כיצד נוף טבעי עוזר להלחם בדיכאון ובמחשבות שליליות אחרות

לחיים בסביבה עירונית יש השפעה שלילית על הבריאות הנפשית של האנשים לעומת חיים בסביבה ירוקה. ידוע שחיים בסביבה עירונית מלחיצה יותר מחיים בטבע, וישנם מקרים רבים יותר של חרדה ודיכאון כשחיים בעיר לעומת הכפר. אנשים בבירור לחוצים יותר וחיים עם מתח נפשי גדול יותר בעיר. כתבתי לא מזמן על איך הפסקות קטנות לצפייה בנוף ירוק משפרות את הריכוז כחלק ממחקרים שנעשו על חשיבות נופים טבעיים לבריאות הנפשית והפיסית של בני אדם, ועתה מגיע מחקר מחקר חדש שמנסה בפעם הראשונה להסביר את המנגנון שגורם להשפעות הכל כך גדולות של הטבע עלינו.

המחקר יוצא מנקודת הנחה שחשיפה לנופים טבעיים מונעת את התפתחותן של כל אותן בעיות שנובעות מחשיפה לנוף עירוני, אבל למה בדיוק? החוקרים בחנו את ההשערה שחשיפה לנופים טבעיים מהווה חוצץ ממחשבות דכאוניות או מעוררות חרדה. התופעה נקראת בשפה הפסיכולוגית rumination והיא מתארת מחשבות טורדניות ובלתי נשלטות, שקשה מאוד להפטר מהן, על היבטים שליליים בחיים של אותו אדם. המחשבות הללו תוקפות בני אדם כשהם מאוד עצובים או מדוכאים והם לא יכולים להפסיק לחשוב על הסיבה שהם עצובים. זה קורה למשל אחרי פרידה מחבר או חברה שגורם לנו לחשוב למה זה קרה וכמה המצב מדכא, אבל גם במצבים פחות חמורים כמו סתם הערה מעצבנת של הבוס בעבודה. המחשבות הכפייתיות הללו שתופעת ה-rumination מתארת קשורה גם לדיכאון קליני והפרעות נפשיות אחרות.

המחקר כלל 38 נבדקים בריאים שכולם גרו בעיר. הנבדקים ערכו טיול קטן למשך90 דקות כשחצי מהנבדקים הלכו בסביבה עירונית לחלוטין, בכביש ראשי עם תנועה בלתי פוסקת של מכוניות, ועם בניינים רבים בסביבה, והחצי השני צעדו בסביבה ירוקה של נוף טבעי. הנבדקים מילאו שאלון שמדד את מידת החרדה שלהם לפני ואחרי הטיול. כמו כן המוח שלהם נסרק לאחר הטיול. החוקרים התמקדו באיזור במוח שנמצא בקליפת המוח הקדם מצחית (או הקורטקס הפרה פרונטאלי) שידוע כאחד המקומות המרכזיים שבו מתבצעת פעילות מוחית גוברת כשהאדם חש בדיכאון או בעל מחשבות שליליות. החוקרים בודקים האם יש עלייה בפעילות באיזור הזה במוח כשנבדקים נחשפים לנופים עירוניים לעומת נופים טבעיים.

התוצאות הראו שהנבדקים שצעדו בסביבה טבעית חוו ירידה במחשבות השליליות והדכאוניות. כמו כן סריקת המוח של אותם נבדקים הראתה על זרימת דם חלשה יותר בקליפה הקדם מצחית בהשוואה לאלו שהלכו בסביבה העירונית. הפרשנות המקובלת היא שזרימת דם מעידה על פעילות מוחית ולכן אנשים שצעדו בסביבה עם נופים טבעיים היו עם מעט מחשבות דיכאוניות בהשוואה לצועדים בסביבה העירונית. כלומר, שתי בדיקות נפרדות מראות את הירידה במחשבות דכאוניות ושליליות כתוצאה מחשיפה לטבע (אבל כמו תמיד צריך לקחת בחשבון את ההסתייגויות ממחקרי מוח).

המחקר הזה מצביע על אחת הסיבות הבולטות לכך שאנשים סובלים ממתח נפשי ודיכאון בחברה המערבית והוא הזרם הבלתי פוסק של הפרעות והסחות דעת שיש לחיים בסביבה עירונית. כמויות הרעש גדולות, התנועה הגדולה של אנשים ומכוניות, הגירויים הבלתי פוסקים כמו פרסומות בכבישים וכו’, כל אלו גורמים לנו להפרעת קשב אחת גדולה. הליכה בטבע נטולת כל הסחות הדעת והרעשים הללו גורמת למה שחוקרים מסוימים קוראים הקסמה רכה (soft fascination), מחזקת אצלנו את תחושת השייכות וגם גורמת לנו להרגיש שאנחנו נמצאים במקום אחר.

המחקר הזה הוא עוד נדבך נוסף במחקרים שמראים את ההשפעות החיוביות שהטבע מעניק לנו אם רק נחשף אליו, ולו רק למשך זמן קצר. כמו שכתבתי בעבר, אין שום צורך באיזו פעילות מאומצת או מיוחדת שמחוץ להישג ידם של רוב האנשים או שדורשים מאמץ מיוחד כמו הליכה לחדר כושר. אין גם שום סיכון בפעילות הזו לעומת למשל תרופות שונות נגד דיכאון. כל מה שצריך לעשות זה רק למצוא סביבה טבעית ולהחשף אליה (שלפעמים יכולה להיות משימה לא פשוטה). ארכיטקטים ומתכננים סביבתיים מודעים היום יותר מבעבר ליתרונות של הטבע ומנסים לבנות בניינים שמהם אפשר יהיה לצפות על פארקים או שיכללו גגות ירוקים. זה אתגר לא פשוט בעולם שעובר עיור מקיף אבל שווה לתת עליו את הדעת. 50% מהאנושות חיה היום בסביבה אורבנית והתחזית היא שעד 2050 70% מהאנושות תחיה בסביבה עירונית. חייבים למצוא דרכים לחשוף אנשים לסביבות של נוף טבעי.

המחקר הזה גם מדגים את ההבדל בין הסבר שמתמקד ב”איך” ולעומת מחקרים אבולוציוניים שמתמקדים ב”למה”. כלומר, המחקר נותן הסבר פוטנציאלי לאיך חשיפה לטבע משפיעה על בני אדם אבל הוא לא מסביר למה דווקא דווקא החשיפה לנופים ירוקים היא זו הקריטית. בשביל ה”למה” צריך להבין את הנושא מבחינה אבולוציונית ואת התפקיד והחשיבות שמילאו נופים כאלו בהתפתחות שלנו כבני אדם ובהיסטוריה האבולוציונית שלנו (ראו הפוסטים הקודמים בנושא).

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ע  On 04/07/2015 at 4:54 pm

    זה לא קל כמו שזה נשמע. בטח לא בישראל שבה אין גישה לטבע אם אין לך רכב פרטי. הרי אין תחבורה ציבורית כשיש סופ"ש וזמן חופשי מהעבודה, וגם כשהיא כן פועלת היא לא מחוברת לטבע. ישראל היא מקום של חרדות עם חוסר יכולת לצאת מהם ולו לשעה קלה.

    • גיל  On 04/07/2015 at 4:56 pm

      אני מסכים שזה לא קל. לכן צריך החלטה מערכתית לעודד קיומם של ריאות ירוקות ופארקים במרכזי ערים. ישראל באמת מפגרת בנושאים שציינת כמו תחבורה ציבורית ביחד לרוב המדינות המערביות.

  • רות  On 05/07/2015 at 10:17 am

    היי גילי,

    האם המחקר בוחן רק מגורים באותה סביבה או גם תיירות?

    כי אחרת, איך בכל זאת אפשר להסביר, בעיניך, את התיירות המשמעותית אל סביבות העירוניות?

    מידי שנה אנחנו רואים מיליונים נוהרים אל פריז, רומא, ניו יורק, טוקיו וכו' ( בכוונה ציינתי ערים מודרניות וגם ערים בעלות תרבות עתיקה).

    • גיל  On 05/07/2015 at 10:26 am

      רותי, המחקר רק בדק את ההשפעות של הסוגים השונים של נוף הוא לא התייחס לנושא התיירות. כמובן שתיירים נוהרים לערים ולאטרקציות שיש שם, אין בכלל ספק. מצד שני, אם תחשבי שרוב האוכלוסייה חיה בערים עדיין יש נהירה גם לאתרי טבע, כולל כאלו שיחסית קשה להגיע אליהם כמו איי גלאפגוס למשל. אבל כמובן שיש לערים שציינת הרבה דברים להציע שפשוט אין לרוב האנשים גישה יומיומית אליהם אז ברור שימשכו אותם.

  • איריס  On 06/07/2015 at 10:44 am

    הנושא מוכר. יש מחקרים רבים (חלקם פחות איכותיים), המראים כיצד נוכחות חלון לנוף משפיע על ילדים עם הפרעות קשב ויכולתם להתרכז, וכן משפר החלמה בבתי חולים (תמיד תנסו לעבור למיטה עם החלון, בקומה גבוהה, משהו ירוק תצליחו לראות).
    חבל שארגונים לא הפנימו את העניין, ועדיין רוב המשרדים הם ללא חלונות (אצלינו הולכים מכות על החלונות – אפילו לנוף אורבני).

    • גיל  On 06/07/2015 at 10:50 am

      איריס, אכן הנושא מוכר למדי לחלק מהאנשים ובטח באקדמיה אבל לא אצל חלק גדול ממקבלי ההחלטות וגם אנשים רגילים. סקרתי את המחקרים שאת מדברת עליהם וגם רבים אחרים בפוסטים קודמים. אפשר למצוא אותם בלינקים בפוסט וגם תחת התגייה של אסתטיקה אבולוציונית.

%d בלוגרים אהבו את זה: