אחד, נתנו החוקרים ל-40 נבדקים לצפות בסרט גראפי שכלל תאונות דרכים קשות, צילום של ניתוח ומראות של אדם טובע. חצי שעה אחרי הצפייה בסרט נתבקשו מחצית הנבדקים לשבת בשקט למשך 10 דקות ולא לעשות דבר. המחצית השנייה נתבקשה לשחק במשך 10 דקות בטטריס. לאחר מכן, כל הנבדקים ענו על שאלון שבדק את מידת הפלאשבקים שהם חוו. כמו כן, הם ניהלו במשך שבוע יומן שתעד את כמויות הפלאשבקים הלא רצוניות שהם חוו.

הנבדקים ששיחקו בטטריס חוו 42% פחות פלאשבקים במהלך השבוע. החוקרים שביצעו את הניסוי משערים שהאפקט המחסן של טטריס עובד, מכיוון שטראומות מאוחסנות לרוב במוח כזיכרונות חזותיים ומשחק הטטריס מתערב בקיבוע הזיכרונות הטראומתיים הללו. על ידי משחק טטריס מייד לאחר חוויה של ארוע טראומתי, הקליפה הראייתית נעשית עסוקה מדי כך שהמוח אינו מקודד את הטראומות כפי שנעשה בדרך כלל ( למכורי טטריס מוכרת התופעה שבה הם רואים קוביות טטריס נופלות לנגד עיניהם בזמנים שונים, כולל חלימה עליהם). בנוסף, הטטריס הוא משחק לא מילולי כך שהוא לא פוגע בפעילויות חשובות אחרות של המוח שכן מנסות להתמודד עם הטראומה. האם אנחנו עומדים בפני טיפול חדשני בטראומות? ימים יגידו.

קניית מותגים מזויפים מעודדת רמאות

לבישת בגדים מזויפים יכולה לשטות באנשים אחרים אבל לא בזה שלובש אותם. זה מה שגרם למספר חוקרים (ובהם דן אריאלי) לחשוב שלבישת מותגים מזויפים נושאת בחובה השפעות פסיכולוגיות על הרוכשים. כדי לבדוק את הנושא הם ביקשו משתי קבוצות נשים לענוד משקפי שמש שנלקחו מקופסא. על קופסא אחת נרשם "מקורי", ואילו על הקופסא השנייה נכתב "זיוף". בפועל, המשקפיים בשתי הקופסאות היו זהות לחלוטין ונתרמו על ידי יצרן משקפי שמש ידוע.

לאחר מכן, נתנו החוקרים לכל הנשים משתי הקבוצות לענות על שאלות מתמטיות קלות מאוד, אבל תחת לחץ זמן כבד, כאשר המשקפיים עליהן. בשלב הבא, נאמר לנשים שהן יכולות לעבור על התשובות שלהן ללא הגבלת זמן ולתקן אותן במקרה הצורך. החוקרים אמרו להן שהן תקבלנה תשלום עבור כל תשובה נכונה. החוקרים ביקשו מכל אחת מהנשים לדווח בעצמה על מספר התשובות הנכונות, ובכך יצרו תמריץ עבורן לשקר. בלי ידיעת הנשים לחוקרים הייתה גישה לתשובות הנחקרות.

מתברר ששתי הקבוצות ענו על מספר זהה של שאלות נכונות, אבל הנשים שלבשו את המשקפיים המזויפות נטו לדווח על מספר גדול יותר של תשובות נכונות. 70% מהנשים בקבוצה זו שיקרו ודיווחו על מספר גדול יותר של תשובות נכונות מכפי שהיה באמת, לעומת רק 30% מהנשים שלבשו את המשקפיים המקוריים. מסקנות החוקרים הן שכאשר אנחנו מרגישים מזויפים הנטייה שלנו להתנהג בצורה מזויפת גדלה גם היא. מעניין שאף אחת מהנשים בקבוצה ה"מזויפת" לא הייתה מודעת להשפעה של המשקפיים המזויפים על התנהגותן.

 

פרות עם שם מניבות יותר חלב

מחקר שנעשה בבריטניה בקרב רפתנים, מגלה שבמקרים שלפרות ניתן שם, הן מניבות בממוצע 258 ליטרים נוספים של חלב מאלו שלא נקראות בשם (הבדל של 6%). לא ברור עדיין למה זה קורה ומחקרים נוספים נדרשים. יתכן למשל שמי שנותן שם לפרה גם מתייחס אליה יפה יותר ולכן הן שמחות ורגועות יותר, מה שמוביל לעלייה בתפוקת החלב. בכל מקרה, נראה כי לא מזיק לתת לפרות שם. השמות עצמם מגוונים מאוד, החל משמות של קרובי משפחה וכלה בעשבי תיבול ופרחים. עם זאת, ההצעה לא תמיד מעשית ולמספר רפתנים יש בעייה קשה. כיצד ניתן לתת שמות למאות ואפילו אלפי פרות שברשותם?

 

האם אגתה כריסטי סבלה מאלצהיימר?

אגתה כריסטי ידועה ככותבת מותחנים מחוננת. האם יתכן שבערוב ימיה היא סבלה מאלצהיימר? מספר ביוגרפים שיערו שאכן כן, אבל שום הוכחה לא הייתה בנמצא. לאחרונה, מספר חוקרים מטורנטו בדקו את הנושא מזווית חדשה. החוקרים לקחו 14 מספריה של כריסטי והפכו אותם לקבצים דיגיטליים. בעזרת תוכנה לניתוח טקסטים הם ניתחו את הספרים ובדקו אוצר מילים וגם עושר שפה. חזרה מרובה של אותן מילים וביטויים יכולה להעיד על ירידה ביכולת הקוגנטיבית של הכותב וזה בדיוק מה שנמצא. עם העלייה בגיל, כריסטי נטתה לחזור יותר ויותר על ביטויים מסוימים. כמו כן, נצפתה גם עלייה במספר הביטויים המעורפלים. שני ספריה האחרונים מראים ירידה של 31% באוצר המילים בהשוואה לספרים שכתבה 20 שנה מוקדם יותר. מעריציה מזמן ידעו שספריה המאוחרים שנכתבו כשהייתה בראשית שנות ה-80 שלה היו מאכזבים, וכעת ניתן אולי להבין גם למה. הספרים של כריסטי מהווים מדגם טוב לניתוח לשוני כזה מכיוון שאת הספר הראשון שלה היא כתבה בגיל 28 ואילו ספרה האחרון פורסם בגיל 82.

 

הוכחות מתמטיות בעזרת ויקיפדיה?

מתמטיקאים מאז ומעולם נעזרו אחד בשני לפתירת בעיות והוכחת תאוריות מתמטיות, אבל מה שטימותי גאוורס, פרופסור למתמטיקה מקמברידג' עשה, לוקח את הנושא של שיתוף פעולה לרמה חדשה לגמרי. גאוורס, זוכה מדליית פילדס, הכבוד הרם ביותר שמתמטיקאי יכול לשאוף אליו, נתקל בבעייה שלא הצליח לפתור. הוא החליט לפרסם אותה בבלוג שלה בצורה ויקי ולראות אם שיתוף פעולה מאסיבי בין מתמטיקאים שונים יקדם את פתרונה. הוא עודד את אלפי קוראיו לנסות ולהוכיח אותה כשכל אחד מוזמן לתרום אפילו שינוי קטן. המחשבה הייתה שהמאמצים המשותפים יקדמו בפתרון הבעייה אבל אפילו גאוורס לא ציפה לפתרונה המלא.

הפרוייקט זכה לתשומת לב רבה ומאות אלפי מילים (ונוסחאות) נכתבו עליו. התרומות הגיעו מעשרות אנשים, כולל ממתמטיקאים ידועים (וזוכה מדליית פילדס נוסף). לאחר שישה שבועות בלבד הוכחה התאוריה ובקרוב היא תשלח לכתב עת מוביל במתמטיקה (תחת הכותב הראשי D.H.J Polymath). למתעניינים בהוכחה, הנה קישור להסבר לא מתמטי שלה.

האם אנחנו עומדים בפני עידן שבו אנשים יפתרו בעיות מתמטיות בשיתוף פעולה (ואולי גם מיזמים מדעיים אחרים)? או שאולי תשומת הלב הרבה שהבעיה הספציפית הזו משכה הם שהובילו לפיתרונה המוצלח? אין ספק שצירוף מוחות רבים שמקבלים פידבק מיידי על פעולתם יכול לזרז פתרון בעיות שונות. העוצמה הקוגנטיבית הגדולה של אנשים רבים עולה על זה של אדם בודד, כך שלא מדובר רק בחכמת ההמונים אלא אולי בגאונות ההמונים. מי יודע, אולי בעתיד אנשים יוכלו לכתוב ספרות ושירה שטרם נראתה קודם אם רק יכתבו אותה ביחד.

אפקט אובאמה

זה יותר מעשור פסיכולוגים חוקרים כיצד סטרואטיפים משפיעים על ביצועי אנשים במבחנים שונים. התופעה, שנקראת "איום סטרואטיפי" (Stereotype threat) מדגימה שכאשר קבוצה מסוימת (נשים, שחורים, קשישים) נעשית מודעת לעצם השייכות לקבוצה ונרמז להם שביצועיהם ימדדו לפי איך שהקבוצה נתפסת, הביצועים שלהם נמוכים יותר בהשוואה לאנשים בקבוצה שאינם נעשים מודעים לשייכותם לקבוצה. הדבר נובע כנראה מהעובדה שאותם אנשים מודעים, חרדים יותר לביצועיהם, דבר הפוגע ביכולת שלהם. הדבר יכול להסביר, לפחות בחלקו, למה קבוצות מסוימות בחברה בעלות הישגים נמוכים יותר בהשוואה לקבוצות אחרות.

מחקרים רבים בנושא הראו את ההשפעה של האיום הסטראוטיפי על הביצועים של סטודנטים שחורים. השנה האחרונה הציבה בפני החוקרים הזדמנות פז לראות איך האיום הסטרואטיפי עשוי להשתנות עם עלייתו לשלטון של נשיא שחור (ברק אובאמה, לאלו שבילו את השנה האחרונה במסע לחלל). הפסיכולוג דיוויד מארקס ועמיתיו, נתנו לסטודנטים לבנים ושחורים לענות על מבחן מילולי מקובל ומתוקף בשלבים שונים של הקמפיין לנשיאות, לאחר שחשפו אותם לסטריאוטיפ ששחורים מצליחים פחות באקדמיה.

החוקרים מצאו את מה שהם הגדירו כ"אפקט אובאמה". האיום הסטראוטיפי פחת בצורה משמעותית אחרי נאום קבלת המועמדות הדמוקרטית של אובאמה באוגוסט, אבל רק לסטודנטים השחורים שצפו בו. גם מייד אחרי הבחירות הסטודנטים השחורים שיפרו את תוצאותיהם במבחן. עם זאת, חוקר אחר שניסה לבדוק את אפקט אובאמה לא מצא שינויים גדולים בגלל בחירת אובאמה כך שיתכן שהאפקט מוגבל בהשפעתו. יתכן שהמדיניות של אובאמה, ולא היותו מודל ראוי לחיקוי, הם אלו שיגרמו לשינויים המשמעותיים ביותר.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • יונתן  On 25/12/2009 at 10:33 pm

    ניהול ידע,במקרה שלו הוא השיתוף בידע הביא לחדשנות ופריצת דרך.

    פלטפורמת ויקי נחשב לאחד מהכלים היעילים לשיתוף ידע.

    לדעתי אין משהו חדש בפתרון בעיות ע"י חשיבה קבוצתית,החידוש הוא שהפלטפורמות של היום אפשרו את זה בקלות יחסית ולא במסגרת ארגונית.

  • טל  On 26/12/2009 at 12:28 am

    1. בעניין הטטריס – היתה קבוצה שלא עשתה כלום והיתה קבוצה ששיחקה טטריס. האם היתה קבוצה שעסקה בפעילות אחרת? אם לא, למה החליטו לייחס את ההטבה
    דווקא לטטריס ולא לעצם הפעילות?

    2. בעניין המשקפיים – מי בחר עבור הנשים אלו משקפיים ירכיבו?

  • גיל  On 26/12/2009 at 12:34 am

    אני מניח שההנחה היא שמי שעוסק בפעילויות אחרות יסבול מהטראומה כי זה מה שקורה במצב רגיל (אנשים לא יושבים ולא עושים כלום).

    לגבי המחקר עם המשקפיים, ההקצאה לקבוצות נעשתה באופן אקראי כמקובל במחקרים דומים.

  • גיל  On 26/12/2009 at 12:41 am

    אחרות כמו למשל ויקיפדיה הרגילה, הוא שאין כאן רק שיתוף של ידע אלא גם יצירת משהו חדש. קל לראות איך בהוכחה משותפת אפשר בקלות לאבד את הצפון. לי נראה שפשוט היה מספר גדול של אנשים שעבד על הבעייה ולכן סביר שיצליחו לפתור אותה אם היא לא קשה מדי. אם יש מתמטיקאים שיש להם מושג עד כמה הבעייה הייתה קשה הם מוזמנים לחוות דיעה.

  • טל  On 26/12/2009 at 3:10 am

    מדוע להשוות את ההטבה בטטריס למצב שממילא אינו מתרחש? 42% הטבה בהשוואה למצב שאינו מתקיים במציאות אולי אינה הטבה כלל ביחס למצב שכן…

    יותר הגיוני לבדוק הטבה ביחס למה שרוצים להיטיב.

  • גיל  On 26/12/2009 at 9:57 am

    בכל מקרה, צריך להשוות את קבוצת הניסוי למצב בסיס מסוים. רצוי גם להשוות למצבים אחרים ואני בטוח שיעשו את זה בעתיד. בכל מקרה, חשוב לזכור שלא מדובר במקרה הזה בPTSD והמסקנות מהניסוי הזה גם אם מעודדות הן רק ראשוניות.

  • טל  On 26/12/2009 at 5:16 pm

    אבל מצב בסיס שקשור למציאות…

    אכן מסקנות ראשוניות

  • גיל  On 26/12/2009 at 5:58 pm

    כשמו כן הוא, בסיס שאליו משווים כל מיני דברים. מחקרים נוספים מן הסתם ישוו טטריס למצבים אחרים.

  • רני  On 26/12/2009 at 7:17 pm

    כמה פעמים בימי חיי בשטחים של מדעי הרוח או הטבע הייתי נוכח כשהועלו נתונים על לוח, בכתיבה בגיר והנוכחים נתבקשו לנסות ולהסביר מה רואים או לפרש או לנסות ולמצות ידע וס"ה התוצאות נראה טוב יותר מאשר סכום הדעות הבודדות. או כמה רופאים שמתבקשים להבהיר מצב של חולה. או בכלל לימוד ביחד מול לימוד לחוד. מה בדיוק המיוחד בניסוי של שיתוף ברשת? האם זה המספר של המשתתפים? ביטול עניין המרחק והזמן? באמת בכל הרצינות מה הייחוד כאן?

  • גיל  On 26/12/2009 at 7:23 pm

    מה שתארת בכיתה זה ניסיון של הסטודנטים להבין משהו שהמורה מוביל אותם אליו, ואצל הרופא זו פרשנות של כל הממצאים שכולם חשופים אליהם.

  • טל  On 26/12/2009 at 9:40 pm

    מצחיק להשוות למצב בסיס עם תנאי התחלה גרועים הרבה יותר ממה שמתמודדים איתו ולטעון לשיפור.
    זה כל מה שניסיתי לומר.

  • גיל  On 26/12/2009 at 9:56 pm

    והנקודה היא גם לאפשר השוואות עתידיות למצב הזה. זה מצב שמשתמשים בו באופן תדיר במחקרים מהסוג הזה.

  • אלעד-וו  On 27/12/2009 at 5:23 pm

    גיל, יש הרבה אי-דיוקים בתיאור שלך של העבודה המשותפת בבלוג של גאוורס.

    ראשית, הכותרת "הוכחות מתמטיות בעזרת ויקיפדיה?" לא קשורה לכלום. לא היה שום קשר לוויקיפדיה.

    הביטוי שלך "תיאוריה מתמטית" הוא לא רלוונטי לדיון. לפעמים אתה מתכוון ל"תורה מתמטית" ולפעמים אתה מתכוון ל"משפט/השערה". אין כזה דבר "להוכיח תיאוריות מתמטיות". תורות מתמטית בונים, לא מוכיחים.

    גאוורס לא "נתקל בבעיה שלא הצליח לפתור". ראשית, מספר הוכחות למשפט שגאוורס רצה להוכיח היו כבר ידועות, והשתמשו במגוון כלים. אבל לא הייתה הוכחה אלמנטרית, רק מ"עקרונות יסודיים". זה מה שגאוורס רצה שהפרויקט יעשה. יש סיבות מתמטיות לרצות הוכחה אלמנטרית, אבל הסיבה העיקרית לפרויקט הייתה רצון ב"הוכחת היתכנות" — פשוט לבדוק אם שיתוף פעולה מסיבי יניב תוצאות. לאחר מעשה, ניתן לדווח שהפרויקט נחשב להצלחה גדולה.

    הוא לא "החליט לפרסם אותה בבלוג שלה בצורה ויקי". מה זה בכלל אומר?! מעיתונאי פרינט הייתי מצפה לביטוי חסר משמעות כזה, אבל אתה בלוגר, אז תגיד לי, מה זה לפרסם בבלוג משהו בצורת ויקי? בקיצור, לא ויקי ולא נעליים, פשוט התנהל דיון בבלוג. (ברור שלא הסתכלת בבלוג של גאוורס בשביל פשוט לראות איך זה נראה. לדוגמה לדיון טיפוסי מהפרוייקט, ראה למשל כאן
    :http://gowers.wordpress.com/2009/03/02/dhj3-851-899/

    כתבת "המחשבה הייתה שהמאמצים המשותפים יקדמו בפתרון הבעיה אבל אפיחלו גאוורס לא ציפה לפתרונה המלא". זה לא מדויק אבל מסובך להסביר את התיקון. המטרה המקורית נקבעה להיות להשיג הוכחה אלמנטרית למקרה פרטי. זו הייתה מטרה ספציפית מאד, לא ציפייה עמומה ל"התקדמות".

    כתבת "לאחר שישה שבועות בלבד הוכחה התאוריה". שוב, אין כזה דבר להוכיח תיאוריה.

    בסך הכל, נראה שקראת רק סיכומים פופולריים של הפרויקט. במקרה הזה היית יכול פשוט ללכת לבלוג של גאוורס ולקרוא את ההסברים. אין שם שום דבר מסובך, ועדיף לקרוא מפי החמור עצמו. כאן:
    http://gowers.wordpress.com/2009/02/01/questions-of-procedure/
    http://gowers.wordpress.com/2009/01/30/background-to-a-polymath-project/

    אלה מאמרים מתחילת הפרויקט. למאמרים מסופו, כולל מגוון מאמרי סיכום, ראו::
    http://whatisresearch.wordpress.com/2009/02/20/a-quick-review-of-the-polymath-project/
    http://en.wordpress.com/tag/polymath1/

    למתקדמים, מתארגנים פרויקטים דומים נוספים, ראו למשל:
    http://polymathprojects.org/
    http://gowers.wordpress.com/2009/09/16/possible-future-polymath-projects/
    http://gilkalai.wordpress.com/2009/12/08/plans-for-polymath3/

  • גיל  On 27/12/2009 at 5:33 pm

    ולא הייתה לי שום כוונה להיכנס לנושא לעומק. אני שמח שאתה מבהיר פרטים שונים של הפרוייקט אבל הרעיון הבסיסי שהצגתי מדויק. גם אם לא משתמשים בטכנולוגיית ויקי, מה שהוא עשה שם דומה מאוד. אנשים שונים מגיבים ומציעים הצעות ומתקנים את ההוכחה עד לפתרונה המלא. זו צורת עבודה על בעיות מתמטיות שלא הייתה קיימת בעבר. אשמח לשמוע מה דעתך על צורת העבודה הזו והאם ההצלחה לדעתך היא הבלחה חד פעמים או שיש לזה עתיד.

  • אלעד-וו  On 31/12/2009 at 1:38 am

    תודה על התגובה.

    בקשר לצורת העבודה: זה לא יהפוך למיינסטרים, פשוט בגלל שקשה למצוא כל כך הרבה אנשים שיתעניינו בבעיה. כמו בן, רוב העבודה המתימטית נעשית בצעדים קטנים — עוד מאמר ועוד מאמר, עוד התקדמות ועוד התקדמות, ולא שווה לעבוד על להכניס עשרות אנשים לפרוייקט ששני אנשים יכולים לגמור לבדם. אז אני לא רואה מצב שבו מתימטיקה בשיתוף בין עשרות אנשים תהיה מחזה נפוץ. מצד שני, יהיו סיטואציות שבהן זו תהיה צורת עבודה שימושית מאד. סיטואציה אחת היא זאת שבה יש בעיה שמעניינת הרבה אנשים, והכלים לפתרונה כבר קיימים פחות או יותר, ושלא צריך בשבילם הרבה רקע, אבל שצריך הרבה עבודה כדי למצוא את הדרך הנכונה לפתרון הבעיה. במצב כזה, חיפוש "מקבילי" על מרחב הפתרונות, כמו זה שמתבצע בפולימתימטיקה, הוא מאד הגיוני. סיטואציה נוספת היא זו שיש בעיה מרכזית שהכלים עבורה לא ידועים, ורוצים לחקור את מרחב האפשרויות בצורה מקיפה, וב"ראש נקי". במצב כזה יכול גם להיות שפולימתימטיקה שימושית.

    בכל מקרה, בשביל פרוייקט כזה צריך הרבה אנשים שמתעניינים באותה בעיה, ולא ברור שזה מצב נפוץ.

    זאת רק דעתי, כמובן.

  • Moshe  On 31/12/2009 at 3:24 am

    Gil, just wanted to say thanks for another year with your wonderful blog.

  • גיל  On 31/12/2009 at 2:08 pm

    אגב' למיטב הבנתך, הבעייה שעבדו עליה נחשבה לקשה או שהיא היית כנראה נפתרת באיזה שהוא שלב גם אם מישהו אחד היה עובד עליה ברצינות?

  • אלעד-וו  On 14/01/2010 at 9:03 pm

    אני באמת לא יודע.

    אם מומחה עולמי (למשל גאוורס בעצמו) היה עובד על הבעיה הזאת מספיק ברצינות, יש סיכויים סבירים שהוא היה פותר אותה. אבל הפרוייקט היה מוצלח בדיוק בגלל שהוא קיבץ מספיק מומחים, כך שבכל נקודה בזמן היה מישהו שהיה לו רעיון טוב, כך שהמאמץ המשותף שנדרש מהם היה כנראה קטן מהמאמץ שהיה נדרש לאחד מהם בנפרד.

    ידוע זה מכבר שעבור בעיה מספיק מסובכת, כוח של שני אנשים שעובדים במשותף גדול באופן משמעותי מסכום הכוחות שלהם. השאלה היתה האם בעזרת כלי תקשורת (כמו לדוגמה בלוג) אפשר להפוך את התופעה הזאת לסקלבילית — כלומר שהיא תתקיים עבור עשרה או עשרים אנשים, ואולי יותר. נראה שהפרוייקט הזה נתן אינדיקציה שהתשובה היא כן.

  • עופר  On 19/01/2010 at 10:51 am

    אבל כמובן שקשה לזכור אותו כשיש 250 פרות לחלוב לכן זוכרים את המספר שמוטבע על הגב וגם זה רק של הפרות הבעיתיות

  • גיל  On 19/01/2010 at 5:13 pm

    מעניין אם למספר יש את אותו אפקט כמו לשם.

  • יוליה  On 25/02/2010 at 7:48 pm

    המשחק הזה באמת לא מעלה שום אסוציאציה שלילית בניגוד לפלייסטשנים למיניהם.

  • גיל  On 26/02/2010 at 4:12 am

    ומאוד קצרה אחרי ארוע טראומתי שבה הטראומה מתעצבת. אם מתערבים בצורה שבה הזכרון מתעצב יש סיכוי למנוע או להפחית אותה.

  • יקי  On 08/11/2010 at 1:34 pm

    אולי פרות בעלות שם מניבות יותר חלב, כאשר השם הוא התוצאה ולא הסיבה.

    כלומר, בגלל שהמטפל מודע לתפוקה הגבוהה של הפרה הוא רוכש אליה חיבה ייתרה וגם נותן לה שם.
    וגם אם נאמר שלא תמיד הם מודעים לכמות הייצור של הפרה ביחס לאחרות, סביר להניח שפרה שמניבה הרבה חלב היא באופן כללי פרה בריאה יותר, מה שגם טבעי שישפיע על מצב הרוח שלה ובהתאם על היחסים שלה לסביבה.
    לכן פרה בריאה שמניבה הרבה חלב תזכה לשם כי המטפל יתחבר אליה.

  • גיל  On 08/11/2010 at 1:40 pm

    כתבתי שיתכן שנתינת השם מובילה לחיבה גדולה יותר על הפרה, אבל במחקר המדובר הקשר הוא ישיר ולא הפוך. כלומר, נתנו לפרות שם לפני שבדקו את תפוקת החלב שלהם.

  • יקי  On 08/11/2010 at 1:45 pm

    אוקיי, אז השם ניתן לפני שבדקו את תפוקת החלב. השאלה היא האם הוא ניתן גם לפני שנוצר קשר בין המטפל לפרה?
    אם התשובה היא שלילית, אז יש אפשרות לומר שהמטפל בחר לתת לפרה שם בגלל שהוא נקשר אליה. זה יכול להיות משום שהיא בריאה ועקב כך פעילה יותר, מעורבת ביותר אינטראקציות ואף בעלת מראה שמשדר עוצמה ומושך(ובין השאר נותנת יותר חלב עקב בריאותה).

  • גיל  On 08/11/2010 at 1:53 pm

    יקי, זה ממש לא משנה מתי נתנו לה את השם. כמו שציינתי בפוסט, ברגע שנתת לפרה שם יתכן שהתייחסו אליה יפה יותר. הוא ממש לא היה צריך להקשר אליה לפני כן.

    • יקי  On 08/11/2010 at 1:59 pm

      בטח שזה משנה!

      אתה רוצה להציע שעקב נתינת השם היה יחס טוב לפרה ולכן היא גם הניבה יותר חלב.

      אני רוצה לומר שעקב בריאותה (שגם גורמת לה להניב הרבה חלב) היא פעילה יותר, משדרת בריאות, מעורבת באינטראקציות, אקטיבית, ובקיצור-מושכת יותר, ולכן נתנו לה את השם.

      אני אבהיר עצמי טוב יותר:
      1. אתה מסכים שהגיוני לומר שיותר חלב=יותר בריאות?
      2. אתה מסכים לומר שיותר בריאות=סיכוי גדול יותר שהמטפל ייקשר אליה וירצה לתת לה שם?

      אם אתה אכן מסכים לשני סעיפים אלו, אני לא רואה סיבה שלא תבין את דבריי.

  • גיל  On 08/11/2010 at 2:08 pm

    יקי, מה שאתה אומר אולי נכון אבל לא רלוונטי. במחקר הנוכחי מדובר בעיקר בפרות שנתנו להן שם מרגע הוולדן כך שלא יכולים לצפות מראש מה יהיה איתן.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: