הבדלים בין המינים במטלות של רוטאציות מנטליות

אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת במדעי החברה היא עד כמה באמת קיימים הבדלים בין המינים, כמה מההבדלים הללו מולדים, כמה הם תוצר של החברה, ומה המשמעות של אותם הבדלים. בעבר דנתי פעמים רבות בכל אחד מהנושאים הללו ביחד ולחוד (בייחוד בפוסט הזהוזה שממשיך אותו). לרוב, החלק החשוב בכל הדיון הזה הוא לקבוע האם הבדלים נצפים מקורם בתרבות (או חיברות שונה) או שיש להם בסיס ביולוגי. משום מה, ובצורה מצערת למדי, רוב האנשים מקבלים כמובן מאליו שכל הבדל נצפה מקורו חברתי בלי ממש להסביר למה. כשחושבים על זה לעומק, אין שום סיבה להניח מראש את מקור ההבדלים ויש צורך לבחון כל טענה לגופה. למשל, אם הורים מתנהגים בצורה שונה לבנים ולבנות, האם זה בגלל שההורים מונעים על ידי סטירואוטיפיים מיניים ומחברתים את ילדיהם בצורה שונה, או שאולי הם נוהגים איתם בצורה שונה מכיוון שילדים וילדות באמת מתנהגים באופן טבעי בצורה שונה וההורים רק מגיבים לרצונות שלהם (למשל, בן שמעוניין במשאית לעומת ילדה שרוצה בובה).

ישנן שיטות שונות לבחינת מקור ההבדלים בין בני אדם (לאו דווקא בין גברים ונשים). דרך נפוצה אחת, היא להשוות תאומים זהים לתאומים לא זהים או אחים רגילים שגודלו בסביבות דומות ולמדוד את ההבדלים ביניהם. אם תאומים זהים מפגינים התנהגות דומה בתחום מסוים בעוד תאומים לא זהים שונים באותה התנהגות, אפשר להסיק שלפחות חלק מהגורמים לאותה התנהגות ביולוגי (ניתן באמצעים סטטיסטיים למדוד את עוצמת ההשפעה הגנטית). דרך מקובלת אחרת היא לבחון התנהגויות של תינוקות (במקרים מסוימים ניתן להצביע על הבדלים אפילו אצל עוברים) שההשפעות התרבותיות עליהם קטנות למדי. אם במקרה כזה מגלים הבדלים, אז סביר להניח שיש להם מרכיב גנטי חזק.

שני מחקרים חדשים שפורסמו לאחרונה בוחנים את אחד הנושאים שידוע שיש בו הבדלים בין גברים לנשים בגיל מבוגר, רק שמקור ההבדלים שנוי במחלוקת. הכוונה ליכולת מרחבית שמחקרים שונים על מבוגרים מראים באופן שיטתי שגברים מחזיקים ביכולת מרחבית גבוהה יותר משל נשים. האם מקור ההבדלים הללו הוא חברתי או ביולוגי? כדי לבחון את הנושא השתמשו החוקרים במדגמים של תינוקות בגיל עד 5 חודשים.

ישנן דרכים שונות לבחון את היכולת המרחבית של בני אדם. הדרך הנפוצה ביותר מתבססת על מה שנקרא רוטאציה מנטלית. בפני הנבדק מוצג עצם תלת מימדי כלשהו ולצידו מספר עצמים שונים. המשימה שלו היא לבחור איזה עצם מאלו שמוצגים בפניו זהה לעצם המקורי. כדי לעשות זאת, עליו לבצע "סיבוב מנטלי" של אותו עצם ולחשוב איך הוא יראה מזווית אחרת. דוגמא לכך מוצגת כאן.

המחקר הראשון בחן את הנושא עם תינוקות בני 5 חודשים. במחקרים עם אוכלוסייה כל כך צעירה, מקובל להשתמש בטכניקה שנקראת הביטואציה (habituation). הביטואציה היא מצב שבו נחשפים אנשים לגירוי מסוים שוב ושוב, עד שהם מתרגלים אליו. אצל תינוקות, לרוב חשיפה ראשונית לגירוי חדש מעוררת הרבה עניין והם נועצים בו את מבטם. ניתן לעקוב אחרי תנועת העיניים שלהם כדי לדעת לאן הם מסתכלים. לאחר זמן מסוים, הגירוי מפסיק להיות מעניין והם מעבירים את מבטם לכיוון אחר.

במחקר הנוכחי נתנו לתינוקות להסתכל בעצם תלת מימדי שמסתובב סביב צירו. הם ראו את הסרט שוב ושוב, עד שהתרגלו אליו. לאחר מכן, צפו בסרט דומה שבו הוצגה תמונת ראי של החפץ. אם לתינוק יש יכולת לרוטאציה מנטלית של החפץ, הם יוכלו לזהות שמדובר באותו חפץ גם אם הוא יוצג להם בדמות הראי שהם לא נחשפו אליה (זווית חדשה כמו בדוגמא שהבאתי קודמת) ולכן יבהו בו יותר זמן מכיוון שהוא יהיה מעניין יותר בצורתו החדשה. בהייה כזו נחשבת להוכחה שהם מודעים לזה שמדובר בחפץ זהה, ולכן מפגינים רוטאציה מנטלית.

20 תינוקות בנים ו-20 תינוקות בנות השתתפו בניסוי (5 תינוקות שעשו יותר מדי רעש ואחד שישן כל הניסוי הושמטו מהמדגם). התוצאות הראו בצורה ברורה ש-70% מהבנים העדיפו להסתכל בגירוי החדש, שמראה את החפץ מסתובב סביב צירו בדמות הראי שלו. אצל הבנות לא נתגלו שום הבדלים בהעדפות בין שני הגירויים. כלומר, הבנות לה הבחינו למעשה שמדובר בשני גירויים שונים, בעוד הבנים הבחינו בכך והכירו בזה שדמות הראי היא למעשה אותו חפץ רק בזווית חדשה עבורם.

מחקר נוסף עם תינוקות בני 3-4 חודשים מצא ממצאים דומים. המחקר הזה נעשה על 12 תינוקות בנים ו-12 תינוקות בנות בשיטה שונה במקצת. הרוטאציה המנטלית התבססה על גירוי דו מימדי שהם עברו הביטואציה כלפיו, ולאחריו הצגת גירוי בדמות ראי של הגירוי המקורי. 11 מ-12 הבנים העדיפו את דמות הראי המסתובבת בעוד רק 5 מ-12 הבנות העדיפה גירוי זה (שזה בערך מה שאנחנו מצפים שיתקבל בצורה אקראית).

שני המחקרים הללו הם מחקרים ראשונים שנעשו על תינוקות ומראים בצורה ברורה שבנים טובים יותר במשימה המערבת רוטאציות מנטליות. ישנם הסברים שונים לטיבם של ההבדלים הללו ולמה הם קיימים כפי שהם באים לידי ביטוי כבר בגיל כל כך צעיר. אחד ההסברים הוא שישנן השפעות שונות של הורמוני מין על המוח שמובילה להתפתחות שונה שלו (או בקצב שונה), השפעות שמתחילות כבר ברחם. אין ספק שבעקבות המחקרים הללו יהיו מחקרים נוספים עם תינוקות. שיטות מחקר חדישות ובייחוד התיחכום של תוכנות מחשב חדשות מאפשרות לערוך מחקרים כאלו בקלות על תינוקות בגילאים צעירים מאוד, כולל כאלו שזה עתה נולדו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי  ביום 19/01/2009 בשעה 9:36 pm

    בשנים האחרונות אני עוקב מקרוב אחר התנהגות 4 תינוקות ופעוטות – שני בנים ושתי בנות – החל מגיל אפס עד גיל 6 (זהו גיל הגדולה כיום).

    המדובר בשני זוגות של אחים: אח ואחות כל זוג

    כשכל הארבעה נמצאים ביחד החלוקה ברורה:
    שני הבנים משחקים במכוניות, מפרקים, בוחנים את החלקים, שוברים, צועקים וכו' וכו'.
    שתי הבנות הרבה יותר שקטות משחקות בעגלה, בבובות, מסרקות האחת את השנייה, עושות רסטות אחת לשנייה וכו'.
    כאמור, אני עוקב אחרי הילדים מגיל 0.

    מתוך הצפייה הנ"ל ברור לי שהם נולדו ככה.

  • אביבה  ביום 19/01/2009 בשעה 9:41 pm

    רחמנות על התינוקות שצריכים לצפות בסרטים המשעממים האלה 🙂 (למה בעצם להקרין להם סרט במקום להציג חפץ אמיתי ואותו חפץ הפוך, למשל?

  • מעניין כתמיד  ביום 19/01/2009 בשעה 9:46 pm

    בפסקא החמישית, "במחקרים עם אוכלוסייה כל כך קטנה" צ"ל צעירה.

  • גיל  ביום 19/01/2009 בשעה 9:47 pm

    גם כתבתי על זה בעבר כאן:

    http://www.notes.co.il/greengross/31315.asp

    הבעייה היא כמו שאמרתי שהרבה מאוד אנשים יאמרו לך שההורים כיוונו אותם לזה למרות שאין הוכחות לכך ויש דווקא הוכחות הפוכות (כלומר, הורים שמנסים למנוע מבנים או בנות משחקים מסוימים ללא הצלחה).

  • גיל  ביום 19/01/2009 בשעה 9:49 pm

    היא כי מעוניינים ליצור תנאים אחידים כמה שיותר. אם מישהו יציג להם חפץ אז זה אף פעם לא יהיה זהה ב-100%. חוץ מזה אני לא בטוח שהם משתעממים כל כך. הגירויים בניסויים הללו דווקא די מעניינים אותם.

  • גיל  ביום 19/01/2009 בשעה 9:50 pm

    טוב, שיניתי.

  • שאלה  ביום 19/01/2009 בשעה 10:43 pm

    לי עד תומו ההקשר בין הבהייה בחפץ לזיהוי של החפץ כתמונת ראי? זה לא ברור מאליו, ההיקש הזה, יכולות להיות סיבות אחרות ושונות במהותן שיצדיקו את אותה התנהגות.
    אשמח להסבר מעמיק יותר

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 19/01/2009 בשעה 10:45 pm

    רגשות, אגב, (שלא לכולם יש) הם בלשון זכר, שלפי אמונתך שונה מאוד מנקבה.

  • גיל  ביום 20/01/2009 בשעה 1:27 am

    אם תקרא/י במאמר יש הסבר מפורט למה זה נחשב לזיהוי. בעקרון, ברגע שמתבצעת הביטואציה אצל תינוקות, רק גירוי חדש יסיט את מבטם. זה משהו עקרוני במחקרים כאלו.

  • ליאור  ביום 20/01/2009 בשעה 3:23 am

    בסך הכל ההבדל בין שתי הקבוצות הוא שלושה בנים (כלומר שלושה בנים יותר שהעדיפו את הגירוי החדש לעומת הבנות). זה לא כל כך הרבה. גם המחקר השני משתמש בקבוצה קטנה מאוד. בגלל הקושי לבצע מחקר מהסוג הזה (אני מניח שגם בין התנוקות שלא ישנים או צורחים יש כאלה שלא במיוחד מרוכזים, או שמגיבים לאנשים שמסביבם יותר מאשר לעצמים שלפניהם) יש גם אלמנט של ההטיה של החוקר, שאפילו בלי כוונה מוטה כלפי הנחת המחקר.

    בנוסף לזה יש המון משתנים שלא ניתנים למדידה, כמו למשל קצב ההתפחות של כל אחד מהתינוקות, שיש בו שונות עצומה. כל הנושא הזה באמת מעניין, אבל כדי למצוא מובהקות סטטיסטית בסביבה כל כך רועשת נראה לי שצריך N יותר גדול.

  • גיל  ביום 20/01/2009 בשעה 3:35 am

    וגם יש שליטה לא רעה על משתנים שונים אם קראת את המחקרים אבל אני מסכים שאלו מדגמים קטנים למדי. גם חשוב לזכור שהמחקרים הללו לא פועלים בחלל ריק. יש הרבה מחקרים דומים עם תינוקות והטכניקות די ידועות ובעלי מהימנות ותוקף גבוהים. מו הסתם ימשיכו לחקור את הנושא ואם אתקל בעוד מאמרים על זה אכתוב עליהם.

  • ליאור  ביום 20/01/2009 בשעה 3:51 am

    כי מהאינטרנט בבית אין לי גישה אליהם. רק כשאגיע לעבודה אני אוכל להעיף מבט. ברור שאני לא יודע עדיין לגבי המחקרים האלה, אבל כבר למדתי להזהר ממובהקות סטטיסטית שמתפרסמת במאמרים. המובהקות הסטטיסטית כבר הפכה ממזמן לאומנות יותר מאשר מדע. כבר נתקלתי בלא מעט מאמרים שבאותות ובמופתים מגיעים למובהקות סטטיסטית, שהיא אמנם טכנית נכונה אבל מתעלמת מהרבה גורמים שיכולים "להפריע".

  • גיל  ביום 20/01/2009 בשעה 4:03 am

    מובהקות סטטיסטית לא מעידה על חשיבות או משמעות. עם זאת, צריך לזכור שזה נכון יותר למדגמים גדולים כי שם כל דבר יהיה מובהק, ולכן העובדה שיש כאן מובהקות מעידה על גודל אפקט גדול למדי.

  • אמיר  ביום 20/01/2009 בשעה 8:03 am

    1. האם עדיין מחזיקים בחלוקה בין תורשה לסביבה? לפי מה שעדה למפרט כותבת בספרה "נפש עירומה", שני המושגים הללו כרוכים זה בזה ומשפיעים זה על זה עד שמיותר בכלל לשאול האם המקור להתנהגות מסויימת הוא תורשתי או סביבתי.
    2. האם במקביל לשוני בהתנהגות בין בנים לבנות קיים גם שוני במבנה המוח שלהם? כלומר, האם אזור מסויים במוח, שאחראי ליכולות מוגברות אצל בנים, אכן שונה במבנהו מאותו אזור אצל הבנות?

  • עומר  ביום 20/01/2009 בשעה 1:26 pm

    אהלן גיל.
    אני מניח שזו טעות כתיב, בפסקה השלישית מלמטה.
    "כלומר, הבנות לה הבחינו…", ועל הפסקה הזו גם השאלה שלי. אתה כותב שהבנות לא העדיפו שום גירוי מן הגירויים המשתנים, ומסיק מזה שהן פשוט לא הבחינו בשינוי. לא יכול להיות שהן באמת לא מעדיפות אחד מהם, ונשארו אדישות בגלל חוסר העדפה ולא בגלל אי הבחנה?

    בכלל, הניסויים האלה, קשה להצביע איתם על אבחנות מדויקות בעלות ערך. הרי כמות המשתנים (גיל, מוצא, מגורים, אחים, הורים וכו') לא נבדקת. וזו רק סיבה אחת שעולה בראשי, יש עוד הרבה סיבות לכך.

  • גיל  ביום 20/01/2009 בשעה 2:01 pm

    אמיר, נכון שיש השפעות הדדיות בין תורשה לסביבה ואף אחת מההשפעות לא פועלת בחלל ריק. עם זאת, בהחלט לכל אחד מהם יכולה להיות תרומה ייחודית להסבר תופעות. ישנן הרבה תופעות שיודעים שהן מולדות לגמרי למשל (למשל מחלות תורשתיות מסוימות).

    בוודאי שיש הבדלים בין מוחות של גברים ונשים. חלק מההבדלים קיים כבר בלידה (ואפילו לפני כן). זה נכון שיש פלסטיות מסוימת של המוח במהלך החיים של היחיד, אבל זה לבדו לא יכול להסביר רבים מההבדלים.

    עומר, זו לא טעות מה שכתבתי. האינטרפטציה הנכונה היא שאין להן העדפה לצד זה או אחר. זו טכניקה מקובלת במחקרים הללו ואם אתה רוצה להרחיב בהבנה שלה ממליץ לקרוא את המאמרים במלואם ומאמרים אחרים שעוסקים בתחום. זה נכון גם לגבי הטענה לגבי המשתנים השונים. ראשית, בהחלט בודקים משתנים דמוגרפיים ואחרים שיכולה להיות השפעה במחקרים הללו. בנוסף, הטכניקות הללו בשימוש נרחב כמה הרבה מאוד זמן ולחוקרים יש שליטה די טובה על התהליך כדי לבטל הרבה הסברים חלופיים (ושוב, מומלץ לקרוא את המאמרים).

  • אריאל  ביום 21/01/2009 בשעה 8:30 am

    כל העסק הזה עם התינוקות נראה לי קצת מופרך, האמת. תינוקות בוהים בהרבה דברים וקשה להסיק למה הם בהו בדבר מסוים. ראיתי תינוקות שמאבדים עניין במשהו בשניה וראיתי כאלו שמסוגלים לבהות בדבר הכי טיפשי במשך שעות.
    מכיוון שאין לנו שום יכולת לדעת למה הם הסתכלו או לא הסתכלו על הסרטונים, להסיק מזה מסקנות מרחיקות לכת (שאישית אני מאמין שהן נכונות) נראה לי מאוד בעייתי

  • גיל  ביום 21/01/2009 בשעה 8:39 am

    לא תארתי כאן את כל הפרדיגמה במלואה. נכון שזה נראה על פניו בעייתי ובלתי אפשרי אבל פותחו שיטות שונות (שזו אחת מהן) לחקור תינוקות. כמובן שיש מרכיב פרשני בניתוח הנתונים כי אי אפשר לדעת בוודאות, אבל זה לחלוטין לא אקראי.

  • אריאל  ביום 21/01/2009 בשעה 9:14 am

    שהתוצאות הן אקראיות – אני טוען שאי אפשר לפרש אותן כמו שעושים זאת במחקר הזה. יכולות להיות מיליון סיבות למה בנים הסתכלו על הצורות הללו והבנות לא (אולי לבנים יש קשב יותר ארוך, אנא עראף. אני בטוח שאם תיתן לי שבוע, אני אצליח למצוא איזה עשרה הסברים שונים לתוצאות).
    נראה לי יותר כמו מקרה שבו זורקים את החץ ואז מסמנים מסביבו את המטרה. אלו בדיוק סוג ה"מחקרים" שמוציאים למדע שם רע.

  • גיל  ביום 21/01/2009 בשעה 3:56 pm

    בלי אפילו לקרוא אותו או להבין את ההגיון שעומד מאחוריו. אני מודה שלא נכנסתי כאן לפרוט מלא של שיטות המחקר. אבל יש מאות אם לא אלפי מחקרים שמתבססים על אותה פרדיגמת מחקר בהקשרים שונים ואי אפשר סתם ככה לבטל אותם בלי להבין את ההגיון שעומד מאחוריהם לעומק.

  • אריאל  ביום 21/01/2009 בשעה 6:01 pm

    שיקשר בין אירועים קוסמים לבין הסידור של הכוכבים בשמיים, האם לא תבטל אותו בהינף יד בלי לטרוח להבין את שיטת המחקר שלו?
    מחקרים מהסוג הזה הם בדיוק כמו אסטרולוגיה לטעמי, פשוט כי אין שום דרך לתקף אותם. כל עוד אי אפשר לשאול את פי התינוק לכוונתו, הרי כל מה שאנחנו נשארים איתו זה אוסף של תיאוריות ותוצאות שאין לנו שום דרך לדעת את אמינותן. כמו שאמרתי, זה מוציא שם רע למילה מדע

  • גיל  ביום 21/01/2009 בשעה 6:22 pm

    ממש לא הייתי מבטל אותו על הסף. רוב מוחלט של המחקרים הללו עם בעיות מתודולוגיות חמורות אבל זה לא אומר שבהכרח כולם כאלו.

    שנבטל עכשיו מאה שנה של מחקר בפסיכולוגיה התפתחותית רק בגלל שאנחנו לא יכולים לדעת מה תינוקות או ילדים אומרים או מתכוונים אליו? כל המחקרים של פיאג'ה מבוטלים מעתה ואילך? יש הרבה דרכים עקיפות לדעת מה תינוקות וגם אנשים מבוגרים מתכוונים אליהם בלי לשאול אותם ישירות. למעשה, רוב המחקרים בפסיכולוגיה מתבססים בצורה זו או אחרת על פרשנות של דברים.

  • אריאל  ביום 22/01/2009 בשעה 11:32 am

    חלק גדול מהמחקרים בפסיכולוגיה הם בלבול מוח

  • Dafna  ביום 22/01/2009 בשעה 2:15 pm

    בניווטים בקורס קצינים, הבנות שהצטיינו בניווט היו הלסביות. אני לרגע לא חושבת שסטרייטיות לא יכולות להיות נווטות טובות רק בגלל שאני גרועה, אבל חלקן גם תמיד נמשכו למשחקים של בנים בילדותן ולא אהבו ללבוש שמלות.
    אחת החברות גדלה בקיבוץ ביחד עם הבנים והבנות של שכבת גילה. כחלק מהשיוויניות הם עשו הכל ביחד ובכל זאת בלי שאף אחד כיוון אותם, הילדות העדיפו לשחק בבובות ולעבוד במתפרה והיא והבנים נמשכו למשחקי מלחמה ועבודה על הטרקטור.

  • טל פ  ביום 22/01/2009 בשעה 10:31 pm

    מנטליות?

    אפשר, מנסיון, להיות מעולה בניווטים וגרועה ביותר ברוטציות מנטליות.

  • IIWII  ביום 23/01/2009 בשעה 2:23 am

    א. בוודאי שיש קשר בין ניווטים, נהיגה, טיסה ורוטציה מנטלית – כולם כרוכים במניפולציה מרחבית של אוביקטים ויש לצפות למתאם גבוה ביכולות אלו. זה שאתה מכיר מישהו שטוב בזה וגרוע בההוא לא תורם כלום לדיון מדעי שמתבסס על מדגמים ולא על אנקדוטות.
    ב. הבעיה במחקר הראשון שטרחתי וקראתי הוא שזמני הצפיה האבסולוטיים של הבנות (עצם חדש+ישן) ארוכים מאלו של הבנים דבר שיוצר מידית בעיתיות בפירוש בגלל האפשרות לאפקט תקרה אצל הבנות. הייתי רוצה לראות את התוצאות רק ל 10 השניות הראשונות של הצפייה לפני שאני קונה את התוצאות.

  • טל פ  ביום 23/01/2009 בשעה 10:11 am

    נראה כי לא הבנת נכון את שאלתי, והשבת עליה באמצעות התשובה השחוקה על אנקדוטות.
    וודאי שהימצאותם של פרטים שטובים במשימות כמו ניווט אך חלשים במשימות כמו רוטציות מנטליות היא מעניינת מבחינה מדעית, כי היא מעלה שאלות על תוקף מבחין, תוקף פנימי ותוקף מבנה.

  • indigo  ביום 07/02/2009 בשעה 3:00 pm

    סתם השערה אולי הבנות מזהות כבר מיד בחפץ ההפוך את אותו החפץ שעברו הביטאציה אליו ובגלל זה הם לא טורחות להביט בו יותר מדי?

  • חני  ביום 28/04/2009 בשעה 8:55 pm

    ממתי רצון ללבוש שמלות קשור להשפעת הורמוני מין? כנראה, לתפיסתך, יש זיהום קשה של אסטרוגנים באגמי סקוטלנד (או שמה גיל ינסה לטעון שנוכחות הגן הג'ינג'י גורמת לפמיניזציה של המוח…).

  • דפנה  ביום 05/05/2009 בשעה 3:13 am

    אני מבינה שנתפסת על עניין השמלה,אבל זו רק היתה דוגמא למאפיין של התנהגות נשית ביחד עם עוד הרבה מאפיינים נשיים שבנות נמשכות אליהם ללא יד מכוונת ואי אפשר להתעלם מכך (ע"ע הסיפור על האמא השיוויונית שנתנה לבתה לשחק עם משאית ומצאה אותה משכיבה את המשאית לישון ומתנהגת אליה כאל בובה).
    כמובן שישנם מאפיינים נשיים תלויי תרבות, כי הרי גם הרב עובדיה,האפיפיור והשייחים הסעודים לובשים שמלות .ככה שלמרות שניסית לצאת שנונה כדאי שתסתכלי על התמונה במלואה.
    מה שכן אני יכולה לומר מנסיון שהסקוטים הם אחלה גברים עם החצאית וגם כשהם מורידים אותה.
    Go go Glasgow Celtic

  • RAKDANIT  ביום 09/02/2010 בשעה 9:13 pm

    שהבנים העדיפו את החפץ הדומה או הזהה, כי הנטיה הכללית שלהם היא להתקבע על חפצים מסוימים עד אימה והנטיה של בנות היא להתרשם מהצורות והצבעים השונים, כמו גם מהבעות שונות ופירושן.

טרקבאקים

כתוב תגובה לחני לבטל