הרעיונות המעניינים של השנה (2009)

במה שהפך כבר למסורת בבלוג, לקראת סוף השנה אני מפרסם חלק מהרעיונות המעניינים של השנה כפי שבחרו עורכי המגזין של הניו יורק טיימס. את המקבץ הנוכחי ניתן למצוא במלואו כאן. את הפוסטים של השנתיים האחרונות ניתן לקרוא פה ופה.

חיוך כמנבא נישואין מאושרים

האם יתכן שאפשר לנבא הצלחה בנישואין על פי תמונת המחזור שלך? מסתבר שכן. הפסיכולוג מת'יו הרטנשטיין בחן 600 תמונות מחזור של אנשים מקולג' מסוים, כאלו שהצטלמו בין השנים 1941-2005. הוא בחן האם הם מחייכים חיוך אמיתי בתמונת המחזור שלהם, משהו שאפשר לבדוק בצורה אובייקטיבית על ידי בחינה של שרירים מסוימים מסביב לשפתיים והעיניים. ממצאי המחקר (שניתן לקוראו במלואו כאן) היו שככל שאנשים נטו לחייך פחות, כך גבר הסיכוי שהם התגרשו. כשבחנו את ה-10% עם החיוכים הבולטים ביותר לעומת ה-10% התחתונים של אנשים שלא חייכו כלל, ההבדל היה עצום. אנשים ב-10% התחתונים התגרשו בשיעור גבוה פי 5 מה-10% העליונים.

בנוסף, החוקרים ביקשו מ-51 מהנבדקים במדגם לשלוח תמונות של עצמם בגיל צעיר לפי בחירתם. התמונות היו מגילאים שונים, החל מ-5 ועד ל-22 (הממוצע בגיל 10). הממצאים של המחקר הראשון אוששו גם כאן. גם כשאנשים בחרו את התמונות של עצמם, אלו שחייכו נטו להשאר נשואים יותר מאלו שלא חייכו. לא ברור לחלוטין למה אנשים שמחייכים מצליחים יותר בנישואיהם. יתכן שהאנשים הללו פשוט שמחים ומאושרים יותר באופן כללי, מה שגורם להם להיות בעלי גישה חיובית לחיים ואולי גם להצליח יותר בקשריהם הזוגיים.

המחקר הנוכחי הוא עוד מחקר בשורה ארוכה של מחקרים שבאים לבדוק האם ניתן ללמוד משהו ממבט חטוף בתמונות של אנשים (ישנות או חדשות). מחקרים אחרים מצאו שניתן לקלוט תכונות אופי שונות (כתבתי על מחקר כזה שבדק אלטרואיזם פה), מעמד סוציואקונומי, אוריינטציה מינית, ואפילו הצלחה רבייתית עתידית על פי הערכת יופי חיצוני (מחקר שכתבתי עליו כאן).

לשחק טטריס כטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היא אחת ההפרעות הקשות ביותר שבני אדם יכולים לחוות, משהו שעלול להמשך שנים וקשה מאוד להכחידה. במשך עשרות שנים פסיכולוגים ורופאים ניסו להלחם בה באמצעות תרופות וטיפולים שונים והתוצאות עדיין רחוקות מלהשביע רצון. מדענים בריטים הציעו לאחרונה טיפול פשוט ביותר: לתת לאנשים הסובלים מהפרעת הדחק הפוסט טראומטית לשחק טטריס. בניסוי אחד, נתנו החוקרים ל-40 נבדקים לצפות בסרט גראפי שכלל תאונות דרכים קשות, צילום של ניתוח ומראות של אדם טובע. חצי שעה אחרי הצפייה בסרט נתבקשו מחצית הנבדקים לשבת בשקט למשך 10 דקות ולא לעשות דבר. המחצית השנייה נתבקשה לשחק במשך 10 דקות בטטריס. לאחר מכן, כל הנבדקים ענו על שאלון שבדק את מידת הפלאשבקים שהם חוו. כמו כן, הם ניהלו במשך שבוע יומן שתעד את כמויות הפלאשבקים הלא רצוניות שהם חוו.

הנבדקים ששיחקו בטטריס חוו 42% פחות פלאשבקים במהלך השבוע. החוקרים שביצעו את הניסוי משערים שהאפקט המחסן של טטריס עובד, מכיוון שטראומות מאוחסנות לרוב במוח כזיכרונות חזותיים ומשחק הטטריס מתערב בקיבוע הזיכרונות הטראומתיים הללו. על ידי משחק טטריס מייד לאחר חוויה של ארוע טראומתי, הקליפה הראייתית נעשית עסוקה מדי כך שהמוח אינו מקודד את הטראומות כפי שנעשה בדרך כלל ( למכורי טטריס מוכרת התופעה שבה הם רואים קוביות טטריס נופלות לנגד עיניהם בזמנים שונים, כולל חלימה עליהם). בנוסף, הטטריס הוא משחק לא מילולי כך שהוא לא פוגע בפעילויות חשובות אחרות של המוח שכן מנסות להתמודד עם הטראומה. האם אנחנו עומדים בפני טיפול חדשני בטראומות? ימים יגידו.

קניית מותגים מזויפים מעודדת רמאות

לבישת בגדים מזויפים יכולה לשטות באנשים אחרים אבל לא בזה שלובש אותם. זה מה שגרם למספר חוקרים (ובהם דן אריאלי) לחשוב שלבישת מותגים מזויפים נושאת בחובה השפעות פסיכולוגיות על הרוכשים. כדי לבדוק את הנושא הם ביקשו משתי קבוצות נשים לענוד משקפי שמש שנלקחו מקופסא. על קופסא אחת נרשם "מקורי", ואילו על הקופסא השנייה נכתב "זיוף". בפועל, המשקפיים בשתי הקופסאות היו זהות לחלוטין ונתרמו על ידי יצרן משקפי שמש ידוע.

לאחר מכן, נתנו החוקרים לכל הנשים משתי הקבוצות לענות על שאלות מתמטיות קלות מאוד, אבל תחת לחץ זמן כבד, כאשר המשקפיים עליהן. בשלב הבא, נאמר לנשים שהן יכולות לעבור על התשובות שלהן ללא הגבלת זמן ולתקן אותן במקרה הצורך. החוקרים אמרו להן שהן תקבלנה תשלום עבור כל תשובה נכונה. החוקרים ביקשו מכל אחת מהנשים לדווח בעצמה על מספר התשובות הנכונות, ובכך יצרו תמריץ עבורן לשקר. בלי ידיעת הנשים לחוקרים הייתה גישה לתשובות הנחקרות.

מתברר ששתי הקבוצות ענו על מספר זהה של שאלות נכונות, אבל הנשים שלבשו את המשקפיים המזויפות נטו לדווח על מספר גדול יותר של תשובות נכונות. 70% מהנשים בקבוצה זו שיקרו ודיווחו על מספר גדול יותר של תשובות נכונות מכפי שהיה באמת, לעומת רק 30% מהנשים שלבשו את המשקפיים המקוריים. מסקנות החוקרים הן שכאשר אנחנו מרגישים מזויפים הנטייה שלנו להתנהג בצורה מזויפת גדלה גם היא. מעניין שאף אחת מהנשים בקבוצה ה"מזויפת" לא הייתה מודעת להשפעה של המשקפיים המזויפים על התנהגותן.

 

פרות עם שם מניבות יותר חלב

מחקר שנעשה בבריטניה בקרב רפתנים, מגלה שבמקרים שלפרות ניתן שם, הן מניבות בממוצע 258 ליטרים נוספים של חלב מאלו שלא נקראות בשם (הבדל של 6%). לא ברור עדיין למה זה קורה ומחקרים נוספים נדרשים. יתכן למשל שמי שנותן שם לפרה גם מתייחס אליה יפה יותר ולכן הן שמחות ורגועות יותר, מה שמוביל לעלייה בתפוקת החלב. בכל מקרה, נראה כי לא מזיק לתת לפרות שם. השמות עצמם מגוונים מאוד, החל משמות של קרובי משפחה וכלה בעשבי תיבול ופרחים. עם זאת, ההצעה לא תמיד מעשית ולמספר רפתנים יש בעייה קשה. כיצד ניתן לתת שמות למאות ואפילו אלפי פרות שברשותם?

 

האם אגתה כריסטי סבלה מאלצהיימר?

אגתה כריסטי ידועה ככותבת מותחנים מחוננת. האם יתכן שבערוב ימיה היא סבלה מאלצהיימר? מספר ביוגרפים שיערו שאכן כן, אבל שום הוכחה לא הייתה בנמצא. לאחרונה, מספר חוקרים מטורנטו בדקו את הנושא מזווית חדשה. החוקרים לקחו 14 מספריה של כריסטי והפכו אותם לקבצים דיגיטליים. בעזרת תוכנה לניתוח טקסטים הם ניתחו את הספרים ובדקו אוצר מילים וגם עושר שפה. חזרה מרובה של אותן מילים וביטויים יכולה להעיד על ירידה ביכולת הקוגנטיבית של הכותב וזה בדיוק מה שנמצא. עם העלייה בגיל, כריסטי נטתה לחזור יותר ויותר על ביטויים מסוימים. כמו כן, נצפתה גם עלייה במספר הביטויים המעורפלים. שני ספריה האחרונים מראים ירידה של 31% באוצר המילים בהשוואה לספרים שכתבה 20 שנה מוקדם יותר. מעריציה מזמן ידעו שספריה המאוחרים שנכתבו כשהייתה בראשית שנות ה-80 שלה היו מאכזבים, וכעת ניתן אולי להבין גם למה. הספרים של כריסטי מהווים מדגם טוב לניתוח לשוני כזה מכיוון שאת הספר הראשון שלה היא כתבה בגיל 28 ואילו ספרה האחרון פורסם בגיל 82.

 

הוכחות מתמטיות בעזרת ויקיפדיה?

מתמטיקאים מאז ומעולם נעזרו אחד בשני לפתירת בעיות והוכחת תאוריות מתמטיות, אבל מה שטימותי גאוורס, פרופסור למתמטיקה מקמברידג' עשה, לוקח את הנושא של שיתוף פעולה לרמה חדשה לגמרי. גאוורס, זוכה מדליית פילדס, הכבוד הרם ביותר שמתמטיקאי יכול לשאוף אליו, נתקל בבעייה שלא הצליח לפתור. הוא החליט לפרסם אותה בבלוג שלה בצורה ויקי ולראות אם שיתוף פעולה מאסיבי בין מתמטיקאים שונים יקדם את פתרונה. הוא עודד את אלפי קוראיו לנסות ולהוכיח אותה כשכל אחד מוזמן לתרום אפילו שינוי קטן. המחשבה הייתה שהמאמצים המשותפים יקדמו בפתרון הבעייה אבל אפילו גאוורס לא ציפה לפתרונה המלא.

הפרוייקט זכה לתשומת לב רבה ומאות אלפי מילים (ונוסחאות) נכתבו עליו. התרומות הגיעו מעשרות אנשים, כולל ממתמטיקאים ידועים (וזוכה מדליית פילדס נוסף). לאחר שישה שבועות בלבד הוכחה התאוריה ובקרוב היא תשלח לכתב עת מוביל במתמטיקה (תחת הכותב הראשי D.H.J Polymath). למתעניינים בהוכחה, הנה קישור להסבר לא מתמטי שלה.

האם אנחנו עומדים בפני עידן שבו אנשים יפתרו בעיות מתמטיות בשיתוף פעולה (ואולי גם מיזמים מדעיים אחרים)? או שאולי תשומת הלב הרבה שהבעיה הספציפית הזו משכה הם שהובילו לפיתרונה המוצלח? אין ספק שצירוף מוחות רבים שמקבלים פידבק מיידי על פעולתם יכול לזרז פתרון בעיות שונות. העוצמה הקוגנטיבית הגדולה של אנשים רבים עולה על זה של אדם בודד, כך שלא מדובר רק בחכמת ההמונים אלא אולי בגאונות ההמונים. מי יודע, אולי בעתיד אנשים יוכלו לכתוב ספרות ושירה שטרם נראתה קודם אם רק יכתבו אותה ביחד.

אפקט אובאמה

זה יותר מעשור פסיכולוגים חוקרים כיצד סטרואטיפים משפיעים על ביצועי אנשים במבחנים שונים. התופעה, שנקראת "איום סטרואטיפי" (Stereotype threat) מדגימה שכאשר קבוצה מסוימת (נשים, שחורים, קשישים) נעשית מודעת לעצם השייכות לקבוצה ונרמז להם שביצועיהם ימדדו לפי איך שהקבוצה נתפסת, הביצועים שלהם נמוכים יותר בהשוואה לאנשים בקבוצה שאינם נעשים מודעים לשייכותם לקבוצה. הדבר נובע כנראה מהעובדה שאותם אנשים מודעים, חרדים יותר לביצועיהם, דבר הפוגע ביכולת שלהם. הדבר יכול להסביר, לפחות בחלקו, למה קבוצות מסוימות בחברה בעלות הישגים נמוכים יותר בהשוואה לקבוצות אחרות.

מחקרים רבים בנושא הראו את ההשפעה של האיום הסטראוטיפי על הביצועים של סטודנטים שחורים. השנה האחרונה הציבה בפני החוקרים הזדמנות פז לראות איך האיום הסטרואטיפי עשוי להשתנות עם עלייתו לשלטון של נשיא שחור (ברק אובאמה, לאלו שבילו את השנה האחרונה במסע לחלל). הפסיכולוג דיוויד מארקס ועמיתיו, נתנו לסטודנטים לבנים ושחורים לענות על מבחן מילולי מקובל ומתוקף בשלבים שונים של הקמפיין לנשיאות, לאחר שחשפו אותם לסטריאוטיפ ששחורים מצליחים פחות באקדמיה.

החוקרים מצאו את מה שהם הגדירו כ"אפקט אובאמה". האיום הסטראוטיפי פחת בצורה משמעותית אחרי נאום קבלת המועמדות הדמוקרטית של אובאמה באוגוסט, אבל רק לסטודנטים השחורים שצפו בו. גם מייד אחרי הבחירות הסטודנטים השחורים שיפרו את תוצאותיהם במבחן. עם זאת, חוקר אחר שניסה לבדוק את אפקט אובאמה לא מצא שינויים גדולים בגלל בחירת אובאמה כך שיתכן שהאפקט מוגבל בהשפעתו. יתכן שהמדיניות של אובאמה, ולא היותו מודל ראוי לחיקוי, הם אלו שיגרמו לשינויים המשמעותיים ביותר.