יכולת הציור של ילדים כמדד לאינטליגנציה עם בסיס גנטי חזק

ציורי ילדים הם לכאורה דבר פשוט ותמים שהורים תולים בסלון או על המקרר אבל לא עוד. בשנים האחרונות ציורים הם כר פורה למחקרים מסוגים שונים שמחזקים את הקשר בין אמנות ומדע. תארתי פעם מחקר כזה שבדק אם אנשים מסוגלים להבחין בין ציורים של ילדים לציורי אמנים (התשובה היא שכן אבל לא בצורה מרשימה אצל אנשים רגילים). והנה מחקר חדש שפורסם השבוע עוסק בשאלה חשובה הרבה יותר: האם ציורים של ילדים אומרים משהו על האינטליגנציה שלהם, והאם יש להם בסיס גנטי?

מאז ומעולם התעניינו חוקרים ואנשים מהשורה בהערכת האינטליגנציה של ילדים. בגילאים צעירים מאוד מסובך להעריך אינטליגנציה של ילדים כי היכולת המילולית שלהם עדיין לא מפותחת לגמרי, הם לא יודעים לקרוא ולכתוב במקרים רבים, ולא רגילים עדיין לעשות מבחנים שונים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם. דרך אחת יצירתית שהוצעה כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת היא לתת לילדים לצייר דמות אדם וכך להעריך את האינטליגנציה שלו. זו דרך מהירה ויעילה ואפילו מהנה מאוד עבור הילדים, אבל האם היא באמת עובדת? מסתבר שכן. המבחן הזה נמצא במתאם גבוה עם מבחנים אחרים שנותנים לילדים והרבה יותר מסובכים להפעלה ושגם לוקח הרבה זמן לעשות, ויש לו גם מהימנות גבוהה. הבעייה היא שלאורך השנים המבחן נזנח בגלל שהרבה חוקרים ראו בו עוד מבחן השלכתי כמו מבחן רורשאך שנחשב לא מהימן ותקף. אבל המבחן עדיין שריר וקיים ובמחקר הנוכחי החיו אותו כדי לבחון האם הוא יכול לנבא אינטליגנציה של ילדים 10 שנים אחרי שהוא נערך. בנוסף, החוקרים היו מעוניינים לבדוק האם אפשר למצוא בסיס גנטי לאינטליגנציה ולציורים של הילדים ולשם כן הם השתמשו במחקר תאומים.

כתבתי בעבר כמה פעמים על הפרדיגמה הזו של מחקרי תאומים (בהקשר של מציאת הבדלים בין המינים במטלות של רוטאציות מנטליות ובשימוש בטלפונים סלולאריים). מחקרים על תאומים משתמשים בטכניקות סטטיסטיקות מורכבות למדי אבל הרעיון הבסיסי שלהם מאוד פשוט. כשמשווים תאומים זהים לתאומים שאינם זהים בתכונה מסוימת, אנחנו מצפים שהם יהיו דומים יותר זה לזה אם לתכונה הזו יש בסיס גנטי. אם רק הסביבה משפיעה על התכונה אז לא צריך להיות הבדל בין תאומים מכל סוג או אפילו בין אחים רגילים שגדלו בסביבה דומה.

המחקר מתבסס על מחקר אורך שעקב אחרי זוגות תאומים לאורך שנים. קרוב ל15,000 תאומים השתתפו במחקר שמהם, 2,348 ציירו ציור של אדם בגיל 4 ועברו מבחני אינטליגנציה סטנדרטיים בגיל 14. כל אחד מהאחים התאומים צייר את הציור בנפרד, והם התבקשו לצייר ציור של ילד או ילדה בין מינם. לאחר מכן ניקדו החוקרים את הציורים בצורה הבאה: הילד מקבל נקודה אחת אם צייר את אחד האיברים הבאים וגם כלל את המספר הנכון שלהם. האיברים הם: ראש, עיניים, אף, פה, אזניים, שיער, גוף, זרועות, ידיים, רגליים וכפות רגליים. אם הילד צייר בגדים אז הוא מקבל נקודה נוספת. הניקוד נע בין 0-12 ומתעלמים בו מכל שאר הדברים שהילד מצייר כמו הבעות פנים, פרופורציה של הגוף וכו’. מהימנות הניקוד הזה גבוהה, ושני שופטים שמסתכלים על אותו ציור יתנו לו את אותו הציון ברוב מוחלט של המקרים (ובמקרים שלא, ניתן לפתור את חילוקי הדיעות די בקלות). אתם יכולים לראות כמה דוגמאות לציורים ולניקוד שלהם פה:

image

בגיל 4 ועשר שנים לאחר מכן הילדים עברו סוללה של מבחני אינטליגנציה סטנדרטיים לגילם (בגיל המאוחר הם עברו מבחן IQ הידוע כמבחן ווקסלר ובדיקות אחרות כמו מבחן המטריצות של רייבנס).

מה הראו התוצאות? תחילה בדקו החוקרים את הקשר בין מבחני IQ לציונים של הציורים אצל כל הנבדקים ומצאו שהיה מתאם בין מבחני האינטליגנציה בגיל 4 ו-14 עם הציורים. המתאם היה קטן מעט יותר בגיל 14 אבל עדיין התקיים וגם מובהק (לא מפתיע בהתחשב בגודל המדגם הגדול). בשלב הבא בדקו החוקרים את ההבדלים בין תאומים זהים ללא זהים במטרה לבודד השפעות גנטיות. ההשוואות האלו הראו שגנים משפיעים הן על האינטליגנציה של הילדים והן על הציורים, כלומר שתאומים זהים קיבלו ציונים קרובים יותר אחד לשני במבחני האינטליגנציה ובמבחן הציור מאשר תאומים לא זהים. בעזרת מודלים סטטיסטיים אפשר להעריך את ההשפעות השונות של כל אחד מהמרכיבים (גנטיקה וסביבה) והם מצאו עבור הציורים שגורמים גנטיים אחראים ל-29% מהשונות המוסברת בציורים, הסביבה המשותפת של התאומים אחראית ל-23% מהשונות, והסביבה הלא משותפת של התאומים (כלומר, החוויות האישיות של כל אחד מהם, האינטרקציות שיש להם עם חברים שהתאום השני לא חלק מהן וכו’) אחראית ל-51% מהשונות. רק לשם השוואה, המרכיב הגנטי שאחראי לאינטליגנציה בגיל 14 מסביר 50% מהשונות בעוד בגיל 4 הגנים מסבירים רק 29%  מהשונות (זה מראה שבגיל צעיר האינטליגנציה הכללית עדיין לא מושפעת במלואה מהגנים ויותר חשופה להשפעות סביבתיות).

כמה דברים ניתן להסיק מהתוצאות: אחד, לאינטליגנציה וליצירתיות יש מרכיב גנטי משמעותי, משהו שהוא לא כל כך חדש אבל העובדה שיצירתיות שנמדדה על ידי ציור בודד בגיל 4 מראה השפעה גנטית כל כך חזקה הוא די מפתיע. שניים, יש קשר הדוק בין היכולת לצייר בגיל 4 ובין אינטליגנציה 10 שנים מאוחר יותר, משהו שהוא לא טריוויאלי בכלל. עצם העובדה שאפשר למדוד אינטליגנציה בגיל 4 בצורה אמינה כל כך היא די מדהימה, במיוחד כשמדובר במשימה כל כך פשוטה שלוקחת לא יותר מ-5 דקות. יותר מזה, די מפתיע למצוא שציורים של תאומים לא זהים לא דומים כל כך אחד לשני כי היינו מצפים שבסביבה דומה או תחת הנחיות של ההורים הציורים יהיו דומים.

חשוב לציין שהמחקר הזה לא בחן יכולת אמנותית של הילדים ואי אפשר לדעת אם אלו שקיבלו ציון גבוה בציור הילד יהיו ציירים טובים יותר בעתיד. אמנים מצליחים עתידיים אולי לא מציירים את כל האיברים בגוף, או שהיכולת האמנותית שלהם נמדדת בדברים שלא קשורים למספר האיברים אלא לאיך שהם מצוירים. כך או כך, ציורים היא אולי האמנות הכי עתיקה וציורי בני אדם נפוצים מאוד בציורי מערות. עדיין לא ברור למה יש לציורים מרכיב גנטי ואלו לחצי ברירה עמדו בבסיס היכולת לצייר ואמנות בכלל, אבל אחת ההשערות היא שזה קשור ליכולת למשוך בני זוג (בעיקר בנות זוג) ויש על זה תאוריה שלמה שנקראת תאוריית האינדיקטורים המנטליים שהרחבתי עליה כאן.

Both comments and trackbacks are currently closed.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: