לזכור משהו שלא עשית בכלל וראית אחרים עושים

הנושא של זיכרונות שווא מקבל תשומת לב רבה בעיקר בכל הקשור לזיכרונות שווא מודחקים של נפגעות תקיפה מינית. הנושא הזה בהחלט חשוב אני בעצמי כתבתי על הנושא בהרחבה פעמים רבות. עם זאת, צריך לזכור שכל הנושא של זיכרונות שווא הוא תחום מדעי מרתק שיש לו השלכות רבות אחרות לכל אחד ואחד מאיתנו ולא רק בכל הקשור לטראומות או זיכרונות מהעבר הרחוק. מחקר חדש שפורסם לאחרונה שופך אור על קטגוריה חדשה של זיכרונות שווא, כזו שמאוד נפוצה בחיי היום יום ומשום מה לא קיבלה עד עכשיו את תשומת הלב הראויה.

לשכוח משהו שמעולם לא עשיתם הינה תופעה שכיחה למדי וגם מדאיגה במקרים רבים. אם שכחתם אם נעלתם את דלת הבית שלכם או אם נטלתם תרופה שהייתם אמורים לקחת יכולות להיות לכך השלכות הרות אסון. כשמדובר בפעולה שגרתית שאנחנו מבצעים על בסיס קבוע, קל להתבלבל ולחשוב שלא ביצענו אותה בגלל שהיא כל כך טריוויאלית. מהצד השני כשאנחנו מדמיינים שעשינו משהו שוב ושוב אנחנו עשויים לחשוב שבאמת ביצענו אותה פעולה.

המחקר הנוכחי עוסק בסוג חדש של זיכרון שווא שמתרחש כאשר אנחנו צופים במישהו אחר מבצע פעולה כלשהיא ואז זוכרים שאנחנו אלו שעשינו אותה. הפרוצדורה במחקר הנוכחי התחלקה לכמה שלבים. בשלב הראשון נבדקים קראו 60 משפטים שמתארים פעולות שונות, למשל “נער את הבקבוק”. הנבדקים מתבקשים לבצע חלק מהפעולות הללו בעוד חלק אחר לקרוא בלבד. בשלב השני, הנבדקים צופים בוידאו שבו הם רואים אנשים אחרים מבצעים פעולות שונות, חלקן הופיעו ברשימה המקורית וחלקן לא, חלק מהן פעולות שהם ביצעו בשלב הראשון וחלק לא. לאחר שבועיים, חוזרים הנבדקים למעבדה ומוצגות בפניהן רשימת הפעולות השונות. עליהם לציין, אלו פעולות הם זוכרים שביצעו בשלב הראשון ואלו לא. המשתנה הקריטי הוא מספר הפעולות שהם מדווחים שהם ביצעו בעוד הם לא עשו אותם בפועל.

בסדרה של שלושה ניסויים על סטודנטים באוניברסיטת קלן בגרמניה, מראים החוקרים איך בשיטתיות אנשים זוכרים פעולות שהם כביכול ביצעו בעוד הם רק צפו במישהו אחר עושה אותן. התוצאות הראו שבין 20%-30% מהנבדקים שראו אחרים מבצעים פעולה שהם רק קראו עליה או שהייתה פעולה חדשה לגמרי שלא הופיע ברשימה המקורית, דיווחו שביצעו אותה בפועל. כשנבדקים התבקשו לדמיין פעולות שהם לא ביצעו במקום לצפות באחרים מבצעים אותן, אחוז הטעות היה הגבוה ביותר בהשוואה לאלו שצפו באחרים מבצעים את אותן פעולות.

בניסוי המשך, הנחו החוקרים את הנבדקים לנסות לזכור אלו פעולות הם ביצעו בשלב הראשון ולהפריד את הפעולות הללו מהפעולות שהם ראו או דימיינו אבל לא ביצעו. התוצאות היו דומות מאוד לאלו שבניסוי הראשון ואחוזי האיחזור השגוי עדיין היו גבוהים. כלומר, גם כשנבדקים מודעים לאפשרות שהם זוכרים דברים בצורה שגויה ואומרים להם בדיוק איך זה מתרחש עדיין הזיכרון ממשיך ומתעתע בהם.

המחקר הזה מדגים רמה חדשה של זיכרון שווא שלא תועדה קודם. נראה שצפייה באחרים עשויה להפעיל את אותו המנגנון במוח שאחראי לתיעוד פעולות שנעשו במציאות. יש מחקרים רבים שמראים שאותם נוירונים במוח שאחראים לפעולות שונות (למשל אכילת בננה) “יורים” גם כשאנחנו צופים באחרים מבצעים אותה פעולה. פעמים רבות זה נעשה בצורה שאינה מגיעה למודעות ישירה באותו הזמן, אבל כנראה שכאשר אנשים מתבקשים לאחזר את הזיכרון בעתיד הזיכרונות המדומים הללו מצטלבים עם הזיכרונות האמיתיים כך שלא ניתן להבחין מה אמיתי ומה לא.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • SilentMike  ביום 18/12/2010 בשעה 5:26 pm

    אז הזיכרון שלנו זבל. אנחנו באמת צריכים להתחיל להסתובב עם מכשירי הקלטה שפועלים 24/7. כל-כך קל לעבוד עלינו אחרת.

  • פיליפ  ביום 18/12/2010 בשעה 6:16 pm

    הקישור שהם עושים לנוירוני המראה קצת משונה בעיני. נראה כמו נסיון מגושם לתת משקל נאורוסאיינסי עדכני וסקסי לממצאים הקוגניטיביים. אין להם שום בסיס לטענה כי הסיבה להפרעה היא הפעלה של נוירונים זהים בעת ביצוע ובעת התבוננות. יש לא מעט סיבות אפשריות אחרות להפרעה עליה הם מדווחים.

  • גיל  ביום 18/12/2010 בשעה 8:26 pm

    כן, גם לי הקישור נראה קצת סטרץ' למרות שהם מרחיבים על זה במאמר. היום מנסים לקשר הכל למירור ניורונים, אבל זה באמת פרט יחסית זניח בדיון.

    וכן, הזיכרון שלנו די זבל. אני חושב שהמסקנה המרכזית היא שאנחנו כל הזמן עוסקים בהבנייה של הזיכרון שלנו, בשינוי התחושות שלנו ובצורה שבה אנחנו חווים את העבר.

  • דודי  ביום 19/12/2010 בשעה 1:01 am

    יהיה מעניין לעשות את הניסויים האלה כאשר יש קנס על שגיאות.

    למשל: עבור כל תשובה נכונה (פעולה שהנסיינים אמרו שהם ביצעו, ואכן ביצעו) הם יקבלו סכום מסוים; אך אם יגידו שביצעו פעולה כלשהי שלא ביצעו, לא יקבלו שום פרס.

    לא אתפלא, אם יתגלה שינוי, ויתברר שבמצב כזה יהיו הרבה פחות זכרונות כוזבים. אנחנו רגילים, כתלמידים במערכות החינוך לאורך השנים, שעדיף לכתוב במבחנים גם דברים שאנחנו לא בטוחים בהם.

    השתתפתי פעם בניסוי זיכרון מוכר, שבו אמרו לנו רשימת מילים ולאחר מכן הייתה לנו דקה לשחזר אותה מהזיכרון. הטריק היה שהמילים היו כולן אסוסיאציות למילה מסוימת, וחלק גדול מאד מהנבדקים רשמו את אותה מילה ברשימה – אע"פ שהיא עצמה לא נאמרה. גם אני רשמתי אותה, אבל כשעשיתי זאת היה לי ספק קל, שלא היה לי ברוב המילים האחרות.

  • גיל  ביום 19/12/2010 בשעה 1:06 am

    אני מניח שבמקרה כזה מה שיקרה זה שאנשים פשוט ימעטו לתת תשובות כלשהן אלא אם יהיו ב100% בטוחים. זה אמנם יקטין את אחוזי השגיאות אבל גם יקטין במידה ניכרת את מספר התשובות הנכונות.

    הניסוי שתארת הוא ניסוי ידוע. אכן, אנשים יזכרו את אותה מילה שהיא לרוב מושג מאוד בולט שקשור לכל המילים האחרות.

    • דודי  ביום 25/12/2010 בשעה 11:59 am

      זה באמת יקטין גם את מספר התשובות הנכונות, השאלה אם באותה המידה. אם מספר התשובות הלא נכונות יקטן במידה רבה יותר, אולי אפילו לאפס, המסקנה תהיה שהזיכרון עדיין מאפשר הבחנה בין אירועים שנחוו באמת, לבין אירועים שהם תוצר של עיבוד.

  • תרצה  ביום 19/12/2010 בשעה 1:07 am

    גיל, בוודאי שהזיכרון שלנו זבל. בתחום ההתמחות שלי, זיכרון קולקטיבי, נרטיבים קולקטיביים ואישיים, יש לכך הסברים אחרים מאשר אלו של הפסיכולוגים ובכלל זה, הנוירונים וכן הלאה. ההסבר החברתי מאוד פשוט והגיוני.
    הרשימה שלך מעוררת מחשבות נוגות על צפייה כבדה בטלוויזיה ועל השפעתה על צופים בעלי נטיות לתוקפנות או בעלי רקע סביבתי המקבל יחס אכזרי כנורמטיבי לחלוטין. לפי הרשימה כאן, לא רק הצפייה עצמה והרקע משפיעים (בין יתר הגורמים כמובן), אלא האמונה המדומיינת שהנה, "כבר עשיתי זאת פעם, אז מדוע שלא אעשה זאת פעם נוספת?". מחריד ממש.

  • גיל  ביום 19/12/2010 בשעה 1:10 am

    תרצה, צריך לסייג את המסקנות ולומר שאנחנו כמובן לא מלאים רק בזכרונות שווא ויש גם הרבה זכרונות אמיתיים. בנוסף, צריך להפריד בין זיכרון כלשהוא לבין איך היא משפיעה על ההתנהגות שלנו בעתיד. הקשר פה לרוב לא ישיר.

  • pnina katz  ביום 19/12/2010 בשעה 9:36 am

    גיל
    אני מניחה שאנחנו יכולים להתבלבל ביתר קלות. בעיקר כשאנחנו מזדהים
    עם האדם בו אנחנו צופים או חווים חוויה העוזרת לנו
    להפוך את האירוע לשלנו. מעבר לזיכרון הקולקטיבי
    שבו טמונים זרעי פורענות של זכרונות ישנים או חלקיקי תמונות
    שאולי באמת לא שייכים לנוץ אבל לתעד רצף
    של אירוע לטעמי, מחייב אותנו להזדהות עם האירוע.ץ
    יש לי זיכרון חד מאוד מגיל רך. ותמיד שהעליתי תמונות
    כולל צבעוניות או אירוע מוקדם, הוריי אישרו לי אותו.
    אני גם שמה לב כשאני נקלעת לחברת אנשים אני אזכור את רובם
    כולל פרטיםקטנים הקשורים בהם. אולי זה קשור ליכולת שלי לצמייר ולרשום וכל זה שייך לאותו אגף במוח.
    אבל זה נראה לי בעייתי מאוד לזכור אונס שלא קרה או פגיעה אחרת.
    הכתבה מנערת מהקונספציה לגבי סבירות הזיכרון שלנו.

  • גיל  ביום 19/12/2010 בשעה 9:40 am

    פנינה, מדובר לא רק בטעויות קלות אבל זה נכון שאנחנו נזכרים זיכרונות שווא כשיש איזה טריגר, כמו לראות אחרים עושים את אותו הדבר. הנקודה היא שברוב המקרים של זיכרונות שווא מודחקים יש טריגר מאוד ברור ואלו טיפולים פסיכולוגים שבהם מטפלים מדברים ומציעים שזה מה שקרה או גרוע מכך, טיפולים לא מוסמכים כמו קוראים בקפה (ראי הפוסט הקודם שלי בנושא).

  • צור  ביום 19/12/2010 בשעה 9:48 am

    הטענה לגבי נוירונים דווקא מעניינת לדעתי.
    בספר "אינטיליגנציה חברתית" (ואני מניח שבעוד מקומות) מזכירים שיש חלקים במוח שנועדו לחקות אנשים אחרים באופן לא מודע. למשל, נטען כי הורה שמאכיל את התינוק ומבקש ממנו לפתוח "פה גדול" פותח את הפה בעצמו בלי לשים לב.
    יכול להיות שיש לזה תופעות לוואי, כמו הכנסת הפעולה לזיכרון? לא מאמין שאפשר לבדוק את העניין, אבל זה נשמע לי כמו רעיון נחמד.

  • גיל  ביום 19/12/2010 בשעה 9:50 am

    צור, בהחלט. זה נקרא mirroing וזו תופעה שנחקרה בפסיכולוגיה חברתית. תחשוב על כל אותם מצבים שאתה מדבר עם מישהו ואתה או בן השיח שלך מחקה את התנועות שלך. זה כנראה עומד בבסיס התופעה שתארתי כאן אבל הנושא של נוירוני מירורים עדיין לא ברור לגמרי.

  • ארך אפיים  ביום 25/12/2010 בשעה 12:46 am

    יש סוג נוסף של זיכרון שווא: כשאני חוזר אל אותו זיכרון שוב ושוב, במיוחד זיכרון שמעלה בי רגשות חזקים, מסתבר שאני משנה את תוכן הזיכרון. דוגמא: לפני הרבה שנים ראיתי סצנה בסרט שעשתה עלי רושם עצום (סצנת הרצח ב-"Heavenly Creatures", אם זה מעניין מישהו). משך השנים חשבתי על הסצנה הזאת הרבה וגם שוחחתי עליה עם אנשים. עשר שנים אחר כך ראיתי את הסרט שוב, והסתבר שהסצנה שונה לגמרי ממה שזכרתי. סדר האירועים היה אחר, אירועים נשמטו ונוספו. הניתוח שלי של הסצנה, שהיה בנוי על מה שזכרתי, הופרך לחלוטין על ידי הסצנה עצמה.

    כמובן, אפשר לחשוד שמה שאני מתאר פה הוא גם כן מעוות, כיוון שההבדל המוכח בין המציאות לזיכרון עשה עלי רושם גדול, וגם לסיפור הזה חזרתי הרבה וסיפרתי אותו הרבה 🙂

    • דודי  ביום 25/12/2010 בשעה 12:03 pm

      דברים כאלה קורים לא מעט גם לזכרונות מחוויות שונות שאנשים עוברים בחייהם. במקרה הספציפי של זיכרון מצפייה בסרט, אפשר לשחזר את החווייה במדויק ולהיווכח בפער בין זיכרון ומציאות.

  • גיל  ביום 25/12/2010 בשעה 6:35 am

    כן, זה מאוד טיפוסי. זו הסיבה שלפעמים אסור לראות סרטים או סדרות טלביזיה שאהבנו בילדות כי זה יהרוס את הזיכרון היפה שיש לנו מהם.

    • ארך אפיים  ביום 26/12/2010 בשעה 2:18 am

      זה מה שיש לך להגיד? מחוקר בתחום ציפיתי למשהו כמו "אכן מדובר בתופעה שנחקרה באופן כזה וכזה, אם תוצאות כאלה ואחרות", או לפחות "אהה, איזה נושא מרתק למחקר, אני מייד רץ לגייס תקציבים". 🙂 🙂 🙂

טרקבאקים

כתיבת תגובה