הבדלים בין המינים בחוש ההומור: מה גברים ונשים באמת מחפשים

ישנם הבדלים בין גברים ונשים בחוש הומור וחלק מההבדלים הללו אבולוציוני. יש אנשים שעצם העלאת האפשרות להבדלים הללו מעידה על שוביניזם אבל בפועל, יש כיום עדויות חזקות ביותר בנושא שקשה להתעלם מהן. גם העובדה שישנם הבדלים בין המינים ביצירת ותפיסת הומור אינה אומרת שלנשים אין חוש הומור כמו שכריסטופר היצ’נס טען פעם. ניתוח מלא של ההבדלים בין המינים בכל הקשור להומור מחייב לקחת בחשבון גורמים אבולוציונים ותרבותיים, כמו במקרה של מיעוט סטנדאפיסטיות . כתבתי בהרחבה בעבר על הבסיס האבולוציוני להומור גם מכיוון שהוא תחום המחקר שלי (כאן, וכאן, ופה על החשיבות שלו במציאת דייט). לא מזמן גם פירסמתי פרק בספר שמסכם את כל המחקרים בנושא ושמצביעים על הבסיס האבולוציוני המוצק להומור על היבטיו השונים.

מהו אותו בסיס אבולוציוני? ממליץ כאמור להתעדכן בפוסטים הקודמים אבל בקצרה, מדובר בכך שחוש הומור הוא אינדיקטור מנטלי לאינטליגנציה ואינטליגנציה היא מצרך מאוד מבוקש בבחירת בני זוג, מכיוון שהיא יכולה לעזור בצורות שונות להשרדות בזמנים קדומים או במציאת עבודה וסטטוס גבוה היום. אינטליגנציה וגם הומור עוברים בתורשה בצורה חלקית, ולכן הומור הוא אינדיקטור עקיף לאיכות הגנטית של בן הזוג. הדבר חשוב במיוחד עבור נשים שמנסות למצוא בן זוג עם תכונות שיכולות לעזור להן ולילדים המשותפים שלהם בעתיד. לגברים פחות חשוב אישה עם חוש הומור כי האינדיקטור קשור לתכונות שפחות רלוונטיות לגבר בבחירת בת זוג מבחינה אבולוציונית. סימני פוריות הם החשובים ביותר לגבר ואלו נמצאים ביופי החיצוני של האישה, בגיל שלה ועוד, אבל לא בהומור. מכל זה נוצרת אסימטריה בתפיסה של המושג חוש הומור. נשים מעוניינות בגבר שיצחיק אותן, בעוד גבר מעוניין באישה שתצחק מהבדיחות שלו. הדברים באים לידי ביטוי בצורות שונות. למשל, גברים ינסו הרבה יותר מנשים להצחיק ובמיוחד יעשו את זה בנוכחות נשים. נשים לעומת זאת יצחקו יותר מגברים ברוב הסיטואציות ובמיוחד כאשר יש גברים בחדר. הדברים הללו באים לידי ביטוי באתרי הכרויות שם גברים ישתמשו בהומור הרבה יותר מנשים במודעות ההכרות שלהם (אם כי לא תמיד בהצלחה יתרה).

הדבר שאולי הכי מרגיז אנשים מסוימים הוא הממצא שלגברים יש בממוצע יכולת הפקת הומור טובה יותר מאשר נשים. ההבדלים לא גדולים אבל הם עקביים ונמצאו במחקרים רבים. מה שעוד מוצאים הוא שאנשים מצחיקים יותר (ולא משנה אם הם גברים או נשים) יש הצלחה רבייתית  גדולה יותר, ונשים גם חוות אורגזמות רבות יותר עם פרטנר בעל חוש הומור. כל זה כאמור לא בא לבטל את היכולת של נשים להצחיק או לטעון שאין להן חוש הומור, אלא שחשוב להבין למה מתכוונים בחוש הומור ואיך הוא בא לידי ביטוי בצורות שונות.

מחקר חדש מספק ראיות נוספות בנושא. המחקר משחזר ומרחיב את הממצא הבסיסי שנשים מחפשות גבר עם חוש הומור בעוד גברים מחפשים אישה שתצחק מההומור שלהם. אני לא אפרט בנושא הזה כי כבר דשתי בו מספיק, אבל מה שיותר מעניין זה הניסיון של החוקרים לבחון עד כמה חוש הומור נתפס כתכונה הכרחית בבחירת בן זוג ליחסים לטווח ארוך לעומת עד כמה פרטנר עם חוש הומור נחשב למותרות. הבחינה הזו מאפשרת לראות את השיעור שבו הומור חשוב לכל אחד מהצדדים. אם נחשוב על תכונות אחרות די קל לדמיין גברים שחושבים שיופי חיצוני של אישה הוא תכונה הכרחית בבחירת בת זוג, בעוד כמה כסף יש לה הוא מותרות (כלומר, נחמד להתחתן עם אישה עשירה אבל זה לא מה שיקבע אם מערכת היחסים תצליח או לא).

38 גברים ו-45 נשים בגיל ממוצע 20 השתתפו במחקר. החוקרים ביקשו מהם לדמיין עולם שבו הם יכולים לקנות תכונות שיהיו בבן הזוג הפוטנציאלי כשהדגש הוא על חוש הומור. הם שאלו אותם עד כמה הם היו מוכנים להשקיע שלפרטנר שלהם יהיה חוש הומור מצוין לעומת השקעה בכך שהפרטנר יצחק מהבדיחות שלהם. הם קיבלו סכום מוגבל שבו נדרשו לחלק את הכסף בין שתי התכונות הללו. המשתתפים חזרו על ה”משחק” הזה שלוש פעמים עם שלושה תקציבים שונים (5, 10, ו-15 דולרים) שבהם נתבקשו לחלק את הכסף שלהם בין שתי התכונות.

השימוש ב”משחק” נועד לבדוק בצורה ריאליסטית יותר איך אנשים מקבלים החלטות (במקרה שלנו בחירת בן או בת זוג). מחקרים רבים נותנים לנבדקים לדרג את החשיבות של תכונות שונות ואז יכול להווצר מצב שבו מישהו ידרג את כל התכונות כחשובות כי בצורה ששאלו אותו אין מחיר להעדפה זו או אחרת. מה, לא היית רוצים בן זוג שהוא גם מצחיק, גם עשיר וגם יפה תואר? בפועל, אנשים מתפשרים וצריכים לקבוע סדר עדיפויות בבחירת בן הזוג. זה גם ההבדל בין בן זוג אידיאלי לבחירות בפועל. כשאנשים נדרשים להכריע בין תכונות שונות אפשר ללמוד מהן התכונות שבאמת חשובות להם בבחירת בן זוג.

התוצאות הראו בצורה ברורה שגברים השקיעו הרבה יותר מ”התקציב” שלהם בתכונה שתגרום לאישה שאיתם להינות מההומור שהם מפיקים, בעוד נשים השקיעו הרבה יותר בתכונה שתגרום לגבר להיות יותר מצחיק. כלומר, יצירת חוש הומור נתפסת כדבר הכרחי עבור הגברים בעוד חוש הומור של האישה נחשב עבורם כמותרות ואצל הנשים זה בדיוק להפך. גבר מצחיק זה הכרח בעוד הצחקה של הגבר נתפסת כמותרות.

הממצאים הללו מדגימים גם את אחד המנגנונים החשובים ביותר באבולוציה וזהו ה-trade off. לאנשים יש אמצעים מוגבלים והם צריכים להחליט איך להשקיע אותם. אנרגיה או כסף שמושקעים במקום אחד לא יכולים להיות מושקעים במקום אחר ולכן הבחירות במה להשקיע הן העדות החזקה ביותר להעדפות הכי חשובות שלהם. המחקר הזה מראה שגברים מתעדפים חוש הומור מוצלח שלהם על פני זה של בת הזוג בעוד אצל הנשים זה להפך. כלומר, ה-trade off של גברים ונשים שונה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • orihippoo  On 27/02/2015 at 8:09 pm

    מעניין מאד אבל אני התחתנתי עם אשתי רק בגלל חוש ההומור שלה וזו היתה בחירה מצויינת

    • גיל  On 27/02/2015 at 8:11 pm

      חוש הומור לבן זוג זה תמיד דבר טוב כאמור.

  • ניצן  On 28/02/2015 at 5:47 am

    גם בארץ לאחורנה ארז טל אמר שאין נשים מצחיקות, וכולן קפצו עליו שהוא שוביניסט.

    • גיל  On 28/02/2015 at 8:20 am

      תמיד יש את האדם התורן שמקצין את האמירות הללו, זה בוודאי לא נכון.

  • avivitmishmari  On 28/02/2015 at 6:23 am

    גיל ממוצע 20? מה היה הגיל החציוני? האם נעשו מחקרים בגילאים מתקדמים יותר? בני 20 בחברה המערבית עדיין לא ממש מוכווני חתונה. אם רוצים לבדוק העדפות לקשר שנמשך שנים רבות, ייתכן שצריך לשאול את בני ה-30 לפחות, אלה שכבר עשו בחירה כזו, או מצפים לעשותה בקרוב.

    • גיל  On 28/02/2015 at 8:23 am

      השאלה לגבי החתונה לא רלוונטית פה כי בדקו העדפות בבחירות בני זוג ולא תכונות רצויות לחתונה. מהבחינה הזו, סטודנטים הם אוכלוסיה טובה כי בגיל הזה יש את שיא התחרות המינית. בכל מקרה, ההעדפות הללו נמצאו בשלל מחקרים בגילאים שונים ובתרבויות שונות כך שזה לא עניין של מדגם.

  • יוסי דר  On 28/02/2015 at 1:24 pm

    לפני כמה שנים התקיים ראיון עם שופט בית המשפט העליון גבריאל בך. השופט נשאל מה התכונה הדומיננטית שהוא מחפש במתמחים שלו והשיב שתנאי הכרחי להתקבל אצלו הוא שהמתמחה יהיה בעל חוש הומור.

    • גיל  On 28/02/2015 at 1:43 pm

      יוסי, אנשים לא מודעים לכך אבל כשאתה בא במגע עם אנשים חסרי חוש הומור ובמיוחד כאלו שלא צוחקים או מחייכים, האינטרקציה ממש לא נעימה. למעשה, בהרבה מקרים זה מרגיש מאוד מתוח על גבול הקריפיות.

  • יוסי דר  On 01/03/2015 at 12:46 pm

    בעקבות הפוסט הזה התגריתי באשתי ואמרתי לה שלנשים אין חוש הומור. אשתי התעצבנה עליי. ואז אמרתי לה: "את רואה?…"

  • יוסי  On 04/03/2015 at 3:09 pm

    הבדלים בין גברים לנשים בתכונה כלשהי לא מוכיחים שההבדלים מולדים, וכך גם העובדה שהומור היא תכונה תורשתית בחלקה.
    אז איך מוכיחים שההבדלים בין מיניים בתכונה מסוימת הם מוּלדים?

    • גיל  On 04/03/2015 at 5:07 pm

      ברור שרק מציאת הבדלים לא אומרים הרבה על המקור של ההבדלים אבל העובדה שהיא תורשתית בהחלט מעידה על הבסיס הביולוגי שלה. זה לא מעיד בהכרח שתאוריית הברירה המינית היא ההסבר הנכון אבל יש הרבה ממצאים אחרים שמצביעים על כך. תקרא את כל הפוסטים הקודמים שמסבירים למה התאוריה הזו חזקה ואלו עדויות תומכות בה.

      • יוסי  On 04/03/2015 at 11:49 pm

        תורשתיות מעידה על בסיס ביולוגי לתכונה, לא על בסיס ביולוגי להבדלים. ברור שיש שונות בין אנשים ומקור השונות יכול להיות תורשתי + סביבתי. הגורם הסביבתי יכול להיות האחראי הראשי להבדלים בין המינים.
        לא ראיתי בפוסטים הקודמים הסברים שאינם בגדר just-so stories. לשם ההגינות, אין ספק שקשה להוכיח שהבדלים בין המינים הם מולדים.
        כמובן, צריך תיאוריה כלשהי, ואם לא הוצעו תיאוריות אלטרנטיביות המניחות את הדעת, אז תיאוריות אבולוציוניות הן לא רעות כבסיס לייצור השערות.
        לא ראיתי אזכור של תיאוריות אלטרנטיביות בפוסטים הקודמים. אין? במקרה של הומור, קל להניח שהמעמד בעל הכוח, הגברים, מגדיר אותו, שסוכני תרבות מצפים מבנים להיות מצחיקים יותר משהם מצפים מבנות, שסוכני תרבות צוחקים מבדיחות שאומרים בנים, יותר מאשר מבדיחות שאומרות בנות, ועוד.
        בהומור יש הרבה סכנה: הומור לעיתים קרובות שובר את הסדר (הלוגי, החברתי), ויתכן שזה מאיים על החברה כשבנות שוברות את הסדר, ושבנים מרשים לעצמם לשבור את הסדר יותר כי למעמד החזק יותר מותר לשבור את הסדר.

        הנה, תיאוריה מגדרית להומור בשישים שניות. עכשיו, צאו וחפשו אישושים מחקריים לה.

      • גיל  On 05/03/2015 at 8:52 am

        אני לא צריך ללכת לחפש אישושים לתאוריה שלך כי היא מופרכת על פניה ואני תכף אתייחס לזה. אבל לפני זה בוא נראה על מה אנחנו מסכימים. אנחנו מסכימים שלהומור יש בסיס אבולוציוני למרות שעצם זה שהומור תורשתי לא מעיד כמובן שהתאוריה של הברירה המינית נכונה. נשאר לשאול מהו הבסיס האבולוציוני להומור והוצעו מספר תאוריות לנושא. את חלקן הקטן סקרתי בפוסט הראשון שלי, ויותר בהרחבה בפרק שקישרתי אליו. אם אתה רוצה ביקורת ספציפית שלי על תאוריה אחרת שהוצעה על יד דן דנט אתה יכול לקרוא פה: http://www.epjournal.net/wp-content/uploads/EP10443456.pdf

        זה קצת מצחיק שאתה טוען שהתאוריה של הברירה המינית היא just-so stories כשהדוגמא שאתה נתת היא דוגמא קלאסית לjust-so stories כי היא לא מתבססת על ממצאים קיימים ולא תואמת שום דבר שאנחנו יודעים על הומור. מעבר לזה שהיא מעוד כוללנית ולא ברורה (איך אתה מגדיר מעמד ומיהם אותם גברים שהם בעלי הכוח, וממש לא ברור מיהם אותם גברים שמגדירים הומור ואיך הם עושים את זה בדיוק בעולם שבו כל אחד יכול להעלות סרטון ליוטיוב) אתה בכלל לא מסביר למה נשים יהיו אלו שדווקא יצחקו יותר מבדיחות של גברים. הרי אם הגברים הם בעל המעמד השולט שהבדיחות שלהם מתקבלות טובות יותר, ההומור שלהם היה צריך להיות מצחיק יותר לכולם, לא רק לנשים. גברים אחרים היו צריכים להתענג עליהם בדיוק כמו נשים וזה לא ככה. זה מתעלם לחלוטין מאינספור המחקרים שמראים על הבדלים בין המינים בתפיסה ויצירת הומור ומהחשיבות של הומור בבחירת בן זוג או למשיכה המינית שנשים חשות לגברים (האם אותן נשים שחוות יותר אורגזמות מגבר בעל חוש הומור עושות את זה בגלל הפטריארכיה?). בנוסף, נשים היו יכולות בקלות לשבור את הסדר החברתי בזה שהן לא היו משתמשות בהומור ככלי להערכת בן זוג. הן הרי לא היו נפגעות מזה בכלל כי זה לא קשור בכלל לסדר החברתי. אז העובדה שזה ממש לא ככה, ויותר מכך, שאנשים עם חוש הומור גם נהנים מהצלחה רבייתית גדולה יותר והם גם אינטליגנטיים יותר, ושהומור הוא רק חלק מתכונות אחרות שמושכות נשים כמו אינטליגנציה, יצירתיות, יכולת אמנותית וכו', מראה שהומור משתלב היטב בתאוריה של הברירה המינית שתארתי. אז התאוריה שלך לא מחזיקה מים ואי אפשר ממש לקרוא לה תאוריה בלי להתייחס לכל הממצאים הקיימים בעוד התאוריה של הברירה המינית מוצקה ונתמכת במחקרים. זה לא רציני להציע תאוריה בלי לעשות את שיעורי הבית ההכרחיים אבל זו דוגמא מצוינת להבדל בין תאוריות אבולוציוניות שיש להן בסיס תאורטי מוצק ושנותנות ניבויים מדויקים וברי בדיקה, לסתם המצאות של אנשים שחושבים שהם יכולים להתחרות בהן רק כדי לתקוף את ההסברים האבולוציוניים להתנהגות.

        בניגוד למה שאתה הצעת, תאוריית הברירה המינית והאינדיקטורים המנטליים נותנת ניבויים מאוד מדויקים למה היינו מצפים למצוא בקשר להומור (ותכונות אחרות), היא מתבססת על הרבה מחקרים קיימים ועוד מחקרים שבדקו ניבויים ספציפיים שנמצאו נכונים. אי אפשר לטעון שאלו just-so stories כשהם עונים על כל האלמנטים של חקירה מדעית בכלל וחקירה לגבי האדפטיביות של תכונה כפי שהיא נעשית על כל בעל חיים באינספור מחקרים בביולוגיה. משום מה, רק כשמחילים את אותה חשיבה וכלים על בני אדם פתאום צצים המבקרים. תפתח כל כתב עת לאבולוציה ותראה צורת הסקה זהה לחלוטין. כמובן, שזוהי תאוריה מדעית וככזו היא לא בהכרח נכונה?. מאוד יתכן שיש מספר גורמים אבולוציוניים שמסבירים הומור כך שלא חייבת להיות תאוריה אחת לנושא, אבל זו כרגע התאוריה החזקה ביותר שיש.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: