שירים פופולאריים ומה הם אומרים עלינו, החברה, ועל הטבע האנושי

שירים ומוסיקה מהווים חלק חשוב מהתרבות משחר ההיסטוריה. אין שום חברה בעולם שבה שירה ומוסיקה אינם מהווים חלק חשוב מהתרבות. לא ממש ברור מתי בני אדם החלו לשיר, כי לשירה, בדומה לשפה אי אפשר למצוא עדויות ישירות  של מאובנים, אבל די ברור שזה קרה בשלבים מוקדמים למדי של החברה האנושית. למשל, כלי הנגינה העתיק ביותר הוא חליל פרימיטיבי שהתגלה בסלובניה ומתוארך ללפני 43,000 שנה. אין ספק שלמוסיקה ולשירים יש השפעה עצומה על בני אדם ושני מאמרים שפורסמו זה עתה עוסקים בנושא משתי זוויות שונות.

המחקר הראשון בחן עד כמה מילים של שיר מייצגות את התקופה, והאם שינויים לאורך זמן בחברה באים לידי ביטוי במילות השיר. זהו מחקר מאוד ייחודי מכיוון שהוא משלב בין תחומי מחקר שונים כמו פסיכולוגיה ובלשנות, ונעזר בתוכנות מתוחכמות שמחפשות מילים מסוימות בשירים ומסווגת אותן לפי קטגוריות מוגדרות מראש. המחקר בדק עד כמה השירים משתמשים במילים שמבטאות גוף ראשון יחיד או רבים, כמו “אני”, “שלי”, “אנחנו”, “שלנו”. קטגוריה נוספת התמקדה במילים שמבטאות אינטרקציות חברתיות כמו “בן זוג”, “דיבור”, “ילד”. קטגוריה אחרת התמקדה במילים הקשורות להתנהגות אנטי חברתית כמו “להרוג”, “שנאה”, “רצח”, וקטגוריה אחרונה התמקדה ברגשות חיוביים, מילים כמו “אהבה”, “נחמד”, “נעים” וכו’. המחקר מתמקד בשירים מארה”ב שרובם כנראה יהיו מוכרים לרבים מכם, והטענה המרכזית היא ששירים מהווים חלון הצצה לשינויים תרבותיים עמוקים יותר בחברה האמריקאית. השירים במחקר הזה לקוחים ממצעד הפזמונים האמריקאי, ליתר דיוק 10 השירים הפופולאריים ביותר בסוף כל שנה מ-1980 ועד 2007. הז’אנר של כל שיר נכלל כמשתנה בקרה ולא הייתה לו השפעה על התוצאה הסופית.

כוונת המחקר הייתה לבחון האם שינויים במילות השירים חופפות שינויים פסיכולוגיים וחברתיים מתועדים. כך למשל, ב-30 השנים האחרונות, החברה האמריקנית הפכה ליותר ויותר אינדיבידואליסטית והחוקרים רצו לבדוק האם זה בא לידי ביטוי גם בשירים. השינויים במילות השירים לאורך השנים תומכות בכך שהיה אכן שינוי החברתי. ישנה עלייה ברורה עם השנים בשימוש בגוף ראשון יחיד, וירידה בשימוש של גוף ראשון רבים, מה שאולי גם מעיד על ניכור חברתי גובר. בנוסף, המילים הקשורות לחברתיות ואינטרקציות חברתיות נמצאות בירידה תלולה בשנים המדוברות. עוד נמצא, שימוש הולך וגובר במילים המבטאות אנטי חברתיות וכעס. לבסוף, ישנה גם ירידה במילים הקשורים לרגשות חיוביים, מה שכותבי המאמר טוענים, חופף לעלייה הגדולה בשימוש בתרפיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות שונות, דבר שמבטא חברה דכאונית יותר, ואנשים בודדים יותר באופן כללי.

המסקנה של המחקר היא שתהליכים חברתיים באים לידי ביטוי בשירים ושתהליכים פסיכולוגיים שעוברים על אנשים בחברה מחזקים תוצרי תרבות כמו שירים, שבתורם כנראה משפיעים על אותם תהליכים. עד כאן לגבי המחקר החביב הזה.

המחקר השני עורך גם הוא ניתוח תוכן של שירים, אלא שהוא עושה את על בסיס השערה אבולוציונית. בשנים האחרונות יש יותר ויותר מחקרים מדעיים שמנסים למצוא איך נושאים ותהליכים אבולוציוניים באים לידי ביטוי באמנות. חוקרים עורכים ניתוחי תוכן על ספרים, סרטים, עיתונים וגם ציורים, במטרה לבחון אם נושאים מסוימים בולטים יותר מאחרים, או אם יש תימות מסוימות שחוזרות על עצמן, ושקשורות קשר הדוק לפסיכולוגיה אבולוציונית. כך למשל, ספרים רבים עוסקים באהבה וסקס, תינוקות, קונפליקטים בין הורים לילדים, רצח ופשעים אחרים, אלטרואיזם,סטטוס ועוד, נושאים שהם בלב התהליכים האבולוציוניים שעיצבו אותנו ומשפיעים עלינו כיום. ניתוחים של ידיעות ראשיות בעיתונות מראה עקביות מדהימה בסיקור נושאים שמאו רלוונטיים אבולוציונית כמו רצח או בגידות. המחקר הנוכחי בוחן האם זה קיים גם עם שירים פופולאריים.

המחקר מתמקד בנושא אבולוציוני מרכזי והוא רבייה במשמעותה הנרחבת. כלומר, ניתוח השירים כולל חיפוש מילים הקשורות לרבייה, פוריות, מין, בחירות בני זוג וכדומה. מחקר ראשון בחן 174 שירים שהיו בטופ 10 של המצעד האמריקאי, וכלל שירים בז’אנרים של פופ, קאונטרי וריתם אנד בלוז (R&B). בדומה למחקר הקודם, הוגדרו מראש מספר קטגווריות וניתוח תוכן בחן כמה המילים השונות של השיר מתאימות לקטגוריות הללו. מכיוון שמדובר היה במספר שירים קטן יחסית למחקר הראשון, הסיווגים נעשו ידנית מה שמגדיל את התוקף של התוצאות.

הגרף הבא מראה את התוצאות בצורה הברורה ביותר. הוא מראה את ההתפלגות והשכיחות של 18 נושאים הקשורים לרבייה בכל אחד משלושת הז’אנרים:

image

כפי שאפשר לראות, ב-R&B יש אחוז גבוה יותר של מילים הקשורות לרבייה בהשוואה לז’אנרים האחרים, ממצא שהוא גם מובהק סטטיסטית (אין הבדל בין שירי פופ לקאונטרי). בסיכום כללי, 92% מהשירים כללו לפחות אחד מהנושאים הקשורים לרבייה. ממוצע האיזכורים של הנושאים הללו לכל שיר היה קרוב ל-9. הנושאים הפופולאריים ביותר בשירי קאונטרי היו: התחייבות, הורות, דחייה וביטחון בנאמנות של בן או בת הזוג (בסדר הזה). בשירי פופ, הנושאים הכי נפוצים היו: סקס אפיל, מוניטין (או כבוד), אסטרטגיות מיניות לטווח הקצר וביטחון בנאמנות של בן או בת הזוג. בשירי R&B, הנושאים הפופולאריים היו: סקס אפיל, משאבים, יחסי מין וסטטוס.

מחקר המשך בדק האם נושאים הקשורים לרבייה ומיניות גורמים לשירים להיות פופולאריים יותר. לשם כך השוו מדגם של 30 שירים שהגיעו לצמרת מצעדי הפזמונים ב-2009, ל-30 שירים של אותם זמרים או להקות שלא הגיעו לטופ 10 ושנכללו באותו אלבום. התוצאות של שלושת הז’אנרים מופיעות בגרף הבא:

image

אפשר לראות בבירור שיש יותר נושאים הקשורים לרבייה בלהיטים מאשר בשירים אחרים בכל אחד מהסגנונות.

עכשיו, כדי לבחון מגמות לטווח ארוך, וכדי לראות האם התוצאות הללו תקפות לא רק לשנים האחרונות אלא הרבה לפני כן, נבחנו 10 השירים הפופולאריים ביותר בשנה האחרונה לכל עשור מ-1959 (כלומר, 1959, 1969 וכן הלאה). הגרף הבא מראה את התוצאות:

image

התוצאות די יציבות לאורך זמן עם חריגה אחת בולטת. שירי R&B ב-20 השנה האחרונות חוו עלייה דרמטית במילות שירים הקשורות לרבייה.

רגע, זה עוד לא הכל. מה אם נלך עוד אחורה בזמן, נניח עד לשנת 1597? מדגם של שירים מהמאה ה-16 ועד היום שכללו בין השאר אריות מאופרות אבל גם שירים פופולאריים אחרים נכללו במחקר הזה. לשם כך נברו החוקרים באנתולוגיות ואנציקלופדיות למוסיקה וכל שיר עתיק שהוזכר יותר מפעם אחת נכלל במחקר. שירים כמו אווה מריה ואריות ממיטב האופרות היוו חלק מהמדגם (ראו את הנספחים לרשימה מייצגת של השירים והאריות). שני שופטים סיווגו את מילות השירים למילים הקשורות לרבייה ולכאלו שלא והייתה הסכמה גבוהה ביניהם (מה שנקרא מהימנות בין שופטים). הנה התוצאות (שכוללות גם את השירים המודרניים מהמחקר הראשון):

image

כפי שניתן לראות, גם בשירים העתיקים ישנם התייחסויות בולטות לנושאים הקשורים לרבייה, בדומה מאוד למה שמוצאים בשירים פופולאריים היום (לא נמצאו הבדלים סטטיסטיים בין הקבוצות השונות).

המסקנה הכללית היא ששירים על אהבה, מין, בגידות, ילדים וכו’ היו ועדיין מאוד פופולאריים וקשורים קשר הדוק להצלחה המסחרית שלהם. כמובן שזה לא אומר שאלו הגורמים היחידים להצלחה של שיר אבל כנראה שיש משהו בנושאים הללו שמושך אמנים מתחומים שונים להתייחס אליהם. לנושאים הללו יש אפיל גדול ולא במקרה,

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • חיים  ביום 15/09/2011 בשעה 6:19 pm

    שלום ותודה על פוסט מעניין. ידוע שיש הפרדה ברורה בין מאזינים לשירי קאנטרי למאזינים לשירי R&B. הראשונים הם לבנים ושמרנים, והאחרונים בדרך כלל שחורים שככלל אינם שמרנים. האם נעשה נסיון לחקור את התפלגות מלות השירים על בסיס האבחנה הזו?

  • גיל  ביום 15/09/2011 בשעה 6:57 pm

    כן, אין ספק שיש מאפיינים שונים למאזינים לקאונטרי וR&B. יהיה מעניין לבחון את ההבדלים בין המאזינים בהקשר הזה. מה הכוונה בהתפלגות המינים? את הניתוחים עשו בנפרד ואפשר לראות בגרפים את ההבדלים.

  • תרצה  ביום 15/09/2011 בשעה 9:07 pm

    פוסט מרתק.
    הפן שהצגת כאן מאוד חדשני. מסקרן לדעת אילו ממצאים יעלו ממחקרים שיבדקו אותם תהליכים בשירים ישראליים.
    נעשו מחקרים על שירים שנכתבו בזמן מלחמה ואחריה בישראל. אפשר להרחיב אותם לכיוונים שהצגת כאן..

  • גיל  ביום 15/09/2011 בשעה 10:03 pm

    נדמה לי שנעשו מחקרים על שירים בארץ, מה שבטוח זה שיש הרבה שירים על מלחמות ואהבה.

    • רונית  ביום 16/09/2011 בשעה 12:05 am

      אני פעם עשיתי מחקר פרוביזורי (שמעולם לא פירסמתי) על שירי להקות צבאיות, ומצאתי ששם הם בדרך כלל מציגים את הפרוטגוניסט לא כאיש קרב טוב, לא כחכם במיוחד, לא כמאהב או בן זוג טוב, אלא כחבר טוב. כלומר אידאל החברות מועלה על נס, ומוצג כתכונה החשובה ביותר, בניגוד לכל האחרות שבדקתי.

  • אריאל גרייזס  ביום 16/09/2011 בשעה 12:46 am

    מעניין מאוד, אם כי אותי היה מעניין יותר להבין את השורשים של מוזיקה בכלל מבחינה אבולוציונית. קראתי פעם מחקר שמנסה להסביר למה המוח האנושי אוהב מוזיקה וההסבר היה שהמוח האנושי בכלל, הדרך שבה הוא עובד הוא זיהוי תבניות. בניגוד למחשב, שמנסה לעבד עד לרמה העשרונית, המוח האנושי עובד על תבניות, ולכן אפילו ילד קטן מסוגל לזהות ציור של כלב ככלב, אפילו אם זה לא דומה בכלל, בעוד מחשבי על מתקשים לזהות תבניות שלא לימדו אותם לעומק.
    מכיוון שמוזיקה עובדת על מקצבים ותבניות, המוח האנושי נמשך לתבניות שהוא מכיר ואוהב אותם. זאת עוד סיבה שמעט מאוד אנשים שגדלו על מוזיקה מערבית, למשל, יאהבו מוזיקה מזרחית – כי מדובר בתבנית שונה לחלוטין. לעומת זאת, כשאנחנו שומעים משהו עם תבנית מוכרת, המוח שלנו יודע מה יבוא עכשיו וזה מביא לו סוג של עונג. סתם נקודה למחשבה

    • גיל  ביום 16/09/2011 בשעה 12:48 am

      האמת היא שנגעת בנקודה רגישה. כבר הרבה זמן אני מתכנן לכתוב פוסט וכנראה סדרה של פוסטים על הנושא הזה אבל עדיין לה הגעתי לזה. יש כל מיני תאוריות מעניינות בנושא ואולי הפוסט הזה באמת ידחוף אותי לכתוב על הנושא. באופן כללי אני יכול לומר שיש חילוקי דיעות האם מוסיקה היא אדפטציה או שהיא פשוט תוצר לוואי נפלא. לגבי תבניות, נראה שיש תבניות שאנשים אוהבים יותר מאחרות. אני לא יודע אם אתה מתמצא במוסיקה קלאסית אבל יחסית מעטים אוהבים את המוסיקה של שאנברג או מסיין והיא עבורם כאב לאוזניים.

  • דני מר"ג  ביום 16/09/2011 בשעה 4:07 am

    שאלה מעניינת :
    איך בכלל מגדירים מוזיקה.
    זאת אומרת – אינטואיטיבית זה ברור , אבל פורמלית …..?

  • גיל  ביום 16/09/2011 בשעה 9:45 am

    זו באמת שאלה טובה. ככה מהשרוול נראה לי שזה כל מה שגורם לך הנאה דרך חוש השמיעה, לא בהכרח על ידי שימוש בכלים מוסיקליים (כי יש גם שירים בלי שום ליווי).

  • avivamishmari  ביום 17/09/2011 בשעה 11:26 am

    מוזר הניסיון הזה להקיש סיבתיות מהעובדה ששירים רבים בז'אנר פופולרי מדברים על רומנטיקה (=רבייה?), או לטעון ש"אנשים נמשכים להיבטים אבולוציוניים" (זו קצת טענה שמרדדת את עצמה). מה זה אומר לנו לגבי תקופות שבהן הז'אנר הפופולרי היה שירה כנסייתית, למשל? ו"רבייה" נמצאה רק בשירי העם הגסים, המוקצים?

    הפן שאתה מציג ייחודי מבחינות מסוימות, אבל נראה ממש חסר אם זוכרים ניתוחים כמו זה שנמצא בספר של אווה אילוז על הקפיטליזם והאהבה הרומנטית. הקשר שבין מילות השירים (בין היתר) לבין רומנטיקה התפתח, כך היא מתארת שם, בד בבד עם שינויים בדפוסי החיזור המקובלים, עם כניסתה של המכונית הפרטית לשוק ההמונים, הרגלי בילוי שקשורים בטכנולוגיות חדשות, כמו דרייב אין, והתפתחות הרדיו למשל. תהליכים היסטוריים מקבילים שזורמים ומסתכמים לכדי התמונה של זוג צעיר יושב באוטו בזמן דייט (מושג חדש ששייך לאמצע המאה ה-20, עד אז היו פגישות מנומסות עם בת לוויה) ומאזין לשיר רומנטי. זה על קצה המזלג כמובן, היא מתארת עוד תהליכים מקבילים כאלה.

    • גיל  ביום 17/09/2011 בשעה 11:35 am

      הכוונה היא שיש אחוז גבוה מאוד של התייחסויות לרבייה, מיניות בגלל שאלו נושאים חשובים לאנשים ומסיבות אבולוציוניות ברורות. שירי כנסייה הם ז'אנר מאוד ספציפי אבל באופן כללי יש לא מעט שירים שמדברים על כוחות עליוניים, גם כנראה בגלל שלבני אדם יש נטייה להאמין בכוחות כאלו. לא כל כך הבנתי למה הכוונה בשירי עם גסים ומוקצים? תסתכלי על המצעד הנוכחי ותראי הנושאים הללו מרכזיים וחוזרים על עצמם כך שאי אפשר לומר שזה לא מיינסטרים.

      עם כל הכבוד לאווה אילוז, המחקרים שלה אינם כמותיים ולכן קשה מאוד להסיק מהן מסקנות כוללות. דווקא המחקרים שהצגתי פה מראים שזה לא איזה פן שרירותי של חברה מערבית קפיטליסטית אלא היה כך לאורך מאות שנים. אין ספק שיש גם השפעות מקומיות, שלא תביני לא נכון, אבל כמה זוגות היום נוצרים מסצינה כמו שאת תארת?

      • avivamishmari  ביום 17/09/2011 בשעה 12:04 pm

        הבנתי את הכוונה. אבל הז'אנרים שאליהם התייחסת הם בני לא יותר מ-60 שנה, נניח, ושייכים לאמצע-סוף המאה העשרים עד ימינו בלבד. אני מזכירה שבמאות קודמות לא היתה התייחסות כזו למין בז'אנרים המיינסטרימיים/פופולריים. אתה מזכיר מחקר שמצא שירים עתיקים הקשורים ל"רבייה" אבל יש הבדל עצום, עקרוני אפילו, בין שיר אבירים שמדבר על מבטה הענוג של הגבירה, לבין דרישה בוטה למין עסיסי בשיר ניו-סול היפ הופ בן ימינו. זה ממש-ממש לא אותו הדבר. מה אנחנו למדים מההבדל? על פי הסיבתיות שאתה גוזר, אנחנו למדים שבימינו הנהייה לגורמים אבולוציוניים חזקה יותר… מדוע בעצם?

        אווה אילוז אינה "מדעית", זה נכון, אבל תמונת העולם שהיא מציגה הרבה יותר רחבה ועשירה, ולוקחת בחשבון היבטים כלכליים וחברתיים שבהחלט אפשר למדוד כמותית. הסצינה שתיארתי רלוונטית לתקופה שהתמקדה בה: אמצע/סוף המאה העשרים.

      • גיל  ביום 17/09/2011 בשעה 12:16 pm

        אביבה, המחקר האחרון מתייחס לאופרות ושירים פופולאריים מהמאה ה-16 ועד היום. את יכולה לראות את רשימת השירים בסוף המאמר שקישרתי אליו. זה נכון שאופרות לא היו בהכרח שירים פופולאריים ולכן הם שמו אותם בקטגוריה נפרדת. גם אין ספק שהמצאת התקליט שינתה הרבה.

        אין ספק שהשירים היום הרבה יותר בוטים וגסים, לא נראה לי שאפשר להתווכח על זה. עם זאת, הנושאים זהים כך שאני לא מפרש את זה כאילו היום כותבים על זה יותר, אלא פשוט אחרת. אני מסכים שכנראה יש יותר לגיטימציה לנושאים הללו היום וזה עניין תרבותי.

        אני מסכים איתך שתאורים כמו של אווה אילוז ואחרים עשירים יותר אבל פה בדיוק נכנס המדע. הרבה יותר קל לתאר תאורים נרחבים ועשירים כשהבסיס רעוע. המדע מטבעו דקדקני יותר וקצת יותר אפור מהתאורים החיים. שלא תחשבי שאני שולל מחקרים כמו של אילוז, אני פשוט חושב שהם מהווים בסיס טוב למחקרים אחרים שיאוששו או יפריכו את תמונת העולם העולה מהם.

  • הפנר  ביום 17/09/2011 בשעה 11:28 am

    למדתי באיזה קורס באונ', שאומן מפורסם כלשהו (בעיני המרצה כמובן), הגדיר מחדש את המושג מוסיקה. הוא ישב על הבמה ליד הפסנתר שלו במשך 6 דקות שלמות, ולא הוציא שום צליל ולא בטעות. אז המרצה סיפר שהאומן הגדיר מחדש את המושג מוסיקה. אני הסקתי שהייתה לו כבר הגדרה ממקודם, אבל הוא התחמק מלחשוף אותה כששאלו אותו לתוכנה אם מוציאים החוצה את האומן הזה.
    כך שכנראה אין הגדרה טובה בקונצנזוס. או לפחות זאת הדרך של מרצים מוזרים להגיד את זה.
    אני לא זוכר איך קוראים למרצה, למקרה שאתם מתעניינים.

  • הפנר  ביום 17/09/2011 בשעה 1:04 pm

    נראה לי שלומר שהשירים המודרנים, כמו השירים של תקופה מסוימת מדברים על רבייה פשוט עפ"י ניתוח מילים נראה פשטני מאוד.
    למרות שהשיר הבא יתויג ככזה שמדבר על רבייה- הוא לא: "…סתם קיוויתי שתבואי אלי
    ונשתה איזה קפה… "
    זה יהיה נכון יותר לומר שמדברים על אהבה, או על דברים לא רציונלים אחרים בכלל.
    חוצמזה, קהל היעד של השירים המודרנים הוא בעיקר כזה שבתחילת גיל הפוריות לרוב (כפי שאתה קורא לאנשים האלה), כך שברור שאלה יהיו הנושאים הפופולריים במצעדים למיניהם.
    בנוסף, אני מזה לא מבין את הגרפים בפוסט. הם נראים לי כמו גזורים מאיזה ידיעות אחרונות או משהו בלי שום הקשר, כשבמקרה הטוב הם משקרים בטעות, ובמקרה הרע מעוותים נתונים אמיתיים. אני עוד אחד כזה שלא טעה באף שאלה כמותית בפסיכומטרי, מה הגרפים האלה אומרים לכל השאר?
    חוצמזה, אף אחד לא באמת צריך חיזוק באמצעות מדידת מילות מוסיקה כדי לדעת שהאמריקאים המודרנים נעשו יותר אנוכיים מהאמריקאים של פעם. זה קצת מזכיר את המחקר שמצא שהפופולריות של מקדולנדס היא בזכות המחירים שלהם בארה"ב.

    בנוסף, שירים מתועדים של המאה ה- 16 לא מדברים על רוח התקופה, או על היסטוריה של המוסיקה. זו תקופה קצרה וספציפית בהיסטוריה האנושית, שבטח לגביה איפשר להשליך על הכלל.
    לסיכום, המחקר על מוסיקה, לא פוגם במידה מסוימת את ההנאה מהמוסיקה?

    • גיל  ביום 17/09/2011 בשעה 1:53 pm

      הפנר, זה רבייה במשמעות הנרחבת שלה. אם תסתכל בגרף הראשון, יש שם 18 קטגוריות שונות והמשפט שהבאת נכנס תחת חיזור.

      אני לא בטוח שכל השירים מכוונים לצעירים, דווקא קאונטרי וR&B פחות, אבל שוב, זה חלק מהדגש שיש על צעירים ורבייה בכל אספקט של החיים.

      מה הגרפים משקרים בדיוק? הם מראים את האחוזים שכל נושא מופיע. יש הסבר מפורט יותר במאמר אם את רוצה לקרוא בנוגע לכל המבחנים הסטטיסטיים למשל.

      מה זה אף אחד לא צריך חיזוק? זו בכלל לא השאלה שהמאמר מנסה להתייחס אליה אז למה זה קשור?

      השירים הם מהמאה ה-16 ועד היום. על סמך מה קבעת שהם לא מבטאים את רוח התקופה? הם בוודאי חלק מההיסטוריה המתועדת של מוסיקה. אני לא חושב שמחקרים פוגמים בהנאה ממוסיקה, להפך, הם מעשירים אותה.

  • niron1  ביום 17/09/2011 בשעה 1:29 pm

    היי גיל,
    מוזיקה כשלעצמה ללא מילים עושה לנו טוב, ומרגשת אותנו. גם למילות שירה ללא מנגינה יש קהל מעריצים עצום. המעניין הוא החיבור בין השנים שמביא כניראה להעצמה של שניהם. מעין סינרגיזם של רגשות. הפעלה של יותר מערכות במוח, של חלקים אודיטורים במוח עם חלקים אחרים האחראים על החלק המילולי ואולי גם הריגשי במערכת הלימבית למשל. כאשר כל המערכות "מתקשרות" זו עם זו אולי מה שקורה וגורם להעצמה זו. סינרגיזם של רגשות שכזה פועל בתחומים רבים בחיים ולא רק במוזיקה.

    • גיל  ביום 17/09/2011 בשעה 1:54 pm

      ללא ספק מוסיקה אינסטרומנטלית חשובה, לא נראה לי שמישהו יכול לטעון ברצינות אחרת. אני אישית חושב שבמוסיקה הפופולארית הדגש על מילים גדול מדי.

  • israblog.nana10.co.il/mehageg  ביום 17/09/2011 בשעה 9:48 pm

    הערה קטנה לגבי המחקר הראשון.
    שירים מטבעם נוטים להתנסח בצורה מרומזת ולא ישירה. היות שכך, ניתוח הנושא שלהם לפי שכיחויות מילים עשוי להחמיץ חלק גדול מהתוכן. הדבר נכון בעיקר בעניינים של מין שבהקשר הזה הרבה יותר פעמים הדיבור הוא עקיף מאשר בנושאים אחרים.
    הדוגמא שהפנר הביא משיר פופ ישראלי היא מצויינת, לכל שומע אנושי ברור שהשורה "סתם קייויתי שתבואי אלי ונשתה איזה קפה או משהו כזה", מתייחסת לסקס, למחשב שמנתח מילים סטטיסטית אין שום סיכוי לעלות על זה.

    אני מעז לשער שההבדל העיקרי בין פופ וקאנטרי לRNB אינו דווקא בתחומי העיסוק של נושאי השירים (שהרי הם נכתבו באותה תקופה) אלא בצורת ההתנסחות היותר ישירה במוזיקה "מחתרתית" מול היותר מורמזת במוזיקה שמכוונת למיינסטרים ולילדים. בקיצור, שיטת הניתוח מוטה על ידי מידת השמרנות החברתית והדרישה לעדן ולהרמיז את המסר.

    • גיל  ביום 17/09/2011 בשעה 9:54 pm

      זה בהחלט נכון, סיווגים על פי תוכנות יכולים לפספס משמעויות נסתרות, אירוניה וכו'. הכותבים במאמר מתייחסים לזה כאחת המגבלות. עם זאת, המחקר הראשון לא ממש התייחס למיניות אלא לגוף המדבר כך שזה פחות ישפיע. סביר שאם אותה תוכנה הייתה מופעלת במחקרים במאמר השני האחוזים היו נמוכים יותר.

      • efrat  ביום 21/09/2011 בשעה 10:39 am

        פוסט ושיח מרתקים . תודה גיל.
        אינטואיטיבית גם אני חשבתי שיש קשר בין סוג המוסיקה (הנגינה) לבין המילים ובהקשר הזה "הייעוד" או המקור של כל סוג מוסיקה. קאנטרי, כמוזיקה שנועד להמונים ולאירועים חברתיים ומכאן התבניות התבניות שלה והמילים לעומת R&B שמאפשרת ונועדה לעודד חירות ומכאן גם מוזיקלית.
        כאוהבת מוזיקה ולא מומחית יש לי תמיד הרגשה שהמנגינה עצמה מכוונת לאיד (פרויד).

      • גיל  ביום 21/09/2011 בשעה 10:44 am

        אני מסכים עם כל מה שאמרת למעט המשפט האחרון. אני לא חושב שכדאי היום לדבר במונחים פרויידיאנים שאבד עליהם הכלח אבל אני מבין למה את מתכוונת. גם לי יש תחושה שהמנגינה היא שגורמת להנאה הגדולה מהשיר והיא פונה לרבדים עמוקים שקשורים להנאה מאוד בסיסית.

  • דני מר"ג  ביום 19/09/2011 בשעה 2:00 am

    הי גיל ,

    יש לי שאלה כללית שאיננה קשורה למאמר הספציפי כאן.

    אומרים שמוצא האדם מהקוף , או שהאדם בעצמו הוא קוף.

    אבל מאין נוצר הקוף ? ואיך זה משפיע על הפסיכולוגיה וההתנהגות של האדם כיום ?

    יש לך איזה לינק למאמר בנושא ? המלצה על ספר בעיניין ?

    תודה מראש

  • סימנטוב  ביום 16/10/2011 בשעה 8:19 pm

    מרתק!
    תודה

טרקבאקים

כתיבת תגובה