האבולוציה של הספורט

אחד מהתחומים שזכו להתייחסות מעטה יחסית בקרב פסיכולוגים אבולוציוניים הוא ספורט. זה די מפתיע בהתחשב בעובדה שאנשים עושים ספורט בכל מקום בעולם, ואהדה של אתלטים וקבוצות ספורטים חוצה תרבויות, גם אם מה שנחשב לספורט הפופולארי משתנה ממקום למקום. אבל בשנים האחרונות הספורט זוכה לקצת יותר תשומת לב מצד חוקרים אבולוציוניים ואני רוצה לבצע סקירה קצרה של התחום.יש סיבות טובות לחשוב שגורמים אבולוציוניים משפיעים על ההשתפות בספורט וגם על צפייה בו. על פי אחת התאוריות הבולטות, ספורט התפתח כאמצעי לתרגל צייד ומלחמה, בדומה למשחקים של ילדים שמאפשרים אימון לקראת צייד, למשל משחקים של חץ וקשת שפופולאריים בחברות ציידים לקטים. מאוחר יותר, הספורט הפך לאמצעי להעצים את הסטטוס של הספורטאי, על ידי זה שהוא מראה את כוחו והיכולת האתלטית שלו, מה שמקנה לו אפשרויות רבות יותר למצוא בת זוג.

האבולוציה של הספורט היא במידה רבה נגזרת של הברירה המינית. על פי התאוריה, הספורט מאפשר לאנשים להפגין יכולות אתלטיות כבירות, ועל כן אנשים אחרים יכולים לשפוט אותם ולהעריך מי הכי חזק. זה עוזר להם כמובן בפעם הבאה שהם זקוקים לבן ברית או כמידע חשוב עם מי כדאי לא להתעמת. מידע מתחרויות ספורט מאפשר גם לדעת בעקיפין, למי יש גנים טובים שמעידים על בריאות חסונה, מה שהופך את הנושא אותם לאטרקטיבי יותר כבן זוג. חלק אחד של ההסבר הזה מצביע על החשיבות של הספורט לתחרות התוך-מינית, אמצעי להשיג עליונות על אחרים בני המין שלך. זו דרך מעודנת להפגין עליונות פיזית בלי שאף אחד יפגע ישירות, משהו שמתרחש אצל פרימאטים רבים שמשתתפים פעמים רבות במשחקי מגע. ההסבר השני הוא שספורט משמש כאמצעי איתות כלפי בני המין השני שיש שאתה חזק ובריא ולכן כדאי לבחור אותך כבן זוג.

התאוריה של הברירה המינית בספורט יכולה להסביר למה גברים נוטים להשתתף יותר בספורט, בעיקר בספורט תחרותי. סטטוס גבוה הוא גורם משיכה מספר אחת עבור נשים, ולכן יש תחרות תוך מינית חזקה על סטטוס בקרב גברים. הצלחה בספורט היא דרך אחת להגיע לסטטוס כזה, מה שגם מסביר את התחרותיות הגדולה יותר בקרב גברים (הרווח של נשים מהעלאת הסטטוס שלהן שולי במשיכת בן זוג). מכיוון שנשים בררניות מגברים בבחירת בני זוג, הספורט יכול לשמש כמפגן רב עוצמה של בריאות ויכולת פיזית, לא מפתיע לראות שספורטאי עלית נהנים ממאגר גדול של נשים שמעוניינות לשכב איתם, ורבים מהם מנצלים את זה למפגשי מין חד פעמיים. לא תמיד זה כמובן מוביל ללידת ילדים כיום, אבל לא נדיר למצוא ספורטאי עם ילדים מכמה נשים.

התחרותיות הגדולה יכולה להסביר גם למה חלק גדול מהצופים הוא גברים, שנהנים מהתחרות החריפה בין גברים אחרים. ספורט משמש כדרך מעודנת בחברה המודרנית לראות קרבות ראש בראש בלי הנזק הנלווה אליהם (לפחות לא כזה שמוביל למוות מיידי כמו בקרבות גלדיאטורים). כאמור, ספורט יכול לספק מידע רב ערך לגבי חוזק האנשים, ועם מי כדאי לצאת למלחמה או ממי כדאי להמנע מעימותים. לא מפתיע למצוא שגברים מעדיפים לרוב ענפי ספורט שיש בהם אלמנט פיזי בולט, כמו איגרוף או MMA, או פוטבול אמריקאי, הרבה יותר מנשים, והם נהנים באופן כללי במיוחד מהפיזיות והקשיחות בספורט בעוד עבור רוב הנשים זה רע הכרחי ולא משהו שמושך אותן לספורט.

הנה כמה מחקרים מהשנים האחרונות שבחנו אמפירית את ההסבר האבולוציוני או נגזרות שלו:

שני מחקרים התמקדו בבחינה של האוניברסליות של ההשתפות והצפייה בספורט. אם ספורט הוא עניין תרבותי גרידא, תוצר של תרבות מאצ’ואיסטית ופטריארכלית, נצפה למצוא חברות שבהן נשים ישתתפו ויצפו בספורט יותר מגברים, בייחוד חברות שיש בהן שיוויון גדול בין גברים ונשים. בפועל, לא זה מה שהחוקרים גילו. המחקר הראשון כלל קרוב ל-50,000 נבדקים מ-34 מדינות ומצא שגברים דיווחו פי חמישה מנשים, שספורט הווא הפעילות הגופנית העדיפה עליהם, ובעיקר ספורט קבוצתי, ופי שלושה יותר גברים מנשים צופים בספורט. הממצא הזה נכון בלי קשר למידת השיוויון בין גברים ונשים במדינה שהיה מדד שנלקח בחשבון בניתוח. כלומר, גם במדינות הכי שיוויוניות בעולם עדיין גברים השתתפו וצפו בספורט יותר מנשים.

המחקר השני כלל 50 חברות מסורתיות ממאגר מידע אתנוגרפי ידוע שמכיל מידע רב על החברות. גם כאן היה רוב מוחץ של משתתפים גברים במשחקי ספורט שונים. מתוך 248 סוגי ספורט שונים שנבדקו, הגברים השתתפו ב-95% מהם בעוד הנשים ב-20% בלבד. גם במשחקים שונים שאינם מוגדרים כספורט, אבל שמוגדר בהם מנצח, היה רוב מוחץ לגברים. התחום היחיד שבו היה שיוויון בין גברים ונשים היה משחקים ששוחקו לשעשוע בלבד, בלי מנצח ברור (למשל, מחבואים או קפיצה על חבל).

ההבדלים בין גברים ונשים בהשתתפות בספורט מבטאים העדפות שונות, ולא מחסור בהזדמנויות לנשים להשתתף בספורט. כאמור, גברים תחרותיים יותר מנשים וספורט משמש במה להפגין את הכישורים שלהם ולהראות שהם טובים מאחרים. האסימטריה הזו באה לידי ביטוי גם בעובדה שגברים נבררים כבני זוג על סמך יכולתם בספורט (וגוף אתלטי באופן כללי), בעוד מעטות הנשים שהופכות לאטרקטיביות יותר בגלל השתתפות בספורט. זה כמובן קשור קשר הדוק לברירה המינית ולאסימטריה בהשקעה ההורית שהופכת את הנשים לבררניות יותר בבחירת בני זוג. בדיוק כמו במקרה של חוש הומור, שם יכולת מנטלית מהווה סממן לאיכות בן הזוג, כאן יכולת פיזית מהווה אינדיקטור לטיב בן הזוג, אינדיקטור קריטי יותר למין שיש לו יותר מה להפסיד מבחירה גרועה של בן זוג.

מעניין שהשתתפות בענפי ספורט קבוצתי הופכת גברים לאטרקטיבים במיוחד עבור הנשים, אולי מכיוון שבענפי ספורט קבוצתיים גברים מפגינים תכונות שחשובות לנשים בבן זוג פוטנציאלי. בין התכונות הללו אפשר לכלול אינטליגנציה כללית וחברתית, שיתוף פעולה עם אחרים, וקבלה של תפקידים מוגדרים לטובת הקבוצה, או שפשוט בענפים קבוצתיים קל יותר להבחין בדומיננטיות של גבר בהשוואה לענפים אישיים.

מה בנוגע לצפייה בספורט? גם כאן יש כמה מחקרים מעניינים ואני רוצה להתמקד באחד מהם. לספורט גברי יש הרבה יותר קהל והוא נצפה יותר מאשר ספורט נשי והסברתי למה נשים מוצאות בו עניין. אבל מה בעניין הגברים שהם רוב הצופים? סיבה אחת שהזכרתי כבר היא שספורט מאפשר להעריך יכולת פיזית של גברים אחרים. ספורט נותן מידע רלוונטי עם מי לצאת לקרב וממי כדאי להמנע מעימותים פיזיים. סיבה שנייה קשורה לעניין שנשים מגלות בספורט והוא מציאת בן זוג! כמובן שמכיוון שמדובר בגברים לא מדובר בבני זוג לעצמם, אבל המחקר מראה שהורים לבנות מתעניינים באופן כללי יותר בצפייה בספורט, ובעיקר בספורט גברי, מאשר אבות לבנים, או אמהות. אפשר היה לצפות שדווקא אבות לבנים ירצו לצפות יותר בספורט, במיוחד עם הילדים שלהם, אבל לפחות לגבי הצפייה של האב זה לא קורה (המחקר בדק צפייה של ההורים, לא צפייה משותפת). החוקרים מפרשים את הממצאים בכך שהאינטרס של האבות בספורטאים גברים הוא במציאת חתן עתידי לבנותיהם. כמובן, זה לא מה שהאבות יאמרו אם ישאלו אותם, אבל הממצאים מרמזים שהפסיכולוגיה של האבות תואמת את ההסבר האולטמטיבי הזה של של סקירת בני זוג פוטנציאלים עבור הבת. המחקר הזה נערך על מדגם מקפריסין, ויהיה מעניין לבחון אותו בתרבויות אחרות, בעיקר מסורתיות.

לסיכום, יש בוודאי הרבה סיבות, אבולוציוניות ואחרות, למה אנשים משתתפים בספורט ולמה הם צופים בו. הסקירה כאן נועדה לתת מסגרת אבולוציונית כללית לעיסוק הכל כך בולט בספורט, והממצאים הראשוניים נראים מעניינים ומבטיחים. כמו בכל תחום אחר שנחקר אבולוציונית אפשר לראות שלמרות שוני תרבותי גדול בנוגע לעניין המקומי בספורט, יש מגמות כלליות שניתן לתת להן הסבר בראי האבולוציה. אישית, בתור חובב ספורט נלהב זה די משמח אותי לראת את המחקרים בתחום, כחלק ממגמה מתרחבת לעסוק בפעילויות ותכונות שמעסיקות אנשים ביום יום ושבעבר נחשבו ללא רציניות או חשובות מספיק למחקר אקדמי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אל רום  On 30/12/2016 at 10:31 pm

    תודה על הפוסט המענין . הייתי מפריד בין ספורט לאומי , לבין בינלאומי לצורך הענין . משמע , הפרדה בין : תחרות בין קבוצות או אינדיבידואלים מאותו הלאום , לבין : בין לאומים שונים ( נניח הגביע העולמי בכדורגל ) . התחרות בין קבוצות בטבע , על טריטוריה ומשאבים , כמותקת ( התקה ) לספורט בינלאומי , וזה אספקט אבולוציוני כמובן מאוד מענין .

    מענין גם , שכותב הפוסט , לא התיחס לתחרויות ספורט ( או מעין ) בין חיות . ישנם לא מעט : קרבות תרנגולים , מירוצי סוסים , מירוצי כלבים וכדומה … יש בהם גם הרבה צופים ( בני אדם כמובן ) ואני חושד , שבתחרויות דנן , האחוז היחסי של ההימורים , גבוה מאשר בספורט יותר קונבנציונלי ( משמע : ביחס לכמות הצופים , ומספר האירועים , יותר הימורים ) . מובן שאז מושאי הצפיה והענין , הינן יותר החיות , מאשר בני האדם לכאורה . הרבה השערות מענינות ייתכנו כאן ….. תודה

    • גיל  On 30/12/2016 at 10:41 pm

      ההפרדה בין ספורט לאומי או בינלאומי לא רלוונטית להסבר האבולוציוני, מכיוון שלאום הוא מושג תרבותי שרק קיים זמן קצר מבחינה היסטורית. מה שחשוב הוא ואולי לא מודגש מספיק בפוסט הוא שהמרכיב של הצופים קריטי לספורט כדי שיוכלו ללמוד משהו על המשתתפים בו.

      התחרויות בין חיות שאתה מזכיר הן תוצר של בני אדם. מבחינה אבולוציונית לא יודע כמה הן משמעותיות אבל ידוע שסוסים למשל, יתחרו בינם לבין עצמם באופן טבעי, גם בלי התערבות בני אדם.

  • יקי  On 30/12/2016 at 11:01 pm

    מובן מדוע המשתתפים בספורט הם ברובם גברים, לא ברור לי מדוע אחוז הנשים הצופות כה נמוך? הרי הייתי מצפה שהן תרצנה לצפות בספורט כדי להתרשם מי הגבר הטוב ביותר עבורן..

    הפגנת כוח בספורט על פני הפגנת כוח במסגרת מאבק נראית כמשתלמת יותר לכל הצדדים ולמטרה הכללית של שימור הגזע. מדוע, אם כן, לא התפתחה במינים אחרים ורק בקרב פרימאטים?

    שאלה על אמירה שחוזרת בבלוג: לגבי העדפה של גוף אתלטי, האם נשים לא נמשכות לגוף שרירי? אולי כדאי לספר את זה למחתימי הכרטיס במכון הכושר..

    • גיל  On 30/12/2016 at 11:49 pm

      אני לא חושב ששיעור הנשים שצופות בספורט כל כך נמוך. בישראל כנראה הוא נמוך במיוחד גם כי אין כאן תרבות ספורט מפותחת, אבל במדינות מפותחות שיעור הנשים גבוה למדי. הנה מה שמצאתי לגבי ארה"ב, שם בערך 30%-35% צופות בספורט: http://opendorse.com/blog/2013-sports-fan-demographics/

      לא ברור לי מה הכוונה בגזע. זה מושג שלא ממש קיים מבחינה ביולוגית. אם אתה מתכוון למין במובן species, אז הברירה לא פועלת ברמת הקבוצה אלא ברמת הפרט (או הגן).

      לגבי גוף שרירי, בוודאי שיש משיכה אליו, זה חלק מהאתלטיות. כמובן שכשזה נעשה בצורה מוגזמת אז זה לא הכי מושך.

  • תומר  On 31/12/2016 at 3:16 am

    תודה על הפוסט גיל, קראתי ונהניתי 🙂

  • YossiN  On 31/12/2016 at 5:45 am

    תודה על פוסט מרתק (התגעגעתי)

    אני רוצה לחשוב על הסבר מדוע אבות לבנות רואים יותר ספורט מאשר אבות לבנים. ההסבר מתבסס על כך שהאבות מנסים לחנך את הילדים על (על ידי חיקוי) לכוון פעילות מועילה להם.

    אבות לבנים, הרבה פעמים עוסקים בספורט עם הילדים. אם זה לשחק כדורגל בגינה או ללוות אותו לחוג קראטה. בכך הם תורמים להכשרת הילד לעסוק בספורט על מנת לשפר את הסיכוי שלו בתחרות.
    אבות לבנות, על ידי צפיה בתחרויות נותנים דוגמה לבנותיהם איפו להסתכל כדי לבחור יותר טוב את בני זוגן.

    כמובן שזה לא מודע (אני מניח/ מקווה…) אבל זה יכול להסביר את ההבדל.

    • גיל  On 31/12/2016 at 8:29 am

      גם אני חושב שאבות מעוניינים שהילדים שלהם יאהבו ספורט כמותם, ובמיוחד חשוב שיאהדו אותה קבוצה. חס וחלילה שבן יגדל ויאהד את הקבוצה היריבה.

  • נעמה  On 31/12/2016 at 7:43 am

    למה הערך של נשים לא עולה אם הם ספורטאיות? האם לא כדאי לזכר להסתכל על החוזק הגופני של הנקבה? נראה לי שלאישה ספורטיבית יש סיכויים טובים יותר ללדת ילדים בריאים ובשלום, ויותר סביר להניח שיהיו לה את המשאבים האנרגטיים לטפל בהם, לא? ויותר סביר שבמידה ויהיה לה בן, אז גם הוא יהיה יותר ספורטיבי וזה כמו שאמרת כן איטנרס של האבא.

    • גיל  On 31/12/2016 at 8:36 am

      הוא גם עולה אבל במידה קטנה יותר. אני לא חושב שעניין החוזק הגופני כל כך משפיע אלא יותר העובדה שספורטאיות הן נשים בריאות יותר ועם גוף יותר חטוב. אם תשווי למשל תחרויות של מר עולם למיס עולם תראי שכמות כזו של שרירים מורידה את האטרקטיביות שלהן, אולי בגלל שזה מאיים יותר על הגבר.

      אני לא בטוח שספורטיביות כשלעצמה תורמת ללידה של ילדים בריאים יותר. אוכל בריא, אי עישון וכו' בוודאי תורמים אבל לא אם היא אתלטית או לא. הרבה מזה זה עניין גנטי שקשור גם ליחס מותניים-ירכיים נמוך וסימטריות בגוף ובפנים, נושאים שכתבתי עליהם בעבר.

  • ירדן  On 04/01/2017 at 5:01 pm

    היי גיל, פוסט מעניין ובאמת תהיתי לגבי האבולציה של הספורט. רק שיש משהו שחבל שלא התייחסת אליו והבהרת אותו – בפוסט דברת (לפי הבנתי) בעיקר על ענפי ספורט כגון כדורגל, כדורסל, פוטבול, הרמת משקולות, וכו'… שגם נחשבים גבריים יותר, ומספר הנשים שמתעניינות בהם נמוך יותר (ברור שיש גם יוצא מן הכלל…) וגם מספר הנשים שמשתתפות בהם, נמוך בהרבה. לכן, לגבי ענפים אלו, מה שכתבת בפוסט רלוונטי-
    בתחומים אלו, באמת הגיוני שכשגבר משתתף בהם זה מעלה את האטרקטיביות שלו ואילו לנשים אין "יתרון" במציאת בן זוג כתוצאה מהשתתפות בסוגי ספורט אלו.
    אבל, וזה אבל דיי גדול, צריך להתייחס גם לשתי הנקודות הבאות:
    1) היום, עניין הספורט מאוד פופולרי, זה טרנד. יש את כל העניין של אידאל היופי הנשי – של גוף מחוטב ורזה. סוג הספורט שאני מדברת עליו, הוא יותר: ריצה, אימונים במכון כושר ובחוגי חיטוב שונים וכדומה. ספורט זה מאוד פופולרי היום גם בקרב נשים וגם בקרב גברים, ונשים עושות ספורט מהסוג הזה בגלל הסיבות שאתה ציינת שגברים מתאמנים- כדי להיות יותר אטרקטיביות וחיוניות וכו'. לכן היה חסר לי שבכתבה לא צויין באילו סוגים של ספורט מדובר כי לא בכולם זה רלוונטי ! לפחות לא היום כשאידאל היופי הוא כזה, ואז בסוג הספורט הנ"ל ניתן לראות, (ומאוד אתפלא אם יוכח אחרת) שההבדלים בין נשים לגברים קטנים יותר! (אולי בתדירות יש הבדלים) ולדעתי בסוגים אלו, מטרת הספורט דומה בשני המינים.
    2) ישנם סוגי ספורט יותר נשיים כמו התעמלות אומנותית למשל, שהיא גם סוג של ספורט(!) וגם שם תקף כל העניין של חיוניות , שמירה על הגזרה וכו'. (או סוגי ספורט אחרים שיכולים להחשב גם נשיים – כמו טניס, או שאם מחשיבים ריקוד על סוגיו כספורט)

    • גיל  On 04/01/2017 at 5:20 pm

      היי ירדן, אכן רוב הספורט שאני מתייחס אליו הוא ספורט תחרותי ולא עממי, אבל חלק מהמחקרים בדקו גם השתתפות בספורט עממי וההבדלים אותם הבדלים. יש יותר גברים שהולכים למכון כושר, רצים או רוכבים על אופניים. בפעילויות כמו יוגה, פילאטיס וכו' תמצאי יותר נשים אבל לא חושב שהם עונים על ההגדרה של ספורט.

      אני לא יודע מה זה ספורט יותר נשי. יש ענפים אולי יותר אסתטיים, כאלו שנשים צופים בהם יותר כמו התעמלות אמנותית או החלקה על הקרח ואכן מדובר באתלטי על אבל לא כולם מסכימים שהם ספורט.

  • דניאל  On 09/01/2017 at 1:45 pm

    פוסט מעניין ביותר. אני מסכים שספורט כתופעה הוא תחום ראוי למחקר יותר מעמיק בפסיכולוגיה.
    רציתי לשאול לדעתך ולדעת קוראי הבלוג, איך ניתן להסביר עיסוק בספורט תחרותי שהוא כולו או כמעט כולו נשי (כגון: התעמלות אמנותית)? אמנם זהו אחוז זניח מכלל תחומי הספורט, בוודאי הפופולאריים, אך לדעתי לא ניתן להתייחס אליו בביטול.
    שאלה נוספת שרציתי לשאול (והיא נוגעת יותר לתחום בכללותו), היא איך ניתן לקבוע שהשפעות תרבותיות אכן לא משפיעות בצורה מסויימת על ההתנהגות? בסקירה הזאת נאמר כי גם בחברות שוויוניות וגם בחברות פחות שיוויוניות נמצא כי גברים עוסקים יותר בספורט, בעיקר קבוצתי. אך מידת השוויוניות של חברה לאו דווקא מעידה על מה מקובל בה מבחינה חברתית. נשים אולי יכולות לבחור להשתתף במשחקי ספורט קבוצתיים, אך הן לא יעשו זאת כי הדבר פחות מקובל בחברתן. על פניו ייתכן מצב שבו בעוד כמה שנים יתרחש שינוי תרבותי בחברות מסויימות ואז יותר נשים יחלו לעסוק בספורט תחרותי (כפי שקרה עם שיעורי יציאה לעבודה ועוד תופעות לאורך השנים), האם אני מפספס פה משהו או שאכן זוהי אחת החולשות של הדיסציפלינה?

    • גיל  On 09/01/2017 at 2:02 pm

      אני לא חושב שיש ספורט תחרותי אחד שהוא כמעט לחלוטין נשי, אולי חוץ משחייה צורנית. יש ענפי ספורט כמו התעמלות או החלקה על הקרח שההשתתפות הנשית בהם יותר פופולארית והסיבות די מובנות. אלו ענפי ספורט שהדגש האסתטי שבהם מרכזי וספורטאים נשפטים במידה רבה בצורה סובייקטיבית, וזה מה שהרבה אנשים אוהבים לצפות בו.

      לגבי השאלה השנייה שלך, ענית על זה בעצמך. מה שעושים הוא פשוט לבדוק מדדים תרבותיים שידוע שגורמים להתנהגויות שונות בכל מיני תחומים ובודקים עד כמה הם משפיעים על התופעה שחוקרים. מדד השיוויון הוא מרכזי מכיוון שאנחנו רואים איך בחברות שיוויוניות יותר יש שינויים לטובת הנשים. נכון שזה שונה ממה שמקובל חברתית אבל אתה יכול לראות שבחברות כמו ארה"ב, שם מאוד מקובל אצל נשים להשתתף בספורט התוצאות דומות. לא במפתיע, מידת השיוויון בחברה מסוימת נמצאת במתאם גבוה אם מה שנחשב למקובל ורצוי. שינויים בהחלט יכולים להתרחש בעתיד אבל שוב, אם נקח את הדוגמא בארה"ב, כבר יותר מ40 שנה יש שיוויון מוחלט בהקצאות כספים עבור נשים בקולג'ים האמרקיאים וזה הוביל לשינויים עצומים בהשתתפות של נשים בספורט, אבל עדיין יש הבדלים בולטים.

  • Evya  On 17/01/2017 at 7:21 pm

    מעניין כרגיל, תודה

    אני אוהב את המשפט של ג'ורג אורוול – ספורט רציני אינו קשור בשום דרך למשחק הוגן. הוא קשור לשנאה, קנאה, יהירות, התעלמות מכל הכללים ולהנאה סדיסטית מצפייה באלימות: במילים אחרות הוא מלחמה בלי היריות.

    • גיל  On 17/01/2017 at 9:43 pm

      זה הרבה יותר גרוע. כמו שביל שאנקלי אמר: אנשים חושבים שספורט זה עניין של חיים ומוות, למעשה זה הרבה יותר מזה.

  • sceasary  On 12/04/2017 at 5:18 pm

    גילינקה, מה בנוגע לפוסט חדש?
    מתגעגע…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: