גנטיקה התנהגותית ומחקרי תאומים – הבדלים בתחושות אבל ויגון בעקבות מותו של אח או אחות

הערה: הפוסט הנוכחי הופיע במקור כשרשור טוויטר. מוזמנים לעקוב אחרי בטוויטר (@Giligg) לשרשורים דומים ומחקרים חדשים בפסיכולוגיה אבולוציונית, הפסיכולוגיה של ההומור, ואחרים.

מחקר חדש שפורסם לאחרונה בוחן שתי תאוריות אבולוציוניות מרכזיות. המחקר הוא מחקר תאומים וקצת רקע על פראדיגמת המחקר המרתקת הזו. מחקרי תאומים הם הדרך היעילה ביותר לבחון עד כמה תכונה מסוימת מושפעת מתורשה לעומת סביבה. זה נעשה על ידי השוואת תאומים זהים לתאומים לא זהים בתכונה מסוימת. תאומים זהים חולקים 100% מהגנים, בעוד תאומים לא זהים חולקים 50% מהגנים (בממוצע), בדיוק כמו אחים רגילים. במחקר תאומים קלאסי משווים תאומים משני הסוגים בתכונה מסוימת, נניח אינטליגנציה. אם התאומים הזהים דומים יותר זה לזה בתכונה מהתאומים הלא זהים, הדבר מוכיח שלביולוגיה יש השפעה. בעזרת טכניקות סטטיסטיות מתחום הגנטיקה ההתנהגותית אפשר לחשב שלושה מרכיבים, או לבודד שלוש השפעות על התכונה: המרכיב הגנטי, מרכיב הסביבה המשותפת (משפחה למשל), ומרכיב הסביבה הלא משותפת (חברים לא משותפים של התאומים). ביחד, סך כל ההשפעות מסתכם ב-100%.

הבדלים בין המינים באסטרטגיות חיפוש

עדויות רבות מצביעות על כך שגברים ונשים משתמשים באסטרטגיות שונות לחיפוש מזון שנובעים מהיסטוריה אבולוציוניות שונה. גברים ציידים ונשים מלקטות זו לא דיכוטומיה שהומצאה על ידי גברים כחלק מהפטריארכיה אלא תוצר אבולוציוני שנתמך באינספור מחקרים אתנוגרפיים והיסטוריים. לחצי הברירה השונים שנובעים מכך שנשים הן המטפלות העיקריות בתינוקות גרמו לחלוקת עבודה שונה. נשים לא יכולות לצאת למסעות ציד ארוכים ומסוכנים עם תינוק מניק ולכן מתרכזות לרוב בליקוט פירות ומזון אחר הקרוב למחנה. לנשים וגברים יש לכן היסטוריה אבולוציונית שונה שגורמת להבדלים שונים בצורה שבה הם מעבדים מידע. זה משפיע על הבדלים בתפיסה מרחבית, הבדלים בתפיסות צבע שנובעים מהעבר האבולוציוני השונה, וגם בצורה שבה גברים ונשים מחפשים מזון. כתבתי בעבר על חוויות הקנייה השונות של גברים ונשים (וגם על הבדלים בחיפוש מכונית בחניון) שמראות איך אותן אדפטציות מנטליות שונות לגברים ונשים משפיעות כנראה גם בעולם המודרני. מחקר חדש בוחן את הנושא בצורה קצת שונה.

הרג תינוקות לאחר הלידה – מדוע הורים (ואחרים) הורגים ילדים?

לכאורה, מדובר באחד הפרדוקסים הגדולים ביותר בתאוריה האבולוציונית. הריגה של תינוקות או ילדים שנעשית במקרים רבים על ידי ההורים. אם המטרה האולטימטיבית של האבולוציה היא רבייה והעברת הגנים לצאצאים בדור הבא, איך אפשר להסביר תופעה שנראית כסותרת את המנגנון האבולוציוני הבסיסי ביותר?

האם דיכאון לאחר לידה הוא אדפטציה אבולוציונית?

העולם המודרני שונה מאוד מהעולם שבו בני אדם חיו כציידים לקטים. אנשים לא מבלים את רוב זמנם בחיפוש אינסופי אחרי מזון ומחסה, אבל המוח האנושי עדיין מעוצב לעולם שכזה. בעיות שלא היו קיימות בעבר נפוצות מאוד בעולם המערבי כמו השמנה. מעט מאוד אנשים סבלו מהשמנה בעולם שבו היה מעט מזון, הוא לא היה מעובד כשרובו מזין ולא מלא בסוכר ופחמימות כמו המזון המודרני. בעבר גם אנשים עסקו הרבה יותר בפעילות גופנית מאומצת כחלק אינטגרלי מהחיים. הנטייה האבולוציונית שלנו לאכול כמה שיותר כשיש אוכל זמין נועדה לפצות על זמנים קשים שבהם מזון לא היה קיים בשפע. קל לראות איך ההבדלים הללו תורמים לכמות העצומה של אנשים שסובלים מהשמנה היום. חוסר ההתאמה (mismatch) בין התנאים שבהם חיינו בעבר ושהמוח שלנו עוצב על מנת להתמודד איתם, לעומת החיים היום עם גירויים חדשים שהמוח לא מורגל בהם, גורם לתופעות לוואי שונות והזכרתי חלק מהן בעבר (למשל כאן בהקשר של נטילת סיכונים ואי רציונלית אבולוציונית, ופה בהסבר למה טרור מפחיד יותר מהתחממות כדור הארץ).

השתלת זיכרונות של פשעים שלא נעשו

זיכרונות אנושיים הם אחד הדברים המתעתעים והלא אמינים ביותר שקיימים. כל מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שסקרתי הרבה מחקרים שמראים עד כמה הזיכרון האנושי מתעתע ולא אמין, ועד כמה קל להשתיל זיכרונות שווא אצל אנשים. מעבר לעניין המרתק שיש לאנשים בנוגע לזיכרונות שלהם ושל אחרים לאי אמינות הזיכרון יש לפחות שלוש השלכות חשובות במישור המשפטי. האחת, כל הנושא של זיכרונות מודחקים שצצים אחרי שנים ויכולים להביא להרשעת אנשים חפים מפשע (כפי שקרה אולי במשפט על האב שהורשע לא מזמן אחרי שבתו נזכרה שנאנסה בעקבות חלום שחלמה). המקרה השני הוא של הרשעות בבית משפט שמתבססות על עדויות של אנשים כשידוע שעדויות כאלו אינן אמינות (ראו הפוסט הזה שמדגים את שברירותם של עדויות הראייה). המקרה השלישי הוא הודאות שווא של אנשים בפשעים שלו עשו. לכאורה נראה שדרוש הרבה לחץ מצד החוקרים כדי ליצור הודאות שווא כאלו אבל מחקר חדש שניתן לקרוא במלואו ברשת מראה שזה הרבה יותר קל ממה שזה נראה (ראו גם את הפוסט הזה לגבי התהליכים הפסיכולוגיים השונים שמובילים להודאות שווא).

קונפליקט בין אם לעובר: בחילות בוקר והקאות

בפוסט הקודם הראיתי איך ניתן להסביר תופעה שהיא לעיתים מאוד טראומתית כמו הפלות במונחים אבולציוניים. הרעיון הכללי נובע מההבנה שלאם ועובר יש אינטרסים שלא בהכרח עולים בקנה אחד אלו עם אלו ונוצר קונפליקט שיכול לגרום להפלה טבעית. מה שנראה לרבים כמשהו שלילי (וזה לעיתים קרובות כולל את האם) אינו בהכרח כזה מבחינה אבולוציונית. תחום נוסף שבו האינטרקציה בין עובר לאם מניבה תוצאה שהיא לכאורה לא נעימה ולא רצויה הוא כל הנושא של בחילות הבוקר וההקאות בתחילת ההריון.

קונפליקט בין אם לעובר: הפלות טבעיות

אנשים ללא ידע אבולוציוני מופתעים לעיתים לשמוע שלהורים ולילדים אין תמיד אינטרסים זהים או חופפים. הרבה אנשים גדלים על התפיסה שהורה יעשה הכל בשביל הילד שלו, ושהמצב הרצוי הוא אהבה אינסופית לילד, כזו שאינה תלויה בדבר. המציאות לעומת זאת מסובכת קצת יותר. להורים יש כמובן אינטרס חזק שהילדים שלהם יהיו בריאים וישגשגו כי הם חולקים עימם 50% מהגנים. אבל בגלל שמדובר ב-50% ולא 100% של הגנים האינטרסים לא תמיד חופפים. זה במיוחד בולט כשלהורה יש ילדים נוספים ואז ההשקעה ההורית צריכה להתחלק בין כולם. מצב אחר, הוא כאשר ההורה צריך לחשוב על כל פונטציאל הרבייה שלו ולהחליט בהתאם כמה להשקיע בילד. גם אם להורה יש ילד אחד,אין זה בהכרח אומר שהוא צריך להשקיע בו הכל כי יתכן שיהיו לו ילדים נוספים בעתיד. הילד מצידו רוצה את כל תשומת הלב של ההורה כי הוא חולק עם עצמו 100% מהגנים ולכן פחות מעניין אותו האינטרסים של ההורה. המצב הזה של אינטרסים לא זהים בין הורה לילד מכונה קונפליקט הורה-צאצא (parent-offspring conflict) וטבע אותו הביולוג רוברט טריברס בשנות ה-70. הקונפליקט הזה הוא כמובן לא מודע והורים וילדים לא עורכים את החישובים הללו בראשם ברוב המקרים, אבל גם אם הם לא מודעים אין זה אומר שהם לא קיימים בפועל. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לאינטרסים השונים של ההורה והילד מצויה בהריון, וליתר דיוק בתחילתו.

אלו קולות מפחידים תינוקות?

תחושת הפחד היא מאפיין אנושי אוניברסלי ויש מחקרים רבים שמצביעים לבסיס האבולוציוני שלה. אנשים מפחדים מנחשים או עכבישים כי הם מסוכנים ובמיוחד בתקופה שבה חיינו כציידים לקטים. אפילו אנשים שלא ראו נחש מהם חשים רתיעה ממנו מה שמצביע על פחד טבעי שמקורו ביולוגי (כתבתי על הנושא מספר פעמים בעבר, כאן, ופה, וכאן על הפחד מחורים). רוב המחקרים בנושא מתמקדים במבוגרים ובגירויים ויזואליים או בחוש הריח. המחקרים הללו מראים למשל שבהתניות קלאסיות, כשאנשים נחשפים לגירויים של נחשים ועכבישים או לפרצוף כועס, לוקח להם זמן ארוך יותר להפטר מהם, בהשוואה לגירויים נייטרליים. מחקר שפורסם לא מזמן בודק את הטריגרים לפחד ומתמקד בגירויים שלא נחקרו כמעט בעבר ואלו הם הקולות שמעוררים פחדים.

מה משפיע על היכולת המוסיקלית של אנשים?

הדיעה המקובלת בקרב רוב האנשים שאם מתאמנים במשהו אז הם נעשים יותר טובים בו. התפיסה הדומיננטית קשורה למה שכתבתי על “חוק” ה-10,000 שעות. השקעה מרובה אמורה להפוך אנשים למומחים בתחום . בפועל, מחקרים מראים שזה לא תמיד מה שקורה. למרות שיש לרוב שיפור ביכולת, כדי להגיע לרמה גבוהה צריך הרבה פעמים את הגנים המתאימים. מחקר חדש בוחן את הסוגייה בהקשר של יכולת מוסיקלית ומגיע לממצאים מעניינים.

יכולת הציור של ילדים כמדד לאינטליגנציה עם בסיס גנטי חזק

ציורי ילדים הם לכאורה דבר פשוט ותמים שהורים תולים בסלון או על המקרר אבל לא עוד. בשנים האחרונות ציורים הם כר פורה למחקרים מסוגים שונים שמחזקים את הקשר בין אמנות ומדע. תארתי פעם מחקר כזה שבדק אם אנשים מסוגלים להבחין בין ציורים של ילדים לציורי אמנים (התשובה היא שכן אבל לא בצורה מרשימה אצל אנשים רגילים). והנה מחקר חדש שפורסם השבוע עוסק בשאלה חשובה הרבה יותר: האם ציורים של ילדים אומרים משהו על האינטליגנציה שלהם, והאם יש להם בסיס גנטי?