אבות עם אשכים קטנים יותר משקיעים יותר בילדיהם

גודלם של האשכים יכול ללמד אותנו לא מעט לגבי האבולוציה של בעלי חיים שונים, כמו גם על הסדר החברתי, מידת התחרותיות והצורה שבה זכרים ונקבות בוחרים בני זוגות ומתרבים. כל זה הוא חלק מהברירה המינית. תהיתם למשל למה זכרים רבים בטבע גדולים הרבה יותר מהנקבות, ולעומת זאת דווקא לזכרים הגדולים ביותר יש האשכים הקטנים ביותר? האוראנגוטן למשל גדול פי 2 מהנקבה, וזכר הגורילה גדול ב-60% ולמרות זאת האשכים של שניהם קטנים מאוד בהשוואה לפרימאטים אחרים? הסיבה לכך היא שהזכרים משקיעים מאמצים עצומים בתחרות תוך מינית קשה ביותר ולכן הם מפתחים מבנה גוף אדיר מימדים. בביולוגיה זה נקרא דימורפיזם (Dimorphism) שהוא ההבדל בין הזכרים לנקבות. ברגע שהתחרות מסתיימת, הזכר שניצח, הוא זכר האלפא, מקבל את כל הפריביליגיות של מנצח, שזה אומר גישה בלתי אמצעית לכל הנקבות, כמו מלך ששולט על הרמון. במקרה כזה נוצרת מערכת חברתית שבה יש זכר אלפא עם גישה אינסופית לנקבות רבות, בעוד לזכרים האחרים הגישה מצומצת יותר. לזכר האלפא אין כבר צורך באשכים גדולים שיכילו זרעונים רבים וחזקים שיבואו בתחרות עם זרעונים של זכרים אחרים, והוא יכול להרבות כמה נקבות שרק יתחשק לו ומתי שרק ירצה. לעומת זאת, בחברות שבהן כל הזכרים וכל הנקבות מתרבים אחד עם השני בלי אבחנה ובצורה לא בלעדית, האשכים של הזכרים הם הגדולים ביותר. בחברות כאלו רצוי שתהיה בכל שפיכה זרעונים רבים ככל האפשר, כדי להגדיל את הסיכוי להפרות את הנקבה בתחרות עם זרעונים של זכרים אחרים. כאן התחרות התוך מינית היא לא מי יותר חזק פיסית, אלא מי שזרעו החזק או הרב ביותר, כחלק ממלחמות הזרע להפרות את הביצית. בחברות מונוגמיות גודל האשכים קצת יותר גדול מאלו של חברות עם זכר אלפא, והרבה יותר קטן מאשכי הזכרים בחברות שבהן ההפקרות המינית שולטת.

היכן ממקומים בני אדם ביחס לשונות הבין מינית (מלשון species ולא זוויג), ובמיוחד בהשוואה לפרימאטים אחרים? אצלנו, לגברים יש אשכים בגודל בינוני (ביחס לגודל הגוף) בהשוואה לפרימאטים אחרים. כמו כן הגברים גדולים בערך ב-10% עד 15% מהנשים. כל זה מרמז על תחרות תוך מינית קטנה יותר, וגם אלימה פחות, בהשוואה לפרימאטים אחרים, וגם על נטייה מסוימת למונוגמיות. התחרות המינית אצל ההומו סאפיינס נעשית בדרכים עקיפות יותר ולא במלחמה ישירה (למרות שגם זה קיים). אבל בנוסף להשוואת הבין מיניות לחיות אחרות, גודל האשכים משתנה גם בתוך המין ומאדם לאדם. מה אפשר עוד ללמוד מהשונות התוך מינית במין הומו סאפיינס? מחקר שפורסם עתה מנסה לתת את התשובה ולענות על השאלה במסגרת אבולוציונית רחבה יותר.

המחקר מתמקד בשאלה למה אבות מסוימים משקיעים פחות בילדים שלהם? השקעה הורית של האבות חשובה מאוד להתפתחות התינוק. ילדים שהאב לא מילא חלק חשוב בגידול שלהם, או נעדר כליל, נוטים לסבול מיותר בעיות התפתחויות ולחצים נפשיים מילדים שבהם האב נוכח וממלא תפקיד פעיל בגידולם. ילדים אלו יהיו גם חולים יותר ואפילו ימותו בשיעורים גדולים יותר, בעיקר במדינות מתפתחות ובחברות מסורתיות אבל לא רק, מאשר ילדים ששני ההורים מגדלים אותם. למה אם כך אבות מסוימים בוחרים לא להשקיע בילדים שלהם? הרי יש יתרון אבולוציוני ברור בהשקעה בילד שנושא את הגנים שלך, ואם אותו ילד לא מגיע לגיל הרבייה ומתרבה בעצמו, זה יהווה הפסד לאב.

התשובה כמו בכל חידה אבולוציונית היא שצריך להעריך בצורה מדויקת את הרווחים וההפסדים של כל אסטרטגיה כזו. המסגרת התאורטית הטובה ביותר לעשות זאת היא זו של Life History Theory ומושג ה-tradeoff שהסברתי בפירוט בפוסט הזה. כן, מצד אחד השקעה של האב תעלה את הסיכוי של הילד להתרבות בעצמו, אבל מצד שני, גם אם הוא לא משקיע כהוא זה אחרי שהתינוק נולד (או למעשה אחרי שהאישה בהריון), הרווח הנקי שלו יכול להיות גדול מאוד. בהשקעה קצרה (חמש דקות? חצי שעה עם משחק מקדים? כמה ימים של חיזור?) הוא עשוי להכניס את האישה להריון, ויש סיכוי גבוה מ-0% שאותו ילד ישרוד. כך שעקרונית, אם גברים היו יכולים להכניס נשים להריון בלי שום השקעה נוספת מצידם, הרווחים שלהם היו עצומים (תוחלת הרווח תמיד תהיה גדולה מההשקעה). כמובן שבפועל זה לא עובד ככה ונשים הן בררניות יותר בבחירת בן זוג וזו בדיוק הסיבה למה. מבחינת האישה, העלויות של ההריון וגידול הילד לבד הן גבוהות מאוד, ולכן היא תעשה הכל שהאב ישקיע בילד.

ה-tradeoff שתארתי פה הוא אחד ה-tradeoffs הקלאסיים ביותר באבולוציה. זהו ה-tradeoff בין השקעה הורית להשקעה במציאת בת זוג או חיזור (ההשקעה ההורית היא למעשה השקעה אבהית – paternal care). כמה זמן זכר צריך להשקיע בחיזור אחרי נקבה והכנסתה להריון, לעומת השקעה בצאצא? זה כמובן תלוי בזכר ובנקבה. כמה זמן אותו זכר חושב שידרש לו כדי להכניס נקבה להריון, והאם אותו הזמן יכל להניב רווח גבוה יותר בהשקעה בצאצא שכבר חי? הנקבה כמובן היא המין שמגביל את הבחירה וקובע למעשה את הזמן הנדרש לחיזור. יש כמובן שונות גדולה בין זכרים ונקבות בנושא. אם יש זכר בעל גנים טובים, משתלם לפעמים לנקבה “לוותר” לזכר על חיזור ארוך וכדאי לה למהר להזוודג איתו. היא אפילו תוותר על השקעה הורית מצידו, במיוחד במינים שבהם השקעה הורית זכרית לא מוסיפה הרבה לשרידות הצאצא. אצל בני אדם זה לא ככה ולכן נדיר שאישה תוותר על השקעה אבהית של הגבר אבל יש מקרים שזה קורה. למשלף נשים נשואות לבעלים נאמנים ייטו לבגוד יותר עם גברים סקסיים ואתלטיים בעלי גנים משובחים, ובעיקר כשהן מבייצות. אם הבעל הנבגד לא מודע לנושא הוא יגדל את הילד כאילו היה שלו והאישה יכולה לוותר על השקעה אבהית מצד האב הביולוגי. בצורה כזו הן יכולות להנות מכל העולמות (כל עוד הן לא נתפסות).

עכשיו, בואו נכניס משתנה חשוב שמשפיע על ה-tradeoff בין השקעה הורית וחיזור (או השקעה בבת זוג) וזה הטסטוסטרון. אנשים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון הם בעלי ליבידו גבוה יותר שמשפיע גם על הרצון לשכב עם כמה שיותר נשים. גברים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון נוטים לבגוד יותר בבנות זוגם, ושיעורי הגירושין של גברים כאלו גבוהים יותר. מכיוון שהגברים הללו נחשבים לאטרקטיביים יותר (בגלל שההורמון גורם למראה גברי יותר שמושך נשים), חלק גדול מהם נוטה לדבוק יותר באסטרטגיה של ריבוי בנות זוג עם השקעה אבהית נמוכה, על פני נאמנות לבת זוג אחת והשקעה אבהית גבוהה. במובן הזה, גברים כאלו מעדיפים לחיות חיים מהירים ומלאי סיכונים, אבל כאלו שנושאים רווחים גדולים בדמות מספר גדול של ילדים (לפחות עד להמצאת אמצעי מניעה יעילים), על פני התמסדות עם אישה אחת והשקעה במספר קטן של ילדים. כמו שכתבתי בפוסט קודם, אותם גברים לא יאריכו חיים כמו מקביליהם עם רמות טסטוסטרון נמוכות, אבל זו נקודה משנית באבולוציה. כל עוד ההרפתקאות המיניות שלהם מסתיימות בהריון ולידה של תינוקות, גם אם לא כולם שורדים מסיבות שונות כולל זה שהאב לא משקיע בם, עדיין מבחינה אבולוציונית זו אסטרטגיה טובה. כשיש מספר גבוה של הזדווגויות, רבים מהם יפיקו ילדים במספר גבוה יותר מאשר אילו היו מתחייבים לאישה אחת בלבד. כלומר, עדיף להם להשקיע בחיזור על פני להיות הורים והם גם טובים מאוד בזה.

באופן כללי גברים נשואים חווים ירידה ברמות הטסטוסטרון, ובמיוחד אם יש להם ילדים ואפילו עוד יותר אם הילדים ישנים לידם. גודל האשכים הוא מדד מצוין לא רק לרמת הטסטוסטרון של הגברים אלא גם לסיכויי ההפרייה. גברים עם אשכים גדולים יותר שמכילים זרע רב יותר, הם בעלי סיכוי גבוה יותר להפרות ביצית של אישה, וזה נכון גם ברמת המין וגם בתוך המין (כלומר, בקרב בני אדם בלבד). המחקר הנוכחי בחן האם יש קשר בין גודל האשכים (או ליתר דיוק נפחם) לבין כמות ההשקעה ההורית של גברים נשואים. הרעיון הכללי הוא שגברים עם אשכים קטנים יעדיפו להשקיע יותר כאבות, במקום לנסות לפזר את זרעם כמה שיותר, תחרות שהם נמצאים בה בעמדת נחיתות. כמו שהזכרתי קודם, על פני סדרת (order) הפרימאטים, אלו שיש להם אשכים קטנים יותר נוטים להיות מונוגמיים יותר, כלומר להעדיף להשקיע בילד אחד או מספר קטן של ילדים ולהבטיח את שלומם ובריאותם לאורך זמן, מאשר להתאמץ ולמצוא בנות זוג רבות שמוכנות להזדווג איתם.

כדי לבחון את הנושא גויסו 70 אבות בגילאים 21-55 (גיל ממוצע 33) שהיו אבות לתינוקות בני שנה עד שנתיים בתקופת המחקר וגם שגרו עם אם התינוק. בדיקות דם חשפו את רמות הטסטוסטרון של הגברים, ובנוסף הם עברו בדיקת MRI שתמדוד בצורה מדויקת את נפח האשכים (רק 55 גברים הסכימו לבדיקה הזו והם אלו שהיוו את המדגם האפקטיבי). גם האבות וגם האמהות מילאו שאלונים שבדקו את מידת ההשקעה ההורית של כל אחד מהם. הם היו צריכים לציין מי אחראי בעיקר ל-24 מטלות הוריות כמו החלפת חיתולים, לקיחת את הילד לרופא, איסוף הילד מהמעון, קימה אליו בלילה, רחיצתו וכו’. הייתה הסכמה גדולה בין ההורים לגבי מי עושה מה, כך שנראה שמידת ההשקעה ההורית של כל אחד מהם נמדדה בצורה מדויקת.

התוצאות הראו שנפח האשכים של הגברים היה במתאם הפוך עם השקעה אבהית. אבות עם אשכים קטנים השקיעו יותר בתינוקות והביעו רצון רב יותר להשקיע בתינוק, ולהפך. אבות עם אשכים גדולים השקיעו פחות והראו רצון קטן יותר להשקיע בתינוק. התוצאות היו נכונות גם לאחר ששיקללו את גובה הגבר, וזאת מכיוון שיש קשר בין הגובה לנפח האשכים. גם רמות נמוכות של טסטוסטרון, שקשורות קשר הדוק לגודל אשכים קטן, היוו מנבא טוב להשקעה אבהית גבוהה. מודלים שכללו את שניהם הראו שרמת הטסטוסטרון הייתה מנבא קצת יותר טוב מגודל האשכים לבדם להשקעה אבהית (אבל בגלל מתאם בין השניים צריך להזהר עם המסקנות).

לסיכום, היחס ההפוך בין גודל האשכים להשקעה אבהית מבטא כנראה את ה-tradeoff בין השקעה הורית להשקעה במציאת בת זוג (mating effort). מכיוון שיש קשר הדוק בין רמות הטסטוסטרון של הגבר לגודל אשכיו, לא ברור מה מהשניים הוא המשתנה המסביר שהוא הגורם להשקעה ההורית נמוכה או גבוהה, ומהו המשתנה המוסבר. יתכן גם ששניהם בכלל קשורים למשתנה חיצוני אחר שהוא הגורם החשוב. המחקר גם כלל מחקר מוח שסרק את מוחות הגברים כשהם הסתכלו על תמונות של תינוקות ובדקו האם יש קשר בין הפעילות המוחית של הגברים לגודל האשכים, לרמות הטסטוסטרון ולהשקעה ההורית שלהם. הממצאים מצאו קשר בין הפעילות המוחית שקשורה להשקעה אבהית וגודל האשכים, וזאת גם אחרי שביקרו את משתנה הטסטוסטרון. אבל מכיוון שמחקרים כאלו קצת בעייתים הייתי נזהר עם המסקנות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • פרננדס  On 14/09/2013 at 12:07 pm

    מה לגבי הטענה הכלכלית שאנו משקיעים בגידול וטיפוח הילדים ע"מ שהם יטפלו בנו שנהיה זקנים ותלותיים? ככל שחוזרים אחורה בהיסטוריה האנושית הטענה הזאת נראית יותר ויותר הגיונית

    • גיל  On 14/09/2013 at 12:15 pm

      מבחינה אבולוציונית אין בה הרבה הגיון. יש מקומות כמו אצל האינוויט (אסקימוסים) שבהם שולחים את הזקנים למות. אם כבר, יש ראיות לכך שסבתות משקיעות בנכדים כדי להגדיל את סיכויי שרידות הגנים שלהן. מבחינה תרבותית זה אולי נכון אבל לא נראה לי שאנשים מולידים ילדים כי הם חושבים עשרות שנים קדימה.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: