עיקרון ההכבדה

בשנת 1975 פורסם בכתב העת ביולוגיה תיאורטית מאמר קצר מאת הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי. במאמר הזה תיאר זהבי בצורה שיטתית, מנגנגון שלדעתו יכול היה להסביר מגוון התנהגויות שקשורות לתיקשורת בין פרטים בטבע. הוא קרא למנגנון הזה "עקרון ההכבדה", והרעיון שעמד מאחוריו הוא פשוט: אורגניזם שמעוניין להציג בפני אחרים יכולתיו, נוטל על עצמו מחיר מסוים, הכבדה, שמדגימה עד כמה הוא חזק, בריא או כשיר. העקרון הזה, או בשמו היותר מודרני ,Costly Signaling Theory, הוא עקרון שעומד בבסיסה של כל תקשורת בין שני פרטים בטבע. העקרון נכון לכל אותן סיטואציות שבהן פרט מסוים מנסה להעריך את כוחו של פרט אחר באוכלוסייה.
 

הדוגמא המפורסמת ביותר להצגת הרעיון היא זנבו של הטווס. לטווס יש זנב צבעוני גדול שלא תורם דבר להשרדותו ורק מכביד על הקיום שלו. הוא כבד, דורש אנרגיה רבה להתפתחותו ולשימורו, צבעוני, ולכן חושף את הטווס לטורפים, ואף על פי כן הוא קיים. הסיבה לכך היא שהזנב מסמל את כוחו של הטווס. הטווס בעצם אומר: "תראו אותי, אני כל כך חזק, בריא, ובעל גנים טובים שאני יכול להרשות לעצמי זנב כזה גדול ועדיין לשרוד". ואכן, הטווסים עם הזנבות הכי גדולים, יפים וסימטריים מזדווגים עם יותר נקבות.

המסר לא תמיד עובר בין שני פרטים מאותו מין. למשל, באינטרקציה בין טורף לנטרף.  כאשר הצבי מבחין בזאב, במקום לברוח הוא מתחיל לקפוץ במקום ובכך מכביד על עצמו. מה שהוא עושה בעצם זה לשדר לזאב את כוחו. צבי חזק ובריא יצליח לקפוץ גבוה והזאב לא יטרח לרדוף אחריו כי הוא ידע שהסיכוי להשיגו קלוש. הצבי מסמן לזאב שחבל על האנרגיות של שניהם כי תוצאת המרדף ידועה מראש. צביים חלשים, זקנים או חולים לא יצליחו לקפץ גבוה והזאב ירדוף אחריהם, וישיגם בסבירות גבוהה יותר.
 
מייד אחרי פירסום המאמר המקורי של זהבי קמה סערה זוטא בקרב ביולוגים. רבים לא הסכימו לקבלו ותקפו את הרעיון שנראה להם מאוד מוזר. לא נראה הגיוני שפרט מסוים באוכלוסייה ינסה להוכיח כמה הוא מוצלח, דווקא על ידי מעשה שפוגע בו עצמו! הרעיון נראה כחותר תחת הנחות היסוד של האבולוציה.
 
במשך 15 השנים הבאות הותקף הרעיון מכיוונים שונים ונחשב לבלתי סביר, גחמה של זואולוג "משוגע לדבר", ומיטב הביולוגים עשו הרבה כדי להפריך אותו. הדחייה נבעה בעיקר מהעובדה שאף אחד מהבילוגים המתמטיים לא הצליח לפתח מודל שיביא לשיווי משקל אבולוציוני (או כמו שהיא נקראית בשפה מקצועית, אסטרטגיה יציבה מבחינה אבולוציונית) ושיאפשר פיתוח של אותה הכבדה. עקרונות אבולוציוניים רבים מנוסחים בצורה מתמטית פורמאלית ,כדי להראות איך הם יכולים להתקיים תחת שורה של הנחות מסוימות (רצוי שיהיו סבירות ככל הניתן). מכיוון שמיטב הביולוגים המתמטיים לא הצליחו למצוא מודל כזה, הדיעה השלטת בקרב הביולוגים הייתה שעקרון ההכבדה לא באמת אפשרי.
 
כל זה השתנה בשנת 1990, כאשר אלן גרייפן, בסידרה של שני מאמרים קלאסיים, הראה איך העקרון הזה אפשרי מבחינה מתמטית וגם קבע בצורה פורמאלית יותר את התנאים שבהן הכבדה יכולה להתפתח. גרייפן הראה לא רק שהרעיון אפשרי אלא גם שהוא כמעט בלתי נמנע.
 
ארבעה תנאים חייבים להתקיים כדי שהכבדה תהיה אפשרית על פי גרייפן (שביסס את המודל שלו בצורה ישירה על פי הרעיון של זהבי):

1. התכונה המוכבדת (וזו יכולה להיות התנהגות, מאפיין חיצוני וכו') חייבת להיראות על ידי פרטים אחרים בסביבה.
2. ההכבדה חייבת באמת להכביד ולהטיל מחיר מסוים על המחזיק בה, אחרת, יהיה קל מאוד לחקות אותה.
3. ההכבדה חייבת להיות סימן אמין ובמתאם עם הכשירות הכוללת של הפרט.
4. למרות שיש מחיר להכבדה, הרווח ממנה (בטווח הקצר או הארוך) חייב להיות גדול מההכבדה עצמה.

קחו את ההנחות הללו, תרגמו אותן לשפת המתמטיקה, הוסיפו להן כמה אינטגרלים כפולים ומשולשים ותקבלו מושג מסוים על מהות המודל. למי שמתמצא מעט במתמטיקה, ההוכחה שלו בנויה על מודלים של אופטימיזציה שמאוד נפוצים בביולוגיה (המאמרים כתובים אמנם בשפה טכנית קשה, אבל הרעיונות המובעים בהם בהירים למדי). לא רק זה, גרייפן הוכיח שהכבדה אינה רק אפשרית אלא אפילו סבירה והכרחית במקרים רבים.
 
לאחר פירסום המאמרים, עברה הקהילה המדעית שינוי פרדיגמה (במשמעותה הסוציולוגית של קון) כאשר הם נאלצו להודות שעקרון ההכבדה אכן אפשרי, וזהבי הפך ממוקצה לכזה שמהללים אותו בכל מקום. בהערת אגב אפשר להזכיר, שאת זהבי עצמו ההוכחה המתימטית לא הרשימה במיוחד והוא אפילו דחה אותה בכך מכיוון שלדעתו היא מטילה מגבלות גדולות מדי על התיאוריה שלו. הוא טען, שאם רק המדענים המכובדים היו יודעים עברית, אפשר היה לשכנע אותם מלכתחילה שהתיאוריה שלו עובדת, ולא היה כל צורך בכל ההתפתלויות המתמטיות. אשרי המאמין..
 
קבלת התיאוריה הביאה לגל חדש של מחקרים, שבמקום לתקוף את התיאוריה, הראו איפה היא קיימת בטבע. דוגמאות רבות מעולם החי שקודם פורשו על פי תיאוריות אחרות, פורשו כעת על פי עקרון ההכבדה. רוב המחקרים הראשוניים נעשו על בעלי חיים, אבל בשנים האחרונות ישנם יותר ויותר מחקרים שנעשו על בני אדם והראו איך הכבדה משמשת אותנו כדי להשיג רווחים אישיים. חשוב להדגיש, שפירוש התנהגויות בני אדם הרבה יותר מסובכת מכיוון שיש הרבה יותר משתנים מעורבים שצריך לקחת בחשבון, אבל עדיין אפשר להגיע לכמה תובנות מעניינות והרי הן לפניכם.
 
בחברות ציידים לקטים למשל, אין שום אפשרות לאחסן אוכל יותר ממספר קטן של ימים (לצערם אין להם מקררים). ניתן היה לחשוב שגברים שהולכים לצוד, יצודו מספיק בשביל עצמם או הקרובים אליהם, ולא מעבר לכך. אבל גברים צדים לפעמים הרבה יותר ממה שהם יכולים לצרוך ואפשר לפרש זאת כהכבדה. בזה שהם צדים ויוצרים עודף שאין להם צורך בו, הם יכולים להרשים נשים אחרות או זה יכול להועיל להם בקידום מעמדם החברתי. ואכן, כמה מחקרים מראים שהציידים הכי טובים, אלו שצדים הרבה מעבר לצריכה האישית שלהם, זוכים להטבות שונות בחברה, ובכלל זה להיראות מושכים יותר כלפי נשים.
 
אפשר גם לראות הכבדה בעולם המודרני. מכיוון שהגברים הם אלו שלרוב מנסים להתחרות על לב הנשים, הרבה מאוד מהם יפגינו התנהגויות שלכאורה אמורות לפגוע בהם אבל כעת ניתן לראות את ההיגיון שעומד מאחוריהן. למשל, העובדה שגבר יבזבז הרבה כספים על אישה שהוא יוצא איתה יכולה להיראות כהכבדה. אם נשים נמשכות לגברים בעלי סטטוס, ולגבר עם סטטוס גבוה יש הרבה כסף, לקיחת בחורה למסעדת יוקרה או קנייה של מתנות יקרות מאותתת לה שאין לו בעייה כספית, ויכולה להגדיל את הסיכוי שהיא תהייה מעוניינת בקשר עימו. צורה אחרת להשתמש בהכבדה היא להשאיר טיפ גדול מאוד למלצרית.
 
הרבה התנהגויות אלטרואיסטיות (עוד נושא רב חשיבות בראי הפסיכולוגיה האבולוציונית) יכולות להיות מוסברות על ידי עקרון ההכבדה. אנשים שתורמים כספים לאירגוני צדקה, לכאורה לא עושים את זה לשום מטרה מלבד סיפוק אישי. אבל מחקרים מראים שתרומות כאלו, גם אם הן אנונימיות, מביאות רווחים עקיפים לתורמים. פעמים רבות, תרומות כאלו מגיעות לאוזניהן של מספיק אנשים, והתורם נהנה מסטטוס גבוה יותר.
 
גם צריכה ראוותנית (Conspicuous Consumption) היא דוגמא להכבדה. בחברת השפע של היום, הרבה מאוד אנשים קונים דברים שהם לא צריכים רק כי הם יכולים. קנייה של מותגים ידועים היא דוגמא טובה לכך. איסוף חפצי אמנות, או רהיטים שעולים הון תועפות הם אמצעים שאנשים מנסים להעלות את מעמדם החברתי. 

דוגמא אחרונה היא הדת. אנשים שמקבלים על עצמם דת מסוימת מחויבים בהרבה מאוד מצוות וריטואלים שנראים מוזרים ושרירותיים ללא מאמין. אפשר להסתכל על המצוות הללו כהכבדות. רק מי שבאמת מאמין יהיה מוכן לקחת על עצמו מצוות כאלו. אי אפשר לזייף אותן בקלות כי לוקח זמן ללמוד אותן, ואחרים ישימו לב לזיוף. הרווחים של הכבדה כזו היא קבלה לדת והתמיכה של חברים אחרים באותה דת. ואכן, התמיכה החברתית והעזרה ההדדית של דתות שונות גדולה הרבה יותר בהשוואה ללא דתיים.