ארכיון קטגוריה: הומור

כיצד משפיעה מוסיקה רומנטית על הענות לחיזור של נשים?

מוסיקה היא אחד הדברים שמשפיעים בצורה העמוקה ביותר על בני אדם. מחקרים רבים (כמו המחקר הזה) מראים שמוסיקה מחווטת עמוק במוח, והעוצמה החוויתית שלה מקבילה במקרים רבים לסמים. היא מפעילה מרכזי עונג במוח, יכולה לגרום לאופוריה, ואנשים רבים לא יכולים לדמיין חיים בלעדיה. כתבתי בעבר על איך שירים מייצגים את התקופה שבה הם נכתבו, ואיך בחירת נושאי השירים או מילות השיר משקפות השפעות אבולוציוניות. נושאים כמו מין, בחירת בני זוג ורבייה נפוצים מאוד בקרב כותבי שירים. אני מתכוון בעתיד לכתוב פוסט נפרד על השורשים האבולוציוניים למוסיקה, נושא שזוכה לתשומת לב מחקרית ותאורטית רבה בשנים האחרונות אבל בינתיים אני רוצה לדבר על מחקר חדש שעוסק בהשפעות מוסיקה רומנטית על הענות לחיזור אצל נשים.

להמשיך לקרוא

סטטוס כמנבא הצלחה רבייתית של אמנים חזותיים (ויזואליים)

אחד הנושאים המרתקים ביותר שנוגעים לאבולוציה של בני אדם עוסק בשאלת האדפטיביות של תכונות, התנהגויות או תחומים שיחודיים רק לנו האנשים. למה אנחנו כל כך נהנים ממוסיקה? מה הטעם באמנות בכלל? למה הומור ממלא תפקיד חשוב כל כך בחיינו? די ברור שהיכולות הללו לא ממש רלוונטיות לשרידה ולכן הברירה הטבעית לא מספקת הסבר משביע רצון. האם פיתחנו את היכולות הללו כחלק מהברירה המינית? ג’פרי מילר (שהיה המנחה שלי לדוקטורט) סבור שכן. הוא פירסם ספר רב השפעה שנקרא The Mating Mind שבו הוא מפתח את הרעיון של ברירה מינית כדי לכלול את מה שהוא מכנה תאוריית האינדיקטורים המנטליים הכשירותיים (mental fitness indicators).

להמשיך לקרוא

האם הומור וצחוק מועילים לבריאות?

שני פוסטים חדשים בבלוג ההומור שלי באנגלית. האחד מתאר מחקר שבדק הבדלים בין המינים בצורה שבהם הם מעבדים הומור, בתגובה לקריקטורות שונות שאותם נדרשו לדרג. הממצאים הראו שאצל נשים, האיזורים במוח שמעבדים רגש היו אקטיביים יותר (במיוחד האמיגדלה והאינסולה).

הפוסט השני עוסק באחד הנושאים הכי שנויים במחלוקת בחקר ההומור והוא הקשר בין הומור וצחוק לבריאות (פיסית או נפשית). אנשים רבים מחזיקים בדיעה שהומור יפה לבריאות אבל מחקרים מדעיים מראים שהתמונה מורכבת הרבה יותר. הומור כנראה עוזר להפחתת מתח נפשי וזה בתורו תורם לכל מיני דברים חיוביים בחיים. לעומת זאת, טענות שהומור עוזר בהתמודדות עם מחלות קשות לא נתמכות במחקרים מדעיים מבוקרים. רוב האפקטים שנמצאו הם קצרי טווח ולבעיות קלות יחסית. אפילו הטענה הנפוצה שמבט הומוריסטי על החיים עוזר לבריאות לא נתמכת בספרות המחקרית, ולמעשה מהמחקרים המעטים שיש בנושא נמצא קשר הפוך. סטנדאפיסטים למשל, מתים בגיל צעיר יותר מהממוצע, אבל זה קשור אולי יותר לאורח חיים פרוע של סמים ושתייה. במחקר נוסף שעקב אחרי אנשים מגיל צעיר במשך עשרות שנים נמצא שהילדים שהמורים שלהם דיווחו שהם בעלי חוש הומור מצוין עישנו ושתו יותר מאנשים אחרים וגם מתו צעירים יותר. יתכן שאותם אנשים הם בעלי אופטימיות מופרזת ונוטים לבטל ולזלזל בבעיות בריאותיות (וגם ללכת פחות לרופא).

מחקר אחר שפורסם לאחרונה בדק את ההשפעה הספציפית של צחוק כמשכך כאבים. החוקרים מצאו שאנשים שצוחקים בתגובה לקטעי וידאו מצחיקים יכלו לעמוד בכאב גדול יותר (הם יכלו להחזיק את היד שלהם זמן רב יותר בתוך דלי קרח) מאשר אנשים שצפו בוידאו של סרט דוקומנטרי מעניין. וידאו שעורר רגש חיובי לא נתן את אותו האפקט מכו וידאו מצחיק, מה שמרמז אולי שהצחוק הוא גורם חשוב ולא רק ההנאה הקוגנטיבית שאנחנו שואבים מבדיחה.

מה תמונת הפרופיל שלכם בפייסבוק חושפת

פוסט חדש בבלוג באנגלית שמתאר מחקר חדש שפורסם לאחרונה. מחקרים מראים שחיוך של אנשים בתמונת מחזור או בגיל צעיר יכולה לנבא אירועים בחיים שיתרחשו שנים אחר כך. למשל, עוצמת החיוך הייתה מנבא לאחוז גירושין קטן יותר ואלו שחייכו בצעירותם היו בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר. המחקר הנוכחי עוסק במדיה החברתית, וליתר דיוק בפייסבוק. במחקר בחנו החוקרים את האינטנסיביות של החיוכים של תמונות הפרופיל של סטודנטים, ובדקו האם הם מנבאים שביעות רצון מהחיים, כמו גם מקשרים חברתיים שונים. המחקר ארך 3.5 שנים ומצא קשר בין עוצמת החיוך לשביעות רצון כללית ולסיפוק מהקשרים החברתיים. הייחודיות של המחקר הנוכחי היא בכך שמדובר בתמונות פרופיל שאנשים מעלים בעצמם ולא בתמונות רשמיות של צלם מקצועי. המחקר הוא עוד נדבך בשרשרת מחקרים דומים שמראה עד כמה תמונה אחת, ובהשאלה, מבט חטוף אחד, מכילים מידע רב כל כך שאחרים יכולים לקלוט. כמובן שלא בהכרח שהחיוך עצמו הוא זה שגורם לשביעות הרצון הכללית ולכל שאר הדברים החיוביים בחיים, אלא יתכן שזה פשוט ביטוי חיצוני לרגש חיובי. עם זאת, מחקרים אחרים מראים שאם מכריחים אנשים לחייך אז מצב רוחם משתפר כך שאפשרי שיש קשר סיבתי בין החיוך להרבה דברים חיוביים שיכולים לקרות לכם. לכל הפחות, שווה לחייך יותר כי כך נתפסים כידידותיים יותר וכאנשים נחמדים שכדאי לשהות בקרבתם.

מדוע הומור מפתה? החשיבות של הומור למציאת דייט

חוש הומור הוא אחד התכונות החשובות ביותר כשאנשים בוחרים בני או בנות זוג, בעיקר בשלבים הראשונים של החיזור, למרות שהמשמעות והשימושים שלו שונים אצל גברים ונשים. נשים שמות דגש בעיקר על כך שבן זוגן יהיה בעל חוש הומור, כשמה שהן מתכוונות באמת זה שהן מעוניינות בגבר שיצחיק אותן. אלו שניחנים בחוש הומור טוב הם אלו שיהיו אטרקטיביים יותר לאישה. גברים לעומת זאת, מעוניינים יותר באישה שתצחק מהבדיחות שלהם, כאינדיקציה לכך שהיא נמשכת אליהם, משימה לא פשוטה כלל כפי שלמדו על בשרם גברים רבים. להבדלים הללו יש כנראה שורשים אבולוציוניים שנטועים בברירה המינית ובתאוריית האינדיקטורים המנטליים שרואות בהומור כסממן שמעיד בצורה עקיפה על האינטליגנציה של הנושא אותה. מכיוון שנשים בררניות יותר בבחירת בני זוג, הומור חשוב יותר עבורן וזה ממצא שמתגלה שוב ושוב במחקרים שונים (לפירוט מלא על ההיבטים האבולוציוניים השונים של הומור אפשר לקרוא כאן. על המחקר שלי שעוסק בהיבטים ספציפיים של ברירה מינית והבדלים בין המינים על פי תאוריית האינדיקטורים המנטליים אפשר לקרוא פה). להמשיך לקרוא

שימפנזות צוחקות

פוסט חדש בבלוג באנגלית על צחוק של שימפנזות. ידוע שצחוק וחיוך לא ייחודיים לבני אדם, ושפרימאטים אחרים צוחקים בסיטואציות שונות, בעיקר במשחקים חברתיים או כשמדגדגים אותן. מחקר חדש בדק האם שימפנזות צוחקות גם בתגובה לשימפנזות אחרות בזמן משחק ומה זה בדיוק אומר עליהן. תוצאת המחקר הראשון שאכן, שימפנזות צוחקות בתגובה לצחוק של אחרים ומה שמעניין במיוחד הוא שהצחוק הזה הוא בעל מאפיינים אקוסטיים שונים מאלו של הצוחק המקורי. הדבר מראה על רמה גבוהה יותר של תהליכים קוגנטיביים כי זה לא סתם צחוק שמחקה צחוק של אחרים וגם מראה כנראה על יכולת אמפתית ואינטליגנציה רגשית גבוהה. המטרה של צחוק כזה היא לעודד יחסים בין פרטים ולהאריך את המשחק. מעניין גם ששימפנזות יתומות נטו לצחוק יותר ורצו לשחק יותר עם שימפנזות אחרות. זה עוד מחקר שמתווסף למחקרים אחרים שמלמדים אותנו על השורשים האבולוציוניים העמוקים של הצחוק וההומור, והתפקיד החשוב שהוא ממלא באינטרקציות חברתיות.

האם הומור סקסיסטי וגזעני מעודד אפליה?

הייתי לפני שבועיים בכנס השנתי של האגדוה הבינלאומית לחקר ההומור (כן, יש דבר כזה וזה לא יבשושי כמו שחחלק חושבים), ובין כל ההרצאות הייתה אחת מעניינת במיוחד שעוסקת בהשפעה שיש להומור גזעני על גזענות. השאלה אם יש בכלל דבר כזה הומור גזעני או הומור סקסיסטי היא שאלה פתוחה. רבים חושבים שבדיחות כשלעצמן אינן גזעניות או סקסיסטיות אלא יש אנשים שתופסים אותן ככאלו או שזה תלוי בסיטואציה. בדיחה על יהודים יכולה להשמע אנטישמית או לא כתלות בשומע או בהקשר שבה היא מסופרת. לרוב יש לגיטימציה לקבוצה שהיא מושא הבדיחה לספר אותה (מה שמקשה מאוד על סטנדאפיסטים גברים, לבנים, רזים, הטרוסקסואליים וחילוניים). בכל מקרה, במחקר שאני סוקר אותו בבלוג באנגלית, בדיחה גזענית או סקסיסטית נחשבת לכזו אם היא מסופרת בצורה פוגענית על מיעוטים או נשים (ושוב, פוגענות היא מושג יחסי). אתם מוזמנים לקרוא את פרטי המחקר בבלוג אבל השורה התחתונה היא שאנשים שמחזיקים מראש בדיעות גזעניות או סקסיסטיות ושנהנים מבדיחות כאלו, ייטו יותר מאחרים להפלות את אותן קבוצות, בהשוואה לאנשים שאינם גזענים או סקסיסטיים. נראה שבדיחות כאלו, משחררות עכבות אצל אנשים שכבר מחזיקים בדיעות שליליות נגד אותן קבוצות.

פמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית

פמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית משולים בעיניי לזוג שהתחילו את היחסים ביניהם על הצד הגרוע ביותר, אבל בטווח הארוך בלתי נמנע שהם יחיו יחד. ישנה איזו תפיסה רווחת, לפחות בקרב אנשים מסוימים, שפסיכולוגיה אבולוציונית סותרת ואפילו מחבלת באיזו שהיא צורה בתפיסות פמיניסטיות. נאמר על הסברים אבולוציוניים שהם תומכים באפליה, שהם סקסיסטיים, שוביניסטיים, מצדיקים אונס ומקבעים נשים כנחותות ועוד טענות דומות. חלק מהביקורות לא שונות במיוחד מביקורות כלליות אחרות כנגד הפסיכולוגיה האבולוציונית, ביקורות שניתן להן מענה פעמים רבות, כולל כאן בבלוג (למשל פה, כאן וכאן). בפוסט הזה אני מעוניין לעסוק בצורה יסודית ביחסים בין הפמיניזם לפסיכולוגיה האבולוציונית בעקבות מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Sex Roles ומהווה חלק מגיליון מיוחד שמוקדש לפמיניזם ופסיכולוגיה אבולוציונית. להמשיך לקרוא

האם נשים נמשכות יותר לגבר עם חוש הומור?

פוסט חדש בבלוג באנגלית שמתאר שני מחקרים על הקשר בין חיזור להומור. באחד, גברים עם חוש הומור מקבלים את הטלפון של בחורה פי 3 יותר פעמים מגברים בלי הומור, ובשני נשים שמחייכות לגבר מגדילות את הסיכויים שהוא יתחיל איתן.

לצחוק כל הדרך למיטה: הבדלים בין המינים ביצירת הומור והקשר בין הומור למיניות

בדרך כלל אני לא נוהג לדווח על מחקרים שאני עורך בבלוג, לא בגלל איזו שהיא סיבה מיוחדת האמת, אבל הפעם אחרוג ממנהגי. לפני שבוע התפרסם מחקר שלי שנוגע לנושאים רבים שנגעתי בהם בעבר ולכן חשבתי שזו הזדמנות טובה לסקור אותו כמו שאני עושה עם מחקרים אחרים, רק שהפעם עומד לצידי היתרון שאני יודע בדיוק מה נעשה בו ואיך, כך שיהיה הרבה יותר קל לתאר אותו. כמו שבוודאי שמתם לב, אני חוקר הומור ופתחתי לאחרונה בלוג שעוסק רק בזה. כמו שכתבתי בפוסט הקודם שלי שהפנה לבלוג ההוא, אני ברוב הפעמים אפנה ישירות לקריאה בבלוג השני בלי לחזור על הדברים פה, אבל הפעם זה יהיה שונה מכיוון שבכל זאת מדובר בפסיכולוגיה אבולוציונית וגם חשוב לי להביא את הדברים בצורה מדויקת, כי מי יודע אם איזה כלי תקשורת יעלה עליהם בשלב מסוים ויעוות לגמרי את מה שכתוב במחקר. בכל אופן, אתם מוזמנים גם לקרוא את הפוסט באתר של פסיכולוגיה היום שהוא קצת יותר מקיף. להמשיך לקרוא