גנטיקה התנהגותית ומחקרי תאומים – הבדלים בתחושות אבל ויגון בעקבות מותו של אח או אחות

הערה: הפוסט הנוכחי הופיע במקור כשרשור טוויטר. מוזמנים לעקוב אחרי בטוויטר (@Giligg) לשרשורים דומים ומחקרים חדשים בפסיכולוגיה אבולוציונית, הפסיכולוגיה של ההומור, ואחרים.

מחקר חדש שפורסם לאחרונה בוחן שתי תאוריות אבולוציוניות מרכזיות. המחקר הוא מחקר תאומים וקצת רקע על פראדיגמת המחקר המרתקת הזו. מחקרי תאומים הם הדרך היעילה ביותר לבחון עד כמה תכונה מסוימת מושפעת מתורשה לעומת סביבה. זה נעשה על ידי השוואת תאומים זהים לתאומים לא זהים בתכונה מסוימת. תאומים זהים חולקים 100% מהגנים, בעוד תאומים לא זהים חולקים 50% מהגנים (בממוצע), בדיוק כמו אחים רגילים. במחקר תאומים קלאסי משווים תאומים משני הסוגים בתכונה מסוימת, נניח אינטליגנציה. אם התאומים הזהים דומים יותר זה לזה בתכונה מהתאומים הלא זהים, הדבר מוכיח שלביולוגיה יש השפעה. בעזרת טכניקות סטטיסטיות מתחום הגנטיקה ההתנהגותית אפשר לחשב שלושה מרכיבים, או לבודד שלוש השפעות על התכונה: המרכיב הגנטי, מרכיב הסביבה המשותפת (משפחה למשל), ומרכיב הסביבה הלא משותפת (חברים לא משותפים של התאומים). ביחד, סך כל ההשפעות מסתכם ב-100%.