לוחמים ב-UFC שמחייכים לפני הקרב מפסידים יותר

חיוכים יכולים ללמד אותנו לא מעט על אנשים אחרים. אדם שמחייך הוא לרוב מישהו שיש לו מצב רוח טוב, הוא אופטימי ונוח לשהות במחיצתו. אנשים שמחייכים חיוך אמיתי (מה שנקרא חיוך Duchenne) מזמינים אותנו להיות באינטרקציה איתם, להתחיל בשיחה או כמו שכתבתי בעבר, מאותתים לנו על עניין רומנטי (ראו פה, כאן ופה).

אחת ההשערות לגבי האבולוציה של ההומור מתבססת על מחקרי צחוק וחיוך אצל חיות אחרות, בעיקר פרימאטים עליוניים. תצפיות של פרימאטולוגים חושפות שחלק ניכר מקרובי משפחתנו הקרובים מחייכים וצוחקים. החיוך נקרא “חשיפת שיניים שקטה” (silent bared teeth display) ומופיע לרוב במצבי קונפליקט בין שני פרטים, כשצד אחד שמפסיד במאבק לפרט אחר מחייך את החיוך הזה שמצביע על כניעה וציות. החיוך מסיים את הקרב והצד המחייך מקבל עליו את העליונות של הצד המנצח (ישנה גם הבעת פנים אחרת שמקבילה לצחוק האנושי ונקראת “חשיפת שיניים רגועה” או relaxed open mouth והיא מופיעה בזמן משחק חברתי).

ובכן, אם שימפנזות, בונובו, אוראנגוטנים וקופי אדם אחרים מחייכים כשהם מפסידים, אולי זה קורה גם אצל בני אדם? האם יתכן שאחת הפונקציות של החיוך היא להראות כניעה? מחקר חדש שפורסם לאחרונה בודק את הטענה הזו בצורה מקורית. המחקר נעשה על לוחמי (או מתאבקי) UFC, ספורט שצובר פופולאריות עצומה בארה”ב ומורכב מאמנויות לחימה שונות (MMA). מטרת המחקר הייתה לבדוק האם לוחמים שמחייכים לפני הקרב מפסידים יותר קרבות בכלל שהחיוכים מצביעים על כניעות מצידם.

הרעיון הבסיסי מאחורי המחקר פשוט. מחקרים מראים שאנשים שמחייכים (או שמחייכים בצורה פחות אינטנסיבית) נוטים להיות פחות אגרסיביים ואלימים ואפילו רמות הטסטוסטרון שלהן נמוכות בהשוואה לאנשים שלא מחייכים או שעוצמת החיוך שלהם חלשה. מחקרים גם מצביעים על כך שאנשים עם סטטוס נמוך נוטים לחייך יותר מאשר אנשים בעלי סטטוס גבוה (הרבה פעמים החיוכים הללו הם כלפי האנשים עם הסטטוס הגבוה). באופן כללי, חיוך מסמן הרגעה והתפייסות. על סמך המחקרים הללו החוקרים במחקר הנוכחי רצו לבחון האם “עוצמת חיוך גבוהה לפני עימות פיסי תדליף באופן לא מכוון מידע ליריב, שהאדם המחייך פחות אגרסיבי ועוין, ולכן הוא פחות דומיננטי”. במילים אחרות, ההשערה היא שלוחמים שמחייכים לפני הקרב חסרים את האגרסיות הדרושות לנצח אותו, והיריב שלא מחייך יכול ללמוד מכך שאותו לוחם הוא חלש וכנוע, מה שיכול גם לתרום למוטיבציה גבוהה מצד הלוחם הלא מחייך שתגדיל את הסיכוי שלו לנצח.

כדי לבחון את העניין קודדו החוקרים 152 תמונות לוחמים, כאלו שנלקחו במסיבת העיתונאים שבו הם נשקלים ביום שלפני הקרב. הנה דוגמא לצילום כזה:

ארבעה שופטים שהיו עיוורים לשאלת המחקר קודדו את התמונות על פי עוצמת החיוך הנשקפת מהם. החוקרים גם ביקרו משתנים שונים כמו יחס ההימור על הקרב, דרך טובה להעריך מי הפייבוריט לזכות בקרב.

התוצאות הראו שלוחמים שחייכו חיוך חלש יותר או לא חייכו בכלל זכו ביותר ניצחונות. התוצאות היו נכונות לכל הקרבות, כולל כאלו שנגמרו בנוקאאוט, והם גם לא הושפעו מיחס ההימורים על הקרב. ממצא מעניין היה שעוצמת החיוך ניבאה את תוצאות הקרבות ביום למחרת אבל לא ניבאה קרבות שהתרחשו לאחר מכן. הממצא הזה רומז שעוצמת החיוך אינה משקפת תכונת אישיות קבועה אלא היא יותר משתנה מצבי, משהו שקשור לרגש המיידי שהקרב או היריב מעוררים. אפשר לחשוב על זה כהבדל בין אדם שמחזיק בהשקפת עולם הומוריסטית על החיים, תכונה אישיותית שמלווה אותו כל הזמן, לבין אדם אחר שצוחק מבדיחה כלשהיא, אבל הצחוק לא משקף בהכרח את העדפות ההומור ארוכות הטווח שלו.

אז הבעת פנים נייטרלית מגדילה את הסיכוי לזכייה בקרב, והחוקרים רצו לבדוק האם זה בגלל שהלוחם נתפס כדומיננטי יותר כשחיוך מסמן חוסר אגרסיביות. במחקר המשך נתבקשו נבדקים לדרג את רמת האגרסיביות והעוינות של לוחמי UFC על פי התמונות שלהם לפני הקרב. התוצאות הראו שלוחמים שחייכו נתפסו כפחות אגרסיביים ועוינים, מה שהוביל לתפיסתם כפחות דומיננטיים, לעומת אלו שלא חייכו שנתפסו כיותר דומיננטיים.

נראה שתוצאות שני המחקרים מצביעות על כך שעוצמת החיוך חושפת משהו מהותי לגבי אותו אדם, ונותנות אינדיקציה לרמות האגרסיביות והעוינות מצד אחד, וכניעות מצד שני. לוחם שרואה מולו מישהו שמחייך יכול להיות מעודד מכך מה שיוביל לביטחון עצמי גבוה ומוטיבציה גבוהה יותר להלחם. עם זאת, חשוב לזכור כמה דברים בהקשר הזה. אחד, אין לנו גישה ישירה לרגשות הלוחמים ואנחנו משתמשים בהבעות הפנים שכוללות חיוכים או לא, כאמדן לרגש או המצב הנפשי שבו הם נמצאים. שניים, די ברור שהלוחמים עצמם לא מודעים למסר שהם מעבירים או משתמע מהחיוכים שלהם כי אחרת הם היו מווסתים את הבעת הפנים שלהם ומחייכים פחות. החיוך בכל מקרה מנבא רק את הקרב הספציפי הממשמש ובא ולא קרבות עתידיים מה שמעיד כנראה שהוא בא בתגובה ליריב ספציפי ולאינטרקציה איתו.

חשוב גם לציין שרוב החיוכים בתמונות הם מה שמוגדרים חיוכים מזויפים, ולא מהסוג שנקרא Duchenne שנובעים ממצב רוח שמח (רובם התרכזו סביב הפה והשפה של הלוחמים ולא העיניים כמו בחיוכים הטבעיים). אפשר לפרש חלק מהם כחיוכים מתריסים או מאולצים אבל הם כנראה כן מסמלים כניעות בדרגה כלשהיא. מבחינה אבולוציונית, סביר שהחיוכים המזויפים שמסמנים ציות וקבלת מרות עברו מסלול אבולוציוני שונה מהחיוכים האמיתיים. החיוכים המזויפים הומולוגים להבעה של כניעות בקרב אצל פרימאטים אחרים, בעוד החיוכים אמיתיים שקשורים לתחושות שמחה או עליזות (הרגש החיובי שמרגישים כשצוחקים, נקרא באנגלית mirth) עברו מסלול אבולוציוני אחר. המסלול הזה התפתח כנראה ממשחקים חברתיים (social play) שנפוצים אצל בני אדם בדיוק כמו שהם נפוצים אצל פרימאטים אחרים.

מכיוון שהמחקר הנוכחי השווה רק לוחמים גברים, יהיה מעניין לבחון האם קיימים הבדלים בין המינים והאם חיוכים יכולים לנבא ניצחונות והפסדים של לוחמות UFC (ספורט שצובר פופולאריות גם הוא בארה”ב).

לסיכום, המסקנה מכל זה היא שאם אתם מתכוונים ללכת מכות עם מישהו ורוצים לנצח, אל תחייכו ליריב שלכם.

* הפוסט פורסם גם בבלוג באנגלית.