ארכיון קטגוריה: מוסר

ניתוחים פלסטיים אסתטיים משפיעים בצורה פסיכולוגית חיובית על המנותחים

הרבה אנשים מתנגדים מסיבות שונות לניתוחים פלסטיים (הכוונה בפוסט הנוכחי היא לניתוחים שמבוצעים במטרה לתקן פגם אסתטי ולא בגלל בעייה רפואית). ניתוח פלסטי עולה הרבה כסף, כולל סיכונים רפואיים (אם כי הם מעטים יחסית היום), ויש גם סכנה שהתוצאה המתקבלת לא תהיה רצויה. התנגדות אחרת הינה עקרונית יותר ועולה מצד אנשים שמתנגדים לניתוח שאינו מחויב מבחינה רפואית והוא בגדר בחירה, ולכן נתפס כמיותר. אם אין סכנה בריאותית, הם טוענים, אין סיבה לנתח, ואם האדם סובל מבעיות נפשיות בגלל המראה שלו, עליו לעבוד על הבעיות הללו ולא לחשוב שניתוח יפתור אותם. למשל, הרבה אנשים עוברים ניתוח פלסטי בגלל דימוי עצמי נמוך והמתנגדים לניתוח טוענים שעדיף לעבור טיפול פסיכולוגי שיפתור את הבעייה מהיסוד ולא יהיה רק תיקון קוסמטי חיצוני. המחשבה מאחורי זה היא שכל שיפור אחרי ניתוח כזה יהיה זמני והבעיות יצוצו וישובו מאוחר יותר. ישנן גם פמיניסטיות שסבורות שכל תעשיית הניתוחים הפלסטיים נולדה בחטא, והיא רק תוצר של חברה פטריארכלית המכתיבה לנשים מודל יופי צר (כמעט 90% מהניתוחים הפלסטיים נעשים על נשים). לצערי, הטיעון האחרון מתעלם מכך שרוב הניתוחים הפלסטיים מכוונים כלפי סימני יופי אוניברסליים, כאלו שהתפתחו מבחינה אבולוציונית לסמן פוריות ובריאות (ראו כאן).

להמשיך לקרוא

נשים לא מעוניינות בחברות עם ניסיון מיני עשיר וכאלו שזמינות מינית

בפוסט הקודם סקרתי מחקר שמראה שנשים עם קעקועים נתפסות כזמינות יותר מינית על ידי גברים שגם מנסים להתחיל איתן יותר. שאלה מעניינת שעולה מהמחקר וגם עלתה בתגובות, היא מה נשים אחרות חושבות על אותן נשים? אז אין תשובה ישירה לשאלה הזו אבל מחקר חדש עוסק בשאלה “מה חושבים גברים ונשים על חברים בני מינם שיש להם ניסיון מיני רב ונחשבים לזמינים מינית?” (השאלה השנייה רלוונטית אולי יותר לנשים מכיוון שגברים רווקים נוטים להיות זמינים מינית באופן כללי).

להמשיך לקרוא

מבט פילוסופי על אתיקה ורמאות בספורט

בשניות האחרונות של משחק רבע גמר המונדיאל בין גאנה לאורגוואי, במצב של תיקו 1:1, נבעט כדור חופשי לתוך הרחבה של אורוגוואי. בערבובייה שנוצרה ברחבה נבעט הכדור פעמיים לכיוון השער ונבלם פעמיים על ידי לואיס סווארז. בפעם הראשונה הוא הדף את הכדור בברכו ואילו בפעם השנייה הוא הסיט אותו בשתי ידיו. הבעייה: סוארז אינו שוער ולכן נגיעה כזו אינה חוקית. שופט המשחק הרחיק את סוארז ושרק לפנדל שנבעט למשקוף והחוצה על ידי אסמואה ג'יאן, מה שמנע מגאנה להיות הנבחרת האפריקאית הראשונה בחצי גמר המונדיאל (הם הפסידו 4:2 בפנדלים). אפשר לראות את האירוע כאן:

להמשיך לקרוא

למה צריך להיות ספקנים לגבי דילמות מוסריות היפותטיות?

דמיינו לעצמכם את התרחיש הבא: אתם עומדים ליד פסי רכבת שמתפצלים במזלג לשתי מסילות. במקום שאתם עומדים יש קופסת בקרה שבהרמת מתג אחד יכולה לשנות את המסלול של הרכבת מממסילה אחת לשנייה. רכבת עומדת להגיע למזלג ולנסוע במסילה אחת שבה עומדים חמישה פועלים. במסילה השנייה עומד פועל בודד. אין לכם שום אפשרות להתריע בפני האנשים על הרכבת המתקרבת ונראה שהם לא מודעים לזה שהיא מגיעה (או תקועים בלי יכולת לזוז). במצב הנוכחי, חמישה אנשים יהרגו בוודאות, אבל אם תתרימו את המתג, הרכבת תשנה מסלול ותהרוג רק אדם אחד. האם הייתם עושים את זה?

להמשיך לקרוא

למה נשים לא נגעלות בזמן סקס?

תחושות גועל הן תחושות טבעיות עם בסיס אבולוציוני מוצק. אנשים נגעלים מדברים שעלולים להזיק להם, כמו מאכלים רעילים או חרקים שעלולים להעביר מחלות, וגם כתבתי בעבר על איך ריחות דוחים עשויים להגביר את הרצון להשתמש באמצעי מניעה, או איך הסתכלות על אנשים חולים גורמת לתגובה חיסונית מוגברת.

סקס נראה הדבר האחרון שמעורר גועל, אבל כשחושבים על זה, סקס כולל בתוכו הרבה דברים שמגעילים אותנו בחיים היום יום. זיעה, רוק, זרע ושאר הנוזלים וההפרשות מגעילים את רובנו בחיי היום יום כשהם לא נחווים בהקשר של סקס, שלא לדבר על שלל הריחות הלא נעימים שגם יכולים להרתיע. אז איך זה שאנשים מצליחים להתגבר על תחושות הגועל הטבעיות הללו בזמן סקס? התשובה היא שהכל קשור לעוררות מינית. מאמר שפורסם לאחרונה בדק את הנושא בקרב 90 נשים בגיל ממוצע 23.

להמשיך לקרוא

מבט אבולוציוני על הטרדות מיניות

הטרדה מינית היא נושא חשוב שמקבל בשנים האחרונות תשומת לב ציבורית גדולה ובצדק. בחברה חופשית אין שום הצדקה שנשים (או גברים) יוטרדו מינית וצריך לעשות כל שניתן כדי למנוע הטרדות כאלו. נראה לי שמוסכם שעל מנת להלחם בתופעה כלשהיא, רצוי קודם כל להבין אותה לאשורה, ובשביל זה צריך לערוך מחקרים מדעיים שיעמדו על הסיבות העומדות בבסיס התופעה, גם אם ממצאי המחקרים הללו לא תמיד נעימים לאוזן או עולים בקנה אחד עם הסברים תקינים פוליטית. הסברים אבולוציוניים חשובים במיוחד כי הם עשויים להביא לתובנות חדשות בחקר תופעות חברתיות שונות, אבל פעמים רבות מבטלים אותם לרוב מסיבות לא ענייניות, כמו החשש שאם יש הסבר אבולוציוני כלשהוא אז הוא מצדיק את התופעה (הכשל הנטורליסטי), או בגלל בורות בסיסית באבולוציה או סתם אנטי מדעיות. הבלוג הזה מנסה לתקן במקצת את המעוות והנושא של הטרדות מיניות לא שונה מכל נושא אחר שסוקר פה. להפך, בדיוק כמו המחקרים בנוגע לבסיס האבולוציוני לאונס (נושא שהיום הוא הרבה פחות שנוי במחלוקת באקדמיה עם התקדמות המחקרים בנושא. חלקם נסקרו פה בבלוג ונגישים בקטגוריה שהוקדשה לנושא), כך התחום של הטרדות מיניות הוא נושא שסביר שיש לו בסיס אבולוציוני כלשהוא, וזאת מכיוון שהוא נראה כקשור מאוד למיניות האנושית, תחום מחקר מרכזי בפסיכולוגיה אבולוציונית.

אחת הסיבות להתנגדות למחקרים אבולוציוניים בנושאים כמו אונס, תקיפה מינית והטרדות מיניות היא בלבול שקיים בנוגע למהי מיניות, והמחשבה שמיניות אנושית היא משהו מהנה תמיד ולכן היא חייבת להיות בעלת הקשרים חיוביים. אם יש משהו שלילי שקשור במין אז זה כבר לא מין אלא אלימות ולכן לא נכון לכלול את שניהם ביחד. הבעייה עם הטענה הזו שהיא פשוט לא עולה בקנה אחד עם התנהגות ורגשות אנושיים בפועל. אנשים חווים קשת גדולה של רגשות ומתנהגים בצורות שונות, לפעמים חיוביות ולפעמים שליליות. תכונה כמו אגרסיביות יכולה להיות חיובית בהקשרים מסוימים (אם אדם הותקף) או שלילית (כשמדובר ברצח למשל). אם מסתכלים על התנהגויות שונות כמבטאות קצוות של אותה תכונה, קל יותר לנתח ולהבין אותה. זה לא אומר שאין אלימות שמעורבת בהטרדות ותקיפות מיניות, אבל כמו שלא נטען שאקדחים הם הסיבה שאנשים שודדים בנק, כך גם האלימות היא האמצעי ולא ההסבר להטרדות ותקיפות, ומיניות היא הסיבה האולטמטיבית בדיוק כמו שכסף הוא הסיבה לשוד. אין זה אומר כמובן שההסבר האבולוציוני להטרדות ותקיפות מיניות יהיה היחיד או שהוא יסביר את הכל, אבל חייבים לקחת אותו בחשבון. אם לא נחקור את הנושא מנקודת מבט אבולוציונית, בהכרח נקטין את הסיכוי להבין את התופעה כי פסלנו מראש תחום מחקר רלוונטי שיכול לעזור לשפוך אור על הנושא.

להמשיך לקרוא

מתי אפשר לצחוק מאסונות וטרגדיות?

הפוסט הזה הוא גירסה של פוסט דומה שהופיע בבלוג שלי באנגלית (יש שם פוסט נוסף שעוסק ביצירת הומור שלא סקרתי פה למי שמעוניין לקרוא).

אחת האימרות המפורסמות ביותר של מארק טוויין היא ש”קומדיה, היא טרגדיה פלוס זמן”. כמעט תמיד, אחרי כל אסון או טרגדיה בקנה מידה גדול, יש תחושה אצל אנשים רבים שהחיים כבר לא יהיו אותו הדבר, ואחד הדברים הללו הוא היכולת לצחוק. אני זוכר היטב את התחושות הללו אחרי התקפות הטרור ב-9/11. אף אחד כמובן לא צחק, כולם היו בהלם, והיה באמת חשש אמיתי שההומור יאבד לנצח ואי אפשר יהיה לספר יותר בדיחות. קומיקאים התלבטו האם הם יוכלו אי פעם לחזור לעבוד, כל מועדוני הקומדי קלאב נסגרו, מארחי תוכניות האירוח הליליות לא סיפרו בדיחות, ובאמת הייתה תחושה שדברים לעולם לא יחזרו למסלולם.

להמשיך לקרוא

טאבו: הבסיס האבולוציוני לסלידה מגילוי עריות

המרצה הראשון שלי לאנתרופולוגיה בקורס מבוא לאנתרופולוגיה היה שמואל בן דור. בן דור (שנפטר לפני שנים אחדות) היה מרצה בחסד עליון שידע להעביר את האהבה והתשוקה שלו למקצוע לתלמידים והלוואי שכל המרצים היו כמוהו. הוא כמעט ולא התייחס לצערי לתחום של אנתרופולוגיה ביולוגית (משהו שמאפיין רוב מוחלט של המחלקות לאנתרופולוגיה בארץ) אבל בנקודה מסוימת הוא דיבר על משהו רלוונטי לאבולוציה: הטאבו על גילוי עריות. על מנת להדגים כמה הטאבו הזה חזק הוא הציע ניסוי מחשבתי: נסו לדמיין במחשבה בלבד קיום יחסי מין עם אחיכם או אחותכם (למי שאין אח או אחות בין המין השני, מחשבה על אח או אחות היפותטיים לא משיגה את אותו האפקט מסיבות שיובהרו בהמשך). לחילופין, נסו לדמיין קיום יחסי מין עם ההורים שלכם. תחושת גועל נפש בוודאי מציפה אתכם. עצם הרעיון גורם לחלחלה ורתיעה אצל כמעט כל אחד, ואפילו העלאת מחשבה כזו נחשבת ללא לגיטימית בעיניי רבים ומעוררת אי נוחות גבוהה. מדוע?

להמשיך לקרוא

האם קיימת החפצה של נשים?

המונח החפצה (או חיפצון) (objectification) הוא מונח טעון. פמיניסטיות רבות סבורות שנשים מוחפצות בגלל שהחברה, ובעיקר הגברים שבה, מתייחסים ומתנהגים לנשים כמו לחפץ, הווה אומר, ללא אישיות או מהות עצמאית. זה בא לידי ביטוי שאישה נמדדת לפי היופי החיצוני שלה, משהו שנתפס כסממן שטחי מאוד, ולא לפי קריטריונים אחרים. אפשר לראות את זה בכל מקום, החל מפרסומות שבה רואים נשים צעירות ויפות, וכלה בצורה אולי הכי קיצונית והיא פורנוגרפיה, שבה אישה מופשטת לגמרי (פיסית ומטאפורית) מכל מימד אחר. להמשיך לקרוא

מה ניתן לעשות כדי לשפר מחקרים מדעיים?

הסערה שהתעוררה בעקבות גילוי הזיופים חסרי התקדים של דידריך סטייפל ממשיכה להכות גלים בציבור הרחב, בעולם המדע ובקרב פסיכולוגים בפרט. הרבה בלוגים מדעיים וקבוצות דיון של מדענים מגיבות לנושא ולהשלכות שיש לו על גילוי זיופים במדע, על המחקר המדעי, ובעיקר מנסים לענות על השאלה מה אפשר לעשות כדי לשפר מחקרים מדעיים והצורה שבה הם מוצגים? כמה הצעות לשיפור הועלו על ידי בפוסט פה ובתגובות. מאמר חדש מוסיף כמה רעיונות משלו.  להמשיך לקרוא