השתלת זיכרונות של פשעים שלא נעשו

זיכרונות אנושיים הם אחד הדברים המתעתעים והלא אמינים ביותר שקיימים. כל מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שסקרתי הרבה מחקרים שמראים עד כמה הזיכרון האנושי מתעתע ולא אמין, ועד כמה קל להשתיל זיכרונות שווא אצל אנשים. מעבר לעניין המרתק שיש לאנשים בנוגע לזיכרונות שלהם ושל אחרים לאי אמינות הזיכרון יש לפחות שלוש השלכות חשובות במישור המשפטי. האחת, כל הנושא של זיכרונות מודחקים שצצים אחרי שנים ויכולים להביא להרשעת אנשים חפים מפשע (כפי שקרה אולי במשפט על האב שהורשע לא מזמן אחרי שבתו נזכרה שנאנסה בעקבות חלום שחלמה). המקרה השני הוא של הרשעות בבית משפט שמתבססות על עדויות של אנשים כשידוע שעדויות כאלו אינן אמינות (ראו הפוסט הזה שמדגים את שברירותם של עדויות הראייה). המקרה השלישי הוא הודאות שווא של אנשים בפשעים שלו עשו. לכאורה נראה שדרוש הרבה לחץ מצד החוקרים כדי ליצור הודאות שווא כאלו אבל מחקר חדש שניתן לקרוא במלואו ברשת מראה שזה הרבה יותר קל ממה שזה נראה (ראו גם את הפוסט הזה לגבי התהליכים הפסיכולוגיים השונים שמובילים להודאות שווא).

על האב שהורשע באונס בתו ולא בגלל חלום

“האנשים אינם מקדישים מחשבה למה שהם רואים בשעת ערנותם, אבל את מה שהם רואים בחלומותיהם הם הופכים במוחם שוב ושוב.” דיוגנס

רבים פנו אליי בימים האחרונים כדי להגיב בנושא האב שהורשע באונס שיטתי של בתו. לא הגבתי בשום מקום מכיוון שטרם קראתי את פסק הדין המלא ולא נכון להגיב על משהו שלא קראתי, בדיוק כמו שלא הייתי כותב על מחקר רק מקריאת הסיכומים שלו בעיתונות. אבל עכשיו אחרי שקראתי את פסק הדין אביע את דעתי בעניין.

מה הקשר בין מילים אחרונות של נידונים למוות, הארוחה שהם אוכלים ותחושת האשמה של הנידונים?

ישנה קלישאה ידועה שאסירים בבתי הכלא בטוחים תמיד שהם חפים מפשע. למרות שבשנים האחרונות, בעיקר בגלל בדיקות דנ”א, יש יותר ויותר מקרים שבהם אנשים ישבו שנים ארוכות בכלא, חלקם אפילו נידונו למוות, שהתגלו כזכאים בסופו של דבר, חשוב לזכור שהם מיעוט בסך הכל ואחוזי ההרשעות המוצדקות גבוהים. בכל מקרה, האסירים כמובן יודעים את האמת, בין אם הם מודים בה או לא.

עד כמה אובייקטיבים עדים מומחים בזמן משפט?

אחת הסיטואציות השכיחות בבית משפט היא עדות של עד מומחה. עורכי דין של התביעה או ההגנה מזמנים עד מומחה כדי שיעזור לשכנע את השופט או המושבעים בנכונות התיזה שהם מנסים לקדם. פרקטיקה כזו נפוצה כבר יותר ממאה שנה אבל כמעט מהרגע הראשון שבו הופיעו עדי מומחה בבית משפט, נמתחה עליהם ועל הפרקטיקה הזו ביקורת חריפה מצד שופטים, עורכי דין והציבור בכלל. כולם הביעו ספקנות לגבי מהימנות עדות המומחים, גם אם, ואולי אפילו למרות שבהרבה מקרים מדובר במדענים מפורסמים מאוד, כשהטענה המרכזית היא שהעדים ייטו ליישר קו עם הצד שהזמין אותם למשפט. באופן מפתיע למדי, כמעט ולא קיימים מחקרים מדעיים שבודקים האם קיימת הטייה כזו וכמה היא גדולה. מחקר חדש מנסה לבחון את הנושא.

הקשר בין צפייה בפורנוגרפיה ואונס

מכל השאלות שנוגעות לצריכת פורנוגרפיה, נדמה שאין חשובה יותר מהשאלה בדבר ההשפעות בפועל של פורנוגרפיה על התנהגות אלימה, ובמיוחד הקשר בין צפייה בפורנוגרפיה ותקיפות מיניות כולל אונס. מבקרים רבים של הפורנוגרפיה מאשימים אותה בכך שהיא מעודדת אלימות ואונס נגד נשים ולכן חשוב לבדוק מה המחקרים בנושא אומרים. זה יהיה הפוסט האחרון שלי בנושא, אחרי שדנתי ברקע של שחקניות פורנו והטענה שהן סבלו מניצול מיני בילדות, הרחבתי בנושא הבסיס האבולוציוני לפורנוגרפיה, דנתי בשאלה האם סרטי פורנו משפילים או מבזים נשים, וכיצד הם משפיעים על תפיסות סקסיסטיות ואלימות כלפי נשים.

האם זיהוי פושע במסדר זיהוי תחת לחץ של זמן פוגם או עוזר לדיוק?

אנשים עורכים שיפוטים מהירים כל הזמן. כשבני אדם יוצאים לבליינד דייט, תוך פחות מ-5 שניות הם יקבעו דיעה על הדייט וידעו אם לקשר יש סיכוי או שנגזר עליו כליה. מלקולם גלדוול היה זה שפירסם ברבים את התאוריה בדבר שיפוטים אינטואטיביים מהירים ברב המכר Blink (תורגם לעברית ונקרא ממבט ראשון). הוא מספר על מחקרים שמראים שהרושם הראשוני האינסטינקטיבי הוא פעמים רבות המדויק ביותר, וככל שאנחנו חושבים יותר על בעייה מסוימת, או מנסים להעריך אדם או תוצאה של משהו, כך עולים בנו יותר ספקות שגורמים לנו בסופו של דבר להתבלבל ולטעות בשיפוטים שאנחנו עושים. יש הרבה מאוד אפיל לטענות הללו, ויש תמיכה מחקרית לרבים מהשיפוטים הללו. למשל, כשאתם נכנסים לחדר הומה אדם שאתם לא מכירים בו אף אחד, תוך שניות אתם יכולים לגלות מי האנשים הדומיננטיים. גלדוול מספר למשל על סוחרי אמנות שבשתי שניות החליטו בצורה מדויקת שהפסל שלפניהם מזויף בגלל שהם חשו כלפיו רתיעה לא מוסברת. רב אמנים בשחמט יכולים בשבריר שנייה לדעת שמהלך מסוים הוא גרוע ביותר, גם אם הם לא מסוגלים להסביר מיידית למה (אבל חובבנים יטעו הרבה יותר בבחירת מהלכים מהירה). כאמור, בבליינד דייט, חמש השניות הראשונות הן הקריטיות ביותר בקביעת דעתנו על הדייט וקשה מאוד לשנות את דעתנו אחרי זה, אבל זה לא אומר שההרגשה הראשונית אכן הייתה נכונה כי במידה רבה זו נבואה שמגשימה את עצמה (במיוחד קשה להשתחרר מדיעה שלילית שיש לנו על אדם מסוים).

פסק דין סופי בנושא זיכרונות מודחקים: זוכה סב שנאשם באונס נכדתו

היום זיכה בית המשפט העליו מחמת הספק סב שהורשע בעבר באונס נכדתו (פסק הדין המלא נמצא כאן). כתבתי על הפרשה מספר פעמים כאן ופה וכאן (הפרשה עברה תהפוכות רבות עד לזיכוי הסופי היום). בקצרה, בגיל 25 האשימה הנכדה את הסב באונס שיטתי שארע לדבריה מגיל 4 עד 17. ההאשמות הללו נתמכו על ידי זיכרונה בלבד ללא שום עדות מסייעת אחרת ושנים אחרי שמעשי האונס לכאורה התרחשו בפועל. הזיכוי הושג אחרי שהאישה שלחה הודעות SMS סותרות שבחלק מהן היא טוענת שהוא לא אנס אותה. הסב הספיק לשבת במאסר שנה וחצי. הפרשה מציגה את הבעייתיות הגדולה בהרשעה שמבוססת על זיכרונות בלבד, זיכרונות שבמקרים רבים הם זיכרונות שווא ולא זיכרונות מודחקים אמיתיים. למי שעדיין לא מכיר את הנושא, הנה רשימה של פוסטים שעוסקים במחקרים המדעיים שקשורים לזיכרונות שווא וזיכרונות מודחקים.

תעתועי הזיכרון ונכונותם של זיכרונות על ניצול מיני בילדות

זיכרונות מודחקים: מציאות מול בדייה

זיכרונות מודחקים – עד כמה הם נכונים?

השתלת זיכרונות טראומטיים בטיפולים פסיכולוגיים

זיכרונות שווא מודחקים

כיצד נוצרים זיכרונות שווא?

לזכור משהו שלא עשית בכלל וראית אחרים עושים

הקלות שבה ניתן להשתיל זיכרונות שווא

תעתועי הזיכרון ופסיכולוגיה משפטית: היבטים מדעיים בפענוח פשעים וזיהוי פושעים

חוק ואי סדר: הודאות שווא והסיכוי להרשעות סרק

מה גורם לאנשים להודות הודאות שווא? תהליכים פסיכולוגיים וקוגנטיביים שמובילים להודאות שווא

תפיסת שקרנים וחשיפת האמת בחקירה ובבית משפט: מכונות אמת וסריקות מוח

זהו החלק האחרון בסדרת הפוסטים על היבטים מדעיים שקשורים לחקירה משטרתית ומשפט. הפוסט הראשון עסק בהטיות קשב והשפעתן על עדים. הפוסט השני עסק בתעתועי הזיכרון ובהשפעה שיש לצורה שבה שואלים שאלות בעיצוב זיכרונות. הפוסט השלישי עסק בכמות הלא מעטה של הודאות שווא, בסיבות שגורמות לאנשים להודות הודאות שווא, ובהשפעה האפשרית של הודאות כאלו על שופטים ומושבעים שגורמת להם להקטין בערך עדויות וממצאים אחרים. הפוסט הרביעי נכתב על התהליכים הפסיכולוגיים והקוגנטיביים שגורמים לאנשים להודות הודאות שווא כאלו, ואילו הפוסט החמישי עסק בצורה הנכונה לערוך מסדרי זיהוי. כיסיתי נושאים מרכזיים שקשורים לתחום הרחב של פסיכולוגיה משפטים והיבטים מדעיים שקשורים לחקירת משטרה ומשפט. אין ספק שיש נושאים רבים אחרים שלא כיסיתי ואשתדל בעתיד להביא מחקרים עדכניים בנושא. בפוסט האחרון בנושא אני רוצה להתמקד בנושא אולי החשוב והבסיסי ביותר בכל חקירה משטרתית ובכל משפט: הרצון לדעת מי דובר אמת ומי משקר. איך המדע יכול לעזור לנו להפריד בין השניים?

מהי הדרך הנכונה לערוך מסדרי זיהוי?

ב-14 במרץ 2006 השתתפה החשפנית קריסטל מאנגום במסיבה של שחקני קבוצת הלאקרוס של אוניברסיטת דיוק. מה שקרה במסיבה לא לגמרי ברור, אבל מה שכן ברור הוא שלאחריה האשימה מאנגום שלושה מחברי הקבוצה באונס. שלושת השחקנים היו לבנים ואילו היא שחורה, מה שהוביל לסקנדל בקנה מידה עצום ולמתח גזעי מעבר להאשמות האונס. מכיוון שהיא לא הייתה בטוחה מי אנס אותה, נערכו מספר מסדרי זיהוי שבהם הוצגו בפניה תמונות של כל שחקני הקבוצה והיא התבקשה להצביע על מי שהיא חשבה שאנס אותה. הבעייה המרכזית במסדר זיהוי מהסוג הזה היא שאין תשובות לא נכונות. אם כל השחקנים השתתפו במסיבה והיא ראתה את כולם, אזי אי אפשר יהיה לדעת בוודאות האם זיהוי של אדם מסוים נובע מזה שהוא באמת אשם באונס, או בגלל שהוא פשוט מוכר לה מהמסיבה. מסדר זיהוי מדויק יותר חייב לכלול ממלאי מקום אקראיים, מה שנקרא ‘פילרים’ (fillers). אלו הם אנשים שדומים עד כמה שניתן לחשודים הפוטנציאלים אבל שלא היו בזירת האירוע. בצורה כזו מפחיתים את הסיכוי לזיהוי שגוי וזוהי דרך מדעית אחת לוודא שהזיהוי הוא זיהוי אמת. מחקרים מראים שאם משתמשים בפילרים שלא דומים כלל לחשודים הפוטנציאליים, יש סיכוי גבוה יותר לא רק לזיהוי שגוי אלא גם לביטחון שיש לעד הראייה או הקורבן בזיהוי החשוד. כלומר, עדים בטוחים הרבה יותר שהחשוד שהצביעו עליו אכן ביצע את הפשע גם אם הוא לא. במקרה של קבוצת הלקרוס התברר בסופו של דבר שהתלונה על האונס הייתה תלונת שווא והאשמה כוזבת באונס. הזיהוי של החשודים היה שגוי והתגלו סתירות רבות בעדות המתלוננת שגרמה לחוקרים להסיק שהיא לא אמינה ואפילו משקרת ביודעין (גם התובע המחוזי בעל שאיפות פוליטיות שרצה להרוויח הון מהסיפור אחראי במידה רבה לסקנדל). השתלשלות העניינים המלאה מתוארת כאן (מאגנום מואשמת היום ברצח במקרה אחר).

מה גורם לאנשים להודות הודאות שווא? תהליכים פסיכולוגיים וקוגנטיביים שמובילים להודאות שווא

במאי 1993 יצאו שלושה ילדים בני 8 לשחק ביחד במערב ממפיס, ארקנסו. לאחר שלא חזרו בשעות הערב לביתם דיווחו הוריהם על העדרם למשטרה. המשטרה, בעזרת הציבור, החלה בחיפוש נרחב אחריהם, ולמחרת, בשעה 2 בצהריים גילו את גופותיהם העירומות של השלושה ליד נחל באחת השכונות בעיר. הגופות נמצאו כפותות בשרוכי הנעליים של הילדים ועברו התעללות קשה כולל קטיעה של איבר המין לאחד הקורבנות. סיבת המוות הייתה פציעות כתוצאה מדקירות סכין מרובות וטביעה.