בפוסט הקודם סקרתי מחקר שמראה שנשים עם קעקועים נתפסות כזמינות יותר מינית על ידי גברים שגם מנסים להתחיל איתן יותר. שאלה מעניינת שעולה מהמחקר וגם עלתה בתגובות, היא מה נשים אחרות חושבות על אותן נשים? אז אין תשובה ישירה לשאלה הזו אבל מחקר חדש עוסק בשאלה “מה חושבים גברים ונשים על חברים בני מינם שיש להם ניסיון מיני רב ונחשבים לזמינים מינית?” (השאלה השנייה רלוונטית אולי יותר לנשים מכיוון שגברים רווקים נוטים להיות זמינים מינית באופן כללי).
758 נבדקים סטודנטים ש-75% מהן נשים השתתפו במחקר. הנבדקים קראו תאור של גבר או אישה מאותו המין של הנבדק שכלל מידע לגבי מספר הפרטנרים המיניים של אותו האיש או האישה. בחצי מהמקרים נכתב שהיו לו או לה 2 פרטנרים מיניים ובחצי מהמקרים 20. לאחר מכן ענו הנבדקים על שאלות לגבי אותו אדם, עד כמה הם מחבבים אותו, האם היו מעוניינים בו בתור חבר, והאם הניסיון המיני שלהם היה גורם בהערכות שלהם (בפוסט הזה, חבר או חברה מתייחס לידיד לא במובן המיני אלא אם נכתב אחרת). בנוסף, מילאו הנבדקים שאלונים לגבי עצמם כולל שאלון הבוחן את היחס שלהם למין, הניסיון המיני האישי שלהם וכו’.
התוצאות: הנשים במחקר הזה אהבו פחות את האישה שתוארה עם ניסיון מיני עשיר בהשוואה לאישה עם מעט פרטנרים מיניים. הן תפסו אותן כבעלות יכולת כללית (competence) קטנה יותר, בעלות חום אנושי (warmth) קטן יותר, ופחות דומיננטיות, כל זאת בהשוואה לנשים עם ניסיון מיני קטן. ההערכות הללו היו נכונות במיוחד בקרב הנשים שבעצמן היו עם ניסיון מיני קטן או שהיו להן עמדות שמרניות יותר כלפי מתירנות מינית. אצל הגברים לעומת זאת, לא הייתה העדפה כללית לגבר בתור חבר כתלות בניסיון המיני שלו אבל גברים עם ניסיון מיני מועט העדיפו חבר במצב דומה. גם גברים וגם נשים הביעו דאגה גדולה יותר מחברים עם ניסיון מיני עשיר, חשש שהוא או היא “יגנבו” את בן הזוג. הם הביעו רצון רב יותר לאמץ התנהגויות של שמירת בן זוג (מה שנקרא mate guarding). זה מתבטא בקנאות גדולה יותר לבן הזוג הקיים, ערנות גדולה יותר כשהם ביחד, ומעקב אחרי אינטרקציות שלהם עם אנשים מבני המין השני.
מתברר שהנבדקים היו מודעים לכך שהניסיון המיני של האישה/גבר משפיעים על הערכות האישיות שלהם לטוב ולרע. 81% מהנשים ו-65% מהגברים ביטאו עמדות חיוביות כלפי אנשים עם מספר קטן של בני זוג ורתיעה מריבוי פרטנרים מיניים אצל החבר או החברה. ביטויים כמו התנהגותית זנותית (לגבי אישה עם שני פרטנרים מיניים) היו נפוצים בהערכות שליליות של הנשים, ורק מיעוטן ראה במספר פרטנרים מיניים גבוה משהו חיובי (אמירות כמו “היא אוהבת להנות” או “היא חשה בטוחה עם המיניות שלה” היו מייצגות). מאוד נדיר היה למצוא הערכות שליליות למישהו או מישהו עם ניסיון מיני קטן.
העובדה שרוב הנשים, בלי קשר למידת הניסיון המיני שלהן עצמן, וגברים עם ניסיון מיני מועט היו בעיקר אלו שהחזיקו בדיעות השליליות כלפי נשים אחרות עם ניסיון מיני רב עומדת בסתירה לטענה שעולה לעיתים קרובות לגבי סטנדרטים כפולים לגברים ונשים בהערכות המיניות של אחרים. לאורך מחקרים רבים (לא רק הנוכחי) גם גברים אבל בעיקר נשים מעריכים בצורה שלילית מתירנות מינית משני המינים ולא מעוניינים בחברים (בני זוג) או ידידים קרובים עם ניסיון מיני עשיר. עם מדובר בבן זוג הדבר יכול להיות מוסבר מהחשש שבן הזוג יבגוד בהם (במיוחד בקשרים לטווח הארוך) ולכן הקשר יתקשה להיות יציב, וגם אולי חשש מהדבקות במחלות מין, והאפקט חזק יותר עבור גברים שמסתייגים ממספר פרטנרים גבוה של האישה. עבור חברות תוך מינית (או ידידות), החשש העיקרי מחבר עם ניסיון מיני רב הוא שהוא או היא יגנבו את בן הזוג.
הומו סאפיינס 
תגובות
המחקר הזה עומד על כרעי תרנגולת – הוא בודק העדפות תיאורטיות ולא את המצב בשטח. לי נראה שלו היו לפחות טורחים להשוות בין ההצהרות התיאורטיות של הנבדקים/ות לבין אופי החברויות שיש להם, היו מקבלים תמונה שונה לגמרי.
רוב האנשים יצהירו (למשל) שהיו מעדיפים חברים יפים, עשירים ומשכילים. בפועל לכל אחד יש לפחות חבר אחד שהוא פחות יפה, עשיר או משכיל ממנו. וזאת בין היתר כיוון שהם לא בודקים רק פרמטר אחד הנוגע אליו, אלא את כל המכלול, ויש תכונות כמו קסם אישי, השכלה או סתם עבר משותף, שמפצות על היעדר תכונות אחרות ומכריעות לטובת החברות.
שנית, כמובן, 20 פרטנרים זה לא מעט, אבל זה גם לא הכי ליברלי שיש, בקרב אוכלוסיות של רווקים היום. תלוי באיזה גיל אתה בודק – טבעי שסטודנטית צעירה תירתע מחברה בת גילה שכבר דגמה 20 גברים. אבל עשר או עשרים שנים לאחר מכן, רווקה שידעה רק 2 גברים נמדדת אחרת לגמרי, כמעט על גבול הפתולוגי (אלא אם מצוין במפורש שאלה היו 2 קשרים יציבים וממושכים מאוד).
אבל זו כמובן רק אני. נחמד לצטט נתונים ומספרים ואני לא רוצה להפריע לך.
המחקר לא בודק העדפות תאורטיות אלא העדפות אמיתיות לתאור של אדם היפותטי וזה לא אותו הדבר כמו מה שתארת. כמו כן, את לא מפרידה בין העדפות לבחירות בפועל. ברור שיש הבדל בין השניים ואנשים היו רוצים לצאת לדייט עם אנג'לינה ג'ולי או בראד פיט אבל יסתפקו במישהו פחות עשיר ויפה כי צריך לעשות פשרות בחיים. אבל דווקא מחקר כזה שבוחן העדפות שמשחררות את הנבדקים מכל האילוצים של חיי היום יום, נותן לנו תובנות חשובות לצורה שבה אנשים חושבים. זה שיש גם גורמים אחרים שמשפיעים על העדפות בבחירות חברים לא ממש קשור לנושא כי הם לא היוו את המטרה של המחקר.
הסיבה שבגינה בחרו ב2 ו20 פרטנרים מיניים היא שרצו מספרים שיהיו ריאליים ולא קיצוניים לאנשים בקבוצת הגיל הנחקרת. שני פרטנרים זה קצת מתחת לחציון של מספר הפרטנרים המיניים לקבוצת הגיל הזו, ו20 נבחר מכיוון שרק 7-16% מהאנשים בקבוצת הגיל הזו מדווחים על יותר מ15 פרטנרים מיניים. אם היו בוחרים מספר גבוה יותר סביר שהתגובות היו אפילו יותר שליליות. אין ספק שאם המדגם היה של אנשים בגיל גבוה יותר המספרים הללו היו צריכים להשתנות.
אני בפירוש מפרידה בין העדפות לבחירות בפועל, וזה מה שכתבתי בפסקה הראשונה והשנייה.
ועל בסיס התשובה שלך לטענה האחרונה – אולי המסקנה מהמחקר היא שלאנשים צעירים יש דעות שמרניות יחסית? רוב המחקרים שאתה מביא פה מזדרזים (או שאתה מזדרז) להסיק מהממצאים שלהם על "האדם באשר הוא", בלי להתחשב בעובדה שהם מאוד מוטים תרבותית ושהם בודקים אנשים שגדלו והתחנכו בסביבה מסוימת (וכבר קשה להם מאוד, או בלתי אפשרי, להבדיל בין דרך חינוכם והשפעת הסביבה לבין העדפות מולדות). זה נותן תחושה שהחוקרים מסמנים את המטרה אחרי זריקת החץ. אלה שני כשלים רציניים שכל הזמן חוזרים ועולים, בלי תשובות שיניחו את הדעת. אותו הסיפור גם פה.
אביבית, זה מובן מאליו שהממצאים לא בהכרח תקפים לכל אוכלוסיות העולם כל עוד הם לא שוחזרו. אף מחקר בודד לא מתיימר לומר דברים בצורה נחרצת על כל העולם אבל אי אפשר בכל תאור של מחקר לשים אלף ואחד דיסקליימרים ולומר שהממצאים תקפים רק לאוכלוסייה הספציפית, רק למדידה שנעשתה וכו', זה פשוט משהו שברור לכולם.
אחרי שאמרתי את זה, צריך לשים לב גם שהמחקרים שאני מביא מבוססים על תאוריות חזקות שכן נמצאה להן תמיכה והם פשוט מנסים להרחיב אותה צעד אחד הלאה. המחקר הזה למשל הוא כן הרחבה למחקרים דומים שנעשו בעבר, רק עם שיטת מחקר ואוכלוסייה שונה כך שהוא לא בודד במסקנות שלו. מחקרים רבים אחרים שהבאתי פה מבוססים על ממצאים בין תרבותיים מקיפים ואינם מוטים תרבותית כלל. דווקא התחום שאני עוסק בו, פסיכולוגיה אבולוציונית, מבסס רבים מהממצאים שלו על מחקרים אנתרופולוגיים או ממצאים בין תרבותיים מקיפים, ראי למשל המחקר הזה: https://greengross.wordpress.com/2010/11/25/%D7%94%D7%91%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%96%D7%93%D7%9E%D7%9F-%D7%9E/
ומה שחשוב יותר הוא התאוריה שעומדת מאחורי המחקרים שמניעה אותם. רובם ככולם של המחקרים האבולוציוניים מתבססים על מנגנונים אבולוציוניים מוכרים ומעלים השערות ספציפיות שבמקרים רבים סותרים השערות של תאוריות חברתיות שונות. זה בדיוק מה שקרה פה. כדי להפריך את הממצאים צריך או לערוך מחקר אחר, או לתת הסבר שונה ללמה הדברים מתרחשים. אני לא אומר שזה תמיד חד משמעי, אבל צריך לבחון כל מקרה לגופו.
ממש אין פה סימון של המטרה מראש ואת יכולה לקרוא בפוסטים קודמים אין מועלים השערות מאוד ספציפיות שנתמכות (או לא) על ידי המחקרים. כך שהטענה שמסמנים את המטרה מראש היא לחלוטין שגויה, כמו גם הטענה שאי אפשר להפריד בין סביבה לביולוגיה. זה אמנם לא קל, אבל כשעורכים מחקרים בין תרבותיים מקיפים ובשיטות נוספות שאת חלקן פירטתי כאן:
כתבתי לא מעט על כל הטענות נגד הפסיכולוגיה האבולוציונית ואת יכולה לראות את בקטגוריה שנקראת "ביקורת הפסיכולוגיה האבולוציונית".
ההסבר להעדפות הוא החשוב יותר מאחר שהוא מסביר את סולם הערכים וההעדפות. האם היחס השלילי נובע מכך שנשים רואות במין עדיין משהו שלילי שיש צורך בסיבות טובות כדי להצדיק העיסוק בו? האם הן רואות בנשים בעלות ניסיון מיני רב ככאלו המוכנות להתחרות בהן בתנאים בלתי הוגנים?נשים שללו עמיתות במקום העבודה המקיימות רומן עם הבוס לא בגלל שהן ראו בכך ניצול גברי אלא תחרות בלתי הוגנת מצד קולגות. בקיצור ללא ההסברים על הסיבות לא התקדמנו בהרבה.
עניין התחרות הוא כנראה הקריטי כי נשים וגברים מתחרים במידה רבה קודם כל בינם לבין עצמם לפני שהם מנסים למצוא חן בעיניי בני המין השני. יש על כך לא מעט מחקרים.
ומה לגבי מחקר שבודק את הרצונות הסמויים בעניין זה? כלומר, האם גברים/נשים רוצים להיות עם הרבה יותר ניסיון מיני ממה שיש להם/ן בפועל ?
ועוד משהו: הגברים חוששים שהחבר המתריני יגנוב להם את בת הזוג.זה משהו תיאורטי שהם הביעו או שבאמת יש להם בת זוג? נראה לי שדווקא לגברים ללא בת זוג חבר שכזה פחות יפריע
התשובה לשאלה שלך מתקבלת ממחקרים שמבקשים מהנבדקים לציין את מספר הפרטנרים המיניים שלהם. במחקרים הללו כמעט תמיד גברים מגזימים במספר הפרטנרים הקיים ונשים ממעיטות במספר (יודעים את זה כי הממוצעים לא שווים). אז נראה שגברים היו רוצים שיהיו להם יותר פרטנרים ונשים פחות. לפחות לגבי הגברים הסיבות האבולוציוניות די ברורות.
לגבי גניבת בת הזוג, במחקר הזה זה היה תאורטי וזה נכון שכשיש בת זוג זה יותר מפריע.
לי מה שנורא הפריע זה שמטרת המחקר כה ברורה ועשויה לגרום לרציה חברתית
האמת היא שזה לא ברור בכלל. הנבדקים בכלל לא יודעים שבודקים משהו שקשור למתירנות מינית כי הם קוראים רק תאור של אדם אחד שיש לו X פרטנרים מיניים בלי לדעת שקיים סצנריו אחר, וגם זה כחלק מתאור של אדם עם מאפיינים שונים. גם השאלונים שבודקים דברים שונים לא ברורה המטרה שלהם למי שלא מכיר אותם כי הם מכילים הרבה שאלות שונות.
מעניין אם התוצאות היו אחרות across cultures (דהיינו בתרבות שאינה מושפעת מהתרבות המערבית).
נוטה לדעתה של אביבית.
ככל שהגיל צעיר יותר – הנערה/בחורה צעירה – תרתע יותר מחברות עם פרטנרים רבים, אך כאישה צעירה ומתפתחת, זה יראה לה פחות ופחות אישיו. אולי אפילו מעניין וססגוני יותר.
ואולי ככל שהיא יותר בטוחה בעצמה, כך נשים כאלו פחות יאיימו עליה והיא תפרגן להן יותר.
ויש לזכור שקיים יחס שונה ל נשים מרובות פרטנרים מתוך חולשה וחוסר ברירה (כמו בזנות או "שרמוטיות" שבאה ממקום חלש, לבין אישה שבאמת עושה מה שמתחשק לה באותו הרגע ובוחרת אותם.
השאלה היא לא עם צעירות נרתעות יותר מריבוי פרטנרים אלא למה זה קורה. ההסבר האבולוציוני מתאים פה ביותר כי זה זמן שיא הפוריות הנשית, ויש להן הכי הרבה מה להפסיד.