לוחמים ב-UFC שמחייכים לפני הקרב מפסידים יותר

חיוכים יכולים ללמד אותנו לא מעט על אנשים אחרים. אדם שמחייך הוא לרוב מישהו שיש לו מצב רוח טוב, הוא אופטימי ונוח לשהות במחיצתו. אנשים שמחייכים חיוך אמיתי (מה שנקרא חיוך Duchenne) מזמינים אותנו להיות באינטרקציה איתם, להתחיל בשיחה או כמו שכתבתי בעבר, מאותתים לנו על עניין רומנטי (ראו פה, כאן ופה).

אחת ההשערות לגבי האבולוציה של ההומור מתבססת על מחקרי צחוק וחיוך אצל חיות אחרות, בעיקר פרימאטים עליוניים. תצפיות של פרימאטולוגים חושפות שחלק ניכר מקרובי משפחתנו הקרובים מחייכים וצוחקים. החיוך נקרא “חשיפת שיניים שקטה” (silent bared teeth display) ומופיע לרוב במצבי קונפליקט בין שני פרטים, כשצד אחד שמפסיד במאבק לפרט אחר מחייך את החיוך הזה שמצביע על כניעה וציות. החיוך מסיים את הקרב והצד המחייך מקבל עליו את העליונות של הצד המנצח (ישנה גם הבעת פנים אחרת שמקבילה לצחוק האנושי ונקראת “חשיפת שיניים רגועה” או relaxed open mouth והיא מופיעה בזמן משחק חברתי).

ובכן, אם שימפנזות, בונובו, אוראנגוטנים וקופי אדם אחרים מחייכים כשהם מפסידים, אולי זה קורה גם אצל בני אדם? האם יתכן שאחת הפונקציות של החיוך היא להראות כניעה? מחקר חדש שפורסם לאחרונה בודק את הטענה הזו בצורה מקורית. המחקר נעשה על לוחמי (או מתאבקי) UFC, ספורט שצובר פופולאריות עצומה בארה”ב ומורכב מאמנויות לחימה שונות (MMA). מטרת המחקר הייתה לבדוק האם לוחמים שמחייכים לפני הקרב מפסידים יותר קרבות בכלל שהחיוכים מצביעים על כניעות מצידם.

הרעיון הבסיסי מאחורי המחקר פשוט. מחקרים מראים שאנשים שמחייכים (או שמחייכים בצורה פחות אינטנסיבית) נוטים להיות פחות אגרסיביים ואלימים ואפילו רמות הטסטוסטרון שלהן נמוכות בהשוואה לאנשים שלא מחייכים או שעוצמת החיוך שלהם חלשה. מחקרים גם מצביעים על כך שאנשים עם סטטוס נמוך נוטים לחייך יותר מאשר אנשים בעלי סטטוס גבוה (הרבה פעמים החיוכים הללו הם כלפי האנשים עם הסטטוס הגבוה). באופן כללי, חיוך מסמן הרגעה והתפייסות. על סמך המחקרים הללו החוקרים במחקר הנוכחי רצו לבחון האם “עוצמת חיוך גבוהה לפני עימות פיסי תדליף באופן לא מכוון מידע ליריב, שהאדם המחייך פחות אגרסיבי ועוין, ולכן הוא פחות דומיננטי”. במילים אחרות, ההשערה היא שלוחמים שמחייכים לפני הקרב חסרים את האגרסיות הדרושות לנצח אותו, והיריב שלא מחייך יכול ללמוד מכך שאותו לוחם הוא חלש וכנוע, מה שיכול גם לתרום למוטיבציה גבוהה מצד הלוחם הלא מחייך שתגדיל את הסיכוי שלו לנצח.

כדי לבחון את העניין קודדו החוקרים 152 תמונות לוחמים, כאלו שנלקחו במסיבת העיתונאים שבו הם נשקלים ביום שלפני הקרב. הנה דוגמא לצילום כזה:UFC_Henderson-vs-Anderson-Silva_Staredown_mma4fight

ארבעה שופטים שהיו עיוורים לשאלת המחקר קודדו את התמונות על פי עוצמת החיוך הנשקפת מהם. החוקרים גם ביקרו משתנים שונים כמו יחס ההימור על הקרב, דרך טובה להעריך מי הפייבוריט לזכות בקרב.

התוצאות הראו שלוחמים שחייכו חיוך חלש יותר או לא חייכו בכלל זכו ביותר ניצחונות. התוצאות היו נכונות לכל הקרבות, כולל כאלו שנגמרו בנוקאאוט, והם גם לא הושפעו מיחס ההימורים על הקרב. ממצא מעניין היה שעוצמת החיוך ניבאה את תוצאות הקרבות ביום למחרת אבל לא ניבאה קרבות שהתרחשו לאחר מכן. הממצא הזה רומז שעוצמת החיוך אינה משקפת תכונת אישיות קבועה אלא היא יותר משתנה מצבי, משהו שקשור לרגש המיידי שהקרב או היריב מעוררים. אפשר לחשוב על זה כהבדל בין אדם שמחזיק בהשקפת עולם הומוריסטית על החיים, תכונה אישיותית שמלווה אותו כל הזמן, לבין אדם אחר שצוחק מבדיחה כלשהיא, אבל הצחוק לא משקף בהכרח את העדפות ההומור ארוכות הטווח שלו.

אז הבעת פנים נייטרלית מגדילה את הסיכוי לזכייה בקרב, והחוקרים רצו לבדוק האם זה בגלל שהלוחם נתפס כדומיננטי יותר כשחיוך מסמן חוסר אגרסיביות. במחקר המשך נתבקשו נבדקים לדרג את רמת האגרסיביות והעוינות של לוחמי UFC על פי התמונות שלהם לפני הקרב. התוצאות הראו שלוחמים שחייכו נתפסו כפחות אגרסיביים ועוינים, מה שהוביל לתפיסתם כפחות דומיננטיים, לעומת אלו שלא חייכו שנתפסו כיותר דומיננטיים.

נראה שתוצאות שני המחקרים מצביעות על כך שעוצמת החיוך חושפת משהו מהותי לגבי אותו אדם, ונותנות אינדיקציה לרמות האגרסיביות והעוינות מצד אחד, וכניעות מצד שני. לוחם שרואה מולו מישהו שמחייך יכול להיות מעודד מכך מה שיוביל לביטחון עצמי גבוה ומוטיבציה גבוהה יותר להלחם. עם זאת, חשוב לזכור כמה דברים בהקשר הזה. אחד, אין לנו גישה ישירה לרגשות הלוחמים ואנחנו משתמשים בהבעות הפנים שכוללות חיוכים או לא, כאמדן לרגש או המצב הנפשי שבו הם נמצאים. שניים, די ברור שהלוחמים עצמם לא מודעים למסר שהם מעבירים או משתמע מהחיוכים שלהם כי אחרת הם היו מווסתים את הבעת הפנים שלהם ומחייכים פחות. החיוך בכל מקרה מנבא רק את הקרב הספציפי הממשמש ובא ולא קרבות עתידיים מה שמעיד כנראה שהוא בא בתגובה ליריב ספציפי ולאינטרקציה איתו.

חשוב גם לציין שרוב החיוכים בתמונות הם מה שמוגדרים חיוכים מזויפים, ולא מהסוג שנקרא Duchenne שנובעים ממצב רוח שמח (רובם התרכזו סביב הפה והשפה של הלוחמים ולא העיניים כמו בחיוכים הטבעיים). אפשר לפרש חלק מהם כחיוכים מתריסים או מאולצים אבל הם כנראה כן מסמלים כניעות בדרגה כלשהיא. מבחינה אבולוציונית, סביר שהחיוכים המזויפים שמסמנים ציות וקבלת מרות עברו מסלול אבולוציוני שונה מהחיוכים האמיתיים. החיוכים המזויפים הומולוגים להבעה של כניעות בקרב אצל פרימאטים אחרים, בעוד החיוכים אמיתיים שקשורים לתחושות שמחה או עליזות (הרגש החיובי שמרגישים כשצוחקים, נקרא באנגלית mirth) עברו מסלול אבולוציוני אחר. המסלול הזה התפתח כנראה ממשחקים חברתיים (social play) שנפוצים אצל בני אדם בדיוק כמו שהם נפוצים אצל פרימאטים אחרים.

מכיוון שהמחקר הנוכחי השווה רק לוחמים גברים, יהיה מעניין לבחון האם קיימים הבדלים בין המינים והאם חיוכים יכולים לנבא ניצחונות והפסדים של לוחמות UFC (ספורט שצובר פופולאריות גם הוא בארה”ב).

לסיכום, המסקנה מכל זה היא שאם אתם מתכוונים ללכת מכות עם מישהו ורוצים לנצח, אל תחייכו ליריב שלכם.

* הפוסט פורסם גם בבלוג באנגלית.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • Shushu Shunit Cohen  On 17/05/2013 at 12:46 am

    מרתק!

  • Shushu Shunit Cohen  On 17/05/2013 at 1:00 am

    אבל זה מסקרן אותי: רשמת ש״מחקרים מראים שאנשים שמחייכים נוטים להיות פחות אגרסיביים ואלימים ואפילו רמות הטסטוסטרון שלהן נמוכות בהשוואה לאנשים שלא מחייכים. אני יצור חייכן בטירוף וכל מה שיש לי השגתי כי חייכתי והייתי חיובית, במקביל אני מאוד מיליטנטית, עצבנית, יש שיגידו אגרסיבית שצריך וגם שלא, אני משוכנעת שרמות הטסטוסטרון שלי נמצאות בסקאלה הגבוהה יותר ולפעמים נוזל לי ״דם מהעניים״ (מעולם לא הלכתי מכות, אבל קשה ״לנצח״ אותי) כלומר ההפך ממה שאתה מתאר.

    • גיל  On 17/05/2013 at 1:09 am

      בתור אישה יש לך מלכתחילה רמות נמוכות יותר של טסטוסטרון בהשוואה לגברים אבל באמת קשה לדעת מהן הרמות המדויקות בלי למדוד אותן. כמובן שצריך לזכור שהדברים הללו עובדים בממוצע ותמיד יש גם חריגים.

  • Shushu Shunit Cohen  On 17/05/2013 at 1:16 am

    אוףףף "הסטטיסטיקה אף פעם לא חלה על הפרט" ואז אי אפשר לנתח ולחפור התנהגות אישית ספציפית.

    • גיל  On 17/05/2013 at 1:21 am

      מה לעשות, זו המציאות. אנחנו מדברים על תופעות רחבות וקשה להתייחס למקרים פרטניים.

  • מאיר גלבוע  On 17/05/2013 at 1:54 am

    זה מזכיר אלי את הניסיון שלי בחקירות (חלקו מגובה גם במחקרים) עם שאלה:
    כאשר החוקר מצליח להביא את הנחקר לחייך, טובים הסיכויים שהנחקר ישתף איתו פעולה, ואם המדובר בחשוד – מתרבים הסיכויים שהוא יודה.
    מצד שני, כדי להביא את החשוד לחייך, גם החוקר צריך לחייך (בין היתר כדי לגרום לנחקר לחקות אותו בחיוך). אולם, לפי המחקר הזה – אם החוקר יחייך, יתמעטו הסיכויים שהוא "ינצח", כלומר יגרום לנחקר לשתף איתו פעולה.
    מצד שלישי – אין לי ספק, שחוקר שמשרה אווירה נעימה בחקירה, לרבות בעזרת חיוכים, יצליח ליותר להביא את הנחקר לידי שיתוף פעולה.
    מצד רביעי, החוקר המחייך עושה זאת בחיוכים מלאכותיים, שבסיועם הוא מנסה להביא את הנחקר לשתף עימו פעולה. וגם חיוכים מלאכותיים "עושים את העבודה". (אנו מכירים את התופעה הזו אצל מוכרנים (כמובן בארה"ב. אצלנו הם לא מחייכים ורק רוצים "לדפוק" את הצרכן). אבל במחקר שציטטת מדובר בחיוכים אמיתיים.
    מצד חמישי (ולא האחרון), עצם העובדה שאדם מחייך גורם לו לחוש בטוב. כך, שחוקר המתחיל בחיוכים מלאכותיים ימשיך בתחושה טובה, ומכאן הדרך לחיוכים אמיתיים – קצרה.
    בקיצור, החיים לא פשוטים בכלל.
    בכל מקרה, פוסט מעניין ומעורר מחשבה.

    • גיל  On 17/05/2013 at 1:58 am

      מאיר, זה נשמע מעניין מאוד. יכול להיות שמנגנוני החיוך שאתה מדבר עליהם שונים. ברגע שנחקר מחייך, אולי זו לא ממש הודאה בתבוסה, אלא זה יותר קשור לאווירה הנוחה ותחושה חברית שהוא חש עם החוקר ואז הוא נפתח יותר כלפיו. ואכן, סוגי חיוכים שונים יגרמו לאינטרקציות שונות וצריך לבדוק כל אחד בנפרד ואת ההשפעות על אחרים. אני אשמח לדעת אם באמת עשו על זה מחקרים בהקשר המשטרתי ואם לא, נראה שמישהו צריך לעשות אותם.

  • Shushu Shunit Cohen  On 17/05/2013 at 2:39 am

    אזהרת לא קשור: היי גיל, כתבתי לך הודעה "בפרטי" דרך הבלוג בכיתבו אלי, האם קיבלת?
    כמובן שאפשר למחוק את ה"תגובה" הזאת.

  • Alma  On 17/05/2013 at 6:32 am

    באמת מרתק! אז מה זה אומר לגבי הצורך שלנו בחיוכים מהסביבה שלנו? האם הם מביעים עבורנו יותר מ"סתם" אישור?

    • גיל  On 17/05/2013 at 9:07 am

      זה הכל תלוי בהקשר ובסוג החיוך. חיוכים אמיתיים ולא מזויפים הם תמיד רצויים ומעידים על צדדים חיוביים של המחייך או של הסיטואציה, אבל מה שהמחקר הזה מעיד הוא שלפעמים צחוק וחיוך לא תמיד חיוביים וצריך לקחת את זה בחשבון.

      • Alma  On 17/05/2013 at 9:33 am

        כקריאת תיגר. מעניין. תודה!

      • גיל  On 17/05/2013 at 9:39 am

        אכן, במקרה הזה זה נראה כמו קריאת תיגר מתריסה שתוצאותיה הרסניות, אבל כמו שכתבתי בתחילת הפוסט ואת יכולה לראות בפוסטים אחרים, חיוכים מעידים לרוב על עניין חברתי ורומנטי ואפילו יש להם קשר לשיעורי גירושין ותוחלת החיים שנים אחרי שמחייכים (כמו שעולה מתמונות מחזור למשל).

  • Shushu Shunit Cohen  On 17/05/2013 at 11:59 pm

    "מה שהמחקר הזה מעיד הוא שלפעמים צחוק וחיוך לא תמיד חיוביים וצריך לקחת את זה בחשבון."
    נניח בסקס, ידוע שצחוק יכול להיות מוריד זיקפה ובשביל שתמונה של אישה או גבר תצא סקסית אש, הם לא יכולים לחייך חיוך חושף שינים כזה מאוזן לאוזן, כי זה לא מעורר מינית.
    האם תוכל לפרט שתי מילים בנושא (למרות שאני בטוחה שאם אחפש בבלוג, אמצא את התשובה…)?

    • גיל  On 18/05/2013 at 12:02 am

      אני דווקא לא חושב שזה נכון. אישה או גבר מחייכים בתמונה יכולים להיות מאוד סקסיים.

      • Shushu Shunit Cohen  On 18/05/2013 at 12:13 am

        אם אתה לא חושב שזה נכון זה כי לא הסברתי את זה נכון, ולא הבאתי דוגמאות. אערוך תגובה ראויה מאוחר יותר.

  • אריאלה  On 18/05/2013 at 4:55 am

    זה מזכיר לוחמים מאורים שרוקדים ושרים שירי מלחמה ועושים פרצופים מפחידים במיוחד.

  • אבי  On 18/05/2013 at 6:04 am

    זה בדרך כלל נכון שהלוחם שמחייך עושה זאת מחוסר ביטחון, אבל לא תמיד. שוגר ריי לאונרד, אולי המתאגרף המוכשר ביותר שהתאגרף אי פעם, היה מחייך וצוחק כדי להשפיל את יריביו והוא כמעט ולא הפסיד.

    • Shushu Shunit Cohen  On 18/05/2013 at 6:26 am

      זה מה שגיל ענה לי שמחיתי על כך שלכל כלל יש יוצא מן הכלל:
      "אנחנו מדברים על תופעות רחבות וקשה להתייחס למקרים פרטניים."

    • גיל  On 18/05/2013 at 9:11 am

      לפעמים הכישרון כל כך גדול שאפילו חיוך לא משנה את זה..

  • Shuki Weiss  On 18/05/2013 at 7:55 am

    הי גיל וגיל-בוע- לפי שמותיכם אתם צריכים להיות חייכנים (חיוכי אמת).
    מה שנראה לי ביזארי הוא לנסות ללמוד על חיוכים בקונטקסטים כוחניים (לחימה, חקירה).

    לפחות חיוך דושאן (חיוך אותנטי) אינו קשור בקונטקטים של דיפרנציאל כוח משמעותי, לפי מה שהכרתי בעבודות של דושאן עד כה (אינני מומחה לכל מחקריו).

    ככל שאני מבין את החיוך האוטנטי, הוא קשור במצבי רוגע ושמחה, ובגלל סט מורכב של שרירים ועצבים באיזור הפנים, ומסלולים במוח, ישנה טענה שחיוך מלא (מכל הלב) פועל אף "לאחור" כדי לחולל שמחה.
    אשמח אם מי מהקראים יוכל לאמת או לסתור טענה כזו על בי מחקרי.
    אגב, לכל רגש יש פונקציה ברורה-
    במקרה של שמחה- הפונקציה שלה זה לפרוק מתחים ולהינות מהקיים בהווה.

    • גיל  On 18/05/2013 at 9:13 am

      שוקי, כמו שכתבתי, החיוכים שמדברים עליהם פה אינם חיוכים אותנטיים אלא חיוכים שמבטאים כניעה, כאלו שמוצאים אצל חיות אחרות ועברו כנראה מסלול אבולוציוני שונה. ומה שאתה אומר נכון. אנשים שמחזיקים עיפרון בין השיניים או שבמניפולציה אחרת מאלצים אותם לחייך חיוך אמיתי באמת מרגישים שמחים כך שזה פועל בשני הכיוונים.

  • סתם מישהו  On 20/05/2013 at 6:14 pm

    הלוחם בתמונה שאינו מחייך הוא אנדרסון סילבה, שמעולם לא נוצח ב UFC. כל אחד שנלחם בו בעבר, וחייך או לא, הפסיד 🙂

    זה גם מה שיקרה ב UFC 162 ביולי הקרוב.

    • גיל  On 20/05/2013 at 6:17 pm

      אכן, למדתי הרבה על UFC תוך כתיבת הפוסט ומהתגובות. ראוי לציין שהתמונה הזו לא קשורה למחקר הספציפי הזה ונלקחה מהרשת.

      • סתם מישהו  On 20/05/2013 at 8:06 pm

        כן, ברור לי שהתמונה אינה קשורה במישרין למחקר הספיציפי. זה פשוט שיעשע אותי לראות דווקא את סילבה, הלוחם בהא הידיעה ב-UFC כיום.

        אגב, המחקר שכתבת עליו, מזכיר לי בעקיפין את המחקר על דומיננטיות הצבע בקרב לוחמי אומנויות לחימה של hill & barton. גם ב-UFC משתמשים בצבעים (אדום וכחול, על כפפות המתחרים) ואני תוהה אם יש לצבעים אלו השפעה דומה.

      • גיל  On 20/05/2013 at 8:42 pm

        לא היה לי מושג שמדובר בסילבה ובכלל מי זה סילבה לפני שכתבתי את הפוסט.

        אתה יכול לחפש פה בבלוג, כתבתי על דומיננטיות של הצבע האדום בהקשר הספורטיבי ואחר.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: