גבורה בשעת קרב כגורם משיכה מיני

לאורך ההיסטוריה האנושית מלחמות היוו את אחד הסמלים הבולטים ביותר לגבריות. רוב המלחמות נעשו בגלל אינטרסים של גברים ורוב הלוחמים הם גברים. ישנם לא מעט הסברים אבולוציוניים לקיומן של מלחמות, החל ממאבק על שימור והרחבת טריטוריות, לחימה בשבטים שמהווים סכנה על הקבוצה שלך, בזיזה של משאבים שיש לאחרים, וכלה בחטיפה ואונס של נשים כאסטרטגיה רבייתית מזדמנת (ראו הפוסט בנושא). חלק מהבסיס האבולוציוני של מלחמה יכול להסביר למה קיימת שנאת זרים, דיעות קדומות ודה הומניזציה של קבוצות אחרות, אבל אפשר להסתכל על צדדים חיוביים שבאים לידי ביטוי במלחמה כמו הקרבה, אלטרואיזם, וגבורה. התכונה האחרונה נמצאת במוקד מחקר חדש.

המחקר מנסה לבדוק למה אנשים מתנהגים בצורה הרואית בזמן מלחמה. הרואיזם (או גבורה) מוגדרת במאמר כלקיחת סיכונים לא פרופורצינליים שכרוכים בסיכון גבוה לחיים על מנת להלחם בחברי קבוצה אחרת, או כהתנהגות אלטרואיטסית שמניבה תועלת כלפי חברי הקבוצה שלך (למשל, הצלה של לוחים מהקבוצה שלך תחת אש). ההשערה היא שמעשי הגבורה מהווים חלק מהברירה המינית כי הם מאפשרים לגברים (אבל לא לנשים) להציג את היכולות הפיסיות שלהם, כמו גם תכונות אחרות כמו אומץ לב ומנהיגות. בכך הגברים הופכים למאוד אטרקטיביים עבור נשים וגם מעלים את הסטטוס שלהם בקרב גברים אחרים (מה שבעקיפין מעלה את האטרקטיביות שלהם אצל הנשים).

כמובן שגבורה בשדה הקרב מסוכנת מאוד והרבה אנשים נהרגים בניסיונם לצאת גיבורים. הטענה היא שאלו שמצליחים לשרוד למרות הסכנות מסמנים בכך שהם בעלי יכולת פיזית גדולה וגם מציגים תכונות פסיכולוגיות שרצויות לבת הזוג (למשל, רצון להגן על אנשים קרובים). האינדיקטור הוא סממן אמין בדיוק כמו זנב הטווס בגלל שהוא מכביד ויקר. לא כולם מסוגלים פיסית ונפשית להיות גיבורים בשעת קרב ורק אלו שכן וגם מצליחים בכך הם בעלי היכולות הפיסיות והפסיכולוגיות הרצויות והאטרקטיביות לנשים.

מחקרים קודמים שנעשו בשבטים נידחים מראים שזה אכן המצב. למשל בשבט המפורסם יאנומאני, שבט הידוע בנטייתו למלחמות, גברים שהרגו יותר אנשים מלוחמים אחרים מולידים יותר ילדים ויש להם גם יותר נשים. מה בדבר העולם המודרני? שלושה מחקרים נעשו בנושא.

המחקר הראשון הישווה חיילים בעלי עיטור הגבורה ממלחמת העולם השנייה לחיילים אחרים מאותה מלחמה שלא קיבלו את העיטור. 123 חיילים קיבלו את העיטור הצבאי הגבוה ביותר בצבא ארה”ב, Medal of Honor (מקביל לעיטור הגבורה בצה”ל), ושרדו את המלחמה. הם הושוו ל-449 חיילים שלא קיבלו שום עיטור. ההשוואה לחיילים אחרים הייתה כדי ליצור עד כמה שניתן קבוצת ביקורת דומה מלבד במשתנה החשוב שהוא הגבורה. רוב המשתתפים במחקר כבר נפטרו מה שמאפשר לבחון בצורה מדויקת את ההיסטוריה המשפחתית שלהם. הנתונים לגבי החיילים נלקחו בעיקר מעיתונים שדיווחו על מות הגיבורים ומודעות אבל אחרות, כמו גם מאגרי מידע מקוונים של חיילים.

מה שנמצא היה שגיבורי המלחמה הולידו יותר ילדים מהחיילים הרגילים וזה היה נכון גם כלוקחים בחשבון את שנת הלידה של החייל. המחקר הזה מתאמי ולא ברור אם תכונות אחרות שאולי מובילות להרואיזם גם מובילות לעלייה ברבייה של אותם חיילים. כדי לבחון את הנושא בצורה מבוקרת יותר נערכו שני ניסויים נוספים.

בניסוי הראשון, 92 סטודנטיות מבריטניה הוקצו אקראית לאחת משלוש קבוצות. קבוצה אחת קראה תאור של חייל שלא חווה מלחמה, קבוצה שנייה קראה תאור של חייל שהיה במלחמה אבל לא הפגין שום גבורה, וקבוצה שלישית קראה תאור של חייל שהשתתף במלחמה וקיבל מדליית גבורה (בלי לציין על מה). לאחר מכן דירגו הנבדקות עד כמה אטרקטיבי היה כל חייל. התוצאות הראו שהנבדקות נמשכו יותר לחיילים עם עיטורי הגבורה בהשוואה לחיילים בשתי הקבוצות האחרות (שלא נבדלו אלו מאלו).

ניסוי שני רצה לבדוק מאיפה בדיוק נובעת המשיכה לחייל גיבור. האם מדובר בגבורה כללית או יש חשיבות להקשר שלה. במיוחד רצו לבדוק האם גבורה בשדה הקרב היא החשובה, כזו שנוגעת למאבק בין קבוצות. בנוסף, רצו החוקרים לבדוק הבדלים בין המינים וכללו במחקר הזה גם נבדקים גברים. בסך הכל השתתפו 181 גברים ו-159 נשים מהולנד במחקר.

הנבדקים במחקר חולקו לארבע קבוצות בצורה אקראית. רבע מהנבדקים קראו תאורים של חיילים שקיבלו אות גבורה על השתתפות בקרב, לעומת רבע שקראו תיאורים של חיילים שקיבלו עיטור גבורה אחרי שעזרו לאנשים באיזור מוכה אסון (למשל, איזור שסבל מהצפה). המחצית השנייה של הנבדקים קראה תאורים דומים של החיילים רק שהבדל היה שהתאור לא כלל עיטור שהחייל קיבל על פעילותו. נשים קראו תאור של חייל גבר בעוד הגברים קראו תאור של חיילת כך שבסך הכל היו שמונה תנאים שונים בניסוי. הנבדקים התבקשו לדרג עד כמה אטרקטיבי היה החייל או החיילת בדומה לניסוי הראשון.

התוצאות מוצגות בגרף הבא:

0

ראשית, כפי שניתן לראות, נשים דירגו את האטרקטיביות של הגברים גבוה יותר בלי קשר להאם הגברים השתתפו בקרב או עזרו לאנשים בשעת אסון, או האם הפגינו גבורה או לא. הדבר יכול לבטא משיכה כללית גדולה יותר של נשים לחיילים. ההבדל היותר חשוב היה שגבורה בקרב העלתה את האטרקטיביות של החיילים הגברים לעומת מצב שבו הם רק השתתפו בלחימה. במצב של אי מלחמה לא היה הבדל באטרקטיביות של הגברים. לעומת זאת, גבורה בקרב של נשים דווקא הורידה את האטרקטיביות שלהן בעיניי הגברים. גם כאן לאי השתתפות במלחמה לא היה אפקט על האטרקטיביות של החיילות.

שלושת המחקרים הללו מצביעים על כך שגבורה של גברים במלחמה מהווה גורם משיכה חזק עבור נשים בהיותם כנראה מדגישים חוזק פיסי ונפשי. אותה גבורה אצל נשים לא השפיעה על מידת האטרקטיביות שלהן עבור הגברים. המחקר חדשני בכך שהוא מתמקד בתפקיד הברירה המינית במלחמה, בעוד רוב המחקרים שמנסים להסביר מלחמות מבחינה אבולוציונית מתמקדים ברווחים החומריים המיידים של המלחמה, כמו תפיסת שלל, כיבוש שטח והשתלטות על מקורות חדשים ואפילו אונס נשים. הרווחים הללו נעשים על חשבון הצד המפסיד בעוד העלייה באטרקטיביות של הגברים נעשית כלפי חברות הקבוצה הפנימית (שלא חייבת להיות אגב הצד המנצח בעימות).

חשוב לציין שלמרות שברוב המקרים נשים לא צופות באקט הגבורה ישירות, דיווחים משדה הקרב על גבורת לוחמים מועברות אליהן בצורה בלתי ישירה. בחלק גדול משבטים מסורתיים גיבורי מלחמה מקבלים שמות מיוחדים והאגדות על גבורה בקרב מתפשטות מהר מאוד. גם היום אנחנו שומעים לא מעט על גבורה בקרב והמנגנון של הענקת אותות ועיטורים הופך את הנושא למשהו מסודר יותר.

למה גבורה של נשים לא אטרקטיבית עבור הגברים? ישנן מספר סיבות אפשריות לכך. האחת, גבורה כזו נדירה יחסית לזו של הגברים ולו רק בגלל שנשים משתתפות הרבה פחות במלחמות. סיבה שנייה היא שאטרקטיביות של אישה נגזרת ישירות מהפוריות שלה, גילה, וכו’, מה שלרוב מתבטא ביופי החיצוני. לנשים עדיין יש תפקיד חשוב בעיצוב גבורה בקרב בזה שהיא מעצבת את התנהגות הגברים ואולי גורמת להם לרצות להיות גיבורים. אם ההשערה שגבורה בשדה הקרב התפתחה כאינדיקטור שמצביע על איכות הגבר, גברים ייטו לקחת סיכונים גדולים יותר כדי להראות אמיצים וחזקים ולזכות ברווחים שנובעים מאטרקטיביות גדולה יותר בעיניי הנשים. התנהגות כזו אינה נטולת סיכון כמובן וגברים רבים נהרגים כשהם מנסים להיות גיבורים בזמן מלחמה. התנהגות מסוכנת של גברים קיימת גם בחיי היום יום. גברים נוטים יותר לקחת סיכונים ולעשות דברים טיפשיים וחלק מזה אפשר לייחס לניסיון להפגין עליונות פיסית ולהפגין אומץ לב.

יש לא מעט שאלות פתוחות שהמחקרים הללו מעלים. למשל, האם סוגים שונים של גבורה בקרב משפיעים על נשים בצורות שונות (למשל, הרג חיילים של האויב לעומת הצלה של חיילים שלך תחת אש)? האם גברים נוטים לצאת למלחמה כשהיחס בין גברים ונשים מוטה לטובת הגברים? במצב כזה יש עודף גברים ונשים הופכות להרבה יותר בררניות. בכל מקרה, נראה שלברירה מינית יש תפקיד חשוב במלחמות והיה מעניין לראות אלו מחקרים נוספים יעשו בעתיד בנושא.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • YossiN  On 06/04/2015 at 3:11 am

    פוסט מאוד מעניין למרות שאם היינו חושבים על כך מראש, די צפוי שנשים יבכרו גיבורים.

    שתי נקודות שעולות על דעתי

    ראשית, אני לא בטוח אם מספר הילדים של מקבלי העיטורים זה המדד הטוב. הסיבה היא שיכול בהחלט להיות שהחוויה הקרבית גרמה דוקא לזכר לתפוס את חשיבות החיים וההמשכיות יותר ממי שלא חווה את הענין ולכן- הגברים הם אלו שדורשים יתר ילדים.

    שנית, יש לנו בישראל מעבדה מצויינת לנושא מאחר ויש לנו צבא גדול ופעיל. ניתן לבדוק את ערכם ב"שוק הזוגיות" של לוחמים לעומת לא- לוחמים. אגב, אסוציאציות: אני נזכר באמירתו השוביניסטית (והנכונה) של עזר וייצמן ז"ל: "הטובים לטייס והטובות לטייסים"

    • גיל  On 06/04/2015 at 8:04 am

      תודה יוסי. אני מסכים שמדד הילדים לא בהכרח מצביע שהסיבה היא הגבורה בקרב, אבל אני לא בטוח שיהיה הבדל כזה גדול בין אלו שקיבלו אותות גבורה לאלו שלא לגבי חשיבות החיים.

      אכן, ישראל היא מקום מצוין למחקר הזה. מאז ומעולם האתוס של גבורה בקרב הייתה חלק חשוב מהמורשת קרב. החל מטרומפלדור, דרך קהלני ואחרים במלחמות ישראל, וכולל הצל"שים והעיטורים שהוענקו במבצע צוק איתן וקיבלו הרבה רעש. חברה אוהבת להלל את הגיבורים שלה. אפילו חיילים כמו גלעד שביט שלא היו גיבורים בקרב נחשבים לסוג מסוים של גיבורים על זה שהיו בשבי.

  • אריאל  On 06/04/2015 at 9:05 pm

    היי גיל ותודה על רשומה מעניינת כרגיל..

    בהמשך לתוכן האמור,
    מעניין אותי לדעת האם ישנם הבדלים בין גבורה
    'הסטורית-קלאסית' של גברים במלחמה, לבין מה שניתן לראות אולי כסוג של סובלימציה מודרנית לה,
    דוג' ספורטאים תחרותיים ומצטיינים.
    תופעה ידועה היא לדוג' שכדורגלנים נוטים למצוא עצמם עם דוגמניות.. אך השאלה היא האם הקריטריון עבור ספורטאים צריכים להיות 'גבוהים' יותר מאשר חיילים בקרב אמת, או שה'תשואה' בדמות הצלחה רבייתית טובה יותר דומה.

    תודה

    • גיל  On 06/04/2015 at 9:31 pm

      אני לא חושב שצריך להשוות אותם אחד מול השני אבל ללא ספק אתלטים נהנים מהצלחה מינית גדולה, אפילו יותר מחיילים בקרב. הם הרבה יותר מפורסמים היום וגם אתלטים, חזקים וצעירים. לספורטאים אין בעייה למצוא בנות זוג לסקס מזדמן וזה מה שרבים מחפשים.

      מה הכוונה בקריטריון גבוה יותר?

      • YossiN  On 06/04/2015 at 10:45 pm

        הפוך, גוטה, הפוך
        למה נקבות "שוות" (דוגמניות?) בוחרות לעצמן ספורטאים?
        אני מניח שזה 2-3 גורמים
        א- ספורטאי הוא בהכרח אדם בריא. כלומר, בעל DNA טוב.
        ב- ספורטאי (בדרגות הגבוהות) הוא אדם עם כסף שיכול לממן את הגורים.
        ג- ספורטאי הרבה פעמים הוא בעל מעמד חברתי ולכן, זה מקרין גם על הסובבים אותו.

      • גיל  On 06/04/2015 at 11:16 pm

        ברור שהבחירה הדדית. נשים מעוניינות באתלטים שהם גם עליונים מבחינה פיסית וגם בעלי סטטוס והכנסה גבוהים ואילו הגברים מעוניינים בנשים צעירות ויפות.

%d בלוגרים אהבו את זה: