מה הקשר בין מילים אחרונות של נידונים למוות, הארוחה שהם אוכלים ותחושת האשמה של הנידונים?

ישנה קלישאה ידועה שאסירים בבתי הכלא בטוחים תמיד שהם חפים מפשע. למרות שבשנים האחרונות, בעיקר בגלל בדיקות דנ”א, יש יותר ויותר מקרים שבהם אנשים ישבו שנים ארוכות בכלא, חלקם אפילו נידונו למוות, שהתגלו כזכאים בסופו של דבר, חשוב לזכור שהם מיעוט בסך הכל ואחוזי ההרשעות המוצדקות גבוהים. בכל מקרה, האסירים כמובן יודעים את האמת, בין אם הם מודים בה או לא.

הארוחה האחרונה היא ריטואל סמלי שמרתק הרבה אנשים ופופולארי מאוד להתעסק בו כפי שאפשר לראות בדיווחים אובססיביים של עיתונאים לפני הוצאה להורג ובסרטים. כשהחיים קרובים לקיצם ואין יותר שיקולי דיאטה או בריאות רבות מהארוחות הללו עשירות בקלוריות ופחמימות, מהמבורגרים שמנים ועד לגלידות ענק. חלק מהמשיכה לנושא הזה קשור  כנראה לעובדה שזו הבחירה החופשית האחרונה שנידונים למוות עושים ואנשים מנסים לחפש בה כל מיני משמעויות נסתרות.

מחקרים מצאו שאסירים שחשים שהם חפים מפשע מסרבים לקבל ארוחה אחרונה כי בעיניהם זו הודאה באשמה (מחקר אחד מצא ש-21% מהאנשים שנידונו למוות סירבו לארוחה כזו). כלומר, אסירים משתמשים בארוחה האחרונה ככלי פוליטי למחות על הלגיטימיות של ההוצאה להורג שלהם. ברור שסירוב לאכול מהווה אקט של מחאה אבל האם יש קשר קצת יותר נסתר בין אסירים שכן מסכימים לאכול ארוחה אחרונה ותחושת האשמה שלהם? מחקר חדש בוחן את הנושא.

המחקר כלל 247 אסירים לפני הוצאה להורג לגביהם ידוע אם הם סירבו לארוחה אחרונה וגם מה בדיוק הם אכלו אם ביקשו אותה. בנוסף, כדי לסווג את האסירים לפי תחושת האשמה או החפות שלהם ניתחו החוקרים את המילים האחרונות של הנידונים למוות כפי שנאספו ממקורות רשמיים או מדיווחים של אנשים ועיתונאים שנכחו בהוצאה להורג. בהרבה מקרים נידונים למוות שחשים שנעשה להם עוול מצהירים על חפותם או תוקפים את הרשויות על העוול שכביכול נעשה להם ממש לפני שהם מוצאים להורג. האסירים סווגו לפיכך לשלוש קטגוריות: אלו שהצהירו על חפותם, כאלו שהודו באשמה בצורה ישירה או עקיפה (למשל, על ידי התנצלות לקורבנות), וכאלו שלא אמרו דבר שאפשר לפרש אותו כהודאה או כפירה. שני אנשים שלא היו מודעים להשערת המחקר סיווגו את המילים האחרונות לקטגוריות השונות ונמצאה ביניהם אחוזי הסכמה גבוהים.

תוצאות המחקר הראו ש-10% מהאסירים (24) הכחישו אשמה, בעוד 22% הודו באשמה או הביעו צער כלפי הקורבנות. 21% מהנידונים למוות לא אמרו כלום (לגבי שאר האנשים אין מספיק מידע אמין). המחקר אישש את הממצאים הקודמים שמצאו שאלו שהכחישו אשמה נטו יותר לסרב לארוחה האחרונה. אבל מה שאולי הכי מעניין במחקר הנוכחי נגע לקשר בין מספר הקלוריות בארוחות של אלו שכן אכלו אותן ותחושת האשמה של הנידונים למוות. המחקר מצא כי אסירים שהודו באשמה נטו לאכול ארוחות עשירות בקלוריות הרבה יותר מאלו שלא הודו באשמה, ממוצע של 2800 קלוריות בערך לעומת 2100 קלוריות של כל האסירים האחרים. ממצא מעניין נוסף הוא שאלו שמתכחשים לאשמה שלהם נטו פחות לבקש מאכלים ממותגי מזון לעומת אלו שהודו באשמה.

צריך לזכור שלמרות שנידונים שחשבו שהם חפים מפשע נטו יותר לסרב לארוחה האחרונה עדיין 71% מהם כן ביקש אותה. מה שכן, הם בבירור אכלו ארוחות עם פחות קלוריות (לא שהן בעצמן היו בריאות במיוחד אבל למי איכפת?). עוד דבר שצריך לזכור היא שאף הרשעה של נידון למוות מהמחקר הנוכחי לא שונתה בשנים שאחרי ההוצאה להורג, כך שהעובדה שמישהו  מכחיש אשמה לא קשורה כנראה לאשמה/חפות שלו בפועל. המחקר הזה הוא מחקר חביב בתחום של הפסיכולוגיה של המזון שמראה שהאוכל שאנחנו אוכלים יכול לגלות יותר ממה שלפעמים נדמה והוא לא רק עניין של טעם או העדפה קולינרית.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: