למה גברים מטרידים אינם סקסיסטיים, מחבלים מתאבדים לרוב מוסלמים, ופוליגמיה טובה דווקא לנשים?

מי שקורא בבלוג הזה יכול מן הסתם לראות שאין לי שום רתיעה מלעסוק בנושאים שנויים במחלוקת כל עוד אני סבור שיש בהם ממש. והנה, יש לי הזדמנות לעסוק בכמה מהנושאים הללו בעקבות כתבה שפורסמה לא מזמן בכתב העת Psychology Today. בכתבה שכותרתה "עשר אמיתות, שאינן פוליקטלי קורקרט, על טבע האדם", עוסקים המחברים בנושאים שנויים במחלוקת מכיוון שהם מאמינים (כמוני) שיש בהם מן האמת. כמו שהם מציינים בפתיח שלהם, אצל חלק ניכר ממדעני החברה האבולוציה נעצרת בצוואר בני אדם ולמטה ממנו ולכן הם לא מקבלים את ההסברים הללו. חלק מהנושאים הזכרתי בעבר וחלק יהיו חדשים. אני אסקוראת חלקם אבל אתם מוזמנים לקרוא את כל הכתבה באתר שלהם.

גברים (עדיין) מעדיפים בלונדיוניות

הזכרתי בעבר מהם המאפיינים החיצוניים שמושכים גברים. סימנים כמו יחס מתניים-ירכיים, פנים וגוף סימטריים, מראה צעיר, הם גורמי משיכה אוניברסליים ששורשיהם האבולוציוניים מעידים על פוריות ובריאות. שני גורמי משיכה שלא היה ידוע אם הם נובעים מסיבות אבולוציונית, קיבלו לאחרונה הסברים אבולוציוניים חדשים. הזכרתי בעבר את המשיכה לבלונד והעליתי הסבר אפשרי אחד שנוגע להיותו של הבלונד גן רצסיבי, שבו התינוק מקבל את צבע השיער של האב ובכך מגביר את הביטחון שיש לו באבהותו. אבל אז השאלה שנשאלת היא, מה קורה באוכלוסייה שבה רוב האנשים בלונדיניים? הסבר אפשרי אחד הוא שכיום ישנן אוכלוסיות מבודדות יחסית של בלונדיניות, ואפשרי בהחלט שבתקופות שבה ההעדפה לבלונד התעצבה, הייתה שונות גדולה יותר של צבע שיער באוכלוסייה. היום, ההעדפה הזו מתבטאת רק באוכלוסיות שבהן לאנשים יש מבחר בין נשים עם צבע שיער שונה.

הסבר אפשרי נוסף להעדפה הזו נעוץ בעובדה שצבע הבלונד משתנה עם השנים. בחורות צעירות עם שיער בלונדיני הופכות בבגרותן לנשים עם שיער חום. לכן, בלונד מעיד במידה רבה על גיל צעיר שהוא אחד המאפיינים המרכזיים במשיכה מינית של גברים. אחת ההשערות לגבי האוכלוסייה בסקנדינביה, שרובה בלונדינית, היא שבלונד הפך לפופולארי דווקא שם בגלל הקור המקפיא. במצב שבו אנשים צריכים להגן על עצמם מפני הקור ולהתלבש בחום, קשה הרבה יותר לראות מאפיינים גופניים שמעידים על פוריות וצעירות. השיער שקשה להסתירו הופך לסממן הבולט ביותר.

אחת השאלות המעניינות ביותר נוגעות לגודל השדיים של נשים. למרות שההערצה לשדיים גדולים חורגת מכל פרופורציה בתרבות המערבית, נראה שקיימת העדפה לשדיים גדולים ברוב התרבויות בעולם. מכיוון שאין קשר בין גודל השד לבין יכולתה של האישה להניק, לא היה ברור איך אפשר להסביר את ההעדפה הזו. לאחרונה צוברת תאוצה תיאוריה של האנתרופולוג פראנק מארלו מהרוורד, שטוען ששדיים גדולים שוקעים או מידלדלים בצורה גדולה יותר עם הגיל, בהשוואה לשדיים קטנים. מכיוון שכך, קל יותר לגברים להעריך את גילה של אישה שיש לה שדיים גדולים על פי המראה בלבד. בנוסף, מחקר שיצא לאחרונה חושף שיתכן שההעדפה של גברים לנשים עם שדיים גדולים נובעת מאותה סיבה שיש להם העדפה ליחס מותניים-ירכיים קטן: נשים עם שדיים גדולים פוריות יותר בממוצע, כפי שנמדד על ידי שני הורמוני המין, אסטרדיול ופרוגסטרון.

האם פוליגמיה טבעית?

פוליגמיה היא מערכת נישואין שבו גבר מתחתן עם מספר נשים בו זמנית. פוליאנדריה זה בדיוק ההיפך מכך, כשאישה נושאת כמה בעלים. לאורך ההיסטוריה האנושית, וגם היום אם מסתכלים על כל החברות בעולם, יש רוב ברור לחברות פוליגמיות. פוליאנדרה נחשבת למאוד נדירה וכוללת קבוצות קטנות מאוד, שגרות בתנאים סביבבתיים ייחודיים מאוד (למשל, יש דוגמא לשבט טיבטי כזה). מונוגומיה היא המצאה תרבותית מאוחרת הרבה יותר, והעובדה שהיא לא עובדת כל כך טוב (אחוזי בגידה וגירושין רבים) מעידה שאין היא הכי טבעית לבני אדם (במקרה הכי טוב, אנשים הם כנראה מונוגמיים סידרתיים). אם לא היו שורשים אבולוציוניים לפוליגמיה, היינו מצפים שמערכות הנישואין בחברות בעולם יהיו שונות מאוד זו מזו, כי תרבויות נבדלות זו מזו במרכיבים רבים מאוד. העובדה שרק מספר אפסי של תרבויות אוחז בפוליאנדריה דורשת הסבר.

בפרימאטים אחרים (אבל גם ביונקים ולא יונקים נוספים), מידת הפוליגמיה של החיה קשורה קשר ישיר להבדלים בגודל הפיסי בין זכרים לנקבות. ככל שמידת הפוליגמיות גדולה יותר, כך הגברים גדולים יותר פיסית (בלשון ציורית מעט יותר אפשר לראות שככל שגודל האשכים גדול יותר כך גם הפוליגמיות רבה יותר). גברים גבוהים בכ-10% בממוצע מהנשים, ושוקלים בממוצע 20% יותר. זה מעמיד אותנו במקום טוב באמצע במדד הפוליגמיות.

הגודל הפיסי (וגם גודל האשכים) קשורים למידת התחרותיות בין זכרים ונקבות. בתהליך קו-אבולוציוני, גברים מתחרים זה עם זה על לב הנקבות, כשהזכרים החזקים ביותר הם בעלי הגישה למספר הנקבות הגדול ביותר. ככל שהגברים חזקים יותר, כך יש להם שליטה על מספר נקבות גדול יותר בתהליך שמזין את עצמו. ככל שהחברה פוליגמית יותר והגברים חזקים יותר, כך יש הבדלים גדולים יותר בין זכרים לבין עצמם במספר הפרטנריות המיניות. אצל בני אדם למשל, יכולים להימצא גברים פוריים מאוד שיש להם מאות ואף אלפי פרטנריות מיניות, בעוד יש גברים שאין להם פרטנריות מיניות בכלל. אצל בני אדם שבו שני בני הזוג מגדלים את ילדיהם ביחד, נשים מעדיפות גברים גדולים וחזקים שמגינים עליהם מגברים אחרים ופולשים. זה מה שעומד בבסיס ההעדפה של נשים לגברים אתלטיים או כאלו שנראים גבריים יותר כפי שהזכרתי במאמר קודם. כמובן שהיום הצורך בהגנה לא ממש מעשי, אבל ההעדפה עדיין נשארת.

ההעדפות הנשיות לא נעצרות רק כאן. גברים חזקים זה מאפיין אחד, אבל מכאן נובעים גם חלק ניכר משאר ההבדלים הקשורים לסטטוס וליכולת השתכרות עתידית. ברוב החברות בעולם, השונות בהכנסות בין גברים לבין עצמם גדולה הרבה יותר, מהשונות בהכנסות אצל הנשים. כמו בתכונות רבות אחרות, התחרות הקשה בין הגברים לבין עצמם גורמת לחלק גדול מהם להיות עני וחלק קטן להיות עשיר הרבה יותר. כשאישה מעוניינת למצוא בן זוג, היא יכולה בתיאוריה לבחור כל גבר בחברה שלה, אבל היא תצא הרבה יותר מורווחת אם תינשא לגבר עשיר. מכיוון שמספר הגברים העשירים קטן יחסית, אין לפעמים ברירה ומשתלם יותר לחלוק אותו עם אחרות. הרווח שיוצא לאישה מעצם היותה אישה שנייה לגבר עשיר, עדיף הרבה יותר על היותה אישתו הראשונה והיחידה של גבר עני. התפוקה של הגבר כמובן יורדת עם כל אישה, וישנם מודלים מתימטיים שונים שיכולים להעריך את התפוקה השולית של הוספת כל אישה כתלות במרכיבים שונים כמו מידת העושר, מידת התחרותיות בין הגברים לבין עצמם ובין הנשים לבין עצמן וכו'. מהבחינה הזאת, עדיף להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים. הסיבה שבחברה המודרנית יש יותר מונוגמיה, היא כי באופן יחסי, חלוקת העושר בין הגברים לבין עצמם והפער בינם לבין הנשים קטן יותר ממה שהיה לאורך ההיסטוריה האבולוציוניות ואפילו התרבותית הקרובה שלנו (ימי הביניים למשל).

בניגוד למה שמקובל לחשוב הנשים הם אלו שדווקא מרוויחות ממצב של פוליגמיה. יש להן אפשרות לבחור להינשא לגברים עשירים, בעוד שאם הייתה מונוגמיה, רובן היו נתקעות עם גבר עני. דווקא הגברים הם אלו שמפסידים מפוליגמיה. הרבה מאוד גברים נשארים ללא בנות זוג כלשהיא, ומספר גברים קטן מחזיק ברוב הנשים. האירוניה היא כפי שמציינים במאמר, שרוב הגברים בחברות מונוגומיות בטוחים שמצבם יהיה טוב יותר בחברות פוליגמיות. הם רק שוכחים שמכיוון שמספר הגברים שווה למספר הנשים פחות או יותר, פוליגמיה בהכרח תוביל למחסור בנשים להרבה מאוד גברים, אלו שלא נחשבים להכי נחשקים. במקרה הטוב ביותר, גברים יוכלו להשיג אישה הרבה פחות נחשקת מזו שהם יכלו להשיג במצב של מונוגומיה שבה לכל גבר יש אישה אחת.

למה מחבלים מתאבדים הם לרוב מוסלמים?

הניתוח הזה מתבסס על סוציולוג מאוניברסיטת אוקספורד בשם דייגו גמבטה. גמבטה מבסס את הניתוח שלו על הדת המוסלמית, שהיא עצמה אינה מעודדת מחבלים מתאבדים. המשתנים החשובים הם יחסי מין או ליתר דיוק היעדרם. בהמשך למה שהוזכר קודם על פוליגמיה, הדת המוסלמית נבדלת מדתות אחרות בכך שפוליגימיה היא הלך חוקי. כמו בכל פוליגמיה, נוצר מחסור גדול של נשים פנויות וזה יוצר בעייה עבור גברים רבים. אם ל-50% מהגברים יש שתי נשים, זה אומר של-50% האחרים אין נשים כלל. מכיוון שיש הרבה גברים ללא בנות זוג, ורובם ככולם צעירים ממעמד נמוך, הדבר מעלה את הסבירות שרבים מהם ינקטו באלימות על מנת להשיג בנות זוג. מידת הפוליגמיות של החברה קשורה קשר הדוק לשיעור האלימות בחברה (כולל מקרי אונס).

אבל פוליגמיה כשלעצמה אינה מספיקה על מנת לייצר מחבלים מתאבדים. ישנן חברות רבות באפריקה ובאיים הקאריביים עם שיעור פוליגמיה גבוה הרבה יותר שאינו מוביל לאלימות כזו קיצונית (לא שצריך לקנא בהם, במדינות הסהרה יש מלחמות אזרחים תמידיות). האלמנט הנוסף החשוב הוא ההבטחה ל-72 בתולות בגן עדן. לאנשים בעולם המערבי, ההבטחה הזו זוכה לקיתונות לעג ובוז, כי קשה לנו לדמיין מצב שבו יש אנשים שמעולם לא היו קרובים להיות בזוגיות. אבל האלמנט הזה כן מושך גברים שיודעים שעל פני כדור הארץ, סיכוייהם למצוא בת זוג אפסיים, ולכן מחפשים את האושר בעולם הבא. תוסיפו לזה את שטיפת המוח האידיאולוגית והדתית שאנשים צעירים וחסרי השכלה עוברים, והרי לכם מתכון למחבל מתאבד. תמיכה לתיאוריה הזו יש בעובדה שרוב המחבלים המתאבדים רווקים (מגמה שבהקשר של הסיכסוך הישראלי-פלשתיני השתנתה קצת בשנים האחרונות).

אגב, על פי אותו ההיגיון, למרות שמסיבות שונות, הסכנה הגדולה הבאה צומחת מסין. בגלל ההגבלות על הילודה כל משפחה יכולה להביא ילד אחד לעולם. מכיוון שרוב המשפחות מעוניינות בזכרים, זוגות מפילים וולדות נקבות והיחס בין זכרים ונשים אינו שווה כמו בשאר העולם. בקרוב מגיע השלב שבו כל אותם צעירים יאבקו על מציאת בני זוג, ויהיו רבים שישארו ללא בנות זוג. זה מתכון לחבית חומר נפץ שמי יודע איך תתפוצץ.

למה בנים מונעים גירושין?

תופעה ידועה זה מכבר היא שהימצאותו של בן במשפחה מקטינה את השכיחות לגירושין אצל זוג. מדוע זה קורה? משאבים כספיים וסטטוס מעלים את ערך הגבר בשוק הפנויים פנויות. האב מעוניין שהילד שלו יעלה את ערך ה"שוק" שלו על ידי זה שיירש את המשאבים החומריים של האב. הוא יכול לעשות את זה בצורה יעילה הרבה יותר אם הוא קרוב אליו, כלומר כאשר הוא אינו מתגרש מאישתו. אם יש לו בת, אין לו הרבה מה לעזור לה, מכיוון שנשים מוערכות בצורה רבה על ידי יופי חיצוני, וזה משהו שלא ניתן לשינוי מהותי גם אם הוא ישהה בסביבתה. לכן נוכחות האב, קריטית הרבה יותר לילד מאשר לילדה. ככל שהמשפחה עשירה יותר, כך המגמה הזו חזקה יותר, ומספר הגירושין קטן יותר.

האם יש קשר בין ביל גייטס ופול מקרטני ופשיעה?

לקרימינילוגים ידוע זה מכבר על התפלגות הפשיעה. בכל תקופה היסטורית ובכל תרבות, הפשיעה ונטילת הסיכונים עולה עם גיל ההתבגרות, מגיעה לשיאה בתחילת שנות ה-20 ואז נמצאת בירידה בשנות ה-20 וה-30 לחיים, ומתייצבת מייד לאחריה. אבל הפשיעה אינה ייחודית בהתפלגות הזו. אנחנו מוצאים התפלגות דומה גם בהתנהגויות אחרות שאינן פליליות כמו עשייה מדעית, כתיבה והלחנה של מוסיקה, ציור וכו'. מה מאפיין לכל ההתנהגויות הללו? אלו התנהגויות פומביות, שדורשות הרבה מאמץ ואנרגיה (לעיתים גם סיכון) שמאפשרות לבני זוג פוטנציאליים להתרשם מהן. אין להתפלא שרוב ההתנהגויות הללו מאפיינות גברים, בשיא תקופת התחרות המינית, בעוד אצל נשים המופע שלהן יציב לאורך רוב תקופת החיים.

פול מקרתני לא כתב שיר גאוני כבר עשרות שנים, ביל גייטס כבר אינו אותו גאון מחשבים שהיה בצעירותו והיום הוא בעיקר איש עסקים ותורם נדיב. בעוד שפשעים ועשייה יצירתית לא נראים כקשורים אחד לשני, לשניהם יש מנגנון משותף שמטרתו להתחרות בהצלחה ביריבים פוטנציאליים ולהעלות את ההצלחה הרבייתית של המחזיק ביכולות הללו.

למה גברים חווים משבר אמצע החיים, ומוכנים לסכן הכל בשביל מאהבת?

האם גברים חווים משבר אמצע החיים? לא בדיוק. לפי הסבר אבולוציוני אחד, גברים חווים משבר אמצע חיים רק בתגובה למשבר אמצע החיים של האישה שאיתם, שנובע מהפסקת הווסת שלה. מכיוון שאותם נשים אינן פוריות יותר, הגברים חווים משבר רבייתי משל עצמם. הוכחה לכך שקשר עם אישה לא פוריה קשור למשבר אמצע החיים אצל גברים נעוצה בעובדה שכאשר גברים מבוגרים מתחתנים עם נשים צעירות מהם בהרבה, הם לא חווים משבר כזה. לעומת זאת, גבר בן 25 שמתחתן עם מישהיא בת 50, כן יחווה אותו. לכן זה לא הגיל שלו שמשנה, אלא הגיל שלה. זו אחת הסיבות שגברים בגיל כזה מנסים לחדש את נעוריהם, להיכנס יותר לכושר, לקנות סמלי סטטוס כמו מכונית יוקרתית חדשה – הכל כדי להרשים בחורות צעירות מהם בהרבה על חשבון האישה שאיתם.

זו גם הסיבה, שגברים בעלי סטטוס גבוה, יכולים להיות נשואים לאישה חוקית אחת, אבל יחזיקו מאהבות צעירות ממנה בהרבה מהצד. בצורה הזאת, הם ממקסמים את האסטרטגיה הרבייתית שלהם. לכן, כשביל קלינטון, או כל אדם בעל השפעה אחר, מעוניין במאהבות, רבים תוהים למה הם מסכנים את כל מה שיש להם בשביל משהו כל כך חסר חשיבות? הנקודה שרובנו לא מבינים היא, שכוח פוליטי, סטטוס חברתי או עוצמה כלכלית, מהווים במידה רבה אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. המטרה האולטימטיבית היא רבייה, ושאר הדברים הם רק אמצעי להגיע אליה. לכן מבחינתם זה לא סיכון, אלא דרך פעולה הגיונית שמובילה אותם למטרה הזו. כמו שמזכירים בכתבה, לשאול למה מישהו כמו נשיא ארה"ב מבזבז את האשראי הפוליטי שלו בבגידה באישתו, דומה בעצם לשאלה למה אדם שהרוויח הרבה כסף מעבודה מבזבז אותו אחר כך. מה שמבדיל את קלינטון מרוב האחרים זה לא שהוא בגד באישתו, אלא זה שהוא נתפס.

גברים מטרידים מינית בגלל שהם לא סקסיסטיים

פועל יוצא של כניסה מאסיבית של נשים לשוק העבודה הוא התחככות גוברת והולכת בין גברים ונשים. על פי הפסיכולוג קינגסלי בראון, ההתחככות הזו מובילה לשני סוגים עיקריים של הטרדות מיניות. אחת מהן, היא זו שבה המעסיק מנסה ללחוץ על עובדת לשכב איתו על מנת שלא תפוטר או שתקודם. השנייה, קשורה ליצירת אווירה עוינת מדי עבור נשים. אווירה מינית מדי גורמת לתחושת אי נוחות לנשים רבות שמובילה הרבה פעמים להטרדה מינית בפועל.

בניגוד להסברים של פמיניסטיות מסוימות בדבר ה"פטריארכיה" השלטת, ניתן להסביר את שני סוגי ההטרדות על בסיס ההבדלים הידועים באסטרטגיית בחירת בני הזוג של גברים ונשים. מחקרים מראים בצורה חד משמעית שגברים מעוניינים ביחסי מין מזדמנים הרבה יותר מנשים, נושא שכבר כתבתי עליו רבות בעבר. מכיוון שגברים מעוניינים ביחסי מין כאלו גם עם זרות מוחלטות (והקריטריון המרכזי הוא שוב, יופי חיצוני), סביבת עבודה משותפת משמשת עבורם כר פורה פוטנציאלי ליחסים כאלו. פמיניסטיות רבות טוענות שאין בהטרדות מיניות שום דבר שקשור למין, והכל זה רק עניין של אלימות גברית (טענה שהסברתי את מופרכותה בהקשר של האונס). בדיוק כמו שלא נטען ששוד בנק לא נובע מכסף אלא הסיבה שלו היא אקדחים, כך לא הגיוני להתעלם מהמרכיב המיני שבהטרדות מהסוג הראשון. בהקשר של מקומות עבודה יש בוודאי ניצול של כוח, אבל הכוח הוא רק אמצעי שמוביל למין, בדיוק כמו שהכוח משמש אנשים עם סטטוס גבוה להשיג מין בדרכים חוקיות.

לגבי ההטרדות המיניות מהסוג השני, אלו שקשורות לאווירה לא נעימה בעבודה, אחת ההוכחות המרכזיות שלא מדובר באלימות או השפלה לשם עצמה של נשים על ידי גברים, כרוכה בעובדה שההשפלות הללו היו מנת חלקם של גברים, הרבה לפני שנשים נכנסו לשוק העבודה. אלו טקטיקות ידועות להשפלת יריבים באשר הם ואינם ייחודיות לנשים בלבד. כך שלמעשה אין כאן שום אקט מפלה כנגד נשים. דווקא בגלל שגברים מתנהגים עם נשים בדיוק באותה צורה משפילה שהם מתנהגים עם גברים, מראה שלא מדובר במזימה גברית כנגד הנשים באשר הן נשים, מה ששומט את הקרקע מתחת לטיעון שמדובר באפליה כנגד נשים.