הרג תינוקות לאחר הלידה – מדוע הורים (ואחרים) הורגים ילדים?

לכאורה, מדובר באחד הפרדוקסים הגדולים ביותר בתאוריה האבולוציונית. הריגה של תינוקות או ילדים שנעשית במקרים רבים על ידי ההורים. אם המטרה האולטימטיבית של האבולוציה היא רבייה והעברת הגנים לצאצאים בדור הבא, איך אפשר להסביר תופעה שנראית כסותרת את המנגנון האבולוציוני הבסיסי ביותר?

מבט פילוסופי על אתיקה ורמאות בספורט

בשניות האחרונות של משחק רבע גמר המונדיאל בין גאנה לאורגוואי, במצב של תיקו 1:1, נבעט כדור חופשי לתוך הרחבה של אורוגוואי. בערבובייה שנוצרה ברחבה נבעט הכדור פעמיים לכיוון השער ונבלם פעמיים על ידי לואיס סווארז. בפעם הראשונה הוא הדף את הכדור בברכו ואילו בפעם השנייה הוא הסיט אותו בשתי ידיו. הבעייה: סוארז אינו שוער ולכן נגיעה כזו אינה חוקית. שופט המשחק הרחיק את סוארז ושרק לפנדל שנבעט למשקוף והחוצה על ידי אסמואה ג'יאן, מה שמנע מגאנה להיות הנבחרת האפריקאית הראשונה בחצי גמר המונדיאל (הם הפסידו 4:2 בפנדלים). אפשר לראות את האירוע כאן:

כיצד עיוותים בתפיסת המציאות וחשיבה לא רציונלית החישו את מותו של מייסד אפל סטיב ג’ובס

סטיב ג’ובס היה אדם ברוך כישרונות בלשון המעטה. מייסד אפל לשעבר היה אחראי ללא פחות משש מהפיכות טכנולוגיות שמשפיעות על חיי מיליוני אנשים כל יום (המחשב האישי, סרטי אנימציה, מוסיקה דיגיטלית, טלפונים סלולאריים, טאבלטים ופירסום דיגיטלי). הכל החל במחשבי המקינטוש המעוצבים להפליא שכללו ממשק גרפי חדשני, והמשיך (אחרי שהודח מאפל וחזר עליה) בקריירה השנייה שלו שבה חולל מהפיכה בצורה שבה אנחנו משתמשים בטלפון וצורכים סרטים ומוסיקה. מוצרים כמו אייפוד, אייפון, ואייפד שינו את הצורה שבה אנשים משתמשים בטלפון ובמחשבים מקצה לקצה. גם מהפיכות טכנולוגיות אחרות כמו הקמתו חנות המוסיקה הדיגיטלית אייטיונס, וחנות האפליקציות של אפל המציאו לא רק סטנדרטים חדשים לצריכת מוסיקה או הפצת תכנים איכותיים חדשים, אלא גם רתמה למעשה אלפי אנשים לשירות אפל בלי שהחברה תצטרך להשקיע בפיתוח המוצרים. וכמובן יש גם את פיקסאר, שאותה אמנם הוא לא הקים, אבל רק תחתיו היא שגשגה והפכה לאחד מאולפני הסרטים המצליחים בכל הזמנים, עם סרטי אנימציה שנחשבים ליצירות מופת. לא רע בשביל אדם אחד. כל הדברים הללו ידועים ומתועדים היטב במקומות רבים, ואפשר לאהוב או לשנוא אותו, אבל אי אפשר להתעלם מההשפעה העצומה שהייתה לו על העולם הטכנולוגי. לא במקרה הוא נחשב לאחד מהאנשים המבריקים והיצירתיים ביותר של תקופתנו, אחד שמוצמד לו הכינוי גאון, כזה שההיסטוריה תזכור למשך הרבה זמן.

למה צריך להיות ספקנים לגבי דילמות מוסריות היפותטיות?

דמיינו לעצמכם את התרחיש הבא: אתם עומדים ליד פסי רכבת שמתפצלים במזלג לשתי מסילות. במקום שאתם עומדים יש קופסת בקרה שבהרמת מתג אחד יכולה לשנות את המסלול של הרכבת מממסילה אחת לשנייה. רכבת עומדת להגיע למזלג ולנסוע במסילה אחת שבה עומדים חמישה פועלים. במסילה השנייה עומד פועל בודד. אין לכם שום אפשרות להתריע בפני האנשים על הרכבת המתקרבת ונראה שהם לא מודעים לזה שהיא מגיעה (או תקועים בלי יכולת לזוז). במצב הנוכחי, חמישה אנשים יהרגו בוודאות, אבל אם תתרימו את המתג, הרכבת תשנה מסלול ותהרוג רק אדם אחד. האם הייתם עושים את זה?

האם 3 נמצא בדיוק באמצע בין 1 ל-9?

אם תשאלו אדם מבוגר מה האמצע בין 1 ל-9, יש להניח שהוא יענה 5, אבל אם תשאלו ילדים או אנשים שחיים בחברות מסורתיות שאינן יודעות קרוא וכתוב, סביר להניח שהתשובה שיתנו תהיה 3. התשובה 3 אולי נראית לנו תשובה פחות הגיונית אבל היא לא כזו אם אנחנו משתמשים בחישובים שלנו בבסיס 3. אנחנו אמנם רגילים לחשוב על בסיס עשרוני, אבל זה לא אומר שבסיסים אחרים בהכרח פחות מדויקים או לא שימושיים עבורנו. אנחנו משתמשים בבסיסים אחרים בחיי היום יום בצורה ישירה או עקיפה. בסיס 2  הוא זה שמחשבים עובדים לפיו, אם כי הוא לא נוח כל כך בחיי היום יום. אבל בסיס 12 משמש אותנו בהקשרים שונים, למשל מספרי חודשי השנה, ואפילו יש לו מילה משלו, תריסר.

האם יש התקדמות במחקר פילוסופי?

ישנה תפיסה רווחת בציבור הרחב שפילוסופיה הולכת סחור סחור ואינה מתקדמת. על פי התפיסה הזו, פילוסופים עוסקים מאז ומעולם באותן שאלות ואף פעם לא מגיע למסקנות חד משמעיות. שאלות כמו האם קיים רצון חופשי, בעיית הגוף והנפש או נושאים הנוגעים למטאפיסיקה נתפסים ככאלו שהדיון בהם מעגלי ולא מתקדם לשום מקום. התפיסה הזו נובעת במידה רבה מהמחשבה שמדעי הרוח בכלל, ופילוסופיה בפרט, אינם מדעיים ולכן אין שום אפשרות לקדם את הידע בצורה שענפי מדע אחרים עושים. זה כמובן נכון, אבל מחמיץ את הנקודה. מדעי הרוח בוודאי אינם פועלים כמו פיסיקה או כימיה, ואפילו לא כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה. בענפי המדע הידע מצטבר, ומה שיודעים היום נחשב למדויק ונכון ביותר מבחינה מדעית עד שיוכח אחרת. לעומת זאת, התפיסה הרווחת לגבי מדעי הרוח היא שידע אכן מצטבר אבל הוא בעיקר רוחבי. תאוריות חדשות קמות ונופלות, אבל אין שום דרך ממשית להכריע ביניהן כי הכללים המדעיים כמו עיקרון ההפרכה, אינם תקפים במחקרים במדעי הרוח. זה אכן כך אבל עם זאת, אין זה לא שולל את העובדה שישנה התקדמות במדעי הרוח בכלל ובפילוסופיה בפרט.

מה ניתן לעשות כדי לשפר מחקרים מדעיים?

הסערה שהתעוררה בעקבות גילוי הזיופים חסרי התקדים של דידריך סטייפל ממשיכה להכות גלים בציבור הרחב, בעולם המדע ובקרב פסיכולוגים בפרט. הרבה בלוגים מדעיים וקבוצות דיון של מדענים מגיבות לנושא ולהשלכות שיש לו על גילוי זיופים במדע, על המחקר המדעי, ובעיקר מנסים לענות על השאלה מה אפשר לעשות כדי לשפר מחקרים מדעיים והצורה שבה הם מוצגים? כמה הצעות לשיפור הועלו על ידי בפוסט פה ובתגובות. מאמר חדש מוסיף כמה רעיונות משלו. 

עד כמה אפשר להאמין לפירסומים מדעיים? זיופים במדע, הטיות סטטיסטיות, חוסר שיחזור מחקרים ועוד בעיות מבניות שמקשות על חקירה מדעית

לפני מספר חודשים פורסם בכתב העת היוקרתי Science מחקר שמצא שלבנים נוטים להפלות כנגד שחורים כשהם נמצאים בסביבה מבולגנת ומלוכלכת. מחקר אחר שפורסם לפני שנתיים גילה שאוכלי בשר הרבה יותר אנוכיים מצמחוניים, ומחקר נוסף מצא שאנשים עם קול גברי נתפסו כמוכשרים יותר בראיונות עבודה. הבעייה עם כל המחקרים הללו שפורסמו בכתבי עת יוקרתיים ביותר הייתה שכל אחד ואחד מהם, ועוד עשרות אחרים, הם זיופים פרי עטו של הפסיכולוג דידריך סטייפל.

פמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית

פמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית משולים בעיניי לזוג שהתחילו את היחסים ביניהם על הצד הגרוע ביותר, אבל בטווח הארוך בלתי נמנע שהם יחיו יחד. ישנה איזו תפיסה רווחת, לפחות בקרב אנשים מסוימים, שפסיכולוגיה אבולוציונית סותרת ואפילו מחבלת באיזו שהיא צורה בתפיסות פמיניסטיות. נאמר על הסברים אבולוציוניים שהם תומכים באפליה, שהם סקסיסטיים, שוביניסטיים, מצדיקים אונס ומקבעים נשים כנחותות ועוד טענות דומות. חלק מהביקורות לא שונות במיוחד מביקורות כלליות אחרות כנגד הפסיכולוגיה האבולוציונית, ביקורות שניתן להן מענה פעמים רבות, כולל כאן בבלוג (למשל פה, כאן וכאן). בפוסט הזה אני מעוניין לעסוק בצורה יסודית ביחסים בין הפמיניזם לפסיכולוגיה האבולוציונית בעקבות מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Sex Roles ומהווה חלק מגיליון מיוחד שמוקדש לפמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית.

הגבולות בין מדע ופסבדו מדע – המקרה של SETI

כמעט כל סטודנט לתואר ראשון במדעי החברה נתקל באחד הקורסים הראשונים שעוסקים בשיטות מחקר במאמרו המפורסם של קרל פופר: “מדע: השערות והפרכות”. במאמר הקלאסי שוטח פופר את משנתו הפילוסופית בנוגע למה נחשב מדעי ומה לא, וטובע את עיקרון ההפרכה המזוהה איתו. למי שלא מכיר את המאמר, הטענה המרכזית של פופר בו היא שעל מנת שתאוריה מסוימת תחשב מדעית, היא חייבת לעמוד לעמוד במבחן הפרכה. מהו אותו מבחן הפרכה? זהו מבחן אובייקטיבי שבוחן השערות מסוימות הנובעות מהתאוריה, ושאם היא לא נכונה אז הן יתבררו כלא נכונות. על פי ההגיון הזה, כל תאוריה חייבת שיהיו בה איסורים שונים, דברים שלא יכולים להתרחש במסגרתה. ככל שהתאוריה אוסרת יותר על ארועים שונים מלהתרחש, כך היא טובה יותר, ובמקרה שהם מתגלים כנכונים היא גם מופרכת.