פסיכולוגיה אבולוציונית, הבדלים בין המינים, קורונה, וקצת הומור – מחקרים וחדשות מהעת האחרונה

מזמן לא כתבתי כאן, אבל מכמות הצפיות בבלוג והאימיילים שאני מקבל אני שמח לראות שהבלוג עדיין רלוונטי ורבים המתעניינים בפסיכולוגיה אבולוציונית. אני אנסה לעדכן אותו מידי פעם אבל אולי בצורה קצת שונה. מכיוון שיש כמות אדירה של מחקרים ודיונים בנושאים העוסקים בפסיכולוגיה אבולוציוית שרבים לא נחשפים אליה בארץ, אנסה לתמצת אותם במקום לכתוב על מחקר בודד או נושא ספציפי באריכות. שנים האחרונות יש פריחה עצומה של המחקר בפסיכולוגיה אבולוציונית ואפילו לי קשה לעקוב אחרי כל ההתפתחויות בכל התחומים. הנה כמה מאמרים ופוסטים בנושאים שונים מהשנה-שנתיים האחרונות שעוררו הרבה עניין, וכמיטב המסורת גם שנויים במחלוקת.

אי הבנות בקשר לפסיכולוגיה אבולוציונית

זהו כמובן נושא לא חדש שכתבתי עליו רבות בבלוג, אבל תמיד טוב לראות כותבים חדשים שמתייחסים לזה, ובעיקר מסכמים את המחקרים האחרונים בתחום מתוך הכמות הכמעט אינסופית של מחקרים בתחום. אחד מהם, לייט אל-שוואף, כתב סדרת פוסטים שמסבירים איך התחום עובד ובו הוא גם מפריך כמה מהאי ההבנות בתחום. הפוסט אולי הכי חשוב הוא זה שעוסק באיך הסברים אבולוציוניים נבנים ונבדקים, ולמה הטענה הידועה שפסיכולוגיה אבולוציונית “מספרת רק סיפורים” (Just so stories) מופרכת. הפוסט כולל דוגמאות ספציפיות שממחישות איך הכרה והבנה במנגנונים אבולוציוניים מובילה להסבר מקיף יותר של רגשות כמו כעס וגועל, ובלי הסבר אבולוציוני לא ניתן לקבל תמונה מלאה של הרגשות הללו.

הבדלים בין המינים

זהו כמובן אחד התחומים הכי שנויים במחלוקת בקרב מבקרי הפסיכולוגיה האבולוציונית וכתבתי על כך רבות בבלוג. בשנים האחרונות ישנן שתי מתקפות מרכזיות (לא לגמרי בלתי תלויות), על קיומם של הבדלים כאלו. האחת קשורה לדבר הבסיסי ביותר והוא הכרה בעצם קיומו של מין ביולוגי לטובת הגדרות יותר גמישות של מין תוך בלבול בין ההגדרות של מין ומגדר. אחד הדברים שאנשים מתבלבלים בהם זו ההגדרה של מין ביולוגי. בניגוד למה שרבים סבורים, מין ביולוגי לא מוגדר לפי כרומוזי המין (XX או XY) וגם לא על פי ההורמונים (טסטוסטרון ואסטרוגן למשל). ההגדרה של מין ביולוגי תלויה אך ורק בגודל תאי המין (גמטות). המין שמייצר תאי מין (או רבייה) גדולים יותר הוא הנקבה, וזה שמייצר תאי מין קטנים הוא הזכר. מין אחד מייצר זרע ומין שני מייצר ביציות. זה נכון לכל חיה שמתרבה מינית כולל בני אדם. יש לזה כמובן השלכות מרחיקות לכת לגבי השקעה הורית ותחומים רבים אחרים שדנתי בהם בהרחבה בבלוג, אבל חשוב להבין מהו מין ביולוגי ושיש רק שני סוגים שלו. מגדר לעומת זאת מתייחס להבנייה החברתית של מין, או לפרשנות החברתית שאנשים נותנים למין. מגדר כמובן יכול לקבל אינספור צורות ואנשים יכולים להגדיר את המגדר שלהם בכל צורה שירצו, אבל לא את מינם. לא מעט אנשי אקדמיה שאמורים לדעת טוב יותר, כולל חוקרות מגדר, לא עושים את ההבחנה הזו.

ההכרה בקיומו של מין ביולוגי במנותק מהמגדר, וההשלכות שנובעות מקיומו חשובים ורלוונטיים לנושאים שונים, למשל לדיונים הקשורים לטרנסג’נדרים והאם לגיטימי לאפשר לאישה טרנסית להתחרות נגד נשים. הם גם חשובים בדיונים שקשורים לדיספוריה מגדרית, ולהבנה של ההשפעות שיש להתערבוות רפואית בניסיון לשנות את מינו של אדם. שינוי מלאכותי של הורמונים בגוף האדם או שימוש בחומרים המעכבים התבגרות מינית הן בעלות השלכות גדולות ולא הפיכות במקרים רבים. נושא שהיה בכותרות לא מזמן היה האם ילדים שעדיין לא התבגרו מינית צריכים ויכולים לתת הסכמה מודעת לשינוי מין. בהקשר הזה ממליץ לקרוא את הפוסט של דיוויד ליי בעקבות ההחלטה של בית המשפט העליון בבריטניה שקבעה שילדים מתחת לגיל 16 לא יכולים לתת הסכמה מודעת לטיפולים שחוסמים את ההתפתחות המינית שלהם. דברה סו, חוקרת מיניות ידועה, כתבה ספר שמפריך מיתוסים רבים בנוגע של מין ומגדר.

המתקפה השנייה על הסברים אבולוציוניים להבדלים בין המינים מקורה בעיקר בנשות אקדמיה (חלקן חוקרות וחלקן לא) שמחזיקות בדעות המשויכות לפמיניזם של המגדר (ראו הפוסט על פמיניזם אבולוציוני). הן כתבו ספרים ומאמרים רבים בנושאים הללו (קורדליה פיין, ג’ינה ריפון ודפנה יואל הישראלית הן המייצגות הבולטות) שלמרות שאינם מכחישים את קיומו של מין במובן הביולוגי, ממעיטים בהכרה בקיומם של הבדלים בין המינים, ואם הם קייימים הן ממהרות ליחס אותם להסברים תרבותיים-חברתיים בלבד. לפני שנה שלוש מהן כתבו מאמר שמנסה להסביר למה ההבדלים הללו כמעט לא קיימים, ונכתב לו מאמר תגובה של שלושה פסיכולוגים אבולוציוניים. שלוש החוקרות כתבו מאמד תגובה לתגובה. המאמרים קצת ארוכים (בעיקר שני הראשונים) אבל מאוד נגישים, ומה שטוב בהם זה שהם מורכבים מנקודות מאוד ברורות כך שקל לעמוד אחר נקודות המחלוקת וההסכמה. זו דוגמא טובה לדו שיח מפרה משני הצדדים. שני פווסטים נוספים רלוונטיים לנושא עוסקים בביקורת ספרה של ריפון שתוקף את עצם קיומם של מוחות גבריים ונשיים.

מגיפה

מאמר שהוא רלוונטי לתקופה שנכתב על ידי מספר כותבים בולטים, כולל כמה פסיכולוגים אבולוציוניים וחוקרים ידועים, שבו הם מראים איך אפשר להבין את ההתייחסות וההתנהגויות שלנו למגיפה דרך משקפיים אבולוציוניות, לטוב ולרע, כולל למשל על השפעות שיש למגיפה על בחירות בני זוג. יש לנו כלים לא רעים שהאבולוציה ציידה אותנו להלחם במגיפה, אבל נגיף הקורונה לא קוטל קנים והוא מתוחכם למדי מבחינה אובלוציונית. למשל, העובדה שהנגיף מאוד מדבק אבל לא מאוד קטלני, וזה שהוא מדבק בלי שאנשים מראים סימפומים, הופכת את ההתמודדות איתו לקשה.

הומור

לסיום בנימה קצת יותר חיובית, פוסט שכתבתי בשיאה של המגיפה לגבי האם מותר לצחוק בתקופה של מגיפה עולמית ולמה יש כל כך הרבה הומור בתקופה הזו. לא קשור בהכרח לפסיכולוגיה אבולוציונית אבל עדיין רלוונטי. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, הנה מחקר מהעת האחרונה בנוגע לאבולוציה של ההומור, שמצא עדויות לקינטור (teasing) אצל פרימאטים אחרים, מה שמראה שהומור, ולא רק צחוק, קיימים גם אצל חיות אחרות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ארז  ביום 25/12/2020 בשעה 4:03 pm

    כמה כיף, מענג ומחכים לקרוא אותך. אני שמח כ"כ שהבלוג חי ונושם. תודה לך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: