ניצולי שואה גברים מאריכים חיים יותר מאלו שלא עברו את השואה

הדיעה הרווחת היא שטראומות מקצרות חיים. הגיוני לחשוב שאנשים שעברו ושרדו טראומות נוראיות של רצח עם כמו השואה יחיו חיים קצרים יותר. באירועים כמו השואה לא רק שהטראומה הנפשית היא נוראית, אנשים חיים במשך שנים בלחץ נפשי עצום ובסכנת מוות יומיומית וחלק גדול מהם איבד את הקרובים אליהם ביותר, אלא גם הפגיעות הפיזיות עלולות לקצר את החיים. ניצולים סבלו מתת תזונה נוראית ורעב תמידי (שפוגעת ומשפיעה בעיקר על ילדים שעדיין לא סיימו להתפתח), תנאי מחייה גרועים עם מחסור בהיגינייה בסיסית, שנים של הזנחה רפואית, חשיפה למגיפות ומחלות מדבקות, ויש כמובן את הפגיעות הפיסיות והתעללויות המכוונות שכמובן מזיקים מאוד. את כל הדברים הללו חוו ניצולי שואה על גופם כשהם במאבק יומיומי לשרוד. חלק ניכר מניצולי השואה סובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), ובסך הכל, יש סיבות מוצקות לחשוב שהפגיעה של טראומה כמו השואה נמשכת לכל החיים ואף מקצרת אותם. האם זה באמת ככה?

מחקר חדש שניתן לקריאה במלואו ברשת מצא ממצאים מרתקים בקשר להבדלים בתוחלת החיים של ניצולי שואה. המחקר, שנעשה בחלקו על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה, השווה ניצולי שואה מפולין לתושבי פולין שעלו לארץ בתקופה השואה ושימשו כקבוצת הביקורת. ההשוואה הזו חשובה מכיוון שמטרת מחקר כזה היא להשוות עד כמה שניתן אנשים שיהיו דומים ברקע שלהם, בחוויות הילדות, בגיל וכו’. זה נקרא אפקט קבוצת הגיל (cohort effect) שבו אנשים בקבוצת גיל מסוימת, ובסביבה ספציפית, חווים את העולם בצורה שעשויה להיות שונה מאנשים בקבוצות גיל אחרות או כאלו באותה קבוצת גיל אבל שגדלו במקום אחר. תחשבו על המטען התרבותי והרגשי של ישראלים שהיו ילדים שגדלו בשנות ה-80, לעומת אנשים שגדלו בארץ בשנות ה-90. בשנות ה-80 החברה הייתה סגורה יותר, היה ערוץ טלביזיה אחד בלבד, לא היו מחשבים ברוב הבתים, האינטרנט לא היה קיים וכו’. אלו חוויות שיכולות להשפיע השפעות מרחיקות לכת על אותם אנשים. או תשוו ישראלים שגדלו בארץ בשנות ה-60 לעומת מקביליהם האמריקאים, הבדל של עולם ומלואו. לכן כאשר לא ניתן לערוך ניסוי מבוקר שמקצה אנשים בצורה אקראית לקבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת, הדרך הטובה ביותר היא להשוות אשכולות אנשים מאותו המקום ומאותה התקופה כקירוב הטוב ביותר וזה מה שנעשה במחקר הנוכחי (כמובן שבמקרה שלנו ההבדל המרכזי יהיה חווית השואה, אבל זה בדיוק מה שמנסים לבחון).

המחקר השתמש ברישומים של המוסד לביטוח לאומי שמתעדים כל מקרה מוות שהתרחש במדינה משנת 1948 ועד היום. החוקרים התמקדו בילידי פולין שנולדו בין השנים 1919 ו-1935 וחילקו אותם לשתי קבוצות: אלו שעלו לארץ לפני השואה (כלומר לפני 1939), וניצולי השואה שעלו בין השנים 1945-1950. ההנחה היא שכל מי שעלה לארץ אחרי המלחמה נחשב לניצול שואה, על פי ההגדרות המקובלות שבה כל יהודי שחי באירופה בתקופת המלחמה, גם אם לא היה במחנה ריכוז או השמדה, נחשב לניצול שואה. המדגם הסופי כלל 55,220 אנשים, 41,454 ניצולי שואה, ו-13,766 שעלו לפני המלחמה ומהווים את קבוצת הביקורת. ההתרכזות בילידי פולין בלבד הייתה מכיוון שהם הקבוצה הגדולה ביותר של ניצולים שעלו לארץ אחרי השואה. זהו מחקר השואה הגדול ביותר שנעשה עד היום בנושא הזה.

הגיל הממוצע של האנשים במחקר (כולל אלו שמתו) היה 85 ולא היה הבדל בין קבוצת הניצולים לקבוצת השואה. כלומר, אלו שעברו את השואה נולדו בערך באותו הזמן שנולדו אלו שעלו לפני השואה. כל האנשים שנכללו במחקר היו בגיל שבין 4-20 כשהשואה התחילה (בין אם חיו באירופה או בארץ). אנשים שעלו לארץ בזמן מלחמת העולם השנייה לא נכללו במחקר כי הסיווג שלהם לאחת משתי הקבוצות הוא לא חד משמעי. מ-1950, כולם עברו את אותן החוויות שנבעו מהחיים בארץ. החוקרים השתמשו בטכניקה סטטיסטית שנקראת survival analysis שמחשבת את הסיכוי של כל אדם להיות בחיים בכל שנה נתונה וגם נותנת הערכות של אורך החיים הממוצע לכל קבוצה.

התוצאות הראו שניצולי שואה חיים 6.5 חודשים יותר מאלו שלא עברו את השואה. זה אולי לא הבדל גדול כל כך, אבל בהתחשב בזה שרוב האנשים יחשבו שהתוצאות יראו הפוכות, הוא די מפתיע. משתנה המין היה מובהק ולכן נערכה בדיקה נפרדת לגברים ונשים. הבדיקה הראתה שההבדל הכללי בתוחלת החיים נובע מהבדל אצל הגברים בלבד. כלומר, רק אצל גברים ניצולי שואה תוחלת החיים הייתה ארוכה יותר מאשר גברים שלא עברו את השואה. אצל הנשים לא היה שום הבדל.

מה שעוד מעניין הוא שהאפקט אצל הגברים לא מתחלק שווה בקרב כל הניצולים, והכל תלוי בגיל שבו נחשפו לשואה לראשונה. כאמור, גברים חיים קצת יותר מחצי שנה בהשוואה מהלא ניצולים בממוצע, אבל ילדים בני 4-9 שגדלו לתוך השואה (קבוצת הגיל הקטנה ביותר במחקר) לא האריכו ימים יותר מהלא ניצולים (אבל גם לא מתו מוקדם יותר). לעומת זאת, ניצולי שואה שנחשפו לשואה בגיל ההתבגרות או בשנות העשרה המאוחרות, “הרוויחו” יותר חודשי חיים, בהשוואה לעולים מאותם הגילאים שעלו לארץ. מי שנחשף לראשונה לשואה בגילאים 10-15, “הרוויח” 10 חודשי חיים בהשוואה לאלו שעלו לארץ באותם הגילאים. מי שנחשף לשואה בגילאים 16-20, הרווח שלו היה של 18 חודשי חיים בממוצע על הלא ניצולים. אגב, למרות שהניצולים הגברים חיים יותר ממקביליהם העולים, באופן כללי ניצולות שואה מאריכות חיים יותר מניצולי שואה וזה בגלל שתוחלת החיים של נשים באוכלוסייה ארוכה יותר. ניצולות שואה פשוט לא חיות יותר מהעולות.

איך אפשר להסביר את התוצאות המפתיעות? פרשנות אחת היא שניצולי שואה מפגינים חשילות (resilience) גדולה יותר לנוכח הטראומה. אולי דווקא בגלל שהם סבלו מטראומה כל כך קשה, כל דבר שהגיע אחר כך היה קל יותר להתמודד עימו? התופעה הזו לא ייחודית רק לניצולי שואה ומאפיינת התמודדויות של אנשים אחרים עם טראומות. יש לה אפילו שם: צמיחה פוסט טראומטית (posttraumatic growth). לדוגמא, חיילים שסבלו מטראומה במלחמה יכולים להפגין שביעות רצון מהחיים ולמצוא בהם משמעות גדולה יותר אחרי החזרה משדה הקרב, בהשוואה לאנשים אחרים שלא נחשפו לזוועות המלחמה. אחת הסיבות המשוערות היא שלאותם אנשים יש יותר תמיכה חברתית מהסביבה, שירותי בריאות טובים יותר (פיסית וגם תמיכה נפשית) שמדינה מממנת וכו’.

הסבר אחר הוא שכל אותם ניצולי שואה ששרדו את המלחמה היו מלכתחילה, חזקים יותר פיסית, אולי אף בעלי גנים ומערכת חיסון טובים יותר, שעזרו להם לשרוד את השואה. כמובן שלא כל זוועות המלחמה קשורים למחלות, אבל יתכן שזה מספיק כדי ליצור הבדל בין הקבוצות. אולי אפילו מבחינה פסיכולוגית מדובר באנשים שהיו חזקים יותר נפשית מאחרים וזה מה שעזר להם לשרוד גם את השואה וגם כל הזמן שלאחריה. כמובן שלא ברור למה זה השפיע רק על גברים או למה ההשפעה גדלה יותר ככל שהנערים גדולים יותר, אם כי יתכן שההשפעות הטראומטיות על ילדים קטנים פשוט חזקות מדי, והם לא מצליחים להתאושש מהם כמו המבוגרים יותר.

בכל מקרה, הממצאים מהמחקר הזה סותרים את התפיסה שמחזיקים בה רבים שכל טראומה משפיעה בהכרח לשלילה למשך כל החיים. כמובן שאין זה אומר שניצולי שואה לא סבלו באספקטים אחרים של חייהם מעבר לאריכות החיים, או שהטראומה שלהם לא גדולה, אבל לפחות על פי המחקר הזה האפשרות שיש תחומים שבהם נמצאים הבדלים לטובתם באיכות החיים בהשוואה לאחרים, קיימת. יתכן גם שמשום מה ההשפעות של הגירה לארץ חדשה, שאפילו לא הייתה מדינה ברוב השנים שבהן המחקר נערך, גדולות יותר לרעה על העולים, אבל לא הגיוני שזה יותר גרוע מאשר טראומה כמו השואה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 04/08/2013 at 12:21 am

    גיל, שני ההסברים הגיוניים ויש דוגמאות רבות המראות זאת. גם בתנ"ך, איוב יצא מחוזק מהניסוי האלוהי שפגע בו קשות….
    אבל יש לי הערה קטנה – אפקט ה- Cohort, אינו בהכרח קבוצת גיל. הספרות מדברת על דור סוציולוגי. לדוגמה, קרל מנהיים מדבר על הדור שנחשף לטראומה, או חוויה היסטורית לאומית אחרת, באופן ישיר, ומכנה אותם Cohort.
    בישראל נוהגים לסווג את האוכלוסייה לפי אלו שנחשפו ישירות למלחמה ספציפית, או דרך בן זוג או צאצא. כך לדוגמה, מדברים על דור תש"ח, דור מלחמת יום הכיפורים וכן הלאה. ובמיוחד כשמדובר במלחמה שנחקקה בזיכרון הציבורי כטראומה לאומית.
    המחקר שציטטת כאן בדק את מי שמלאו להם 4-20 כשהשואה התחילה. וזהו טווח גיל רחב ביותר, במיוחד בגילאים אלו. אם כך, הדעת נוטה לקבל את המושג דור סוציולוגי ולא קבוצת גיל. כך גם נאמר ברשימה שלך – המחקר מתייחס אל "כל מי שעלה לארץ אחרי השואה, גם אם לא היה במחנה ריכוז…" .

    • גיל  On 04/08/2013 at 7:36 am

      נכון, את צודקת זה לא רק הגיל אלא גם הסביבה או המקום שבה גדלים וסוג החוויות הדומה. תרגמתי את זה לאפקט גיל כי זה התרגום הכי קרוב לא יודע אם יש לזה תרגום רשמי לעברית. אצלנו באמת נהגו לאפיין לפי מלחמות אבל לדעתי זה כבר לא רלוונטי ב30 השנה האחרונות. נדמה לי שמדברים על דור ערוץ 2.

      • תרצה הכטר  On 05/08/2013 at 4:06 am

        צדקת לגבי דור ערוץ 2 – חן חן לך על ההומור…

      • גיל  On 05/08/2013 at 7:43 am

        אגב, החוקרים בעצמם חילקו את האנשים לשלוש קבוצות גיל בדיוק מהסיבה הזו שזו לא קבוצה אחידה, וכמו שראית אכן מצאו הבדלים בין הקבוצות.

  • אחד העם  On 04/08/2013 at 12:54 am

    האם יש סיכוי שניצולי השואה הוסיפו 6 חודשי חיים בגלל שהייתה להם יותר הכנסה מהקצבאות שמגיע להם לקבל (למרות שהם לא מקבלים אותן במלואן)?

    • גיל  On 04/08/2013 at 7:37 am

      אני בספק כי השילומים הגיעו רק בשלב מאוחר יותר ולא כולם קיבלו אותם בהתחלה. ותראה את הניצולים היום שעד עכשיו צריכים להאבק על תשלומים.

  • יאיר  On 04/08/2013 at 6:46 am

    רק הערה אחת לגבי הניסוי האלוהי עם איוב.
    אם אלוהים היה עושה כזה ניסוי בקורס מבוא לשיטות מחקר הוא היה נכשל ואני חושב שהיו גם מעלים אותו לוועדת הערכה – שאותה לא היה עובר.
    יאיר

  • Joe (@metm98)  On 04/08/2013 at 11:00 am

    אני לא בטוח שניצולי השואה הם קבוצה אקראית.
    כלומר, יתכן שאותם תכונות שהגדילו את סיכוייהם לשרוד את השואה (לעומת רוב עמיתיהם לצרה) גם הגדילו במעט את תוחלת החיים שלהם.
    במילים אחרות – יתכן שאותם שורדים ספציפים היו חיים אף יותר אילמלא טראומת השואה.

    • גיל  On 04/08/2013 at 11:17 am

      אין ספק שהם לא קבוצה אקראית. השאלה היא האם יש להם מאפיינים כלשהם שיכולים לתרום לתוחלת חיים ארוכה יותר? המחקר מצביע שיש אבל לא ברור מהם ולמה הם עובדים רק על גברים, והם גם תלויים בגיל. כמו שכתבתי, אחת ההשערות היא שמבחינה ביולוגית ופסיכולוגית יש להם תכונות שתורמות לחשילות שלהם אבל זו עדיין רק השערה.

  • איתמר  On 10/08/2013 at 3:32 pm

    אישית ההסבר שראיתי בעיני הוא כך (אולי זה הכוונה ב'חשילות' אבל בדוגמאות שהובאו הדבר נראה קצת שונה)
    גבר שעבר את השואה מרגיש הגשמה עצמית בעצם ההישרדות, ההתמודדות שצלח, הגבורה והשואה שאתם התמודד המלחמה אותה ניצח, בהסבר זה גם מובן אלמנט הגיל, ככל שהגבר גדל כך הישרדות היא אידאה בשבילו, (מה קורה לאחר גיל ה-20?)
    מניסיוני האישי כמראיין קרובות משפחה, (לצערי הגברים לא משתפים פעולה) נוכחתי לדעת שהם לא חשו כגיבורים או כאנשים שהצליחו לשרוד או אפילו כבעלי סיפור חיים שראוי להערכה, וכנראה שהנשים באמת לא תופסות דבר זה כהצלחה. ולכן לא חיות יתר על המידה.
    בכול אופן מה שברור שהבלוג שלך נפלא.

    • גיל  On 10/08/2013 at 3:38 pm

      תודה, איתמר. אני באמת לא יודע למה קיים ההבדל אבל ההסבר שאתה מציע אפשרי בהחלט.

  • YossiN  On 13/08/2013 at 9:22 am

    השאלה המעניינת היא למה גברים ולא נשים.

    אם הייתי צריך לנחש, הייתי הולך לכוון של מה הם עשו בשואה
    גברים רבים יותר נשלחו למחנות עבודה/ עבדו בחקלאות וכד' ולכן "זכו" בתרגול גופני ופעילות באויר הצח

    אבל, כאמור, זה ניחוש

    • גיל  On 13/08/2013 at 9:25 am

      זו באמת השאלה המעניינת והייתי מתחיל אולי לבדוק מה קרה לניצולים באסונות אחרים. האם זה דפוס שחוזר על עצמו או משהו שקיים רק בשואה ולכן ייחודי לשואה.

%d בלוגרים אהבו את זה: